לוח השחמט מזכוכית \ תגובה למאמר ה"בלותונאים" של עודד כרמלי

לוח השחמט מזכוכית \ מת'יו סוויני

.

הוא קם ומגלה לוח שחמט מזכוכית

לצד ראשו, מעל שידת המיטה.

הויטמינים הוזזו משם,

המנורה הונחה על הרצפה,

שתי כוסות המים נעלמו

וזה קרה ללא רחש.

הוא התיישב כדי לראות טוב יותר.

הכול מזכוכית – הלוח,

החיילים, חצי מהם שקופים,

חצי עכורים, וכך המשבצות

ההפוכות. קם מהמיטה כדי

להביט על הכול. רגלי עכור אחד

התקדם. הקבוצה השקופה

שסמוכה אליו לא עשתה צעד.

זה היה תורו. מי היה היריב

הלא נראה שלו? הוא פתח את

התריסים כדי שהאור ייכנס,

נזכר במשחק השחמט האחרון

עם אביו. זה היה כריסמס.

הוא הפסיד, כמובן, כמו תמיד.

ובכן, נזכר שניצח פעם אחת,

ואז סרב לשחק שנים ארוכות.

הוא הציץ על השתקפות הלוח

בראי. לרגע אחד, ראה

צל עומד שם, ואז נעלם.

הוא ישב, בחן את הלוח,

ואט אט, הניע את הרגלי השקוף.

.

(מתוך לונדון ריוויו אוף בוקס. תורגם בננה ביץ', שבת ה18 בדצמבר 2010).

.

בשורה נחמדה: כתבת המסע שלי למעבי השריפה בכרמל תורגמה לערבית ופורסמה בעיתון המצרי אח'בר אליום.

הכתבה המלאה בהארץ

המאמר בעיתון המצרי

.

זו הזדמנות להמליץ ולא להמליץ על פוסטים:

ממליץ על הטקסט מלא האהבה והמרגש על החייטים בבלוג 'השמרן', של יוני רז פורטוגלי.

לא ממליץ על הטקסט נגד העיתונאים שכותבים בלוגים שנכתב על ידי עודד כרמלי (כאן התייחסתי לשירתו) באגד הבלוגים מייסיי, וזכה עד כה (כרגע) ל182 קוראים. זה אולי נראה מעט אבל על פי מדד המדור "עכשיו סוער" זה הפוסט הפופולרי ביותר כרגע באתר הזה, אף שחלף מעל שבוע מפרסומו. במקום השני והשלישי ניצבים טקסטים בני 36 ו24 קוראים. כנראה בגלל שאני נוהג בהגינות ושם לינקים לאתר, דבר שמבטיח מעט תעבורה, הירידות של מייסיי על מפעלותיי הן הן הסיבה היחידה להשרדותו הכלכלית כרגע. פוסט מבולבל על ספרי החלום הישראלי, שלמעשה היה בעיקר מתקפה משעשעת נגד ערך הויקיפדיה עלי, הגיע ל1071 קוראים, המקבילה לתקליט פלטינה משולש בבלוגי מייסיי.

ולמאמר עצמו: כמו במצוות הסוכות, הכותב כורך יחד אותי, עם ציפר, עופרי אילני ומנחם בן, ומנענע, מציג אותנו כבלותונאים (עיתונאים בגיל הבלות? עיתונאי בגיל הבלו-ג'וב?) ולא כעיתונאים של ממש. כלומר כעיתונאים שהמציאות לא בדיוק נגד עיניהם.

אבל מהי מציאות? מאחורי ההגדרה של "מציאות" עומדת פשוט התפישה האולטרה-שמרנית ומסויידת של כרמלי, בחור די צעיר מבחינה ביולוגית, שכתיבה צריכה לשקף את הידוע והמוכר ולא לחדש או להתנגד. לנושא הריאקציונריות הזה התייחסתי כבר בביקורת על רץ שאותו ערך ופימפלט. כאן הוא מביא לצדו כמגדיר המציאות את המסאי אליעזר שטיינמן, יליד 1892.

עכ"ר סורק כתיבה ענפה של ארבעה כותבים פורים, מוציא מהקשר בלי לתת לינק משפטים ספורים מתוכם, חלקם אכן אומללים, וכך בונה תזה רעועה ככוס פלסטיק ובה קשית באוקיינוס סוער. הוא מתייחס בשני ציטוטים לדברים שכתבתי.

א. הוא מבקר את יחסי הביקורתי לכשלון הטנקים במלחמת לבנון השניה. העובדה היא שישראל השקיעה סכומים עצומים בטנקים, אך אלה עלו באש בקלות רבה על ידי כל זב חוטם מחיזבאללה, כך ששימוש בהם נשקל מחדש. אני ממליץ לקרוא על ואדי סלוקי. כאן הוא כותב שהוא מעדיף את עמדת הגנרל טל ולא עמדת השכל הישר. כשמשורר סומך על גנרל, זה אומר שצריך לדאוג.

ב. כרמלי, שכשמו כן הוא לא, לועג למה שראיתי בעיני וגם תושבי חיפה ודווח ברדיו חיפה: את השדרנים של ערוץ 2 ו10 מתארים שריפות גדולות במקום שהללו כבר דעכו. השדרנים דיווחו על אש מתקרבת לדניה ועומדת להעלות לאפר את עוספיה, הם קראו לפינוי מצפה עדי, המציאות היא שאחרי ההתחלה הקשה של השריפה, האש לא התקרבה לשם, בניגוד לבהלה שהעלתה התקשורת. זה דבר שהוביל למשל לשכירה המאוחרת מדי של הסופר-טנקר, אחרי שהשריפה כבר נרגעה, לשמחת התקשורת שכבר היתה צמאה לאייטמים. אני הייתי שם כעיתונאי לא תלוי בביפרים שרואה בעצמי מה קורה, והעברתי דיווחים שלא נערכו או נווטו. ראיתי בעיני מראות אחרים לגמרי מאלה שנפרשו בטלויזיה, שאותה כנראה ראה הכותב, מראות ערוץ 2 ו10 שעליהן הוא מגן בחרוף נפש כ"מציאות".

אכן היה אסון בשעות הראשונות, וכמובן מחדל שקרה לפני שהשריפה החלה, אבל הדרמה נמתחה באופן מלאכותי על ידי הערוצים השונים של הטלויזיה והפורטלים. הם למשל דיווחו שעות ארוכות שהשריפה היתה הצתה של שני צעירים מדלית אל-כרמל, גם לאחר שהמפכ"ל הכחיש זאת והם שוחררו לביתם. עדיין בתשקורת אנשים ממשיכים להתייחס אל השריפה כהצתה של בני דודנו, בגלל הדיווחים הללו. והנה בקפה דה מרקר, נדה אבו ערישה על איך שדרנית הפיצה עלילת דם שתושבי פורדיס שמחים ומעלים זיקוקים (אף שהם בה בעת נפגעים).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שגיא אלנקוה  On 18 בדצמבר 2010 at 18:53

    שיר יפיפה

  • חיננית  On 19 בדצמבר 2010 at 14:53

    חבל שאני לא קוראת ערבית
    -מענין למה פרסמו דווקא את יומן ה שריפה שלך מכל הפרסומים הרבים שיש על השריפה בעיתונות העברית -אולי יש לך אוהדים בסתר אצל השכנים המצרים?
    אני מבינה שזה אחד מהעיתונים המכובדים במצריים.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: