Monthly Archives: נובמבר 2009

בעד השירות הצבאי, בזכות המתנחלים, ומעט על רוק ישראלי

1.
צדק מי שהזהיר אותי. לאחרונה אני יותר ויותר מצטער שלא עשיתי שירות צבאי. דווקא תקופת הצבא על כל האבסורד שלה, יכלה לתת לי איזה זווית שאין לי כרגע ככותב. זה לאו דוקא חייב להיות גיוס לצה"ל או צבא מודרני אחר. אני מדבר על שירות פעיל בחיל הפרשים, במלחמת העולם הראשונה למשל, או  במלחמות הפוניות. עם כל הכרוך בזה.

 
2.
לפני 15 שנים קניתי אופניים בהתרגשות רבה. הייתי אז כתב המוזיקה של עיתון תל אביב, שמערכתו שכנה ברחוב מיקוניס. באותו יום, הייתי פזור נפש כתמיד, חלפתי במהירות בצומת ברחוב המסגר, וכמעט נדרסתי למוות על ידי מכונית, שהמשיכה לקלל ולצפור. יש לי נטיה להיות מהורהר ולחשוב. וזה מסוכן מאוד לאדם שנוסע, כי אני יכול לדרוס או למות.
הבנתי שטעיתי ושעלי לחזור להליכה או לתחבורה הציבורית באדיבות חברת דן. אפסנתי את האופניים ליד הבית שלי שהיה אז ברחוב חובבי ציון 6. האופניים הרקיבו במהלך השנים עד שנעלמו, כנראה התמזגו עם הגדר. וכך, במשך שנים הייתי הולך רגל מאושר, שנהנה לתעות מהורהר ברחובות היפים של העיר, כפרפר ששתה לשוכרה. להגיד שלום לאנשים שאיני מכיר ולברך את מוכרות חנויות הפרחים ואת המאבטחים, מנהלי חנויות ההכול בדולר, כמו גם חפצים דוממים שנקרו בדרכי פה שם.
רק לפני חודש התגברתי על הטראומה ההיא וקניתי שוב אופניים חלודים ב200 ₪ מסוג טייגר או שם אחר של חיה ממשפחת החתוליים. אני נהנה מהם מאוד (תודה, חנה ליכט, על התיקון). אף שכל הזמן יש לי הוצאות. אני מסרב ללכת עם כסא, זה נראה לי יאפי. אז הכסא נגנב לי וקניתי חדש ברחוב יהודה הלוי אלנבי. בגלל שהייתי בחנות, אז בהשקעה של ט"ת ו"ו שקלים רכשתי צפצפה בצורת מפלצת סגולה, שנגנבה מן הסתם מתלת אופן של ילד באחת מארצות השפלה. הרכישה של המיני-זמבורה היתה תוצאה של חיבה וגעגועים שלי לקהיר, בה נהגי המוניות מצפצפים כל הזמן. ונראה לי שטוב לייבא את התרבות המצרית היפה הזו של הצפצוף ברחוב לפה, כתגובת נגד לאמריקניזציה ההמונית.
כנהג איום ונורא, אני נוסע רק על המדרכות כדי לא למות או להיפצע, דבר שמפחיד אותי יותר. זו הזדמנות לחזור ולכתוב שאם כן אמות, דבר שאיני מפחד ממנו – שיהיה ברור, בשום אופן אני לא מוכן להיקבר בבאר שבע, רק בתל אביב, ועדיף באיזור חיי הלילה. ואין סיבה שלא אקבר בכמה מקומות שונים, המיכטרוניקס, המנזר או סלון ברלין ומקום כלשהו בלילינבלום, את אפי אשמח אם יקברו בפאב הפרוזדור במטבח. 
יש תאוריה ליהושע סימון אודות פוליטיקה של הולכי רגל מול זו של בעלי רכב, היא כמסתבר נכונה מאוד. הבחירות האחרונות בתל אביב היו על הטיקט הזה. המעבר לאופניים שינה את זוית הראיה שלי על החיים. זה גרם לי להבין למשל את המתנחלים.
היום אני נוסע ומסתכל על הולכי הרגל, שפעם הייתי אחד מהם, כאוייביי, הם עוצרים אותי בתנופתי, לא זזים, נעמדים באמצע המדרכה ומעיזים לשוחח זה עם זה כאילו אין מחר, כשאני עומד וממתין בייאוש. אתמול, אחרי היציאה מחנות האופניים, מישהו פתאום הלך אחורה והתנגש בי ואז גם כעס עלי. טיפוס נכלולי עם זקן צרפתי. אם פעם כשהלכתי הייתי אומר להם שלום, או מהנהן, בייחוד אם מדובר בבחורות יפות. מאחיי בני האדם הם הפכו להפרעות. לטעמי, אין הבדל בין האדם החוסם לאיש הקטן שנמצא ברמזור האדום. האנשים, בני האדם, הפכו מבחינתי לחפצים מציקים, שמוטב שיעלמו בוקר בהיר.
אוייבי המושבעים ביותר הם האמהות המרושעות עם העגלות, אלה תופסות את כל המדרכה. מדוע הן עושות ילדים, אותן גנבות זרע? הדמוגרפיה הזו היא רק נגדי כרוכב אופניים, ולא אכפת לי אם האם היא יהודיה, מוסלמית או מורמונית. אני רואה את הטף כאוייבים. התינוקות החלאות מפריעים לי להגיע ליעדי, ולעתים הדבר בעל חשיבות מכרעת כשמדובר בארוחת בוקר בכרם אצל שמשון, למשל. מדוע שלא יקחו את התינוקות על הראש ויתפסו פחות מקום? או שיגדלו כיס כקנגרו וכאופוסום.

גרועים ביותר הינם הזוגות שדוחפים יחד עגלה במצג של פמיניזם דלוח. כאילו מישהו שם עליכם ומאמין לכם שאינכם בוגדים זה בזה בצ'טים של קפה דה מרקר אם תלכו יחד עם תינוק בשמש המשעול הצר של קינג ג'ורג'. למה צריך את חוסר היעילות התחבורתית הזו הקרויה האדם האנושי?
אך האויבים הלא פחות גדולים שלי הם אלה שסתם הולכים במרכז המדרכה ומהרהרים. הם מרשים לעצמם לחשוב מחשבות סרק חסרות תועלת ומען. איך הם מרשים לעצמם את התענוג האגואיסטי הזה, והמרושע?
 
3.

השבוע הייתי בטעות בהופעה של רוק סטנדרטי, רוק ישראלי פריך מהסוג הרגיל. ראיתי קהל מתקבץ ליד מקום של הופעות ונכנסתי בחינם כי זו היתה אמצע ההופעה.
זה היה נורא. שכחתי כמה נוראה יכולה להיות מוזיקה של להקות ישראליות. אני אוהב רוקנרול. וגם איני נוסטלגי, ואוהב להקות חדשות. למשל את "אשכרה מתים" או "שמוקס", אבל זו היתה הסחורה הישנה, הרוק הפולני הבכייני והרופס-פריך. הקהל ברח לצד, למקום ששומעים פחות את הלהקה, נותרו עדיין מול הבמה עשרה אנשים מנומסים, ונשארה רק אוהדת אחת שנראית ממש נהנית, כנראה מישהי ששוכבת עם אחד הנגנים או הזמרת האיומה, אחרת איני מאמין שהיא נהנתה. אולי היתה חרשת.
מעבר לשנאה שלי ללהקה חסרת הסגנון ולמוזיקה חסרת הכשרון והבנאלית, חשתי גם משהו הפוך: הזדהות עם הכשלון של הלהקה. חשבתי איך זה להיות שם, כשהקהל בורח, ואתה צריך לנגן עם קהל שונא ומתנגד. אני מכיר את זה כמי שבעצמו פעמים רבות מעורר חוסר נוחות ובוז בקהל שלו.

הלהקה בוודאי מפתחת סלידה מהקהל שמתנהג כך לתרבות אחרי כל כך הרבה חזרות מתסכלות שעברה בחדרים מדכאים עם אחוז פחמן דו חמצני שהיה מזעזע את ועידת הבריאות של האומות המאוחדות. בקיצור, חשתי הזדהות עם הלהקה שאולי מבינה שהיא גרועה ובוודאי מבינה שהיא שנואה. והרגשתי רע גם כמי שהוא חלק מהקהל הדוחה הזה שמעליב את הלהקה הלא נסבלת. בוודאי גם אני נראה לרבים כמו הלהקה המחורבנת הזו, בוודאי לרוב הטוקבקיסטים או מבקרי השירה השמרנים של היום בעלי החיבה ל"שירה בעלת עומק" (מזוייף) או משוררים חסרי-ברק ומדכדכים. ואני נראה להם סתם שמוק חסר כשרון, כמו שהמשוררים המשמימים שהם מעריצים כל כך נראים לי בדרך כלל, כך שגם איני יכול להאשים אותם.
בקיצור, הייתי במועדון הכמוש הזה חמש עד שבע דקות מקסימום, ואז הרגשתי שמהלחץ הכפול מתפתח אצלי פצע קטן בשפתיים, פצע שהוא הרוק הישראלי.

 

אירועים להמשך השבוע

 

יום שלישי – יעלה הפוסט המלא שלי על התכתבות מול בנק לאומי ונוגע בהוספת השם צ'יקי לשמה של מנכ"לית הבנק, גליה מאור. בלעדי וסנסציוני.

יום חמישי – אירוע שירה של גרילה תרבות ובצלם נגד חומת ההפרדה באבו דיס. פייסבוק

 

הזבוב על רגלי \ מכתב אישי לקובי אריאלי בגין פוסטו על המאגר הביומטרי

*
ממתין לתה האחרון בקהיר
אי אפשר לעשות עיניים בינתיים
מלבד לזבוב על רגלי
 

*
הזבוב שעל רגלי,
האם אתה
בלונלי פלנט?
 

*
הזבוב על רגלי
כמה כוכבים קיבל
בלונלי פלנט?
 

(השירים הוקראו באירוע משוררים כותבים למגירה אמש בספריה בדיזינגוף סנטר, שהנחה בחן אלכס אנסקי)

אלכסנדריה

צועק אלי
על כרכרת-פאר ללא יושב
הרַכַב העצוב
 

*
טפשי להיות בקהיר
כשאינך מאוהב
כשהסירות על הנהר הן סירות
מנהלי המסעדות מנהלי מסעדות
מצחצחי הנעליים מצחצחים נעליים
והקלטת ששם הנהג –
קסטה

 
קפה חוריה

בין פקקי הבירות
וצחוק האמריקאיות
ביתי
 

אלכסנדריה 2
במצודה שבנתה קלאופטרה
פַרות הים
מפלסטיק 
 

*
 
הלילה יורד
כבר לא רואים את הסככות
כבר לא רואים את הציפור
כבר לא רואים את הכריות
כבר לא רואים את תפרי הכריות

גורי הכלבים מצטנפים ליד החתולים
אין איש ליד הנדנדות
בדווי מדליק סיגריה בחשכה
כבר לא רואים את ההרים
כבר לא רואים את השטיחים הארוגים
אדם אינו רואה את גרביו
והיחף את קמיצתו
בלילה כזה
יודה לאל מי שיש לו כוס תה

להגן על דנה

 

אירוע השירה של גרילה תרבות נגד המאגר הביומטרי היה לטעמי הצלחה גדולה וגרר תגובות רבות. התגובה המעניינת ביותר שקיבל היתה של הפובליציסט קובי אריאלי, אדם מקסים ורהוט שאני מחבב באופן אישי. עם זאת אני חושב שהטקסט שלו, שהתפרסם במערכת הבלוגים של אנרג'י, הוא הוכחה טובה שצריך להתנגד למאגר. הייתי אומר כמי שאוהב את הכותב שזה גם טקסט לא ראוי לו.

כמובן, הוא יכול היה להעמיד את היתרונות והחסרונות של המאגר, ואז לקבוע דעה. לגבי המאגר, לא מדובר כאן בעניין של שמאל או ימין. בחלוקה סטנדרטית, יש בהתנגדות למאגר משהו ליברטריאני ימני אפילו, דה-צנטרליסטי. בואו נגיד שסטלין היה בעד המאגר אם היה אפשר לעולל דברים כאלה בזמנו. וגם אסד כיום היה די נלהב. מולו, לא נראה לי שאזרחי ארצות הברית היו מוכנים לשתף פעולה עם חוק שיכפה עליהם לתת טביעת אצבעות ועין שאחר כך תודלף לכולם, כפי שדלף המאגר הקודם. לי עצמי היה אותו במשך תקופה במחשב שקניתי יד שניה, וזה די עזר לי כי היו טלפונים וכתובות של כולם.

אבל שימו לב איך אין בטקסט של אריאלי אפילו טיעון אחד מדוע המאגר הוא טוב, אלא רק כתב-שנאה אד-הומינם נגד תל אביבים ו\או נשים (אותן הוא משווה למאידנק, ונהנה לקרוא להן מטומטמות. תאר לך היו אומרים החרדים מטומטמים, שזה כמובן לא נכון). הנה הטענות נגד המאגר מוגשות בקיצור, הנה, קוקיבו, בוא תתייחס אליהן. יכול להיות שמתנגדי המאגר, כמוני, טועים ומטעים. אולי נפסיד איזה משהו מכך שמהמאגר יבוטל. יתכן שיש גם תוקפנות יתר במאבק. יתכן שזה גם לא הדבר הכי חשוב בעולם. בוודאי יש מה לבקר אצל המתנגדים למאבק, אבל סוג הביקורת שנוקט אריאלי, נגד נשים ונגד תל אביבים הוא כמעט גזעני, אם היה כרוך בגזע. בוודאי מיזוגני, כפועט שמושך בחזיות לנערה היפה בגן ועושה גרפס לשמחת הילדים החזקים. מה עשתה לך רע דנה, מה?

הדבר המצחיק הוא שאריאלי מניח שההתנגדות למאגר היא היא האוטומטית, כי חנין במקרה מתנגד למאגר (הזדמנות ללינק לתקציבולטור של עיר לכולנו, שהיא אולי מקרה נדיר של מפלגה שלא מביישת את בוחריה, גורמת להם גאווה, ועושה עבודה אופוזיציונית מעולה, על אף כתבות-נגד מוזמנות שמתוזמרות בכמה מקומונים). ואגב גם מיכאל איתן בעל הבנות היפות במתחם, מתנגד למאגר דנן. ועוד אנשים מהימין, שאיני רוצה להזכיר כאן, כי הם לא שווים אזכור, שכנראה שקלו בעד ונגד והבינו את הסכנה במאגר הזה. 

אריאלי מדבר נגד אוטומטיות. אני חושב שבעיה אישית שלי היא שאני חוכמולוג ולא אוטומטי – תכונה יהודית. אבל יש אנשים רבים שהם אוטומטיים, כשהם נגד דיכוי, רצח, אונס, נישול, חוסר שוויון, גזענות, פגיעה בזכויות אדם, כיבוש, כפייה דתית או אנטי-דתית וכו'. אין כל כך בעיה באוטומטיות כזו. האיש מן הישוב טוב לו להיות אוטומטי במקרים כאלה, שהם לרוב בעייתיים, אלא אם הוכח אחרת.

ואגב, איני בטוח כל כך שדב חנין תומך בעבודה בשבת (בניגוד לדנות ולרינות בפנטזיה של אריאלי), כפי שטוען אריאלי, כך שמופרכת כל התזה שלו בדבר נהירה עיוורת אחרי חנין. וכאן עלי לומר, שחנין לטעמי, הוא חבר הכנסת שהכי מייצג אותי, גם אם איני מסכים עם כל מילה שלו. אני למשל בעד שיפוץ המזרקה של אגם ונגד הורדת הכיכר ש'עיר לכולנו' ועוד מפלגות מריצות.

אריאלי עשה דבר מוזר: הוא האשים כי הנער הצועק המלך הוא עירום כי הוא אומר זאת כרפלקס וכחלק מעדר. את החיבה לגישות השנאה הללו נגד נשים ותל אביבים ניתן למצוא בעדר הטוקבקיסטים התלאביבופובים שכל כך נהנים כשנכנסים בתל אביבים, או למעשה בתל אביביות. יש בפוסט מעל מאה טוקבקים בעד אריאלי, אם היה סתם כותב נגד המאבק בוודאי היו לו פחות תומכים, אז אולי זה שווה. שנאה זה מוכר ומביא כניסות. 

ככה זה ההמון הטוקבקיסטי, רוצה דם ושנאה וגזענות-קלה והקשרי שואה. ואגב, קובי, אותם טוקבקיסטים שתקפו אותך היו כותבים בעדי אם הייתי כותב אישית נגד חרדים באופן כללי כעדר של מטומטמים ומאידנק, שפועלים בצורה אוטומטית ולהם אצבע אחת. 

 

באהבה,

צ'יקי

 

—-

 

ובאותו עניין, הפרויקט הבא של גרילה תרבות:

 

שירה מפרקת חומה

היה במשוך בקרן היובל, כשמעכם את קול השופר, יריעו כל העם תרועה גדולה, ונפלה חומת העיר תחתיה (יהושע ו', ג-ה)

ב 3 בדצמבר נצא משוררים ישראלים ופלסטינים למחות נגד אחד מסמלי הפרות זכויות האדם הדרמטיות ביותר של השנים האחרונות – חומת ההפרדה. 

ביוני 2002 החליטה ממשלת ישראל להקים את מכשול ההפרדה, שמטרתו המוצהרת היתה למנוע כניסה של פלסטינים מהגדה המערבית לתוך ישראל בצורה בלתי מבוקרת. ומאז, ברגל גסה בונה ישראל את המכשול, ברובו על אדמות פלסטיניות, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהפגיעה הנרחבת בזכויות האדם של התושבים הפלסטינים. 

במסווה של בטחון בונה ישראל את הגדרות והחומות וכך מספחת ק"מ רבים של אדמות פלסטיניות, מגבילה מאוד את חופש התנועה של פלסטינים, פוגעת ביכולתם להשתכר, לפרנס את משפחותיהם ולחיות בכבוד. החומה פוגעת גם בנגישות האוכלוסיה אל בתי חולים, בתפקוד הנורמלי של מערכת החינוך, ביכולת לקיים קשרים משפחתיים וחברתיים רבים ובסדרה ארוכה נוספת של פגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים. למידע נוסף על מכשול ההפרדה 
http://www.btselem.org/Hebrew/Separation_Barrier

ארגון בצלם ותנועת "גרילה תרבות" חוברים יחד לאירוע שירה חד פעמי של יוצרים ויוצרות ערבים ויהודים שיקריאו שירה ויפילו את חומת ההפרדה שבראשנו, בתקווה שהאותיות ייצרו מציאות אחרת. מציאות של הכרה, שיוויון וצדק חברתי לכל בני האדם.

התרבות המזרחית בארצות האיסלם הוכיחה כי יהודים יכולים ליצור, לכתוב, להתפלל, להשתוקק ולאהוב בערבית. ישראל צריכה לשאוף לאופק של תרבות יהודית-ערבית משותפת, שיונקת מעבר מגוון לתוך עתיד שיאפשר הדדיות ושכנות. אלף שנה נכתבה תרבות משותפת והיא זו שצריכה לעמוד היום כסמל להפלת החומה.

יופיעו באירוע שירה מפרקת חומה 
• יערה שחורי
• סאמי מהנא
• אהרון שבתאי
• רוני הירש
• צאלה כ"ץ ז"ל
• מרוואן מחול
• מתי שמואלוף
• רועי צ'יקי ארד
• יהושע סימון
• תאמר מסאלחה
• ענת זכריה
• ראזי בטחיש
• עאבד נאטור
• אלמוג בהר
• אימאן אגבריה
• יונית נעמן
• מרחב ישורון
• חנא אבו חנא
• רון קורדונסקי
• חמוטל פישמן
• אביה בן דוד
• דנה פרנק
• יעל בירנבאום
• ואן נויין

להצטרפות:
culturegrill@gmail.com 

איך מגיעים: 

ניפגש ב -3 בדצמבר בשעה 12:00 ברכבת צפון משם ניסע בצורה מאורגנת לסיור קצר בירושלים שיעקוב אחר חומת ההפרדה בעיר. נסיים באבו דיס בשעה 15:30 לארוע הקראת השירה.

הנסיעה על חשבוננו. אפשר להביא חברים ובני לוויה רק יש להרשם מראש על מנת שנדע כמה מקום לשריין. 

מי שלא יכול להצטרף ב12:00 מוזמן להגיע עצמאית ברכב פרטי לאבו דיס בשעה 15:00. ניפגש ליד תחנת הדלק במקום. 

לפרטים נוספים:

מתי שמואלוף mati.shemoelof@gmail.com

אדוה רודוגובסקי, בצלם,0545-646262, adva@btselem.org

ניתן לעקוב אחר האירוע בטוויטר: http://twitter.com/GerilaTarbut

למידע נוסף על בצלם http://www.btselem.org

 

גליה צ'יקי מאור – הפוסט יעלה ב1.12

הפוסט שהיה כאן נדחה עד 1 בדצמבר.

אוכל רק לציין שערכתי אחה"צ שיחת צ'ט בג'ימייל עם מכרה שפנתה אלי בהצעה מסויימת מבנק לאומי, שלא כרוכה בשכר עבורי. העליתי את נוסח הצ'ט המלא איתה, כי יש בו עניין לציבור.

לבקשתה, באופן אישי, דחיתי את פרסום הפוסט הזה ל1 בדצמבר כי המשרד מפחד שאשרוף את הקמפיין.  לי לא משנה התזמון כל כך, אלא העקרון, ובה זה יכול לפגוע, ולכן הסכמתי לדחות בשבועיים בהתחלה ואז עד1 בדצמבר. אם כן, חכו בסבלנות.

 

כדי לחמם את העסק, אציין שהתניתי את השתתפותי בקמפיין הספציפי של הבנק בשלושה תנאים שמתוכם על ההנהלה לבחור תנאי אחד:
  1. בנק לאומי יחליף את שמו לבנק צ'יקי לזמן הקמפיין.
  2. העמלות בבנק לאומי יבוטלו על חשבונות עם פלוס של פחות מ20000
  למשך זמן הקמפיין.
 3.גליה מאור תוסיף לשמה האמצעי צ'יקי, צ'יקו או ציקי.

 

ואני ממתין לתשובה.

 

התפתחות 1:

באופן אירוני, ב22:03 המשרד התוודע על הפוסט, לאחר עוד דקות מעטות המנהלים עודכנו בפרשה, ב22:26 התקבלה ההודעה עם הכותרת 'לא הבנתי את הבעיה שלך' על ידי גולש פלמוני, שתמכה במיזם שאמור על פי הטוקבקיסט לתת לי פרסום, שאני צריך כמו קדחת. 

אז בואו ניכנס לביזנס. אם סעיף 2 יקויים לאורך רבעון עסקי שלם, אני מוכן לא רק להשתתף בקמפיין אלא למחוק את כל הפוסט הזה, ולא לפרסם גם את ההתכתבות ב1.12. זו גם הזדמנות לפרסום טוב לבנק לאומי שעוזר לשכבות החלשות וגם ללבייב, שאני חושב שהוא באוברדרפט לא קטן. אני פונה אליך מכאן, גליה צ'יקי מאור, להסכים להצעה.

 

——

חוץ מזה, תודה לכל העשרות שקראו והגיעו לאירוע 'משוררות נגד האח הגדול' של אלפאגיקס וחבורת גרילה תרבות נגד המאגר הביומטרי המרושע. היה מוצלח מאוד מבחינת החומרים וכמות החשיפה בתקשורת, ומזלנו שהשוטרים היו עסוקים בשתי הפגנות סמוכות אחרות כי עברנו את חוק החמישים איש שמעליו צריכים לבקש אישור להפגנה. תודה גם לצאלה כץ ז"ל שהרימה למעשה את ההפגנה אל-על. 

הנוף מהמלון

ככל שהנוף מהמלון יפה יותר
ככה הציורים על קירות המלון עלובים יותר
ככל שהציורים על קירות המלון עלובים יותר
ככה פקידת הקבלה חתיכה יותר
ככל שפקידת הקבלה חתיכה יותר
ככה החבר שלה שרירי יותר
ככל שהחבר של פקידת הקבלה שרירי יותר
ככה הנוף מהמלון יפה פחות
ככל שהנוף מהמלון יפה פחות
ככה הציורים על קירות המלון עלובים פחות
עם זאת עלי לציין כי
פקידת הקבלה במלון חתיכה
והחבר של פקידת הקבלה שרירי
אני מזמין קינלי
בוחן את הוילונות
מחכה בסבלנות לזבובים
הנחמדים

%d בלוגרים אהבו את זה: