יום רביעי ה-5 באוגוסט בשעה 17:00 – שירת הפליטות. אירוע שישי של גרילה תרבות. האירוע ייערך מול מתקן משטרת ההגירה (רחוב צורף 5, חולון) – למפה. למי שרוצה ניפגש בשעה 16:00 בכרמלית וניקח אוטובוס מס' 3 לחולון לאיזור תעשייה ונרד ברחוב המלאכה ומשם נצעד למתקן הכליאה.
בימים הקרובים תפתח יחידת עו"ז (יחידת "עובדים זרים" בעלת עוז על חלשים) של משרד הפנים במבצע גירוש המוני מהארץ של משפחות וילדים של מהגרי עבודה. אנו משוררות, משוררים, יוצרות ויוצרים החלטנו להשמיע את קולנו כנגד האימה, הסיוט, הפחד ומדיניות השינאה.
גם ילדי הפליטים נרדפים על ידי משטרת ההגירה, נעצרים ונכלאים יחד עם משפחותיהם।הם נעקרים מאזור המרכז (נוהל חדרה-גדרה), ונשלחים למקומות בהם אינם יכולים לקבל טיפול רפואי מינימלי או צרכי קיום בסיסיים। מעצרים המוניים נערכים ברחובות תל אביב וערים אחרות מאז ה-1 ביולי. ציד האדם הזה עומד לעלות מדרגה ב-1 באוגוסט ולהפוך לרדיפה חסרת תקדים של משפחות וילדים. הזכרון ההיסטורי של גירוש יהודים מאירופה, גירוש ערבים, גירוש מהגרים ברחבי העולם, חוזר גם לכאן -כשישראל לא מוכנה לחשוב על עתידה במזרח התיכון ואפריקה והאחריות המוסרית שלה לתת מקלט בסיסי לנרדפים/ות ולחסרי/ות הישע.
כמה מילים על הילדות – רבים מהילדות/ים שנולדו בישראל מוגדרים "לא חוקיים", כי המדינה אוסרת על מהגרי עבודה לקיים קשר זוגי או להביא ילדים לעולם – הם עברו על החוק בכך שנולדו (!) הילדים האלה הם ישראלים לכל דבר. הם נולדו בישראל, גדלו בישראל, התחנכו בישראל, שפתם היא עברית וזהו המקום היחיד שהכירו אי פעם.
ילדי הפליטים הם חסרי מעמד וחסרי זכויות כי המדינה מתכחשת לכך שהוריהם הם פליטים, ואינה מוכנה להעניק מקלט מדיני לאנשים שנמלטו בעור שיניהם מרצח עם ומרדיפה. מדובר בפחות מאלפיים ילדים בסך הכל, מהם כאלף ילדים של מהגרי עבודה, וכ-700 ילדי פליטים.
האירוע בשיתוף עם אלישבע מליקובסקי, מארגון "אסף" המסייע לפליטים ולמבקשי מקלט, רועי וגנר וחגי מטר. ארגונים שונים מוזמנים לתת את חסותם. בינתיים נותני החסות, מלבד "גרילה תרבות", הם כתבי העת "מעין", "מערבון", "בסטתרבות", "דקה", הוצאת "בימת קדם" – "הכיוון מזרח" ו"אתגר". זה יהיה אירוע מעניין מאוד, כי המשוררת יודית שחר אצרה וארגנה אותו איתנו.
אתם/ן מוזמנים/ות לראות בטקסט זה הזמנה אישית להצטרף לאירוע.
תוכלו לבשר על בואכן והשתתפותכן או לשאול שאלות באימייל שלנוculturegrill@gmail.com
יש לנו מגאפון! וקיבלנו אישור משטרתי להפגין!
(רשימה מתעדכנת)
מוסיקה: יובל בן עמי, גל זיו, יובל פז, שחר כהן ואורחות נוספות
מנחה: יהושע סימון
תודה,
יודית, מתי, אלישבע, יהונתן וצ'יקי
אירועים קודמים של גרילה תרבות:
- שירת המלצריות – בתמיכה במלצריות קופי טו גו במאבקן מול הנהלת שטראוס
- שירת פולגת – בתמיכה בפועלות הטקסטיל של פולגת קריית גת אחרי סגירת המפעל
- שירת המדע – בתמיכה בעובדי גן המדע במכון וייצמן, רחובות
- שירה באקירוב – מול בית שר הבטחון אהוד ברק בזמן מלחמת עזה
- שירת האוניברסיטה הסגורה – מול ביתה של נשיאת האוניברסיטה הפתוחה בכפר סבא.
