Monthly Archives: ינואר 2011

רשמים מהמוזאון המצרי

.1

מול פסל אמנחותפ

מעבירים במריצה

פסל אלה עם שני שדיים

לא מפחדים שתיפול, אוחזים

בה שישה, שוטר

רצים רצים

ושלושה אנשים

שלא עושים דבר מהלכים בחיוך

אלה סימטרית ללא אף

שיערה סמוך לשדיה, נראית

כגבר שרירי

אוחז צלחת תנינית

.

2.

אחד האלים עם

שלט רחוק

לצערי שמו נגנב

על ידי גנב עתיקות

שלקח את הפתקית

.

3.

טוענים שאחנתון התחבא

בארון של אישה

הפחד הגדול כישראלי הוא

לשבור מוצגים

מלכה שמנה את נפרטיטי

.

4.

נכנסתי עם קבוצה

וכך חמקתי מתשלום.

כיום נהוג ללעוג לתמונות ופסלי מנהיגים

אבל מבחינה ארכאולוגית

זה הצעד הנכון

.

5.

חשבתי על מאהבת שלי

לשעבר

שעבדה במוזאון ישראל במתחם הקרמיקה

כששוטר מצרי משועמם

שלח סמס לאמו

.

6.

פסל אל עושה כושר

מולו האלה תאורת חורצת לשון,

אלת הפריון.

.

7.

תמונה של אלכסנדר סוורוס, קיסר

הדומה ליהודה ויזן

(נרצח בשנת 235

יחד עם אמו)

.

8.

לא הרשו לי להיכנס

לקבר תות אנח אמון

ואני שמח

על כך

.

9.

בין הממצאים פרה

מפוחלצת ודג

קדוש. המצרים הם

אחד העמים היחידים

שהעריך חרקים – חיפושיות קודש –

ובכך עלה מבחינה תרבותית

על רוב העולם.

.

(המוזאון המצרי, קהיר, 2009)

.

השירים מוקדשים לעם המצרי הנלחם על חרותו. האומץ של המצרים ברחובות הוא השראה לכל אדם חופשי בעולם.

המוזאון המצרי הוא המוזאון החביב עלי בעולם, כמי שלא אוהב מוזאונים. ואני מקווה שישרוד את המהפכה. אבל אנשים חיים חשובים יותר בעיני.

.

עוד דברים שכתבתי על מצרים:

קהיר שלי

מונית בקהיר ושלושה שירים

.

מקומות שבהם אני קורא על האירועים

קו חוץ – עברית

לייבלוג אלג'זירה

ערוץ השידור של אלג'זירה אנגלית

מאמר מעניין של הלר"ב ממאי (7000 מילה אבל שווה)

רצף מצרים בטוויטר

Like This!

מים מים: גרילה תרבות בדימונה

גרילה תרבות מדרימים לדימונה, כדי להזדהות עם תושבי העיר המתמרדים נגד הפרטת אספקת המים והעלאת מחיר המים, המכה ומייבש את השכבות החלשות. האירוע בשיתוף עם יצחק ג'קי אדרי ומטה המאבק המקומי שהכריז על מרד המים. מרד הלחם כבש החודש את תוניס, וממשיך להצית את החופש במזרח התיכון. אולי גם מרד המים של ג'קי יהפוך אותנו למדינה טובה יותר.

ממשלת ישראל כפתה על הרשויות המקומיות להעביר את השליטה באספקת המים לתאגידים. בינתיים, המהלך הביא לעליית מחירים, אבל בעתיד הקרוב זה עלול להסתיים בהשתלטות של בעלי ההון על אחד המשאבים הלאומיים החשובים ביותר.

אירוע 'שירת המים' יתחיל ביום חמישי, 27.1.11, בשעה 17:00 בערך, במרכז העיר דימונה. האירוע בחסות כתבי העת: דקה, כביש 40, השבוע החדש ומעין. אוטובוס משוררים ייצא ביום ה', ב14:30 מרחוב הרכבת 20, בית ממס"י, ליד הטקסידרמי, ת"א. להסעות מירושלים ביחד עם סולידריות שייח ג'ארח נא להתקשר ולהירשם אצל אורי עגנון 0544777397.

פרטים נוספים באתר http://www.gerila.co.il

משתתפות:

אדם דובז'ינסקי

אוהד קנולר

אוסנת איטה סקובלינקי

איתן קלינסקי

אלישיב רייכנר

דניאל עוז

יחזקאל נפשי

יובל בן עמי

יוכבד יעיש

יחזקאל נפשי

יצחק ג'קי אדרי

מעין שטרנפלד

משה אוחיון

מתי שמואלוף

נועם לוי

נטלי ברוך

נעם פרתום

ערן צלגוב

רועי צ'יקי ארד

רותם מלנקי

מארגני האירוע: "הדיו בעטים שלנו מורכב ממים, האדם עשוי ברובו ממים. אין יותר בסיסי לצאת למאבק הזה שפוגע בכל כך הרבה אנשים בכל הארץ, ומושתק בתקשורת. פינדרוס אמר 'היפה הוא המים', אנחנו רוצים שהיופי הזה יישאר של כולם".

האירוע בפייסבוק

—-

עוד

מאשה גלוזמן כותבת ביקורת מרגש על המחזה "הפרוטוקול של ועדת הכלכלה על הגז הטבעי" שהפיק תיאטרון מעין יחד עם בירוביג'ן ויונתן לוי "הפעולה האמנותית-פוליטית המשובחת והמוצדקת ביותר שיצא לי לראות אי פעם". מהצד שלי אומר, זה באמת היה אחד האירועים התרבותיים-פוליטיים הכי כיפיים, מצחיקים ועצובים שהייתי קשור אליהם. בימים אלה, יש יוזמה מקומית ירושלמית להעלות את המחזה גם שם. שיהיה בהצלחה.

מאמר שלי על החלפת פואד בהארץ

במקדש – על ספרו של דן דאור\ כותב אורח: אהרן שבתאי

הפעם אני נותן את הבמה לאהרן שבתאי שכתב על ספר שמאוד אהבתי

שמונה שערי חכמה

[דן דאור, משתה לאדם בודד, חרגול ועם עובד, 2011]

הרודוטוס מספר על המלך הפרסי קסרקסס, שבכה ברגע שסקר את צבאו הענקי בחוף המיצרים, לפני החצייה לאירופה, בידיעה שהוא מאושר, ושזה זמני. בני כשהיה נער, ישב לצדי ברסיטל של מרתה ארחריש. "למה אתה צוחק?", שאלתי אותו, "אני לא צוחק" הוא ענה, "אני בוכה". גם הקובץ הזה, "משתה לאדם בודד", גרם לי להרגיש שאני רוצה לבכות. וזה הפתיע אותי, כי בדרך כלל, ובפרט מאז שאבדה לי נפש קרובה, אני לא מתרגש מקריאת שירים, ודי אדיש. נפשי התכסתה באיזה גלד עור. אני מרגיש רטט מול הים, או מהאחוריים היפהפיים של אשה אהובה, שנפרדה ממני (ובינתיים, לאחר שסיימתי לכתוב זאת, חזרה). הספר הזה, שנאספו בו מעזבונו של דן דאור, שירים שתורגמו משבע שפות, וכמה שירים מקוריים, הוא אירוע בודד ונפלא ביומיום הציבורי הנואש שלנו, ובפרט בנוף תעשיית התרבות. הוא מזכיר לי מונומנט מלא חן שראיתי בדלהי, את צריח הקוטב מינאר, שמשולב במסגד שנבנה מעמודי מקדשים הינדואים וג'איניים מגולפים, ובחצר עמוד ברזל עם כתובת סנסקריטית לכבוד האל ווישנו. גם לכתוב שירים קשה לי. כדי לכתוב שיר צריך במידה מה מחדש, גם למצוא את עצמך, וגם למצוא במציאות מאחז תרבותי עם כוח אתי שממנו אתה מדבר. האחיזה שאני מרגיש כאן היא בעיקר באתר האג"ח של בנק לאומי. לכן לאחרונה אני מעדיף בעיקר לתרגם, ולא מקרה שספר השירה האמתי והמרגש ביותר שיצא מזה עשור הוא הקובץ הזה שדן דאור הכין כחלת דבש במשך חייו. לקורא ברור לגמרי שיש מציאות תרבותית בעלת תוקף לטעון דבר מה, שמטעמה הוא מדבר, ושהשירים בדרך פלא מצאו את האדם החכם והמשכיל כמו שלמה, שיכול היה ללכת אליהם ולמצוא אותם ואת עצמו בהם. וזה נדיר מאוד, כי בתרגומים של יצירות מופת אתה מגלה לא פעם איזו שגרה רהוטה, כשזה נוגע לטון הדיבור, לחוש ההומור, לפשטות המעשית והישירה, ולדיוק הרוחני. כשהמשורר היווני פינדרוס מתייחס לשירה, הוא משתמש במילה "חכמה" ("סופיה"), וכשהוא כותב – חכמים, הכוונה למשוררים. הספר הזה, על /שמונת שעריו,  מזכיר שהשירה היא קודם כול חכמה. לא חכמה של ברוורמן וליברמן, אלא חכמת חיים במובן שהוא גם הכי פשוט וגם הכי מתעתע. פינדרוס המליץ "להסתכל תמיד במה שליד הרגליים", והדבר בולט בקובץ זה בכל שורה מקרית שנצטט, למשל שתי הראשונות בו, מספר השירים הסיני:

