Monthly Archives: אפריל 2008

לילות הנגב (+ תוספות)

אני רוצה בבלוג לספר מעט על עצמי. הבלוגים הפכו לציבוריים מאוד, וכמעט לעיתונאיים וחיי האישיים נשכחו. הפכתי לחצי-פוליטיקאי בבלוג, נסחפתי למדי: הנושא הפוליטי די לא במרכז חיי בעצם. 

 

אנשים שקוראים את הבלוג ובו אינספור הודעות משעממות על ערבי שירה, חושבים שאני אדם שנהנה להרים אירועים, אין טעות גדולה מזה. אני מתעב עשיית ארועים. אני בחרדה לפני כל אירוע וגם לא כל כך נהנה באירועים שאני קשור אליהם. יש לי טראומה מיומולדת מסויימת בכיתה ב'. היום הייתי צריך להרים טלפון כדי לדאוג לגנרטור באירוע השירה שאנחנו מארגנים בפולגת קרית גת, מאוד סבלתי מזה. דחיתי את זה זמן רב. אני צריך כבר שלושה ימים להתקשר לזאב נחמה ולהציע לו להשתתף. אני מאוד מעריץ אותו, אז מתרגש. וכנראה דופק את העניין. אני שונא מאוד לארגן ולעשות אירועים. החלום שלי שלוח השנה שלי יהיה ריק, חוץ מחגי ישראל.

 

הייתי אמש בהשקה בעשן הזמן באר שבע, היה מרגש מאוד. הגיע שמעון איפרגן, שהיה כתב הפלילים של כל הנגב כשהייתי ילד-עיתונאי בעיתון, והיום הוא כתב הפלילים של מעריב. אדם מדהים. זו מלאכה אמיתית, כמו להיות רפד או פושע.

 

בסטימצקי באר שבע בקניון ראיתי דבר שעודד אותי מאוד. יש הנהלה חדשה לסטימצקי. אני יודע את זה מכתבה שערכתי בפירמה, שאני עורך. המנהלת החדשה, איריס בראל, נשמעת בסדר יחסית למה שהיה. כמובן שמעין לא מופץ בסטימצקי באר שבע לצערי (וגם לא בקרית גת, או בסטימצקי גן העיר, אף שפעם התנשקתי עם מוכרת משם. אני בכל מקום שואל כמו נודניק). אבל יש בסטימצקי באר שבע מדף מאוד בולט על הקיר שבו עומדים ספרים של יוצרים מבאר-שבע. וכנראה זה קיים בעוד חנויות ברשת. זה רעיון פשוט ומאוד נחמד.

 

היתה לי פריצה ונגנב לי מחשב ישן. בהתחלה פירגנתי לפורץ. כי היה כאן אדם שנתן עבודה, ובסוף השיג מחשב עם מקש רווח לא מתפקד וסי.די שבור, וקוד שלא יאפשר לפתוח אותו. אבל כשביקשו להעיד, מסרתי פרטים כך שיוכלו לתפוס אותו, כי אני אוהב אקשן.  

 

חיי הלילה בבאר שבע מעולים. התחלתי במנגה, פאב מול האוניברסיטה, של חברי ילדות שלי, האחים יונס, ששיחקתי איתם מחבואים ותופסת צבעים. מאז הם פתחו רשת פאבים בארץ. אחר כך המשכתי לרוזה, שנמצא בבית רסקו. א. ב. דן ניגן שם בחוץ שיר אהבה לבחורות נחמדות ממכללת ספיר. אחר כך נסענו לדראפט, פיק-אפ בר מקומי עם דיג'יי מעולה, שכל השירים שלו הם רמיקסים של שירים מוכרים. מה שמיוחד בפיק-אפ בר זה שמשלמים בהתחלה 10 ש"ח כמו במועדון, כך שאם שילמת, אתה מוכרח להנות כבר, כי אחרת תידפק. בקיצור, מומלץ להגיע בטעות לבאר שבע.

 

היתה ביקורת מצחיקה עלי בהעיר לפני שבועיים בעקבות הסדרה "החיים האמיתיים", מוקומנטרי שכתבתי לה תסריט יחד עם יוני רז פורטוגלי. בביקורת נכתב שהתמסחרתי ודברים כאלה, איך אני מוכר את נשמתי לערוץ 2. הנ"ל ממש הזדעזע שאני, חובב האזוטריה, בערוץ 2. הוא בנה ממש תזה על מה זה אומר כשאני בפריים של ערוץ 2. זה היה מאוד מצחיק, כי התוכנית שודרה בערוץ 10 בשעה 23:00 בלילה כמעט ושובצה אחרי הדוגמניות ללא פרומואים וזכתה לרייטינג לא אדיר כמובן, אם כי לביקורות מעולות (לצערי. אני אוהב ביקורות רעות). לא ברור מהיכן החליט אותו כתב נחמד, שהטור שלו דווקא נחמד בדרך כלל, איני רוצה להשמיץ אותו, שאני בערוץ 2? אני מקוה שאולי אקבל סכום כסף גם מערוץ 2 בעקבות הביקורת שלו. מה גם שמוזר להזדעזע שהתמסחרתי, אחרי שהייתי באירוויזיון. על כל פנים, אני אוהב כשעושים טעויות שקשורות בי, כי זה מכפיל אותך. ישנה האמת וישנה הטעות.

 

מחשבות:

 

פוסט ציוני הוא אדם שחוגג את יום העצמאות השישים שנה אחרי, כשזו כבר השנה ה61. כלומר הוא פוסט ציוני. אנטי-ציוני הוא מי שבמקום לעשות על האש ביום העצמאות אוכל סטייק קר, לעתים קפוא לגמרי. וציוני זה ישראלי שנוסע לגרמניה על חשבון הממשלה הגרמנית, כדי לצעוק עליהם שהם אנטישמים ולכעוס שלא משמידים את איראן, ובסוף ההרצאה מנסה לזיין את הבחורה השמנמונת ששמה את בקבוקי המים לאורחים.

 

בתחרות המסות של הארץ נבחרה מסה מדכאת על נושא הצער. האם בשנה הבאה תיבחר מסה מצערת על נושא הדכאון? על כל פנים, לא הצלחתי לקרוא את המאמר בריכוז, אבל נדמה לי שהוא עונה לסימנים של "הפוליטיקה של הפצע", המצאת המלנכוליה אצל השבעים והרוצחים. (ודוקא יש במוסף מאמר מרתק על מצרים של כפיר כהן, שמעניין פי עשרים מכל המסות העבשות, אהבתי במיוחד את הרמזים הרומנטים ההטרוסקסואליים).

 

לינקים על מעין

 

טלי לטוביצקי על ואן נוין

מעין בנרג' 1

מעין בנרג' 2

מעין ב"העוקץ"

אריק גלסנר על מעין

שיתוף פעולה בין מעין לקול הקמפוס

 

 

 

שירת פולגת קרית גת + השקה בבאר שבע של מעין

פיצויים\ נוית בראל

מדי בוקר

בדרך לקריית גת

עובדי אינטל

בחלוקים לבנים

מתחת הם לובשים ג'ינס של זארה

 

בחתונה הם לבשו חליפה של בגיר

כולן מוזמנות לאחר צהריים של שירה ומוזיקה לתמיכה של משוררות ומוזיקאיות בעובדות ועובדי פולגת
האירוע יתקיים ביום שלישי, 22.4, פסח, בשעה 16:00 בכניסה למפעל פולגת קרית גת, איזור התעשיה קרית גת, אוטובוסים 1א ו2א.

אוטובוס ייצא בשעה 14:25 מדרום תל אביב, רחוב מטלון 70, איזור נווה שאנן, בית "אחותי".
מאחורי אירוע תרבות זה עומדים כתבי העת "הכיוון מזרח", "מעין", "דקה", "אתגר – מגזין פוליטי תרבותי" ו"הו!", תנועת "אחותי: למען נשים בישראל”, “מרכז תמורה", קבוצת הקולנוע "הפקות המזרח" (ימין מסיקה וירמי קדושי)  ו"הקשת הדמוקרטית המזרחית" וכן משוררות ומשוררים רבים שיקראו עם העובדות והעובדים.  הפעולה הקודמת שלנו, ערב השירה ב"קופי טו גו", היתה הצלחה גדולה והסתיימה בנצחון המלצריות.

כולכם/ן מוזמנים/ות להגיע לקרוא ולשמוע שירה ומוזיקה בעברית ורוסית.