- שירת בנות הפליטות
אישה עם בית על הראש / מאיה בז'רנו
יש לי רטייה/ רטיית פלדה קשוחה שמכסה/
יש לי אף פצוע בתפקיד עין פקוחה/
ועין יש לי כסירת מפרש קטנה/
צופה אל תוך ביתי/ ביתי בתוך ראשי/
חולש כערימת קש וגבבה/
במשקל רבבה./ מסמרים ונעצים, ברגים וקפיצים/
אני פליטה.
דבָר שקֵט / טל ניצן
אֵין דָּבָר שָׁקֵט יוֹתֵר
מֵהַמַּכּוֹת הַנִּחָתוֹת עַל אֲחֵרִים,
אֵין אִיּוּם קָטָן יוֹתֵר
עַל מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ הַשְּׂבֵעָה.
הַתְּבוּסָה בְּעֵינֵיהֶם אִלֶּמֶת,
זְרוֹעוֹתֵיהֶם
נִשְׁמָטוֹת בְּשֶׁקֶט.
אֵיזוֹ דְּמָמָה נְעִימָה.
מִלְּבַד צְלִיל דַּקִּיק נוֹקֵב,
טוֹרֵד בְּעִקָּר בַּבֹּקֶר
אַךְ נִתַּן לְעִמְעוּם בְּקַלּוּת
בָּאִוְשָׁה הַמַּרְגִּיעָה שֶׁל דַּפֵּי הָעִתּוֹן.
בְּטֶרֶם יֵעָרְמוּ עֲלֵיהֶם חֳרָבוֹת
כְּבָר יִקָּבְרוּ תַּחַת מוּסָף הַבִּדּוּר
כּוֹס הַקָפֶה הַמְלֵאָה לְמֶחֱצָה
הַדֶּלֶת הַנִּטְרֶקֶת
בְּבֵיתֵנוּ
הָעוֹמֵד עַל תִּלוֹ.
מהגר / מואיז בן הראש
הוּא בֵּן
שְׁתֵּם עֶשְׂרֵה
בִּנְמַל תְּעוּפָה
עוֹמֵד לְיַד אִמּוֹ
חוֹשֵׁשׁ
שָׂמֵחַ
עֲדַיִן לֹא יוֹדֵעַ
שֶׁכֹּל שֶׁיַּעֲשֶׂה מֵעַכְשָׁו
וְהָלְאָה
יִהְיֶה
טָעוּת।
כרוז מס. 1 לתלמידי כתות כתות יא / אהרון שבתאי
אני לא אשרוף חנות
החבר של בתי לא ירסק חלונות ראוה
אבל אתם
אתם
אתם
תלמידי כיתות יא
עוד תעלו בלהבות את הסנטר
ואז
האוליגרכיה שמקרצפת בצעירים את המדרכות
ששוטפת להם את המוח
ששולחת אותם להרוג ולההרג
שתולה אותם להתייבש כסחבה במרפסת העוני
תשתין בפחד מתחת לכורסה
ובידיים מיוזעות תוציא את הפנקס
ותכתוב לכם את הצ'ק הגדול
הצ'ק הגדול
ותקבלו בחזרה את הביצים
אני רואה את היום בעיניי
מבר כוכבא עד לקינג ג'ורג'
מפצפצים חנות חנות בנק בנק
הסנטר נדלק כמדורת חג
מאפר הכסף הנשרף בכספות
הכבוד לעבודה ההיגיון החברתי השמחה הגאוה
ואה הא הא הא הא
בא סוף לעוני קץ לשפל
המנון ילדי העובדים הזרים / רוני סומק
אֲנַחְנוּ יְלָדִים עִם שְׂעַר צֶמֶר פְּלָדָה,
הָרֵי גַּעַשׁ בִּשְׁמוּרַת הָעַיִן
וְלָשׁוֹן הַנִּזְהֶרֶת מִלְּגַלְגֵּל סְלָעִים קָשִׁים
מֵהַשָּׂפָה שֶׁל הַתּוֹרָה.
אֲנַחְנוּ, שֶׁגָּדַלְנוּ בֵּין כִּתְמֵי הַמֶּלֶט שֶׁעַל חֻלְצַת אַבָּא
לְבֵין סְמַרְטוּטֵי סְפּוֹנְגָ'ה שֶׁל אִמָּא, שֶׁנִּקְּתָה לָכֶם
אֶת חַדְרֵי הַבַּיִת וְלָנוּ אֶת
חַדְרֵי הַלֵּב,
לֹא נִשְׁכַּח אַף פַּעַם אֵיךְ בַּשִּׁיר שֶׁל בְּיָאלִיק, שֶׁלִּמַּדְתֶּם
אוֹתָנוּ בַּגַּן, בָּכָה פֶּרַח שֶׁנֶּעֱקַר מֵהַגִּנָּה,
וְאֵיךְ צִיַּרְנוּ לִכְבוֹדוֹ מִמְחָטוֹת
שֶׁמָּחוּ מִגִּבְעוֹלוֹ אֶת טַל הַבֹּקֶר.
אָז, לֹא יָדַעְנוּ שֶׁאֵלֶּה יִהְיוּ
הַמִּמְחָטוֹת שֶׁלָּנוּ.
שיר ליחידת עוז / יעל ברדה
המדרכות מהבילות
המזגנים מטפטפים על האספלט
בקצב מהיר
בדרום העיר
כמו פעימות הלב
של האמהות שלא יודעות
אם מסוכן לצאת לעבוד
אם כמו קודם
ילד סביב צווארך
הוא סגולה המונעת את גירושך
האם מסוכן לצאת לעבוד
אם באמת התחיל הסיוט הזה שנקרא
יחידת עוזו
עוד לפני שהתחילו עם הגירושים
עם המצודים
החיים היו קשים
תמיד ככה פה
עם הביורוקרטיה
תמיד אומרים שיהיה בסדר
ולא מבינים שהיה בסדר
ולא ממש שמנו לב
הכל עניין ארגוני
מיזוג משרדים, איכון מאגרים
גנטים, ביומטרים
ניהול תקציבים
קרקס ממשלי גדול ומדהים
של גזע ומסמכים
ניירות, צ'קלקות, סמכויות
משרד הפנים במזגנים
כאילו בחוץ בחום
אין תושבים
קִדמה \ קרלה בדיליו קורונאדו (תרגם רועי צ'יקי ארד)
נוסעת באוטובוס
מאריזונה
לניו מקסיקולידי,
כמה מהגרים שלושה מקסיקנים
שניים מאקוודור אחד פרואני
אני שומעת אותם מהכסא
הם מדברים על
עבודה מבוקר עד לילה
מראשון ועד ראשון
ימי חג, שעות נוספות
במרחק, מטרטרת רכבת משא
מאות קרונות עמוסי סחורה
אחד המהגרים נרדם
לידו גבר לבן
מצביע לעבר הקרונות בגאווה"זו הכלכלה שלנו," הוא אומר
"הרכבת הזו היא סמל לקדמה"
המשפט מהדהד אצלי בראש
הוא לא יודע שהכלכלה
נוסעת באוטובוס
שהדיוקן הכי אנושי של הקדמה
נמצא בפַנים המותשות, הצחיחות
של הבחור הישן לצידו
קרלה בדיליו, משוררת, רקדנית וקולנוענית מקיטו, אקוודור, ילידת 1985. עובדת בימים אלה על סרט שעוסק בחיימה ריוורה, זמר-משורר רחוב אנרכיסט מאקוודור. תודה למואיז בן הרוש על העזרה בתרגום.
דרורים סינים / יודית שחר
בשישי, לפני צפירת השבת
במציבת הברון דה רוטשילד
בואכה שוק פתח תקווה,
יד נעלמה מפזרת
להקת דרורים סינים על מדשאה
מצייצים מקוצצי מקור,
אפורי נוצה, חבולי כנפיים
דרורים דרורים פעורי מקור
מלוכסני עיניים,
מארצות המחסור באתם, ולאָיִן?
עכשיו סתיו, רוח באה ממערב
הם מתקבצים מתחת לדקל דולף,
רוח קרה באה ממערב מרטיבה לקט ושכחה
כרוב ובצל שלוקטו בפאתי שוק,
רוח רעה באה ממערב במשאית גדולה
וקבלן אדם שאוסף ופורק אותם בכלובים לשבת
דרורים דרורים פעורי מקור
מלוכסני עיניים,
מארצות המחסור באתם, ולאין?
הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוכיכם / מתי שמואלוף
ס
לקו את החיידק
הזר, זה ייגמר רע, הכדורים הלבנים בדם
לא ידברו איתו, למרות
שהוא מעולם לא רצה להיות
וירוס במערכת, הוא חלם בשירתו
להיות דווקא חלק
מהגוף החולה.
שנתיים לפני הרעש / אלמוג בהר
"או שהעוגה לכולם, או שלא תהיה עוגה"
סעדיה מרציאנו (1950-2007), פנתר שחור ולוחם צדק
השיר הזה נכתב שנתיים לפני הרעש
כשעוד אנחנו יושבים בְּבתים, רק לעיתים
נדירות יוצאים להפגנות, בדרך כלל לא
חוסמים כבישים, לא נלקחים למאסר, לא
משבשים את החיים לאף אחד. לנו
כבר לא יצעק טדי קולק: "פושטקים
רדו מהדשא", עלינו לא תאמר גולדה:
"הם לא נחמדים", אלינו כבר אף
אחד לא ידבר. בעוד ארבע שנים
בערך, כשכבר נהיה שנתיים אחרי הרעש,
לא נזכור למה המשכנו לשבת בְּבתים,
למה לא אמרנו משהו נורא, למה
לא צעקנו, לא ניסינו למחות בטרם,
בטרם הרעש. דווקא קל לאהוב עכשיו,
שנתיים לפני, קל לחייך לַחיים, קל
אפילו להבטיח שאולי בכל זאת ניפגש
אחרי שהכל יגמר, שנתיים או יותר
אחרי הרעש.
מדריך בעל כובע בוקר / ינאי ישראלי
בכל אותו הזמן יימשך הסיור המודרך ברחובות העיר הלבנה.
צל השקמה יתקצר, כשמדריך בעל כובע בוקר
יפליג בתנועות יד
אל אורח חייו הצנוע של המלך אלברט,
או אל הרומן המפורסם שהתחולל
בסמטה אלמונית זו או פלונית אחרת.
מה לו למדריך בעל כובע בוקר
ולפקחי האדם, ציידי האדם, סוחרי האדם,
המזינים בכל אותו הזמן את תעשיית האדם
המשגשגת ברחובות העיר הלבנה?
וגם אם יתפרץ מישהו ויקשה,
אז מהו בעצם הבאוהאוס וכו',
לא תפקע סבלנותו של מדריך בעל כובע בוקר,
והוא ישוב ויתאר את מאפייניו הא-סימטרים
של הסגנון הבינלאומי, ובמיוחד
את ההבדלים בינו ובין הסגנון האקלקטי.
עיזבון / יערה שחורי
כְּלָבִים נוֹבְחִים מִבַּעַד דְּלָתוֹת סְגוּרוֹת
וּמַנְעוּלִים מְשַׁקְשְׁקִים בְּרִיחִים בְּדִירָה אַחֶרֶת
לֹא עַל עֵץ הַבְּרוֹשׁ הַגָּדֵל בְּלֵב הַבַּיִת
כְּשֶׁמַּדְרֵגוֹת אוֹר מְטַפְּסוֹת וְנוֹפְלוֹת
וְהָרִצְפָּה נִסְדֶּקֶת לְבוֹר
יְכֹלְתְּ לַחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה וְלֹא חָשַׁבְתְּ
אָסוֹן קוֹרֶה בְּמָקוֹם אַחֵר
כָּאן אֶצְבַּע בְּאֶצְבַּע פּוֹקֶקֶת, עָקֵב פּוֹגֵעַ עָקֵב
וְסוּפַת הַטּוֹרְנָדוֹ סוֹבֶבֶת סָבִיב לַבְּרוֹשׁ הַזֶּהָבִי
מְסוֹבֶבֶת בְּכַחַשׁ דְּבוֹרִים
רק כֶּלֶב נוֹבֵחַ בְּשָׁאוֹן שֶׁל זֶה שֶׁהִשְׁאִירוּ אוֹתוֹ
וְשׁוּב הִשְׁאִירוּ
והרי בֶּאֱמֶת הִשְׁארת אוֹתו
השארת
וכאילו נסתלקת
דברי הימים/ נוית בראל
הַנִּסְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים. קַל לְטַלְטֵל אֲנָשִׁים
מֵאֶרֶץ זוֹ לְאֶרֶץ אֲחֶרֶת. החַיִּים אִלְּמִים.
אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ רַק אֵשׁ טוֹבָה וּרְחוּמָה,
לְפָרֵשׁ אֶת הָאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה כְּפִי שֶׁנִּרְצֶה.
הַקַּרְנַיִם נִשְׂרָפוֹת בַּסּוֹף. קֹדֶם נִשְׂרָפוֹת
הַיָּדַיִם. אֵין הֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּין הַנַּעֲשֶׂה
שֶׁאֵין לְהָשִׁיבוֹ לְבֵין מַה שֶׁעָתִיד לְהֵעָשׂוֹת.
תְּפִלָּה נוֹפֶלֶת מִן הַפֶּה. הַלָּשׁוֹן
נֶאֱחֶזֶת בִּסְבַךְ הַקָּלוֹן.
עוף מכאן / יואן מקקול (גירסה עברית: יובל בן עמי)
נולדתי בחצות היום החם
בשכונת פחונים ליד אתר בניה.
מנוף ענק הרעיד את מיטתי
אמר הפקח: תבוא איתי
כדאי שתיוולד במקום אחר.
עוף מכאן, לך מכאן, עוף מכאן, לך מכאן,
קום, לך, זוז.
נולדתי בחלקת הסברסים
בעפר החרוש בסימני צמיגים.
לקחו ממני את המעדר
ונתנו לאסיאתי זול יותר
אמרו לי: תיוולד במקום אחר.
עוף מכאן, לך מכאן, עוף מכאן, לך מכאן
קום, לך, זוז.
נולדתי בחדר בצורת ביצה
הניבט אל רחוב לוינסקי הקסום.
אמר בעל בית מבושם כמהין:
עוד תפגע במחיר המקרקעין
תלך תיוולד במקום אחר.
עוף מכאן, לך מכאן, עוף מכאן, לך מכאן
קום, לך, זוז.
פתיחה של ארבע אצבעות שחורות
וראשי הקטן נשטף אור יקרות.
את טבורי קשרה המדינה
וזרקה אותי ישר לזינזאנה
תלך תיוולד במקום אחר.
עוף מכאן, לך מכאן, עוף מכאן, לך מכאן,
קום, לך, זוז।
אירוע שירה / רוני הירש
טאטאו את עצמכן בבקשה
מגבולות תל אביב.
יש לנו יותר מדי מילים מבקשות עבודה
מילים שמוכנות לעבוד ממש
בזול, ביום או בלילה.
וניסינו הכל – קיצורים, ראשי
תיבות, בירוקרטיה מסובכת, קורסים של הכשרה זריזה.
אבל גם הפצה המונית בכרוזים מתוך הליקופטרים
לא עצרה את השטף,
איגוד המתרגמים בלם כל ניסיון להסדר.
בבקשה,
התפנו לכן בשקט.
אין לנו מקום
למילים נרדפות.
ברוך / גליה אבן-חן
ברוך אוסף את הצלחת, הספל, הכל
אחרי שסיימתי לאכול
לתוך מיכל כחול.
ברוך מפנה כלים בארומה,
יש לפנות את הכלים בחופזה
כדי שיהיה מקום לסועד הבא.
בארומה להספיק צריכים
כמה שיותר סועדים.
קפה רווחי, קפה שהולך
גם את כלי הפלסטיק ברוך מועך.
שמונה עשר וחצי שקלים שכר מינימום
לשלם לברוך זה סכום עצום.
יש לשלם לו פחות, למוגבל
כי ברוך הוא מטורלל !
*** / אסנת סקובלינסקי
בין חדרה לגדרה נולדתי על מגש פורמייקה זול
לא ביקשתי דבר
מעולם לא חשבתי לבקש
אני נעלם בין גבולות דמיוניים
נופל בין אלף-בית לאפריקה
אין מקום בו תרגיש שלווה
כשלא אהיה בו
אין מקום חוץ מ
באוטובוס הריפוד כחול, שאריות טיפקס
גרפיקה לא מתוחכמת
או
מטוס מרעישת, דיילות מאופרות בכבדות
אין יבשה שניתק
ה מורידי החוק
החוק- חקוק על חזנו
דופק חזק מליבנו
בוכנות שרירות
האדמה קפה בוץ
העור יתרגל
הפה יסתגל
הזרות מורשת
מורגשת
בכם
רועי צ'יקי ארד 