כי פצצה איראנית תביא להשמדת מדינת ישראל. המנהיגים האיראנים חוזרים ואומרים שהם רוצים להשמיד אותנו. כשדיקטטור אומר משהו – כדאי להקשיב לו ברצינות.
אומר דבר מדאיג יותר: אין מה לחכות לפצצה גרעינית. כבר מחר בבוקר איראן יכולה להביא על ישראל אסון קיומי השווה לפצצה אטומית. שיגור מאות רקטות כימיות וביולוגיות על ישראל, שעומדות כבר מוכנות, יכול להחריב את גוש דן ואת הכלכלה הישראלית. אין הבדל בין האפקט של מספר טילים כאלה לבין פצצה אטומית מבחינת היקף הנזק, כמות ההרוגים והנזק לטווח ארוך. ובכל זאת, מטח כזה יכול היה לצאת לדרך גם לפני חמש שנים, גם שש. אבל משום מה מעולם לא נשלח טיל כימי לעבר תל אביב.
האיראנים והסורים לא באמת פנו להרוס את הישות הציונית ממבחר סיבות. אם כי אינם רוצים להשמיד את ישראל יותר משאנחנו רוצים להשמיד אותם. ואם כי הם פוחדים מתגובת הנגד – שלל פצצות אטום ישראליות שישוגרו לכיוונם מלווה בהתקפה אמריקאית. אם תהיה פצצה אטומית איראנית (ולכו תדעו אם באמת עומדת להיות אחת כזו, אכלנו את אותו הלוקש לפני מלחמת עירק מאותם אנשים), היא תהיה פצצה אחת נוספת ל600 רקטות נשק השמדה המונית שכבר ישנם, כלומר תהיה הפצצה ה601. וגם בה לא ישתמשו. השלכת פצצה אטומית על ישראל משמעה ברור: החרבת הפלסטינים ואיראן עצמה. אף מדינה לא תרצה להתאבד כך. אף מנהיג לא ירצה להימחות מהאדמה בקלות כזו, יחד עם שר הפנים שלו ומזכירתו, סמנכ"לי משרד התחבורה ודודתו. גם מדינות משוגעות יותר כמו צפון קוריאה לא שיגרו פצצת אטום ובוודאי לא מדינה גדולה ומורכבת כמו איראן שחושבת שיש לה עוד הרבה מה לעשות על פני האדמה הזו. ההנחה המוקדמת לשיגור נשק אטומי לישראל הוא שאיראן היא מדינה שבצמרת השלטון שלה עומדים פסיכים גמורים שיסכימו להימחות מפה רק כדי שנסבול. העובדה היא שזה לא ממש קרה. ההנהגה האיראנית אולי לא מחבבת אותנו ובוודאי הם היו שמחים להתעורר ולגלות שנעלמנו (כשם שרוב הישראלים היו שמחים שזה יקרה לאיראנים), אבל הם לא רוצים להתאבד על ילדיהם רק כדי שנסבול.
אוקי, אמנם אין הגיון בכך שאיראן תזרוק עלינו פצצת אטום, אבל הם יכולים להעביר אותה לחיזבאללה, ואלה יאיימו עלינו ויוכלו להפציץ את הארץ ברקטות באופן קבוע ולהפוך את החיים כאן ללא אפשריים. מה נעשה אז?
שוב, איראן לא העבירה נשק כימי או ביולוגי לחיזבאללה או לחמאס, אז מדוע שאיראן תעביר את הפצצה האטומית שלה, עליה שקדה כל כך הרבה?
יש לי ידיד מקבל החלטות, והוא אמר, "אם איראן תהיה גרעינית, האייתוללות יוכלו לפעול בברוטליות בלתי מרוסנת נגד שוחרי חירות איראנים. העולם יעמוד מנגד, המשטר ישרוד ותוחלת החיים שלו תוארך".
תזכיר לידידך שהמשטר בברית המועצות לא שרד על אף פצצות אטום רבות שהיו במחסניו. גם דרום אפריקה היתה גרעינית ולא שרדה. כמו עם ברית המועצות, אי אפשר להגיד שהעולם עמד מנגד מול משטר האפרטהייד (דווקא ישראל היתה זו שעמדה מנגד, אבל זה נושא אחר). חוץ מזה, לפתוח מלחמה בשביל לסייע לשוחרי החירות האיראנים מעיד באמת על טוב-לב וקוסמופוליטיות, אבל כדאי לשאול קודם את שוחרי החירות באיראן אם הם רוצים את הטובה הזו, את המלחמה.
אבל אומרים שאם ישראל תהיה בסכנת השמדה של פצצה אטומית, רבים ירדו מהארץ, לא יירצו לגדל כאן משפחה.
גם על יפן ודרום קוריאה ישנו צל גרעיני קבוע של מדינה מטורפת בהרבה מאיראן, צפון קוריאה. וגם את סין מהצד השני. ובכל זאת, למרות הטראומה היפנית, אין ממש הגירה משמעותית מתוך פחד מיפן. כדאי לשים לב שהאסון הגרעיני האחרון שקרה ליפנים בא מבפנים. אם כל כך בוער למדינה להשאיר כאן את הדור הצעיר, כדאי שהממשלה תשקיע את הכסף בחינוך וברווחה ולא במירוץ חימוש. אם חשוב לה שהצעירים לא יעזבו, שלא תלהג על כך שאנחנו נמצאים ב1938 ושארובות אושוויץ בדיוק מסוידות בטיח ובלבנים אדומות. אם משהו מפחיד אנשים מחיים כאן זה הקלות שבה מוכרזות מלחמות על ידי ישראל, והעובדה שתהליך השלום עם הפלסטינים ועם שאר השכנים שלנו נתקע. צעירים רבים עוזבים באכזבה את המדינה, מאז ריסוק התקווה לצדק החברתי, שנעשה באלימות קשה הקיץ. פקחים שברו ידיים למנהיגה אזרחית כמו דפני ליף, במדינה שמכנה את עצמה דמוקרטיה. זה קורה ללא קשר לפצצות אטום איראניות. אבל לא נראה שצעירים זה ממש הדבר שחשוב לפוליטיקאים הישראלים. הם לא ממש מתעניינים במה שהם דרשו בקיץ שעבר, אלא בהשרדותם הפוליטית ובתשורות למקורביהם ובפנסיות התקציביות שלהם כאנשי צבא. הצעירים בישראל הם אויב השלטון, כמעט סכנה אסטרטגית. אז שלא ישחקו אותה.
ומה עם פצצת מלוכלכת במכולה?
אני לא מומחה לנשק גרעיני, אבל האם צריך פצצת אטום בשביל פצצה מלוכלכת כזו? אולי דווקא הריסת כורים תקדם אופציה מייאשת כזו כנקמה? לך תדע.
קראתי את דרור בן ימיני ב"מעריב". אתה נשמע פציפיסט כמו אנשי הרוח שהתנגדו למלחמת העולם השניה. אתה פשוט עמוס שנאה עצמית אוטו-אנטישמית. האם בראיה היסטורית, אין מלחמות צודקות?
בוודאי שהיו מלחמות צודקות, כמו למשל מלחמת העולם השניה שהזכרת, או מלחמות הגנתיות. אבל כל אדם שמכיר היסטוריה צריך לדעת שהיו גם הרבה מאוד, הרבה יותר, מלחמות טפשיות, ואפילו מטורפות, שהרסו את המדינה שפתחה בהם. המלחמות הללו נבעו מתוך אגו מנופח שלא התבסס על הערכת המציאות, אינטרסים של אנשים קטנים, והדייסה החמוצה שנוצרת מערבוב מאניה-דיפרסיה וחנופה. כל המרכיבים האלה ישנם פה בישראל, בבתי היוקרה בהם גרים המנהיגים. האנשים הראשונים שנאבקו נגד המלחמות האלה, כמו למשל מלחמת ויאטנם, מלחמת העולם הראשונה או מלחמת לבנון שלנו, היו אנשי הרוח. הם תמיד הוקעו כבוגדים בזמן אמת ורק אחר כך הובן שהם הפטריוטים האמיתיים בעידן של טירוף מערכות.
אני אגיד לך מה הבעיה הגדולה שלך, שאתה מדבר בהיגיון. כמו שאתה מדבר עכשיו בניחותא כך גם דיברו על היטלר. איראן היא נאצית-נאצית-נאצית נקודה. אחרת איך תסביר שמנהיגי שתי המדינות מתבטאים אותו דבר על היהודים. צורר זה צורר. מה ההבדל בעצם בין אחמדינג'אד לבין היטלר?
החונטה הדתית האיראנית איומה בדרכה שלה, לא צריך להשוות אותה לנאצים. נראה כאילו בישראל קיימים רק שתי אופציות להסתכלות על מה שמעבר לגבולותינו, מיקרונזיה או גרמניה הנאצית. יש לישראל מסורת של השוואת מנהיגים אנטי-ישראליים להיטלר. למשל ערפאת, סדאם, נאצר, בווין. היום זה נראה משעשע מעט לחשוב שאנשים ראו בהם היטלר. וכך גם יהיה עם אחמדינג'אד. יש שלושה דברים שלא ששים לספר על אחמדינג'אד, הראשון הוא שהוא יאלץ לפרוש ב2013 מהנשיאות אחרי שתי קדנציות. השני, שלא מדובר כלל במנהיג איראן, אלא במספר 2, במי שאחראי רק על ענייני פנים וכלכלה, ולא עושה זאת טוב מדי. על כל פנים, אחמדינג'אד לא רשאי לפתוח במלחמה, בלי הוראה של המנהיג העליון של המדינה, חמינאי, מי שנכנס לנעלי חומייני, וגם בכך הוא שונה מהיטלר. השלישי, שלקראת בבחירות האחרונות באיראן כשנראה שעומד להיות מהפך, פורסם שהממסד הבטחוני בישראל מקווה שאחמדינג'ד ינצח. ההתבטאויות שלו הן נכס לשמירה על תקציב בטחון גבוה בישראל. כך שנגלה לכם סוד צבאי: אנחנו לא באמת פוחדים ממנו, רק צריכים לעשות את עצמנו, בשביל ההסברה. למעשה, אחמדינג'אד טוב לנתניהו כשם שנתניהו טוב לאחמדינג'אד כמי שמשכיח מהאיראנים את קשיי הכלכלה והחיים תחת דיקטטורה איסלמית מקרטעת וחסרת קשר למציאות. כך שההשוואה בין אחמדינג'אד להיטלר מעידה בעיקר על האדם המשווה והאווירה הציבורית בישראל.
השוואה בין איראן של היום לגרמניה הנאצית היא לא נכונה ולא רצינית, אבל בנקודה אחת היא שונה בתכלית. באיראן חיים כ-25000 יהודים ברווחה כלכלית יחסית ועם חופש דתי, חבר פרלמנט יהודי ותחנת רדיו יהודית. חומייני הוציא צו שיש לשמור על היהודים. כמובן יש גם בעיות קשות. גם המיעוטים בישראל לא מלקקים דבש, אבל נסיונות להעלות את הקהילה לאנגליה ואף לשלם ליהודים עשרות אלפי לירה שטרלינג כדי להגר, כשלו. וגם הטענות כאילו אולצו ללבוש טלאי התגלו כברווז עיתונאי. הדבר שבאמת יעמיד את הקהילה בסכנה הוא מלחמה, גם אם תסתיים בהצלחה ישראלית מוחלטת. להשוות את איראן לגרמניה הנאצית זו פרופגנדה זולה הגובלת בהכחשת שואה.
אבל מנהיגי איראן אומרים שהציונות היא סרטן. ההשוואה הזו מוכרת לנו מאיפהשהו.
ממירי רגב?
צחק צחק, הם קראו להשמיד אותנו.
גם אצלנו השבוע המנהיג הרוחני הגבוה ביותר, הרב עובדיה יוסף, קרא להשמיד את איראן. הוא התכוון לכך? בוודאי שלא. הקורא יכול לתאר לו שהאיראנים מודאגים כרגע מאותו עובדיה יוסף, והפוליטיקאים שלהם משתמשים בהתבטאות שלו בדיוק כפי שהפוליטיקאים שלנו עושים שימוש בהתבטאויות שלהם. כך עושים כולם: מפחידים מאויב חיצוני כדי לגנוב בזמן הזה את הארנקים.
תגיד מה שתגיד, שווה להקריב 500 אנשים או 300 אנשים כדי שהמדינה לא תושמד בפצצה. אפילו מתמטית זה משתלם.
הקרבת 500 איש תמורת הצלת מיליוני איש ממוות היא עסקה עם הגיון. אבל המשוואה המתמטית אחרת. התקפה על איראן לא תמחק את התוכנית הגרעינית האיראנית. איש לא טען כך. מייקל אורן, שגריר ישראל בארצות הברית התומך במלחמה מטבע שגרירותו, אמר שהמתקפה תעכב את הגרעין בשנה עד ארבע שנים וטען שגם במקרה של עיכוב בשנה שווה לתקוף. ומה אז? מתקפה מדי שנה? כלומר מדובר על 500 איש מדי שנה. ומה אם המתקפה תאיץ את ייצור הפצצה בסתר, כי פצצה היא הדבר היחיד שיכול להציל את החונטה הדתית ממתקפה? כך שלמעשה יוקרבו ישראלים ואיראנים, והפצצה תגיע מוקדם יותר? והרי איראן כרגע חייבת פצצה, כדי שתוכל להימנע מהתקפה ישראלית.
האם זו עסקה סבירה? גם המספר 500 הוא מקרי. איך הגיעו אליו בעצם? נרמז כבר שהמספר נקבע על פי חישוב נפגעי הטילים של סדאם חוסיין. אבל מאז עברו 21 שנה. שוב, אינני מומחה בליסטי, אבל יש לי תחושה שהטילים אולי קצת השתכללו. המספר יכול להפוך גם ל600 או ל50000. תתארו לכם מלחמה של ארצות הברית בשנות החמישים שנועדה לדחות בשנה פצצת אטום רוסית, כי ברור שמוסקבה תשמיד את אירופה. האם ההיסטוריה היתה חושבת שהיא היתה נבונה ואחראית לארצות הברית? למעשה היום ברור שברה"מ פחדה מפצצה אמריקאית בדיוק כפי שהאמריקאים פחדו מפצצה רוסית.
חביבי, ב1 פברואר 2013 יש להם פצצת אטום! בארבע ורבע. אפילו רון בן-ישי אמר.
כבר בשנות התשעים אמר נתניהו שעוד שנתיים לאיראן תהיה פצצת אטום. ואיפה האקדח המעשן מעיראק שהבטיחו לנו, גם אחרי שהמלחמה נפתחה והחיילים שעטו במדבר?
אני איש שמאל, תמיד הייתי בעד שתי מדינות לשני עמים, ובכל זאת חביבי הפעם אני לא יכול לסבול את השנאה העצמית שלך.
נישאר בעיראק (כדאי לקרוא גם את מאמרו של יהודה עתי על הפצצת הכור העיראקי). האם בדיעבד אמריקאי שהתנגד למלחמה בעיראק, שהיא בין הסיבות למיתון הנוכחי בארצות הברית ולהיחלשות כוחה, עשה זאת משנאה לארצו או משאיפה שיהיה לה יותר טוב? האם ישראלי שהתנגד למלחמת לבנון ויצא לרחובות ב1982 עשה זאת משנאה עצמית? מאוטו-אנטישמיות? אולי במבחן התוצאה דווקא שואפי המלחמה מלאים שנאה למדינתם הם.
נתניהו אמר למיט רומני שהמשטר האיראני יקרוס אחרי מתקפה ישראלית. הוא נתן כדוגמא את משטר אידי אמין שנפל אחרי אנטבה. אתה טוען שהאיש לא מבין באוגנדה?
נתניהו מאוד מחבב את המלחמה, עד שמתוך התלהבות בריאה מסר לראשונה אצלו מידע לא מדויק במיוחד. מומלץ לפתוח את דפי ההיסטוריה, ולהסתכל על מה שסיים את הקריירה של אידי אמין. מבצע אנטבה התקיים ב1976 ונפילת אידי אמין ב1979. הזמן ביניהם ארוך כמעט כמשך הקדנציה הנוכחית של נתניהו. בין אנטבה לנפילת אמין קרו אירועים רבים שהחישו את קריסת המשטר: בשנים האלה, אמין נחשד בחיסול סגנו, ובעקבות זה ניסו להדיח אותו; אוגנדה הגיעה כמעט למלחמה עם קניה ולבסוף יצאה למלחמה מגלומנית עם טנזניה ביוזמת אמין. אבל המלחמה נכשלה ובסופה צבא טנזניה הדף את המתקפה, הגיע לבירת אוגנדה וגירש את אידי אמין. כלומר, זה לא ממש קשור לישראלים, אלא לטנזנים ולשיגעונות הגדלות של אידי אמין עצמו. נתניהו רואה בעצמו אולי ממשיך של אחיו, מי שעושה מבצעים נועזים בעורף האויב (מי אמר החיסול של חאלד משעל על ידי משקה תוסס?). אבל למעשה, הוא תיאר לרומני תוצאות של מתקפה שחצנית שהסתבכה. ההגיון אומר שיקרה דבר הפוך: תחת לחץ חיצוני העם יתאחד תחת האייטולות והמשטר יתחזק. כל התנגדות למשטר האימים באיראן, תיחשב לבגידה בזמן מלחמה.
השגריר מייקל אורן אמר שארצות הברית תמיד תומכת בישראל אחרי מלחמה מוצלחת ונתן כדוגמא את ששת הימים ומבצע קדש.
שוב איני מומחה צבאי, אבל מהמעט שאני יודע מבצע קדש הוא בדיוק מלחמה שנעשתה בחוסר תאום עם האמריקאים בגלל חוסר הבנה של השפה הדיפלומטית האמריקאית. האמריקאים לא ממש קיבלו את המלחמה, למעשה הם זעמו על מלחמת קדש, שהתרחשה במקביל לפלישת הרוסים להונגריה ב1956, והפריעה למאמצים הדיפלומטיים האמריקאים נגד הרוסים. הם הכריחו את הכוחות לסגת ולעצור את המלחמה. אבל יש דבר חמור יותר, המלחמה גם יכולה להיכשל כמו מלחמת לבנון השניה, ולאמריקאים יתברר שאנחנו חלשים, ומה יהיה אז לפי שיטתו של השגריר? דבריו של השגריר הנאה הם למעשה תמרור אזהרה נגד המלחמה.
אז אם אתה כל כך חכם, מה יקרה אם תהיה מלחמה?
שאלה טובה, העניין ברור לחלוטין: אין לי צל של מושג. גם זה שבטוח שהוא יודע כמה צעדים קדימה, אין לו באמת מושג למה תוביל מלחמה והנזקים העתידיים שלה או ההישגים שלה. אף אחד לא ידע לחזות את התגלגלות מלחמת לבנון הראשונה (שעל פי התוכניות אין סיכוי שלא תדחק את ערפאת לירדן) ולא את השניה (כאן דווקא דן חלוץ ידע מראש את תוצאותיה ומכר מניות). מלחמה מהסוג הזה היא הימור. אנחנו הז'טונים ששמים על המרבד הירוק. יש סיכוי שבמלחמה לא יהיה הרוג ישראלי אחד, בדרך נס. מצד שני, יש אינספור אפשרויות להסתבכות.
תן דוגמאות להסתבכויות כאלה.
אני לא כל כך רוצה, כי הן לא טובות בהרבה התחזיות של תומכי מלחמה. אבל למשל, ישראל תפציץ את כורי איראן בהצלחה, ובתגובה חיזבאללה ואיראן יפגיזו את מרכז הארץ. ההפצצות לא יפסיקו גם אחרי זמן ארוך וצה"ל יכריע בעד פעולה קרקעית במסגרתה ישראל תתקע בבוץ האיראני. זה נשמע מופרך ודמיוני, ממש מעלה גיחוך עכשיו. ברק ונתניהו לא אומרים על זה כלום בשער "ישראל היום"? אפילו לא דיכטר ואבי דואן. אבל דברים כאלה קרו. אפשר לדמיין את קולם של קולו של רוני דניאל מכין אותנו למבצע קרקעי מוגבל וקצר, בן 48 שעות בלבד, באתרי השיגור במערב איראן. ולפתע כולם יבינו את ההיגיון בכך, כאילו תמיד היה טבעי שחיילי צה"ל ישהו באיראן. היינו כבר בסיפור הזה.
אפשרויות אחרות הן שבמהלך המתקפה מספר חיילים ישראלים נשבים וישראל שוב נכנסת לתסבוכת כפי שהיתה עם גלעד שליט. אחרי חמש שנים שאנחנו אומרים שלא נשחרר איש, אסירים פלסטינים רבים משוחררים ובסוף איראן יוצאת מנהיגה איזורית והרשות הפלסטינית קורסת.
עוד אפשרות היא מלחמה ארוכה שבסופו של דבר גובה אלפי הרוגים מישראל. היו כאלה בהיסטוריה האנושית, אגב. אפשרות נוספת היא שהמלחמה תהיה משהו כמו מלחמת לבנון השניה ותחשוף את חולשת צה"ל. הרי לא קרה נס, והצבא של היום הוא זה שכשל מול כעשרת אלפים לוחמי חיזבאללה, מה יעשה מול מדינה של עשרות מיליונים שנוספת לחיזבאללה? גם לא קרה איזה פלא בעורף מאז מלחמת לבנון השניה וועדות החקירה. נראה שברור שמצב המקלטים הוא קטסטרופה מוחלטת. הבריחה של שר העורף מתן וילנאי המזכירה את מכירת המניות של דן חלוץ היא לא סימן מעודד לעורף. מערכת הבריאות קורסת גם ללא מלחמה. כשמשה סילמן הצית את עצמו, מחלקת הכוויות היתה כבר מלאה ולא היה לו מקום בחדר. מה יעשו עם הנכווים במלחמה? הם ישכבו במסדרון ויצעקו לעזרה, יקללו את ברק עד שגרונם ייחר. ברק לא יבוא אליהם, הוא ינחר במקלט האטומי במיטות נעימות בשכנות לשאול שמחון ואורית נוקד, אבל עם כרית אחת יותר. ואולי הכשלון הזה יביא דווקא לשלום. מצד שני, הוא יכול להביא לעוד מלחמות.
מלחמות מגלגלות כדור שלג שאין אפשרות לחזות. הפתיחה שלהן היא רגע מרגש. העיתונים הופכים ל"סדין" והמעצבים בוחרים תמונות צבעוניות של מטוסים ושל הרמטכ"ל במראה נחוש. מבנים צבאיים באיראן יוצגו לפני ואחרי ההפצצה בראיית לילה, והעורכים יעניקו כותרות תנ"כיות כמו 'בזרוע חזקה' או אם זה יפול על ראש השנה 'תפוח בדבש'. כך זה יכול להימשך אפילו שבוע-שבועיים. אבל קשה מאוד לסיים מלחמות. במלחמת לבנון הראשונה עברו 18 שנה עד שברחנו משם, עוד לא הצלחנו לפתור את מלחמת ששת הימים, וגם ארצות הברית הגדולה תקועה באפגניסטן. אני חלילה לא אומר שהתרחישים האלה יקרו, אבל הם נכונים בדיוק כמו התרחישים שמציעים תומכי המלחמה, לפיהם האיראנים יוותרו על הכורים, יפילו את המשטר ויבחרו לפריימריז הקרוב את דני דנון.
בררר, זה נשמע מאיים מאוד. בוודאי נתניהו וברק לא טפשים ויודעים את מה שאתה אומר, אם כך מדוע הם מעוניינים מלחמה?
התשובות מורכבות. חלקן קשורות באמת לדאגה שלהם למדינה. אחרות אופרטוניסטיות לחלוטין. בגלל זה פוליטיקאים נצים רבים, ואנשים כמו בני בגין, דן מרידון שאינם אנשי שמאל וגנרלים, לא ששים להצטרף לתמיכה במתקפה. אפילו אלי ישי ובוגי יעלון שאינם זהירים גדולים, קולטים שקורה כאן משהו שיסכן אותם אם ייצא לפועל. כדאי לשים לב שפוליטיקאים אומרים דברים עמומים על המלחמה, כדי שיוכלו לתקוף אותה בדיעבד, אחרי שאולי תיכשל. אפילו נתניהו דיבר על כך שכולם מתכוננים כבר לועדת החקירה. אם לא היו מריחים כשלון באופק, לא היו מתכוננים לועדת החקירה. הם בוודאי יודעים יותר ממה שאני יודע על האיוולת.
אבל פוליטית, ברק חייב מלחמה. בלי שיקרה משהו יוצא דופן (כמו הצירוף המדובר לציפי לבני), בבחירות הקרובות הוא יעלם. מדובר בהימור. מלחמה יכולה להצליח, לפחות ברגעים הראשונים, ואז ברק יוכל לשרוד עוד קצת על הגלגל ולהשיג אולי שריון לשר בטחון. מלחמה יכולה להיכשל, אבל ממילא אין לו מה להפסיד במצבו. כזכור, ברק עזב את העבודה בתרגיל שכתבים פוליטיים שיבחו כמבריק בזמנו וצרף בחניון של אקירוב את מפלגת העצמאות. אלא שיש בעיה שהוא לא חשב עליה, בעיה פשוטה מאין כמוה שלא עלתה בראשו של הטקטיקן: אף אחד, מסתבר, לא רוצה להצביע למפלגה שלו.
אפשר להשוות בין הקמת העצמאות למלחמה באיראן. יש להניח, שגם המלחמה תיפתח בתנופה יפה ובהפתעה שתביא את העולם להישאר עם הלשון בחוץ, אבל אז העסק לאט לאט יסתבך עד שכולם לא יבינו מה הם עושים פה מהרגע הראשון (מלבד ברק שיהיו לו תוכניות המשך). כמו מהמר שמפסיד את כל כספו ומחליק להמר על אשתו והילדים כדי להחזיר קצת, אפשר לראות את המלחמה כהמשך הנסיון של ברק לצאת מתסבוכת מפלגת העצמאות, כך שזו למעשה ראויה להיות קרויה "מלחמת מפלגת העצמאות". ברק החריב את מחנה השלום לאחר קמפ דייויד והתגובה חסרת הפרופורציה בתחילת האינתיפאדה השניה, החריב את העבודה, החריב את הסיכוי של חברי הכנסת שפרשו איתו לעצמאות להמשיך בפוליטיקה הישראלית, ויתכן שיחריב את מדינת ישראל והמזרח התיכון, אם לא יעצרו אותו. ברק הוא הצ'ייני של נתניהו.
אצל נתניהו העניין מורכב. נתניהו כבר מנבא משנות התשעים פצצת אטום איראנית אוטוטו. עכשיו באופן משעשע או לא משעשע מתברר שבדיוק לקראת זמן הבחירות בארצות הברית הכול חייב לקרות. כך במקרה אומרת התחזית של המודיעין שמודלפת לעיתונים, ששיאה הביזארי הוא ביום ששערי כל העיתונים הציגו מתקן צבאי איראני שכוסה בסדין ורוד. דבר שהביא את העריק הכושל צחי הנגבי להגיד שעכשיו יש לגיטימציה למלחמה.
מלחמה עבור נתניהו היא דווקא סיכון, ועדיף שתהדהד ולא שתתרחש באמת. על פי הסקרים הוא מנצח, ומלחמה יכולה להפוך אותו לאולמרט. אצל נתניהו אפשר לאבחן את הפרנויה שלו מאושוויץ, והראייה שכל מנהיג זוטר עומד להשמיד אותנו. אומרים שמדובר בספין למחוץ את הפגנות הקיץ, אבל נתניהו כבר לוחץ בנידון עשורים. מצד שני, המלחמה והדיבור עליה באמת מרסק את הפגנות הצדק החברתי ומניח אותן בצד. בנוסף, נתניהו אולי סבור שכרגע מלחמה כזו היא הדבר שיכול להביך ואולי להזיק לאובמה שמוביל בסקרים, אם לא יקרה משהו יוצא דופן. אם מיט רומני ימונה נשיא, לנתניהו יהיה כיף גדול והרבה פחות כאב ראש, לקיים את הדברים שהוא מאמין בהם. לשניהם יש את אותו ספונסר חיוור – איל ההימורים שלדון אדלסון. בכך, שם נתניהו אותנו האזרחים בסכנה כדי להשפיע על בחירות של מדינה זרה. מעבר לסיכון, ההתערבות הזו יכולה גם להביא להפסקת התמיכה הדו-מפלגתית של ארצות הברית בישראל, שהיא עניין חשוב למדיי. מעבר למתים, יתכן שנתניהו יקבור את ישראל בהימור הזה. או אם לצטט את ברק, "כל דבר כאן יהיה אחר. כל דבר. אנחנו נעבור למצב קיום אחר".
ואם הכול ספין? אולי ברק ונתניהו לוחצים ככה על העולם להביא לסנקציות.
יכול להיות. ישנו סיכוי שהכול אמיתי ופנינו למתקפה ובאמת יש סיכוי שהכול ספין. הייתי אומר שאפשר לקוות שהכול ספין. מבחינת התוספות התקציביות, הבאת מופז ואז דיכטר לשמיניה כדי לשנות את יחסי הכוחות, רכישת הנגבי, התדרוכים של עובדיה יוסף ושל עיתונאים רבים, הכנת אולפני קול ישראל למלחמה, הבריחה של וילנאי לסין ושינוי תיק ההשקעות של נתניהו, ומפגשים סודיים של הקבינט בלי להגיד ליועצים הפוליטיים, מגדילים את הסיכוי שיש סיכוי רב שלא מדובר בספין. אם יש מתקפה – ככה היתה צריכה להראות ההקדמה שלה. אבל גם אם מדובר בספין מתוחכם וגאוני, שנועד ללחוץ על ארצות הברית או למחוק את המחאה החברתית, ספין כזה יכול להסתבך ולהפוך למתקפה. רובי ריבלין, יו"ר הכנסת, אמר השבוע שכדי לשמור על ההרתעה, חייבים לעמוד במילה, אחרת לא יאמינו לאיומים שלנו. לעומת זאת, כדאי לציין שגם מתקפה היום הופכת למשהו הזוי מאוד כשהדרג הצבאי בעבר וההווה והנשיא ווינוגרד מתנגדים, וכמובן כל בנות הברית שלנו בעולם.
למרות תדמיתו, נתניהו זהיר בנוגע למלחמות. מלחמה היא עניין של מדיניות ולא רק של טילים – איך יוכל נתניהו להסביר את עצמו לעולם כמי שמתקיף נגד הצבא והנשיא? כך שהמצב נותר על חצי-חצי.
עזוב אותך, ברק ונתניהו אומרים שהכול באחריות שלהם. הם אפילו אמרו את זה.
גם השריפה בכרמל היתה אחריות של נתניהו ואלי ישי. מי שילם על השריפה הזו? על מוות של עשרות וכמות חומרי כיבוי של 5 אחוז מהמינימום שהיתה במחסנים? איש לא ישלם גם אם המלחמה תהיה כשלון מוחלט, אלא אם יכריחו אותם. ברק ונתניהו לא יקחו אחריות, הם יאשימו את הצבא ואת השמאל ואת ארצות הברית, אבל להגיד 'טעינו' לא יאמרו. מי אמר 'אהוד ברח'? וגם אם יתפטרו ויבקשו סליחה, האם זה יעזור למישהו שאיבד את יקירו או את רגל שמאל שלו?
מה אתה מבין במלחמה? תתעסק במילים, שגם בהם אתה בקושי מבין.
ראשית, גם אנשי מילים וגם אינסטלטורים נפגעו במלחמות העולם. זכותו של כל אדם להביע את דעתו כאזרח. אנשי צבא מבינים אכן בתנועת טנקים, במעוף מטוסי קרב, אך לא מבינים דבר בחיים. זה לא התחום שלהם. כבר הרצל קבע שהם צריכים להיות בקסרקטינים שלהם, מהיכרות עם הנזקים שעוללו לאירופה. גם הנביאים התנ"כיים היו חסרי השכלה צבאית, ולא היו בפו"ם. במהלך המין האנושי אנשי הצבא היו אלה שעשו את הכי הרבה טעויות ואסונות, בגלל שהנטיה הטבעית שלהם היא לצאת למלחמה או לשמר מלחמה טפשית. פעמים רבות, אנשי הרוח הבינו טוב יותר מאנשי הצבא. למשל את משמעות הישגי מלחמת ששת הימים והשאננות אחריה או אסון מלחמת לבנון הראשונה והשניה כשאנשי הצבא והכתבים הסמוכים לידיהם מוחאים כף. שנית, לא רק המשוררים נגד המלחמה. רבים במטה הכללי מתנגדים למלחמה, כנראה הרמטכ"ל עצמו. מי שמדבר בשמם הם אלופים לשעבר, שגם אותם משתיקים כי מאשימים אותם שהם מרירים או לא מבינים מהחיים שלהם. לטעמי, כל נוסע בספינה שרואה אסון ברור מתקרב ואת הספינה רצה לעבר קרחון, יכול לצעוק שהקברניט שיכור. ולמעשה חייב לצעוק.
אוקי, איראן לא תשתמש בפצצה על ישראל. אבל קיומה של פצצה אירנית תביא את סעודיה ומצרים לפתח פצצה אטומית. "מי שלא יבלום את ההתגרענות של איראן עכשיו ימצא את עצמו בתוך זמן לא רב במזרח תיכון שכולו גרעיני", אמר מקבל החלטות אחד.
אתם מקשיבים לעצמכם? אתם טוענים שבאופן טבעי מדינה עם פצצה גורמת למתחרות שלה לפתח גם פצצה. זה הטיעון הראשוני של אנשים התומכים בפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. ישראל היא המתנגדת הגדולה ביותר של הטיעון הזה, שאני דווקא מקבל. בהחלט, פצצה במזרח התיכון תביא את כל הסביבה לרצות גם, ותיצור מירוץ חימוש. אבל ישראל היא שהביאה את הפצצה הזו, ולא איראן. גם ללא איראן, טורקיה ומצרים וסעודיה יכולים לחמוד להתאזן עם ישראל. אם מפחדים שיהיו עוד מדינות עם פצצה, הפתרון נמצא בידינו.
אז מה אתה מציע?
יש שלוש ברירות: א. מלחמה, שכאן אני מתאר תוצאות אפשריות שלה. לדעתי זה רעיון עם סיכונים קשים מאוד. ב. לעשות את מה שעשינו עד עכשיו, שזו ברירה מעניינת. וג. להוביל יוזמה לפירוז המזרח התיכון מנשק השמדה. זה לא משנה מה דעתי. פירוז המזרח התיכון הוא לא דבר שנתניהו וברק מהרהרים בו, ויש לו אפס אחיזה בזרם המרכזי בשמאל, אף שזה הצעד היחיד שיכול לבטל את הפצצה האיראנית ואת הפצצות שברק חוזה במצרים, סעודיה וטורקיה, לא לשנה שנתיים, אלא לדורות, אולי לתמיד. אבל הצעד הזה לא ייעשה בקרוב. זה צעד אמיץ מדי ומאחורי המאצ'ואיזם של ברק ונתניהו אין ולו קמצוץ אומץ, אלא פחד ואימה. מאחורי השאיפה ליוזמה שלהם, יש הגררות אחרי שיטת חשיבה שכשלה. ברק כבר העיד יפה על הטבע האנושי ועליו עצמו, "הרבה יותר קל לא לעשות. לעשות זה הרבה יותר קשה. על העושה מוטל נטל כבד של אחריות. אבל יש רגעים בחייה של אומה שבהם הצו לחיות הוא הצו לעשות".
אז מה אפשר לעשות נגד המלחמה המטורפת הזאת?
אני יכול להגיד מה אני עושה. בימים האחרונים אני מגיע כל יום בשמונה להפגנה מול ביתו של אהוד ברק, במגדלי ג'י שנמצאים באבן גבירול-שאול המלך. לפעמים מגיעים מאות, לפעמים עשרות. לפעמים יש אנרגיה מיוחדת באויר שקשורה לבהילות העניין, לפעמים זה מביך ועצוב, מה לעשות. יש כאלה שטוענים שההפגנה שלנו רק משחקת לידי ברק ונתניהו. אולי הברירה היא להפגין בעד המלחמה? יהאם יש לנו משהו יותר טוב לעשות? על כל פנים, אם חייכם בישראל חשובים לכם, אם אתם רואים את עצמכם חיים כאן, אם יש לכם חברים שאתם אוהבים, משפחה, תצעקו בהר ובמישור, בעיר ובעיירה, ביום ובליל – לא למלחמה עם איראן.
רועי צ'יקי ארד 