Monthly Archives: ספטמבר 2010

הופעה שלי מחר בבר הפיל

חובבות שירה ואופנה ממתינות ללהיט החדש

רועי צ'יקי (ציקלה) ארד בהופעה מיוחדת ודחופה מהיום למחר עם אורחים שובבים מחר, יום חמישי, ב 21:30 בבר הפיל, החשמל 31, ת"א, מאחורי הטקסידרמי. כניסה חופשית לחביבים ולחביבות

אחרי ההופעה: פיספסתם. קרן כץ, הרשמת הרשמית, איירה את המופע המרהיב. כך שתוכלו להתרשם

המשט התורכי (חנין זועבי  מיודדת עם הנער בסוודר הצהבהב)

ובלי קשר, כמה לינקונים:

מאמר מרגש על האספן נחמיה רפופורט

הסרט עורבים של איילת מנחמי הועלה לרשת, מעניין לראות את המסלול של ההומואים בישראל עד היום, מימים שהומואים קושרו עם אנשים רעבים שגונבים חסה בשוק הכרמל

בלוג מעניין של מוזיקת פסיכדליה תורכית. מומלץ במיוחד להאזין לזמרת Selda המדהימה, שלפי ויקיפדיה גם נעצרה על ידי המשטר. התורכים נותנים בראש

כתב העת בבל המוקדש להכרות עם טקסטים בשפות לא סטנדרטיות

וידאו בצבע של יפו יום אחרי כניסת צה"ל ב1948

משירת הטמבלר של ירדן ברוך

הבלוג החדש והמומלץ של קובי אור, פוסט לדוגמא


לא מבירוביג'ן – שיר לחג (ושישה רמיקסים)

להלן פרויקט רמיקסים מיוחד שנערך במהלך יום כיפור 2010 תשע"א. פרסמתי שיר בזמן הארוחה המפסקת ואחריו משוררים וכותבים שונים הציגו את הרמיקס שלהם. התוצאות מהפנטות.

לא מבירוביג'ן \ רועי צ'יקי ארד

.

אני לא מבירוביג'ן

אני האדם החופשי

סימון בוליבר

דה לה קינג ג'ורג'

סטירת גב ידי – סוכרזית ורודה

להב מגלי – קש קטוּם

.

אני לא מבירוביג'ן

פוער דלתות

גם לבלונדיניות חצופות מזויפות

על סוס חצי-גזעי בקפֵשֵל גילמן

על גלשן על-יבשתי בחוף פרישמן

.

אני לא מבירוביג'ן

ביסודי, היה לי חבר בשם בני ג'אן

מתיז קריצית לשמש

מתסיסה חיוך אלי

אל האדם החופשי

תלושי החג חזק בכיסי

כשהשעון נוקש רבע לשתיים

מתיישב לצד תיירוֹתָיים

באיזה תת-חופון

צֶ'ה של דילים

מאו על לחוח

בקונין בקופון

חופשי כגדר חיה

של בוגנביליית רבת גוונוֹן

כן זה אני

האדם החופשי

.

אני טווס של שוקולדה

נהג מונית עם לאדה

לח כמו ספטמברֶה

אוכל בשווארמה אנטבה

.

מקווה רק אותך

לא למצוא

למצוא לא

האדם החופשי – אתם קראתם לי? –

המרצפת השבורה שעליה אין לדרוך

ליד השיכון הנוצץ בעיר

Coat of Arms of Birobidzhan.png

סמל בירוביג'ן

.

(נכתב באפריל 2006 בקפה סקואלה, נערך בבאצ'ו 17 בספטמבר 2010)

.

.

.

.

אדם החופשי\ גרסת רמיקס מעזבון המשוררת צאלה כץ ז"ל שנהרגה ביום הכיפורים לפני שלוש שנים

.

.

אני האדם החופשי . אני האדם החופשי

כגדר חיה אין לדרוך לי חבר

אני ג'ורג', סטירת גוונוֹן

כן, זה תת-חופשי!

.

תלושי – סוכרזית ורודה

אני האדם החופשי – קש קטוּם .

נהג מונית

אני לא האדם החופן בקופון

אותך, לא מבירוביג'ן, בוגנבילייה

ורודה

.

אני האדם החופשי, האדם החג חזק

בכיסי, כשהשעון חופשי כגדר חיוך

אלי! אל האדם החופשי! כגדר חיוך

אלי! אלי, חבר דה לה קינג!

.

אני האדם החופשי . מקווה רק אותך

לי, המרצפת השבורה של בוליבר

דה לי – סוס חצופון,

אותך לי – המרצפת, השיכון, יסודי

.

אני לא האדם החופשי

כשהשעון בקופון (בקופות

חצופון) הנוצץ בעיר

.

אני לא לא האדם החופשי

תלושי החג חזק בכיסי כגדר חיוך

לי המרצפת השבורה שעליה אני טווס

.

.

אני לא מגבול סין\ רמיקס של מאירה מרום

.

אני לא מגבול סין

אני עלם בן חורין

חופשי כדולפין

אני מהמשחררין

של שכונת פלורנטין

סטירתי – סָכָרין

קש קטוּם – לי סכין

.

אני לא מגבול סין

אני פותח שערין

גם ללוגמות קפאין

על סוס תקין בטרקלין

ובחוף מנדרין

.

אני לא מגבול סין

מכיר בחור בשם ג'ין

קורץ לָשמש בחמסין

היא מחזירה חיוך עדין

אל האיש בן החורין

שאינו מגבול סין

תלושי חג בכיסין

וכבר שש באורלוגין

שתי תיירות מימין

צֶ'ה של מִבְצעין

כמו מאו בחמין

בקופון בקונין

אני חופשי כסרדין

כְּבוגנביליה ויסמין

זה אני, בן החורין

שאינו מגבול סין

.

אני טווס של פּרַלין

נוהג בלאדה עם הילוכין

ואני לח כמו שלחין

זולל תופין ברולדין

.

בך לא בא לי להבחין

קראתם לי – בן החורין- ?

על המרצפת לא דורכין

ביהלום המטרופולין

.

.

עדה חופשי \ נטלי לוין

.

אני עדה חופשי

מי היא סימון דה בובאר?

אימי המלכה ג'ורג'ט

ידי מסוכרת -סטירתי מדודה

סכיני מנסרת צפורן ורודה

אני לא מחבל מודיעין

צבעתי ת'שיער כבר בגיל ארבע

הימרתי על ביתי וחזרתי על חמור מטאבה

אני לא מחבל מודיעין

למעשה היה לי רומן עם מפגין מבלעין

הביא לי מתנה תלושי חג

היה עושה כל סופש מסיבות גג

הציע שנתחתן מתחת לקופה במגה

קניתי שמלה אצל צורי גואטה

כן זאת אני

עדה חופשי

לקחנו דיל לסלוניקי

פגשנו את נמרוד וצ'יקי

התחילו שם עם תיירות

כשרקדנו תחת כדור מראות

הצטלמתי ליד הגדר כשהיינו בנופש

כן זאת אני עדה חופש

בטיסה חזרה

איבדתי ת'מזוודה

נסענו לבלעין

דרך חבל מודיעין

אני לא מחבל מודיעין

הייתי מפקדת בתותחנין

אני ציפור דרור משוקולית

נוסעת לרמת החייל כל בוקר במונית

לוקחת מטוס מבן גוריון

פעם בשבוע לפלאפל אוריון

מקווה לראותך שם בוואדי

ללחוש בשמך הו פאדי

אתה תגיד לי הו עדה חופשי

אפשר לצרף אלינו כושי?

.

.

אני מביראָבידזשאן \ ס. פורלב
.

אני מביראָבידזשאן

אני האדם החופשי
טיחונקיה סטנצייה
דה לה קומראד סטאלין
סטירת גב ידי – בורשט אדום
להב מגלי – קש קטום

.

אני מביראָבידזשאן
פוער דלתות
גם לשיקסעז קולחוזיות
על סוס חצי-גזעי בקפשל האוניברסיטה ההומניטרית המודרנית
על מגלשי בנדי ליגה-ב' במועדון נדייז'דה

.

