(פורסם לראשונה בבלוג בהארץ בשלושה חלקים במהלך 2013)
חלק א' – חבר הכנסת שפחד מהתאגידים הגדולים. הלוביסט: "יש בזה משהו מלוכלך"
יותר ויותר עדויות מראות שחברות גדולות יכולות לאבד את הרסן לפעמים ולגלוש לתחומים האפור כדי להרתיע את העומדים מולם. שר לשעבר בעל עשייה חברתית ענפה, סיפר לי שבשיאו של מאבק כזה לפני מספר שנים מול "גורם עסקי חשוב", הפקיד מכתב אצל קצין הכנסת למקרה שיאונה לו רע. על אף שמדובר בח"כ תקשורתי, הוא סרב שאציין את שמו ולא אמר לי מה המאבק שניהל, דבר שמעיד על האימה. "אחד הבכירים ניהל איתי שיחה לא קלה, שבעקבותיה נפגשתי עם קצין הכנסת והפקדתי אצלו בכספת מכתב שבו פירטתי את השתלשלות הדברים אם יקרה לי משהו", הוא מספר. "לא אמרו לי 'נקרע לך את הצורה', או משהו שאפשר היה ללכת למשטרה, אבל נתנו לי להבין".
לעומתו, חבר הכנסת לשעבר שי חרמש מקדימה מספר שמעולם לא קיבל איומים. הוא אף מציין את תפקיד הלוביסטים לטובה: "סביב נושא ששינסקי, היו לחצים. צלצל אלי בעל העניין ורצה להיפגש, אמרתי שאשמח, מיד אחרי שנצביע על החוק. עלי אי אפשר לאיים, לגבי היום שאחרי הכנסת, כי אני חבר קיבוץ. אני וחיים אורון לא נכנענו לפיתויים". אני מספר לו על הח"כ שחשש לחייו והוא אומר: "שבע שנים הייתי שם, אני לא רואה מצב שאיימו על מישהו". אף על פי כן, אף שניתן להניח מי זה, חרמש לא מזכיר מי בעל העניין שצלצל אליו.
ל' הוא איש ליכוד מגיל צעיר, יועץ של שרים שונים שאני פוגש בכל אירוע מרכזי של התנועה. הוא בחור חברותי וחביב ותמיד ניסה להעניק לי טיפים עיתונאיים. לאחרונה, סיפר לי שהפך ללוביסט פרילנסר בחברת שדלנות גדולה. אני מנסה להבין ממנו את החוקים. "בגלל שאני מאוד מקושר, אני יכול לעשות פוּש ומשימות יותר רציניות עם כוח. למשל, פנו אלי עם סיפור על איזו אנטנה שרצו שנאשר מטעם חברת סלולר. לא לקחתי את זה בסוף. אבל זה הצליח, האנטנה נשארה במקום. מדובר באנטנה שיכולה לעשות אולי נזק בלוקיישן הזה. הם אמרו לנו לדחוף בכל תנאי ולא לוותר. אם אתה מקושר כלוביסט, יש לך את כל הפרמטרים לקבל את האוקי. אני מכיר חברי מרכז וחברי כנסת, ויש חברי כנסת שיעשו הכול לעזור לי. אני עובר אחד אחד. זו עבודה מעניינת. יש לוביסטים שחבר הכנסת רואה ומבין שמאחוריהם יש אלף חברי מרכז. אני עובר אחד אחד, במזנון או במשרדים. מעדיפים בגלל זה להעסיק אנשים שהיו פוליטיקאים לשעבר, או בנים של".
כלומר הלוביסט פוגש את הפוליטיקאי ומאיים שחברי המרכז לא יצביעו לו אם הוא יצביע נגד האנטנה?
"לא. זה סוג של כבוד, זה פשוט ברור, בלי מילים. פוליטיקאי יודע שיגיע למצב שיצטרך להיבחר. והלוביסט יודע שאם הוא יצליח להעביר את עניין האנטנה, למשל, יש שם המון כסף".
הפוליטיקאי מפוחד?
"ברוב המקרים יש סיטואציה כזו. יכולים לפגוע בו עתידית, אם לא יציית".
מה אתם עושים עם במפלגות בלי חברי מרכז, כמו 'יש עתיד'?
"בכל מקום יש כוחות. בהנהלת 'יש עתיד' יש אנשים שיודעים לעשות פוליטיקה, אנשים שניהלו בליכוד ובכל סיפורי שרון. בפוליטיקה, אתה רוצה לקחת דברים, אתה חייב להיות מאוד אסרטיבי, זה יותר גרוע מלהיות מתווך דירות. אין מה לעשות, חייבת להיות פוליטיקה מלוכלכת בכל מפלגה, גם בעבודה ומרצ. לפעמים זו פוליטיקה אל-קפונית. חברות לוביסטיות עושות עבודה שחורה, בשקט. לוביסט הרי לא ירצה לאבד את כרטיס הכניסה שלו לכנסת".
ל', שהגיע לפוליטיקה מאידיאולוגיה רוויזיוניסטית, מנסה לעזוב את תחום השדלנות ולקבל ג'וב ניהולי בעירייה שבה הוא גר, בתחום החינוך: "לעולם לא אעשה כלוביסט משהו שיזיק לכדור הארץ. אני לא רוצה להמשיך עם זה. יש בזה משהו מלוכלך, משהו באויר מלוכלך".
חלק ב' – עו"ד חברתי עם חלון שבור, מי הם אנשי 'הפורום למען א"י' שהטרידו את ששינסקי
סדרת הכתבות מכונה 'היד החזקה'. אבל יש שמתייחסים לנושא בחומרה גדולה יותר, לאו דווקא פעילים חברתיים. המושג 'טרור של ההון' עלה במהלך ראיון שערכתי עם איתן ששינסקי, יו”ר ועדת ששינסקי לתמלוגי הגז הטבעי.
המשמעות של איתן ששינסקי בראשות הועדה נראתה אז כהפסד רווחים של מיליארדים, ולכן היה ברור שהמאבק נגדו יהיה חסר תקדים. כדי להביא להחלפת ששינסקי הפגינו מול ביתו חברי 'הפורום למען ארץ ישראל', תא סטודנטים ימני מבר-אילן, שהוקם מעט לפני כן.
המפגינים של 'הפורום' טענו שהעלאת המיסוי על כספי הגז, שנועדה להביא לכך שיותר כסף יגיע לחינוך ולבריאות, תשרת דווקא את אויבי ישראל. בצמתים, הופיע קמפיין שהוערך בשני מיליוני ש”ח שבו אויבי ישראל אומרים ”שוקראן, ששינסקי” והוא קושר לפגיעה בצה”ל ולדו”ח גולדסטון דרך הקרן החדשה. במקביל הוגשה לבג”צ על ידי גוף בשם ”העמותה לקידום דרך אחרת” ביקשה לפסול את ששינסקי בשל טענות דומות. השופטים הגדירו את העתירה ”חסרת שחר" וקבעו שתפצה את ששינסקי על ”השחרת שמו”.
פורסם כי מאחורי השלטים עמדה חברת פרסום שעובדת עם חברת יעוץ התקשורת שנאבקה בועדת ששינסקי בבעלות משה קלוגהפט, מי שלאחרונה ניהל את הקמפיין המוצלח יותר של נפתלי בנט והבית היהודי שהתמקד במסרים חיוביים על משהו חדש שמתחיל. עד היום בחדר העבודה של ששינסקי מונחים שלטי ההשמצה האישיים נגדו ונגד רעייתו. “אמרו 'ששינסקי, לך לעזה' ו'רות ששינסקי אוהבת ערבים'“, הוא סיפר, פגוע. “ההפגנה מול הבית היתה קשה. הילדים היו בבית וגם אשתי”. מהטראומה, ששינסקי לא רצה לדבר היום על התקופה ההיא.
כיום אתר תא הסטודנטים הפטריוטי הורד מהרשת, אף שניתן לגלוש בו בעזרת אתר המשחזר אתרים. דף הפייסבוק הלא פעיל רשומים 59 חברים, בדוברות של בר-אילן לא יודעים במה מדובר ומנהיגיו מודים שהתא נסגר. בראיון אצל קרן נויבך בזמנו, הכחיש רנן שוורצמן, יו”ר הפורום, אז בן 28, שהמימון לקמפיין הגיע מטייקוני הגז וטען שהכסף מגיע מ”תורמים יהודים חובבי ציון” שסרבו לחשוף את שמם. לוויינט ענה תשובה מתחמקת יותר, “לא קיבלנו מתשובה תרומות באופן ישיר ולא ידוע לי על תרומות באופן עקיף”. בשלב מסוים, שוורצמן גם ניתק קשר מקמפיין המודעות.
במהלך הכנת הכתבה (ב2013) פניתי אל שוורצמן ואל עוד שלושה חברים נוספים בארגון לברר אם התא היה פיקטיבי או שנוצל בידי כוחות גדולים. כולם לא הגיבו. “אני לא רוצה להיכנס לסיפור הזה עכשיו”, אומר שוורצמן. “אני איש מקצוע, אין לי מה להגיד על זה”, אומר כיום קלוגהפט על הקמפיין חסר-התקדים שניהל נגד ששינסקי.
מומלץ לצפות בוידאו האנימציה המושקע נוסח רחוב סומסום נגד ששינסקי ואויבי ישראל שמנסים למסות את הגז בטענה המופרכת שהמהלך נועד להביא שישראל תרכוש גז ערבי (ערבי! גם תחקיר בהארץ מוזכר שם). מצחיק?
לפני חודש וחצי, נשברה שמשת המכונית של ע', עורך דין מוכר לענייני עבודה שקשור לפסיקות של מיליוני שקלים נגד חברות גדולות. “בשעות היום, במרכז תל אביב, הטיחו אבן ויצרו סדק בזגוגית”, הוא מספר. הוא לא ייחס לכך חשיבות גדולה, אבל למחרת פנה אליו כתב פלילים לשעבר ובישר שהוא עומד לפרסם תחקיר עליו. “כבר חודש לפני כן הוא הציע לי בפייסבוק להשתתף בסרט תיעודי על עובדי קבלן. לא עניתי לו. פתאום הוא אומר שזה לא סרט על עובדי קבלן, אלא כתבה על כך שאני עושק לקוחות. שאלתי אותו לאיזה עיתון הכתבה מיועדת, הוא סירב לומר. שאלתי לאיזה מקרה הוא מתכוון, כי אני לא זוכר מקרה כזה. הוא אמר שהוא שומר על המקורות. הוא גם לא הסכים לשלוח לי מסמכים. אמרתי שלא אוכל להתייחס, אם לא יכוון אותי. הוא טען שכאילו יש לי שיטה לגזול כסף מלקוחות. המציאות הפוכה: הרבה פעמים, אני ממליץ לא לשכור עורך דין, כי שכר טרחה יעלה יותר או שסיכויי ההצלחה נמוכים. אחרי השיחה, ערכתי בירורים, והסתבר לי שהעיתונאי הוא כיום מתמחה במשרד חקירות שבזמנו דודו טופז שכר כדי לברר פרטים על אנשים בברנז'ה. כשפניתי אליו, הוא לא הכחיש שהוא עובד במשרד חקירות, אבל אמר שהוא עדיין עיתונאי ולפעמים עיתונאי מתחיל עם נושא אחד וממשיך לנושא אחר. הוא הסביר שיותר מעניין סיפור על עורך דין שלוקח כסף מלקוחות, מאשר מעסיק שלא משלם את כל השכר”. מאז עברו כמה שבועות והתחקיר הנוקב נגד ע' טרם פורסם.
מקרה שלישי שמזכיר ע' התרחש כחודש לפני כן. אל ע' פנתה בחורה בעלת פרופיל פייסבוק מצודד והציגה עצמה כמזכירת מנכ”ל חברת כוח אדם, שמעוניינת לתבוע את המעסיק. “היה שם משהו מסריח. היא שאלה כל הזמן מי הלקוחות שלי. אם אני עובד בלי קבלות, מהן נטיותיי המיניות, אם אהיה מוכן להציג טענות שקריות. בדרך כלל לקוחות מספרים מה עשו להם. היא לא התמקדה במה שעשו לה, אלא אמרה שיש לה מידע מלוכלך על הבוס, לראות אם אנסה לברר פרטים. בירור קצר הראה שהיא לא היתה מזכירה באותה חברת קבלן”. אף שלא נפגשו, ע' מספר שלכל העניין היה נופך של פיתוי: “היא שלחה לי סמס שהיא רוצה להיפגש בלי ידיעת בן הזוג שלה. הכול נשמע מסריח מאוד”.
פרק ג' – מכסחי האיגודים
דודי עזרן מספר שבשבוע האחרון הפכו חייו לסיוט. עזרן, מראשי המאבק להתאגדות של הוט, שכיר בחברה מעל 11 שנה ומי שמוגדר על ידי חברים לאיגוד כ"מנהיג בנשמה, אחד מסמלי המאבק". הרגיש כבר שבועיים שעוקבת אחריו מכונית מאזדה, אבל הימים האחרונים היו כמו סרט מתח גרוע. לדבריו, ביום שני התקשרו לאמו אנשים שהזדהו כשוטרים ממשטרת אשקלון ודיווחו לה שאותרו שני שוהים בלתי חוקיים עם תעודות זהות שלו ושל אביו, אף שאיש לא התקשר לדודי. ביום שלישי, מספר דודי, אביו בן ה64, ששכל את אחותו לאחרונה, קיבל טלפון מהמשטרה שבנו, דודי עזרן, נהרג בתאונה. האב התקשר אל אחיו של דודי בדמעות, וזה בדק וגילה שדודי חי. הוא אומר שהאלמונים הטרידו בדרכים דומות גם את אחותו, את חברתו לשעבר ואת הוריה. דודי מספר שאולם אירועים הוזהר על ידי "המשטרה" שאדם בשם דודי עזרן עומד לעקוץ אותם כשבמקביל בישרו לאחיו על צ'ק שממתין לדודי באולם, אם ימסור פרטים. קובי עזרן, אחיו של דודי עזרן, אישר את הטענות. "זה היה מפחיד", הוא אומר.
באותה תקופה, התלונן דודי עזרן למשטרה. הוא מספר שלא ישן כבר 48 שעות ברצף, נאבק בהטרדות לכאורה שנועדו לשבור את רוחו ובמקביל מניע את ההתארגנות ואף הספיק ליטול חלק בשביתה מול בית מנכ"ל החברה דאז, "מבחינתי כל האירועים האלה הם לא יותר מקוץ בנעל. צריך הרבה יותר כדי לגרום לי למצמץ", הוא אומר. דיברתי איתו מיד אחרי שהתלונן, ולדבריו הסיפור כל כך קיצוני שבתחנת המשטרה חשבו בהתחלה שזו מעשיה. כששאל את השוטרים אם באמת אותרה תעודות זהות שלו אצל שב"חים, אמרו לו שאם היו מוצאים כזו, היו מגיעים אליו מיד.
צילום: כוח לעובדים
מאז המחאה החברתית, המשק הישראלי נסחף בשצף של התאגדויות עובדים. אם הפרקים הקודמים של סדרת הכתבות "היד החזקה" עסקו בתחום המשפטי, בוועדת ששינסקי ובאימה שמטילים לוביסטים על שרים וח"כים, החיכוך המרכזי והמיידי של ההון נמצא השנה מול התאגדויות העובדים החדשות הללו. עבור העובדים, התאגדות נועדה לשיפור תנאיהם. מהצד השני, המעסיקים חוששים מירידה ברווחיות כשהמשכורות יעלו. מעבר לעניין הכלכלי, בהקמת ועד במקום העבודה יש פגיעה חזקה באגו ובתחושת השליטה של המנכ"ל והבעלים, מעין פלישה של גוף חיצוני לתוך הבית של המנהל. הם לא צריכים את כאב הראש הזה ונראה שחלקם יעשה לא מעט כדי לנתץ את ההתארגנות כשהיא בחיתוליה.
גם איתמר אביטן מועד הפעולה של פלאפון מספר שחייו של גיבור מעמד הפועלים לא קלים: “בתחילת ההתארגנות, התקשר מישהו למשפחות של שלושה אנשי ועד והזדהה כנציג מס הכנסה, נציג מנהל המקרקעין, אחת הרשויות המפחידות. שאל, 'איפה בעלך?' 'איפה הבן שלך נמצא?' ויצר תחושת פחד. לילה אחד לקחו את רכבי החברה של החברים בוועד. החשש היה שהם עשו איכון דרך מכשירי הסלולר, כדי לאתר את המכוניות. אפילו לקחו מכונית אחת מחניון הועד הפועל של ההסתדרות. רכב של מאבטחים נסע באופן קבוע אחרי האוטובוס שלנו”. בזמן שראיינתי את אנשי ועד פלאפון הם הקפידו לנתק טלפונים ולהוציא את הסוללה, תרגולת מהשירות הצבאי. “אחרי שהיו כמה מקרים שהעלו חשד לציתות, השתמשנו בינינו במכשירים של אורנג'", מספר אביטן. “האמת היא שדורסנות החברה חיזקה אותנו. יותר עובדים היו נגד ההנהלה, שחשפה את הפרצוף האמיתי. גם השופטים ראו את הדורסנות והבינו שאין איזון בין ההנהלה לעובדים”.
כיום אביטן מציג את היחסים עם ההנהלה כמעולים: “כמו השקט אחרי הצונאמי, יום אחרי שהשגנו יציגות, כולם מתחבקים”. חשוב לציין שבפלאפון מכחישים את טענותיו מכל וכל. אחד היתרונות של בלוג הוא שאני יכול לתת לינק לראיון מרנין שפורסם בליידי גלובס עם חדוה שרון, רעייתו של מנכ"ל פלאפון, גיל שרון, שמתייחסת גם לתחושותיה בתקופת המאבק.
במאבק ועד הוט, שנאבקים בעיקר כדי לא להפוך לעובדי קבלן בחברה הרווחית הזו, העובדים מדווחים על האשמות דומות באופן מפתיע. השבוע הם סיפרו על גרירות של מכוניות באישון לילה, בנוסח פלאפון. “היה צירוף מקרים לפני כמה שבועות”, מספר נתן קביליס, ממנהיגי המאבק. “משפחות של עובדי הוט ואנשי כוח לעובדים קיבלו שיחות טלפון מטרידות. מישהי התקשרה אל אחותי בת ה14 משיחה בלתי מזוהה, הזדהתה כחוקרת משטרה ושאלה אם הייתי בכלא צבאי, או עברתי עבירות תנועה. אחותי ענתה לכל השאלות, אבל לא הפלילה אותי כי אני ילד טוב. מישהו ניסה להרתיע או להשיג מידע. אם ניסו להפחיד, אז זה הצליח להם, במשך כמה ימים לא הצלחתי לעשות דברים בוועד. פחדתי. שאלתי מה השלב הבא. שידפקו להורים שלי בדלת? מעולם לא הוכחנו מי קשור לזה, אבל אפשר לעשות אחד ועוד אחד. העניין הלחיץ את אחותי הקטנה, אבל הרגענו אותה, זה הבהיר לנו שאנחנו צריכים להיות ערניים ומוכנים לכיוונים לא צפויים. זו חציית קו אדום להגיע למרחב הפרטי. בסוף הבנתי שאם אני עוזב את המאבק, אז הם ישיגו את המטרה שלהם. אנחנו לא עושים משהו מנוגד לחוק. רציתי להתלונן במשטרה, אבל הוריי לא רצו שאחותי תלך לתחנת משטרה. חברי ועד אחרים שהוטרדו התלוננו, אבל זה לא התקדם שום דבר". נעמה לזימי שמסייעת לועד הוט מטעם כוח לעובדים מספרת על מקרה דומה: “בחורה בשם שרון התקשרה אלי וטענה שהיא מאגף החקירות במשטרה. בתמימותי עניתי לה. בהתחלה חשבתי שזה קשור לבחירות המקומיות בחיפה, יום אחר כך הבנתי שהתקשרו אל עוד אנשים שקשורים להתארגנות בהוט“. אם אפשר לחשוב שאולי כל העדויות הללו, שחלקם נשמעות משונות מכדי להשמע אמיתיות, מתואמות ומתוזמרות על ידי כוח לעובדים, כדאי לקרוא על התארגנות קודמת בהוט של ההסתדרות הלאומית שנתקלה גם היא בטענות על יד קשה ובה הצליחה החברה לגבור על העובדים.
יניב בר אילן מארגון העובדים 'כוח לעובדים' המאגד את הוט חושב שהפעולות הללו לכאורה מביאות תוצאות הפוכות: "זה רק מחזק את העובדים. ההטרדה הזו מוסיפה לרוח המאבק ולנכונות של העובדים. חבל שההנהלות לא חושבות על יום שאחרי, כי הם ידרשו לשבת עם העובדים והם יזכרו את העלבון. עובד שלקחו לו את הרכב בשלוש בלילה עם גרר ועם כל מה שבתוכו, זה עובד שסוחב עלבון".
מהוט נמסר בתגובה: "מדובר בהפצת שקרים חסרת תקדים ובחציית כל הגבולות".
“לדעתי, ליועצים המשפטיים ישנה השפעה גדולה על האוירה מול התארגנויות העובדים. יועצי שבירת התארגנויות לוקחים מיליונים ולפעמים נותנים עצות אחיתופל”, אומר איתמר אביטן מוועד פלאפון. “אצלנו שכרו את אשר חלד. ברגע שלוקחים את חלד, ברור שהגישה לעובדים תהיה קשוחה”. במשרד אשר חלד לא מוכנים להיחשב כמפרקי התארגנויות: “כבר 35 שנה אנו מייצגים מעסיקים וארגוני עובדים, כמו עובדי מקורות, תדיראן ועוד. אין למשרדנו אג'נדה כלשהי. בוודאי לא בפירוק התארגנויות עובדים, ההפך הוא הנכון”. פעיל חברתי אחר טוען שהתפקיד של עורכי הדין המתמחים במאבק באיגודים מוגבל, “יכול להיות שהעניינים הקשוחים באמת הם עבודה של יועצי התקשורת. אנחנו לא יכולים לדעת”.
“באופן אבסורדי, גם האיגודים לפעמים שוכרים חלק מהמשרדים המתמחים בשבירת איגודים”, מספר פעיל ותיק בהתאגדויות. הוא מציין את אשר חלד, דפנה שמואלביץ ואריאל שמר כשלושת משרדי עורכי הדין הקשוחים ביותר בתחום, לפי דעתו. הפעיל מפנה אותי לספרו של מרטין לוויט, 'וידויו של שובר איגודים', אמריקאי שעבד שנים בשבירת התארגנויות עד שעבר לצד העובדים והתוודה על מעשיו. הוא טוען ששוברי האיגודים בארץ פשוט מיישמים את השיטות של לוויט ובהם כלל הזהב ”קצץ לו את הראש לפני שהוא גדל”. עיקרי הספר תורגמו במגזין 'ארץ אחרת' ומומלצים מאוד לקריאה ולשיתוף. בכתבה קודמת שלי תיארתי את הדרך שבה מפטרים ראשי ועד ומצליחים לעתים לרסק התארגנויות, כמו במזנון הכנסת ובתל אופן למשל.
בדרך כלל, שבירת האיגודים נעשית באופן חלק ובלי להשאיר עקבות. במקרה של מחסני חשמל, תומר כובשי, יו"ר הועד הקליט את השיחות כך שניתן לראות איך העסק עובד, או לא עובד. באפריל השנה הטיל בית הדין לעבודה קנס של 180 אלף ₪ על החברה, לאחר שבכיר הוקלט מאיים על כובשי ומציע לו שאם ישרוף את דפי המתפקדים ישתלם לו, "תהפוך להיות איש שלי ואני דואג לך באופן אישי. תדאג לילדים שלך", אמר הבכיר. ו"אוקי, אתה רוצה לשחק את המשחק? בוא נשחק את המשחק שלך. מהיום אני בודק אותך כל דבר קטן. כל דבר קטן אתה מקבל מכתב בתיק האישי… באת פעם אחת לא מגולח, עפת הביתה, בדקה וחצי אני מפרק את הכל". אני ממליץ לקרוא את התמלילים בפסק הדין אם יש לכם כמה דקות פנויות.
מי שניהל את המאבק המשפטי מול הוועד שקם במחסני חשמל היה עו"ד אריאל שמר. שמר לא נעלב מכך שנחשב בין שלושת עורכי הדין המובילים במאבק באיגודים. הוא הציע לשוחח איתי ולא להסתפק בתגובה לקונית הניתנת בדרך כלל דרך האימייל: "כשהתארגנות העובדים בלתי נכונה ומזיקה, אני בהחלט אפעל למנוע אותה. אני עושה את זה בשירות לקוחות, לא למען עצמי". לשמר יש גם ביקורת על יחס נוקשה מדי מצד חברות: "לטעמי הפעולות האגרסיביות בפלאפון, אם נעשו, יצרו שם רע למעסיקים וגם עודדו את ההתארגנות שם שלדעתי לא מתאימה לחברה". "אני מסכימה שאנחנו משרד מוביל בתחום היעוץ למעסיקים בעת התארגנות ראשונית", אומרת עו"ד שמואלביץ. "עם זאת, לא מדובר בשבירת התארגנויות, ואני מתנגדת לביטוי הזה. הייעוץ שלנו מאוזן ומידתי".
***
בשלושת מאמרי 'היד החזקה' ניסיתי לתת הצצה על תחום שהסיקור שלו מתמקד במקרים ספציפיים אחת לזמן מה ופחות באפיון של בעיה כללית. איתן ששינסקי כינה את זה 'הטרור של ההון'. כמו פצע שמתלכלך, בישראל קיימת בעיה חמורה שאם לא תזוהה ותטופל באומץ, תחמיר. בעלי ההון יכולים לשכור עורכי דין מצויינים, משרדי חקירות, יועצי תקשורת ולוביסטים שירתיעו את הפוליטיקאים. וכך, מהרגע שכמה מהם בוחרים להסיר את הכפפות ולהתקרב אל הצד השני של החוק, כמעט בלתי אפשרי לעצור אותם.
מדובר בסכנה. חבר כנסת שחושש לחייו, עורך דין חברתי שמספר על הטרדות ונערת פיתוי, ארגון פיקטיבי כנראה שלוחץ על ראש ועדה ממשלתית במטרה להביא לפרישתו בשירות בעלי הון, וחמישה אנשים שראיינתי כאן שמדברים על הטרדות קשות לכאורה של אנשי איגודים ושל קרובי משפחה הם עליית מדרגה. וזו רק ההתחלה.
(כאמור פורסם לראשונה בשלושה חלקים ב'בנושאת המטוסים', הבלוג שלי בהארץ ב2013)
רועי צ'יקי ארד 