 

מוזיקה:

איציק סויסה מקריית גת

יובל בן עמי

דן תורן

ראובן המלאך

בינתיים נתנו את הסכמתן לקרוא (הרשימה מתעדכנת כל הזמן):

 

יודית שחר
ברכה סרי
נמרוד קמר

אבי אליאס
אפרת קדם
יחזקאל נפשי
אהרון שבתאי
נוית בראל
מיטל ניסים
אסנת סקובלינסקי
יערה שחורי
נעמה גרשי
מתי שמואלוף
רועי ארד
דורית ויסמן
מיכל דר
מיכל גינדין
נטלי ברוך
מעין שטרנפלד
בועז יניב
שלומית ליר

מנחים: יאנה קפנובה ויובל בן עמי

אתר המאבק:

http://polgatpoetry.googlepages.com/
 
האירוע בפייסבוק:
http://www.facebook.com/event.php?eid=17051795154

ההיסטוריה המזעזעת של סגירת מפעל פולגת:
חברים לא נוטשים, העוקץ, יוסי דהאן, 10.3.2008:
http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2560
 
היסטוריה של מאבקים חברתיים ותרבותיים קודמים של תנועת "גרילה תרבות" (קופי טו גו) :
http://www.notes.co.il/mati/37948.asp

 

באהבה,

שלי, שולה, צ'יקי ומתי

 

 

————

 

השבוע, יום רביעי, בשעה 20:30

אני והזמר א.ב. דן בהשקה חגיגית של מעין בבאר שבע, עשן הזמן, רחוב רינגלבלום, שכונה ד' מזרח.

 

 

 

התקפה רב חזיתית מכל הכיוונים

היום בבוקר יצאתי מהבית מעט עייף עדיין וראיתי ליד הדלת את שער עותק ישראל היום שמציג בגאווה על המבצע הגדול של אולמרט וברק. לא פתחתי את העיתון, אבל בידיעות גיליתי שהללו, מסתבר, מארגנים חזיון ראווה, דימוי גרנדיוזי של מלחמה. כולל ישיבת ממשלה בכנסת שתשחזר את המלחמה. אולמרט מכריז שפרצה מלחמה עם כל מדינות ערב ואז מחליטים מה לעשות. וכמובן בסוף מנצחים.

אלא שהסיפור האמיתי הוא שאם חד-הורית שלא ידעה על תכנון המדוקדק של הכמו-מלחמה הרסה לאולמרט את התוכניות. היא מתבצרת מול הכנסת עם בלוני גז. וכל מה שהיא רוצה זה מימון לכסא גלגלים עבור הילדים שלה. היא לא רוצה את האף 16 איי של אולמרט, היא לא רוצה את הטנקים של אשכנזי, או מסכי הפלזמה של דן חלוץ, גם צוללות המכה השניה האטומיות של ברק לא יעזרו לה. היא רוצה רק כסא גלגלים, כדי שתוכל להגיע איתם לבית ספר, למכולת, לקולנוע. האישה האמיצה הזו הרסה את התכנון של אולמרט ויועציו, עדת מלקקי ישבנים, להשיג כותרות חיוביות ליום אחד.

זו המלחמה האמיתית של ישראל ושל הישראלים. המלחמות המפוברקות של אולמרט הן ספין של אייל ארד'ים וישראל היום'ים. כשאין כסאות גלגלים לאזרחים, הטנקים יישארו חסרי תועלת.

 

(תיקונים בעקבות עצת העורך)

תערוכה מומלצת של אסתר שניידר – שני שירים – אבסטרקט ויהושע בן נון – פזמונאות – להקת "הפול"

 

התערוכה

התערוכה הכי יפה שמוצגת כרגע בעיר, היא 'שין שין' (נהגה shin sin או להפך) של אסתר שניידר, בגלריה של המדרשה (דיזנגוף 34, כלומר קרוב לחיסין). הגעתי לשם במקרה, לאחר סיור בדיזנגוף סנטר. הציורים על הנייר המקומטט הזכירו לי את המניפה שקיבלתי מהסבתא של החברה היפנית שלי לשעבר, שמתה בינתיים. לא הסתכלתי במניפה הזו הרבה זמן. היא שוכבת ליד הקבלות. ציורים בלי משקל אך כבדים מאוד, כמו נערה צעירה ורזה עם ריסים שנושאת בקצי ריסיה חתיכת היסטוריה עצומה, אוסטרו הונגרית למשל או הורים קוזקים. גם השימוש בצבעי מים, שתמיד נותן תחושה לא ממוקדת, הרי למים כוח טבעי משלהם על הדף ההולך נגד האמנית והתכנון, יוצר פעולה הפוכה: במקום טשטוש, נותן כאן מיקוד חזק יותר על הציור עצמו. הבחירה בשיער, גם הוא משהו חסר משקל לכאורה, כמרכז התערוכה, ממש יוצק משקולת על הצופה. או הציפורניים המזוייפות, שמשקלן כפיל ענק וגודלן כממותה מתה. יצאתי פעם עם מניקוריסטית והיא עשתה לי ציפורני נשים לשבועיים, זו תחושה נהדרת להיות עם ציפורני נשים. הכרתי גם מישהי שכתבה בקוסמופוליטן.
שם התערוכה לא אטרקטיבי, מיושן, מגוחם, אך אחרי זמן מה חודר (גם לתערוכה הגעתי בתחושה שאראה משהו לא אטרקטיבי). כמו שם התערוכה, ההבדלים בין שין עם נקודה קטנה מימין ומשמאל, התערוכה היא כאילו-כפולה: ישנם הציורים שאתה רואה בצפייה ראשונה, קרובה, עם כל תחושת "הטכניקה" והמרקם של הנייר. ואז ממרחק, עבודות אחרות, קוויות, צורתיות. הכִתמומים הופכים לציפורניים, הירקרקות לעין מצועפת או לתפלצת ערווה או חומרים עדינים שמזכירים את האיורים הדניים של הנביא מוחמד כמחבל. יש גם בתערוכה הזו משהו שחסר מאוד בכל העשייה האמנותית-מוזיקלית הישראלית – נונשלנט. וגם זה קשור למשקל. לאה גולדברג דיברה פעם (היום זה נשמע אולי אוריינטליסטי, אבל אני מניח שנאמר בכוונה טובה) על יופיה של פועלת ערביה שמחזיקה על ראשה כד מים באצילות. זה אלמנט שאי אפשר ללמוד אותו כנראה. אני זוכר שהיה ויכוח באקדמיה ללשון לגבי הפיכת מקרים שבהן יש את האות ש"ין (כשהיא נהגית כסין ובעלת משמעות דומה) לסמ"ך, למשל במילה תפישה שהופכת היום לתפיסה. אני כעורך תמיד דואג שתפישה תכתב בש', אף שיתכן שהמגיהות מסדרות את העניין. כאן נעלם איזה חן לשוני, שמזכיר את צבעי המים המטפטפים אצל שניידר ויוצאים מערוות המפלצת. ככה אני הרגשתי בתערוכה היפה הזו, למרות שאפשר גם לקרוא את הצד היהודי-פמיניסטי בעבודות.
 
שין שין, אסתר שניידר
אוצר: דורון רבינא
הגלריה של המדרשה
 

אבסטרקט, מין, כיבוש

בהמשך לשיחה שניהלתי בגלריה המדרשה (השאלה היתה האם אתה רוצה שיהיה בית מקדש, עניתי חד משמעית כן, בגלל האספקט הארוטי של מקום כזה, מול העיקור והצחיחות של הכותל): הולדת האבסטרקט הישראלי החלה בכיבוש הארץ על ידי יהושע. עד אז חיו כאן תרבויות מטריאכליות, עם קדשות, צלמים וכו'. הכניסה של בני ישראל לארץ, תקופת ההתנחלות, היתה מפתיעה ומטרידה למקומיים: הגיע עם שאינו מאמין בישות ספציפית כמו צלמיות, ובנוסף לזה, חשוב להזכיר, ללא משה, שהיה כמעין איבר מין גברי (העיסוק שלו עם המקל והסלע שחרץ את גורלו, הנחש והחרטומים, עמוד העשן וכו'). כלומר ללא המנהיג המדובר, ללא אל. אבל התקופה ההיא היתה כשלון מבחינת התהודה שלה. גם לא היה רצון מוחלט להיכנס (סיפור המרגלים). בסופו של דבר נבחר מלך, ואפילו מלך כפול (ליהודה ולישראל) ובית מקדש, שהיה מקום של מרצ'נדייז, אבל הביא איזה מרכז. כל התקופה ההיא היתה מקושקשת, אפשר להשוות אותה לציור אבסטרקט בצבעי מים למשל, שאין בו מרכז.
 

 

פזמונאות?

 

הדיבור על ההבדל בין שירה לפזמון הוא מטופש כיום, ולו בגלל שהמוזיקאים לא קוראים היום לטקסט של השיר 'פזמון'. פעם היה פזמונאי, אך היום איננו עוד. כבר עשרים שנה שאין אנשים שמכונים פזמונאים. התנשאות השירה על הטקסטים בשירים היא פשוט מחפירה לטעמי.

הנה שני שירים שכתבתי מהסופ"ש האחרון שמבוססים על שורה ("יהודי על אופנוע! יהודי על אופנוע!") משיר של הלהקה האקסצנטרית "הפול" מ1983 בשם "גן" ובסוף גרסה עברית שלי לחצי השני של השיר עצום המידות הזה.
הפול היא אחת הלהקות הלא יאומנו ביותר בהיסטוריה האנושית, שעומדת להוציא את האלבום ה27 שלה. פרטים עליהם כאן. הם דוגמא קיצונית לכמה אין קשר בין מילות שירים מוזיקליים לפזמונאות.
 

הזקן והים – מסעדה

 
יהודים נכנסים
למסעדת דגים
למסעדת דגים
יהודים נכנסים
 
מה הם רוצים
במסעדת דגים
יהודים נכנסים
למסעדת דגים
 
כשעצוב כשחמים
כשקריר כשמַדִים
יהודים נכנסים
למסעדת דגים
 
יהודים נכנסים
למסעדת דגים
למסעדת דגים
יהודים נכנסים
 
(הר זבל ביפו, מרץ 2008, על פי שיר גרוע שלי מ2006 ושיר של מרק אי סמית' מלהקת "הפול")

גבריאל מוקד!

 
פולני אוכל גלידה
פולני אוכל גלידה
פולני אוכל גלידה
ברחוב הארבעה
פולני אוכל גלידה
נוזלת למעילו, לליבו,
על רחוב הארבעה
 
פולני אוכל גלידה
פולני אוכל גלידה
פולני אוכל גלידה

*

הנה תרגום שלי לחצי השני של השיר "גן" של הפול מתוך "פרוורטד ביי לנגואג'" 
 

גן\ מרק אי סמית'


תתמקלע תתמקלע
תתמקלע תתמקלע
תתמקלע תתמקלע
 
החברות הכי טובות מפרסמות הכי פחות
 
האל השני חי בין מזרקות
על כבישים מבריקים כחלחלים
הוא כבר שכח מה שכולנו מנסים להבין
הוא קלט שהטלפון מרושע
הוא קלט שהטלפון מרושע
הפעמונים נעצרו ביום ראשון, כשהוא קם
הפעמונים נעצרו ביום ראשון, כשהוא קם
 
הוא פה
הוא סוף כל סוף פה
ראיתי אותו
אני נשבע
הוא בקומה ב' (או, הוא על רצפת המה-שמו)
בחור המעלית של מפת הסנוקר
הוא פה
הוא סוף כל סוף פה
ראיתי אותו
אני נשבע
 
יהודי על אופנוע
יהודי על אופנוע
יהודי על אופנוע
יהודי על אופנוע
יהודי על אופנוע
יהודי על אופנוע
יהודי על אופנוע
יהודי על אופנוע

עם הפליטים

 

פרויקט יפה של שוקי גלילי שגם אני מצטרף אליו בשמחה הוא הפרויקט לטיפול רפואי בפליטים. אני עצמי תומך. בזמנו חשבנו לרוץ לראשות העיר עם מפלגה שתציע זכות הצבעה מוניציפלית לעובדים זרים (מהגרי עבודה). כי כמעט כולנו מהגרי עבודה, רק יהודים.

 

רישמו ביומנים

 

2.4
יום רביעי 21:00 השקת מעין בירושלים – אני מופיע  לצד נמק (קובי אור ובועז גולדברג) ולהקת האלקטרו הגרמנית "לחם לבן (במיל')"
ויחד עם משוררים ירושלמים ולא ירושלמים ממעין 4: נעמה גרשי, דנה פרנק, גלעד מאירי, פסח סלבוסקי וחצוצרן, מיכל כהן, מיכל דר, זלי גורביץ' (אולי), נמרוד קמר ויפתח אשכנזי. ויש בטח עוד, כי איבדתי את הרשימה. כותבים במעין שמעוניינים להגיע, שיודיעו לי והם מוזמנים לקרוא.
אוגנדה, אריסטובלוס 4, ירושלים
כניסה חופשית ברכישת מעין

4.4
יום שישי, 16:00
אני מופיע יחד עם להקת האלקטרו "לחם לבן"
השקת הלאונג' של לבונטין 7 (למעלה)
כניסה חופשית

13.4
יום א', 16:00, קרית גת
שירת פולגת
ערב שירה-מוזיקה בקרית גת עברי-רוסי נגד סגירת פולגת
של הכיוון מזרח, מעין, דקה, אתגר, תמורה ואחותי –
(מי שמעוניין להשתתף כמשורר או כארגון תומך, מוזמן לפנות אלי או למתי שמואלוף. פרטים סופיים בהמשך)

16.4
יום רביעי, 20:30
השקת מעין הבאר שבעית
עשן הזמן, רינגלבלום, ו' הישנה

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: