Monthly Archives: מאי 2007

מאמר על המוזיקה שלי בבלוג סיני

אני ללא ספק אחד המוזיקאים הכושלים בישראל, אולי גם בכל האיזור שהיה פעם האימפריה העותומנית. בשנת 2005 הוצאתי חמישה אלבומים ואני חושב שמספר ההשמעות שלי באותה שנה ברדיו ממוסד היה קטן מחמש. איכשהו, הצלחתי שקליפ שצילמתי ישודר כמה פעמים בערוץ המוזיקה. אבל הבחורה שמצולמת בקליפ (היא לא ידעה שצילמתי) הטילה עליו וטו מסיבות בטחוניות והייתי חייב להוריד אותו.

גם כאופטימיסט מושבע, אין לי רגע נחת כמוזיקאי. או.קי, הייתי באירוויזיון ונהניתי וזה דבר שעדיין לא ברור לי איך זה קשור אלי. אבל גם משם, כמו שיודעים כולם, יצאתי בשן ועין. לאחריו, חברת התקליטים גרסה די.ג'יים המתוכננים לצאת כדי לחסוך בהוצאות המשלוח. מה אדם רוצה? שיאהבו אותו קצת. אבל כמעט אף אחד לא אוהב אותי כמוזיקאי. התרוצצתי בין 94 ל99 בלהקת קנאק\פופ שהתפרקה בלא תוצאות והשאירה אחריה רק מריבות משעממות. את הדיסק שהקלטנו איבדו בערוץ 33 ולא היה לנו עוד עותק, כי היינו עניים וחסכנו 25 דולר לעותק גיבוי. אולי אני צריך להבין את הרמז ולפרוש.

ובכן, לא. מסתבר שבסין מחבבים אותי קצת. הדבר דומה לאדם מכוער לכל הדעות שלפתע במקום משהו בעולם, בזמן מסוים, יש פופולריות לתלתלי בית שחיו. וכך בלוג סיני נחשב למוזיקה אזוטרית עלה עלי. בין מאמרים על מוזיקה מקמבודיה בסיקסטיז (זו מוזיקה נהדרת שאני זמן מה אוהב) למוזיקה מבהוטן, גם ישראל דרכי על המפה בדרך לא דרך. מהאתר שלי הם הגיעו ללייבלים ישראלים, כמו פת\קית ובירדסונג, שעשיתי איתם פרוייקטים.

היום קיבלתי אימייל:

Hi,I'm a Chinese guy
 
I have introduce you and your music on my blog:
http://soft-black-star.blogbus.com/logs/5555866.html
 
I like that

 

אתם מוזמנים לגלוש לאתר. התרגום של הבלוג דרך גוגל נמצא כאן:

http://translate.google.com/translate?u=http%3A%2F%2Fsoft-black-star.blogbus.com%2Flogs%2F5555866.html&langpair=zh%7Cen&hl=en&ie=UTF-8&oe=UTF-8&prev=%2Flanguage_tools

 

מטה לעצירת המלחמה הבאה

"אנשים שחושבים באופן הגיוני על הבחירה שלהם, צריכים לחשוב את מי הם רוצים יותר במלחמה",

סיסמת הבחירות של אהוד ברק בפריימריז על העבודה, 28 במאי 2007

 

 

כולם מדברים על המלחמה המתקרבת. בחורות מתעוררות בבעתה ולוחשות 'מה יהיה? הולכת להיות מלחמה ביולי'. טיפוסים מגולחים-מדי נוקבים בשיחות קפה בתאריך המדויק ביולי שצה"ל מתכנן להיכנס בהם. כבר שמענו דיבורים על מלחמה, אבל זו הפעם הראשונה שהמצב אבסורדי כל כך – באוויר עומדת האינפורמציה על המלחמה והזמן שתצא לפועל, אבל לא החליטו עדיין נגד מי: איראן, סוריה, עזה, או לבנון.  

יכול להיות שמדובר בסתם שמועה לגבי "מלחמת אולמרט השניה", אבל אם לא, זו תהיה מלחמה של אגו, מלחמת קלמן גייר. מלחמה שנועדה להציל את עורו הצהוב המנומש של עו"ד אהוד אולמרט. גם המלחמה הקודמת פרצה כשאולמרט ופרץ התחילו להתדרדר בסקרים. היא היתה נגמרת מהר אם פרץ ואולמרט לא היו עולים בסקרים ובפופולאריות עם תחילתה.

כדי להבין מדוע המלחמה נמשכה מעבר לזמן שנקבע, לא צריך את וינוגרד. אני רוצה לצטט מתוך כתבה של אורן פרסיקו על העיתונות במלחמת לבנון שהתפרסמה ב"פירמה-גלובס". הציטוטים הם לא של פרשנים צבאיים, דמויות מיתיות מסורבלות בסרבל שאתה רואה רק בטלוויזיה, אלא של אנשים שאני יכול לפגוש בבית קפה צידי, לקרוא לצידם בערב שירה משמים נגד הכיבוש. "הוכח לנו שאין צורך במצביאים מצולקי קרבות כדי להנהיג את המדינה בימים של דם ואש. אהוד אולמרט ושרי ממשלתו קיבלו החלטות נכונות בעזרת שכל ישר וחוכמה קולקטיבית, ולא מתוקף מומחיותם הצבאית". מי כתב את זה? התשובה היא ירון לונדון. או ציטוט הפלא הבא: "[אולמרט ופרץ] מנהלים במופתיות שקטה קרב אימים… אולמרט מנהל מהלך גדול, שאולי יכריח את העולם, המברך בליבו על הקרב הזה ואינו מאיים עלינו, להביא לידי כך שהחיזבאללה, חלש ומוכה, ייסוג צפונה. שצבא לבנון יירד, בכוח אם צריך, לעבר הגבול. שהחטופים יוחזרו ללא צורך לתת במתנה מאות מחבלים… יעברו עוד מספר ימים וזה ייגמר. הממשלה הזאת, אני מניח, תשרוד, לראשונה זה שנים, את ימיה".. זו היתה תובנתו של הסופר יורם קניוק. במאמר מוסגר, אני אוהב את קניוק, במיוחד את ספריו הראשונים ונובלות כמו "לילה בחוף עם טרנזיסטור", וגם לונדון הוא מנחה סימפטי.

קריאת דו"ח העיתונות של פרסיקו לצד דו"ח וינוגרד מסבירה את מה שקרה במלחמה. פרץ כפוליטיקאי קיבל דרך העיתונות והסקרים עידוד למלחמה הטפשית שכבר היתה צריכה להינעל, וברור שבאופן טבעי עליו להמשיך במה שמביא לו פופולריות ותקשורת טובה. קל לתת את מלחמת לבנון השניה כדוגמה בדיעבד, אבל גם אתם כשתתחיל המלחמה הבאה – תשתכנעו מהפרשנים, ומהעיתונות ומערוץ 2, אני בטוח שתהיה ידיעה מפחידה של אלכס פישמן שתראה כמה המלחמה היא הכרח, ואם לא מהם – אז מירון לונדון. אבל אחרי שהיא תיגמר, לא תבינו מה אחז בכם. ירון לונדון לא יסביר מה קרה לו. הפרשנים יעלמו. יכתבו נגד המאחזים או משהו.

המלחמה הקודמת וזו שלפניה, גם זו שלפני כן, כולן מלחמות מיותרות וניתנות למניעה, אפילו טפשיות. כולן מלחמות שלא הרווחנו מהן דבר. מי שיכול היה – נסע לחו"ל ולאילת או לג'וניה והשאירו את העניים למות בדאחיה ובקרית שמונה ובשדרות. למלחמה היו מנצחים: מי שהתחזק זה נוחי דנקנר וגאידמק. תראו כמה שופרסל מרוויחה. גם בלבנון היתה אמורה להיות יום אחרי תחילת המלחמה הפגנה נגד הפרטת חברת חשמל והיא בוטלה "לרגל המצב".

השמאל בישראל צריך היה למלא את רחוב קפלן בעשרת אלפים איש ביום פתיחת המלחמה בלבנון. כמה טפשים אנחנו לתת שוב לעניינים להיות מנוהלים בידי הצבא. בעשרים השנים האחרונות, ישראל נהגה כהלכה רק במלחמת המפרץ הראשונה (מעניין שבשל מלחמה זו מת אביו של ג'קו אייזנברג, ודווקא הוא היה מקורבנותיו הראשונים של הגל הפטריוטי שאחרי המלחמה השניה בלבנון). השמאל צריך להיות מעין משקולת נגד לצד השני, שואף הקרבות, הייתי אומר שהוא צמא דם, אבל הוא רק צמא אש. מאחורי כל הקלישאות שאומרים בימי זכרון וכל הציטוטים הקלישאתיים מהתנ"ך של כותבי הנאומים לרמטכ"ל, יש אמת פשוטה: צה"ל פשוט נהנה להילחם, רק תנו לו תירוץ להפעיל את כל הראשי תיבות האלה מאמריקה. השמאל (שיהיה ציוני\פוסט-ציוני\לא ציוני, אף פעם לא הבנתי למה טובות כל ההגדרות האלה) צריך לעצור אותו, לסגור את התנועה בישראל כשנכנסים לעזה, להפחיד, לתת תחושה שהוא לא בכיס של הצבא. זה כרגע המעשה הפרו-ישראלי ביותר שניתן לעשות. כמו המתנחלים, שצה"ל מפחד לפנות, גם השמאל צריך הרתעה. לא עוד להפגין אחרי המלחמה עם שלט קרטון עלוב כתוב בטוש ולהרגיש צודק וטוב מנהגי המוניות שצופרים.

 

השמאל צריך להקים מטה למניעת המלחמה הבאה, לבנות מערך ולגייס מראש אמצעים לעצירת החיים הנורמליים בישראל במקרה של מלחמת אולמרט השניה, ובמקביל להתחיל במשא ומתן עצמאי עם כל מדינה שכנה שאנחנו לא בקשר איתה  – סוריה, לבנון וממשלת החמאס של פלשתין. הכול כדי להציל אנשים ממוות מטופש. כי אולמרט הוא לא רשע, הוא נבל קטן – כמו שהוא עושה מלחמה כנבל קטן, הוא יכול גם לסגור שלום כנבל קטן. הוא יעשה מה שהולך ושאפשר.

כמו שהמתנחלים ערוכים יפה לסכל את הנסיגה הבאה, השמאל צריך להילחם אוטומטית במלחמה הבאה. גדי טאוב כתב בתחילת ימי המלחמה על השמאל הישראלי שאוטומטית מתנגד לכל מלחמה. לטעמו של טאוב יש מלחמות חכמות, טובות וצודקות של רעים וטובים כמו מלחמת לבנון השניה (אז לא קראו לה כך, מסיבות ברורות), שפרצה כדי להחזיר הביתה שתי גופות מרוטשות בלי לשלם תמורתן בשבויים. אבל כמו שהוא אבחן יפה, השמאל האוטומטי הזה התעורר באיטיות ובנרפסות. בפעם הבאה צריך להקשות על הצבא לפתוח במלחמות האלה שלו.

 

אני פונה לבני כיתות הי"ב: אם אתם אוהבים את ארצכם, אולי טוב למות בעד ארצנו, אבל לא שווה לאבד רגל בשביל אולמרט, לא שווה לאבד יד – אפילו זו שאינה כותבת – בשביל דיכטר, וגם הקריירה הציבורית של אהוד ברק לא שווה ולו אשך שלכם. מלחמה אולי זה מלהיב, אני כלל איני פציפיסט, אבל יש סיכוי שתחזרו ממנה בלי זין.

 

אני פונה לאמהות: תאיימו על ילדיכם בכל איום שלא ילכו למלחמה הבאה. כמו שמכריחים ילדים לא לעשות בנג'י או קעקוע מכוער, תפעילו את כל מרצכן בכך. שיאכלו סיד או משהו. תנעלו אותם במקלט. תאיימו בנישול מהירושה אם לא ישרתו ברבנות הראשית. חבל על האיברים היפים של הילדים שלכם. יש להם שימוש יותר טוב משמירת הג'וב של אולמרט.

 

תגובות רלבנטיות

שונטיקו כותב\ת:

המלחמה הבאה כבר כאן. היא נחלשת ומתחדשת חליפות, עכשיו היא שוב מתפרצת בעזה ובגדה. ביום שישי עמדתי עם שתי בחורות בנות עשרים במשמרת מול בית ראש הממשלה, משמרת של בודדים. צריכים להיות שם כל יום, כל היום לפחות מאה איש, ואז זה אפקטיבי, אולי. צריך לארגן צעדת מחאה נגד דרך הכוחנות , ללא תכלית, ללא תקווה.
 
אני מגיב: נכון.
 
תגובת אליהו:
מאוד נכון הקטע על הפחד מלאבד זין. לא מדברים על כך כמעט אבל יש סצנה כזו בסרט הקו האדום הדק של טרנס מאליק. וודי הרלסון מוציא נצרה מרימון שנשאר אצלו באפוד ומת כשמילותיו האחרונות הן משהו כמו מה זה משנה בכל מיקרה לא אוכל לזיין יותר. מלחמות, כמו שהן מעצימות את הגבריות הן גם מסרסות

תערוכה ראשונה בגלריה "החדש והרע"

"החדש והרע", גלריה לאמנות עכשווית, פותחת את שעריה ומציגה את התערוכה הראשונה: 
נמרוד ק' – נמרוד ק' מואשם בהסתה 
פתיחה: 24.05.2007
 
במרכז התערוכה "נמרוד ק' מואשם בהסתה" רישום כביש של נמרוד ק', שצייר במרכז ירושלים ב-2004, מעשה שהוביל להאשמתו בהסתה ולטענות בדבר "מחתרת שמאלנית" שהופיעו בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות. העבודה של ק', מציעה בחינה פוליטית של הקשר בין עבריינות לאמנות. 
ביום כיפור 2004 ניצל נמרוד ק' את הרחובות הריקים וצייר ציור מטרה גדול על הכביש בשכונת רחביה בירושלים בצומת עזה-מטודלה, ממש מתחת לביתו. הציור כלל חיצי הכוונה גדולים בעברית ובערבית לבית של שרון, ביבי וקצב, וניקוד – 100 נקודות לשרון, 50 לביבי, 20 לקצב. 
בצאת יום כיפור התראיין ק' לחדשות 10 כעובר אורח והסביר שהוא יכול להבין את מי שנתן לקצב רק 20 נקודות כי הוא שווה פחות.  

אנשים נוספים החלו לגלות את העבודה הגדולה. בבוקר למחרת היא הופיעה על השער של ידיעות אחרונות. הראיון בערוץ 10 עזר למשטרה לעלות על עקבותיו כעבור יומיים. במבצע משולב הוא נעצר מתחת לביתו על ידי שוטרים סמויים מתחזים למתעמלי ג'וגינג. אחרי המעצר הופיעו נמרוד ושותפו מובלים לבית משפט השלום בתוכנית מהיום למחר בערוץ הראשון. האישום היה השחתת פני מקרקעין והסתה לפגיעה באישי ציבור וברה"מ.
המשטרה הוציאה צו חיפוש מיוחד לדירתו של נמרוד ועצרה גם את שותפיו על אחזקת גראס. ק' לא טרח להסתיר את הצבעים, המשטרה מצאה אותם מייד. הלפטופ ובגדים המוכתמים בצבע לסיוד אספלט הוחרמו. נמרוד חייב היה להודות מייד.  
בחקירה נשאל נמרוד אם הוא חבר של כל מיני דמויות עם שמות בעלי צליל ספרדי, או משתייך למחתרת השמאלנית שהם שייכים אליה. ההאשמות על מחתרת שמאלנית חדרו גם לעיתונות, אף שהשותף ל'ציור הרצפה' הוא א', איש 'עלה ירוק' שהחזיק דעות ימניות למדי ורק נהנה מעניין הציור כמחאה כלשהי. בראיונות לעיתונים נתנו נמרוד והחשוד השני גרסאות סותרות ומבלבלות על טיב הציור והמניע. הסיפור הסתבך בעקבות גרפיטי "שרון רוצח" שרוסס באותו ערב על בית הכנסת הגדול בי-ם, שגם עליו דרשו השוטרים הודאה בכתב על אף שלנמרוד לא היה כל קשר אליו.  
נמרוד ק' נשפט לבסוף בכפר סבא ונידון לאי-הרשעה ומתן 250 שעות שירות ו80 שעות טיפול בקבוצה אצל קצין מבחן.  
 
—— 
 
על הגלריה "החדש והרע":
בימים בהם האמנות הישראלית מנסה יותר ויותר להתקרב לאמנות העולם, לעסוק בניואנסים ובייצור טעם טוב ומניירות של "איכות" ו"עומק", גלריית "החדש והרע" מנסה לעשות את ההפך: ליצור אמנות לא מוחלשת, לא סנטימנטלית, לא חיוורת ולא צנועה, אלא אמנות של נסיונות פרועים, צעקניים ובעייתיים. הגלריה מנסה לגבש קבוצה של אמנים ואמניות שלא היו מקבלים ביטוי בגלריות הסטנדרטיות. גלריית "החדש והרע" היא ניסוי הקשור לעורכי כתב העת "מעין". הגלריה תפעל כחצי שנה עד תחילת 2008.
 
נשמח אם תעבירו את השמועה על הגלריה, אך איננו פועלים מול עיתונות ומדיית המונים. וזהו לכן לא קומוניקט לעיתונות. 
 
הנהלת הגלריה: יהושע סימון, אלון קסטיאל, רועי ארד 
———- 
 
"גלריית החדש והרע", הרכבת 12, פינת לבונטין, מול "בית המכס", תל אביב-יפו.
פתיחה חגיגית: 24 במאי 2007, יום חמישי 21:00. + מוזיקה
http://www.flickr.com/people/newandbad
 

שיר לא יותר טוב מאפרסק

שיר לא יותר טוב מאפרסקמאפרסק רךמאפרסק רך אולי רקובמאפרסק רך ורקוב שנקנה בקלאבמארקט מידיים גמישות עם ציפורניים שעליהן מניקור של ציפוריםמידיים גמישות שציפורניהן מצוייצות של עובדת חיוורת מאורות הניאון של חלל מחלקת הפירות והירקות

 

(נכתב בסלולר, 15 במאי 2007)

פקודה לצבא האמנויות – פוסט אורח: אהרן שבתאי מתרגם מיאקובסקי

 
פקודה מס. 2 לצבא האמנויות\ ולדימיר מיאקובסקי
 
זה בשבילכם –
הבאריטונים הבשרניים
אתם, שמאז ימי
אדם,
הרעדתם את המאורות האלה המכונות תאטרונים
עם האריות של הרומיאים והג'וליות.
 
זה בשבילכם –
הציירים,
שגדלתם חסונים כמו סוסים,
תפארתה הטורפת הצוהלת של רוסיה,
מתחבאים בסטודיו,
וכמו פעם כופים חוקים דרקוניים על פרחים
ועל גופים מגודלים.
 
זה בשבילכם –
אלה שחוגרים עלי תאנה קטנים של מיסטיקה,
שמצחיהם חרושי קמטים –
אתם, פוטוריסטים קטנים,
אימאג'יניסטים,
אקמאיסטים,
שהסתבכו בקורי החרוזים.
זה בשבילכם –
אלה שהחליפו בלורית פרועה
לתספורת אופנתית,
נעלי לכש ללאקה מצוחצחת,
אתם, אנשי הפרולטוקולט,
שממשיכים להטליא
את כנפי מעילו הדהוי של פושקין.
 
 
זה בשבילכם –
הרקדנים והמחללים בחלילים.
שמוכרים את עצמכם בגלוי,
חוטאים בסתר,
ומציירים לעצמכם עתיד כאקדמאים
עם קצבות מזון מוגדלות.
אני מזהיר אתכם,
אני –
גאון או לא –
שעזב את השטויות
ועובד ברוסטה,
אני מזהיר אתכם –
לפני שהם יפזרו אתכם בקתות הרובים:
תפסיקו עם זה!
 
תפסיקו עם זה!
שכחו מזה.
יירקו
על החרוזים
והארְיות
ושיח הורדים
ועל יתר מיני הגועל
מאפסנאות האמנויות.
את מי עכשיו מעניין –
"אה נפש אומללה,
איך הוא התייסר…..?"
עובדים טובים –
אלה האנשים שאנחנו זקוקים להם
יותר ממטיפים מצמיחי שיער.
הקשיבו!
הקטרים נוהמים,
ומשב רוח חודר בסדקים ודרך הרצפות:
תנו לנו פחם מהדון!
חרשי מתכת
ומכונאים למחסן הנשק!"
בשפך כל נהר, ספינות קיטור
עם חור כואב בצדייהן,
מייללות אל הרציפים:
תנו לנו נפט מבאקו!"
בשעה שאנחנו מתמזמזים ורבים
איך למצוא תשובות יסודיות,
כל הדברים צורחים:
"תנו לנו צורות חדשות!"
 
היום אין כבר טפשים
כדי להתקהל פעורי פה מסביב ל"מאסטרו"
ולחכות למה שיגיד.
חברים,
תנו לנו אמנות עם צורה חדשה,
אמנות
שתמשוך את הרפובליקה מתוך הבוץ.
 
1921
 
מאנגלית אהרן שבתאי
רוסטה היא מחלקת התעמולה שבה עבד מיאקובסקי. בזמן המלחמה, מאיאקובסקי צייר והדביק מאות כרזות נגד הצבאות הלבנים.
 
 

%d בלוגרים אהבו את זה: