בגין \ השיר היומי של מתיו סוויני \ גבי אשכנזי \ ליקוי חמה \ חידון תנ"ך ועוד

השבוע הופעתי באוזנבר במופע המחווה ללהקת הפול לקראת ההופעה ב20 בינואר, ובמסגרתו בצעתי על הקסיוטון שלי גרסת כיסוי לויקטוריה, שיר פוליטי של הקינקס מהאלבום 'ארתור' שהפול חידשו. זוהי גרסת לוקליזציה ובה הפכתי את המלכה ויקטוריה למנחם בגין.

<

( תודה לסאונדמן הפנומן רועי, ולצלמת החביבה רבידי)

.

בגין

החיים היו הגונים

סקס נחשב לא מגניב

והעשירים חבלנים

וילות רק לאשכנזים

בריכות בקיבוצים

ואז בגין היה בעניינים

פזמון: בבגין בבגגין בבגין בבגין

נולדתי למזלי

באומה מובילה

אין לי לירה, אך מכייף אני

טוב לצאת למלחמה

כיף למות בעד ארצו

אז עוד לא נפתח קפה ג'ו

פזמון:

ג'ו און א מוטורבייק (רמז מתוך שיר אחר של הפול, גרדן)

פזמון:

המלים המקוריות באנגלית

—-

החרקים \ מתיו סוויני

עברית: רועי  צ'יקי ארד

הם הגיעו ביום אמצע הקיץ בזמן השקיעה

נחילים שלהם, בכל הגוונים והגדלים

רועשים, שקטים, עוקצים, נושכים.

לא עבר זמן רב עד שנכנסנו הביתה,

התרחצנו עם הבגדים

הגפנו דלתות, חלונות, כדי להשאיר אותם בחוץ

אבל חלק הצליחו איכשהו.

תרסיסי זבובים ונרות עשב לימון

לא הביאו תועלת, גם רשתות נגד יתושים

שיחי רוזמרין, קליפות בננה

אפילו סבון, תרסיסי שום וחומץ.

מקלות קטורת בוערים מלוא החדר עזרו קצת,

וגם להשתפשף בשמן אקליפטוס –

אבל חוץ מהריח האיום, זה

משך כנראה את עכבישי הענק,

אלה מאיתנו שהיו הורים ידעו

שהילדים לעולם לא יתגברו על זה

אלה שישרדו – כל כך הרבה לא ישרדו,

כל כך הרבה מבוגרים הרימו ידיים ומתו,

והממשלה לא עשתה דבר –

החרקים חסו על עיר הבירה.

אחרי שישה ימים הם נעלמו עם שחר

אל המקום ממנו באו,

מותירים שובל קליפות וגוויות

שאספנו ושרפנו במדורה.

היתה לנו ממש מסיבת חג הודיה,

עם זקיפי שמירה ומשקפי אינפרה-אדום.

כל זה קרה לפני שנה, ממש בחודש הזה

אנחנו ממתינים שהם ישובו

אנחנו רוצים לבטל את יום אמצע-הקיץ.

—

והנה כמה מהטקסטים שלי שהתפרסמו באתר הארץ.

עם הרמטכ"ל וקטורזה ביום הורים בחולון

על ליקוי החמה הכושל

ההכנות לסילבסטר (אנגלית)

הצליינים בבירה

המרוויחים מנזקי הסערה

חוויות מחידון התנ"ך

וגולת הכותרת: דיווחים מהשריפה בצפון

—-

מעין 6 כזכור יצא עם כל המוספים: 'שירה מפרקת חומה', שירון ערבי-עברי של גרילה תרבות, הספר 'גלשן' של מיכל דר ועיתון האמנות 'החדש והרע' (הפרטים המלאים). הוא כבר נחטף בכל מקום שאל מדפיו הוא מגיע. חומרים מתוכו מתפרסמים בכל מיני מקומות.

בבלוג של עידו קינן התפרסם סיפורה של ואן נויין על ימיה כמסננת טוקבקיסטים.

בווינט התפרסמו שירים מתוך 'שירה מפרקת חומה' וטקסטים של הכותבות.

התרגום היומי של מתיו סוויני \ מחווה ללהקת הפול \ שירה מפרקת חומה

שלג, קרח \ מתיו סוויני

למרות השלג, הוא האיץ את אופניו

לאורך הרחוב הקפוא, חומק מהכלבים

שכרכרו בדרכו, מחרבנים ומשתינים,

נובחים ונוהמים. הוא קילל את כולם,

את בעליהם המצועפים וחובשי הכפפות גם כן,

גם את המכוניות שחלפו קרוב מדי,

האוטובוסים המפלצתיים שרצו למעוך אותו,

הירח הקר והשמן שבשמיים המפוייחים.

פיו נזכר בטעם כדורי השוקולד ממולאי הברנדי

נמצצים בחוזקה, מתגלגלים סביב, ואז נבקעים.

הוא ראה את הכלב שלו, קוקר ספנייל שחור,

רץ אחרי אופני הילדות האדומים שלו; ואת נשר השלג

שבנה על השער, ואז הכניס פנימה

כדי להפחיד את סבתא, שניסתה למות

כל אותן שנים, לפני שחצה את הים,

ואז ים נוסף, והלוך ושוב

ובחזרה, אל המקום שהוא מדווש עכשיו

מנסה להגיע לאגם הגדול הקפוא, היכן

שאדם לבוש שחורים מחליק סביב

וסביב וסביב, חורץ עיגול

פנימה, מנסה להפיל אותו, כדי לקפוא

במים ולעולם לא לחזור, לא,

לעולם לא, אז הוא דיווש חזק יותר, מקווה

שהקרח יהיה עבה מספיק להמתין לו.

.

—-

נדחפתי ברגע האחרון לערב מחווה ללהקת הפול באוזנבר היום, יום רביעי, ה5 בינואר. אני עולה ראשון, ולכן אם רוצים לראות אותי תגיעו ב22:20. עוד פרטים כאן בפייסבוק. אני עושה (בין השאר) גרסת לוקליזציה לקאוור שלהם ל"ויקטוריה" (במקור הקינקס). בגרסה שלי ויקטוריה הופכת כמובן לבגין.

עוד משתתפין:

אנטיביוטיקה
רם אוריון וספי אפרתי
Opioids
אד טרנר והדנילוף סנטר
אשכרה מתים
הבקליינרז

—-

למעין החדש מצורף בין השאר (עם מוסף האמנות החדש והרע וספרה של מיכל דר) שירון ערבי-עברי של משוררים יהודים וערבים מבית גרילה תרבות. הנה מאמר בווינט שבו הכותבים מסבירים.

הסלולר והפרפרים

שטוח \ מת'יו סוויני

היא שוטטה לאורך האי

כדי למצוא מַטען לטלפון.

את שלה היא שכחה בבית.

השחפים עטו סביבה

הפרות המנוקדות געו מו.

איש בעל רגל יחידה בתעלה

נופף בכובע הלבד האדום שלו,

קד, ואמר בונז'ור.

היא הגיעה למלון הראשון –

אופנוע סירה עמד

בחוץ, ובפנים, האיש

בקבלה אמר גוטן טאג,

אבל המטען שלו לא היה מתאים.

היא פנתה שמאלה בים.

שני ילדים האיצו את הקאנו.

זקנה העיפה עפיפון סגול.

היא הגיעה לדוכן פיש אנד צ'יפס

נכנסה, מנופפת בטלפון.

מעל רחש הטיגון,

הבחור אמר ג'ין דוברי,

אבל היה לו דגם אחר.

הוא הציע שתנסה את הכומר,

אבל בדרך, הדוור

בלם את הטנדר הירוק המבריק שלו

והציע לה טרמפ  – הוא לא

היה עם טלפון נייד.

היא אמרה שהיא מעדיפה לצעוד, אז

הוא צִרצר אריוודצ'י ונסע הלאה.

חמור נשען על הקיר

ובירך אותה באי-אה.

היא ראתה, ממול, מלון צהוב

עליו התנוססו דגלי האיחוד האירופי.

בואנוס דיאס, אמרה האישה

שפגשה בכניסה,

סי, יש לי את כל המטענים,

פור פבור, תלכי אחריי, אז היא

התלוותה אל הסניורינה

לתוך מסדרון עם פרפרים

על גבי הקירות התכולים, מהרהרת

בנבוקוב, עד שראתה,

מחוברים לשקע, עשרה מטענים,

אחד מהם בסוג הנכון. היא חטפה אותו,

הזרימה את החשמל, ואז

שמעה את הרינגטון שלה.

.

עוד תרגומים שלו:

.

לוח השחמט מזכוכית

השומר בשירותי הנשים בתחנת ווטרלו

לוח השחמט מזכוכית \ תגובה למאמר ה"בלותונאים" של עודד כרמלי

לוח השחמט מזכוכית \ מת'יו סוויני

.

הוא קם ומגלה לוח שחמט מזכוכית

לצד ראשו, מעל שידת המיטה.

הויטמינים הוזזו משם,

המנורה הונחה על הרצפה,

שתי כוסות המים נעלמו

וזה קרה ללא רחש.

הוא התיישב כדי לראות טוב יותר.

הכול מזכוכית – הלוח,

החיילים, חצי מהם שקופים,

חצי עכורים, וכך המשבצות

ההפוכות. קם מהמיטה כדי

להביט על הכול. רגלי עכור אחד

התקדם. הקבוצה השקופה

שסמוכה אליו לא עשתה צעד.

זה היה תורו. מי היה היריב

הלא נראה שלו? הוא פתח את

התריסים כדי שהאור ייכנס,

נזכר במשחק השחמט האחרון

עם אביו. זה היה כריסמס.

הוא הפסיד, כמובן, כמו תמיד.

ובכן, נזכר שניצח פעם אחת,

ואז סרב לשחק שנים ארוכות.

הוא הציץ על השתקפות הלוח

בראי. לרגע אחד, ראה

צל עומד שם, ואז נעלם.

הוא ישב, בחן את הלוח,

ואט אט, הניע את הרגלי השקוף.

.

(מתוך לונדון ריוויו אוף בוקס. תורגם בננה ביץ', שבת ה18 בדצמבר 2010).

.

—

בשורה נחמדה: כתבת המסע שלי למעבי השריפה בכרמל תורגמה לערבית ופורסמה בעיתון המצרי אח'בר אליום.

הכתבה המלאה בהארץ

המאמר בעיתון המצרי

.

זו הזדמנות להמליץ ולא להמליץ על פוסטים:

ממליץ על הטקסט מלא האהבה והמרגש על החייטים בבלוג 'השמרן', של יוני רז פורטוגלי.

לא ממליץ על הטקסט נגד העיתונאים שכותבים בלוגים שנכתב על ידי עודד כרמלי (כאן התייחסתי לשירתו) באגד הבלוגים מייסיי, וזכה עד כה (כרגע) ל182 קוראים. זה אולי נראה מעט אבל על פי מדד המדור "עכשיו סוער" זה הפוסט הפופולרי ביותר כרגע באתר הזה, אף שחלף מעל שבוע מפרסומו. במקום השני והשלישי ניצבים טקסטים בני 36 ו24 קוראים. כנראה בגלל שאני נוהג בהגינות ושם לינקים לאתר, דבר שמבטיח מעט תעבורה, הירידות של מייסיי על מפעלותיי הן הן הסיבה היחידה להשרדותו הכלכלית כרגע. פוסט מבולבל על ספרי החלום הישראלי, שלמעשה היה בעיקר מתקפה משעשעת נגד ערך הויקיפדיה עלי, הגיע ל1071 קוראים, המקבילה לתקליט פלטינה משולש בבלוגי מייסיי.

ולמאמר עצמו: כמו במצוות הסוכות, הכותב כורך יחד אותי, עם ציפר, עופרי אילני ומנחם בן, ומנענע, מציג אותנו כבלותונאים (עיתונאים בגיל הבלות? עיתונאי בגיל הבלו-ג'וב?) ולא כעיתונאים של ממש. כלומר כעיתונאים שהמציאות לא בדיוק נגד עיניהם.

אבל מהי מציאות? מאחורי ההגדרה של "מציאות" עומדת פשוט התפישה האולטרה-שמרנית ומסויידת של כרמלי, בחור די צעיר מבחינה ביולוגית, שכתיבה צריכה לשקף את הידוע והמוכר ולא לחדש או להתנגד. לנושא הריאקציונריות הזה התייחסתי כבר בביקורת על רץ שאותו ערך ופימפלט. כאן הוא מביא לצדו כמגדיר המציאות את המסאי אליעזר שטיינמן, יליד 1892.

עכ"ר סורק כתיבה ענפה של ארבעה כותבים פורים, מוציא מהקשר בלי לתת לינק משפטים ספורים מתוכם, חלקם אכן אומללים, וכך בונה תזה רעועה ככוס פלסטיק ובה קשית באוקיינוס סוער. הוא מתייחס בשני ציטוטים לדברים שכתבתי.

א. הוא מבקר את יחסי הביקורתי לכשלון הטנקים במלחמת לבנון השניה. העובדה היא שישראל השקיעה סכומים עצומים בטנקים, אך אלה עלו באש בקלות רבה על ידי כל זב חוטם מחיזבאללה, כך ששימוש בהם נשקל מחדש. אני ממליץ לקרוא על ואדי סלוקי. כאן הוא כותב שהוא מעדיף את עמדת הגנרל טל ולא עמדת השכל הישר. כשמשורר סומך על גנרל, זה אומר שצריך לדאוג.

ב. כרמלי, שכשמו כן הוא לא, לועג למה שראיתי בעיני וגם תושבי חיפה ודווח ברדיו חיפה: את השדרנים של ערוץ 2 ו10 מתארים שריפות גדולות במקום שהללו כבר דעכו. השדרנים דיווחו על אש מתקרבת לדניה ועומדת להעלות לאפר את עוספיה, הם קראו לפינוי מצפה עדי, המציאות היא שאחרי ההתחלה הקשה של השריפה, האש לא התקרבה לשם, בניגוד לבהלה שהעלתה התקשורת. זה דבר שהוביל למשל לשכירה המאוחרת מדי של הסופר-טנקר, אחרי שהשריפה כבר נרגעה, לשמחת התקשורת שכבר היתה צמאה לאייטמים. אני הייתי שם כעיתונאי לא תלוי בביפרים שרואה בעצמי מה קורה, והעברתי דיווחים שלא נערכו או נווטו. ראיתי בעיני מראות אחרים לגמרי מאלה שנפרשו בטלויזיה, שאותה כנראה ראה הכותב, מראות ערוץ 2 ו10 שעליהן הוא מגן בחרוף נפש כ"מציאות".

אכן היה אסון בשעות הראשונות, וכמובן מחדל שקרה לפני שהשריפה החלה, אבל הדרמה נמתחה באופן מלאכותי על ידי הערוצים השונים של הטלויזיה והפורטלים. הם למשל דיווחו שעות ארוכות שהשריפה היתה הצתה של שני צעירים מדלית אל-כרמל, גם לאחר שהמפכ"ל הכחיש זאת והם שוחררו לביתם. עדיין בתשקורת אנשים ממשיכים להתייחס אל השריפה כהצתה של בני דודנו, בגלל הדיווחים הללו. והנה בקפה דה מרקר, נדה אבו ערישה על איך שדרנית הפיצה עלילת דם שתושבי פורדיס שמחים ומעלים זיקוקים (אף שהם בה בעת נפגעים).