בהר יש שיח קורנית

בבצה יש פרחי לוטוס

או מהפואמה הפילוסופית של וולטר:

נשים וטף מגובבים זה על זה

בין שברי השיש, כאן יד, שם חזה

דן דאור עשה דרך ארוכה מאוד כדי שהדברים האלה אכן יהיו "מה שליד הרגליים". כי התרגום אינו רק צינור לייבא חפצי אמנות, אלא דרך לקרב דבר מה רחוק ולהטמיעו בתרבות שלך כדי להביא בה תמורה. בדרך זו פעל התרגום בין התרבויות העתיקות, וגם בימינו (והדבר בולט בספר זה בתרגומים המצויינים של עזרא פאונד), התרבות האמריקנית התחדשה במגע עם השירה הספרדית, הצרפתית, וכמובן הסינית והיפאנית. לשם כך יש צורך בתרבות פתוחה לקליטה ולשינוי, להבדיל מיבוא של אריחי חרסינה לאמבטיה. מה שמסביר במידת מה איך צמח בתל אביב איש כדן דאור, הוא שהתרבות המקומית בילדותנו עדיין היתה רכה והתחלתית, ועוד לא נבנו והתעבו בה חומות הוויי האימפריה הישראלית שביניהן אנחנו מבוצרים. קראנו אז זה לצד זה את לובנגולו מלך זולו ואת מקס ומוריץ או עלילות עלי בבא, בשוויון ילדותי טבעי שאיפשר לנו לראות את עצמנו בתוך האנושות, שבה כל התרבויות משוחחות ברעות. הייתי ילד קצת מוזר, והגננת שלחה אותי עם אמי אל ד"ר דאובר, אביו של דן, שגר בניצב לרחוב שלנו, ברחוב גורדון. הוא קיבל אותי בחביבות ובחן אותי בציורי מבחן רורשאך, שבדיעבד נראים לי כמו שירי הייקו, כי הם בנויים כמו השירה הסינית והיפאנית על מרווחים שמאפשרים לכל דימוי (סימניה, מילה, טור) לעמוד בפני עצמו כהתחלה חדשה. שמעתי אז את חוות הדעת החיובית הראשונה בחיי, וכעת, הזיכרון הזה מקבל משמעות, כשאני מרכין את ראשי לפני הספר של דן דאור.

(גרסה מקוצרת התפרסמה במדור הספרותי של ידיעות אחרונות)

מחזה חדש מבוסס על ישיבת ועדת הכלכלה על תמלוגי הגז + גרילה תרבות בדימונה נגד הפרטת המים + השקה למיכל דר

לרגל יציאת הגיליון השישי של כתב העת מעין, 'תיאטרון מעין' בשיתוף עם 'קולנוע בירוביג'ן' ויונתן לוי מעלים את הצגת הקריאה "ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת על תמלוגי הגז" (המבוססת על פרוטוקול מספר 320 של הועדה מיום ה5 באוקטובר 2010).

בין השחקנים המגלמים את חברי הכנסת ופמליית היועצים והלוביסטים שהשתתפו בדיון שבמרכזו נסיון לקשר בין הארגונים שניסו להביא יותר תמלוגים למדינה לבין הטרור: ליאור ווטרמן, אדם רוטברד, יהושע סימון, מתי שמואלוף, רועי "צ'יקי" ארד, אורטל בן דיין, תמר זנדברג, ירדן ברוך, חכים בשארה, אריאל קליינר, נדב אפל, מורן "מוריס" שריר, כרמל ברנע, נטלי לוין, נועה אבנד, ובנוסף סטודנטים, שחקנים, יוצרים ופעילים חברתיים שונים. אתם מוזמנים לפנות ולהצטרף.