אני מביראָבידזשאן
מתיז קריצית לשלג
מתסיס כפור אלי
אל האדם החופשי
סידור תפילות חזק בכיסי
כשהשעון נוקש רבע לשתיים
מתיישב לצד תירותיים
בפסטיבל הנוער השנתי השלישי
ראפרים מתחילים
מוסיקה חסידית אלטרנטיבית
חופשי כמוצר מינרלי
שאינו מתכתי
כן זה אני
האדם החופשי
.
אני ספריית שלום עליכם
אופה מסולת פחם
אוכל על נהר הבירה
בשקיעה

מקווה רק אותך
לא למצוא
למצוא לא
האדם החופשי – אתם קראתם לי? –
המרצפת השבורה שעליה אין לדרוך
ליד השיכון הנוצץ בעיר

.

.

אני לא מתחנת טיחונקיה \ ירדן ברוך

.

אני לא מתחנת טיחונקיה/ אני הילדה ללא הורים תוצרת עצמי/ משחררת אומתי באמתי/ מחליפה את ראשי הממשלה כאוות נפשי/ סטירת גב ידי- זייבן צבעוני/ רציתי להב אז קטמתי את קשי.

אני לא מתחנת טיחונקיה/ אני פותחת את רגליי ואז את לבי/ גם לפראי-אדם המזדקנים המזדיינים/ על סוס שעלה כסף בדירת האמן/ על מטוס ממומן בדרך למופע ורומאן.

אני לא מתחנת טיחונקיה/ ביסודי היה לי חבר מזרחי/ מעיף כדורים ברחבי הודו/ שמסיעה אותי בתוכה/ אל הילדה ללא הורים תוצרת עצמי, שכר הסופרים הזמני עמוק בתחתוניי/ כשהמחוג מורה חמש/ בורחת לעלילות גילגמש/ באיזה תת-נקיקון נטול נקיון/ מרדנית של נסיעות מהמערכת, בחלום/ בחלוף/ נסיכות/ חיית בר על מלוואח/ חופשייה כמונבטת לא מובטת/ לא מוסטת/ של כל הצמחים שבשבילי לבי/ כן, זו אני/ הילדה ללא הורים תוצרת עצמי.

אני ציפור רועדת שברירית ושחומה/ נווטת עם אוריינטציה קסומה/ מטפטפת כמו אוגוסטה/ אוכלת בבסטה של הבלבוסטה.

מקווה רק אותך/ לא, לא, לא, לא, לא למצוא/ למצוא הו לא/ תוצרת עצמי, הילדה עם ההורים- שלחתם לי קריאת דרורים?/ החדר הקטן מוקף המזרקים/ פסע מבית-הכנסת, הג׳יפים והאאודי טיטים

.

.

והנה גרסת רמיקס מעניינת של השיר אחרי מעבר בגוגל טרנסלייט לאנגלית ובחזרה לעברית, עם עריכה:

.

לא מבירוביג 'אן (גוגל רמיקס)

.

אני לא מבירוביג 'אן

אני האדם החופשי

סימון בוליבר

דה לה המלך ג 'ורג'

סטירה ביד שלי – סוכרי ורוד

חוקרי הלהב – קש קצוץ

אני לא מבירוביג 'אן

חציפות בלונדיניות מזויפות מדי

חצי סוס – מירוצים בקפשל גילמן

על גלשן על-אדמתי בחוף פרישמן

אני לא בירוביג 'אן

בעיקרון, היה לי חבר בשם בני ג 'אן

מתיז קריצות יום ראשון

הכיסים של תלושי החג חזקים

יושב לצד התיירות

באיזה תת – חופון

צ 'ה של מבצעים

מאו על המרפסת

באקונין של קופון

חינמי כגדר חיה

כן זה אני

בן החורין

אני טווס של שוקולדה

נהג מונית עם לארה

רטוב כספטמבר

מזון שווארמה אנטבה

אני אדם חופשי – אתה קורא לי? –

הריצוף השבור שעליו הוא צועד

בא לדיור העיר הנוצצת

.

(אשמח לקבל עוד גרסאות רמיקס לשיר באימייל, בטוקבק או שפשוט תפרסמו אצלכם ותלנקקו. השיר הוא קומון לייסנס)

הציפורים של צ'רלס סימיק

שלושה שירים \ צ'רלס סימיק

ציפורים נודדות \

אילו רק היה לי כלב, העורבים המתגודדים

בחצרי היו עפים

אילו רק היה הדוור עוצר ליד תיבת הדואר שלי

הייתי עומד על המדרכה וקורא את המכתב

וכולכם הייתם מקנאים

אילו רק היתה לי מכונית שעובדת כמו שצריך

ביום חורפי הייתי נוסע אל החוף

ויושב להביט בגלים

המנסים לנגוס בסלעים הגדולים

ומתפזרים כל פעם כעכברים.

אילו רק היתה לי אשה שתרתיח עבורי

מרק חם בלילות קפואים

ואופה עוגת שוקולד אולי

פרוסה שניקח למיטה

ונחלוק אחרי מעשה האהבה

אילו רק עיני היו רואות טוב יותר

הייתי יכול לקרוא על ציפורים נודדות

שחוצות את האוקיינוסים, את המדבריות

על הסיבה שהן שבות לחור המחורבן הזה

אחרי שביקרו בארצות החמות והאקזוטיות

נצחים

הילד הנישא בזרועות אמו כדי לראות תהלוכה

והקשיש שמשליך פירורי לחם ליונים

המתקבצות סביבו בגן.

האם הם אותו האיש?

הגברת העיוורת שאולי יודעת את התשובה, נזכרת,

מביטה בספינה הגדולה כבניין רחוב

מוארת להפלגת-הלילה, שטה על פני חלון המטבח שלהם,

בדרכה לאוקיינוס השחור הסוער

נעלמו כולם אל החשכה

היכן מטיף הרחוב העיוור הזקן שהובל בידי נער

שזעק שהעולם יחרב ביום חמישי בצהריים?

היכן האשה שהילכה במורד שדרות מדיסון

בלב קהל שרבי, ערומה וגאה?

היכן המשורר דלמור שוורץ שפעם ראיתי

יושב בפארק וושינגטון סקוור מחווה בתיאטרליות כלפי עצמו?

היכן אותו עלם בכסא גלגלים שנדחף על ידי אמו

וממשיך לצעוק איך יחסל עוד ויאטנמים?

מר קברן, שיושב לו בחלון הקפה

ולועס לחמניות חמאה, לך בוודאי יש מושג

או שגם אתה, כמו כולנו, בחשכה,

כשאתה מתעסק במתים החדשים שהגיעו?

תורגם בחוף גאולה, צהרי 16 בספטמבר 2010

המקור כאן פורסם בלונדון ריוויו אוף בוקס של לפני שבועיים. אשמח להצעות ותיקונים

צ'רלס סימיק בויקיפדיה העברית

עוד שני שירים של סימיק מתורגמים לעברית על ידי משה דור

הכנרית בתרגום כרמית רוזן

פרופרוק 2000

לפני כשלוש או ארבע שנים התחלתי הלום קפה לתרגם את היצירה המפורסמת 'שיר האהבה של ג'יי. אלפרד פרופרוק' של המשורר ט.ס. אליוט. לא היתה לי מחברת בבית הקפה ואת התרגום רשמתי על הזמנות להופעה כלשהי. איני זוכר לאן הגעתי, אבל בחדרי מצאתי לאחרונה את הדף עם השורות הראשונות.

זהו לא בדיוק תרגום סטנדרטי (האם הגון ששיר לא סטנדרטי יתורגם סטנדרטית? אם כך התרגום התקני יעוות את השיר), אלא גרסה, תרגום פתוח או שיר חדש שלי אם תרצו, כחלק ממסורת התרגומים של השיר, וההתכתבויות איתו (למשל של אבידן).

לתרגום אמין יותר, יש את הגרסה של אלי אליהו או את הגרסה של שמעון זנדבנק שהופיעה במטעם 10 וב"שיר אהבה" של הוצאת חרגול. אז הנה:

שיר האהבה של ג'יי. אלפרד פרופרוק (פתיחה)\ ט.ס. אליוט

אם כך נלך, את-אני

כשערב קורס על שמיים

כחולה הלום אתר על שולחן הניתוח.

אם כך נלך, דרך מנעד רחובות נטושים למחצאין

נסיגות רטונות

של לילות אין-מנוח במלונות לילה-אחד של כמה גרושים

פונדקי צדפות ספוגי נסורת

רחובות משתרכים כטיעון פתלתול

שתכליתן נכלול

וקצן מחריד

אה, אל תשאל 'מה זה?'

אם כך, נלך ונבקר

בחדר הנשים היפות מברברות במיכלאנג'לו

ערפיל צהוב משפשף גבו על אדני החלון

לוקק לשון אל קודקודי הערבית מתמהמה

משוררי קדמת האוטובוס

ליבי לכם,

פרחי השירה של פסטיבל מטולה

כמה עגום מפגשכם הראשון עם

משוררי קדמת האוטובוס

חוד החנית חסר החנית וחודו

מפגש ראשון עם מוסכניקי השירה העברית

מדובללת ההוד גיבחת הדעת

ידיעת בתולין עם חברי המרכז

של הפואזיה ורעיותיהם

מחליפים זה עם זה בעייפות מוספי חג של הארץ

*

לכם לפחות המולתכם

חמץ הזיעה, חלב החצ'קונים

להם, בקדמת האוטובוס

אין דבר

לבד מצילם העצום, האפור, המגושם.

*

האוטובוס לפסטיבל מטולה מתל אביב, 2003. את הצעירים הנלהבים מסדנאות השירה שמו מאחורי האוטובוס והמשוררים הידועים הושבו מקדימה.

דנידין באושוויץ \\ שתי נובלות פורטוגליות \\ מהומות בקאמרי \\ פניה לאירוח שלי

1.

"ואכן, אשר יגר הינץ – בא לו! שוב הפתיע אותו קופיקו שנוא נפשו בתרגיל ששם אותו ללעג ולקלס… פתיחת הדלת שלפה, הודות לשרוכים, את מסמר התמונה ודיוקנו חמור הסבר של הצורר הנאצי צנח על קדקדו של השומר והטיח ארצה את כובע המצחיה שלו. ובעוד הינץ מנסה להבין במוחו המוגבל מהיכן נפלה עליו צרה זו, והנה מכושו של זלמן, שהיה מחובר למשקוף בקפיץ של עט כדורי, ננעץ בישבנו הורדרד וקרע את אחורי מכנסי העור המהודרים שלו – בצורת מגן דוד!

פניו של הינץ אדמו כקטשופ, זעה פרצה ממצחו וצווארו התעוות בפראות. בראותו שנפל מן הפח אל הפחת סובב את גוו ונמלט אל חדר השומרים בריצה, בעודו פולט מרובהו צרורות כדורים ופוגע בחבריו שעל המגדלים. שני כלביו, מקס ומוריץ, מהרו ביללה בעקבות אדונם המובס, כשזנבם שמוט בין רגליהם…",

קופיקו באושוויץ, דודו גבע


המשט והטיפול בו הם חלק מתסביך ישראלית ביחס לערבים, הדגמה קלאסית של קומפלקס "דנידין ואושוויץ" שאני רוצה לתאר כאן.

ישראל מסוגלת להתייחס לערבים בשני אופנים שנמצאים על שני קטבים:

הדרך הראשונה היא בזלזול מלגלג, כבספרי 'דנידין' של שרגא גפני\און שריג, סופר שאני אוהב מאוד את ספריו: דנידין מתאר ילדון שקוף שהגיע למצבו בשל טעות של דוקטור מבולבל. בזכות היכולת הזו, הוא מכה בהם שוב ושוב, שובה שיירות טנקים, 720 חיילים עיראקים ושלל גנרלים משופמים, והם חדלי אונים מולו ונותר להם רק לקלל באופן עסיסי מבין שיערותיהם מלאות הכינים. בזכות דנידין, ניצחנו את כל מדינות ערב בששת הימים והם רצו והשאירו את הנעליים.


אין בעיה, אמר דנידין לאלוף הפיקוד בלחש. אפעל על פי שיטתך

זהו בערך השלב הראשון של המערכה: ברור שהערבים יובסו ויכנעו. אחת מההצעות לטיפול במשט ונשקלה ברצינות בקבינט היתה שבמקום חיילים ייקבלו את אנשי הספינה נשים לבושות לבן. זה דבר שמאוד מזכיר את דנידין, או את עזית: לא חיילים חמושים, כי אם משהו חלש יותר ואנדרדוגי יותר (ילד, כלבה, אישה בלבן) שמבלבל את הערבים הטפשים ומביס אותם.

הנאצים גם כן זרקו דברים

בשלב השני, הערבים בני דודנו במפתיע לא מובסים ולעתים אפילו מגיבים. מה לעשות, הם לא כאלה מטומטמים כנראה. למשל במקרה של המשט עולים חיילים לספינה מחוץ למים הטריטוריאלים, ואנשי הספינה במקום לקלל ולהיכנע מייד, מנסים להעיף אותם בכוח (בניגוד לאקסודוס ללא חומר נפץ) עם אלות מאולתרות וסכו"ם. כאן אנחנו מגיעים לאושוויץ: מכאן, אנחנו הקורבנות של האירוע, הם, הטורקים עם הסכו"ם המרצחים הנחושים שעומדים להרגנו כמו אותם נאצים קרי-לב ורק כח ניסי יכול להם. עם ישראל (עם כל פצצות האטום שלו) עומד בפני חורבן. מהמאניה והיהירות אנחנו נעים לדיפרסיה ולפרנויה, כמו משה דיין ביום כיפור.

אין כמעט התייחסות לערבים כאנשים סטנדרטים, אפילו כאוייב מן המניין שצריך להגן מפניו, אנשים שנעים רוב רובם בתחום האפור כמו תושבי כל מדינות העולם. אין התייחסות אל הפוליטיקאים הערבים גם כן כמשהו שמזכיר את הפוליטיקאים שלנו, או הפוליטיקאים הארגנטינאים, אנשים תחמנים שעדיין מנסים לעשות טוב לעמם כל עוד יוכלו להמשיך לכהן.

ראו ידיעות בעיתונות על הערבים. כמעט כולן נעות על שני המישורים האלה. או שהם טפשים ומשונים, והאימאמים שלהם מציעים משהו מופרך לגמרי ובטלוויזיה שלהם יש איזו תוכנית פרמיטיבית, משהו שיצחיק את הצופים בבית ויתן תחושה שישראל מדינה מתוקנת ושאזרחיה נורמליים, או שהנה הנה הם עומדים להשמידנו בפצצת אטום ונאצר עומד לחגוג ברוטשילד 12.

אני חושב שדודו גבע קלט את זה בחושיו הברוזיים בקומיקס 'קופיקו באושוויץ'. חבל שהוא לא יכול היה לסקר את המשט.

2. בסוף שנות התשעים, אני והחברים שלי התחלנו עם בנות באמצעות שאלות פיק-אפ. כמו 'לאן היית נוסעת בזמן ועם מי היית שוכבת שם' או מוזרות יותר 'מי מאיתנו לפי דעתך זכה מקום שלישי?'. היום, משום מה, אני פחות מתחיל עם בנות בדרך גמלונית כזו. זה דבר שקצת חסר לי, ולו בגלל השיחה וכושר ההמצאה ביצירת השאלות. על כל פנים, מעולם השיטה הזו לא הצליחה.

בגלל אווירת הפוליטיקלי קורקט שקצת התחזקה, אני מרגיש פחות נוח להתחיל. אני אמנם נוטה לדבר עם אנשים בשולחן לידי, אבל פחות. ישראל אולי הפכה לסטרילית ואירופאית יותר וגל כזה משפיע גם עלי. משפטי פיק-אפ יצאו מהאופנה. גם בנות שאני מדבר איתן מספרות שכמעט לא מתחילים איתן בדרך סטנדרטית ברחוב, והעולם נע לכיוון סמסים והודעות פייסבוק באישון לילה. 'ערה?' סטייל. דבר שמושקע בו פחות יצירתיות ותשוקה.

על כל פנים, שאלות הפיק-אפ שלי באותה תקופה הפכו יותר ויותר מתוחכמות. אחת מהן היתה קצת סרת-טעם "בשואה, באיזה צד היית מעדיף להיות?". נזכרתי בשאלה הזו כשקראתי את החצי השני של המאמר של אסף אורון בבלוג החביב עלי "ארץ האמורי" (אף שאני לא בעד מדינה דו-לאומית, אלא בעד מדינה ישראלית שחיה בשלום עם שכנותיה, בהסכמי מעבר מיוחדים כמו בטאבה ועם מדים יפים לשוטרים הפלסטינים ודיוטי פרי ממוזג).

אף שזה לא נאמר בפירוש, אצל רבים בישראל, המסקנה מהשואה היא שעלינו להיות נאצים ולא קורבנותיהם. זו כמובן כמו בטקסט מס' 1 מניח רק שתי אפשרויות קיצוניות ולא מציג את שלל המרחק בין נאצים לקורבנותיהם. יצא לי לאחרונה להיות עם עיתונאי ימני חביב, ודיברתי איתו על כמה שאני אוהב את הטיולים בתחנה המרכזית הישנה, כמו שאני אוהב את העליות מצפון אפריקה והעליה הרוסית שאליה הוא שייך. הוא הביט אלי במבט ואמר לי שאינטרס שלי לזרוק עליהם נפלם. אמרתי לו בצחוק שזה כמו שאינטרס של הגרמנים לזרוק נפלם על היהודים בגטו ורשה (זו לא אנלוגיה כל כך מדויקת אגב), והוא אמר שכמובן שזה היה אינטרס של הגרמנים.

אגב התשובה הנכונה לשאלה "בשואה, באיזה צד היית מעדיף להיות?" יכולה להיות גם חייל בריטי, או גרמני משתמט שלא נתפס.

3. המלצה על ספר – שתי נובלות פורטוגליות מאת ברנקיניו דה פונסקה, "הברון" ו"נחל שוצף", שנכתבו ב1937 ו1940. הספר יצא בהוצאה קטנטנה בשם 'מבע', ראיתי אותו היום בספריה וקראתי אותו במהירות בזמן שהייתי אמור לסיים לכתוב כתבה לעיתון. אחר כך עשיתי גוגל, ולא מצאתי כמעט התייחסויות לספר הזה, כמעט כולן התייחסו בעיקר לאקזוטיקה בכך שהסופר ממוצא פורטוגלי, ולא יצאו מגדרם מהנובלות עצמן.

גם יוני רז פורטוגלי

הספר מזכיר קצת את הפרגמנטים של קפקא, התנועה של העלילה היא חלומית. הדמויות ממריאות מרוגע לטירוף בשני הסיפורים הנהדרים האלה, שמהדהדים בראשי. יש בהם משהו חשאי מאוד, נראה שמדובר במטפורה פוליטית שאיני מבין את מושאה, וכל העלילה כאילו מתרחשת במקום חשוך עם צללים דמויי עצים. אדם נע בין אדישות וטרחנות לבין יריה בכלבים. נראה לי שמעניין היה לפגוש את הכותב הזה.

הספר יצא בתחילת 2009, אני מקווה מאוד שאפשר להשיג אותו בחנויות. אני בכלל לא זוכר שהיה מוצג למכירה. זו תגלית גדולה מבחינתי. אם יותר לי לסכם: הספר לא נכשל, אתם נכשלתם. כדאי להתעקש לרכוש אותו ולבקש מהמוכרים לתת לו עוד הזדמנות. אם אתם אוהבים אותו, תכתבו עליו בבלוג שלכם או בפייסבוק כדי שעוד אנשים יידעו.

4. הדבר ששימח אותי השבוע: אנשים הפסיקו הצגת תאטרון בצעקות 'זו מדינת אפרטהייד' וניסו ליצור דיון על פוליטיקה במקום הצגות תיאטרון מטאפוריות. כל הויכוח הזה מראה שבניגוד לימי 'מלכת האמבטיה' התיאטרון הישראלי בכלל לא מעניין מבחינת תוכן הצגותיו, אלא בשל החלטות התעסוקה שלו (עובדי תיאטרון שלא מוכנים לעבוד באריאל\ תנאי התעסוקה המחפירים במזנונים ושל השומרים), הארכיטקטורה של האולמות (למשל, הבימה, ואי התשלום לעובדי הבניין הסינים) ומה שקורה לקהל התיאטרון. על כל פנים, הצעד הזה של הפסקת ההצגה כדי לדבר על פוליטיקה, מראה שאי אפשר לדבר על נורמליות במצב הנוכחי של ישראל. ההצגה לא חייבת להימשך.

5. אני בחופשה מהעבודה, והייתי שמח לטייל בארץ ולהתארח אצל אנשים במהלך החודש (כולל מעבר לקו הירוק). אתם מוזמנים לפנות אלי לאימייל הספאם שלי chickyplus @ yahoo.com.

אנטנות טובות

פנים יפות ורודות     גרגרני-פנים

פטוניית לב

דבר מה עדין בשמש

שרוע פורח רגע

חזייה שפתון זוהר כמו

חיוכי כפית כסף

ענף נושק לחלון מסעדה

עליו ירוקֶי לה לה לה

וישנן גם אנטנות טובות

מלטפות ידי מבוכות

ענף נושק לחלון מסעדה

טבור אהבה, טבור שמש

כוּס הרגע הזה אלוהים

טבור אהבה, טבור שמק

*

3.4.08

2:00 נסיך הקטן

(אני לא יודע כמה השיר הזה מוצלח כשיר שלם, יש בו כמה שורות שאני אוהב. הוא שונה מהסגנון הרגיל שלי, אבל הוא נכתב)

שיר מתוך מפית

עיר מתולתלת

עם סיכת שיער וליחה

היין נמזג לתוך

ואל ??????

נשים מחייכות אל

מחשבי כיס

טיסות עפות מעלי

נעימות ולאות

אני מאמין בנשים

בוגדניות, ציפורי לילה

וספרי הדרכה ישנים

המרפקים שלי נוגעים

בשלה האף שלי נוגע בשלה

הר"ש שלי נוגעת בשלה

ובכל זאת

עצים בכוסות השמפניה

אני בקדילק בתוכנית האירוח

בעל המקום לא נמצא כאן

אני ונשים בחולצה אפורה

אורות קטנים שלא מסייעים

לנקודה שאני רוצה להעביר

שערות קטועות ?????, פס רכבת אחד

אל המורד

אני לא משחק בכלים האלה

אני לא יושב במקומות האלה

אני לא אומר את המילה ההיא

אני לא שוכב עם הדבר הזה

אני לא אומר משפטים כאלה

כשאני מהמר, יש כסף על השולחן

אני לא יושב ליד אנשים כאלה

אל תזמין את המנה ההיא

יש עוד מנות רבות: פירה

אבל אל תזמין בשום אופן

את המנה ההיא

לא ייצא לי לגעת במרפק הזה

אפילו בטעות.

עורכי הדין הקרחים האלה

חבורת המתחתנים הזאת

הבלונדינית המרירה

הבחור האומר "הצענו להם הכול"

***

***

(החלקים המסומנים בסימני שאלה לא ניתנים לפענוח מתוך המפית)
***
***

מהנעשה בעולם:
הזמרת המובילה הדרה לוין ארדי (גרושתי) על החלום הישראלי
אילן ברקוביץ' על שירי האגם, תרבות וספרות הארץ
%d בלוגרים אהבו את זה: