אנרגיות טובות – הספר והמחזה

בינואר 2011 הציג תיאטרון מעין בקולנוע בירוביג'ן  שבאזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב הצגה פוליטית. המחזה לא נכתב על ידי יוצר תיאטרון ישראלי בועט מחוג היוצרים בכתב העת מעין. להפך, הטקסט היה ממסדי לחלוטין, נוסח מקוצר של דיון מס' 320 בועדת הכלכלה, שהתקיים כשלושה חודשים קודם לכן, בבוקר ה-5 באוקטובר 2010. אף שיוצרי הטקסט הם חברי כנסת ולוביסטים ולא מחזאים ולמרות שהשחקנים לא היו מקצוענים, אלא אמנים ופעילים חברתיים, המחזה הצליח לזעזע ולהצחיק את הקהל שמילא את המקום.

ההצגה הינה יוזמה של המחזאי והמשורר יונתן לוי, שניסה את המחזה קודם עם חבורת מורים במגמה האנתרופוסופית שבתיכון אורט טבעון. בהצגת המחזה השתמשנו בנוסח קצר יותר מזה המופיע כאן. הבימוי היה קולקטיבי וספונטני. הדמויות חולקו לשחקנים שעתיים לפני הגעת הקהל, והשחקנים הספיקו לערוך חזרה בת כמה דקות לצורכי העמדה. ברקע הוקרן סמל המדינה שסִנוור את השחקנים, ודגל ישראל נתלה בעזרת דבק סלוטייפ, כדי ליצור תפאורה רשמית. במקום לא היה שולחן מספיק גדול, ולבסוף אותר סולם שהונח אופקית.

המחזה נפתח בהקראת שמותיהם ותאריהם של 41 אנשי טייקוני הגז שזומנו לישיבה (מול 17 חברי כנסת). אך כשנראה שהרשימה מתארכת, הקראתם הופסקה. כדי להמחיש את הדו-פרצופיות, כל אחד מהשחקנים גילם שתי דמויות, לעתים כזו שתומכת בהעלאת התמלוגים וכזו שמתנגדת. כך קרה ששחקן ששיחק דמות מסוימת פרץ בוויכוח מר עם הדמות השנייה שגילם. זהות כל דמות סומנה על-ידי נייר מקופל שהשחקנים הרימו והורידו בכל פעם שהדמות התחלפה. הרגעים היחידים שבהם הרשו לעצמם השחקנים לקום מכסאותיהם ולאלתֵר היו כשאיש העסקים יצחק תשובה החל לנאום.

זה היה תיאטרון דוקומנטרי, כלומר מבוסס דוקומנט. לכאורה צפוי מחזה להיות פרי דמיונו של מישהו, אך אלמלא הטקסט היה עולה לאתר הכנסת, האם מישהו היה חושב אותו לאמת ולא לפרודיה גרוטסקית של מוח קודח במיוחד? מה גם שרוב הפוליטיקאים (במחזה המקורי שהתקיים בוועדה) דקלמו את אשר הושם בפיהם.

בשל העניין לציבור והסגולות הדרמתיות/קומיות והפוליטיות של הטקסט, החלטנו שחשוב להנציח את הפרוטוקול כספרון בהוצאת מעין וגרילה תרבות, כיצירת תיאטרון מן המניין. את הנוסח המלא ניתן לקרוא באתר ועדת הכלכלה. אין צורך לציין, שכמו הגז, זכויות המחזה שייכות לציבור ולא לנו. כולן מוזמנות לשכפל ולהמחיז טקסט זה ללא צורך ברשותנו. זהו כתב-תביעה על הדרך שבה מבקשים לחמוס מאזרחי המדינה את עתידם, תוך שימוש ביצירת שנאה וחרדה על רקע ביטחוני. שְמה של הקרן החדשה משובץ בדיון 16 פעמים, ואירן הוזכרה 28 פעמים, כלומר מידי שבע דקות. יש לציין שאין כל קשר בין אירן להעלאת תמלוגי הגז, שנועדה להביא לחיזוק החינוך, הבריאות ורווחת אזרחי ישראל בדורות הבאים, דבר שככל הנראה איננו אינטרס אירני מובהק. אין אפשרות לכתוב מחזה פרודי או סאטירי על הנושא, שיהיה חד, מסעיר או עלוב מהדיון המוצג כאן.

השם “אנרגיות טובות” מבוסס על הסלוגן הציני של קמפיין התדמית של חברות הגז בסמוך לנסיונן לנגוס בהחלטות ועדת ששינסקי, ‘נובל אנרג’י מביאים אנרגיות טובות לישראל’.

באחד הרגעים היפים במחזה, לפני שיורם טורבוביץ’ (לשעבר הממונה על ההגבלים וראש לשכתו של אולמרט, ומי שלימים יטען שלא טייקוני הגז חמדנים, אלא המדינה) עולה לדבר מטעם יצחק תשובה, אומרת חברת הכנסת אורית זוארץ (קדימה) “יש פה שלושה דוברים לחברה אחת ואחד בודד שמייצג את ה—”. אבל היא נקטעת. ואכן, הדמות הראשית במחזה היא האזרח הישראלי שנשכח, את או אתה הקוראים.

גם אם תצחקו, הבדיחה היא על חשבונכם ועל חשבון עתידכם.

דף הפייסבוק של המחזה והספר

מאשה גלוזמן על המחזה

אנרגיות טובות - הספר

במחזה שהוצג בתיאטרון בירוביג’ן שיחקו: יהושע סימון, מתי שמואלוף, תמר זנדברג, רועי “צ’יקי” ארד, נמרוד קמר, מורן שריר, נטלי לוין, חכים בשארה, נדב אפל, ליאור ווטרמן ויובל בן עמי.

המחזה יוצג שוב במסגרת פסטיבל מתחת להר בבירה ביום ראשון ה5 ביוני 2011 בגלריה יפו 23, ירושלים.

.

ניתן להשיג את ספר המחזה בחנויות הבאות:

תל אביב-יפו

תולעת ספרים דרום וצפון

הנסיך הקטן קינג ג'ורג' ונחלת בנימין

המגדלור, רח' הרכבת

סיפור פשוט, נווה צדק

ספרים בבזל

דינה, יהודה הימית, יפו

האוזן השלישית

.

חיפה

גולדמונד, רח' מסדה

.

ירושלים

אוגנדה

.

באר שבע

עשן הזמן

.

וברשת, דרך אתר בסטרבות (ומומלץ לקנות עוד ספר)

.

דוכן באסטרבות ברחבי הארץ

.

לא יהיה ניתן להשיג את הספר ברשתות הגדולות, כמו 'אדומה' נמכור אותו רק בחנויות עצמאיות. מחיר מומלץ: 20 ש"ח.

עצוב על מותו של גיורא לשם \ גרילה תרבות עם העובדות הסוציאליות בשדרות

גיורא לשם ואני לא חלקנו את אותו מחנה פואטי. הוא הגיב כאן הרבה בבלוג, לעתים החמיא, בדרך כלל התפלמס או תיקן. תמיד עשה את זה באופן ענייני. למרות גילו, בכירותו ונסיונו הרב, לא היתה אף פעם התנשאות בדעות, או בושה לענות בטוקבק או אימייל. הוא פשוט הציג דעה אחרת.

פעם התקשר אחרי שמעין יצא, אמר שהוא אוהב שירים רבים, ואחרים פחות, אבל היה לו חשוב לתקן טעות. הוזכרה באחד השירים מכונת הלינוטייפ שליד בית הסופר, הוא הזכיר שהיא נמצאת ליד בית העיתונאים הסמוך ולא ליד בית הסופר. לטעמו שיר היה חייב להיות בראש ובראשונה מדוייק, אני חשבתי ששיר חייב להיות בה בעת גם לא מדוייק, ושזה לא ממש משנה בעצם. הוא התייחס ברצינות גמורה למילה ולדיוקה, אני מזלזל במילים ומעדיף את העולם ואת בני האדם שמסביב למילים האלה.

לפני שבוע המשורר ערן הדס (צאלה כץ ז"ל) הציע לי ללכת לבקר אותו בבית חולים. אמרתי לו שאני לא אוהב בתי חולים, ומשתדל להימנע מהם. אולי עשיתי טעות.

אם ביני לבין גיורא לשם שררה אי הסכמה פואטית, בינו לבין מתי שמואלוף, חברי לגרילה תרבות (גם אני ומתי לא מסכימים על דברים רבים), היתה פעורה תהום עמוקה. אבל הויכוחים שלנו היו לגבי 'מהי שירה', ואם בכלל חשוב לשאול את זה, או על פוליטיקה. לא היתה שאלה לגבינו כחברים וקולגות, מפלגות במעין סנהדרין חסר כל זכויות תחיקה שנקרא 'השירה הישראלית' או העברית. נפגשנו בתמר ובנסיך הקטן וידו של גיורא היתה תמיד חמימה ומושטת. גם כשהיה עייף ורפה, קם מכסאו ולחץ יד.

לפני כמה שבועות גרילה תרבות יזמה יחד עם ג'קי אדרי הפגנת שירה נגד תאגידי המים בדימונה. מתי שמואלוף הציע לפנות לגיורא לשם לפרסם בבלוג שלו את דבר האירוע, כדי שאנשי בננות יידעו עליו, שכן העיתונות לא מעוניינת לדווח על אירועים של גרילה תרבות בזמן האחרון, אז קשה יותר ויותר להודיע על אירועים.

אני לא זוכר שגיורא לשם השתתף אי פעם באירוע של גרילה תרבות,  גם מסיבות בריאות, ולכן לא האמנתי שהוא יפרסם את דבר האירוע בבלוג שלו, אבל הוא פרסם ותמך ופרגן. זהו הפוסט האחרון שלו בבלוג.  הוא היה איש טוב.

הודעה על מותו בוואלה תרבות

ההודעה ביקום תרבות, שבה שימש כעורך השירה

—

ולאירוע הבא של גרילה שיזם איש הספוקן וורד רותם מלנקי – שירה סוציאלית: גרילה תרבות עם העובדות הסוציאליות בשדרות.

אנשי ונשות צליל, מילה, במה ובגלמה,

שביתת העובדות הסוציאליות החלה, במחאה על תנאי העסקתן המחפירים. במהלך השביתה יהיו הפגנות גדולות מול משרד האוצר בי-ם, והרבה הפגנות מקומיות ברחבי הארץ.

גרילה תרבות מתכננת הפגנת שירה, ספוקן וורד וצליל לתמיכה במאבק, שתתקיים במרכז המסחרי של שדרות ביום שלישי, 15.3.11, 19:00. משוררות, מוזיקאים ואנשים מודאגים מוזמנים לשלוח טקסטים ולהרשם כבר היום להשתתפות בהפגנה. הסעה לשדרות ובחזרה מת"א ביום האירוע תצא ממסוף אל-על ברכבת צפון בחמש וחצי. אם יתארגנו משתתפים מערים אחרות, נוכל לסייע בהסעה משותפת.

בחרנו בשדרות כי היא נמצאת בלב איזור מצולק וחבול, שבשמיו נשמעים כל הזמן פיצוצים. קנים משני צידי הגדר שמקיפה את רצועת עזה יורים, חפים מפשע רבים נפגעים והמתח המתמשך שמלווה חיים באיזור הזה הוא מתיש ושוחק. אזרחים רבים עדיין סובלים מסמפטומים של חרדה, ובכל פעם שנשמעת אזעקה או קול נפץ, נדמה כי מעולם לא היה רגע של שקט.

מי שנמצאות בקו הראשון ואמורות לעזור הן העובדות הסוציאליים, שמתמודדות  בנוסף לבעיות שניתן למצוא בלשכות הרווחה ברחבי הארץ,  – אלימות במשפחה, נוער במצוקה, עוני, ילדים בסיכון ועוד – גם עם פגיעות חרדה ופוסט טראומה. על טיפול במאות מקרים כאלה בחודש, מקבלת עו"ס עם תואר ראשון שכר שלא עולה על 3,700 ₪ בחודש. ברוטו.

העו"סות שנושאות על גבן את הטיפול באוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינה, ובמידה רבה גם את האחריות לשלומם של מטופליהן, זקוקות לתמיכה במאבקן הצודק על שיפור משמעותי בשכרן ובתנאי העסקתן. בואו לשדרות להזכיר באיזו מדינה אנחנו מאחלים לעצמנו לחיות.

משתתפות: (לצערנו הרשימה נסגרה, משוררים מוזמנים בכל זאת לשלוח אימיילים עם שירים שיתפרסמו באתר)
אביה בן דוד
אהרון שבתאי
אור דהן
אורנה ריבלין
אליסף קובנר
אליענה אלמוג
אלמוג בהר
ברכה סרי
גיורא פישר
יודית שחר
מעין שטרנפלד
מתי שמואלוף
נוית בראל
נעם לוי
ענת זכריה
ערן הדס
ערן צלגוב
רועי צ'יקי ארד
רותם מלנקי
תהל פרוש

צריכים מידע נוסף על ההסעה? רוצים להציע עזרה? צרו קשר במייל

culturegrill@gmail.com

לקריאה נוספת והשראות לכתיבה:

• על הכסף שלכאורה אין למדינה לחלק
• מבט מספרי על מצב העו"סים
• על אופנת האצבע המאשימה כלפי העו"סים
• ראיון עם יו"ר איגוד העו"סים
• תביאו 4 ילדים? רק אם אתם לא עניים
• שביתת העובדים הסוציאליים: איגוד איז גוד: כך מנהלים מו"מ

—

היום, שני, בחמש וחצי ארצה בשנקר על שירה א-פוליטית במסגרת כנס הצעירים. יהיו גם עפרי אילני, נעם יורן, יהושע סימון, יעל בירנבאום ואלמנה שחורה.

מעניין: קבוצת פייסבוק שנועדה למחות על העלמותו המסתורית של המהנדס דיראר אבו סיסי, אני לא יודע על זה יותר מדי וכנראה יש על זה איזה צו איסור פרסום אז הנה הלינק וערך הויקיפדיה.

 

אימה \ צ'רלס סימיק + הפגנת שירה להזדהות עם המצרים

עברית: רועי צ'יקי ארד

חברים הודו בפניי כי התחילו לחמוק מפגישות משפחתיות כי שיחות החג גולשות באופן בלתי נמנע לכלכלה או פוליטיקה. ההנאה מויכוח עם קרובי משפחה ששואבים את כל המידע שלהם מרשת פוקס ניוז זהה לנעיצת מסמרים באמצעות הפדחת. העסק הטוב ביותר כיום הוא הפיכת אנשים שפעם היו בעלי הגיון כלשהו לאווילים פותים. זהו ענף הייצור הלאומי המרכזי שלנו כרגע. להביא מישהו לידי שכחת כל דבר שאי פעם ידע על ארצו ואף ההיסטוריה של משפחתו, ולהאמין ברעיונות ההפוכים, מצריך חשיפה על בסיס יומי לדיסאינפורמציה וכזב לגבי כל נושא החל מבעיות הפנים ועד המלחמות שאנו מנהלים. וזאת, עד שלא ייוותרו לאנשים דעות משל עצמם.
אפשר בנקל למצוא אנשים שלא רק חוזרים על דברי-ההזיה של מגישי הרדיו הימניים, אלא גם עושים זאת ברצינות ובטחון של מעריצי ברית המועצות שציטטו את דברי סטלין או שורות מתוך ה'דיילי וורקר'. גבר ואשה, שמקורות המידע שלהם הגיעו משם, הסבירו לי שעל אמריקה לפלוש למקסיקו, כדי לעצור את ההגירה הבלתי-חוקית, שאנחנו צריכים להתפלל יותר במקום לתת לממשלה לטפל ברעב, שהיטלר והנאצים היו ליברלים כמו פרנקלין רוזוולט, ושאובמה הוא מוסלמי תאב-כוח שמתכנן לייבא הן את השריעה והן את הסוציאליזם לארצות הברית.
באוירת אימה גוברת, קל להבין מדוע בעלי ההון מממנים את סוחרי הבורות והשנאה הללו. הם רוצים לבלבל את הבוחרים שחושדים כי דבר מה שגוי באופן בסיסי במדינתם. כך הם מסתירים את הסיבות לשקיעה הכלכלית, מסכסכים את האזרחים אלה באלה על ידי עידוד צרות אופקים וכופים על האמריקאים חיפוש שעירים-לעזאזל. לא אכפת להם אם בסופו של דבר יהיה כאן מעמד עצום מימדים של עניים או דכאון מהסוג שחווינו במהלך השפל הגדול. היה אפשר לחשוב שהרכיבה בלימוזינה החולפת לצד אנשים מסכנים הממתינים בתורים ארוכים למרק תביא אותם להרהר מחדש בכל העניין, אבל הדבר היחיד שהם חולמים עליו הוא להרוג אנשים, ושהמדינה תשקיע את כספי הבטחת ההכנסה והפנסיה אצל אנשי וול סטריט, כדי שאלה יוכלו להמר עם הכסף. בעבר, יכולת לסמוך לפחות על המפלגה הדמוקרטית שתביע מעט התנגדות לכך. לא היום. הבחירה למשרה ציבורית היא דבר יקר כל כך עכשיו, שכל מועמד חייב להשתטח בפני הבנקאים ולנהוג כאילו יש משהו מאחורי ההגיון המנחה אותם.
אחי אמר לי יום אחד 'אילו רק העסקים לא היו צריכים לשלם מס, ולא היו חייבים לרכוש ביטוח בריאות לעובדים, ולא היו מפוקחים בשום דרך, והיו מקבלים חסינות מתביעות על הנזקים שהם גורמים, ולא היו דמי אבטלה או הבטחת הכנסה לקשישים, איזו מדינה נפלאה זו היתה'.
הוא סיכם את ההצעה של הרפובליקנים בבחירות האחרונות, כשהאמריקאים שהיו נפגעים יותר מכל מהגישה הזו תמכו בה ברוב מכריע. בימים עברו, לפני כל מערכת בחירות, האיגודים המקצועיים נהגו להזכיר לעובדים שהבוסים שלהם לא התייאשו מזמימת דרכים חדשות לשלוף אותם מהמשכורות והפנסיות שלהם. היום אפילו החברים הזקנים באיגודים, אלה שתלויים בהבטחת ההכנסה ובביטוח בריאות, חושבים שכל הצרות שלהם נגרמו באשמת ממשל נפוח, מיעוטים בעלי זכויות יתר, וזרים לא חוקיים. אילו רק הממשלה היתה יורדת מהגב שלנו, הם זועקים, הכול היה צומח שוב. אתה צריך להזכיר לאנשים שאנחנו משלמים מסים כדי שהמטוסים לא יתנגשו אלה באלה ושהגשרים הרעועים והעתיקים לא יפלו כשנסע עליהם.
אני שואל את עצמי אדיך מגלי הארצות שהותירו לנו את רישומיהם מהחשיפה לתרבויות חדשות, או עמיתיהם הבדיוניים כמו גוליבר, היו מציגים את האמריקאים בני ימינו. אלה שנבחרו על ידי האל להפוך לאדוני היקום, ומשוכנעים בעליונותם המוסרית, מצאו שלא קשה לטבוח באשמים ובחפים מפשע, ללא חרטה, ולהמשיך לטעון, למרות כל ההוכחות, שאין קשר בין סיבה ותוצאה. ומוזרה לא פחות האמונה שלהם כי דווקא חוסר ההתחשבות בתוצאות המעשים שלהם היא הדרך אל האושר.
צ'רלס סימיק, משורר. חלק מתוך יומן שהתפרסם בלונדון ריוויו אוף בוקס ומתאר את שקיעת הספר האמריקאי.

עוד סימיקים:

שלושה תרגומים של שיריו שפרסמתי בבלוג

צ'רלס סימיק בויקיפדיה העברית

עוד שני שירים של סימיק מתורגמים לעברית על ידי משה דור

הכנרית בתרגום כרמית רוזן

—–

הזמנה וקול קורא לאירוע מחר
כיכר א-תחריר תל אביב –

הפגנת שירה לתמיכה בזכותו של העם המצרי לדמוקרטיה וצדק חברתי

משוררים יהודים וערבים יקריאו שירה בסולידריות עם העם המצרי הנאבק על חופש פוליטי וכלכלי

יום חמישי, מחר, ה-3 בפברואר, שעה 16:00
כיכר מגן דוד, היא כיכר א-תחריר, תל אביב-יפו (הכניסה לשוק הכרמל, הסמוכה לרחוב אלנבי)

יוזמי האירוע:
בית העם של ארגון העובדים מען, גרילה תרבות, מעין ועוד

תודה לאנשים שהיו באירוע. יום שבת אירוע נוסף בכיכר מגן דוד\א-תחריר בארגון הפנתרים.

—

אתם מוזמנים להציץ בשני מאמרים שלי:

המהומות במצרים מעלות את השאלה איך אנחנו תמיד אוהבים כל כך נבלים

גלנט-תורס, בעקבות הוילה של גלנט

שירת המינימום

יום אחרי השקת 'החלום הישראלי', אירוע חדש של גרילה תרבות בעד העלאת שכר המינימום.

ממשלת ישראל מונה שלושים שרים. זהו המספר הגדול ביותר של שרים בכל הממשלות עד כה. מתוכם, שלושה ללא תיק. שישה עם תיקים תפורים, לתחומים שהם עצמם אינם יודעים מהם. הוסיפו לכך תשעה סגני שרים, ותתים לסגנים באותם משרדים מיותרים ובזבזניים.

ביום רביעי ה-7.7.10 אישרו חברי הכנסת את העלאת שכרם החודשי ב-3000 ש"ח, לשכר של 40,749 ש"ח, ועל הדרך דחו את הצעתו של ח"כ עמיר פרץ להעלאת שכר המינימום מ-3,850 ש"ח, בכמה פעימות ל-4,600 ש"ח.

שכר המינימום עומד כיום על 20.70 ש"ח לשעה. השכר הזעום והמשפיל הזה נותר על כנו מיולי 2008 ונראה שלא יעודכן בקרוב, אם הציבור הרחב לא ידאג לכך.

במדינת ישראל, רבע מהמועסקים מרוויחים שכר מינימום, שכיום כבר לא מהווה אופציה עגומה, אלא ברירת המחדל של הרבה עובדים.

כמעט בכל החלטה שלה, דואגת ממשלת ישראל לאליטה זעירה המתחככת בה במסעדות פאר ומפנקת אותה בכל דרך אפשרית. מצד שני, היא מניחה מגף כבד על כל מי שמנסה להתפרנס בכבוד, אם בתחתית הסולם ואם במעמד הביניים. למעשה אפשר להגדיר את המדינה כרובין הוד במהופך: לוקחת מהעניים ומעניקה לעשירים.

זוהי ממשלה שמנה וחזירית שמבצעת פשעים כלכליים, חברתיים, מדיניים וביטחוניים, שמונעת ממאות אלפי אזרחים את הזכות להתפרנס ולחיות בכבוד, ומדכאת כל סיכוי לשלום שיביא ביטחון כלכלי וחברתי באזור.

אסור למשוררים ולאנשי הרוח לשתוק בזמן שכמעט מיליון איש מושפלים ונרמסים על ידי החונטה הכלכלית השלטת. אירוע 'גרילה תרבות' הוא קריאה לצעקה נגד המשך העושק ובעד התקווה.

ביום ראשון, ה-18/07/10, בשעה 17:30, נתאסף מול בנק ישראל בתל-אביב, נחלת בנימין 69,
משוררות, משוררים וכל מי שאכפת להם, נקרא שירה, ננגן מוזיקה ונאבק למען שכר הוגן.

גרילה תרבות
Gerila.co.il

משתתפים:

שי אריה מזרחי

יודית שחר

מי-טל נדלר

מתי שמואלוף

מיכל דר

אורנה רב-הון

רועי צ'יקי ארד

דניאל עוז

איתן קלינסקי

רוני הירש

יובל בן עמי

נעם פרתום

גליה אבן חן

אדם דובז'ינסקי

ענבל כהנסקי

אסנת איטה סקובלינסקי

עוז פריימן

איתן קלינסקי

אלמוג בהר

נטלי לוין

יעל ברדה

וגם בפייסבוק

חלומות, צימרים ודהמש

פוסט אינפורמטיבי מעט, סליחה:

בקרוב ייצא ספר פרוזה שלי בשם 'החלום הישראלי' בהוצאת 'חרגול' (עורך: אלי הירש). הוצאתי כבר ארבעה-חמישה ספרים, אבל תמיד בהוצאות קטנות ואלטרנטיביות מאוד. זו פעם ראשונה שאני טובל במים העמוקים, או למעשה בכלל מרטיב את הברכיים, מה שמלחיץ מאוד את הפופיק היבשושי שלי. אני מניח שאשתף את קוראי הבלוג בכל העניינים מסביב כשהספר יגיח לחנויות, דבר שייקרה בשבוע הספר המשוקץ. בינתיים יש אירועים אחרים שאתם מוזמנים אליהם, אם מתחשק:

יום א' 23.05.10 – אני מופיע בצימר, הגדוד העברי 5, ת"א, ב21:00 בערב שירה בשם שירע#10 משתתפים איתי: גרישא, אלכס דרול, ליאור אשכנזי. אורי גורדון מתקלט טקסטים.

יום ו' 28.05.10 14:00-17:00 – טקסידרמי, הרכבת 18, ליד המשטרה: מסיבה לרגל צאת הגיליון החדש של מערבון: ריקודים, סרטים, מנגינות והופעה מסתורית. באירוע אפשר יהיה לקנות את העיתון בהנחה ובאנחה. (דף הפייסבוק לאירוע)

יום ב' 24.05.10 20:00 – הגדה השמאלית: מכתב לג'יין (קבוצת דז'יגה ורטוב: ז'אן פייר גוראן וז'אן לוק גודאר, 1972)  – הקרנה ושיחה עם יהושע סימון, עורך מערבון

יום ג' 25.05.10 19:30 – סינמטק הרצליה, בר תאודור: מפגש עם חברי מערכת מערבון על איליא סולימאן והקומדיה הרומנטית העכשווית

ביום שבת 29.5.10 השקה לפראי היום, ספרה של ענבל כהנסקי, בנסיך הקטן, יחד עם כותבים שונים.

מעט לינקונים לימי החול

יואב עזרא בבלוג של אלי אשד על "אני רוצה לתייק אותך", ספרו של נמרוד קמר שיצא יחד עם מעין 5. לחובבי הומור ואוכל יהודי.

כזכור, העלנו לרשת את מערבון 5 לקריאה חופשית:

להציג את המסמך הזה ב-Scribd

אני לא יודע אם אפשר להגדיר את האירוע בכפר דהמש של גרילה תרבות כהצלחה, כי אם זה מה שאתה מרגישאחרי הצלחה, מעניין איך מרגישים אחרי כשלון. כפר דהמש הוא אחד המקומות המוכים והחבולים ביותר שראיתי. הגעתי על אופנוע של ידידי עוזי. נסענו מקפה הבאצ'ו לשם ובגלל זה השתמשנו בג'יפיאס. הג'יפיאס של עוזי טען שמדובר ב20 קילומטר מהבאצ'ו עם הגלידה הונילית שלו. אבל כשאתה שם, אתה מרגיש כבפלנטה אחרת, אתה עובר דרך מפעל למחזור מתכות (בתמונה למעלה), רכבת, זונות ועוד, נכנס לתוך מאהל מחאה ירקרק. הסיפור של האנשים שם הוא סיפור של פשע נגד חבורה של אנשים. אבל הם חזקים ומלאי גאווה יותר משכולם חושבים. קשה לראות בהם מסכנים. אחד הרגעים היפים בערב היה כשרוני הירש קראה את 'אנחנו שנינו מאותו הכפר'. כי נח לחשוב שאנחנו במדינה אחרת, אבל אנחנו יחד איתם באותו הכפר, המצב גם יכול היה להיות הפוך. מול המגדלים הענקיים של ישראל 2010, מול כל האקירובים האלה, יושבות המשפחות האלה על קרקע חקלאית ששייכת להם והמון כוחות ובולדוזרים מנסים כל הזמן לגרש ולנשל. צריך להיות שם כדי להאמין. אני ממליץ לכם פשוט לרשום החשמונאים 6, רמלה, בג'י.פי.אס, לנסוע לכיוון מצבת האצ"ל, לעבור את פסי הרכבת, ולנסות להבין.

מרמיט בפוסט מפורט ומרגש על האירוע.

השירים שהוקראו באירוע.

אנשי תרבות מגיעים לדהמש, וויינט.

יובל בן עמי כותב על ביקור גרילה תרבות בכפר דהמש ויש תמונות חזקות שהעתקתי לכאן.

אח'בר אל יום, עיתון התרבות במצרים, על משוררים יהודים וערבים בגרילה תרבות והתמיכה בכפר הלא מוכר

המשורר נדב אברוך, מייסיי, על גרילה תרבות בדהמש (אברוך מפרגן וכותב יפה אבל לטעמי קצת מתייחס יותר מדי לטענות פנים-פואטיות נגד גרילה תרבות ופחות למצב הכפר. המתקפות נגד גרילה תרבות באות בדרך כלל מצד אנשים שמעולם לא היו באירועי הקבוצה וקשורות בעיקר לחיבה בריאה לתככנות).

עוד פרטים אינפורמטיביים על הכפר.

מערבון 6 עכשיו בחנויות ומערבון 5 עולה ברשת לקריאה חופשית \ הערב גרילה תרבות עם כפר דהמש ברמלה

מערבון – מגזין חדש לקולנוע יוצא לאור לראשונה באופן עצמאי. זהו גיליון מספר 6 של מערבון – כתב עת שמכוון לקהל אוהבי הקולנוע מבלי להיות כפוף לדרישות יחצ"ניות מחד ולז'רגון אקדמי מאידך.

במערבון מפרסמים כותבים ויוצרים מובילים מתוך עניין כן ברעננות מחשבה ותשוקה לקולנוע. כתב העת מודפס ב4000 עותקים ונמכר לא רק בחנויות ספרים, אלא גם בשטח: קולנועים, בתי קפה ופיצוציות. עד כה גיליונות מערבון ראו אור בתוך החבילה של כתב העת מעין לשירה. את הגיליון הנוכחי של מערבון אנחנו מפיצים לבד.

לכבוד האירוע העלנו השבוע לרשת את כל מערבון 5 לקריאה בחינם, ניתן לקרוא גם את שאר הגליונות הקודמים באופן חופשי.

להציג את המסמך הזה ב-Scribd

מערבון 6 מתמקד ברובו ביצירה המקומית. בגיליון זה מפרסם תום שובל את מאמר השער על יצירתו של הבמאי הפלסטיני איליא סולימן וכן מתפרסם דיון רב משתתפים על הסרט עג'מי. סרטה החדש של קרן ידעיה כלת הים נקרא בידי נועה רגב ואלעד סמורזיק. כמו כן, הגיליון החדש של מערבון כולל חטיבה היסטורית על היצירה המקורית ובה מאמר רוחב על פסי הקול בקולנוע הישראלי מסאלח שבתי ועד ימינו מאת גבי טרטקובסקי ומאמר מאת מתן אהרוני על קרנבל הזהויות של נישואים פיקטיביים (1988) סרטו של חיים בוזגלו. כמו כן, קרין ריבקינד סגל ערכה ראיון עם אסף סודרי על סרטו התיעודי החדש האסיר – סרט השנה של מערבון. מתוך עניין מתמשך לחשוף בפני קוראינו את יצירותיהם של הבמאים המובילים הפועלים היום מערבון פירסם עד כה מאמרים וראיונות עם יוצרים דוגמת פדרו קוסטה, פיטר ווטקינס, ג'יה זאנגקה ואבדרחמן סיסקו ועוד. לגיליון זה דן שובל ערך שיחה עם הבמאי התאילנדי אפיכטפונג וירסטקול, אשר מלווה בדברי רקע שפותחים בפני קוראי מערבון צוהר ליצירתו של במאי מרתק זה. בנוסף, במסגרת תרגומי המניפסטים שאנו מפרסמים ובהמשך לתרגום המנשר של גלאובר רושה (מערבון 1), אנו מביאים הפעם מאמר של הקולנוען הקובני חוליו גרסיה אספינוזה "לקראת קולנוע לא מושלם" (1969) בצירוף דברי רקע והסבר מאת ד"ר צבי טל. הגיליון כולל גם מאמר מאת ההוגה הצפון-אמריקני הנודע פרדריק ג'יימסון על חדשות מקדמוניות אידיאולוגית, הפרוייקט הקולנועי החדש של אלכסנדר קלוגה.

בחזית הקולנוע ההוליוודי, אדם אבולעפיה פותח בקריאה המתמקדת בהישגיו של ברונו, סרטו של סשה ברון-כהן, במקביל לספר השירה של אהרן שבתאי "חרא, מוות". ויהושע סימון מנתח את הקומדיות הרומנטיות האמריקניות מאז משתגעים על מרי ועד לז'אנר הברומנס העכשווי. במדור "ראיתי ש…" נסקרים ממזרים חסרי כבוד של קוונטין טרנטינו, מה שעובד של וודי אלן, הבודדים של רנן שור, איל דיבו של פאולו סורנטינו, הדרך לחתונה עוברת בווגאס של טוד פיליפס, גרבי משי של רובן ממוליאן, אווטאר של ג'יימס קמרון, ליברפול של ליסנדרו אלונסו, יהודי טוב של האחים כהן וסינקדוכה ניו יורק של צ'רלי קאופמן. בנוסף, אנחנו שמחים להמשיך לפרסם מיצירותיהם הקולנועיות של במאים ויוצרים מקומיים: עיניים של רומי אבולעפיה, מטאל כחול לבן של מייק קייקוב, קונדמנד של אורן שי, הזמן הזה של דן שדור, ויסקונסין של יונתן בן אפרת וישי גולן, ציצים של רן אפלברג ודניאל אדר, אליגטור של דנה גולדברג ומיוחד למערבון – התסריט המלא של Hilarious סרטו של רועי רוזן בו מופיעה חני פירסטנברג במונולוג סטנד-אפ.

בינתיים ניתן להשיג את העיתון ב:

האוזן השלישית תל אביב

קפה אלכסנדריה יהודה הלוי 109

פיצוציה יהודה הלוי

ספרים בבזל

קפה שלג גאולה אלנבי

חותם שינקין

הנסיך הקטן קינג ג'ורג'

באוהאוס דיזנגוף

זמנים מודרנים בזל

תולעת ספרים

מחוץ לתל אביב:

קפה מסדה חיפה

האוזן השלישית ירושלים

עשן הזמן באר שבע

אוגנדה אריסטובולוס ירושלים

ונטורה ירושלים

(רשימה מתמלאת)

\\\

גרילה תרבות ברמלה לוד
الرملة – اللد هنالك حدث شعري جويرلا تربوت مع قبيلة دهمش
Culture Guerilla in Ramle with the village Damsh

בין קפקא לכבשת הרש

דרך עפר בודדת מובילה מרמלה אל הכפר דהמש, שכל 600 תושביו גרים באותה הכתובת: רחוב החשמונאים 6, רמלה. הכפר אינו מוכר כחלק מן העיר ורק בג"ץ נאות לאפשר הסעה לילדי הכפר, על מנת שיוכלו להגיע לבית הספר. כשכונה רמלאית שאינה נספרת, אין בכפר כביש סלול, אין פינוי זבל, אין ביוב מסודר או חשמל. גם אין שירותי בריאות ורווחה. העיריה אינה מוכנה אפילו לגבות את תשלומי הארנונה. על מנת למנוע מהתושבים לפתח את שטחיהם, הוכרז האזור שטח חקלאי – אבל מים לא נותנים.

תושבי דהמש הם אזרחי מדינת ישראל, השטחים עליהם קם הכפר הם שטחים בבעלות פרטית. במקרים רבים אלו אדמות שניתנו כפיצוי לפליטי 1948. במקום להעניק להם את זכויותיהם ולשלב את דהמש במערך העירוני המתפתח בקצב מואץ מכל עבר (כן, כן, עסקאות נדל"ן על חשבון קרקע חקלאית, לפעמים חוקיות, לרוב לא), הבולדוזרים וצווי העיריה מבהירים שוב ושוב – אינכם רצויים כאן. שכונות חדשות אינן אוהבות שכנים ותיקים.

לאחר שכל מאמצי התושבים לזכות בהכרה לכפר, בהסדרת מעמדו החוקי כביתם של עשרות משפחות ובהפנית משאבים לפיתוחו עלו בתוהו, לאחר שגם הוראות בית המשפט לאפשר הכרה כזו התענו בסחבת, זלזול וביטול, לא נותר אלא למחות נגד העוול. מחאה בשם השוויון בין אזרח לאזרח, השוויון מול החוק, השוויון בחלוקת משאבים, השוויון החשוב מכולם – שוויון בהכרה. מחאה בשם זכויותיו הבסיסיות של כל אדם לחיות בכבוד, בבטחה וברווחה בביתו. זכותו הכפולה והמכופלת של מי שנדחק פעם אחת מביתו, ואיש לא אפשר לו להקים את ביתו מחדש. זכותם של מי שהצליחו להקים מחדש את חייהם, וכעת, בהנף צו עירוני אחד, עלולים לאבד את הכל.

העיריה כבר אמרה את דברה והניפה דין כרת על הכפר. על דרך העפר הבודדת, כבר אושר פרוייקט בנייה. עלינו להשמיע את קול הנגד, בדחיפות הגדולה ביותר.

גרילה תרבות קוראת לכל מי שמסוגלת עוד לכאוב לנוכח גירוש שרירותי ובלתי חוקי של אנשים מבתיהם, לכל מי שמאס באפליה הפושעת, המבדילה בין אזרח לאזרח, ולכל מי שמוכנה לתרום מקולה למחאה ולסולידריות עם אחינו ואחיותינו מדהמש להצטרף אלינו ביום חמישי, 13-5-2010

נפגשים ביום חמישי ב-18:00 , מול קו 451, בתחנה המרכזית. קומה 6, רציף 619-620

יסיעו אותנו מרמלה לאוהל המחאה.

המופע יתחיל בשמונה בערב

משתתפות לפי א-ב:

אוסנת סקובלינסקי
אורן ווילקינס ירמיה
איתן קלינסקי
אלמוג בהר
אשכר אלדן כהן
בועז יניב
דניאל עוז
הדס גלעד
יהושע סימון
יובל בן עמי
יונית נעמן
יונתן קונדה (סיסטם עאלי)
ינאי ישראלי
יעל בירנבאום
לילך ובר
מי-טל נדלר
מעין שטרנפלד
מתי שמואלוף
נטע אחיטוב
עאבד נאטור

עוזי דביר
ערן צלגוב
ראג'י בטחיש
רוני הירש
רועי צ'יקי ארד
שי אריה מזרחי
תאמר מסאלחה

מוזיקה: יובל בן עמי

מנחה: יהושע סימון

גרילה תרבות

http://www.Gerila.co.il

على الطريق بين دمش والرملة ، يعيش 600 شخص في نفس العنوان: الرملة، 6 شارع هسمونيم، القرية لا يعترف بها كجزء من المدينة، والمحكمة العليا هي الجهة الوحيدة التي قد تسمح بتوفير المواصلات لطلاب المدارس . هذا الحي من الرملة ليس لديه طريق ممهد في القرية ، أما خدمات القمامة والصرف الصحي والكهرباء والرعاية الصحية والاجتماعية فهي معدومة .

كما لا يتم جمع ضريبة الأملاك من هذه القرية حتى تستطيع أن تطور نفسها، وقد تم الإعلان عن هذه المنطقة أنها منطقة زراعية ولكن للأسف لا يتم توصيل مياه الري إليها أبدا.

ولكن على الطريق نفسه، تمت الموافقة على مشروع للبناء. لذا يجب علينا أن الاحتجاج ضد هذا المشروع

انضموا إلينا للمشاركة في هذه المسيرة يوم الخميس 13-5-2010 في تمام الساعة السادسة أمام محطة للحافلات في تل أبيب، الرملة كما يمكنكم أيضا السفر بالقطار والانضمام إلينا في خيمة الاحتجاج نفسها. وسوف يبدأ العرض في تمام الساعة الثامنة.

On the road between Damsh and Ramle, 600 residents live at the same address: Hasmonaim Street 6, Ramla. The village is not recognized as part of the city and only the High Court could allow transportation to school for the children of the village. This neighborhood of Ramle doesn't have paved road in the village, garbage, sewage or electricity, health care and welfare.

The City Hall doesn't even collect the property tax payments. To prevent the residents to develop their territories, the area was declared an agricultural area – but do not let water being conducted up to there.

On that same road, a construction project has been approved. We must protest against that project.

Join us on Thursday, 13-5-2010 at 18:00 in front of the bus station in Tel – Aviv, Ramle (you can also travel by train) and then join us in the protest tent for the protest itself. The show will begin at eight o'clock.

ספרדי כפול: על "ערפל" של מיגל דה אונמונו \\ גרילה תרבות ברמלה

אני מוכרח לומר שניגשתי לתרגום החדש של "ערפל" בעוינות. אהבתי מאוד את התרגום הישן והמשונה של יוסף רובין, שלפרקים היה, באופן חינני, לא נהיר. זה היה מספרי "עם עובד" שמתפוררים ביד, אבל ממילא הם עלו חמישה שקלים. בשלב מסוים, קניתי אותם בזוגות. על כל פנים, התרגום החדש של רמי סערי מצוין.

מה שמיוחד בספר המשעשע והשגעוני הזה הוא הקצב העצמאי והפרוע שבה מתנודדת העלילה, מזכירה משחק שחמט שבו הכלים לא נעים על פי הצעדים הידועים, רעיון שהגיבור המשועמם, אאוגוסטו פרז, מציע בשלב כלשהו, כשהוא עומד להפסיד במשחק.

"ערפל" הוא חוט כביסה מתוח שבצידו האחד האידיאות של הגיבורים, שנוטות לגלוש אל המופרך, ובצידו השני – החיים. כמעט כל הדמויות מיטרללות מעומס רעיונותיהן. לאחר שהגיבור הראשי מחליט שהוא מאוהב עד מעל לראשו, הוא לא שם לב לאהובתו שצועדת ברחוב. גם דודה של האהובה, יצהיר בפני כל אחד כי הוא חובב אספרנטו ואנרכיזם (מיסטי), אך יתגלה בכל הזדמנות כשמרן סנטימנטלי.

כל רעיון, כל שיטה, מושמים כאן לשנינה, כולל הכתיבה עצמה כרעיון סטרילי שבו יש מחבר שמניע דמויות שפועלות על פי רצונו. באמצע הספר מתגלה שלא מדובר כאן ברומן, כי אם ב"רמון", כלומר כסוגה עם חוקים משלה. העלילה המינורית – בן עשירים שנקרע בין שתי בחורות, פסנתרנית ששונאת מוזיקה (האידאה הכושלת) וכובסת נפקנית (החיים) – קורסת לתוך עצמה. שיאה, כשאאוגוסטו הגיבור הולך לברר אצל מיגל דה אונמונו, הסופר, אם כדאי לו לשים קץ לחייו. האם זכורות דמויות חצופות כל כך? הסופר מארח אותו בלשכתו ומגלה לו שהוא דמות, ולכן לא יכול להתאבד, כי מראש אינו חי. אאוגוסטו בתשובה מזדעף וטוען שהוא חי יותר מהמחבר, ומביא ציטוט מספר אחר של אונמונו על כך שדון קישוט חשוב יותר מסרוונטס עצמו. למיגל דה אונמונו נמאס להתווכח והוא מחליט למחוק את הגיבור.

כך שהעלילה נעה אחורה ואחורה, ובסופה הספר הופך לטיוטה, וכשריד נותר רק כלבו של הכותב הפונה בכתב האשמה נגד המין האנושי.

אונמונו מגחך על האקדמיה והספרות. למשל דרך דמות של חוקר ספרות, שמוגדר כ"חוקר מן הזן של פרשני הומרוס, שאילו קם הומרוס לתחיה ונכנס בזמרה לחדר עבודתם, הם היו מגרשים אותו".

כאן נכנסת עוד סתירה. מיגל דה אונמונו החזיק משרה אקדמית ממסדית – רקטור אוניברסיטת סלמנקה, ומרצה ליוונית עתיקה. אונמונו שלט ב14 שפות, ונאמר עליו כי קרא כל דבר ראוי שפורסם בעולם המערבי בשפת המקור (מלבד הלשונות הסלביים). בשביל לקרוא את קירקגור, למשל, הוא למד דנית.

כל חייו היה איש עמוס בסתירות. התחיל את דרכו כסוציאליסט, הוגלה לאיים הקנריים בימי הרודן פרימה דה-ריוורה. כשפרנקו נאבק על שלטונו, הוא דווקא התנגד לרוחות הרפורמיסטיות, כי העריץ את ה"ספרדיוּת" (אף שהדבר השנוא עליו היה מלחמת השוורים).

מבחינות רבות, הסתירות בספר, ניבאו את סופו של המחבר, בשנת 1936 בזמן כינוס רשמי של אוניברסיטת סלמנקה, שהיה עמוס באנשי המליציות של פרנקו ובדיוקנאות הרודן. האירוע נפתח בכך שאחד הנואמים הגדיר את המחוז הבסקי כ"סרטן בגוף האומה שהפשיזם יטפל בו כמנתח מיומן". מקצוות האולם, צווח מאן-דהוא את המוטו הפרנקואיסטי הידוע "יחי המוות!". והגנרל מילאן אסטריי, מתומכי פרנקו, זעק "ספרד". הקהל צעק "גדולה" ומילאן אסטריי זעק "ספרד".

מיגל דה אונמונו, נעמד ופנה לקהל: "אני, שאת כל חיי הקדשתי לכתיבת פרדוקסים, מוצא את הפרדוקס 'יחי המוות' כדוחה. לטעמי, גנרל מילאן אסטריי הוא נכה מלחמה ומקווה למצוא נחמה לעצמו על ידי הגדלת הנכים סביבו".
המום, הגיב מילאן אסטריי: "מוות לאינטליגנציה, יחי המוות". אונמונו המשיך: "זהו היכל האינטליגנציה. ואני כאן הכהן הגדול. אתם אולי תנצחו, כי אתם אכזריים יותר. אבל לעולם לא תצליחו לשכנע בצדקתכם. כדי לשכנע צריך משהו שאין לכם: הגיון וזכות להיאבק". (עוד פרטים על האירוע)

מאותו יום, אונמונו הושם במעצר בית וכמה שבועות אחר כך מת מיואש. תקראו את 'ערפל'.

(פורסם לפני שבועיים בידיעות אחרונות)

—–

קול-קורא

גרילה רמלה לוד

בין קפקא לכבשת הרש

דרך עפר בודדת מובילה מרמלה אל הכפר דהמש, שכל 600 תושביו גרים באותה הכתובת: רחוב החשמונאים 6, רמלה. הכפר אינו מוכר כחלק מן העיר ורק בג"ץ נאות לאפשר הסעה לילדי הכפר, על מנת שיוכלו להגיע לבית הספר. כשכונה רמלאית שאינה נספרת, אין בכפר כביש סלול, אין פינוי זבל, אין ביוב מסודר או חשמל. גם אין שירותי בריאות ורווחה. העיריה אינה מוכנה אפילו לגבות את תשלומי הארנונה. על מנת למנוע מהתושבים לפתח את שטחיהם, הוכרז האזור שטח חקלאי – אבל מים לא נותנים.

תושבי דהמש הם אזרחי מדינת ישראל, השטחים עליהם קם הכפר הם שטחים בבעלות פרטית. במקרים רבים אלו אדמות שניתנו כפיצוי לפליטי 1948. במקום להעניק להם את זכויותיהם ולשלב את דהמש במערך העירוני המתפתח בקצב מואץ מכל עבר (כן, כן, עסקאות נדל"ן על חשבון קרקע חקלאית, לפעמים חוקיות, לרוב לא), הבולדוזרים וצווי העיריה מבהירים שוב ושוב – אינכם רצויים כאן. שכונות חדשות אינן אוהבות שכנים ותיקים.

