מכתב נגד הספד מרושע של אלן גינסברג

 

הוא לא יכל לשלוט בעצמו, ג'ורג' וויל (סן פרנסיסקו כרוניקל, 10 באפריל 97) קרוב לוודאי נפגע אישית מההספדים הספונטניים, מהמילים הטובות היוצאות מהלב, שפורסמו בעיתונים המובילים לאחר מותו של אלן גינסברג.

מר וויל, מגנם של ערכים מקודשים-לכאורה כל עוד אלה מסייעים למיוחסים, לבעלי זכויות היתר ולחשבונות הבנק של המעמד שלו, הוא לא זה שהייתי מעוניין שידריך את הציבור בענייני משוררים ושירה. כדי שיוכל לעשות זאת בצורה יסודית, וויל יהיה חייב לחזור לתנ"ך ולנכש מדפיו את הנביאים האיומים שניצבו בפאתי שערי ירושלים ונשאו נאומי תוכחה כנגד תאוות הבצע והאלימות. וויל בוודאי היה מוצא דופי גם באותו בחור מזוקן, בעל שיער ארוך, שלא נישא מעולם, והסתובב בין הרגליים של כולם עם 12 ידידיו, מדכדך את נושכי הנשך שהסתופפו מבית המקדש.

וויל רמז כי גינסברג קיבל מקדמה בת שש ספרות ממו"ל ניו יורקי גדול, כאילו היה כאן איזה כשל. הוא לא ציין, כי מחבר 'נהמה' ייסד קרן שירה שפתחה את ידה לעזור לרבים מחבריו למקצוע לשרוד.

ג'ורג' וויל וחבורת התקשורת הימנית שלו פועלים בדרכו של סנטור ג'וזף מקארתי שהתעלל בארצות הברית עם מחלת הרדיפה שלו, וחשש כי קומוניסטים והומוסקסואלים יגנבו את המדינה. בסיכומו של דבר, לאחר מסע רדיפות, מסעות ציד וחרמות, הוא רק הצליח לפרסם את האנשים הטובים של אמריקה, כשהוא עצמו מוקע.

אלן גינסברג עמד לצידו של חופש הדיבור של כל אחד מאיתנו, לצד היופי שבכל נשמת אדם, ולא רק מספר יחידי סגולה בעיני עצמם הסבורים כי הם מחזיקי המניות של אמריקה. 

 

נילי צ'רקובסקי

סן פרנסיסקו

 

 

הודעות:

 

מחר, יום חמישי ה15 באוקטובר – ההצגה קדימה!, על הצד החברתי של מלחמת לבנון השניה, מוצגת ב"תיאטרון מעין" שהקמנו במועדון ברזילי (הרכב 13). בין הכוכבים: משה פרסטר, יובל שגב, זאב טנא, שינה ריי, נדב אפל, ארי ליבסקר, זבולון מושיאשווילי, אריאלה ברנס, א.ב. דן, ברום בן שטרית, יעל אפלבוים ויובל בן-עמי שמופיע וגם מנגן. יש על זה איתי ראיון אולי קצת מתלהם מדי מצדי בטיים אאוט.  פרטי פייסבוק של האירוע.

יום שבת, ה17 באוקטובר – אנחנו עם הסלמנקות בעין כרם בפרויקט הפסטורליה. מרכזת מטעם מעין: נטלי לוין היפה.

יום שישי ה30 באוקטובר בצהריים – השקת מעין, עיתון הקולנוע מערבון, עיתון האמנות החדש והרע וספרו של נמרוד קמר, בלופט החדש החדש של קסטיאל בבית אל-על, רחוב בן יהודה, עם הופעות, מיצגים, הקראות וחתיכים.

כדאי להסתכל על הפקת האופנה של נמרוד קמר (מחבר "אני רוצה לתייק אותך" בהוצאת מעין) בנענע.

המכללה החברתית בקורס חדש ומעניין על דרום תל אביב דרך סיורים ביפו, שכונת שפירא, נווה שאנן ועוד. פרטים:http://tinyurl.com/y9fyqln

 

בלי קשר לפיגוע מאמש, שיר של פיטר אורלובסקי

שיר רשאון\ פיטר אורלובסקי
 
קשת עולַה, נשפכת דרך החלון שלי, אני מחושמל
שירים יוצאים מחַזי, זעקותיי כולם פסקו, מסתורין מילא את האוויר
מחפש את הנאליים שלי מתחת למיטה
אישה שמנה צבעונית הופכת לאמי
אין לי שיניים תותבות עדיין. עשרה ילדים יושבים על הברך שלי פתאום
ביום אחד צמח לי זקן
בעיניים עצומות שטיטי בקבוק שלם של יין
ציירתי על דף והרגשתי בן שנתיים שוב. אני רוצה שכולם ידברו איתי
ריקנתי את הזבל על השולחן
הזמנתי אלפי בקבוקים לחדר שלי, אני קורא להם חיפושיות יוני
אני משתמש במכונת הכתיבה ככרית
כפית הופכת למזלג מול עיניי
בטלנים נותנים לי את כל כספם
לשארית חיי כל מה שאני צריך זה ראי
את חמשת השנים הרשאונות שלי העברתי בתוך קדרות עוף ללא מספיק בייקון
אמא שלי הראתה בלילה את פני המכשפה שלה וסיפרה אגדות על זקנים כחולים
החלומות הוציאו אותי תכף מהמיטה
נחלם כי זינקתי מקנה רובה כדי להילחם בכדור
פגשתי את קפקא והוא קפץ מבניין כדי לברוח ממני
הגוף שלי הפך לסוכר, נשפך לתה מצאתי את מהות החיים
כל מה שאני צריך זה דיו כדי להפוך לגבר שחור
הלכתי ברחוב מחפש עיניים שיחבקו את פניי
שרתי במעליות מאמין שאגיע לגן עדן
יצאתי בקומה 86, הילכתי במסדרון מחפש ישבנים טריים.
היציאות שלי הפכו במיטה לדולר כסף
אני מביט בחלון ולא רואה אף אחד, אני יורד ברחוב, מביט אל-על מהחלון ולא רואה אף אחד
אז שוחחתי עם ברז השריפה, שואל "יש לכם דמעות גדולות משלי?"
אף אחד בסביבה, אני משתין בכל מקום
קרני גבריאל שלי, קרני גבריאל שלי: חשוף את הדיצה, חגיגת עליזותי
 
24.11.57

 

פיטר אורלובסקי הוא משורר, מוזיקאי, חקלאי ודוגמן, ידוע בעיקר כבן זוגו של אלן גינסברג במשך כמה עשורים עד מותו. על פי ויקיפדיה, עדיין חי, בן 76. לא להיבהל, המילים שנראות כשגויות בשיר הן חלק מהשפה המדוסלקטת והמוקפצת של אורלובסקי שמוגדר כמי שכותב באמריקאית, לא באנגלית.

תכננתי לפרסם אמש את השיר, אבל המערכת של רשימות קרסה. ועכשיו זה רלבנטי יותר. אם כי מעניין אם המפגינים הרבים שמחו על טבח הילדים המסכנים שנרצחו באחד-העם ואלה שהחליפו את התמונות בפייסבוק לדגלי הקשת, התעניינו ברצח די דומה לא רחוק משם, גם בתל אביב, של נהג המונית תייסיר קראקי. הרוצח שלו פשוט רצה לשחוט ערבי. הוא לקח אותו מירושלים, העלה אותו לדירתו ושיסף אותו 24 פעמים. מקרה דומה ומתוכנן.

כמה הוא קיבל בכלא על זה? כלום. זה הרי ערבי. מקמבנים כמה חוות דעת שאתה לא שפוי, אתה מאושפז קצת באברבנל על הדשא, מחלים ואז משוחרר. בוא נגיד, שאף אחד לא סימן את המסיתים לרצח קראקי. ציפי לבני לא ממש התערבה בעניין, או הגיעה להפגין. וגדעון סער לא פירסם בוקסה. אף שטוב כמובן שהם עשו את זה פה. ההתגייסות הכללית של כולם לטובת ההומואים, רק מראה שמצבם טוב מול מגזרים אחרים שמותר לרצוח בישראל. ואגב, חשוב בימים אלה גם להדגיש שאסור לתקוף את כל הציבור החרדי בגלל הרצח המגעיל הזה. כמו שלא כל התיירים מצרפת הם רוצחים בגלל שיסוף נהג המונית המסכן (ופה בכלל לא ברור שחרדי הוא זה שהשיג מסיכת סקי ורצח). המסקנה של הרצח היא שאסור לפגוע באנשים בגלל אמונתם המינית או הדתית, בניגוד להסתות שאני רואה בבלוגים ה"שמאלנים" נגד אחיי החרדים.  

 

עוד תרגומי ביט ופוסט-ביט שלי

פיטר אורלובסקי וגינסברג כותבים לצ'פלין – שועי רז

לא לשכוח את שירת בנות הפליטות ביום רביעי ליד תא המעצר בחולון – עדיין חוטפים אנשים ברחוב אל תוך המכלאות, אפילו מיד אחרי ההפגנה. צ'יקי נגד ציקי ונגד צ'יקו.