Monthly Archives: מאי 2010

גרילה תרבות נגד ההשתלטות על המשט

פעילות בזק של גרילה תרבות – נגד ההשתלטות האלימה על המשט ההומאניטרי.
הערב ב19:00, במהלך הפגנת vמחאה נגד ההשתלטות על המשט בעזה. מול משרדי הביטחון נערוך הקראת גרילה תרבות.
אנא הגיעו בדיוק בשבע.

טקסט ההפגנה

הממשלה גוררת את האיזור כולו לתבערה. ההשתלטות האלימה על המשט מבטאת את אובדן הדרך של הממשלה הדוחף אותה למעשי טירוף, הרג והתאבדות מדינית.

הערב בשעה 19:00 נתייצב יחד יהודים וערבים מול משרד הבטחון ברחוב קפלן בתל אביב ונקרא לשים קץ לטרוף המלחמה וסרבנות השלום.

**********************************

حكومة نتنياهو-باراك-ليبرمان تجر المنطقة الى حالة من الغليان. الاستيلاء البربري على اسطول الحرية يمثل سياسة الحكومة اليمينية المتطرفة والتي تعزز الاعمال الجنونية والقتل الوحشي والانتحار السياسي.

اليوم في الساعة السابعة مساء (19:00), سوف نقف معا, عربا ويهودا, امام بناية وزارة الامن, في شارع كابلان – تل ابيب, وسندعو لوضع الحد للجنون العسكري والحربي ورفض السلام من قبل الثلاثي نتنياهو-باراك ليبرمان

לשרוף את טלב א סאנע

בפייסבוק נפתחה קבוצה שקראה לשרוף את חבר הכנסת טלב א-סאנע. הקבוצה הזו היא חלק ממגמה כלל-עולמית של אנטישמיות חדשה, שנאת הערבים המסמנים היום מה שהיהודים ייצגו פעם, פחות או יותר. קבוצות שנאה כאלה לא מעניינות, אלמלא הצטרף לקבוצה אורח מפתיע: דמות שהזדהתה כחבר הכנסת עצמו, אף שלא באמת ברור שהיא א-סאנע. הדמות של א-סאנע לא תקפה אלא ביקשה בנימוס לדבר עם שונאיה ולהבין מדוע הם רוצים לשרוף אותה ואם זו כוונה אמיתית.

שימו לב לקריקטורה של א-סאנע  בקבוצה, תמונה המרפררת לזו של נעמי חזן מהקרן החדשה, עבודת מעצבי 'אם תרצו', כנראה אחת הנציגות הישראליות של 'האנטישמיות החדשה'. איני מומחה לכך, אבל נראה לי שכל איורי הקרניים האלה קשורים לדמות השטן הנוצרי, האנטיכריסט. אף שגם משה רבנו הנוצרי היה עם קרניים, בשל טעות תרגום המונח 'קרנו פניו'.

גם אני רוצה לשרוף את ח''כ (עאלק) טאלב א-סנע

עולה השאלה האם חברי הקבוצה יצליחו להבין כי מדובר באדם ואחר כך ערבי? כלומר, עדיין הם יכולים לחשוב שמדובר ביריב פוליטי מר, אבל שהעלבה חזיתית של אדם וקריאה לשרפו היא לא דבר שעושים.

אני בימים אלה מותח את אבי דיכטר דרך הטוויטר כאילו דיסקין שכח אצלי לפני שבוע כפית חשמלית. איני מחבב את שני הפוליטיקאים\אנשי המשטרה החשאית האופרטוניסטים הללו, אבל ברור לי שמדובר בבני אדם, עם אף, אוזן, משפחה, ואיברי מין, זעירים ככל שיהיו. אני מעביר כאן, בלי עריכה, בקופי פייסט, את הרב שיח שנוצר בקבוצה בינם ובין הדמות של חבר הכנסת הערבי.

שם הקבוצה:

גם אני רוצה לשרוף את ח"כ (עאלק) טאלב א-סנע

הגדרת הקבוצה:

ח"כ טלב א-סנע (רע"מ-תע"ל) פנה הבוקר (רביעי) לקצין הכנסת בבקשה להתיר לו להיכנס לרצועת עזה עלמנת לעמוד מקרוב על מה שנעשה במלחמה נגד הפלסטינים. "ביקורי יאפשר לאסוף ראיות, כגון שימוש שישראל עשתה בנשק מנוגד לחוקים הבינלאומיים, כהכנה לנקיטת הליכים בבית הדין לפשעים בינלאומיים בהאג", אמר ח"כ א-סנע.

א-סנע ציין כי אם יבקר ברצועה, בכוונתו "לאמוד את מימדי ההרס ואת הפשעים שביצעה מדינת ישראל נגד אוכלוסייה חפה מפשע, כגון הרס בתים, מסגדים, בתי חולים, בתי ספר ומוסדות ציבוריים נוספים". א-סנע אמר עוד כי בכוונתו לבקר פצועים בבתי החולים ברצועת עזה.

רב השיח:

Taleb El-Sana שלום לחברי הקבוצה ולדור חסון.

לפני כמה ימים שמעתי כל היווצרות הקבוצה הזו.

בתחילה, זעמתי על כך ולאחר שהתגובה הראשונית שלי עברה, חשבתי על כך והגעתי למסקנה שאני הייתי שמח לפתוח בדיאלוג איתכם. איני מאמין שאנשים פועלים מתוך רוע – אלא ממקום של אמונה בצדקת דרכם.

לכן החלטתי להצטרף לפייסבוק ולבוא לדבר איתכם.

אז, שאלה פשוטה – האם אתם באמת רוצים לשרוף אותי?

Top of Form

Thursday at 09:16 • Comment • Like • Flag

6 people like this.

עקיבא עקיבאייב

יש רצוי ויש מצוי,אדון טאלב . רוצים? בטוח יש מעטים שירצו . אבל זה לעולם לא יוכל לצאת לפועל כי אנחנו חיים במדינה יהודית דמוקרטית בעלת הערכים המוסריים הכי גבוהים הקיימים לפי אמות המידה האנושיות, ובעלת ערך עליון לחיי כל אדם. ורק בגלל שאנו חיים במדינה יהודית דמוקרטית אתה יכול להשתלח במדינה שאתה חי בה, מחזיק בתעודת זהות שלה, ונהנה מהזכויות שהיא מעניקה לך כאזרח שלה, כמו נחש ארסי שרק רוצה לפגוע , להרוס ולקלקל. אין מדינה ערבית אחת שקיימת בה דמוקרטיה. יודע מה? אפילו לא משהו שמתקרב לדמוקרטיה. ואם אתה היית חי במדינה ערבית, ומנבל של שמה של המדינה, וזאת עוד כנציג של המדינה, היו מוציאים אותך להורג מבלי להסס. אין לי שום דבר נגד ערבים שרוצים להשתלב במדינה ולעשות צבא כמו כל האזרחים, ושמחים שהם חיים תחת שלטון יהודי דמוקטי(ולא תחת דיקטורה ערבית), ויש לא מעט ערבים שפויים , אבל ערבים כמוך וכמו טיבי אני רוצה כמה שיותר רחוק מפה.

Taleb El-Sana

שלום עקיבא,

תודה שבחרת לענות לי, אני יודע שקשה לפתוח בדיאלוג עם אדם שאתה תופש אותו כאויב שלך. רציתי לומר לך, שאני אינני האויב.

נולדתי כאן, בישראל.

גדלתי והתחנכתי כאן ואני, בדיוק כמוך מעוניין במדינה שיהיו בה ערכים מוסריים גבוהים ובעלת ערך עליון לחיי אדם.

אני מבין שיש לך ולקבוצה ביקורת על פעילותי הפוליטית – וזה לגיטימי. אבל לקרוא לשריפה של אדם בגלל שדעותיו ושיוכו האתני לא מוצאות חן בעיניכם, זה לקחת את זה קצת יותר מדי רחוק ולעבור את גבול חופש הביטוי.

האם אתם יכולים להבין כמה נורא זה?

מה הייתם אומרים אם בבריטניה הייתה קמה קבוצה שקוראת לשריפתו של חבר פרלמנט בריטי ממוצא יהודי?

לא הייתם חושבים שזו אנטישמיות?

לגבי אבחנתך לגבי דמוקרטיות ערביות – טורקיה היא חלק מהאומה הערבית ויש בה משטר רפובליקני – אז לגבי זה אתה טועה. ולמרות זאת, אינני רואה את הקשר בין העובדה שבמדינות אחרות לא קיימת דמוקרטיה לבין העובדה שאתה מצפה ממני, אזרח ישראלי – להתנהג בשונה מאזרח אחר רק בשל מוצאי.

רשמת, שלו הייתי חי במדינה ערבית, הייתי מוצא להורג. אבל עקיבא, אני חי כאן.

לו אתה, היית חי על הירח, היית מת כתוצאה מחוסר בחמצן. המציאות היא, שאתה ואני כאן. ומה היה עשוי לקרות לי במדינה אחרת, אינו רלוונטי. אין לי אזרחות במדינה ערבית אחרת, מעולם לא התגוררתי במדינה אחרת – זו מולדתי, בדיוק כפי שהיא שלך.

לגבי ערבים שרוצים להשתלב ולשרת בצבא – יש עוד דרכים להשתלב בעשייה אזרחית ברוכה מלבד לעלות על מדים. למרות שזו ההוכחה האולטימטיבית לכך שאדם הוא "בסדר", אני גורס שמיליטריזם אינו בריא לחברה אזרחית, אבל זה נושא אחר.

אני אשמח לדון איתך ועם חבריך על כל נושא. אני מבקש, שתשנו את שם הקבוצה ותסירו את האזכור לרצח שלי בשריפה.

Amichai Simcha

טאלב ההבדל הוא שיהודים בבריטניה לא מפריעים לבריטים להפך הם משתלבים בחברה , עושים צבא

משלמים מיסים ולא עורכים הפגנות עם תמונות של שונאים

בעוד הציבור הערבי לא נאמן בעליל לא משלם מיסים תומך באויבים וחלק גדול ממנו מוסר מידע לאויבים.

עכשיו עוד דבר קטן טאלב יודע למה בחיים אבל בחיים לא יהיה איתכם שלום ??

התשובה היא כי אתם חיות!!!

אנשים שרוצחים בידיים שני חיילי מילואים (לינץ בראמללה זוכר) והמון משולהב תומך בהם בחוץ הם חיות.

אנשים שמתנהגים לחיות כמו זבל ומכניסים גמל לרכב או

שוחטים צב ים על החוף הם חיות.

אנשים שמפברקים ראיון עם החייל החטוף גלעד שליט ולא נותנים לאף גורם רישמי לבקר אותו הם חיות.

הלאה אכזריות של ערבים כלפי ערבים במלחמות ביניהם – נושאת בחובה בשורה מאיימת: אם כך הם נוהגים באחיהם הערבים, איך ינהגו בנו?

לכן בחיים אבל בחיים לא יהיה איתכם שלום ולי אישית אין בעיה עם זה אני מוכן למות למען המדינה הזאת ולהקיז דם עבורה וברוך השם יש לי שבועיים מילואים בעזה בקרוב.

ועוד דבר קטן טאלב אין לי שום כוונה לשרוף אותך אני בחיים לא ישרוף אדם לא משנה מה הוא יעשה .

פשוט אני מתוסכל שנותנים לאחד כמוך במה .

לילה טוב.

Yana Knopova

I don't know if Talleb is a real one but who ever is that behind the profile respect on the tolerance and the readiness to sacrifice your time on the fascists, meaning Fucking Crazy Fascists.

I personally believe this group shall be reported and not spoken too, but again who ever have the time and patience-respect.

and hear is the theme song for the group , you welcomed , happy to be useful :

עקיבא עקיבאייב

שלום טאלב,

אתה אומר שאני מצפה ממך להתנהג אחרת בגלל מוצאך. הרי זאת שטות לומר את זה. אני מצפה ממך לנהוג כמו כל ישראלי אחר במדינה. הדרוזים הם כמובן לא יהודים, הם עם ערבי שדתו ומנהגיו שונים מאלו היהודיים, אבל ההשתלבות שלהם בחברה הישראלית מעוררת כבוד והערכה בקרב היהודים תושבי המדינה. יש לי חברים דרוזים שאני מעריך ומכבד אותם כמו חברי היהודים, למרות שמוצאם שונה משלי. אתה צודק בכך שההוכחה האולטימטיבית לכך שאדם הוא "בסדר", היא אם הוא עולה על מדים ומשרת בצה"ל, אבל האם שירת ההמנון קשורה למיליטריזם? לא נראה לי. אז למה אתה מתכחש להמנון הלאומי ?, כי לא חסרים תושבים לא יהודים במדינה שלא רק שהם מכבדים את "התקווה" אלא אפילו שרים אותה.

ואם כבר עלה הנושא של עשייה בריאה למען המדינה, תן לי בבקשה רשימה של "דרכים להשתלב בעשייה אזרחית ברוכה מלבד לעלות על מדים" שאינה קשורה לפוליטיקה, אלא לעשייה שתועיל לכל תושבי המדינה ולא רק לציבור אותו אתה מייצג. לא זכורה לי עשייה אחת בריאה של הערבים במדינה לתועלת המדינה, אלא רק פגיעה בה.

Taleb El-Sana

לעמיחי – יש לך טעות בסיסית בדרך שבה אתה מסתכל על הדברים. הפלסטינים הישראלים והבדואים, הדרוזים שאתה קורא להם חבריך סובלים שנים רבות מאפלייה מכוונת של ממשלות ישראל השונות. זה לא במקרה.

ישנה גזענות עמוקה ויסודית בחברה היהודית הישראלית כנגד הזר, השונה, הערבי.

האפלייה הממוסדת כנגד המיעוט בישראל באה לידי ביטוי בהרבה רבדים – תקציבים זעומים לחינוך, אי בניית תשתיות, אין מתן אישורים לתכניות מתאר ביישובים, יישובים שאינם מוכרים, אי קבלה למקומות עבודה – ייצוג אפסי במשרות ממשלתיות. בנוסף ישנו גזל מתמשך של קרקעות פרטיות בחסות ממשלה – וכן, גם לדרוזים גונבים קרקעות – כפי שהמקרה האחרון עם צינור הגז מוכיח שהמדינה מתנהגת באפלייה ובבריונות כלפי המיעוטים הערבים במדינה.

מול המשטר הזה, הציבור שאותו אני מייצג מתמרמר ומוחה – דרישת הנאמנות שלך היא מטופשת וההכללות שאתה מבצע כנגדם נובעות מדעות גזעניות רווחות.

כפי שזה בא יפה לידי ביטוי בשאר התגובה שלך – אתה חושב שערבים הם חיות.

כאשר יהודי מבצע מעשה נורא – מבחינתי, זה לא משליך על כל היהודים – כשיהודי רוצח את הבת שלו ומשליך אותה במזוודה לנהר – לא תמצא אותי טוען ש"כל היהודים הם רוצחי ילדיהם!" – אבל כשערבי מבצע פשע זה אומר מבחינתך משהו על הגנטיקה שלו, על כל הערבים. זו גזענות בסיסית שבתור יהודי אתה אמור להכיר ולהישמר ממנה.

מה לימדה אותך השואה חוץ מלהיות חזק ואלים?

יכול להיות שאת הלקח העיקרי פספסת?

Taleb El-Sana

עקיבא,

כפי שכבר כתבתי, הדרוזים כמו שאר המיעוטים במדינה, מופלים קשות על ידי המדינה. בשנות החמישים הם הוגדרו כדרוזים ולא ערבים כדי שיוכלו לשרת בצבא וחוק הגיוס חל עליהם.

מה תאמר לגבי דרוזים רבים תושבי רמת הגולן שעושים תהלוכות לא אלימות עם דגלי סוריה?

מה לגבי העובדה שרבים וטובים מהעדה הדרוזית מתחתנים עם אזרחים ואזרחיות סוריות?

מהתגובות פה, עולה המסר שלך ושל עמיחי – לכל מיעוטי מדינת ישראל – תסתמו את הפה, הזכויות האזרחיות שלכם מותנות בציות ללא עוררין, והשאיפה האזרחית הראשונה במעלה שלכם אמורה להיות שירות בצבא ושירת התקווה.

לגבי התקווה – לא קצת מוזר בעיניך לדרוש מערבים, בדואים ופלסטינים לשיר "נפש יהודי הומייה" – התקווה אינה מייצגת במילותיה את האוכלוסיות האלה.

תדמיין שיהודי היה נדרש לשיר במדינה אחרת "נפש נוצרי הומייה" – מה דעתך, זה ראוי שהמדינה תגדיר בהמנון שלה את האתניות המועדפת שלה?

תשאל את עצמך באיזה חברה אתה רוצה לחיות – האם בחברה חופשית, אזרחית שבה לצבא יש תפקיד מוגדר – לשמור על החברה האזרחית. או בחברה צבאית, שבהם כולם אנשי צבא עם נשק, כולם.

אני מאמין בחברה אזרחית, שבה הצבא נמצא מחוץ לחברה , ואינו משפיע עליה. היום על מערכות החיים בישראל הם מערכות תומכות צבא.

עשייה אזרחית ברוכה – זקוקה לאזרחים חופשיים, עם זכויות.

עכשיו שאלה קטנה אליכם:

האם אתם חושבים שליהודים מגיעות זכויות יתר במדינה מתוקף היותם יהודים? או שאתם בעד זכויות שוות לכולם?

Amichai Simcha

טאלב אל תכניס את הדרוזים למשוואה כי הערבים לא מגיעים לקרסוליים שלהם מבחינתי לדרוזים מגיע הכל וזה שהמדינה שלנו לא עושה מספיק למענם זה ביזיון וגועל נפש..

ומה לעשות טאלב ברגע שתביעו הזדהות עם העם היהודי , תפגינו נגד החמאס תעשו שירות לאומי , ולא תבקרו בארצות אויב אז תאמין לי שלא יהיה לא קיפוח ולא אפלייה מוסדית כנגד הציבור הערבי ומבחינתי תגורו מולי דלת מול דלת, כל עוד אתם עושים ההפך מבחינתי אתם סוג ד שכל הזמן בוכה על כיבוש כיבוש למרות שלא היתה לכם פה שום מדינה ולא היה לכם שכל להקים אותה כמו החלוצים הנפלאים והגיבורים שלנו .

ודי לעשות השוואה לשואה בשואה שנאו יהודים רק כי הם יהודים הם לא היו מזיקים להפך חלק מהם גם שירת בצבא הגרמני והם לא האמינו עד הרגע האחרון שזה יהיה גורלם אותכם טאלב שונאים כי אתם סרטן בלב האומה אתם גידול ממאיר שצריך לעקור אותו מהשורש אתם לא מכירים במדינה ואתם שונאים אותנו ומזיקים לנו. ומבחינתכם אם היה לכם כפתור ללחוץ עליו ולהעיף מפה את כל היהודים הייתם עושים את זה בלי לחשוב פעמיים.

עכשיו עוד דבר קטן טאלב וחשוב הרמבם שהיה קצת אבל קצת יותר חכם ממני וממך טען שתמיד אבל תמיד עשיו שונא ליעקב , תמיד!!!!

לא משנה מאיפה ניסוג , לא משנה איזה מחוות ניתן לפלסטינים הם תמיד אבל תמיד ישנאו אותנו גם כשלא היינו בארץ הם שחטו אותנו במאורעות תרפ"ט , המופטי של ירושלים חאג אמין אל חוסייני שאני מקווה שממש עכשיו הוא נשרף בגיהנום הגדיל לעשות ונפגש עם היטלר כשלא היה שום כיבוש ב67 לא היה שום כיבוש וגם אז פתחתם במלחמה. בעזה כל המואזינים קוראים לאזרחים להפוך לשהידים הם מחנכים את הילדים שלהם לשנוא יהודים לכן טאלב אין לי שום בעיה לשנוא אותכם שנאה של ממש כי מבחינתי זה או אנחנו או אתם והבא להורגך השכם להורגו וכן אני מעדיף שעזה תהיה עם נחלים של דם מאשר שתפול שערה מהראש של איזשהו חייל צהל.

עקיבא עקיבאייב

עמיחי הוציא לי את המילים מהפה, אז חבל שאני אכתוב בדיוק אותו הדבר.

עקיבא עקיבאייב

אדון טאלב, הבנתי לפי התגובות שלך שאתה לא יותר מדמגוג בשקל שיודע רק לזרוק שטויות לאוויר אבל לא באמת לענות על שאלות. "עשייה אזרחית ברוכה – זקוקה לאזרחים חופשיים, עם זכויות"??? אבל זכות להרוג יהודי חף מפשע בן 60 בידי 8 ערבים ימח שמם ,(שהקב"ה יקום את דמו של אריה קרפ ויגרום להם ולכל בני משפחותיהם מוות בייסורים קשים,) לזה אתם מספיק חופשיים, ורק לזה אתם מסוגלים ויכולים. אתם עם שרק יודע לפגוע ולהרוס, וחבל על האחוז הבודד מביניכם שכן רוצה להשתלב במדינה, וכן רוצה לעשות צבא, וכן רוצה לשלם מסים ולחיות בקרבת יהודים, ש99% ממכם הם חיות חסרות תועלת שפשוט מקלקלות להם.

Yonathan Dayan

אתם בסה"כ חבורת צוציקים גזענים-אל תדברו על אלימות ושנאה מהצד הפלסטיני שאתם מתבטאים בצורה כה מבזה, אתם לא שונים מאותם פאנטים קיצוניים בעזה או מפוליטקאים גזעניים בממשלה שאחראיים לסבל,מוות ועוני של יהודים וערבים.

גועל נפש.

Adi Ron

מר א-סנע, קודם כל מברכת על ההדברות. אני עצמי שמאלנית ובכל זאת,צריכה להגיד לך שלדעתי אתה וחבריך להנהגה הערבית עושים לאחרונה נזק בל יתואר לכל מאמצי הדו קיום. הצפה מימך להלחם לצידנו בגזענות והאלימות ולא ללבות אותה. ההתבטאויות האחרונות שלךושל מר טיבי מזעזעות אפילו אותי.

ולפותחי הקבוצה- גם אתם לא חפים מליבוי האלימות.

אז בבקשה מכל הגמלים-אנא הסתכלו על הדבשת שלכם לפני שאתם מתבכיינים.

שבת שלום

Daniel Markowitz

קודם כל, מר א-סנע – כל הכבוד על הדרך בה נהגת. הדיאלוג הישיר עם אותם אנשים החברים בקבוצה המחפירה הזו, הוא הדרך הנכונה ביותר, וגם האמיצה ביותר. שאפו.

שנית, עקיבא ועמיחי הנכבדים – אני חושב שראשית, עוד לפני שתיכנסו לדיון פוליטי או אתני, מן הראוי שתלמדו להכיר באדם ולכבדו לפי האיש עצמו, ולא לפי העדה אליה הוא שייך. דרוזים שווים יותר מערבים? מדוע?

באמת שזה רק לטובתכם לנהוג בבן-אדם כבן-אדם. צר לי שאנשים לעיתים לא מבינים דבר בסיסי כל כך, ומתייחסים לאנשים בצורה מבישה רק לפי עדה או דת, מבלי להכירם אפילו. אני אומר את הדברים האלה בתקווה שבאמת תפנימו ותלמדו לנהוג כך באנשים, כי אני מסכים עם משפט שאמר פה אדון א-סנע – "איני מאמין שאנשים פועלים מתוך רוע – אלא ממקום של אמונה בצדקת דרכם"

Natan Shalva

מר א-סנע שלום רב, ראיתי את הקבוצה הזאת ונחרדתי. לאיזה עוד תהומות יגיעו הגזענים והפשיסטים בישראל? ואז ראיתי את התגובה שלך והקריאה שלך להידברות – וכמעט שמחאתי כפיים מול המסך !

זה רק מבליט איזה אדם אתה מול איזה אנשים מבקשים רעתך. חזק ואמץ, שאב כוחות מהיהודים בגרמניה של שנות העשרים. כנראה שמוסר והרחמנות היהודית המפורסמת עברה באופן מוזר לערביי ישראל. אתם נושאים את הלפיד. יחד נעמוד מול כל הפשיסטים והגזענים בישראל, בגרמניה ובשאר העולם.

Yesterday at 20:09 • Flag

Gil Yardeni

שלום מר א-סנע, מאוד התפלאתי מההתפתחות בקבוצה ונכנסתי רק כדי להגיב.

באופן כללי, אני לא תומכת בחלק מההתבטאויות שלך מסיבות שונות, אבל כן מאמינה שזכותך להתבטא ולפעול וכי לא פעלת בצורה שאינה ראויה לח"כ. בעיקר רציתי להוסיף כי אני מעריכה את הניסיון הקשה להידברות, את דרך ההתבטאות הישירה והבהירה שלך ואת הכנות הנשקפת ממנה.

עמיחי ועקיבא, לא יזיק לכם ללמוד תרבות דיון מהי.

אין לכם שום כבוד לאדם באשר הוא אדם, ותמוה בעיני איך אתם מעזים לקרוא לרצוח אדם ואז גם מבזים את עמו ומוצאו כשהוא מנסה לנהל דיון נקי.

ח"כ א-סנע ענה לכם עניינית ונקודתית והעלה דברים שלא היה מזיק לכם לחשוב עליהם, ובכל זאת אתם חוזרים לרטוריקה גזענית וחשוכה.

"כל הערבים רוצחים" וכיוב'. אולי יועיל לכםלצאת מהבית וללכת להכיר אישית את אותם "כל הערבים" שאתם יודעים עליהם כל כך הרבה. כמה מהם אתם מכירים באופן אישי?

Gil Librowski

הצטרפתי רק כדי להגיב. אני לא בעד לשרוף אף אחד.

1.

היה פה ניסיון מאוד אמיץ מצד א-סנע להגיע להידברות והבנה דווקא עם השונאים הכי גדולים שלו. הבעיה שהנכונות שלו להקשיב ולהבין את הצד השני הייתה מוגבלת.

אני מסכים איתו וחושב שהוא צודק, אבל יחד עם זאת אני יודע שלעולם, אף-אחד לא יצליח לשכנע אף אדם בשום-דבר אם יאמר דברים כמו "יש לך טעות בסיסית… דרישת הנאמנות שלך היא מטופשת…"

זה שהוא חושב שהוא טועה, או שהדרישה שלו מטופשת, זה לא רלוונטי, ומחמיץ את המטרה. הצד השני כמובן ייסתגר באופן אוטומטי והגיוני.

לא יזיק קורס בנושא "יישוב סכסוכים".

2.

לגבי הדברים שנאמרו בנוגע לכך שאין דמוקרטיה ערבית, או ערבובים אחרים של דעות ועובדות – אני, אישית, כאשכנזי, יכול לומר בדיוק אותו דבר על הערבים היהודים, כלומר המזרחים.

הרי מה זה מזרחים, בעצם? זה לשון נקייה למושג "ערבים"

מזרחים = מארצות ערב = ערבים.

כמו שיש ערבים נוצרים וערבים נוצרים, יש ערבים יהודים. זו לא מילת גנאי, זה כמו אירופאים או אמריקאים או אסייתים.

לא אני, ואפילו לא סבא שלי, הביא איתו מפולין את הדמוקרטיה, ולא חה"כ א-סנע קלקל את הדמוקרטיה בארצות ערב.

3.

ופה אני מוכרח להוסיף כמה עובדות היסטוריות, שרוב העולם המערבי לא מתמצא בהן.

באיראן, המשטר הבעייתי ביותר באזור כיום, הייתה הפיכה דמוקרטית בשנת 1951. מוחמד מוסדק עלה לשלטון עם אג'נדה דמוקרטית, שוויונית, ליברלית, חילונית ומתקדמת. הוא נבחר לאיש השנה בעולם ע"י "טיימס". כעבור שנתיים, ה-CIA בשיתוף עם האימפריה הבריטית, הפילו אותו והעלו לשלטון במקומו דיקטטור מחמד בגלל אינטרסים כלכלים אנוכיים. או במילים אחרות: נפט.

יש על כך ספר מצוין שתורגם לאחרונה לעברית: "כל אנשי השאה" מאת סטיבן קינזר. ההוצאה לאור, אגב, היא של משרד הביטחון.

4.

אגב, בפרק השני של הספר, מסופר על ההיסטוריה של העם האיראני, עוד מהתקופה הפרה-ערבית, כלומר, מלפני שהאיראנים נכבשו במאה השביעית (אם אני לא טועה) על-ידי הערבים. באמת מרתק.

5.

מה אני רוצה להגיד בזה?

שלטון לא דמוקרטי הוא בד"כ פונקציה של עוני ועושק. לא תמיד העושק נעשה על-ידי הממשלה המקומית, וככל שהעם יותר עני, כך הוא יותר חסר-אונים, ויש לו פחות אמצעים לפעול נגדה.

זה נכון לגבי משטרים בעולם הערבי, זה נכון לגבי משטרים באפריקה, ואפילו באירופה משטר דמוקרטי לא יכול להחזיק מעמד כאשר העם עני (ראה ערך "גרמניה" / "רוסיה" / "רומניה").

6.

כמו שאני רואה את המציאות, כשמאלני שהצביע מרצ, אני לא רואה אפשרות של שלום בזמן הקרוב. אבל לא כי הערבים הם חיות, כפי שכתב עמיחי.

אלא כי גם המוסלמים וגם היהודים לא מוכנים להתפשר או לוותר על אותם מקומות קדושים.

קמפ דיוויד נכשל בגלל מחלוקת על הר הבית. לא בגלל מחלוקת על התנחלויות או מזרח ירושלים או זכות השיבה.

כחילוני, המצב הזה מרתיח אותי, אבל אני לומד להשלים איתו.

7.

יותר מזה לא עולה לי לראש כרגע. ואני גם חולה עם חום אז אני רוצה קצת לנוח.

מה שכן, הדיאלוג פה קצת מזכיר לי סצנה מזעזעת מהסרט "אמריקה איקס"

אני באמת חושב שאדם שאומר משפט כמו "ערבים הם חיות" הוא אבוד.

Yesterday at 21:17 • Flag

Dan Halutz

מר טאלב היקר, ברכות על הצטרפותך לעולם הפייסבוק, והרבה הערכה על האומץ להישיר מבט לחלאות שקוראים לרצח שלך. אני מקווה שאת הדיון מנהל אחד מעוזריך בשמך בכדי לא לבזבז את זמנך על הגזענים האלו.

אישית, אני לא מוצא שום סיבה לנהל דיון עם טיפוסים ציונאצים כמו עמיחי שימחה, שאני כמעט בטוח שהוא עצמו ערבי, ושמוחו נשטף ע"י הציונים לשנוא את עצמו וכל דבר שמריח מ'ערביות'.

תגיד עמיחי שימחה, אתה יודע איפה הרמב"ם הנערץ עליך חי וכתב? ובאיזו שפה? ואיך שפלסטינים 'שחטו אותנו' אם לא היינו בארץ? אתה מנסה להגיד לי שמשלחת של החמאס יצאה ב1897 לפלונסק שבפולין? א'חמד ג'בריל עשה את פרעות חמילניצקי? איך תסביר לפחות 450 שנים של דו-קיום בפלסטינה (שנקראת ככה משנת 142 לספירת הנוצרים) בין יהודים, מוסלמים ונוצרים? כי הם חיות? אתה, עמיחי שימחה, התגשמות נבואת ישעיהו (ליבוביץ') שהציונות תצמיח יודו-נאצים.

דרך אגב, את הצב בחוף הים רצח אזרח ישראלי ממוצא רוסי שכלבתו נבחה על הצב והפריעה לו לישון. מה עכשיו? את הרוסים למשרפות?

Yesterday at 23:35 • Flag

Gil Librowski

דן. תקרא את הסעיף הראשון של התגובה שלי.

אז אתה לא שונא ערבים – כל הכבוד לך. אבל יש בך בדיוק את אותה האלימות והשנאה שיש בעמיחי ועקיבא. אתה רק מגביר את הווליום של הוויכוח, שום דבר מעבר לכך, גם אם אתה קרוב הרבה יותר לדעה שלי.

Yesterday at 23:44 • Flag

Dan Halutz

אהה. זאת אומרת , מי ששונא נאצים וטוען שאין מקום לדון איתם בסיבות לנאציותם, גרוע כמוהם? או, בוא נחדד את זה , אם אתה רואה אדם אונס מישהו\מישהי, ונניח שאתה מחליט להתערב וחובט בראשו של האנס. אתה 'אדם אלים ולא סובלני' כמו האנס?

כל הכבוד שאתה רוצה לדון בצורה יישובית וכו' אבל כמו שאתה עצמך אומר, מי שקורא לאנשים אחרים 'חיות' (למרות שבאמת, זה נכון, כולנו חיות) הוא אבוד ואין טעם לנהל איתו דיון. שיזחל חזרה למאורה שלו. זאת הסיבה שהתגובה שלי 'אלימה' (ליברמן היה מכנה את זה טרוריזם מילולי) ואני מתנצל אם נפגעת.

Yesterday at 23:51 • Flag

Eli Berger

כמובן, גם אני נכנסתי רק בשביל להגיב. כבר יוצא, אלא אם יש כוונה לשנות את שם הקבוצה למשהו פחות מבחיל. אז קודם כל, טאלב, ברוך הבא לפייסבוק, ושנית, אני נוטה להסכים עם עדי שגם ההנהגה הערבית צריכה לעשות בדק בית רציני ולראות אם הפעולות שלה עוזרות להביא שלום ודו-קיום. טענת הקבוצה הזו, שיש פעולות של א-סנא שמחזקות את ליברמן בהחלט ראויה להתייחסות, אבל קל וחומר, הקמת קבוצה עם שם כזה מחזקת את הקיצונים בחברה הערבית, ואני לא מדבר על א-סנא אלא על גורמים קיצונים הרבה יותר.

14 hours ago • Flag

Gil Librowski

דן – נקיטת אלימות היא תמיד דבר בעייתי. כן, אני מסכים איתך שלפעמים היא יותר פרקטית מכל דבר אחר (ראה ערך "מפלת הנאצים").

אבל אם אנחנו רוצים להגיע להבנה או דו קיום…

עזוב – אדבר ספציפית על המקרה הנ"ל:

חה"כ כתב פה בשפה ידידותית-למחצה כדי להגיע להבנה, הוא לא כתב "לכו תזדיינו! אתם יותר גרועים מהנאצים!"

וכשאתה בא וכותב את מה שאתה כותב, לא רק שאתה לא עוזר לו, אתה מזיק לו בניסיון לאחות את הקרע בעם.

14 hours ago • Flag

Naama Ⓥ Golan

ראשית, עקיבא, מעניין אותי מאוד לדעת מה אומרת לך המילה "דמוקרטיה". שנית, עמיחי ועקיבא- שניכם התלוננתם על דבריו של א-סנע, בזמן שפגעתם בו ישירות. אני לא הייתי רואה סיבה להמשיך ולקיים אתכם דיון בזמן שאתם משפילים אותי, משליכים עליי האשמות פוגעניות ושגויות ומכלילים עליי. בחנו את עצמכם לפני שאתם בוחנים אחרים.

גיל, אני לא מסכימה אתך שאין כאן מקום לדיון הגיוני. בעיקר בפייסבוק, גם אנשים הגיוניים יותר מאלה עשויים לקרוא את הדיון. אתה העלית נקודות מעניינות שעשויות לעניין לא רק אותי אלא גם אחרים שנכנסים לקבוצה הזאת. אדרבא, כל הכבוד על הטיעונים ההגיוניים:)

12 hours ago • Flag

Amichai Simcha

לזה שמתבטא בשמו של דן חלוץ תקשיב טוב יחרא קטן. נאצי תקרא למי שהוציאה זבל כמוך יאפס מאופס .

ועכשיו לעניין עצמו הרמבם נרדף בצעירותו פעמיים ע"י מוסלמים גם בספרד וגם במרוקו עד שעבר למצריים (דרך אגב אני טעיתי מי שאמר עשיו שונא ליעקב אלו חז"ל לא הרמב"ם סליחה). ולא הבנתי מה בדיוק אתה מסיק מכל הפרעות שאתה זורק באויר תכף תתן לי את באבי יאר בתור דוגמא ימטומטם.

אתה יודע מה יוצא מכל הפרעות שאתה מביא אתה יודע מה יוצא מהשואה ? מהנאצים ? יוצא דבר אחד שהעם היהודי היה זקוק למדינה עם צבא שיגן עליו הבנת יחמור

??

אני מתבייש שקראתי לכל הערבים חיות הגזמתי ואני מצטער היות ודברי נאמרו בלהט הרגע ובלי לחשוב באמת לעומקם של דברים . יש ביניהם אנשים שרוצים לחיות איתנו בשלום ודו קיוםאנשים טובים שרוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק אינטגרלי ממנה ולהפך אנשים כאלו אין לי בעיה לארח כל יום בסלון לכן שוב אני מצטער כי דברי היו מכוונים לחמאס בעזה .

ולכל השמאלנים יפי הנפש שמגיבים פה הייתי מציע לכם לקחת שיעור פרטי אצל עיסאם מחול (אח של ח"כ) שנאשם במסירת מידע לחיזבאללה בדיוק ברגעים שהם מסדרים את הטילים בצפון שהם קיבלו מסוריה לקראת המלחמה שכולם יודעים שתקרא או בקיץ הקרוב או הבא , אבל מה זה משנה גם ככה באותה שנייה אתם תעופו מפה עם הדרכון הזר שלכם כמו סמרטוטים.

12 hours ago • Flag

Udi Bram

ממתי ניסיונות לשינוי חברתי ופעילות למען ערכים מוסריים נחשבים לפעולות נגד המדינה?

12 hours ago • Flag

Naama Ⓥ Golan

ווהו! סמרטוטים מעופפים יפי-נפש! D:

12 hours ago • Flag

Natan Shalva

נעמה היקרה, אני יודע שבתרבות שלך מישהו עם נפש יפה זה סוג של קללה. אבל בתרבות שלנו נפש יפה היא המעלה הגדולה ביותר של האדם.

אולי הגיע שתבחני את הקשר בין הנפשות היפות לרמת החיים והמוסר של חברה.

3 hours ago • Flag

Gil Librowski

וואו, נתן – חוסר היכולת שלך להקשיב הגיע לשיאים חדשים. ברכותיי. תקרא בשנית את תגובתה הראשונה של נעמה, ותבין, למרות התגובה הקרירה והצינית והמתנשאת שלך כלפי נעמה, שאתם בעצם באותו צד. צריך רק לקרוא, לא יותר מזה.

3 hours ago • Flag

Dimi Reider

קצת חבל – עם כל הכבוד לכוונות הטובות- שמגיבים מהשמאל השתלטו על הדיון. הדבר המעניין בשרשור הזה היה השיח בין חה"כ א-סנע לימנים, לא ההתנגחויות והקללות הרגילות…

3 hours ago • Flag

Natan Shalva

מודה, באמת לא קראתי. מיהרתי לקטלג את נעמה כחלק מהקבוצה המקורית.

2 hours ago • Flag

Didi Remez

דימי — התצפית האנתרופלוגית היא משימה מאתגרת כאשר היא נעשית כל כך קרוב לבית.

2 hours ago • Flag

Shir Aharon Bram

מה שכן מעניין בכל הדיון הזה באמת היה הדיון בין ח"כ א- סנע לבין שונאיו, אבל הדיון הזה הידרדר לרמות מטופשות למדי… עד כה, הדיון הזה השיג שתי מטרות גדולות ויפות לפי דעתי:

1. ח"כ א סנע הראה כי הוא מוכן להידברות, גם עם אנשים שמעוניינים לשרוף אותו

2. עמיחי שמחה הכיר בטעות הבסיסית הגזענית שלו והתבייש בכך- וכל הכבוד לו על זה. להכיר בטעות בדיון כ"כ טעון זאת התנהגות בוגרת ומראה שיש עוד סיכוי איפשהו (גם אם הוא התבטא בחריפות בהמשך) . עקיבא- תורך.

2 hours ago • Flag

Nirit Ben-Ari

גם אני הצטרפתי לקבוצה כמובן רק על מנת להגיב

עקיבא ושמחה, נקודה למחשבה:

תחשבו איך הייתם מגיבים אם ערבי-ישראלי היה מקים קבוצה בשם: גם אני רוצה לשרוף את (עאלק) ח"כ בנימין נתניהו (או כל ח"כ אחר לצורך העניין)

תחשבו איך הייתם מגיבים, ואז תעשו חושבים על המשמעות של הקבוצה שלכם

ועוד נקודה למחשבה: אם אכן ערבי-ישראלי היה מקים קבוצה כזו, הוא בוודאי ברגעים אלה היה כבר קשור לאיזה כסא במרתפים של השב"כ. אתם לעומת זאת, לא צריכים לחשוש מכזה גורל.

תחשבו איך זה לחיות במדינה שבה אתם אזרחים סוג ב', ותחשבו מה זה אומר על המקום שלכם בחברה הזאת.

ואל תפלו ישר למנטרה של "שישרתו בצבא ואז נדבר". במדינות העולם הנאורות שירות בצבא אינו תנאי לאזרחות. אלא אם כן אם אתם רוצים להשוות את עצמכם לדיקקטטורות חשוכות כמו אריתראה. אני באופן אישי מעדיפה להשוות את עצמי למקומות קצת יותר נאורים.

about an hour ago • Flag

Kobi Ohaion

לאדון טאלב, אני מאוד מקווה שיוציאו אותך ואת כל חברייך הערבים (לא פלשתינאים כי אין דבר כזה) מהכנסת, ומי ייתן גם מהמדינה.

26 minutes ago • Flag

Shir Aharon Bram

יאי, עוד טרול לרשימה

23 minutes ago • Flag

alt="Kobi Ohaion">

Kobi Ohaion

יצור, אתה לא שווה יחס אפילו.

תמשיך להתחבא במעורה שלך

22 minutes ago • Flag

alt="Shir Aharon Bram">

Shir Aharon Bram

או ש…

אתה האידיוט שלא שווה את היחס, אפילו את הקללות והדימויין שמרכיבים 95% מהלקסיקון שלך אתה לא יודע לכתוב נכון.

21 minutes ago • Flag

Kobi Ohaion

אני לא לוקח אותך ברצינות כי אני יודע מה טיפוסים כמוך שווים..והם לא שווים הרבה, אם בכלל

20 minutes ago • Flag

ראיון עם מוסטפה עלמי, פריס הילטון הפלסטיני

מוסטפה עלמי חי את המזרח התיכון כמו שאיש לא חי. הוא פותח את הבוקר (כלומר, את הצהריים) בארוחת בוקר במסעדה היקרה של מלון אמריקן קולוני. בבופה הענק, הוא בוחר טירמיסו עם מלקחיים, ואז מחליט אם לפנות מזרחה לאיזה דיסקו עמאן או לפתיחת פאב ברמאללה. ואולי מערבה: לתל אביב, בדרך כלל מסעדת דגים ואז מועדון כמו האומן 17 או לפאב הנוצץ של רוטשילד 12, שבו המלצריות מתהלכות בבגדי שנות העשרים ומתערבבות עם האצולה העסקית המדכדכת של ישראל.

כשהכתבה תתפרסם, הוא יהיה בדובאי לצרכי מה שהוא מגדיר כ"שופינג, בילויים, שיזוף". יצא לנו להסתובב, לי לו בלילות ארוכים בתל אביב או לעשות סיבובי בארים ברמאללה. כל פעם שאני בירושלים, אני שולח לו סמס, ואם הוא לא בפרטיה באחת מנסיכויות במפרץ או בסניף החברה המשפחתית במונטריאול, אנחנו חוגגים, עם פמליה שהולכת וגדלה במהלך הערב.

נערי שעשועים כמוהו יש הרבה בישראל, צעירים שרק רוצים לכייף ולרקד עד שהאור עולה ומחלקי העיתונים משליכים חבילות למרכולים. אבל זה קשה יותר לפלסטיני. רוב הפלסטינים רק מנסים לשרוד. יש אמנם בליינים ברמאללה, אבל קשה להם להסתובב בחופשיות. יצא לי ללכת לים עם פלסטינים שהזילו דמעות התרגשות, כי ידעו שקיימת אפשרות שלא יראו את הים כל חייהם.

איש לא יעצור את עלמי, עם תעודת הזהות הירושלמית שלו והמבטא הלונדוני המפונק, פרי לימודים בבריטניה. אולי זה גם החיוך, שכולו טוב לב ונדיבות. קשה לא להתאהב בשמחת.

גם בלי לדבר על ההבדלים המסוימים במספר הספרות בחשבון הבנק שלנו, אני ומוסטפה טיפוסים שונים. אני טיפוס נזירי שיכול לשרוד ערב שלם על סודה חמימה. הוא ייקח קלאמרי או יזמין לאלכוהול היקר ביותר, וידאג שכולם מסביבו מסודרים. הוא כמובן לא נותן לי לשלם על כלום.

פעם, באחת הבילויים שלי למזרח ירושלים, הצלחתי לסחוב ידיד ליכודניק מפוחד מערבים, בלי לגלות לו שפנינו למזרח. גם הוא התאהב מיד במזג הטוב שלו. בוא נגיד שכשליברמן אומר שהוא מדבר בערבית, הוא לא מדבר בשפה של עלמי: אדם מפוכח, שרוצה לחיות בשלום ואפילו בסבבה עם הישראלים, רק שיתנו לו את המדינה שלו והוא יעשה כאן את המסיבה הכי טובה בעיר.

תחנה ראשונה: קוקטייל בקונסוליה הבריטית במזרח ירושלים

הקונסוליה הבריטית ניצבת כמה עשרות צעדים מהגינה המרוטה שבה התקיימות הפגנות השמאל בשייח' ג'ראח חמש שעות קודם לכן. זה מעין מבצר ענק, שסביבו גדרות תיל. מדובר באירוע רשמי והייתי צריך לשלוח בסמס את השם ומספר הדרכון שלי. כשהגעתי, שמחתי לראות שהשם שלי מופיע, ליד הנספח האיטלקי.

בין גדרות התיל, האווירה היא של מסיבת כיתה, רק בלי שירים של סבלימינל, אלא תערובת של פופ מתחילת האפסטיז ולהיטים ערביים. הברמנים, צוערים בריטים לבושים כאפיות מגוחכות, מוכרים משקאות עם שמות היתוליים בטעם רע כמו 'זונה בשלושה דולר', שמרגיעות את הפחד שלי מיצירת משבר דיפלומטי. הנוכחים הם פיפטי פיפטי דיפלומטים מערביים ופלסטינים יאפים ושיחי הגרניום מסביבנו מוסיפים לאוירה הזחוחה והסחית. דיפלומט גרמני זוטר שהגיע זה עתה לאיזור שומע שאני עיתונאי ישראלי, ומבקש ממני סיכום של המצב במזרח התיכון בשורה-שתיים.

אני עם דפדפת צהובה גדולה מדי, עומד ליד הבריכה הריקה, ממתין למוסטפה, שמאחר בשעה: הוא כמובן במסיבה קודמת. למרות שרק תשע וחצי. כשהוא מגיע, מתגלה שהוא מכיר את חצי מהנוכחים. מנשק את כל הבנות. שניה אחרי בואו, עולה רקדנית הבטן בבגדים סגולים. מוסטפה לוחש לי שהיא בטח ישראלית, כי החברה הפלסטינית שמרנית ואין כמעט רקדניות בטן פלסטיניות.

מוסטפה מדבר על אהבה: "החברה הראשונה שלי היתה יהודיה. נפגשנו כשהיתה בת 17. יצאנו שלושה חודשים, עד שעברתי ללמוד. היא ביקרה אותנו ברמאללה. אמא שלי אהבה אותה מאוד. עכשיו היא חזרה בתשובה, נשואה עם ילדים, אבל מבחינתי, תישאר האהבה הראשונה".

אני רוקד מעט, ובשלב מסוים עושה צעד לא נכון ושובר בטעות נרגילה של אחד הגרמנים האוריינטליסטים. זה הזמן לברוח לתחנה הבאה.

תחנה 2: באר הבורדר ליין, מזרח ירושלים

הבורדר ליין הוא אחד המקומות הסודיים בירושלים. מדובר באחד הדאנס-ברים הלוהטים בעיר, אבל רוב הבליינים מהמערב מעולם לא שמעו עליו, כי הוא במזרח ומנוהל על ידי פלסטינים. נראה שרק אני אוכל את הלוקש של העיר שחוברה לה יחדיו.

זה פאב-מסעדה גדול יחסית ודי מפואר. בפנים, אפשר לרקוד לצלילי פופ לבנוני אופנתי. בחוץ, אפשר לאכול אוכל מוצלח ולנשום את האוויר הנהדר הרווי בריחות פרחים שכנראה לא גדלים בגוש דן. הדבר היחיד שמזכיר את הסכסוך הוא שמו של הפאב וקיומם של הרבה אנשים קטועי רגליים. אני מקווה שזה לא קשור למשהו שישראל עוללה, אבל חושש שזה כך. לא נעים לשאול שאלה כזו באוירה הטובה, כשכולם שמחים, וגם קטועי הפיסחים יושבים על שרפרפי-בר ומנענעים את הקביים בשמחה.

-כבליין מקצועי, איך אתה משווה בין תל אביב וארצות ערב?

"בתל אביב הבילוי הוא יותר בסגנון אירופי. בדובאי או עמאן יותר נוצץ. אני מאוד אוהב את תל אביב. היא בועה יהפהפיה. אתה שוכח את עצמך, את הזהות שלך שם, אתה שוכח שאתה שונה משאר הישראלים. אגב, פגשתי את דנה אינטרנשנל בויסקי א-גוגו והצטלמנו יחד. פעם, תל אביב היתה העיר מספר אחת באיזור, לצד ביירות. אבל עמאן הופכת גם כן לעיר מרכזית בחיי הלילה. בילוי לילי רציני בירדן שכולל מסעדה טובה ומועדון וי.איי.פי יעלה 800 שקל ללילה. בדובאי זה יכול להגיע ל400 דולר ללילה במועדון טוב".

-אני שם לב שאתה תמיד לובש מותגים.

אני מאוד אוהב עיצוב. המותג האהוב עלי הוא דולצ'ה וגבאנה. התחלתי עם החיבה לבגדי מעצבים כשהיתה לי חברה עם טעם והיא למדה אותי.

-אתה מרגיש טוב בסביבה כל כך ענייה, ללכת עם משקפי פראדה?

אני לא משוויץ. מה שאני לובש, זה בשבילי. אני אוהב להראות טוב וקונה את הבגדים בעיקר בלונדון או איטליה.  אני לא קונה כדי לנקר עיניים, אלא כי זה גורם לי להרגיש טוב. עשירים אחרים קונים מכוניות מירוץ. זה נראה לי טפשי במדינה מאובקת כמו שלנו.

הבורדר ליין הוא המקום שבו פגשתי את מוסטפה לראשונה לפני שנה וחצי. הוא כמובן זה שהתחיל לדבר איתי, או התחיל עם חברה שלי דאז. מי זוכר. הוא שמח מאוד לראות ישראלי שמבקר באזורים הפלסטינים והפכנו במהרה חברים. מוסטפה ממהר משולחן לשולחן ומיודד עם כולם, עד שהוא מתביית על יפהפייה פלרטטנית עם שיער שחור. הם כובשים את הרחבה, ולאט לאט הופכים לזוג היחיד על הרחבה. הוא לא נח ממנה.

כעבור שעה, אני וכריס, בן דודו, שמספר לי שגם כילד אהב מאוד בחורות, ממש מנסים למשוך אותו להמשיך הלאה. אבל הוא ממשיך לרקוד, נראה מאוהב לחלוטין. בסופו של דבר, הוא לוקח טלפון ומפליג הלאה. "כשיהיה שלום", אומר מוסטפה. "אשמח לקחת את החברים הישראלים שלי לביירות, אחרי ארוחת בוקר בתל אביב ויום אחר כך לאילת. זה החלום שלי. אבל זה אחרי שהבעיה הפלסטינית תיפטר. הרבה ישראלים רוצים את זה, אבל מפחדים. וגם פלסטינים. יותר קל לפחד וקל לשלוט דרך פחד".

-אולי במקום פוליטיקאים, כדאי שבליינים ינהלו את המדינות.

כן, מסיבות מורידות את החומות ואתה שוכח את הצרות לזמן קצר. אני לא קורא לישראלים אויב.

-יגידו שאתה לא פטריוט.

אני פטריוט. המשפחה שלי עוזרת לצדקה, בנינו בתי חולים. פטריוטיות זה לא רק להחזיק רובה. אנשים אצלכם אומרים שאנחנו רוצים לזרוק את הישראלים לים. אף פלסטיני כבר לא רוצה את זה. זה נאמר לפני 60 שנה. עם שלום, עם הטכנולוגיה הישראלית והגיל הצעיר של האנשים במזרח התיכון אפשר ליצור כאן גן עדן יהודי-ערבי.

אנחנו נוסעים במכונית של מוסטפה ושומעים מוזיקה איומה. הוא בזמנו שמע כל היום את הלהיט "רוצה בנות", ועכשיו הוא משמיע לי עוד אוסף דאנס עברי מזעזע בפול ווליום.

תחנה 3: הצעצוע, מערב ירושלים

הצלם עטא מתלונן שבדרך כלל לא מכניסים אותו למקומות במערב העיר. פאב הצעצוע מלא, אחד המקומונים בחר בו בדיוק השבוע כמקום מספר אחת בחיי הלילה. מוסטפה נלחם להכניס אותנו, מול הפנים הקפואות של הדורמנית הצוננת, ובסוף נכנס וגם מתחבק איתה.

בכניסה, עדי טלמור הבעלים, מספר שהוא מאוד אוהב את עלמי: "מוסטפה מאוד ותיק אצלנו, הוא יודע לבזבז כסף. יש אצלנו הרבה חבר'ה טובים ממזרח ירושלים. אנשים שיודעים לשתות ולהתלבש".

"אני אוהב את הצעצוע כי הם לא נותנים לי להרגיש פחות טוב כי אני ערבי. אין שם גזענות בכלל", מאשר עלמי.

-יש מקומות שלא הכניסו אותך כי אתה ערבי?

"במקומות כאלה אני מדבר באנגלית". מוסטפה מספר בצחוק על מקרים שהסתובב בזהות של תייר לצד ישראלים שאמרו דברים גזעניים איומים נגד ערבים, ופורץ בצחוק.

מועדון הצעצוע מלא כולו מחשופים בגודל הצרות של יוון, נראה כאילו גם בנות ה16 כאן מנותחות חזה, וחלק ניכר מהגברים. הקלישאה היא שרמאללה הפכה תוססת, אבל גם ירושלים לוהטת בטרוף מאז שאין פיגועים. אני לפתע מגלה את מוסטפה עומד על הבר מנסה לרקוד עם שתי בנות שרוקדות כאילו היו לסביות. אלא שבחור אחר עולה גם כן, והוא נותר רחוק מהן. הריקוד הטיפוסי שלו מזכיר זריקת לאסו. וכשהוא רוקד – כולו אהבה. איכשהו, אני מתחיל להתעייף. השעה שתיים וחצי. נראה שמוסטפה רק התחיל לרקוד. אני מוריד את מוסטפה מהבר, לוחץ לו יד וממשיך.

תחנה 4: העיר העתיקה, ירושלים

למחרת, השעה כבר אחת בצהריים. מוסטפה קם באיטיות. הוא עם חליפה ונעלי לקה, משקפי פראדה. אנחנו הולכים לסיטאדל, המלון בעיר העתיקה של הבן דוד כריס. יושבים על הגג שלו, צופים על הר הבית.

משפחת עלמי היא משפחה עתיקה ומכובדת. כבר 600 שנה במזרח ירושלים. הם תמיד נחשבו למשפחה של שלום. מוסא עלמי, מנהיג פלסטיני ומראשי המשפחה, דיבר עם יהודים ונלחם כדי שתוכנית החלוקה תתקבל על ידי הפלסטינים. המשפחה נכנסה לעסקי הסיגריות, ועכשיו מוסטפה מנסה להרחיב את המפעל גם לתחומי אחרים, כמו מוצרי נקיון ועוד. מוסטפה: "מוסא עלמי ראה חזון של שתי מדינות, מה שכל העולם רואה היום, עוד לפני 60 שנה. הוא אמר, בוא נשב עם היהודים. הם לא ימשיכו מפה. כולם לא העריכו את ישראל. אם היינו מקשיבים לו, היו ניצלים חיים של כל כך הרבה אנשים. אבל אז המצב היה אחר, חשבו שהיהודים יעזבו. וזו היתה טעות. אבל גם אתם צריכים להתרגל לקיום שלנו. בירושלים האפליה ברורה. אנחנו משלמים אותה ארנונה, אבל אסור לנו לבנות, הדרכים שלנו גרועות. אני רוצה שיהיו שתי מדינות ואז לבנות גשרים ביניהן. הכיבוש הורס את הערכים היפים שלכם כישראלים וכיהודים".

"התחברתי עם ישראלים כשלמדתי בלונדון", הוא מספר. "התגוררתי עם שותף ישראלי לדירה. שנינו אהבנו חומוס ואהבנו את הארץ היפה הזו. חשבתי שזה טפשי שכשנחזור לארץ, לא נשאר חברים. הפלסטינים רוצים שלום כמוך, אבל גם רוצים שיתייחסו אליהם כשווים. בלי מחסומים או מתנחלים שמתעללים בנו. לדעתי יש פשוט חוסר הכרות בין הצדדים. שאלתי פעם בכיתה, כמה ישראלים היו ברמאללה וראו באמת פלסטינים? היו רק שניים, והם היו שם כחיילים".

-מה יהיה עוד 20 שנה?

"אם לא תקום מדינה פלסטינית, זו תהיה מדינה אחת תוך 50 שנה. המדינה הזו תהיה מדינה אחרת, לא יודע איזו מדינה, אבל בוודאי לא יהודית".

-מה הערב הכי משוגע שלך?

לפני שנתיים, היינו בחוף הרצליה על הבוקר. שיחקנו כדור עף כל הים. נפגשנו שם, חברים ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים ואז שתינו הרבה. היה יום מאוד יפה, לא היו מחסומים ביננו, ואז בערב יצאנו כולם לרקוד.

-זה לא נשמע משוגע.

זה יותר יפה ממשוגע.

-אנשי שלום בישראל מקבלים תגובות רעות. איך זה בפלסטין?

"אנשים לא מבינים – אתה מנרמל יחסים עם ישראל אחרי מה שהם עושים לנו? למרות החומה והכיבוש? אני אומר שאם יש לי אפשרות ליצור קשר עם ישראלי אחד ושלא יהיה עוד דור שיחיה על שנאה אז זה שווה. זו דרך להעביר מסר שהערבים הם לא טרוריסטים, אלא אנשים עם חלומות ומטרות, שמעולם לא נתנו להם מדינה. באנגליה למדתי על השואה והאנטישמיות, ומבין לגמרי למה היהודים רוצים מדינה בטוחה, אבל אני גם מבין שהפלסטינים רוצים לחיות בבטחון"

-אתה אולי היית יכול לסגור עסקה עם ביבי, אבל הוא היה אומר שאתה לא מייצג אף אחד.

הישראלים תמיד מחפשים תרוצים. אמרו ערפאת בעייתי ולא מייצג, ואז אבו מאזן חלש. תראה מה סלאם פיאד עשה. יש הרבה כמוני. מה רוצים הפלסטינים? חופש, רווחה ויציבות.

-היית מדבר עם מתנחל?

אין לי בעיה לדבר עם כל אחד. כולם בני אדם. אבל יש לי בעיה לדבר עם מישהו שיראה בי אדם נמוך ממנו, מעין משרת.

תחנה 5: ערב להקות בצנובר, רמאללה

אחרי סיבוב בתי קפה ובארים ברמאללה וארוחה במסעדה הפלסטינית המעולה "דארנה", אנחנו ניגשים ל"צנובר". במקום, מתחולל ערב להקות ערביות. עולות להקות כמו "חלאס", שאפשר להגדירה כזי.זי טופ של רמאללה, מעין משינה-לייט. תאמר נאפר, הראפר מלוד, מפציץ בראפ פוליטי. מונה, מעין בריטני ספירס של חיפה, שוברת לבבות. ועוד. האווירה טובה. המקום מלא לגמרי בצעירים מאושרים. מצחיק שהביקור הנחמד והתרבותי הזה הוא עבירה. יש צו אלוף האוסר עלי כישראלי לצאת לבלות בשטחי איי. אם אתפס ביציאה, אהיה בצרות. העילות לצו הן אולי בטחוניות, אבל הן בוודאי גם לא תורמות לקירוב בין העמים, שדבוקים אחד לשני ונגזר עליהם להיות זה ליד זה. לטעמי, העובדה שלרקוד זה לא חוקי דווקא מוסיף עניין לבילוי.

אני רואה את מוסטפה רוקד, וחושב שעדיין אלא לא תנאים אופטימיים לפלייבוי. מוסטפה הוא פריס הילטון תחת כיבוש. כל שניה הכול מסביבו יכול לקרוס. עם כל הפראדה שלו, הוא חי תחת כיבוש. זו הרגשה שאני כצעיר ישראלי שנולד במדינה עצמאית, לא מכיר, וקשה לי לקלוט באמת. לאחר שהוא מבלה עם ישראלים, הוא יכול להיקלע למחסומים משפילים מטבעם שבהם עומדים לעתים קרובי המשפחה של חבריו.

כריס עלמי הגדיר את התחושה המשפילה במחסום כ"הרגשה של מי שהולך למבחן, שהוא לא התכונן אליו". מוסטפה בעיקר כועס על החומה. הסיבות הן פרקטיות. היא מעצבנת אותו, כי "בגלל החומה, במקום 5 דקות לוקח לי 40 דקות להגיע לעבודה כל בוקר. וזה הולך להיות יותר גרוע בגלל שהכביש למעלה אדומים יהיה ליהודים בלבד. בגלל הסגר על עזה, 40 אחוז מההכנסות של מפעל הסיגריות שלנו נעלמו בלילה אחד".

-מה מעשנים שם עכשיו?

מעבירים בתעלות סיגריות של חברות בינלאומיות כמו פיליפ מוריס. הם מנצלים את המצב. היינו צריכים בגלל הסגר לוותר על 45 פועלים. זה שבר את הלב של אבא שלי לפטר אנשים שעובדים עשרות שנים לפעמים.

-אתה לא מעשן.

"עישון זה עניין אישי"

-העובדה שאתה מתפרנס ממשהו שגורם סרטן לא מפריעה לך?

"אנחנו לא גורמים לאנשים לעשן, אלא מספקים צורך של אנשים שרוצים לעשן. אנחנו למשל לא מפרסמים".

-ניסיתם לשווק סיגריות לישראל.

אנחנו אנשי עסקים. וכמו שישראלים מוכרים לפלסטינים, יש לנו תכנון לייצא לישראל. זה שוק טבעי עם כוח קניה גדול. יש לנו משרד ברעננה ואנחנו מעסיקים ישראלים. בחזון שלי, יהודים וערבים שעובדים יחד בחברה אחת, לשגשוג שני הצדדים, בשוק פתוח ומהווים דוגמא למזרח התיכון.

(התפרסם לפני כשבועיים בידיעות אחרונות)

חלומות, צימרים ודהמש

פוסט אינפורמטיבי מעט, סליחה:

בקרוב ייצא ספר פרוזה שלי בשם 'החלום הישראלי' בהוצאת 'חרגול' (עורך: אלי הירש). הוצאתי כבר ארבעה-חמישה ספרים, אבל תמיד בהוצאות קטנות ואלטרנטיביות מאוד. זו פעם ראשונה שאני טובל במים העמוקים, או למעשה בכלל מרטיב את הברכיים, מה שמלחיץ מאוד את הפופיק היבשושי שלי. אני מניח שאשתף את קוראי הבלוג בכל העניינים מסביב כשהספר יגיח לחנויות, דבר שייקרה בשבוע הספר המשוקץ. בינתיים יש אירועים אחרים שאתם מוזמנים אליהם, אם מתחשק:

יום א' 23.05.10 – אני מופיע בצימר, הגדוד העברי 5, ת"א, ב21:00 בערב שירה בשם שירע#10 משתתפים איתי: גרישא, אלכס דרול, ליאור אשכנזי. אורי גורדון מתקלט טקסטים.

יום ו' 28.05.10 14:00-17:00 – טקסידרמי, הרכבת 18, ליד המשטרה: מסיבה לרגל צאת הגיליון החדש של מערבון: ריקודים, סרטים, מנגינות והופעה מסתורית. באירוע אפשר יהיה לקנות את העיתון בהנחה ובאנחה. (דף הפייסבוק לאירוע)

party invite.jpg
יום ב' 24.05.10 20:00 – הגדה השמאלית: מכתב לג'יין (קבוצת דז'יגה ורטוב: ז'אן פייר גוראן וז'אן לוק גודאר, 1972)  – הקרנה ושיחה עם יהושע סימון, עורך מערבון

יום ג' 25.05.10 19:30 – סינמטק הרצליה, בר תאודור: מפגש עם חברי מערכת מערבון על איליא סולימאן והקומדיה הרומנטית העכשווית

ביום שבת 29.5.10 השקה לפראי היום, ספרה של ענבל כהנסקי, בנסיך הקטן, יחד עם כותבים שונים.

מעט לינקונים לימי החול

יואב עזרא בבלוג של אלי אשד על "אני רוצה לתייק אותך", ספרו של נמרוד קמר שיצא יחד עם מעין 5. לחובבי הומור ואוכל יהודי.

כזכור, העלנו לרשת את מערבון 5 לקריאה חופשית:

אני לא יודע אם אפשר להגדיר את האירוע בכפר דהמש של גרילה תרבות כהצלחה, כי אם זה מה שאתה מרגישאחרי הצלחה, מעניין איך מרגישים אחרי כשלון. כפר דהמש הוא אחד המקומות המוכים והחבולים ביותר שראיתי. הגעתי על אופנוע של ידידי עוזי. נסענו מקפה הבאצ'ו לשם ובגלל זה השתמשנו בג'יפיאס. הג'יפיאס של עוזי טען שמדובר ב20 קילומטר מהבאצ'ו עם הגלידה הונילית שלו. אבל כשאתה שם, אתה מרגיש כבפלנטה אחרת, אתה עובר דרך מפעל למחזור מתכות (בתמונה למעלה), רכבת, זונות ועוד, נכנס לתוך מאהל מחאה ירקרק. הסיפור של האנשים שם הוא סיפור של פשע נגד חבורה של אנשים. אבל הם חזקים ומלאי גאווה יותר משכולם חושבים. קשה לראות בהם מסכנים. אחד הרגעים היפים בערב היה כשרוני הירש קראה את 'אנחנו שנינו מאותו הכפר'. כי נח לחשוב שאנחנו במדינה אחרת, אבל אנחנו יחד איתם באותו הכפר, המצב גם יכול היה להיות הפוך. מול המגדלים הענקיים של ישראל 2010, מול כל האקירובים האלה, יושבות המשפחות האלה על קרקע חקלאית ששייכת להם והמון כוחות ובולדוזרים מנסים כל הזמן לגרש ולנשל. צריך להיות שם כדי להאמין. אני ממליץ לכם פשוט לרשום החשמונאים 6, רמלה, בג'י.פי.אס, לנסוע לכיוון מצבת האצ"ל, לעבור את פסי הרכבת, ולנסות להבין.

מרמיט בפוסט מפורט ומרגש על האירוע.

השירים שהוקראו באירוע.

אנשי תרבות מגיעים לדהמש, וויינט.

יובל בן עמי כותב על ביקור גרילה תרבות בכפר דהמש ויש תמונות חזקות שהעתקתי לכאן.

אח'בר אל יום, עיתון התרבות במצרים, על משוררים יהודים וערבים בגרילה תרבות והתמיכה בכפר הלא מוכר

המשורר נדב אברוך, מייסיי, על גרילה תרבות בדהמש (אברוך מפרגן וכותב יפה אבל לטעמי קצת מתייחס יותר מדי לטענות פנים-פואטיות נגד גרילה תרבות ופחות למצב הכפר. המתקפות נגד גרילה תרבות באות בדרך כלל מצד אנשים שמעולם לא היו באירועי הקבוצה וקשורות בעיקר לחיבה בריאה לתככנות).

עוד פרטים אינפורמטיביים על הכפר.

מערבון 6 עכשיו בחנויות ומערבון 5 עולה ברשת לקריאה חופשית \ הערב גרילה תרבות עם כפר דהמש ברמלה


מערבוןמגזין חדש לקולנוע יוצא לאור לראשונה באופן עצמאי. זהו גיליון מספר 6 של מערבון – כתב עת שמכוון לקהל אוהבי הקולנוע מבלי להיות כפוף לדרישות יחצ"ניות מחד ולז'רגון אקדמי מאידך.

maarvon 6 cover.jpg

במערבון מפרסמים כותבים ויוצרים מובילים מתוך עניין כן ברעננות מחשבה ותשוקה לקולנוע. כתב העת מודפס ב4000 עותקים ונמכר לא רק בחנויות ספרים, אלא גם בשטח: קולנועים, בתי קפה ופיצוציות. עד כה גיליונות מערבון ראו אור בתוך החבילה של כתב העת מעין לשירה. את הגיליון הנוכחי של מערבון אנחנו מפיצים לבד.

לכבוד האירוע העלנו השבוע לרשת את כל מערבון 5 לקריאה בחינם, ניתן לקרוא גם את שאר הגליונות הקודמים באופן חופשי.

מערבון 6 מתמקד ברובו ביצירה המקומית. בגיליון זה מפרסם תום שובל את מאמר השער על יצירתו של הבמאי הפלסטיני איליא סולימן וכן מתפרסם דיון רב משתתפים על הסרט עג'מי. סרטה החדש של קרן ידעיה כלת הים נקרא בידי נועה רגב ואלעד סמורזיק. כמו כן, הגיליון החדש של מערבון כולל חטיבה היסטורית על היצירה המקורית ובה מאמר רוחב על פסי הקול בקולנוע הישראלי מסאלח שבתי ועד ימינו מאת גבי טרטקובסקי ומאמר מאת מתן אהרוני על קרנבל הזהויות של נישואים פיקטיביים (1988) סרטו של חיים בוזגלו. כמו כן, קרין ריבקינד סגל ערכה ראיון עם אסף סודרי על סרטו התיעודי החדש האסיר – סרט השנה של מערבון. מתוך עניין מתמשך לחשוף בפני קוראינו את יצירותיהם של הבמאים המובילים הפועלים היום מערבון פירסם עד כה מאמרים וראיונות עם יוצרים דוגמת פדרו קוסטה, פיטר ווטקינס, ג'יה זאנגקה ואבדרחמן סיסקו ועוד. לגיליון זה דן שובל ערך שיחה עם הבמאי התאילנדי אפיכטפונג וירסטקול, אשר מלווה בדברי רקע שפותחים בפני קוראי מערבון צוהר ליצירתו של במאי מרתק זה. בנוסף, במסגרת תרגומי המניפסטים שאנו מפרסמים ובהמשך לתרגום המנשר של גלאובר רושה (מערבון 1), אנו מביאים הפעם מאמר של הקולנוען הקובני חוליו גרסיה אספינוזה "לקראת קולנוע לא מושלם" (1969) בצירוף דברי רקע והסבר מאת ד"ר צבי טל. הגיליון כולל גם מאמר מאת ההוגה הצפון-אמריקני הנודע פרדריק ג'יימסון על חדשות מקדמוניות אידיאולוגית, הפרוייקט הקולנועי החדש של אלכסנדר קלוגה.

בחזית הקולנוע ההוליוודי, אדם אבולעפיה פותח בקריאה המתמקדת בהישגיו של ברונו, סרטו של סשה ברון-כהן, במקביל לספר השירה של אהרן שבתאי "חרא, מוות". ויהושע סימון מנתח את הקומדיות הרומנטיות האמריקניות מאז משתגעים על מרי ועד לז'אנר הברומנס העכשווי. במדור "ראיתי ש…" נסקרים ממזרים חסרי כבוד של קוונטין טרנטינו, מה שעובד של וודי אלן, הבודדים של רנן שור, איל דיבו של פאולו סורנטינו, הדרך לחתונה עוברת בווגאס של טוד פיליפס, גרבי משי של רובן ממוליאן, אווטאר של ג'יימס קמרון, ליברפול של ליסנדרו אלונסו, יהודי טוב של האחים כהן וסינקדוכה ניו יורק של צ'רלי קאופמן. בנוסף, אנחנו שמחים להמשיך לפרסם מיצירותיהם הקולנועיות של במאים ויוצרים מקומיים: עיניים של רומי אבולעפיה, מטאל כחול לבן של מייק קייקוב, קונדמנד של אורן שי, הזמן הזה של דן שדור, ויסקונסין של יונתן בן אפרת וישי גולן, ציצים של רן אפלברג ודניאל אדר, אליגטור של דנה גולדברג ומיוחד למערבון – התסריט המלא של Hilarious סרטו של רועי רוזן בו מופיעה חני פירסטנברג במונולוג סטנד-אפ.

בינתיים ניתן להשיג את העיתון ב:

האוזן השלישית תל אביב

קפה אלכסנדריה יהודה הלוי 109

פיצוציה יהודה הלוי

ספרים בבזל

קפה שלג גאולה אלנבי

חותם שינקין

הנסיך הקטן קינג ג'ורג'

באוהאוס דיזנגוף

זמנים מודרנים בזל

תולעת ספרים

מחוץ לתל אביב:

קפה מסדה חיפה

האוזן השלישית ירושלים

עשן הזמן באר שבע

אוגנדה אריסטובולוס ירושלים

ונטורה ירושלים

(רשימה מתמלאת)

\\\


גרילה תרבות ברמלה לוד
الرملة – اللد هنالك حدث شعري جويرلا تربوت مع قبيلة دهمش
Culture Guerilla in Ramle with the village Damsh

בין קפקא לכבשת הרש

דרך עפר בודדת מובילה מרמלה אל הכפר דהמש, שכל 600 תושביו גרים באותה הכתובת: רחוב החשמונאים 6, רמלה. הכפר אינו מוכר כחלק מן העיר ורק בג"ץ נאות לאפשר הסעה לילדי הכפר, על מנת שיוכלו להגיע לבית הספר. כשכונה רמלאית שאינה נספרת, אין בכפר כביש סלול, אין פינוי זבל, אין ביוב מסודר או חשמל. גם אין שירותי בריאות ורווחה. העיריה אינה מוכנה אפילו לגבות את תשלומי הארנונה. על מנת למנוע מהתושבים לפתח את שטחיהם, הוכרז האזור שטח חקלאי – אבל מים לא נותנים.

תושבי דהמש הם אזרחי מדינת ישראל, השטחים עליהם קם הכפר הם שטחים בבעלות פרטית. במקרים רבים אלו אדמות שניתנו כפיצוי לפליטי 1948. במקום להעניק להם את זכויותיהם ולשלב את דהמש במערך העירוני המתפתח בקצב מואץ מכל עבר (כן, כן, עסקאות נדל"ן על חשבון קרקע חקלאית, לפעמים חוקיות, לרוב לא), הבולדוזרים וצווי העיריה מבהירים שוב ושוב – אינכם רצויים כאן. שכונות חדשות אינן אוהבות שכנים ותיקים.

לאחר שכל מאמצי התושבים לזכות בהכרה לכפר, בהסדרת מעמדו החוקי כביתם של עשרות משפחות ובהפנית משאבים לפיתוחו עלו בתוהו, לאחר שגם הוראות בית המשפט לאפשר הכרה כזו התענו בסחבת, זלזול וביטול, לא נותר אלא למחות נגד העוול. מחאה בשם השוויון בין אזרח לאזרח, השוויון מול החוק, השוויון בחלוקת משאבים, השוויון החשוב מכולם – שוויון בהכרה. מחאה בשם זכויותיו הבסיסיות של כל אדם לחיות בכבוד, בבטחה וברווחה בביתו. זכותו הכפולה והמכופלת של מי שנדחק פעם אחת מביתו, ואיש לא אפשר לו להקים את ביתו מחדש. זכותם של מי שהצליחו להקים מחדש את חייהם, וכעת, בהנף צו עירוני אחד, עלולים לאבד את הכל.

העיריה כבר אמרה את דברה והניפה דין כרת על הכפר. על דרך העפר הבודדת, כבר אושר פרוייקט בנייה. עלינו להשמיע את קול הנגד, בדחיפות הגדולה ביותר.

גרילה תרבות קוראת לכל מי שמסוגלת עוד לכאוב לנוכח גירוש שרירותי ובלתי חוקי של אנשים מבתיהם, לכל מי שמאס באפליה הפושעת, המבדילה בין אזרח לאזרח, ולכל מי שמוכנה לתרום מקולה למחאה ולסולידריות עם אחינו ואחיותינו מדהמש להצטרף אלינו ביום חמישי, 13-5-2010

נפגשים ביום חמישי ב-18:00 , מול קו 451, בתחנה המרכזית. קומה 6, רציף 619-620

יסיעו אותנו מרמלה לאוהל המחאה.

המופע יתחיל בשמונה בערב

משתתפות לפי א-ב:

אוסנת סקובלינסקי
אורן ווילקינס ירמיה
איתן קלינסקי
אלמוג בהר
אשכר אלדן כהן
בועז יניב
דניאל עוז
הדס גלעד
יהושע סימון
יובל בן עמי
יונית נעמן
יונתן קונדה (סיסטם עאלי)
ינאי ישראלי
יעל בירנבאום
לילך ובר
מי-טל נדלר
מעין שטרנפלד
מתי שמואלוף
נטע אחיטוב
עאבד נאטור

עוזי דביר
ערן צלגוב
ראג'י בטחיש
רוני הירש
רועי צ'יקי ארד
שי אריה מזרחי
תאמר מסאלחה

מוזיקה: יובל בן עמי

מנחה: יהושע סימון

גרילה תרבות

http://www.Gerila.co.il

على الطريق بين دمش والرملة ، يعيش 600 شخص في نفس العنوان: الرملة، 6 شارع هسمونيم، القرية لا يعترف بها كجزء من المدينة، والمحكمة العليا هي الجهة الوحيدة التي قد تسمح بتوفير المواصلات لطلاب المدارس . هذا الحي من الرملة ليس لديه طريق ممهد في القرية ، أما خدمات القمامة والصرف الصحي والكهرباء والرعاية الصحية والاجتماعية فهي معدومة .

كما لا يتم جمع ضريبة الأملاك من هذه القرية حتى تستطيع أن تطور نفسها، وقد تم الإعلان عن هذه المنطقة أنها منطقة زراعية ولكن للأسف لا يتم توصيل مياه الري إليها أبدا.

ولكن على الطريق نفسه، تمت الموافقة على مشروع للبناء. لذا يجب علينا أن الاحتجاج ضد هذا المشروع

انضموا إلينا للمشاركة في هذه المسيرة يوم الخميس 13-5-2010 في تمام الساعة السادسة أمام محطة للحافلات في تل أبيب، الرملة كما يمكنكم أيضا السفر بالقطار والانضمام إلينا في خيمة الاحتجاج نفسها. وسوف يبدأ العرض في تمام الساعة الثامنة.

On the road between Damsh and Ramle, 600 residents live at the same address: Hasmonaim Street 6, Ramla. The village is not recognized as part of the city and only the High Court could allow transportation to school for the children of the village. This neighborhood of Ramle doesn't have paved road in the village, garbage, sewage or electricity, health care and welfare.

The City Hall doesn't even collect the property tax payments. To prevent the residents to develop their territories, the area was declared an agricultural area – but do not let water being conducted up to there.

On that same road, a construction project has been approved. We must protest against that project.

Join us on Thursday, 13-5-2010 at 18:00 in front of the bus station in Tel – Aviv, Ramle (you can also travel by train) and then join us in the protest tent for the protest itself. The show will begin at eight o'clock.

אקדחי הרסס

ובכן, אלה תוצאות תחרות "בלוג השנה" שכוללת את הבלוגים שאני הכי אוהב מבין הבלוגים הפחות מוכרים והחדשים, שמופצים מחוץ למערכת בלוגים תומכת כמו רשימות או אורנג'. הנה הם המופלאים, שמומלץ להכניס לRSS שלכם.

נבחר בלוג מצטיין 2010

ארץ האמורי – ניתוחים פוליטיים מצויינים ומידע לא נחוץ אך רלבנטי לחיינו הרבה יותר מחדשות ערוץ 2. בעיתונות הישראלית אין כרגע כותב שמנתח פוליטיקה וחברה באופן כל כך רציני אך עם זאת חדשני, כמו כותבי הבלוג הזה, שרובם שועלי עיתונות. לעתים, הבלוג הופך טיפה אקדמי מדי (אני מתנגד לפתרון המדינה האחד, ובעד שתי מדינות לשתי עמים, ולמעשה בעד כמה שיותר מדינות מהים לירדן, כאספן בולים לשעבר)

בית ספר ציבורי – פאבליקסקול הוא בלוג שאיני יודע מי עושה. הוא למעשה מחסן של חומרי-אמנות, כמו למשל גליונות קו משנות השישים, אך גם תמונות של אמנות בנקים, נושא שאני תמיד מתעניין בו, ולפני שמונה שנים נתתי הרצאה על הנושא ב"מדרשה" שהסתימה בדרישה לפטר את מי שהזמין אותי, רועי רוזן, מצד הקהל הכועס. עוד תמונות: אתרי נופש וקיט בישראל ועוד. כמו כן, יש גם אלבומי פאנק שמזכירים את הימים הטובים שבהם שלט האתר 'מונו וסטריאו' המיתולוגי (מלפני חודשיים).

השמרן – הבלוג של יוני רז פורטוגלי, עוסק במסעות ובטיפוח הגבר. הוגדר בזמנו כבלוג המרגיע ביותר בישראל. אף על פי כן, רבים לו האויבים והמתנכלים.

שותה וקם – בלוג שאני נכנס אליו בגלל הטקסטים היפים.

ויה – בלוג לינקים גאוני. לא ברור איך לכותב, טל מסינג, יש אנרגיה לחפש את האתרים האלה.

הבלוג של נתי מאיר – רמה גבוהה

Wfmu blog – הבלוג של תחנת הרדיו האהובה עלי,  WFMUמניו ג'רזי, עם הסברים על מוזיקה נהדרת, אמנות וכו'

קו חוץ – בלוג חזק לחובבי חדשות חוץ, מפורטות ומסודרות.

אופנן – הבלוג האקטיביסטי, שתמיד מביא ניתוחים מעניינים ואף סקופים.

Everywhere – אם יש לכם חבר מחו"ל שרוצה לקרוא דיווחים מעניינים ורלבנטיים על ישראל, זה הבלוג שלכם. יובל בן עמי, מסתובב בארץ ובתרבותה.

מקוה לראותכם מחר, יום שני ה10 במאי, בהשקת מערבון 6 באוגנדה, ירושלים, עם הקרנת הסרט 'האגם' של בועז לביא (לינק לפייסבוק) וביום חמישי ברמלה, בהפגנת השירה נגד גירוש שבט דהמש של גרילה תרבות.

ספרדי כפול: על "ערפל" של מיגל דה אונמונו \\ גרילה תרבות ברמלה

אני מוכרח לומר שניגשתי לתרגום החדש של "ערפל" בעוינות. אהבתי מאוד את התרגום הישן והמשונה של יוסף רובין, שלפרקים היה, באופן חינני, לא נהיר. זה היה מספרי "עם עובד" שמתפוררים ביד, אבל ממילא הם עלו חמישה שקלים. בשלב מסוים, קניתי אותם בזוגות. על כל פנים, התרגום החדש של רמי סערי מצוין.

מה שמיוחד בספר המשעשע והשגעוני הזה הוא הקצב העצמאי והפרוע שבה מתנודדת העלילה, מזכירה משחק שחמט שבו הכלים לא נעים על פי הצעדים הידועים, רעיון שהגיבור המשועמם, אאוגוסטו פרז, מציע בשלב כלשהו, כשהוא עומד להפסיד במשחק.

"ערפל" הוא חוט כביסה מתוח שבצידו האחד האידיאות של הגיבורים, שנוטות לגלוש אל המופרך, ובצידו השני – החיים. כמעט כל הדמויות מיטרללות מעומס רעיונותיהן. לאחר שהגיבור הראשי מחליט שהוא מאוהב עד מעל לראשו, הוא לא שם לב לאהובתו שצועדת ברחוב. גם דודה של האהובה, יצהיר בפני כל אחד כי הוא חובב אספרנטו ואנרכיזם (מיסטי), אך יתגלה בכל הזדמנות כשמרן סנטימנטלי.

כל רעיון, כל שיטה, מושמים כאן לשנינה, כולל הכתיבה עצמה כרעיון סטרילי שבו יש מחבר שמניע דמויות שפועלות על פי רצונו. באמצע הספר מתגלה שלא מדובר כאן ברומן, כי אם ב"רמון", כלומר כסוגה עם חוקים משלה. העלילה המינורית – בן עשירים שנקרע בין שתי בחורות, פסנתרנית ששונאת מוזיקה (האידאה הכושלת) וכובסת נפקנית (החיים) – קורסת לתוך עצמה. שיאה, כשאאוגוסטו הגיבור הולך לברר אצל מיגל דה אונמונו, הסופר, אם כדאי לו לשים קץ לחייו. האם זכורות דמויות חצופות כל כך? הסופר מארח אותו בלשכתו ומגלה לו שהוא דמות, ולכן לא יכול להתאבד, כי מראש אינו חי. אאוגוסטו בתשובה מזדעף וטוען שהוא חי יותר מהמחבר, ומביא ציטוט מספר אחר של אונמונו על כך שדון קישוט חשוב יותר מסרוונטס עצמו. למיגל דה אונמונו נמאס להתווכח והוא מחליט למחוק את הגיבור.

כך שהעלילה נעה אחורה ואחורה, ובסופה הספר הופך לטיוטה, וכשריד נותר רק כלבו של הכותב הפונה בכתב האשמה נגד המין האנושי.

אונמונו מגחך על האקדמיה והספרות. למשל דרך דמות של חוקר ספרות, שמוגדר כ"חוקר מן הזן של פרשני הומרוס, שאילו קם הומרוס לתחיה ונכנס בזמרה לחדר עבודתם, הם היו מגרשים אותו".

כאן נכנסת עוד סתירה. מיגל דה אונמונו החזיק משרה אקדמית ממסדית – רקטור אוניברסיטת סלמנקה, ומרצה ליוונית עתיקה. אונמונו שלט ב14 שפות, ונאמר עליו כי קרא כל דבר ראוי שפורסם בעולם המערבי בשפת המקור (מלבד הלשונות הסלביים). בשביל לקרוא את קירקגור, למשל, הוא למד דנית.

כל חייו היה איש עמוס בסתירות. התחיל את דרכו כסוציאליסט, הוגלה לאיים הקנריים בימי הרודן פרימה דה-ריוורה. כשפרנקו נאבק על שלטונו, הוא דווקא התנגד לרוחות הרפורמיסטיות, כי העריץ את ה"ספרדיוּת" (אף שהדבר השנוא עליו היה מלחמת השוורים).

מבחינות רבות, הסתירות בספר, ניבאו את סופו של המחבר, בשנת 1936 בזמן כינוס רשמי של אוניברסיטת סלמנקה, שהיה עמוס באנשי המליציות של פרנקו ובדיוקנאות הרודן. האירוע נפתח בכך שאחד הנואמים הגדיר את המחוז הבסקי כ"סרטן בגוף האומה שהפשיזם יטפל בו כמנתח מיומן". מקצוות האולם, צווח מאן-דהוא את המוטו הפרנקואיסטי הידוע "יחי המוות!". והגנרל מילאן אסטריי, מתומכי פרנקו, זעק "ספרד". הקהל צעק "גדולה" ומילאן אסטריי זעק "ספרד".

מיגל דה אונמונו, נעמד ופנה לקהל: "אני, שאת כל חיי הקדשתי לכתיבת פרדוקסים, מוצא את הפרדוקס 'יחי המוות' כדוחה. לטעמי, גנרל מילאן אסטריי הוא נכה מלחמה ומקווה למצוא נחמה לעצמו על ידי הגדלת הנכים סביבו".
המום, הגיב מילאן אסטריי: "מוות לאינטליגנציה, יחי המוות". אונמונו המשיך: "זהו היכל האינטליגנציה. ואני כאן הכהן הגדול. אתם אולי תנצחו, כי אתם אכזריים יותר. אבל לעולם לא תצליחו לשכנע בצדקתכם. כדי לשכנע צריך משהו שאין לכם: הגיון וזכות להיאבק". (עוד פרטים על האירוע)

מאותו יום, אונמונו הושם במעצר בית וכמה שבועות אחר כך מת מיואש. תקראו את 'ערפל'.

(פורסם לפני שבועיים בידיעות אחרונות)

—–

קול-קורא

גרילה רמלה לוד

בין קפקא לכבשת הרש

דרך עפר בודדת מובילה מרמלה אל הכפר דהמש, שכל 600 תושביו גרים באותה הכתובת: רחוב החשמונאים 6, רמלה. הכפר אינו מוכר כחלק מן העיר ורק בג"ץ נאות לאפשר הסעה לילדי הכפר, על מנת שיוכלו להגיע לבית הספר. כשכונה רמלאית שאינה נספרת, אין בכפר כביש סלול, אין פינוי זבל, אין ביוב מסודר או חשמל. גם אין שירותי בריאות ורווחה. העיריה אינה מוכנה אפילו לגבות את תשלומי הארנונה. על מנת למנוע מהתושבים לפתח את שטחיהם, הוכרז האזור שטח חקלאי – אבל מים לא נותנים.

תושבי דהמש הם אזרחי מדינת ישראל, השטחים עליהם קם הכפר הם שטחים בבעלות פרטית. במקרים רבים אלו אדמות שניתנו כפיצוי לפליטי 1948. במקום להעניק להם את זכויותיהם ולשלב את דהמש במערך העירוני המתפתח בקצב מואץ מכל עבר (כן, כן, עסקאות נדל"ן על חשבון קרקע חקלאית, לפעמים חוקיות, לרוב לא), הבולדוזרים וצווי העיריה מבהירים שוב ושוב – אינכם רצויים כאן. שכונות חדשות אינן אוהבות שכנים ותיקים.

לאחר שכל מאמצי התושבים לזכות בהכרה לכפר, בהסדרת מעמדו החוקי כביתם של עשרות משפחות ובהפנית משאבים לפיתוחו עלו בתוהו, לאחר שגם הוראות בית המשפט לאפשר הכרה כזו התענו בסחבת, זלזול וביטול, לא נותר אלא למחות נגד העוול. מחאה בשם השוויון בין אזרח לאזרח, השוויון מול החוק, השוויון בחלוקת משאבים, השוויון החשוב מכולם – שוויון בהכרה. מחאה בשם זכויותיו הבסיסיות של כל אדם לחיות בכבוד, בבטחה וברווחה בביתו. זכותו הכפולה והמכופלת של מי שנדחק פעם אחת מביתו, ואיש לא אפשר לו להקים את ביתו מחדש. זכותם של מי שהצליחו להקים מחדש את חייהם, וכעת, בהנף צו עירוני אחד, עלולים לאבד את הכל.

העיריה כבר אמרה את דברה והניפה דין כרת על הכפר. על דרך העפר הבודדת, כבר אושר פרוייקט בנייה. עלינו להשמיע את קול הנגד, בדחיפות הגדולה ביותר.

גרילה תרבות קוראת לכל מי שמסוגלת עוד לכאוב לנוכח גירוש שרירותי ובלתי חוקי של אנשים מבתיהם, לכל מי שמאס באפליה הפושעת, המבדילה בין אזרח לאזרח, ולכל מי שמוכנה לתרום מקולה למחאה ולסולידריות עם אחינו ואחיותינו מדהמש להצטרף אלינו ביום חמישי, 13-5-2010  בשעה 18 מול תחנת האוטובוס תל-אביב רמלה (אפשרי גם לנסוע ברכבת) ומשם יאספו אותנו ולהצטרף למשמרת באוהל המחאה. המופע יתחיל בשמונה בערב

משתתפות:

אוסנת סקובלינסקי
איתן קלינסקי
אלמוג בהר
בועז יניב
דניאל עוז
הדס גלעד
יהושע סימון
יובל בן עמי
יונתן קונדה (סיסטם עלי)
יעל בירנבאום
לילך ובר

מי-טל נדלר

מתי שמואלוף
נטע אחיטוב
עאבד נאטור
ערן צלגוב
ראג'י בטחיש
רוני הירש
רועי צ'יקי ארד
שי אריה מזרחי
תאמר מסאלחה

(אתם מוזמנים להצטרף גם כן בפניה אלינו culturegrill @ gmail. com)

מוזיקה: יובל בן עמי


גרילה תרבות

http://www.Gerila.co.il

יום שני  הקרוב, השקה ירושלמית של מגזין הקולנוע מערבון באוגנדה. פרטים כאן.

%d בלוגרים אהבו את זה: