Monthly Archives: פברואר 2009

אני בקנדה

1. נסענו באוטו בדרך לקוויבק סיטי וחלפנו בעיירה ציורית עם כנסיה גדולה שהתחרתה בגודל הכנסיה שבעיירה בגדה שמעבר לנהר. שתי העיירות הגדילו והתפיחו במשך שנים את הכנסיות שלהן. זה היה המאבק החשוב ביותר בעיני התושבים בשתי העיירות: רצו שלהם תהיה כנסיה גדולה יותר מבעיירה שמעבר לגשר. עיירה אחת הגדילה את החומה, השניה קנתה פעמון גדול וכך הלאה – שתי כנסיות הגדלות זו מול זו. ואז לפני ארבע שנים משרד הפנים של קוויבק הכריח את שתי העיירות להתאחד לעיירה אחת לשם ייעול. ככה אני מרגיש‬.

 

עיתון קנדי השתמש בפונט עברי לדיון על הקשר בין הוליווד לבוליווד. יהודים? הודים?

 כולם אותו דבר באסיה

2. באחת משתי העיירות האלה, סט. ז'אק סור רישיליו (אולי רישיליה), נכנסנו למעין דיינר של ביליארד מחוץ לעיר. מקום לא מפואר מדי ולא מוזנח מדי, עמוס בתמונות של כוכבי הוקי גם על התקרה, ובמעקים מצופי זהב מזוייף. לאט לאט המקום התמלא באנשים, שמנים ורזים, רק גברים. כולם היו בקפוצ'ון, וכולם היו דומים מאוד לאנשים שאני מכיר. אני לא רוצה להיכנס לרשימה, אבל אחד היה דומה לדוד אלי, שני לגדי טאוב, שלישי לעידו הרטוגזון ורביעי בעל דמיון לא יאמן לאחד השותפים ב"שווארמה אנטבה" שהייתי פוקד בקביעות בזמנו, אבל נקנתה והפכה מאז ל"שווארמה אג'נדה", כמובן שאיני מגיע מאז.

 

 

3. ביום הראשון במונטריאול לבשתי בגדים קלילים וקיבלתי נזלת, שנוסף ליעפת הטבעית. הרקע הזה חשוב למה שיקרה אחר כך, ואין לזלזל בו. הייתי עייף מאוד, וישנתי בבית ובו הרבה אנשים. נמתי היטב ונהניתי מהשינה החמימה, אבל העירו אותי פעמיים ואמרו שאני נוחר. הטיעונים האלה לא שכנעו אותי. לא יכולתי לדמיין את עצמי נוחר. וכמובן לא שמעתי את עצמי נוחר. אחר כך בבוקר, ניגשו אלי איש איש, וכולם אמרו לי שנחרתי. הם היו מנומסים, אמרו לי שיש לי נחירות יפות, בקצב אחיד. הסברתי להם שזה בגלל שהאף שלי סתום והם הנהנו.

יש לך את סוג האנשים שחשבו שעשו משהו מביש, הם לא יודעים איך העולם יקבל את זה, אבל מסתבר שלאיש לא אכפת מהדבר שעשו והם סתם היו דרמטיים ועסוקים בעצמם. אצלי זה בדיוק הפוך. אני חושב שזה גורלו של העם הישראלי.

 

4. אחד האנשים שפגשנו היה דוור בשם אלן, שהוא אקס של הלן. הוסבר לי שדוור בקנדה זה כבוד גדול, עם משכורת מעולה, בניגוד למצב בישראל. וזה דבר להעריך בקנדה (עוד דבר טוב בקנדה זה הרליש הטעים ביותר שאכלתי לצד נקניקיה מסורתית). על כל פנים, עברנו ליד בית אבן שנמצא ליד גן מכוסה שלג, והוא אמר שכאן גר היהודי החשוב ביותר, כאן הוא מחלק דואר ללאונרד כהן, שנמצא בדרך כלל בגן ממול, אך כעת הוא באוסטרליה בערב התרמה לנפגעי השריפה. הוא העלה את הרעיון שאצטלם ליד הבית של לאונרד כהן דנן. מיד הסברתי שאני מצטלם רק במסעדות עם בעלי המקום, כדי שיתלו על הקיר, ולאונרד כהן אינו מסעדן ולא בנו של מסעדן, עם כל הכבוד.  

 

 5. אני כל היום דולף נזלת ויש לי כאבי ראש הנעים וחוזרים כממשלות ישראל. הפעם היחידה שהרגשתי בריא לגמרי במסע הזה היה כשנפגשתי עם ידיד פלסטיני טוב, איל הטבק הפלייבוי מוסטפה עלמי וחברתו המרוקאית היפהפיה ששמה נשתכח ממני, ועם רופא עיניים לבנוני-בריטי נלהב וחשקן בשם מוניר. קשה לי להסביר, אבל מיד הבראתי והליחה שלי התייבשה. ההבדל בין ערבים לנוצרים הוא שלערבים תמיד יש אייפון, והם מכירים את כל הפונקציות.

 

6. מקנדה הרחוקה, כל הכבוד לאיבתיסאם ולבנות שהתפרצו לשידור הישיר של גיא זוהר. בהצלחה גם לנאבקים על פרי גליל. הכי טוב אם היו משלבים את המאבקים – של היוצרים המרומים ושל עובדי פרי גליל המרומים.

האשה שלא יכלה להסתכל להם בעיניים

היא אמרה שהיא לא יכולה להסתכל להם בעיניים
זה הגיע למצב כזה, לטעמה,
שהיא כבר לא יכולה להסתכל להם בעיניים
העיניים שלהם הגיעו לידי מצב, לטעמה,
שאי אפשר כבר להסתכל שמה
כמובן שהיא יכלה ביולוגית להסתכל להם בעיניים,
אבל ההרגשה!
היה לה קשה מאוד לעשות את זה.
זה היה בלתי אפשרי, היא אמרה,
להסתכל להם בעיניים.
אבל היא ידעה שבסופו של דבר צריך להסתכל להם בעיניים.
היא ידעה שבסופו של דבר תוכל להסתכל להם בעיניים
שלא תוכל שלא להסתכל להם בעיניים.
אי אפשר לקחת ציבור שלם – ולא להסתכל להם בעיניים.
 
בעיניהם,
לא היתה כל בעיה עם העיניים שלהם,
גם כשניסו להיכנס לתוך העיניים שלה,
לא היתה כל בעיה עם העיניים שלהם
הם חשבו שהעיניים של עצמם בסדר גמור, מאה אחוז,
להם לא היו בעיות עם עיניים כלשהן.
אבל לה היתה אשמה עצמית עמוקה
וזעם עמוק
לא עליהם אישית,
אבל הזעם היה כל כך עמוק
והאשמה כל כך עמוקה
שהיא פשוט הרגישה שלא יכלה להסתכל להם בעיניים.
 
הם כאמור, לא ראו את העניינים עין בעין.
גם להם היתה אשמה וכעס,
אבל לא היה לכך קשר לעיניים של מישהו,
הם דווקא רצו שתסתכל להם בעיניים,

ולא היה אכפת להם להסתכל לה בעיניים,
למרות המלחמה.
 
 
אבל הם לא יכלו 
                        –  אי אפשר –
                                               להכריח אף אחד להסתכל לך בעיניים.
אתה גם לא מעוניין שיכפו דבר כזה
זה צריך לבוא טבעי
כך שהם פשוט חיכו
היו בטוחים שבסופו של דבר תבוא עם הרנו, תחנה,
ואז יסתכלו זה לזה בעיניים.
 
הגיעו כל יום בבוקר,
ישבו מחוץ לחנות.
לעתים עם קנקן לימונדה,
לעתים עם פכסם נגוס.
חיכו יום, יומיים ושבוע. הם עשו כמובן עוד דברים
ובסופו של דבר, היא נשברה
הגיעה במיוחד עם הרנו, החנתה, הורידה את האמברקס מטה-מטה,
והסתכלה להם בעיניים
למרות האשמה והזעם
בגלל האשמה והזעם
שהיו עמוקים וכעת הפכו רדודים
הסתכלה להם בעיניים
ישבו והסתכלו זה בזה בעיניים
בעצב, ואחר כך בחיוך, לבסוף בשעמום
הביאו תה, המשיכו להסתכל בעיניים
ואז הופתעה לראות שם, בעיניים עצמן,
את מה שבמשך זמן כה רב לא ציפתה לראות שם
דבר מה שאף אחד לא הכין אותה שתראה שם
לא לונדון וקירשנבאום, לא רוני דניאל ולא סיגל שחמון! אף לא סיגל שחמון!
אף אחד לא הכין אותה לרגע שתסתכל להם בעיניים
שום דבר לא הכין אותה להפתעה העצומה
אף שזה היה עניין מובן מאליו – של מה שראתה שמה
כשהסתכלה להם בעיניים
כל כך הופתעה מזה!
הכול היה ברור ופשוט,
נהיר ובהיר,
היה צפוי לגמרי שתראה מה שתראה שם
כל כך הופתעה ממה שראתה
כשהסתכלה להם בעיניים
 