לאחר שכל מאמצי התושבים לזכות בהכרה לכפר, בהסדרת מעמדו החוקי כביתם של עשרות משפחות ובהפנית משאבים לפיתוחו עלו בתוהו, לאחר שגם הוראות בית המשפט לאפשר הכרה כזו התענו בסחבת, זלזול וביטול, לא נותר אלא למחות נגד העוול. מחאה בשם השוויון בין אזרח לאזרח, השוויון מול החוק, השוויון בחלוקת משאבים, השוויון החשוב מכולם – שוויון בהכרה. מחאה בשם זכויותיו הבסיסיות של כל אדם לחיות בכבוד, בבטחה וברווחה בביתו. זכותו הכפולה והמכופלת של מי שנדחק פעם אחת מביתו, ואיש לא אפשר לו להקים את ביתו מחדש. זכותם של מי שהצליחו להקים מחדש את חייהם, וכעת, בהנף צו עירוני אחד, עלולים לאבד את הכל.

העיריה כבר אמרה את דברה והניפה דין כרת על הכפר. על דרך העפר הבודדת, כבר אושר פרוייקט בנייה. עלינו להשמיע את קול הנגד, בדחיפות הגדולה ביותר.

גרילה תרבות קוראת לכל מי שמסוגלת עוד לכאוב לנוכח גירוש שרירותי ובלתי חוקי של אנשים מבתיהם, לכל מי שמאס באפליה הפושעת, המבדילה בין אזרח לאזרח, ולכל מי שמוכנה לתרום מקולה למחאה ולסולידריות עם אחינו ואחיותינו מדהמש להצטרף אלינו ביום חמישי, 13-5-2010  בשעה 18 מול תחנת האוטובוס תל-אביב רמלה (אפשרי גם לנסוע ברכבת) ומשם יאספו אותנו ולהצטרף למשמרת באוהל המחאה. המופע יתחיל בשמונה בערב

משתתפות:

אוסנת סקובלינסקי
איתן קלינסקי
אלמוג בהר
בועז יניב
דניאל עוז
הדס גלעד
יהושע סימון
יובל בן עמי
יונתן קונדה (סיסטם עלי)
יעל בירנבאום
לילך ובר

מי-טל נדלר

מתי שמואלוף
נטע אחיטוב
עאבד נאטור
ערן צלגוב
ראג'י בטחיש
רוני הירש
רועי צ'יקי ארד
שי אריה מזרחי
תאמר מסאלחה

(אתם מוזמנים להצטרף גם כן בפניה אלינו culturegrill @ gmail. com)

מוזיקה: יובל בן עמי

גרילה תרבות

http://www.Gerila.co.il

—

יום שני  הקרוב, השקה ירושלמית של מגזין הקולנוע מערבון באוגנדה. פרטים כאן.

ג'פאניקה רוטשילד \\ גרילה תרבות באקרשטיין – סיכום אישי

 
נר שמיני של
חנוכה: העובדים
הסינים בכאפיה
 
דוכן הסושי
אני מניח מטבע
לוקח מטבע
 
היא רוצה
קומבינציה ב'
ביום שבת
 
אמריקאית עם
ארנק לבן עם
אמריקאית
 
 
בקבוק הסויה
חצי מלא
באוויר

 

(חנוכה ה'תש"ע 2009, נכתב על מפית ג'אפניקה)

 

—

 

הפגנת השירה באקרשטיין ירוחם היתה אחת המוצלחות של גרילה תרבות. אני חושב שזה היה רגע מפנה בפעילות שלנו. העובדים נטלו בו חלק יותר מבאירועים קודמים והיה באוויר גם מרכיב דתי חזק. לאה שקדיאל ועיתונאי מקומי מסורתי בשם שימי, נשאו נאומים מרגשים וספונטניים. שקדיאל בירכה את הנכדה של גיורא אקרשטיין שנולדה בדיוק ביום ההפגנה בכך שתבין שכספה הוא מעשה עמל של אחרים ותעריך זאת (מקווה שאיני משבש מדי את דבריה), שימי דיבר על משה רבנו הפוגש בנוגשים מצרים המכים פועל, ושוחח על מושג ה'אנחנו'.

הבלוגר אלי אשד, שבימים כתיקונם נראה כטרוד רק בעסקי המד"ב, קרא פסוקים מעמוס בהתרגשות ובחולצה אדומה (ועם כובע שנעלם בצורה מסתורית והופיע באותו ערב על קבר בן גוריון ואז נעלם שוב). על אף הסיטואציה הקשה והקרבה לעוול גדול שנעשה לעובדים הותיקים במפעל, כדי שהבעלים ירוויח עוד כמה גרושים, יצאנו מהמקום לא מדוכדכים. יצאנו בתחושה שחיזקנו את העובדים והם חיזקו אותנו. בניגוד למשל לאירוע בפולגת קרית גת, שהיה מדכדך כי המפעל נסגר.

העובדים נמצאים במאבק נגד הרוע (אקרשטיין גם בונים את חומת ההפרדה ובטח יבנו את החומה נגד ניצולי השואה האפריקאית) ואני משוכנע שהם ינצחו בו. כי אין להם מה להפסיד – הם עובדים כבר 16 שנה, 12 שעות ליום, ומקבלים 20.70 לשעה. והם בסך הכול רוצים ועד, מה הסיפור? אני מקווה שעוד גופים יתארגנו לקחת אוטובוס לירוחם ולתמוך בהם. או סתם אנשים. כי זו החזית של ישראל 2010, לא בקרבות מדומיינים של חולי רוח ממגדלי אקירוב מול אירן, לא מול סוריה, ולא מול הפלסטינים. החזית כרגע היא ירוחם. ומי שלא מגיע – משתמט.

הרגע המרגש ביותר היה דווקא מצד המשטרה, שבדרך כלל מתנכלת אלינו. כאן פנה אלינו השוטר בחביבות, ואמר שהוא כועס עלינו. כששאלנו למה, הוא הסביר, "כי אתם לא באים אלינו, להפגין שגם במשטרת ירוחם יהיה ועד".

הנה כמה תמונות שצילמו המשוררות דניאל עוז והדס גלעד. בקרוב נעלה את הוידאו (מישהו מתנדב לערוך?).

 

שני טקסטים מעניינים שנכתבו בעקבות האירוע:

הסיקור של אתר החדשות הדרומי דימונה ניוז, דן בונבידה

המשורר איתן קלינסקי על אלכס באבאייב, עבודה שחורה

 

הערה לטוקבקיסט המתנשא בלי השם:

1. דבר יכול להיות מרושע גם אם הושג בדרך של מכרז. אם היו בונים פה גיליוטינה בדרך של מכרז, עדיין זה היה מרושע.

2. מר גיורא אקרשטיין מספק פרנסה להרבה משפחות, אבל זו פרנסה עלובה ובתנאים איומים ומשפילים וגם מסוכנים כפי שהוצג ב'עובדה'. מה שבטוח זה שהרבה משפחות מספקות פרנסה לאקרשטיין, שהיא לא כל כך עלובה. ונראה שהוא לא מעריך את זה.

3. אני לא כאן כדי להגן על העיתון שלי, אבל אני מקווה שהם לא מעסיקים אנשים שעובדים אצלם 12 שנה, עשר שעות ביום, עדיין בשכר של 20.70. ואני מקווה שהם לא היו מסתירים מקרים של פגיעות גופניות. אפשר להגיד על ידיעות אחרונות, ועל גלובס, בו עבדתי קודם, הרבה דברים, אבל לעובדים מתייחסים שם בכבוד יחסי. כמובן שיש הרבה לתקן. אני מקווה שבסוכנות הטוקבקיסטים והספינים שבה אתה עובד נותנים יותר מ20.70.

4. אם אתם חושבים שאני תופס טרמפ על אקרשטיין, דעו שאשמח לרדת מהטרמפ, ושתתירו לעובדים, ששני שליש מהם רוצים להתאגד, את מה שחובה עליכם לעשות על פי חוק. 

 

תוספתא: אלי הירש

 

אלי הירש העלה לרשת אתר חדש שמציג את הביקורות שהוא כותב במוסף הספרות של ידיעות אחרונות. כל מה שאכתוב על הירש יהיה טבול במיץ עמוק של גילויים נאותים, ולכן אני מקפיד לבקר אותו והוא לבקר אותי, יתכן שיותר מאשר אם לא היינו עושים דברים יחד.

האתר עצמו הוא בוודאי חשוב מאוד, כי הירש (לצד מנחם בן) הוא מהיחידים שמבקרים באופן קבוע ומסודר ספרי שירה. יש לי השגות על הטעם של הירש בשירה, שהוא אחרי הכול "טעם טוב", לטוב ולרע. אבל אין ספק שהעלאת הביקורות לאינטרנט היא עניין חשוב לתיעוד התקופה הזו בשירה. בסופו של דבר, האתר הוא ממש אנציקלופדיה של שירה חדשה.

האתר נראה מעניין מאוד מהמעט שראיתי. עם זאת, אני חושב שההפרדה הגילאית בין משוררים היא בעייתית וגילנית. בוודאי איני בן דורו של אילן ברקוביץ' (למשל), שהוא בן גילי הביולוגי, אבל אני קרוב למשל לרומן באימבאייב, הגדול ממני בכמה עשורים. כך שלא משיגים הרבה בחלוקה הזו, וסתם מפרידים בין צעירים ומבוגרים. אני חושב שצריך לדבר לא על גיל, אלא על טריותה של השירה, כמו שמבקרי מסעדות מדברים על טריותם של מאכלים, ולא על פרק הזמן שבה המסעדה פועלת. זה גם מוזר ששמעון אדף מופיע במבוגרים כששלמה חסקי מופיע בצעירים. העניין לא מובן ולא מועיל.

הערה נוספת: חבל שלא ניתן לקרוא את שיריו של הירש, במיוחד אלה הישנים שלא ניתן להשיג בחנויות. אפשר להעלות את הספרים הישנים לSCRIBD לטובת קהל צעיר שבוודאי היה מזדהה עם השירים הישנים, שלטעמי שומרים על טריותם, מהמעט שאני מכיר.

 

—

 

מומלץ לשים לב לתערוכה המעניינת של צאלה כץ וערן הדס בוואלה! תרבות

כתבתי טוקבק ארוך כתגובה למאמר מדכדך של עורכת כתב העת קטע. הנושא: האם כתב עת צריך אב רוחני? אני נגד. (הלינק לא תמיד פועל).

עובדים הם לא מרצפות משתלבות: גרילה תרבות באקרשטיין ירוחם

אירוע תשיעי לקבוצת גרילה תרבות
 
אקרשטיין תעשיות בע”מ’ מציגה:
איסור על התארגנות עובדים במפעל
 
ביום חמישי, 7.1.10, בשעה 16:15 מול מפעל קרשטיין בירוחם יתקיים אירוע סולידריות ותמיכה של 'גרילה תרבות' עם מאבקם של העובדים במפעל.
 
הפועלים באקרשטיין-ירוחם עובדים כ- 12 שעות ביום בתנאים פיזיים קשים, תמורת משכורת מינימאלית וללא ביטחון תעסוקתי.
בשנה האחרונה חלה הרעה בתנאי העסקתם ובוטלו הטבות שניתנו להם בעב. כל זאת בנוסף לבעיות בטיחות במפעל, ליחס משפיל כלפי עובדים ולחתימה על חוזים אישיים שבהם סעיף בלתי חוקי האוסר עליהם להתאגד, אשר הוכנס לחוזים לאחר ניסיון קודם של העובדים להקים ועד שפוטר באופן מידי.
העובדים התארגנו במסגרת “כוח לעובדים”, אך ההנהלה מסרבת להכיר בוועד. פניית העובדים להנהלה במטרה להיפגש ולנהל משא ומתן לצורך חתימה על הסכם קיבוצי נדחתה על ידי ההנהלה אשר החלה לנקוט בצעדים אגרסיביים לשבירת ההתארגנות, תוך אזהרות שהקמת הוועד תעודד את סגירת המפעל והעברתו לרומניה ושלל אמצעי הפחדה. יש לציין כי בעלי המפעל קיבלו בחמש השנים האחרונות מענק של 40 מליון ₪ ממשרד התמ"ת על עצם קיום המפעל בירוחם.

הצטרפו אלינו – שוברים את חומת השתיקה בירוחם!
העובדים נלחמים על הזכות להתאגד ואנשי 'גרילה תרבות', משוררים מכל הארץ, נותנים להם גב:
עובדים הם לא מרצפות משתלבות!
 
האירוע מתקיים ביוזמת גרילה תרבות, ארגון-על של יוצרים וכתבי עת, שמטרתו להוציא את השירה ממגדל השן הצונן אל השטח הבוער ולהשתמש ביצירה בישראל כדי לסייע במאבקים חברתיים. הפגנת השירה של גרילה תרבות נעשית בשיתוף עם ארגון כוח לעובדים, וכתבי העת לשירה: מעין (תל אביב), כביש 40 (מצפה רמון), אלת המסטיק (חיפה) ודקה (באר שבע).
גרילה תרבות יזמה בין היתר הפגנות שירה וסולידריות עם עובדות ועובדי "קופי טו גו", "פולגת קרית גת", "מכון ויצמן" וה"האוניברסיטה הפתוחה", מתחת למגדלי אקירוב בזמן "חומת מגן" כסולידריות עם תושבי הדרום ותושבי עזה, מול משטרת ההגירה כנגד מדיניות הגירושים של מהגרי עבודה וילדיהם, מול משרדי הממשלה כנגד החוק הביומטרי, מול חומת אבו דיס בעד חיים משותפים לצד הפלסטינים ללא חומות אפרטהייד ועוד.
 
משוררות/ים שיופיעו בהקראת השירה מול מפעל אקרשטיין בירוחם:

יקריאו:

ערן הדס רוני הירש מתי שמואלוף רועי צ'יקי ארד יהושע סימון נטלי לוין אורנה רב הון בועז יניב מעין שטרנפלד
כולם מוזמנים להצטרף, לקרוא, לנגן ועוד: culturegrill@gmail.com
 
לפרטים נוספים: מתי שמואלוף: 052-2471270
האירוע בפייסבוק / האירוע בטוויטר
 
 
 
 
 
 
 
 
למידע נוסף על מאבק עובדי אקרשטיין ירוחם:
 
בלוג עובדי אקרשטיין באתר כוח לעובדים
 עובדי אקרשטיין בירוחם הכריזו על סכסוך עבודה
 אקרשטיין בירוחם – כאן שביתה!
עובדי אקרשטיין ירוחם הפגינו נגד פיטורי עובד
  
 
איך מגיעים?
האירוע יתקיים ביום חמישי הקרוב ב 16:15 מול מפעל אקרשטיין ירוחם.
נצא ב15:15 באוטובוס משוררים שיעמוד סמוך לחדר האוכל במדרשת שדה בוקר בה מתקיים פסטיבל שירה במדבר.
ניתן להגיע למקום בדרך עצמאית מתל אביב על ידי קו 370 שיוצא ב 13:30 מהתחנה המרכזית החדשה ברציף 626, ואז קו 58 לירוחם שיוצא ב15:15. לרדת בתחנה שקרובה למגן דוד אדום. משם ניתן להתנייד במונית בטלפון 0507912762
כדאי להביא בגדים חמים.
נשמח אם תשלחו את ההודעה למי שגרים בדרום הארץ ויש סיכוי שיגיעו לתמוך.

                                               

אירועים נוספים לפסטיבל

יום שישי הקרוב – אירוע לכבוד 100 גליונות לכתב העת 'כביש 40'
ב-19:00 // שירת העתיד: "הקראת שירה נחוצה, פוליטית
אירוטית וזאופילית של מקריאות ומקריאים נאים לקהל יפהפה
ברוח סלונית"
משתתפים: א.ב דן, רוני הירש, בעז יניב, אווה גורי, אור דהן, יהושע סימון, ואן נויין
חגית גרוסמן, יוני רז-פורטוגלי, יחזקאל נפשי, מאירה מרום, מתי שמואלוף,
מיטל ניסים, מיכל דר, נועם פרתום, נטלי לוין, נמרוד קמר, הדס גלעד, צאלה כץ ז"ל
שלמה קראוס

ב-22:00 // מסיבה: אליוט, תמי ביברינג, עדי צור, רנז

כניסה חינם
אפשר וכדאי להביא שקי שינה ולהשאר לישון (בעלות סמלית) בהאנגר אדמה

האנגר אדמה, מצפה רמון
פרטים כאן

 

———-

יום שבת, 12:00, באמפיתיאטרון או באודיטוריום

העתיד בטריינינג: אירוע השירה של כתב העת מעין, דקה, אלת המסטיק וחברים

משתתפים: א.ב דן, רוני הירש, בעז יניב, אווה גורי, אור דהן, ואן נויין
חגית גרוסמן, יוני רז-פורטוגלי, יחזקאל נפשי, מאירה מרום, מתי שמואלוף, ערן הדס,
מיטל ניסים, מיכל דר, נועם פרתום, יהושע סימון, נטלי לוין, נמרוד קמר, הדס גלעד
שלמה קראוס

הזבוב על רגלי \ מכתב אישי לקובי אריאלי בגין פוסטו על המאגר הביומטרי

*
ממתין לתה האחרון בקהיר
אי אפשר לעשות עיניים בינתיים
מלבד לזבוב על רגלי
 

*
הזבוב שעל רגלי,
האם אתה
בלונלי פלנט?
 

*
הזבוב על רגלי
כמה כוכבים קיבל
בלונלי פלנט?
 

(השירים הוקראו באירוע משוררים כותבים למגירה אמש בספריה בדיזינגוף סנטר, שהנחה בחן אלכס אנסקי)

אלכסנדריה

צועק אלי
על כרכרת-פאר ללא יושב
הרַכַב העצוב
 

*
טפשי להיות בקהיר
כשאינך מאוהב
כשהסירות על הנהר הן סירות
מנהלי המסעדות מנהלי מסעדות
מצחצחי הנעליים מצחצחים נעליים
והקלטת ששם הנהג –
קסטה

 
קפה חוריה

בין פקקי הבירות
וצחוק האמריקאיות
ביתי
 

אלכסנדריה 2
במצודה שבנתה קלאופטרה
פַרות הים
מפלסטיק 
 

*
 
הלילה יורד
כבר לא רואים את הסככות
כבר לא רואים את הציפור
כבר לא רואים את הכריות
כבר לא רואים את תפרי הכריות

גורי הכלבים מצטנפים ליד החתולים
אין איש ליד הנדנדות
בדווי מדליק סיגריה בחשכה
כבר לא רואים את ההרים
כבר לא רואים את השטיחים הארוגים
אדם אינו רואה את גרביו
והיחף את קמיצתו
בלילה כזה
יודה לאל מי שיש לו כוס תה

להגן על דנה

 

אירוע השירה של גרילה תרבות נגד המאגר הביומטרי היה לטעמי הצלחה גדולה וגרר תגובות רבות. התגובה המעניינת ביותר שקיבל היתה של הפובליציסט קובי אריאלי, אדם מקסים ורהוט שאני מחבב באופן אישי. עם זאת אני חושב שהטקסט שלו, שהתפרסם במערכת הבלוגים של אנרג'י, הוא הוכחה טובה שצריך להתנגד למאגר. הייתי אומר כמי שאוהב את הכותב שזה גם טקסט לא ראוי לו.

כמובן, הוא יכול היה להעמיד את היתרונות והחסרונות של המאגר, ואז לקבוע דעה. לגבי המאגר, לא מדובר כאן בעניין של שמאל או ימין. בחלוקה סטנדרטית, יש בהתנגדות למאגר משהו ליברטריאני ימני אפילו, דה-צנטרליסטי. בואו נגיד שסטלין היה בעד המאגר אם היה אפשר לעולל דברים כאלה בזמנו. וגם אסד כיום היה די נלהב. מולו, לא נראה לי שאזרחי ארצות הברית היו מוכנים לשתף פעולה עם חוק שיכפה עליהם לתת טביעת אצבעות ועין שאחר כך תודלף לכולם, כפי שדלף המאגר הקודם. לי עצמי היה אותו במשך תקופה במחשב שקניתי יד שניה, וזה די עזר לי כי היו טלפונים וכתובות של כולם.

אבל שימו לב איך אין בטקסט של אריאלי אפילו טיעון אחד מדוע המאגר הוא טוב, אלא רק כתב-שנאה אד-הומינם נגד תל אביבים ו\או נשים (אותן הוא משווה למאידנק, ונהנה לקרוא להן מטומטמות. תאר לך היו אומרים החרדים מטומטמים, שזה כמובן לא נכון). הנה הטענות נגד המאגר מוגשות בקיצור, הנה, קוקיבו, בוא תתייחס אליהן. יכול להיות שמתנגדי המאגר, כמוני, טועים ומטעים. אולי נפסיד איזה משהו מכך שמהמאגר יבוטל. יתכן שיש גם תוקפנות יתר במאבק. יתכן שזה גם לא הדבר הכי חשוב בעולם. בוודאי יש מה לבקר אצל המתנגדים למאבק, אבל סוג הביקורת שנוקט אריאלי, נגד נשים ונגד תל אביבים הוא כמעט גזעני, אם היה כרוך בגזע. בוודאי מיזוגני, כפועט שמושך בחזיות לנערה היפה בגן ועושה גרפס לשמחת הילדים החזקים. מה עשתה לך רע דנה, מה?

הדבר המצחיק הוא שאריאלי מניח שההתנגדות למאגר היא היא האוטומטית, כי חנין במקרה מתנגד למאגר (הזדמנות ללינק לתקציבולטור של עיר לכולנו, שהיא אולי מקרה נדיר של מפלגה שלא מביישת את בוחריה, גורמת להם גאווה, ועושה עבודה אופוזיציונית מעולה, על אף כתבות-נגד מוזמנות שמתוזמרות בכמה מקומונים). ואגב גם מיכאל איתן בעל הבנות היפות במתחם, מתנגד למאגר דנן. ועוד אנשים מהימין, שאיני רוצה להזכיר כאן, כי הם לא שווים אזכור, שכנראה שקלו בעד ונגד והבינו את הסכנה במאגר הזה. 

אריאלי מדבר נגד אוטומטיות. אני חושב שבעיה אישית שלי היא שאני חוכמולוג ולא אוטומטי – תכונה יהודית. אבל יש אנשים רבים שהם אוטומטיים, כשהם נגד דיכוי, רצח, אונס, נישול, חוסר שוויון, גזענות, פגיעה בזכויות אדם, כיבוש, כפייה דתית או אנטי-דתית וכו'. אין כל כך בעיה באוטומטיות כזו. האיש מן הישוב טוב לו להיות אוטומטי במקרים כאלה, שהם לרוב בעייתיים, אלא אם הוכח אחרת.

ואגב, איני בטוח כל כך שדב חנין תומך בעבודה בשבת (בניגוד לדנות ולרינות בפנטזיה של אריאלי), כפי שטוען אריאלי, כך שמופרכת כל התזה שלו בדבר נהירה עיוורת אחרי חנין. וכאן עלי לומר, שחנין לטעמי, הוא חבר הכנסת שהכי מייצג אותי, גם אם איני מסכים עם כל מילה שלו. אני למשל בעד שיפוץ המזרקה של אגם ונגד הורדת הכיכר ש'עיר לכולנו' ועוד מפלגות מריצות.

אריאלי עשה דבר מוזר: הוא האשים כי הנער הצועק המלך הוא עירום כי הוא אומר זאת כרפלקס וכחלק מעדר. את החיבה לגישות השנאה הללו נגד נשים ותל אביבים ניתן למצוא בעדר הטוקבקיסטים התלאביבופובים שכל כך נהנים כשנכנסים בתל אביבים, או למעשה בתל אביביות. יש בפוסט מעל מאה טוקבקים בעד אריאלי, אם היה סתם כותב נגד המאבק בוודאי היו לו פחות תומכים, אז אולי זה שווה. שנאה זה מוכר ומביא כניסות. 

ככה זה ההמון הטוקבקיסטי, רוצה דם ושנאה וגזענות-קלה והקשרי שואה. ואגב, קובי, אותם טוקבקיסטים שתקפו אותך היו כותבים בעדי אם הייתי כותב אישית נגד חרדים באופן כללי כעדר של מטומטמים ומאידנק, שפועלים בצורה אוטומטית ולהם אצבע אחת. 

 

באהבה,

צ'יקי

 

—-

 

ובאותו עניין, הפרויקט הבא של גרילה תרבות:

 

שירה מפרקת חומה

היה במשוך בקרן היובל, כשמעכם את קול השופר, יריעו כל העם תרועה גדולה, ונפלה חומת העיר תחתיה (יהושע ו', ג-ה)

ב 3 בדצמבר נצא משוררים ישראלים ופלסטינים למחות נגד אחד מסמלי הפרות זכויות האדם הדרמטיות ביותר של השנים האחרונות – חומת ההפרדה. 

ביוני 2002 החליטה ממשלת ישראל להקים את מכשול ההפרדה, שמטרתו המוצהרת היתה למנוע כניסה של פלסטינים מהגדה המערבית לתוך ישראל בצורה בלתי מבוקרת. ומאז, ברגל גסה בונה ישראל את המכשול, ברובו על אדמות פלסטיניות, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהפגיעה הנרחבת בזכויות האדם של התושבים הפלסטינים. 

במסווה של בטחון בונה ישראל את הגדרות והחומות וכך מספחת ק"מ רבים של אדמות פלסטיניות, מגבילה מאוד את חופש התנועה של פלסטינים, פוגעת ביכולתם להשתכר, לפרנס את משפחותיהם ולחיות בכבוד. החומה פוגעת גם בנגישות האוכלוסיה אל בתי חולים, בתפקוד הנורמלי של מערכת החינוך, ביכולת לקיים קשרים משפחתיים וחברתיים רבים ובסדרה ארוכה נוספת של פגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים. למידע נוסף על מכשול ההפרדה 
http://www.btselem.org/Hebrew/Separation_Barrier

ארגון בצלם ותנועת "גרילה תרבות" חוברים יחד לאירוע שירה חד פעמי של יוצרים ויוצרות ערבים ויהודים שיקריאו שירה ויפילו את חומת ההפרדה שבראשנו, בתקווה שהאותיות ייצרו מציאות אחרת. מציאות של הכרה, שיוויון וצדק חברתי לכל בני האדם.

התרבות המזרחית בארצות האיסלם הוכיחה כי יהודים יכולים ליצור, לכתוב, להתפלל, להשתוקק ולאהוב בערבית. ישראל צריכה לשאוף לאופק של תרבות יהודית-ערבית משותפת, שיונקת מעבר מגוון לתוך עתיד שיאפשר הדדיות ושכנות. אלף שנה נכתבה תרבות משותפת והיא זו שצריכה לעמוד היום כסמל להפלת החומה.

יופיעו באירוע שירה מפרקת חומה 
• יערה שחורי
• סאמי מהנא
• אהרון שבתאי
• רוני הירש
• צאלה כ"ץ ז"ל
• מרוואן מחול
• מתי שמואלוף
• רועי צ'יקי ארד
• יהושע סימון
• תאמר מסאלחה
• ענת זכריה
• ראזי בטחיש
• עאבד נאטור
• אלמוג בהר
• אימאן אגבריה
• יונית נעמן
• מרחב ישורון
• חנא אבו חנא
• רון קורדונסקי
• חמוטל פישמן
• אביה בן דוד
• דנה פרנק
• יעל בירנבאום
• ואן נויין

להצטרפות:
culturegrill@gmail.com 

איך מגיעים: 

ניפגש ב -3 בדצמבר בשעה 12:00 ברכבת צפון משם ניסע בצורה מאורגנת לסיור קצר בירושלים שיעקוב אחר חומת ההפרדה בעיר. נסיים באבו דיס בשעה 15:30 לארוע הקראת השירה.

הנסיעה על חשבוננו. אפשר להביא חברים ובני לוויה רק יש להרשם מראש על מנת שנדע כמה מקום לשריין. 

מי שלא יכול להצטרף ב12:00 מוזמן להגיע עצמאית ברכב פרטי לאבו דיס בשעה 15:00. ניפגש ליד תחנת הדלק במקום. 

לפרטים נוספים:

מתי שמואלוף mati.shemoelof@gmail.com

אדוה רודוגובסקי, בצלם,0545-646262, adva@btselem.org

ניתן לעקוב אחר האירוע בטוויטר: http://twitter.com/GerilaTarbut

למידע נוסף על בצלם http://www.btselem.org