ארכיון תג: דהמש

מערבון 6 עכשיו בחנויות ומערבון 5 עולה ברשת לקריאה חופשית \ הערב גרילה תרבות עם כפר דהמש ברמלה


מערבוןמגזין חדש לקולנוע יוצא לאור לראשונה באופן עצמאי. זהו גיליון מספר 6 של מערבון – כתב עת שמכוון לקהל אוהבי הקולנוע מבלי להיות כפוף לדרישות יחצ"ניות מחד ולז'רגון אקדמי מאידך.

maarvon 6 cover.jpg

במערבון מפרסמים כותבים ויוצרים מובילים מתוך עניין כן ברעננות מחשבה ותשוקה לקולנוע. כתב העת מודפס ב4000 עותקים ונמכר לא רק בחנויות ספרים, אלא גם בשטח: קולנועים, בתי קפה ופיצוציות. עד כה גיליונות מערבון ראו אור בתוך החבילה של כתב העת מעין לשירה. את הגיליון הנוכחי של מערבון אנחנו מפיצים לבד.

לכבוד האירוע העלנו השבוע לרשת את כל מערבון 5 לקריאה בחינם, ניתן לקרוא גם את שאר הגליונות הקודמים באופן חופשי.

מערבון 6 מתמקד ברובו ביצירה המקומית. בגיליון זה מפרסם תום שובל את מאמר השער על יצירתו של הבמאי הפלסטיני איליא סולימן וכן מתפרסם דיון רב משתתפים על הסרט עג'מי. סרטה החדש של קרן ידעיה כלת הים נקרא בידי נועה רגב ואלעד סמורזיק. כמו כן, הגיליון החדש של מערבון כולל חטיבה היסטורית על היצירה המקורית ובה מאמר רוחב על פסי הקול בקולנוע הישראלי מסאלח שבתי ועד ימינו מאת גבי טרטקובסקי ומאמר מאת מתן אהרוני על קרנבל הזהויות של נישואים פיקטיביים (1988) סרטו של חיים בוזגלו. כמו כן, קרין ריבקינד סגל ערכה ראיון עם אסף סודרי על סרטו התיעודי החדש האסיר – סרט השנה של מערבון. מתוך עניין מתמשך לחשוף בפני קוראינו את יצירותיהם של הבמאים המובילים הפועלים היום מערבון פירסם עד כה מאמרים וראיונות עם יוצרים דוגמת פדרו קוסטה, פיטר ווטקינס, ג'יה זאנגקה ואבדרחמן סיסקו ועוד. לגיליון זה דן שובל ערך שיחה עם הבמאי התאילנדי אפיכטפונג וירסטקול, אשר מלווה בדברי רקע שפותחים בפני קוראי מערבון צוהר ליצירתו של במאי מרתק זה. בנוסף, במסגרת תרגומי המניפסטים שאנו מפרסמים ובהמשך לתרגום המנשר של גלאובר רושה (מערבון 1), אנו מביאים הפעם מאמר של הקולנוען הקובני חוליו גרסיה אספינוזה "לקראת קולנוע לא מושלם" (1969) בצירוף דברי רקע והסבר מאת ד"ר צבי טל. הגיליון כולל גם מאמר מאת ההוגה הצפון-אמריקני הנודע פרדריק ג'יימסון על חדשות מקדמוניות אידיאולוגית, הפרוייקט הקולנועי החדש של אלכסנדר קלוגה.

בחזית הקולנוע ההוליוודי, אדם אבולעפיה פותח בקריאה המתמקדת בהישגיו של ברונו, סרטו של סשה ברון-כהן, במקביל לספר השירה של אהרן שבתאי "חרא, מוות". ויהושע סימון מנתח את הקומדיות הרומנטיות האמריקניות מאז משתגעים על מרי ועד לז'אנר הברומנס העכשווי. במדור "ראיתי ש…" נסקרים ממזרים חסרי כבוד של קוונטין טרנטינו, מה שעובד של וודי אלן, הבודדים של רנן שור, איל דיבו של פאולו סורנטינו, הדרך לחתונה עוברת בווגאס של טוד פיליפס, גרבי משי של רובן ממוליאן, אווטאר של ג'יימס קמרון, ליברפול של ליסנדרו אלונסו, יהודי טוב של האחים כהן וסינקדוכה ניו יורק של צ'רלי קאופמן. בנוסף, אנחנו שמחים להמשיך לפרסם מיצירותיהם הקולנועיות של במאים ויוצרים מקומיים: עיניים של רומי אבולעפיה, מטאל כחול לבן של מייק קייקוב, קונדמנד של אורן שי, הזמן הזה של דן שדור, ויסקונסין של יונתן בן אפרת וישי גולן, ציצים של רן אפלברג ודניאל אדר, אליגטור של דנה גולדברג ומיוחד למערבון – התסריט המלא של Hilarious סרטו של רועי רוזן בו מופיעה חני פירסטנברג במונולוג סטנד-אפ.

בינתיים ניתן להשיג את העיתון ב:

האוזן השלישית תל אביב

קפה אלכסנדריה יהודה הלוי 109

פיצוציה יהודה הלוי

ספרים בבזל

קפה שלג גאולה אלנבי

חותם שינקין

הנסיך הקטן קינג ג'ורג'

באוהאוס דיזנגוף

זמנים מודרנים בזל

תולעת ספרים

מחוץ לתל אביב:

קפה מסדה חיפה

האוזן השלישית ירושלים

עשן הזמן באר שבע

אוגנדה אריסטובולוס ירושלים

ונטורה ירושלים

(רשימה מתמלאת)

\\\


גרילה תרבות ברמלה לוד
الرملة – اللد هنالك حدث شعري جويرلا تربوت مع قبيلة دهمش
Culture Guerilla in Ramle with the village Damsh

בין קפקא לכבשת הרש

דרך עפר בודדת מובילה מרמלה אל הכפר דהמש, שכל 600 תושביו גרים באותה הכתובת: רחוב החשמונאים 6, רמלה. הכפר אינו מוכר כחלק מן העיר ורק בג"ץ נאות לאפשר הסעה לילדי הכפר, על מנת שיוכלו להגיע לבית הספר. כשכונה רמלאית שאינה נספרת, אין בכפר כביש סלול, אין פינוי זבל, אין ביוב מסודר או חשמל. גם אין שירותי בריאות ורווחה. העיריה אינה מוכנה אפילו לגבות את תשלומי הארנונה. על מנת למנוע מהתושבים לפתח את שטחיהם, הוכרז האזור שטח חקלאי – אבל מים לא נותנים.

תושבי דהמש הם אזרחי מדינת ישראל, השטחים עליהם קם הכפר הם שטחים בבעלות פרטית. במקרים רבים אלו אדמות שניתנו כפיצוי לפליטי 1948. במקום להעניק להם את זכויותיהם ולשלב את דהמש במערך העירוני המתפתח בקצב מואץ מכל עבר (כן, כן, עסקאות נדל"ן על חשבון קרקע חקלאית, לפעמים חוקיות, לרוב לא), הבולדוזרים וצווי העיריה מבהירים שוב ושוב – אינכם רצויים כאן. שכונות חדשות אינן אוהבות שכנים ותיקים.

לאחר שכל מאמצי התושבים לזכות בהכרה לכפר, בהסדרת מעמדו החוקי כביתם של עשרות משפחות ובהפנית משאבים לפיתוחו עלו בתוהו, לאחר שגם הוראות בית המשפט לאפשר הכרה כזו התענו בסחבת, זלזול וביטול, לא נותר אלא למחות נגד העוול. מחאה בשם השוויון בין אזרח לאזרח, השוויון מול החוק, השוויון בחלוקת משאבים, השוויון החשוב מכולם – שוויון בהכרה. מחאה בשם זכויותיו הבסיסיות של כל אדם לחיות בכבוד, בבטחה וברווחה בביתו. זכותו הכפולה והמכופלת של מי שנדחק פעם אחת מביתו, ואיש לא אפשר לו להקים את ביתו מחדש. זכותם של מי שהצליחו להקים מחדש את חייהם, וכעת, בהנף צו עירוני אחד, עלולים לאבד את הכל.

העיריה כבר אמרה את דברה והניפה דין כרת על הכפר. על דרך העפר הבודדת, כבר אושר פרוייקט בנייה. עלינו להשמיע את קול הנגד, בדחיפות הגדולה ביותר.

גרילה תרבות קוראת לכל מי שמסוגלת עוד לכאוב לנוכח גירוש שרירותי ובלתי חוקי של אנשים מבתיהם, לכל מי שמאס באפליה הפושעת, המבדילה בין אזרח לאזרח, ולכל מי שמוכנה לתרום מקולה למחאה ולסולידריות עם אחינו ואחיותינו מדהמש להצטרף אלינו ביום חמישי, 13-5-2010

נפגשים ביום חמישי ב-18:00 , מול קו 451, בתחנה המרכזית. קומה 6, רציף 619-620

יסיעו אותנו מרמלה לאוהל המחאה.

המופע יתחיל בשמונה בערב

משתתפות לפי א-ב:

אוסנת סקובלינסקי
אורן ווילקינס ירמיה
איתן קלינסקי
אלמוג בהר
אשכר אלדן כהן
בועז יניב
דניאל עוז
הדס גלעד
יהושע סימון
יובל בן עמי
יונית נעמן
יונתן קונדה (סיסטם עאלי)
ינאי ישראלי
יעל בירנבאום
לילך ובר
מי-טל נדלר
מעין שטרנפלד
מתי שמואלוף
נטע אחיטוב
עאבד נאטור

עוזי דביר
ערן צלגוב
ראג'י בטחיש
רוני הירש
רועי צ'יקי ארד
שי אריה מזרחי
תאמר מסאלחה

מוזיקה: יובל בן עמי

מנחה: יהושע סימון

גרילה תרבות

http://www.Gerila.co.il

على الطريق بين دمش والرملة ، يعيش 600 شخص في نفس العنوان: الرملة، 6 شارع هسمونيم، القرية لا يعترف بها كجزء من المدينة، والمحكمة العليا هي الجهة الوحيدة التي قد تسمح بتوفير المواصلات لطلاب المدارس . هذا الحي من الرملة ليس لديه طريق ممهد في القرية ، أما خدمات القمامة والصرف الصحي والكهرباء والرعاية الصحية والاجتماعية فهي معدومة .

كما لا يتم جمع ضريبة الأملاك من هذه القرية حتى تستطيع أن تطور نفسها، وقد تم الإعلان عن هذه المنطقة أنها منطقة زراعية ولكن للأسف لا يتم توصيل مياه الري إليها أبدا.

ولكن على الطريق نفسه، تمت الموافقة على مشروع للبناء. لذا يجب علينا أن الاحتجاج ضد هذا المشروع

انضموا إلينا للمشاركة في هذه المسيرة يوم الخميس 13-5-2010 في تمام الساعة السادسة أمام محطة للحافلات في تل أبيب، الرملة كما يمكنكم أيضا السفر بالقطار والانضمام إلينا في خيمة الاحتجاج نفسها. وسوف يبدأ العرض في تمام الساعة الثامنة.

On the road between Damsh and Ramle, 600 residents live at the same address: Hasmonaim Street 6, Ramla. The village is not recognized as part of the city and only the High Court could allow transportation to school for the children of the village. This neighborhood of Ramle doesn't have paved road in the village, garbage, sewage or electricity, health care and welfare.

The City Hall doesn't even collect the property tax payments. To prevent the residents to develop their territories, the area was declared an agricultural area – but do not let water being conducted up to there.

On that same road, a construction project has been approved. We must protest against that project.

Join us on Thursday, 13-5-2010 at 18:00 in front of the bus station in Tel – Aviv, Ramle (you can also travel by train) and then join us in the protest tent for the protest itself. The show will begin at eight o'clock.

ספרדי כפול: על "ערפל" של מיגל דה אונמונו \\ גרילה תרבות ברמלה

אני מוכרח לומר שניגשתי לתרגום החדש של "ערפל" בעוינות. אהבתי מאוד את התרגום הישן והמשונה של יוסף רובין, שלפרקים היה, באופן חינני, לא נהיר. זה היה מספרי "עם עובד" שמתפוררים ביד, אבל ממילא הם עלו חמישה שקלים. בשלב מסוים, קניתי אותם בזוגות. על כל פנים, התרגום החדש של רמי סערי מצוין.

מה שמיוחד בספר המשעשע והשגעוני הזה הוא הקצב העצמאי והפרוע שבה מתנודדת העלילה, מזכירה משחק שחמט שבו הכלים לא נעים על פי הצעדים הידועים, רעיון שהגיבור המשועמם, אאוגוסטו פרז, מציע בשלב כלשהו, כשהוא עומד להפסיד במשחק.

"ערפל" הוא חוט כביסה מתוח שבצידו האחד האידיאות של הגיבורים, שנוטות לגלוש אל המופרך, ובצידו השני – החיים. כמעט כל הדמויות מיטרללות מעומס רעיונותיהן. לאחר שהגיבור הראשי מחליט שהוא מאוהב עד מעל לראשו, הוא לא שם לב לאהובתו שצועדת ברחוב. גם דודה של האהובה, יצהיר בפני כל אחד כי הוא חובב אספרנטו ואנרכיזם (מיסטי), אך יתגלה בכל הזדמנות כשמרן סנטימנטלי.

כל רעיון, כל שיטה, מושמים כאן לשנינה, כולל הכתיבה עצמה כרעיון סטרילי שבו יש מחבר שמניע דמויות שפועלות על פי רצונו. באמצע הספר מתגלה שלא מדובר כאן ברומן, כי אם ב"רמון", כלומר כסוגה עם חוקים משלה. העלילה המינורית – בן עשירים שנקרע בין שתי בחורות, פסנתרנית ששונאת מוזיקה (האידאה הכושלת) וכובסת נפקנית (החיים) – קורסת לתוך עצמה. שיאה, כשאאוגוסטו הגיבור הולך לברר אצל מיגל דה אונמונו, הסופר, אם כדאי לו לשים קץ לחייו. האם זכורות דמויות חצופות כל כך? הסופר מארח אותו בלשכתו ומגלה לו שהוא דמות, ולכן לא יכול להתאבד, כי מראש אינו חי. אאוגוסטו בתשובה מזדעף וטוען שהוא חי יותר מהמחבר, ומביא ציטוט מספר אחר של אונמונו על כך שדון קישוט חשוב יותר מסרוונטס עצמו. למיגל דה אונמונו נמאס להתווכח והוא מחליט למחוק את הגיבור.

כך שהעלילה נעה אחורה ואחורה, ובסופה הספר הופך לטיוטה, וכשריד נותר רק כלבו של הכותב הפונה בכתב האשמה נגד המין האנושי.

אונמונו מגחך על האקדמיה והספרות. למשל דרך דמות של חוקר ספרות, שמוגדר כ"חוקר מן הזן של פרשני הומרוס, שאילו קם הומרוס לתחיה ונכנס בזמרה לחדר עבודתם, הם היו מגרשים אותו".

כאן נכנסת עוד סתירה. מיגל דה אונמונו החזיק משרה אקדמית ממסדית – רקטור אוניברסיטת סלמנקה, ומרצה ליוונית עתיקה. אונמונו שלט ב14 שפות, ונאמר עליו כי קרא כל דבר ראוי שפורסם בעולם המערבי בשפת המקור (מלבד הלשונות הסלביים). בשביל לקרוא את קירקגור, למשל, הוא למד דנית.

כל חייו היה איש עמוס בסתירות. התחיל את דרכו כסוציאליסט, הוגלה לאיים הקנריים בימי הרודן פרימה דה-ריוורה. כשפרנקו נאבק על שלטונו, הוא דווקא התנגד לרוחות הרפורמיסטיות, כי העריץ את ה"ספרדיוּת" (אף שהדבר השנוא עליו היה מלחמת השוורים).

מבחינות רבות, הסתירות בספר, ניבאו את סופו של המחבר, בשנת 1936 בזמן כינוס רשמי של אוניברסיטת סלמנקה, שהיה עמוס באנשי המליציות של פרנקו ובדיוקנאות הרודן. האירוע נפתח בכך שאחד הנואמים הגדיר את המחוז הבסקי כ"סרטן בגוף האומה שהפשיזם יטפל בו כמנתח מיומן". מקצוות האולם, צווח מאן-דהוא את המוטו הפרנקואיסטי הידוע "יחי המוות!". והגנרל מילאן אסטריי, מתומכי פרנקו, זעק "ספרד". הקהל צעק "גדולה" ומילאן אסטריי זעק "ספרד".

מיגל דה אונמונו, נעמד ופנה לקהל: "אני, שאת כל חיי הקדשתי לכתיבת פרדוקסים, מוצא את הפרדוקס 'יחי המוות' כדוחה. לטעמי, גנרל מילאן אסטריי הוא נכה מלחמה ומקווה למצוא נחמה לעצמו על ידי הגדלת הנכים סביבו".
המום, הגיב מילאן אסטריי: "מוות לאינטליגנציה, יחי המוות". אונמונו המשיך: "זהו היכל האינטליגנציה. ואני כאן הכהן הגדול. אתם אולי תנצחו, כי אתם אכזריים יותר. אבל לעולם לא תצליחו לשכנע בצדקתכם. כדי לשכנע צריך משהו שאין לכם: הגיון וזכות להיאבק". (עוד פרטים על האירוע)

מאותו יום, אונמונו הושם במעצר בית וכמה שבועות אחר כך מת מיואש. תקראו את 'ערפל'.

(פורסם לפני שבועיים בידיעות אחרונות)

—–

קול-קורא

גרילה רמלה לוד

בין קפקא לכבשת הרש

דרך עפר בודדת מובילה מרמלה אל הכפר דהמש, שכל 600 תושביו גרים באותה הכתובת: רחוב החשמונאים 6, רמלה. הכפר אינו מוכר כחלק מן העיר ורק בג"ץ נאות לאפשר הסעה לילדי הכפר, על מנת שיוכלו להגיע לבית הספר. כשכונה רמלאית שאינה נספרת, אין בכפר כביש סלול, אין פינוי זבל, אין ביוב מסודר או חשמל. גם אין שירותי בריאות ורווחה. העיריה אינה מוכנה אפילו לגבות את תשלומי הארנונה. על מנת למנוע מהתושבים לפתח את שטחיהם, הוכרז האזור שטח חקלאי – אבל מים לא נותנים.

תושבי דהמש הם אזרחי מדינת ישראל, השטחים עליהם קם הכפר הם שטחים בבעלות פרטית. במקרים רבים אלו אדמות שניתנו כפיצוי לפליטי 1948. במקום להעניק להם את זכויותיהם ולשלב את דהמש במערך העירוני המתפתח בקצב מואץ מכל עבר (כן, כן, עסקאות נדל"ן על חשבון קרקע חקלאית, לפעמים חוקיות, לרוב לא), הבולדוזרים וצווי העיריה מבהירים שוב ושוב – אינכם רצויים כאן. שכונות חדשות אינן אוהבות שכנים ותיקים.

לאחר שכל מאמצי התושבים לזכות בהכרה לכפר, בהסדרת מעמדו החוקי כביתם של עשרות משפחות ובהפנית משאבים לפיתוחו עלו בתוהו, לאחר שגם הוראות בית המשפט לאפשר הכרה כזו התענו בסחבת, זלזול וביטול, לא נותר אלא למחות נגד העוול. מחאה בשם השוויון בין אזרח לאזרח, השוויון מול החוק, השוויון בחלוקת משאבים, השוויון החשוב מכולם – שוויון בהכרה. מחאה בשם זכויותיו הבסיסיות של כל אדם לחיות בכבוד, בבטחה וברווחה בביתו. זכותו הכפולה והמכופלת של מי שנדחק פעם אחת מביתו, ואיש לא אפשר לו להקים את ביתו מחדש. זכותם של מי שהצליחו להקים מחדש את חייהם, וכעת, בהנף צו עירוני אחד, עלולים לאבד את הכל.

העיריה כבר אמרה את דברה והניפה דין כרת על הכפר. על דרך העפר הבודדת, כבר אושר פרוייקט בנייה. עלינו להשמיע את קול הנגד, בדחיפות הגדולה ביותר.

גרילה תרבות קוראת לכל מי שמסוגלת עוד לכאוב לנוכח גירוש שרירותי ובלתי חוקי של אנשים מבתיהם, לכל מי שמאס באפליה הפושעת, המבדילה בין אזרח לאזרח, ולכל מי שמוכנה לתרום מקולה למחאה ולסולידריות עם אחינו ואחיותינו מדהמש להצטרף אלינו ביום חמישי, 13-5-2010  בשעה 18 מול תחנת האוטובוס תל-אביב רמלה (אפשרי גם לנסוע ברכבת) ומשם יאספו אותנו ולהצטרף למשמרת באוהל המחאה. המופע יתחיל בשמונה בערב

משתתפות:

אוסנת סקובלינסקי
איתן קלינסקי
אלמוג בהר
בועז יניב
דניאל עוז
הדס גלעד
יהושע סימון
יובל בן עמי
יונתן קונדה (סיסטם עלי)
יעל בירנבאום
לילך ובר

מי-טל נדלר

מתי שמואלוף
נטע אחיטוב
עאבד נאטור
ערן צלגוב
ראג'י בטחיש
רוני הירש
רועי צ'יקי ארד
שי אריה מזרחי
תאמר מסאלחה

(אתם מוזמנים להצטרף גם כן בפניה אלינו culturegrill @ gmail. com)

מוזיקה: יובל בן עמי


גרילה תרבות

http://www.Gerila.co.il

יום שני  הקרוב, השקה ירושלמית של מגזין הקולנוע מערבון באוגנדה. פרטים כאן.