(רכבת מנהריה לתל אביב, לאחר ביקור בכפר יסיף. תחילת פברואר 2009)

מבחירות לבחירות

 מ' השימוש

 

מבחירות לבחירות

מִעולה לעולה

מרגב פה לרגב פה

מִחדרה לחדרה

מִפרשן לפרשן

מתקציב לתקציב

ממבט למבט

ממבצע למבצע

מפגז לפגז

מאנטבה לאנטבה

מאף 16 איי לאף 16 איי

ממימונה למימונה

מדימונה לדימונה

מנצחון לנצחון

מדמעה לדמעה

מאירופה לאירופה

מאמריקה לאמריקה

מהמן להמן

מעמלק לעמלק

מאושוויץ לאושוויץ

מצסק"א לצסק"א

מעזה לעזה

מערפאת לערפאת

מאריק לאריק

מהיטלר להיטלר

מבווין לבווין

מהימלר להימלר

מפואד לפואד

מרבקה מיכאלי לרבקה מיכאלי

ממני למני

מקפה הפוך לקפה הפוך

מקואליציה לקואליציה

מפרח לפרח

מב' מיכאל לב' מיכאל

מנכבה לנכבה

מבסטה לבסטה

מקאסַטה לקאסַטה

מחארטה לחארטה

מחארטבונה לחארטבונה

מנהר לנהר

מצלקת לצלקת

מִסמלת לסמלת

מקיסינג'ר לקיסינג'ר

מפרס לפרס

מפרס לפרס

מגדם לגדם

מטרדה לטרדה

משירותרום לשירותרום

מליבך לליב"י

מהמשרד אל המשרד

מהטירונות לטירונות

מרמת החי"ל לרמת החי"ל

מג'ובים לג'ובים

מפלסמה אל פלסמה

מקלנדיה לקלנדיה

מהג'ים אל הג'ים

מהג'יפ אל הג'יפ

ושוב מהג'ים אל הג'ים

ושוב מפלסמה אל פלסמה

משואה לשואה

ושוב מהג'ים אל הג'ים

 

(ירושלים, 7 פברואר 2009)

————–

 

אתם מוזמנים לצפות כאן באחד מאירועי השירה המרגשים ביותר שהייתי נוכח בהם. אירוע ספונטני שערכנו במהלך פסטיבל שדה בוקר, פסטיבל שירה שמאורגן מידי שנה בהצלחה גדולה אילנה שחף. הגענו, מספר משוררים, למגורי הנוער, עם גליונות מעין ולצאת. בהתחלה הם לא שמו עלינו, ואף חששו מהמשוררים המוזרים, אבל הצטרפו אט אט ובסוף גם אחד מהם, נער מתוק בשם ארז, קרא שירה (לצערנו, גוגל וידאו איכשהו קטע את שירו מיד כשהגיע, ננסה להעלות בנפרד).

משתתפים: מתי שמואלוף, רועי צ'יקי ארד, מיכל דר, אסנת סקובלינסקי, יובל בן עמי, יהושע סימון, צאלה כץ ז"ל וארז. בין השירים גם ז'ק פרוור, ערן צלגוב ועוד. צילמה: מאיה המורה.

 

 

—————

 

 

מילה על ארי שביט לגולשים מאוחר בבלוג. ראיתי שכולם קמים נגדו. אני איני מחובביו הגדולים, לא אוהב את האג'נדות המחרחרות שלו, אבל יש דבר שאפשר להגיד לזכותו: הוא עושה אקשן כשרוב הכותבים האחרים צפויים. אי אפשר לדעת במי הוא יתמוך, יש לו אומץ מסוים והוא מעניין. רבים כתבו נגד הטקסט שכתב על לבני ובו ציטט אלמונים מקורבים לה. כמה היו כועסים אם טקסט כזה היה נכתב על נתניהו, או נאמר עזמי בשארה? אם למשל כפובליציסט הייתם נקלעים לשיחה עם אהרון ברק ושומעים אותו אומר שלבני מטומטמם (למשל), האם זה לא היה נושא לגיטימי? אני חלוק על דברים רבים שכתב שביט, אני חושב שלבני היא ברירה בוודאי פחות גרועה מברק וביבי, אבל המאמר שלו בתחום הלגיטימי וחלק מהפובליציסטיקה היא לעורר עניין.

 

————–

 

המלצה חמה על משוררת הפייסבוק היפה אווה גורי בשירים מחרמנים.

שירים מוכתמים + מכתב מחיפה על ליברמן, אוכל רומני וכו'

 שירים שהעתקתי ממפיות מוכתמות 2003-2006
 

 

 

*
המילה בתיאבון מוטלת
במאפרה. מוטוקו
ישנה בבית
 

*
כוסות הפוכות על מדף
סתיו
 
 

*
על הספסל הזה אמרה
שהיא אוהבת אותי בסתר
ואולי על השני
 

*
לחיים אדומות
ועלה על בוץ
השיר עליך:
עלה על בוץ
 

*
אני כמו האנטנות
על הבתים
רזה, חסר תועלת
משכן עַד לעורבים
וחריוניהם
 
 
*
בעד חלון הבר
הכרך אדמדמת
הנערה עודה חולמת
על לונדוןאדינבורו
לחטוף שמה כלבת
בלילה בהיר
שיכרונית וחיוורת
כמו אידיוט
שיכרונית וחיוורת
כמו אידיוטהתקליטן שר עם השירים
שהגיש
יש סימן יותר רע?
מלטף את זקנו
כמו אור את הקבצן
המת בשדרה
 
 
*
שני תלייני המודעות
זוג אגרות חוב של פגתוקף
על עורה הדקיק של בן יהודה
זה השיר על המפיות
המוכתמות שמן
חלונות ראווה מטוקבקים עד מוות.
הבקבוקים שלא ניתן למחזר
העולם שייך לכם
הלילה
 
 
 
*
בפיצוציה,
דוכן מלא כל כך
וליבי
 
 

אני רוצה למסור לקוראי הבלוג הרבה אהבה מחיפה היפה שבה אני נופש כרגע. מאז המלחמה והמשבר העולמי ("המשברוביץ'"), אני, כמו כולם, מעט דכדוכי יותר, הבגדים שאני לובש יפים פחות. אבל אני מקווה שהשמחה תנצח, ושאקנה בגדים חדשים ונוצצים. אין טעם להיות עצבוביים. זה לא עוזר לאיש, וגם לא לאישה. אני עכשיו בהדר. הלכתי לשוק מקומי וקניתי רימון גדול ובהיר, כזה שנראה כאילו הוא גדול יתר על המידה. אני לא אוהב להביא בגדים להחלפה כשאני יוצא למסע, אלא לקנות אותם במקום עצמו. אז קניתי שתי חולצות של חברת הייק, מודַה שאני עוקב אחריה זמן רב, ותחתונים. הם עלו יחד 25 ש"ח. את הרימון (שעלה 3 שח) קניתי בשוק באיזור רחוב החלוץ, בתוך מבנה מקורה שעליו שלט שבו כתוב שכאן לא מוכרים חזיר, בניגוד לאיזהשהם מתחרים עם שם דומה. אהבתי גם שלט אחר, "אנחנו מוכרים צלחות תרמיות". ושלט מרחוב הרצל שהוא לא מצחיק אבל אומר הרבה – "הכול למעשן". זה גם מה שאני חושב – הכול למעשן.
בשוק המקורה הלז גם טעמתי זיתים חמוצים מדי ולא קניתי אותם, והרגשתי אשמה גדולה כשביקשתי מקום להניח את בדלי החרצנים, אחרי שהטרדתי את המוכר, אבל למוכר הזיתים זה לא הזיז והוא פער איזה ניילון מולי. למעשה, אני לא כל כך עסוק בחוויות אותנטיות-אוריינטליסטיות בחיפה, מלבד אולי שימוש תכוף בכרמלית – אני לא מוכן לשמוע מילה רעה על הכרמלית! הלקוחות שלה כל כך כפויי טובה! היא המטרו הכי סטייליסטי בעולם, ורגע שבו אני מתגאה בישראל, בראש העיר לשעבר גוראל נמוך הקומה ובטכנולוגיה הפנאומטית הציונית! (למרות שגם בטשקנט יש מטרו יפה כזה). הדבר הרע ביותר שאני יכול לומר על חיפה זה שהחיפאים לא ממש מבינים את הגדוּלה של הכרמלית. עוד הוכחה שאין נביא בעירו. האם יש עיר שבה למטרו יש קרמיקות כאלה?
לא אכלתי כאן חומוס עדיין, אני צריך המלצות מקוראי הבלוג על משהו באיזור הדר. לאחרונה אני מנסה להתמחות דוקא במסעדות הבשרים הרומניות הותיקות. אפשר להגדיר את השבוע שלי כמשהו שיכול לגרום לכתבי בלייזר להחוויר. מיום שישי ועד היום, עשיתי משהו. אכלתי במישו שברחוב אליעז ביפו תלת-קבב פאלי עם רוטב מוזר, אחר כך ביוז'י ולאון (לאחד מהם יש אזכרה השבוע) אכלתי מרק צ'ורבה נהדר עם בשר של עוף אני מקווה ואז אנטרקוט, ביום המחרת אכלתי במעין הבירה עם הלן שוק אווז טבול במסה עצומה של שום. והיום קרפיון עם שום ביוזי ולאון או בלאון ויוז'י. אני שום ענק שנחת בחיפה. אני מניח שסבא שלי, חזי איש קומפולונג מולדובני שברומניה, מביט בי עכשיו מהשמים ומחייך בשמחה כי הוא לא יכול להריח אותי (הוא היה תתרן, כי עבד במפעל דשנים לחומרים כימיקליים).

מה עושים בחיפה? אני כל היום שורץ בקפה מסדה, הקפה הסקסי בצפון הארץ. עם הבנות הכי יפות, אם אתם נמשכים לערביות אינטלקטואליות (או אתן וכו') עם כאפיה וקבוצה בפייסבוק. ביקרתי גם בגולדמונד ספרים ובחנות בגדים יד שניה בשם 'בגדי יפה', עם מוכרים חביבים. על כל פנים קפה מסדה מזכיר את מרסנד או באצ'ו התל אביבי, אבל עם רוב ערבי וניהול ערבי, של סמיר החביב. בירה עולה 10 ש"ח, אבל אני לא שותה אלכוהול. יכול להיות שאני לאחרונה באיזורים ערביים יותר מתמיד בגלל הקמפיין של ליברמן והתחושה הרעה שהוא גורם לי. האמת היא שכולם מדברים על זה שליברמן הוא הבעיה ושצריך להיאבק בו. אני חושב שליברמן זה עניין קל, הבעיה היא שכל כך הרבה רוצים את התבשיל הגזעני שהוא מציע. ליברמן אם זה לא היה ליברמן, שמוק אחר היה עולה על הקטע של לחמם נגד הערבים. דווקא העובדה שליברמן הוא על גבול הנבל ופוליטיקאי די שלומפר (ראו מקרה טרטמן והמיליונים שנכנסו כנראה לחשבון של בתו) קצת מציל את העסק. בוא נאמר, שעם כל הדיבור שלו על נאמנות, אני מאמין שליברמן יברח מישראל אם יעמוד בפני כליאה, מפחידים אותי יותר פוליטיקאים שמאמינים במה שהם אומרים.
הגזענות הזו נגד ערבים היא לא רק ליברמן. הוא רק החצ'קונים של הפנים המשומנים של הגזענות: שנאת ערבים היא הסאבטקסט של כמעט רוב התקשורת הישראלית המיינסטרימית. חלק עצום מהידיעות בעיתון ובטלויזיה מטרתן להוביל לפחד מערבים או לשנאה בהם, להפחדה מהם ובמקביל גם זלזול ידעני בהם. אהבתי סטיקר שראיתי ברשת, 'ליברמן מדבר ערבית. היטלר דיבר ביידיש'. אני חושב שהסטיקר אומר בצורה ברורה וחזקה יותר מכל מה שאכתוב ואין לי משהו מקורי במיוחד להגיד על הנושא, אני גם לא מומחה לאנטישמיות או נאציזם. יתר על כן, הנושא הזה תמיד דיכא אותי. אני מעדיף תקופות אחרות בהיסטוריה ודיקטטורים אחרים, ואנלוגיות אחרות.

על כל פנים, ליברמן היה מת להיות כריזמטי וצנוע-דרך כמו היטלר. ליברמן, להבנתי, הוא די פחדן, נהנתן ופרגמטי, מול היטלר שהיה בכלא, נלחם מול כל העולם ובסוף התאבד. גם מבחינה מינית, הסיפורים על ליברמן פרועים יותר מהא-מיניות של היטלר – יאמר לטובתו של ליברמן שיש לו זין ותאבון מיני. אדם שעושה סקס הוא מיד מסוכן פחות. אני לא מדמיין את ליברמן מתאבד, אלא חומק איכשהו. הם לא דומים כלל. מה שמדכא זה ההצלחה של ליברמן בסקרים או בבחירות המתקרבות, ובכך שאין לך אמירה ציבורית גדולה נגדו מלבד בשמאל, בניגוד לצרפת שהקיאה את לה-פן מחוף לחוף. ליברמן הוא כאמור שונה מהיטלר, אבל המוטיבציות של הקהל שמצביע לליברמן ולהיטלר (או לה פן) דומות פחות או יותר (אף שלא יעזור, הישראלים הם עם פרגמטי וטוב בשורה התחתונה).
אני מקווה שכבר ייגמרו הבחירות המצחינות האלה, שהביאו את המלחמה בעזה, שכעת ברור לכולם שאין לה סיבה אמיתית ושלא עזרו למדינת ישראל ולתושבי הדרום המופקרים. איזה נצחון זה שלאחריו כולם פוחדים לנסוע לחו"ל, ובשער ידיעות ממליצים לא לקחת מוניות שעוצרות לכם (זה על מורניה, אבל זה אותו דבר בעצם). בדיוק קראתי את 'פעולת תגמול באביב' של חנוך לוין, שנמצא בבית שבו אני שוהה בחיפה. המערכון שנכתב על הפעולה בסמוע מספר על חייל ישראל שמגיע לכפר ערבי ומנסה לעשות מבצע סטרילי של פיצוץ הכפר, ללא פגיעה באזרחים, ומסביר לערבי "זו הרתעה, לא נקמה". הערבי שואל אם הוא מפוצץ רק את הבית שלו, אז החבלן הישראלי מסביר שאת כל המחוז, ומסביר זאת במילה אחת 'בחירות'. הערבי אומר רק 'אה'. אולי שמישהו יקליד ויעלה לרשת. נראה שזה הטקסט הכי טוב על מלחמת עזה.

אבל כמו שאמרתי, די ליאוש. מי יודע, אולי אחרי הבחירות ביבי יביא שלום. כראש ממשלה הוא היה פחות גרוע מאולמרט, ברק או שרון, אם בודקים את המעשים בשטח. הוא לא פתח שום מלחמה ולא זכור לי מה עשה נורא כל כך, מלבד להדפיס שטרות חדשים עם עיצוב מכוער לקראת סוף כהונתו. גם אם היה רע, אחריו היו כולם הרבה יותר גרועים. אני מקווה שחיבתו לפוטו-אופ תביא אותו לנסות להתחבב על אובמה. הוא לא איש של פריז כמו פרס, הוא יהיה חייב לעשות מה שאובמה יירצה. על כל פנים, אם חיפאים מהדר קוראים אותי: אני תקוע בצפון הארץ בלי מטען לסלולר, נוקיה צר-חור. אז אם מישהו נמצא בהדר עם מטען פיני צר-חור, הוא מוזמן לקפוץ לקפה מסדה כרגע או לרחוב שבתאי לוי אחר כך, שבו אני מתארח אצל אמנית מקומית יפה, ולהשאיל לי, או שאגיע אליו. כתבו לי בטוקבק. בעיות בחיווט ובחשמל הן אולי הדבר המייאש ביותר שיכול לקרות לגבר. נגיד אם מישהו היה עוקר לי עין והייתי עם עין יחידה, הייתי מקבל סימפטיה ברחוב, אולי אפילו הנחות בארנונה. אבל יש רק רע בכך שהסלולר עומד להיגמר. אני סוגר לשעות ארוכות את הסלולר ואז פותח לכמה דקות כדי לשמור על הבטריה. וזה מטריד אותי מאוד לא לשמוע צלצול בשעות שהטלפון סגור. אין חוק נגד זה? האם לתנועה הירוקה-מימד יש משהו במצע שלה נגד זה? טוב, המכתב הקצר הזה מחיפה הופך לארוך. נשיקות לכולם בתל אביב.
 

%d בלוגרים אהבו את זה: