(תרגום השליש הראשון של המאמר שהתפרסם השבוע בלונדון ריוויו אוף בוקס. את ההמשך ניתן לקרוא באנגלית)
משפטן קשמירי התקשר אלי לפני שבוע, ונשמע נסער. הוא שאל אם שמעתי על הטרגדיות האחרונות שניחתו על קשמיר. אמרתי שלא. הוא היה המום. כך גם כשתיאר בפניי בפרוטרוט מה קרה בשלושת השבועות האחרונים. ככל שבדקתי, אף אחד מהיומונים בבריטניה ומהדורות הטלוויזיה לא דיווחו על הסיפור. אחרי השיחה, חילצתי מתיבת הספאם שני אימיילים מקשמיר שדיווחו על הזוועות.
למחרת, סרקתי את העיתונות שנית. לא מצאתי דבר. הידיעה היחידה בגארדיאן שהגיעה מהכתב בדלהי – ידיעה שגודלה חצי עמוד – קיבלה את הכותרת 'מותה של הדוגמנית חושף את הצל האפל של עולם האופנה ההודי'. את האייטם ליוותה תמונתה של הנערה חסרת-המזל. המוות של 11 צעירים (עד אותה עת) מגילאי 15 עד 27, שנורו על ידי כוחות הבטחון ההודיים בקשמיר, לא צויינו שם.
יותר מאוחר גיליתי שאייטם קצר בנושא פורסם ב28 ביוני בניו יורק טיימס ועוד אחד יום לאחר מכן בגארדיאן. לא היה להם פולו-אפ משמעותי. כשזה מגיע לדיווח על פשעים שמחוללות מדינות הידידותיות למערב, תשישות נוראה ננסכת בעיתונאים. כמה עובדות על קשמיר בכל זאת חלחלו פנימה, אך הן הוצגו באירופה ואמריקה רק כדוגמאות שמראות איך המוסלמים גורמים צרות, כששירותי הביטחון ההודי בקושי מצליחים להתמודד עמן. הכישלון בדיווח על ההרוגים בקשמיר מנוגד באופן מוזר לסיקור הלהוט של המתיחות הקלה ביותר בטיבט, שלא לדבר על טהרן.
ב11 ביוני השנה, כוחות צבאיים למחצה בשם עתודת השיטור המרכזי ירו מכלי גז מדמיע על מפגינים, שבעצמם הפגינו בגין הריגות שהתרחשו קודם. אחד ממכלי הגז הכה בראשו של טופאיל אחמד מאטו בן ה17. היא פוצצה את ראשו. לאחר שהתמונה פורסמה בעיתונות הקשמירית, אלפים התריסו נגד המשטרה והצטרפו למסע הלוויה למחרת, צועקים סיסמאות זעם ודורשים נקמה. התצלום זכה להתעלמות על ידי עיתונות הזרם המרכז בהודו והטלויזיה ההודית האובססיבית לשעשועני טריויה עם סלבריטיז. בזמן שאני כותב את זה, סרינגר, בירת קשמיר, וכמה ערים אחרות עדיין נמצאות תחת עוצר צבאי נוקשה. כשהוא מוסר, גם לזמן קצר, צעירים זורמים לרחובות על מנת למחות ומתקבלים בגז מדמיע. ברוב המחוזות הוכרזה שביתה כללית בת שלושה שבועות. כל החנויות נעולות.
את כל האלימות ההודית מלווה גל של שובניזם אנטי-איסלמי. כך זה מאז 11 בספטמבר, כשמאבק העצמאות של קשמיר הוכלל, בנוחות רבה, במשבצת 'המלחמה העולמית נגד הטרור', וקציני צבא ישראלים הוזמנו לבסיס אחנור במחוז כדי לייעץ על צעדים נגד טרור. האתר "אינדיה דיפנס" ציין שבספטמבר 2008, אלוף אבי מזרחי ביקר בקשמיר על מנת להבין את האתגרים של הצבא ההודי במאבק נגד ההתנגדות האיסלמית. מזרחי ביקר בהודו לשלושה ימים של פגישות עם הקצונה המקומית וסיפר על התוכניות של הקומנדו של צה"ל לאמן כוחות הודיים למלחמה בטרור. העצה שלהם היתה ברורה: תעשו מה שאנחנו עושים עם הפלסטינים וקנו את הנשק שלנו. בין 2002 ל2008 הודו רכשה ציוד מישראל בשווי 5 מיליארד דולר, כתוצאה מכך.
את שאר המאמר המרתק של טאריק עלי על הטרגדיה הלא מסופרת בחבל קשמיר, נושא שכאמור כמעט ולא מסוקר, ניתן לקרוא באנגלית בגיליון לונדון ריביו אוף בוקס של 22 ביולי.
רועי צ'יקי ארד 