תגובה לביקורת על השירון נגד המלחמה 'לצאת' בהעיר

קראתי את המאמר על 'לצאת' – אסופת השירה נגד המלחמה בתמיהה. עד כה החזקתי בעמדה שהמלחמה הזאת הצליחה לשפר את מצבו בקלפי של אהוד ברק, על חשבון דם 230 ילדים מתים בעזה, אך לאו. הכותב טוען כי המרוויחים מעסק הביש הזה, הם המשוררים יימח שמם שהתנגדותם למלחמה היא מסווה, "טרמפ נוח": הם מוציאים מיני חוברות פוליטיות חיש-קל כדי לפרסם את עצמם. אלא שההיסטוריה האנושית מראה שהמרויחים ממלחמות מיותרות כאלה הם המצביאים, הבנקאים וסוחרי הנשק ולא המשוררים (או האזרחים). עד שיובסו המצביאים הללו, כמובן. 
האסופה 'לצאת' יצאה בבהילות על ידי שישה כתבי עת ששילבו ידיים, כדי להציג מחאה מיידית, לא אחרי שהגופות ירקיבו והנכים יהיו שסועי-רגליים. קול הקורא יצא ביום השלישי למלחמה והעורכים התכנסו בצהרי החמישי. גייסנו את 2500 הש"ח הדרושים להדפסת אלף עותקים במגבית מהירה מהעיתונים והעורכים. בית הדפוס הבין שמדובר במשהו נגד המלחמה, וסירב: נאלצנו למצוא במהירות בית דפוס אלטרנטיבי, בכפר קאסם, עוד לפני המהלך הקרקעי המתוכנן. כשהגיליונות אזלו, הוצאנו עוד מהדורה של אלף עותקים. את המהירות הזו, ואת זה שהאסופה ניתנת כולה להורדה חינם ברשת, מציג אלפרוביץ' כאופרטוניזם וכניצול הזדמנות. אבל מה הטעם באסופה נגד מלחמה שיוצאת אחרי שהמלחמה כבר תמה וכולם מבינים שהיא מטופשת, אפילו מבקרי השירה?
כשהתקשורת תשחרר לציבור הישראלי את העובדות והתמונות על הטבח בעזה, וכאשר יתגלה עד כמה הוא מחזק את החמאס ולא מזיז לקסאמים, אח תאום ומפגר של מלחמת 2006 ו1982, המאמר הזה יהיה לקלון לעיתון "העיר" שאני נוטה לחבב בשנים האחרונות, אך כאן הניח לאג'נדה של רוני דניאל לנצח.
המאמר תוקף ומלעיג להפגנת השירה מול ביתו של אהוד ברק באקירוב, שיום אחריה הודיע ברק על מעבר לאשקלון. יש בכך הישג פיזיקאלי מרשים: הכתב עצמו סיקר בחן אירוע שלא היה בו. ומבקר משוררים שלא קראו באירוע. 
המדהים הוא שהמבקר החביב (אין לי דבר אישי נגדו) רואה את עצמו כנונקונפורמיסט העומד כסכר מוצק מול המאבק נגד המלחמה. בבלוג שלו הוא מספר על התמיכה העצומה לה זכה על המאמר. לא פלא שמניותיו טיפסו: כשאתה שט באשד העכור של ביוב הפטריוטיות, בוודאי תרגיש איזו חמימות. וכך, מעין חצי מבקר חצי טוקבקיסט, ייכנס הכותב להיסטוריה של מלחכי הפנכה המריעים לצבא התוקף בקרבות אוויליים ואסוניים.
טוב, הנחנו שיציאת האסופה בזמן שהתקשורת כולה מתגייסת להצדיק את ההרג, תהיה שנויה במחלוקת בעיתונות. אך כאן המאמר הוא כולו אד-הומינם, מנסה לנגח אישית את העורכים ולחפש מניעים נסתרים ואמביציות. אני מכיר היטב את קולות הצקצוק מכל פעולה חברתית. כשגרילה תרבות הגיעה לקריית גת כמחאה על סגירת פולגת (אגב, איש העסקים שסגר את פולגת, צביקה בארינבוים, העסיק את אהוד ברק בתקופה שזה "עשה לביתו"), לא ראיתי שם את אלפרוביץ' ותומכי המלחמה. חובבי הדרום מגינים עליו כשמדובר בתירוץ להרג ערבים. לטעמי, טראומה מפיטורים של עובדת פולגת בת חמישים קשה לא פחות ממקרה חרדה אחרי נפילת פצ"מר.
יותר מכל הביקורת, אני לא שותף למילה 'חלילה' שכתב המבקר כשמדובר על הפסקת ההרג. איך חובב-ספר מסוגל לשוש למלחמה כזו? לאחר שטוקבקיסטית האשימה אותנו בכך שכוחות הברית לא הפציצו את אושוויץ, אלפרוביץ' הסביר בבלוגו את הפירוש של אי-יציאה למלחמה, "עליך כנכד של מהגרים לשוב לארץ מוצאך". האם אלה שתי האופציות הקיימות: בריחה או רצח? זו בעצם המשמעות של 'לצאת!' – להתוות דרך נוספת מול הפראנויה של האלפרוביצ'יזם את דובר צה"ל – דרך שבה גם אנחנו נהנה מהשמש החורפית, וגם שהילדות אשר פגזים ריטשו את בטנן בעזה לא ימותו, ויהנו מאותה שמש.  

  (גרסה טיפה מקוצרת פורסמה בהעיר האחרון)

האם באר שבע עירי הפכה לעיר משטרה? שחררו את כותב לצאת רן צורף!

אימייל שקיבלתי עכשיו מבעז יניב, עורך כתב העת הבאר שבעי דקה, ששותף באנתולוגיה 'לצאת!':
הי ,
אני מצרף לכם את המייל בעקבות הפגנת המחאה השקטה היום בבאר-שבע שהסתיימה במעצר (ללא סיבה הגיונית) של חמישה אנשים. בין העצורים רן צורף שאת הדיווח שלו על ההפגנה בב"ש פירסמנו בלצאת! רן נעצר למרות שעמד במרחק די גדול וכבר אחרי שהשלטים קופלו ולמרות שהוא היה בין מספר אנשים (אני בינהם). השוטרים ניגשו מראש בכוונה לעצור אותו…
הגעתי עם 30 חוברות  בכוונה לפזר אותם בסוף ההפגנה. בגלל שהסוף היה רווי במשטרה לא ממש היה לי זמן להעצר ולקחת כסף מאנשים פשוט חילקתי את החוברות לאנשים תוך כדי ניסיון לא להעצר…
בעז

קומוניקט של המארגנים:

14/1/2009
 
-הודעה לעיתונות-
 
ניר אורן, מנכ"ל פורום המשפחות השכולות ולאה שקדיאל, פעילה חברתית מירוחם הם בין חמשת העצורים במחאה שקטה של תושבים בדרום נגד אלימות ובעד הידברות.
 
היום, יום רביעי, ה-14/1, בשעה 15:30, התקיימה מחאה לא אלימה נגד המלחמה בעזה.
יהודים וערבים התאספו יחד מול בית המשפט בבאר שבע לומר כי אלימות אינה פתרון וכי יש לעצור אותה וליצור הדברות בין שני הצדדים.
במהלך המחאה נעצרו 6 אזרחים שאחזו בשלטים ועמדו על המדרכה.
אנחנו תושבי הנגב, יהודים וערבים מביעים מחאה לא אלימה נגד הפגיעה באזרחים חפים מפשע משני צידי המתרס, וקוראים למדינת ישראל ולחמאס להפסיק את האלימות ולפתוח בדרך של הידברות. 
אנחנו לא מוכנות/ים לקבל מציאות בה כל צד מנסה להשיג הישגים באלימות, תוך פגיעה חסרת תקדים בבני אדם, אזרחים בצד השני, יהודים וערבים.
העצורים: לאה שקדיאל, אשת חינוך ופעילה חברתית מירוחם, האישה הראשונה שכיהנה במועצה דתית בעקבות פסיקת בג"צ (בג"צ שקדיאל). ניר אורן, אב שכול ומנכ"ל פורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני בעד שלום,  ו- 4 סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון.
מארגני המחאה מוסרים: "עוד פעם נתפסת הדמוקרטיה הישראלית במערומיה. לא יתכן שחופש הביטוי של אזרחים המעוניינים לשבור את הקונצנזוס סביב המלחמה יפגע בצורה כה ברוטאלית. יש לאזרחים במדינה דמוקרטית הזכות להתאגד ולהביע את מחאתם."

ניסיונות העבר ואין ספור מבצעים ברצועת עזה ופעולות אלימות בשטח ישראל מלמדים את כולנו כי אלימות לא מביאה לסוף הסכסוך, ואינה גורמת לצד אחד לקבל את תפישת עולמו של הצד השני. 
אנו מסרבים להיחלש לאור המצב הנוכחי, ולהיגרר מאחורי הניסיון לנצל מצב רגיש זה ולזרוע שנאה בין יהודים וערבים בכלל ובנגב בפרט. אנחנו בעד פתרון סכסוכים בדרכים לא אלימות, המקדמות מרחבים של הקשבה וסובלנות  – משני עברי המתרס: בתוכנו אנו ובעזה. 
אנו חיים זה לצד זה בדרום, אזרחים יהודים וערבים, וכך נמשיך לעשות גם לאחר האירועים האלימים האחרונים. כפי שהטיל והרקטה אינם מבחינים בין יהודי לערבי, בין אדם לאדם. 

 

קבוצת פייסבוק כמחאה על המעצרים

טקסט של העצור ניר אורן, מנכ"ל פורום ההורים השכולים, על המעצר

 

עדכון:

רן צורף נותר לישון הלילה במעצר.

 

עדכון 17 בינואר:

קיבלתי אימייל מרן:

רציתי לעדכן ששוחררתי אתמול בלילה למעצר בית בצפון ושלומי טוב.
כנראה שהולך להיות הרבה רעש סביב המשפט של ששת העצורים, ובו המדינה תצטרך להסביר למה אסור להפגין נגד המלחמה ומה זה המושג  הזה "התקהלות אסורה" שמאפשר לפזר כל הפגנה ולעצור מפגינים.

 

לצאת! אסופה נגד המלחמה בעזה + ההפגנה מול אקירוב בוידאו + בועז יניב על השיח הרווח

 

להורדת החוברת כקובץ PDF

לצאת!, אסופה נגד המלחמה בעזה והפקרת הדרום, הוכנה בדחיפות גדולה וזעם רב, מיד עם פתיחת המלחמה, כתגובת מחאה מיידית. האסופה היא שיתוף מלא תקווה של מספר גדול של כתבי עת: מעין, אתגר, דקה, סדק, גרילה תרבות ומארב. בערב היום השלישי למלחמה הוצאנו קול קורא, וביום החמישי למלחמה נפגשנו ל12 שעות עריכה מרוכזות כדי לבחור חומרים. לצאת! נועדה להספיק לצאת להפגנה הגדולה ביום שבת, שבוע למלחמה.

לפני שנה וחצי יצאה אנתולוגיית השירה המעמדית 'אדומה' שהייתה הצלחה גדולה והגיעה למהדורה שלישית. האסופה הזו היא המשך ישיר שלה, אך היא גם שונה מאוד, שכן יצאה במהירות רבה. חלק מהיתרונות והחסרונות של החוברת שבידכם קשורים למהירות וללחץ שבהם נערכה. על אף הזמן הקצר, הגיעו אלינו מאות טקסטים ועבודות אמנות, שנאלצנו לדחות רבים מהם בגלל חוסר מקום.

את כולנו חיברה הסלידה מהמלחמה הנוכחית, שנערכת מהנוף של מגדלי אקירוב ושל זגוגיות המטוסים, כשנרצחים בה תושבי עזה ונכתשים תושבי הדרום. עוד נשלם את מחיר היוהרה, הציניות והכוחנות והפקרת האוכלוסיות בפריפריה בדיוק כשם ששילמנו במלחמת לבנון השנייה, שהובילה רק למוות והרס, ולא השיגה דבר. לצאת! קוראת להפסיק את הכיבוש ולצאת לפעולה ארוכת טווח ובעלת חזון רב-תרבותי ושוויוני. אנחנו מגנים את הטבח וההרג, קוראים להפסקת אש מיידית ולמעבר לפסים של הידברות ושיתוף.
 
עורכים: בעז יניב, יערה שחורי, מתי שמואלוף, תומר גרדי, רועי ארד, ניר נאדר, רונן אידלמן ויהושע סימון.
מעצב: רונן אידלמן.

הוצאת אתגר, מארב, סדק, דקה, מעין וגרילה תרבות.
מהדורה ראשונה, אלף עותקים,  01.01.2009
www.etgar.info
www.maarav.org.il
www.daka-journal.com
www.maayanmagazine.com
 
החוברת תחולק בחינם (כל תמורה שתתקבל עבורה תעזור לנו להחזיר את ההוצאות) – בהפגנה הגדולה ביום שבת.
לשיר הפותח פיוט לימים הנוראיים של ערן צלגוב והיצירה של פהד חלבי בגלריה בית-העם.

La-zet!

 
 

התנצלות

 

אני רוצה להתנצל בפני הכותבים והאמנים שהטקסטים שלהם לא נכנסו, על אף שהתאמצו ושלחו חומרים. ב48 השעות של הקול הקורא הגיעו מאות טקסטים והיינו צריכים במהירות לבחור רק כ60 שירים ועשר עבודות, שהם כאחוזים בודדים מהטקסטים המעולים שהגיעו. בשל המחסור בעמודים שקשור לתקציב החוברת הזעום – נאלצנו לוותר על כל המאמרים והסיפורים המעולים שהגיעו ועל כל החומרים בשפות זרות. גם לאחר שבחרנו, בית הדפוס גילה שמדובר בחוברת אנטי-מלחמתית וסירב להדפיס אותה, והיינו צריכים למצוא בית דפוס אחר, ושם ביקשו שנוריד עוד ארבעה עמודים. כל העבודה נעשתה בלחץ רב ועד שבע בבוקר, ללא מגיה, ואני בטוח שיש הרבה טעויות שעשינו, ועל כך אני מתנצל. אני מקווה שלא עשינו טעויות גדולות מדי. אם מתעקשים, אפשר להשוות את האסופה למצות שבני ישראל נאלצו לאכול במדבר כי לא היה זמן להכין לחם. ומצות זה טעים עם שוקו. אני בטוח שכל מי ששלחו שירים יבינו כי ערכה של עצם יציאת האסופה חשוב יותר משיר זה או אחר שלא פורסם, ושהצרות בעזה והדרום גדולות יותר משגגות העריכה שאני מניח שעשינו. אני ממליץ לכל מי שיש לו חומרים לפתוח בלוג (למשל בבלוגלי או ישראבלוג) ולהעלות אותם לאינטרנט.

 

ולסיום, טקסט אורח של בעז יניב, עורך דקה, כתב העת לשירה היחיד בדרום, אחד מעורכי האנתולוגיה ומהחברים שהשתתפו בהפגנת השירה מול אקירוב. לא ביקשתי ממנו רשות, אלא עשיתי קופי פייסט מטוקבק שכתב באגב, אני מקווה שזה בסדר.

 

בעז יניב  בתאריך 1/2/2009 2:23:49 AM

לכותבים ולמתלוננים

יש לי המון מחשבות בעקבות הפעולה על החוברת ברגע זה אסתפק בשתי פניות. 
פניה ראשונה לכותבים: דבר ראשון החוברת הזאת אפשרית בגללכם, בגלל מי שטרח התכתב חיפש כתב ושלח. העבודה היתה בלחץ גדול של זמן ותחושה של דחיפות, אפילו לא הספקנו עדיין לשלוח מייל לאנשים שחומרים שלהם מפורסמים בחוברת, ולהודות לכל מי ששלח לנו שירים ומיילים תומכים. אז זאת הזדמנות לומר תודה! זה פה בגלל הענות עצומה להרתם למטרה. 

ולאיתמר בויו- זה נהיה עכשיו במודה להגיד לכל מי שמתנגד למלחמה איפה הוא היה כשהפציצו את שדרות איפה הוא היה כשלקחו לעניים ונתנו לעשירים. זה פופוליסטי וזול. כדאי שלפחות תבדוק את העובדות. האנתולוגיה שיצאה ב1 במאי ומשקפת תפיסה חברתית סוציאליסטית ורב תרבותית היא דוגמה אחת. הקראות שירה בבית קפה בשדרות בין לבין אזעקות צבע אדום ושיחה על תרבות פריפריה והזנחת הדרום היא דוגמה נוספת, והרשימה עוד ארוכה. לא הייתי טורח להאריך בתגובה שלי אליך אבל אני אשתמש בך לתאר הסימפטום שקיים בחברה שלנו סמיפטום האדם שלא עושה כלום בשום דבר חברתי או פוליטי אבל מרגיש חובה להגיד לאחרים שמה שהם עושים הוא לא טוב כי הוא לא מספיק/שיוויוני/אתם בכלל מרוויחים הון מטורף מהפעילות החברתית שלהם. וזה לא קשור איפה האנשים האלו גרים. אני גדלתי בפתח תקווה (היא קיימת) נתניה גרתי שנה בת"א ועכשיו ארבע בבאר-שבע אלה ערימה של עובדות מקריות והן לא נותנות לי ולא שוללת ממני שום זכות לפתח מחשבה עצמאית וביקורתית, הן גם לא מעניקות לי זכות יתר כשעכשיו נוחתות בבאר-שבע רקטות. ולפעם הבאה אולי תתמקד בדברים לגופם. 

מקווה שהתגובה ברורה למרות השעה והעיפות. 
מצטער על אורך התגובה 🙂 
שוב תודה לכל הכותבים והשותפים לעריכה

 אם הפסדתם את הפעולה של גרילה תרבות, באדיבות החברים מidov, ההפגנה מול מגדלי אקירוב, שבלי או עם קשר יום אחריה הודיע אהוד ברק על נטישת המגדלים. בין המשוררים: אהרון שבתאי, יובל בן עמי, אני, אביה בן דוד, מתי שמואלוף ועוד. מאוד מומלץ 

מאמר בפוליטיקו הארץ על ההפגנה ועל הפרישה של איבתיסאם מרעאנה
מיוטיוב, וידאו של הפגנת האנרכיסטים נגד הגדר בבסיס שדה דב. חזק! הבנתי שהיה גם מצחיק בבית המשפט.
 
תגובות לאסופה:

 

ליאור אלפרוביץ' תוקף בהעיר

אלי הירש תוקף בספרות ידיעות

מעודכן – ערב שירה מול מגדלי אקירוב: קול קורא לאסופה נגד המלחמה

הפגנת שירה מול מגדלי אקירוב (מגדלי צמרת), פנקס 74, צפון תל אביב, במחאה נגד המלחמה ביום חמישי, ה1 בינואר 2009 בארבע אחר הצהריים, כחלק מההתארגנות החדשה נגד המלחמה המטופשת של ברק והחברים הטובים שעכשיו הגיעה גם להורים שלי בבאר-שבע עיר הולדתי. אולי החמאס יהרסו את הבניין המכוער והיקר בשדרות רגר, שהיו פעם שדרות הנשיאים.

האירוע נערך על ידי קבוצת 'גרילה תרבות', שארגנה עד עכשיו שלושה אירועים, כסיוע במאבק עובדי גן המדע המוכים במכון וייצמן, מול שערי פולגת קרית גת שננעלו, וערב שירה עם מלצריות קופי טו גו שיום לאחריו נענו דרישותיהן מהנהלת עלית.
 
משתתפים:
נטלי ברוך, אהרון שבתאי, אלמוג בהר, בועז יניב, נוית בראל, תומר גרדי, יעל ברדה, איתי מאירסון, יהושע סימון, אביה בן דוד, מתי שמואלוף, מיכל דר, רועי ארד, ללי מיכאלי, נמרוד קמר (רשימה חלקית).
בגיטרה: יובל בן עמי

 

מומלץ להביא עוד זוג נעליים או ערדליים ליתר בטחון.

 

המעוניינות להשתתף מוזמנות לתאם דרך כפתור התגובות.

——

קול קורא למשוררים, סופרים, אמנים, כותבות, מוזיקאיות, אמניות וידאו, בלוגרים וכו' בעברית, ערבית ושפות שמיות אחרות, לאסופת יוצרים מיוחדת ובהולה נגד המלחמה בעזה ברוח האסופה הסוציאליסטית 'אדומה'. האסופה היא פרי שיתוף פעולה של כתבי העת מעין, אתגר ודקה, ארגון גרילה תרבות, אקטיבסטילס, אתר התרבות מארב,  וההתארגנות החדשה נגד המלחמה שעליה יהיו עוד פרטים בקרוב. כתבי עת, גלריות וגופים נוספים שמעוניינים להצטרף, מוזמנים.
נשתדל שהאסופה תוציא כבר השבוע מהדורה ראשונה, בדפוס או בזירוקס.
אפשר לשלוח שירים, מאמרים, סיפורים ואיורים, גם כאלה שפורסמו בפורמטים אחרים. חלק מהחומרים יכנסו לאתר האינטרנט מארב.
נשמח אם תשלחו חומרים עד ה31 בדצמבר בחמש אחר הצהריים.
אם חומרים ישלחו באיחור, לא נורא. 
 
אתם מוזמנים להעביר את קול הקורא למי שתרצו.
נשמח אם כל אחת ואחת תראה את קול הקורא כהזמנה אישית.
 
כתובת למשלוח חומרים
poetsforgaza@gmail.com
 
 
כמו כן מתארגן ערב שירה מאולתר וגרילאי מול הדירה במגדלי אקירוב.
 
זה בידיים שלנו
 

——

היום, בעקבות התמיכה או התמיכה בקריצה מצד מרצ-מפלגת השמאל הישנה במלחמה, עזב ד"ר אבנר בן זקן ממפלגת השמאל הישנה את מרצ. אני קורא לכל האנשים הטובים שבמרצ או במפלגת השמאל הישנה לפרוש או להשעות את עצמם עד שהמפלגה תגנה את המלחמה, דבר שבטח יקרה בקרוב, וכמו תמיד מאוחר מדי.

עוד על האשרור של מרצ-הישנה בפוסט הקודם שלי והארוך מדי "תודה לך, ג'ומס".

 ממליץ על ארבעה לינקים לחג:

של עמירה הס

ושל נתי יפת

הצצה מעניינת על מה שקורה לעזה ומה בכלל החמאס רוצה, דבר שאי אפשר ממש להבין מהפרשנים לענייני ערבים המוטים שלנו, ניתן לשמוע בטעות ב'שיחת טלפון מפתיעה' של שי ודרור. שי ודרור די מעצבנים, אבל שיחת הטלפון כאן הפתיעה דוקא אותם.

בלוג התמונות של אלכס ליבק, שמראה שעם כל הביקורת והתעוב שלי לסוג הפוליטיקיאים שיכולים להחליט על הרג ילדים ופגיעה בבטחון האזרחים בשביל כמה מנדטים, אני אוהב את ישראל. (תודה לוולווט על הלינק)

 

——–

טוקבק שלי למאמר בעד המלחמה של דובי קננגיסר
# צ'יקיבתאריך 29 דצמ' 2008 בשעה 3:51 ראשית תענוג להתעמת עם עמדה מנוסחת היטב ולא אמוציונלית. אבל לא כל כך הגבת על הטיעונים שאני מכיר נגד המלחמה.
3 הטיעונים הבסיסיים שלי נגד המלחמה הם1. המלחמה תביא את ישראל למצב פחות טוב משהיתה קודם: יהיו יותר קסאמים, ויעופו יותר רחוק, מצבו של שליט יכול להיות יותר רע, החמאס יתחזק בשטחים ובעזה, כפי שחיזבאללה התחזק במלחמה הקודמת, אבו-מאזן שלא יעשה כלום ייחלש ועשוי לעזוב לטובת מנהיג יותר תקיף, החלקים המתונים בחמאס כמו הנייה שהכיר בישראל בגבולות 67 לפני חודש, יוכו, יש סיכוי שישובו הפיגועים לזמן מה, החיזבאללה יתחזק כנציג אוטנטי של העם הערבי מול המשטרים הפרו-ישראליים, יחסינו עם מדינות ערב יתעררו, מצרים תהיה חייבת לעשות פרצוף לא נחמד לישראל כדי לא להיחשב בוגדת, הדו-קיום בישראל יפגע, כבר אני רואה הרבה טוקבקים נגד ערבים והיום קיבלתי ממישהו שחשבתי כידיד לינק לקבוצת פייסבוק שפתח שקוראת להחרים בתי עסק ערבים בנוסח שמזכיר קריאות מ1933, האופטימיות של אובמה בתחילת שלטונו להביא שלום תמוסמס, כי הערבים יהיו חייבים להגיב ולא לדבר. זו רשימה של דברים צפויים – אבל המסוכנים יותר הם אלה שאני לא חושב עליהם או לא מעלה על הכתב. בהתקפה הקודמת על עזה ב2006, מלחמה שכבר שכחנו אותה, לאחר חטיפת שליט, קיבלנו כספיח את מלחמת לבנון 2006, למי שזוכר. בקיצור, יקרו רק דברים רעים, האם אתה יכול להציג דבר אחד טוב שיקרה טוב לישראל בעקבות המלחמה? ההרתעה תעלה? למי זה יעזור חוץ מלרוני דניאל, אם ממילא יירו קסאמים? ביום השלישי של המלחמה קראתי ידיעה קטנה בעיתון שאומרת מה באמת קרה: 'המערכת הצבאית של החמאס לא נפגעה'. הטיעון השני והיותר חשוב מבחינתי הוא שמתים המון אנשים שלא היו מתים אם לא היתה המתקפה, ולא היו נפצעים. לא בעזה ולא בישראל. כלומר במקום שימותו אפס אנשים בישראל ימותו עשרה או עשרים, אולי יותר, ובעזה במקום שימותו נגיד-ארבעה ימותו אלף. כבר מתו עשרים פעוטות לפי הבלוג של אייל גרוס שמצטט מרופאים לזכויות אדם. תחשוב שבת-דודה שלך היתה מתה, זה לא נעים. אני לא מניח שיש מישהו שרשם לעצמו להרוג עשרים פעוטות, אבל עזה היא המקום הצפוף בעולם ועם בניה מחורבנת, כך שפשוט אין בו אפשרות לפעולות כירורגיות, כפי שמציגים בגאווה בתקשורת הישראלית ואנשים מסוגלים להאמין לזה. הטיעון השלישי, שאחרי המלחמה יהיו צריכים להגיע לאיזה הסכם כדי להפסיק את הקסאמים ובו יהיו תנאי מינימום מצד הפלסטינים כמו לפתוח את הרצועה ולקבל אוכל ותרופות, הסכם שהיה אפשר להגיע אליו גם עכשיו. הרי זה הסכם הרגיעה שהם רוצים, בטח הוא יוצג שוב אבל לבני תגיד שהיא השיגה אותו בזכות הנצחון. כמו במלחמת לבנון השניה.
הדבר דומה לכך שתבוא אלי ותגיד לי שאתה סובל ממקום עבודתך כי כל הזמן צועק עליך הבוס כשאתה מאחר. ואתמול הוא זרק עליך צלחת. ולכן אתה רוצה למלא את המשרד בשעות הלילה בחומצה, ואז כולם יסבלו כשהם עובדים, כמו שאתה סובל מהצעקות. אומר לך, דוביל'ה, הקשב, תרגע, יש פתרון אחר, ניסית למשל להגיע בזמן לעבודה? תגיד לי שזה בוס משוגע, ומי רוצה לראות אותו בבוקר כשהוא כזה מגעיל. וגם תספר לי שאתמול שברת עליו קומקום. אז אומר לך שמה שלשפוך חומצה במשרד רק יחמיר את המצב, אבל ישאיר את הבעיה על כנה. ואז תגיד לי, זה טיעון רפה. למה אתה תמיד נגד פעולות? יש אנשים שמבינים רק כח. אתה מכיר מישהו שהיה מוכן לסבול שיזרקו עליו צלחת? 
אני מסכים שלא כל פעולה צבאית היא טפשית, למשל מלחמת העולם השניה (בניגוד למלחמת העולם הראשונה), אבל אדם שתומך במלחמה שיש לה סיבה כל כך שקופה (העלאת המנדטים של אהוד ברק מהרצפה מ11 ל16 הבוקר) וספין כל כך ברור (לא היו אפילו הרוגים בדרום בניגוד לתירוץ למלחמת לבנון השניה. ישראל, כפי שאתה בוודאי יודע, תקפה ביום בחירת אובמה כדי שלא ידווח שהיא התחילה בעולם), הוא בעיני מעט פרייאר שיהיה מוכן לקנות כל לוקש. ברור שהמלחמה הזו שונה מהמלחמה הקודמת קצת, כמו שהמלחמה הקודמת שונה ממלחמת לבנון הראשונה קצת, המשותף
לשלושתן הוא שבשלושתן מאמינים פרייארים.