את המחזה מביים יונתן לוי ('מנו מלך אטלנטיס', 'מר עולם', יחד עם ליאור ווטרמן). ההצגה תעלה ביום שבת הזה, ה-22 בינואר, בקולנוע בירוביג'ן, הגדוד העברי 5, בשכונת צ'לנוב, ליד הצימר וסמוך לתחנה המרכזית הישנה של תל אביב-יפו בשעה 21:00. הכניסה חופשית. השאלה מי ישחק את אופיר אקוניס, יו"ר הועדה, תיחשף מיד עם פתיחת המחזה. אירוע הפייסבוק

גיליון 6 של כתב העת לשירה וספרות מעין מופץ בימים אלה יחד עם כתב העת לאמנות 'החדש והרע','שירה מפרקת חומה" שירון ערבי-עברי של גרילה תרבות וספרה של המשוררת מיכל דר, 'גלשן'. פרטים נוספים על כתב העת בלינק. ההשקה לכתב העת תתקיים ב11 בפברואר במקום מיוחד.

ההשקה ל'גלשן', ספרה של המשוררת מיכל דר תתקיים ביום שלישי, ה25 בינואר, ב21:00,במועדון האוגנדה, רח' אריסטובולוס 4, ירושלים. יופיעו, מלבד הכלה: אלעד רוזן וליאור אופיר, נועם פרתום, עודד כרמלי, אנה ויילד, אמיר בולצמן ויבין בן רשף. (אירוע פייסבוק)

אירוע נוסף  הוא "שירת המים", הפגנת משוררי ויוצרי גרילה תרבות נגד הפרטת המים ותאגידי המים החדשים שהעלו את מחירה, כתמיכה במטה המאבק שמארגן ג'קי אדרי שכותב כאן על המאבק. האירוע יתקיים ביום חמישי הבא, ה27 בינואר, במרכז המסחרי של דימונה בשעה 17:00. באירוע ישתתפו: אוסנת סקובלינסקי, יחזקאל נפשי, דניאל עוז, השחקן אוהד קנולר, המשורר הדימונאי משה אוחיון, ערן צלגוב, מתי שמואלוף, איתן קלינסקי, אלישיב רייכנר, נטלי ברוך, רועי צ'יקי ארד ורותם מלנקי. האירוע בחסות העיתונים מעין, דקה, כביש 40 והשבוע החדש. (אירוע הפייסבוק)
תיאטרון מעין הציג במהלך 2010 את ההצגה 'קדימה' מאת רועי צ'יקי ארד, שעסקה ב"הון ולבנון" ועלתה על במות שונות ובה שיחקו משה פרסטר, יובל שגב, יובל בן עמי, זבולון משיאשווילי ועוד. התיאטרון המחתרתי שוקל להציג את המחזה על תמלוגי הגז עוד מספר פעמים, על פי ההצלחה, ברחבי הארץ. מארגני האירוע מוסרים: "זהו מחזה על מחזה, זהו תיאטרון על תיאטרון. כשהפוליטיקאים שחקנים, אין לנו ברירה אלא להיות פוליטיקאים".

באבק \ מתיו סוויני

ואז הוא צייר פנים באבק

פני אישה, ושאל את הגבר

שלגם ויסקי אם אי פעם

ראה אותה, או יודע מי היתה

הרכין כל הזמן את מבטו אליה, כאילו

זה יהפוך אותה לשְלמַה. ואז

ביד רועדת, הוא הניח למגף

לפורר אותה לענן עומד.

הוא השליך קרש נוסף אל האש

רוקן את הכוס שלו ומילא אותה שוב

צופה בכלבו קם על רגליו

ומתחיל לנהום אל דרך האפר

שנמתחה, ריקה, אל האופק התלול.

רטט חלף עם הנביחה הראשונה של הכלב

הוכפל, שוּלש, הפך למטח ירי

לא עצר דבר שהתקרב, אז הוא עמד

כדי להתעמת מולו, אבל אפילו משב

לא ליטף את פניו, דמות לא לבשה צורה,

ואחרי שהכלב נרגע, יד

סייעה לו להתיישב ולהתאחד עם הכוס.

.

תרגום: צ'יקי

עם העובדים הזרים ליד עזה + כמה המלצות קריאה

המאמר שלי בהארץ

לפני שבועיים ביקרתי בטעות בטקס הקמת השדולה נגד העובדים הזרים. במאמר שהתפרסם אתמול אני מציג את הצד השני של מהגרי העבודה: עובדים מזריחת החמה בשדות נחל עוז וסופגים קסאמים כשהם לא ממוגנים. נדמה לי שלא רבים קראו את הטקסט ולכן אני חורג ומניח כאן את הלינק.

המלצה 1: התחקיר של יוסי גורביץ' על ה"תחקיר" של אם תרצו (שמומנו על ידי מי שטוען שהיטלר עשה את רצון האל) שהתפרסם בשער מעריב (שממומנים על ידי סחר בנשק) שהוביל לועדת החקירה של פאינה קירשנבאום (שבתו של ראש תנועתה קיבלה כנראה סכומי כסף עצומים ממקורות שצריך לחקור, אבל העיתונאי שחשף זאת נרדף על ידי שירותי הבטחון) לחקר מקורות המימון של ארגוני השמאל.

המלצה 2: היום נתפס איש הימין והבלוגר המרתק אורי ברעם שפרסם את וידאו השטנה נגד שי ניצן. דוד מרחב, בלוגר שפעמים רבות כותב דברים מעניינים, כתב שלדעתו זו פרובוקציה שמאלית וחלק מקמפיין השטנה של השמאל. מעניין אם יתנצל על האשמות השוא במקרה הזה לפחות ויודה שהחשיד לשווא ציבור. מעניין לראות את האייטם הזה בערוץ 2 שמקשר בין ח"כ דני דנון, מי שהיה הראשון להציע את חקירת מימון ארגוני השמאל, ובין ברעם.

המלצה 3: 'אטלס הקונפליקט ישראל-פלסטין' (אנגלית, הוצאת 010) של מלכית שושן הוא ספר ששווה לרכוש או להשיג. מדובר בצרור גרפים ומפות שקדניות וכמעט נטולות פרשנות שמציגות נתונים בצורה דקדקנית ובהירה, והן בסיס להתחלת ויכוחים ושיחות. מעניין לראות איך עזה עד 1948 היתה עיר קטנה בת 80 אלף איש (על פי הספר היום היא בת מיליון וחצי אנשים).

המלצה 4: מבחינתי ספר השנה של 2011 הוא משתה לאדם בודד של דן דאור (חרגול), ספר שהוא קרוב מאוד לנס. כאן כמה שירים של דן דאור מהספר, שתרגם דן דאור, שפורסמו בגיליון הראשון של מעין.

בגין \ השיר היומי של מתיו סוויני \ גבי אשכנזי \ ליקוי חמה \ חידון תנ"ך ועוד

השבוע הופעתי באוזנבר במופע המחווה ללהקת הפול לקראת ההופעה ב20 בינואר, ובמסגרתו בצעתי על הקסיוטון שלי גרסת כיסוי לויקטוריה, שיר פוליטי של הקינקס מהאלבום 'ארתור' שהפול חידשו. זוהי גרסת לוקליזציה ובה הפכתי את המלכה ויקטוריה למנחם בגין.

<

( תודה לסאונדמן הפנומן רועי, ולצלמת החביבה רבידי)

.

בגין

החיים היו הגונים

סקס נחשב לא מגניב

והעשירים חבלנים

וילות רק לאשכנזים

בריכות בקיבוצים

ואז בגין היה בעניינים

פזמון: בבגין בבגגין בבגין בבגין

נולדתי למזלי

באומה מובילה

אין לי לירה, אך מכייף אני

טוב לצאת למלחמה

כיף למות בעד ארצו

אז עוד לא נפתח קפה ג'ו

פזמון:

ג'ו און א מוטורבייק (רמז מתוך שיר אחר של הפול, גרדן)

פזמון:

המלים המקוריות באנגלית

—-

החרקים \ מתיו סוויני

עברית: רועי  צ'יקי ארד

הם הגיעו ביום אמצע הקיץ בזמן השקיעה

נחילים שלהם, בכל הגוונים והגדלים

רועשים, שקטים, עוקצים, נושכים.

לא עבר זמן רב עד שנכנסנו הביתה,

התרחצנו עם הבגדים

הגפנו דלתות, חלונות, כדי להשאיר אותם בחוץ

אבל חלק הצליחו איכשהו.

תרסיסי זבובים ונרות עשב לימון

לא הביאו תועלת, גם רשתות נגד יתושים

שיחי רוזמרין, קליפות בננה

אפילו סבון, תרסיסי שום וחומץ.

מקלות קטורת בוערים מלוא החדר עזרו קצת,

וגם להשתפשף בשמן אקליפטוס –

אבל חוץ מהריח האיום, זה

משך כנראה את עכבישי הענק,

אלה מאיתנו שהיו הורים ידעו

שהילדים לעולם לא יתגברו על זה

אלה שישרדו – כל כך הרבה לא ישרדו,

כל כך הרבה מבוגרים הרימו ידיים ומתו,

והממשלה לא עשתה דבר –

החרקים חסו על עיר הבירה.

אחרי שישה ימים הם נעלמו עם שחר

אל המקום ממנו באו,

מותירים שובל קליפות וגוויות

שאספנו ושרפנו במדורה.

היתה לנו ממש מסיבת חג הודיה,

עם זקיפי שמירה ומשקפי אינפרה-אדום.

כל זה קרה לפני שנה, ממש בחודש הזה

אנחנו ממתינים שהם ישובו

אנחנו רוצים לבטל את יום אמצע-הקיץ.

והנה כמה מהטקסטים שלי שהתפרסמו באתר הארץ.

עם הרמטכ"ל וקטורזה ביום הורים בחולון

על ליקוי החמה הכושל

ההכנות לסילבסטר (אנגלית)

הצליינים בבירה

המרוויחים מנזקי הסערה

חוויות מחידון התנ"ך

וגולת הכותרת: דיווחים מהשריפה בצפון

—-

מעין 6 כזכור יצא עם כל המוספים: 'שירה מפרקת חומה', שירון ערבי-עברי של גרילה תרבות, הספר 'גלשן' של מיכל דר ועיתון האמנות 'החדש והרע' (הפרטים המלאים). הוא כבר נחטף בכל מקום שאל מדפיו הוא מגיע. חומרים מתוכו מתפרסמים בכל מיני מקומות.

בבלוג של עידו קינן התפרסם סיפורה של ואן נויין על ימיה כמסננת טוקבקיסטים.

בווינט התפרסמו שירים מתוך 'שירה מפרקת חומה' וטקסטים של הכותבות.

Like This!

התרגום היומי של מתיו סוויני \ מחווה ללהקת הפול \ שירה מפרקת חומה

שלג, קרח \ מתיו סוויני


למרות השלג, הוא האיץ את אופניו

לאורך הרחוב הקפוא, חומק מהכלבים

שכרכרו בדרכו, מחרבנים ומשתינים,

נובחים ונוהמים. הוא קילל את כולם,

את בעליהם המצועפים וחובשי הכפפות גם כן,

גם את המכוניות שחלפו קרוב מדי,

האוטובוסים המפלצתיים שרצו למעוך אותו,

הירח הקר והשמן שבשמיים המפוייחים.

פיו נזכר בטעם כדורי השוקולד ממולאי הברנדי

נמצצים בחוזקה, מתגלגלים סביב, ואז נבקעים.

הוא ראה את הכלב שלו, קוקר ספנייל שחור,

רץ אחרי אופני הילדות האדומים שלו; ואת נשר השלג

שבנה על השער, ואז הכניס פנימה

כדי להפחיד את סבתא, שניסתה למות

כל אותן שנים, לפני שחצה את הים,

ואז ים נוסף, והלוך ושוב

ובחזרה, אל המקום שהוא מדווש עכשיו

מנסה להגיע לאגם הגדול הקפוא, היכן

שאדם לבוש שחורים מחליק סביב

וסביב וסביב, חורץ עיגול

פנימה, מנסה להפיל אותו, כדי לקפוא

במים ולעולם לא לחזור, לא,

לעולם לא, אז הוא דיווש חזק יותר, מקווה

שהקרח יהיה עבה מספיק להמתין לו.

.

—-

נדחפתי ברגע האחרון לערב מחווה ללהקת הפול באוזנבר היום, יום רביעי, ה5 בינואר. אני עולה ראשון, ולכן אם רוצים לראות אותי תגיעו ב22:20. עוד פרטים כאן בפייסבוק. אני עושה (בין השאר) גרסת לוקליזציה לקאוור שלהם ל"ויקטוריה" (במקור הקינקס). בגרסה שלי ויקטוריה הופכת כמובן לבגין.

עוד משתתפין:

אנטיביוטיקה
רם אוריון וספי אפרתי
Opioids
אד טרנר והדנילוף סנטר
אשכרה מתים
הבקליינרז

—-

למעין החדש מצורף בין השאר (עם מוסף האמנות החדש והרע וספרה של מיכל דר) שירון ערבי-עברי של משוררים יהודים וערבים מבית גרילה תרבות. הנה מאמר בווינט שבו הכותבים מסבירים.

הכובע \ מת'יו סוויני

כובע ירוק פורח דרך כיכר הרוורד

ואף אחד לא מנסה לתפוס אותו.

זה שאיבד אותו, ויתר –

אולי בגלל שאישתו בוגדת

הוא הסיר והשליך אותו כפריזבי

מנסה לערוף ראש של פסל

גברת בגיל העמידה

שכלל לא מזכירה את אשתו.

רוח כזו לא מסוגלת להרים את הכובע לבדה,

וכל אחד היה שמח לשמור אותו.

אני יכול לדמיין את הכובע – צונח לו,

שועט דרך המכוניות, האנשים, עמודי התאורה –

מונח מעל חליפה ירוקה כהה.

הפנים ביניהם יהיו מזוקנים,

לאו דווקא חולים, העיניים יהיו

ירוקות גם הן, גבר שכולו ירוק

חושב על אשתו במיטה אחרת,

מחשבות כאלה שמחלחלות דרך כובע ירוק,

כמו שום בנקבוביות העור, ואף אחד

אף אחד לא מתנפל על הכובע כדי לחבוש אותו.

.

.

תרגמתי עוד עשרה שירים של המשורר האירי הלוהט הזה במהלך הסילבסטר, וכשלא יהיה לי מה לכתוב אפרסם כל יום אחד.

.

עוד תרגומים של מתיו סוויני:

לוח השחמט מזכוכית

שטוח

השומר בשירותי הנשים בתחנת ווטרלו (עוזי וייל)


Like This!

הסלולר והפרפרים

שטוח \ מת'יו סוויני


היא שוטטה לאורך האי

כדי למצוא מַטען לטלפון.

את שלה היא שכחה בבית.

השחפים עטו סביבה

הפרות המנוקדות געו מו.

איש בעל רגל יחידה בתעלה

נופף בכובע הלבד האדום שלו,

קד, ואמר בונז'ור.

היא הגיעה למלון הראשון –

אופנוע סירה עמד

בחוץ, ובפנים, האיש

בקבלה אמר גוטן טאג,

אבל המטען שלו לא היה מתאים.

היא פנתה שמאלה בים.

שני ילדים האיצו את הקאנו.

זקנה העיפה עפיפון סגול.

היא הגיעה לדוכן פיש אנד צ'יפס

נכנסה, מנופפת בטלפון.

מעל רחש הטיגון,

הבחור אמר ג'ין דוברי,

אבל היה לו דגם אחר.

הוא הציע שתנסה את הכומר,

אבל בדרך, הדוור

בלם את הטנדר הירוק המבריק שלו

והציע לה טרמפ  – הוא לא

היה עם טלפון נייד.

היא אמרה שהיא מעדיפה לצעוד, אז

הוא צִרצר אריוודצ'י ונסע הלאה.

חמור נשען על הקיר

ובירך אותה באי-אה.

היא ראתה, ממול, מלון צהוב

עליו התנוססו דגלי האיחוד האירופי.

בואנוס דיאס, אמרה האישה

שפגשה בכניסה,

סי, יש לי את כל המטענים,

פור פבור, תלכי אחריי, אז היא

התלוותה אל הסניורינה

לתוך מסדרון עם פרפרים

על גבי הקירות התכולים, מהרהרת

בנבוקוב, עד שראתה,

מחוברים לשקע, עשרה מטענים,

אחד מהם בסוג הנכון. היא חטפה אותו,

הזרימה את החשמל, ואז

שמעה את הרינגטון שלה.

.

עוד תרגומים שלו:

.

לוח השחמט מזכוכית

השומר בשירותי הנשים בתחנת ווטרלו

Like This!

%d בלוגרים אהבו את זה: