ספר חדש לרומן באימבאיב בהוצאת מעין

לפני כשבועיים הוצאנו את "באימבאיב" כספר השירה הראשון בהוצאת מעין. זהו למעשה ספרו הראשון של רומן באימבאיב, אחד הסופרים החזקים והמרתקים ביותר שפעלו בישראל, ומי שנפטר לפני שנה.

בשנה הקרובה יצאו בהוצאת מעין גם ספרו של ערן הדס, ספרה של ואן נוין וספר שלי (שיערוך אהרן שבתאי). אמש התפרסמה ביקורת מעוררת מחשבה של אלי הירש בידיעות אחרונות וקודם לכן ביקורת במעריב אינטרנט של לאו גורביץ' והיום התקיימה הפתיחה של תערוכה בשם "באימבאיב" בגלריה המדרשה, דיזנגוף 34 שאליה ניתן להגיע בחודש הקרוב. מחיר הספר יוצא דופן, 20 ש"ח, וחלק מהעותקים נמכרים עם דיסק חינם בכרסם או בגבם, אך בקרוב העותקים עם הדיסק יגמרו. כמו כן, ב21 בחודש, יום שישי בשעה 13:00 תתקיים בלבונטין 7 השקת הספר, עם משוררים ומוזיקאים מובילים בדרכם.

לרשת עלתה ההקדמה לספר של מרחב ישורון, שערך את הספר עם המתרגם הצעיר רונן סוניס.

כדאי לעקוב אחר דף הפייסבוק של רומן באימבאיב.

באימבאיב, הוצאת מעין, 2012

את הספר נמכור רק בחנויות עצמאיות. רשימה מתעדכנת: תולעת ספרים מזא"ה ורבין, האוזן השלישית ת"א וירושלים, המגדלור, גלריה המדרשה, סיפור פשוט, ספרים בבזל, האחים גרין, קרדו, הסופרמרקט בזבולון 10, לוטוס, צימר, הפיצוציה ביהודה הלוי 95 (24 שעות), הנסיך הקטן שבסמטה אלמונית, אוגנדה ת"א וירושלים, מישמש חיפה, עשן הזמן ב"ש, אדרבה רחביה ירושלים, קרון הספרים טבעון, וניתן לרכוש  באינטרנט דרך אינדיבוק.

הנה עוד טעימה מהמרקחת של באימבאיב. בין השירים ונסיונו לכתוב רומן גדול (ואופרה לילדים שהוצאה מהספר), באימבאיב היה גם כותב מכתבים. הנה כמה מכתבים ששלח וקובצו בספר, חלקם התפרסמו בגיליון הראשון של מעין ב2005:

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

8.7.99

שלום רב!

אדוני השר, דבריך מתאריך 2.7.99, בקול ישראל, על הצורך בסיוע ממלכתי לאמנות הלא מסחרית, עודדו אותי לפנות אליך.

אני מאמין, כי על אמן מוטלת חובה למצוא את קהלו ולא להפך. מן הסיבה הזאת, במקביל לפעילותי הקונוונציונלית (תערוכות, ספרים וסרטים במסגרות הרגילות), מאז שנת 1992 השקעתי מאמצים להגיע למקומות שהגדרתם נועדה למטרה שונה מזו. הניסיונות האמורים כללו: מיצגי רחוב; קריאת שירים בפאבים ופרויקט ארוך טווח (משנת 1995, במשך שנה וחצי): אקדמיה-Antigoy – אקדמיה ללוחמה באלילים, ברחוב השומר פינת רחוב כרמל, שנועדה לשמש מפגש בין אמנים לבין עובדים ולקוחות של שוק הכרמל בתל-אביב.

יש לי עניין רב לקיים ערבי קריאת שירי משולבים באמצעי מולטימדיה ואובייקטים פלסטיים בבתי-סוהר. בטוחני, כי פרויקט מן הסוג הזה עשוי לעניין את כל הנוגעים בדבר ולהוביל לתוצאות בלתי צפויות, במובן החיובי.

אל לנו לשכוח, כי בתקופות שונות של ההיסטוריה, בין דרי בתי-כלא היו גם אנשים כמו: סרוונטס, פראנסוא ויון, מרקיז דה סאד, פול ורלן, דוסטוייבסקי, ז'אן ז'אנה ורבים-רבים אחרים.

אדוני השר, אשמח לשיתוף פעולה מצדך בקידומו של הפרויקט הנ"ל.

בכבוד רב,

         רומן באימבאיב

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

6.9.99

שלום רב!

אדוני השר, ברצוני להזכיר לך, כי טרם קיבלתי תשובה על מכתבי מתאריך 8.7.99.

אודה לך אם תזרז את טיפולך בו.

אני מאחל לך שנה טובה, ומקווה לשיתוף פעולה בקרוב.

בכבוד רב,

         רומן באימבאיב

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

29.9.99

לִי יֵשׁ מָלֵא שִׁירִים

שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא שָׁמַע

וְהֵם שָׁם, אֶצְלְךָ

יוֹשְׁבִים בְּלִי עֲבוֹדָה

נָכוֹן כִּי מַאֲסָר

זֶה לֹא בֵּית הַבְרָאָה

אֲבָל גַּם לֹא סִבָּה

לִהְיוֹת כָּזֶה אַכְזַר

פְּרוֹפֶסוֹר בֶּן-עַמִּי

תַּרְשֶׁה לִי בְּבַקָּשָׁה

לִקְרֹא אֶת שִׁירַי

לָאֲסִירִים שֶׁלְּךָ

אדוני השר, אני מקווה כי שירי הנ"ל שעשע אותך, על אף כוונתו הרצינית. אני מזכיר לך, כי עדיין לא

קיבלתי תשובה על שני המכתבים הקודמים שלי, אותם אני מצרף אל המכתב הזה.

גמר חתימה טובה ומועדים לשמחה.

מקווה לתשובתך המהירה ולשיתוף פעולה פורה בעתיד.

בכבוד רב,

        רומן באימבאיב

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

17.10.99

אדוני השר,

שלושה מכתבים! קיבינימט! כבר שלושה מכתבים שלחתי לך! ומה בחזרה?! – לא שלום, לא להתראות ולא קיש מיר אין תוכעס. אני תקווה, כי אשתו של הפקיד שממונה על קשרי הדואר שלך אוכלת בבית זין אטומי בזמן שהוא מאונן בעבודה.

אבל אם יסתבר, כי אתה הוא האחראי על אי-מתן התשובה, אז קיש מיר אין תוכעס בעצמך.

    בכבוד רב,

        רומן באימבאיב

 

לכבוד ראש הממשלה

מר אהוד אולמרט

אדוני ראש הממשלה,

את עיקרי הנושא, שלשמו אני פונה אליך, השתדלתי להציג במכתבי אל השרים הנוגעים לעניין ישירות, איש־איש בתחומו (מצרף את המכתבים לעיונך). כפי שתראה, זהו נושא רחב ביותר, שמכיל בתוכו תחומים רבים, ולכן דרושה יד מכוונת, או מוטב לומר, מנגנון מרכז.

בקשתי אליך, כי תצווה על הקמת רשות מתאימה באחריותו של שר כלשהו.

מצפה לשיתוף פעולה מצדך, כי מדובר בפיקוח נפש והמשך עתידנו.

 בכבוד רב,

רומן באימבאיב

נ.ב. עוד שיר, בנוסף לאלו שבמכתבים אל שריך:

                קְצִיצוֹת מָרוֹר וְחוֹל

בְּרֹטֶב אַסְפָּרָגוֹס

וְכוֹס חֻמְצַת נְחֹשֶׁת

אָכַלְתִּי… מְרֻצֶּה…

עַכְשָׁו מֶלְצַר תַּקְשִׁיב:

מַגִּיעַ לִי קְצָת יַחַס –

תָּעוּף עִם הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלְּךָ!

אֲנִי אוֹכֵל סוּפְלֶה.

לכבוד שרת החינוך

גב' יולי תמיר

גברתי הנכבדה,

 אני משורר ואציג את העניין מנקודת ראותי; מקווה כי בעזרתך אצליח לרתום לטובת המשימה, שאין חשובה ממנה, כוחות רעננים.

 תחילה אציג את תמונת המצב:

 מתקבל הרושם, כי הדרך הקלה אל היכל הדמוקרטיה הישראלית – כנסת ישראל – עוברת היום דרך חבֶרוּת באחד מארגוני הפשע. בכל מקרה, מספרם של הח"כים שעברו על החוק הולך וגדל, ולא רחוק היום שבו ח"כ ללא תיק (במשטרה) ייחשב מצחיק. כמו כן, לא סוד הוא, כי רמתם של בוגרי בתי הספר פוחתת בעקביות, על אף המאמצים הרבים שמשקיע משרדך.

 הקשר בין שני הנושאים אינו ברור מאליו. אך אם נשכיל להביט על המצב מזווית שונה מן המקובל, ייתכן שנצליח לגלותו.

 על מנת לא לגזול מזמנך היקר, אציג את העניין בראשי פרקים:

 1. נוער זקוק למושא הערצה.

 2. עולם הפשע – חיים מחוץ למסגרת, אי-ציות לחוקים וכדומה – קוסם למתבגרים רבים.

 3. אם רמתם התרבותית של פושעי ישראל תעלה, ייווצר הסיכוי לשנות את יחסם של המתבגרים להשכלה.

 4. לשם כך יש להעלות את רמתם של ח"כים – רבים מהם בעלי כריזמה לא מבוטלת וכישרון לעיסוקים פומביים – בטרם יגיעו לבית־סוהר, כדי שבמקום החדש ידאגו למשוך אחריהם את יתר אוכלוסיית בתי הכלא.

 5. כך יווצר המעגל המפרה את עצמו.

 ארשה לעצמי הערה קצרה: זאת מערכת בעלת השקעה נמוכה ותשואה גבוהה (במקום השקעה באוכלוסיית כלל התלמידים, דרוש תקציב זניח לטיפול ב־120 איש בלבד).

 עתה אעבור לחלקי במשימה, ושוב אעשה זאת בצמצום המרבי:

 1. כל תרבות גבוהה מושתתת על שורשים איתנים, והפולקלור הוא לא האחרון שבהם.

 2. ברצוני להציע את כישרונותי ביצירת שירים שיניחו יסודות להתפתחות עתידית.

 3. יש להפיצם בין חברי הפרלמנט לשם שינון ושכלול הביצוע.

 4. בהמשך, לכשיגיעו למשכנם החדש, יוכלו לבצעם לפני חבריהם לתא, על מנת לגרות ולעורר בהם רצון ליצירה עצמית.

 הרשיתי לעצמי לצרף דוגמא קטנה:

עַל כָּל שָׁנָה בַּכְּנֶסֶת –

שָׁנָה אַחַת בִּפְנִים!

פָּסַק לִי הַשּׁוֹפֵט

בְּתֹם הַטִּעוּנִים.

הָיִיתִי בַּצַּמֶּרֶת,

נָפַלְתִּי לַקְּרָשִׁים.

עַכְשָׁו אֲנִי בַּכֶּלֶא

מָזוֹן לְפַרְעוֹשִׁים.

 וְכד'

גברתי הנכבדה, כאן אני מסיים להפעם. אציין רק כי באמתחתי רעיונות רבים נוספים הקשורים לנושא ואשמח לשתפך בהם.

 מצפה בקוצר רוח להמשך עבודתנו המשותפת.

   בכבוד רב,

       רומן באימבאיב

לכבוד שר המשפטים

מר חיים רמון

אדוני הנכבד,

 נטייתם לעבריינות של נבחרי הציבור מחד גיסא, והחסינות שבה הם זוכים על פי החוק מאידך גיסא, גורמים לתחושות קיפוח בציבור הרחב. בבחירות האחרונות התחושה הזו באה לידי ביטוי בהצבעת מחאה למפלגה גריאטרית (7 מנדטים); אם נוסיף לכך את כלל הנמנעים, נקבל מעל 50% של לא-מרוצים מן המצב הקיים. זוהי חבית חומר נפץ שעלולה להתפוצץ בכל רגע.

 בשם שמירה על העיקרון "הצדק לכל", אני ממליץ בפניך לשקול הצעת חוק, שתעניק לנבחר מלבד תקופת כהונה גם תקופת מאסר, בחישוב של שנה תמורת שנה. גם העיקרון שבגללו הוענקה החסינות מלכתחילה – מניעת רדיפה בשל דעות פוליטיות – יישמר במקרה הזה, כי ייאסרו כולם במידה שווה – האופוזיציה והקואליציה, משמאל ומימין. לעומת זאת, לא יהיה ניתן לטעון כי ח"כ שסרח התחמק מעונש. מצד שני, מי שנהג כשורה יהיה רשאי לחשוב את עצמו צדיק מעונה, ולדעתי זהו גמול נאה למי שנוהג ביושר במאורת גנבים, כי ממילא הוא מחפש לעצמו רק צרות.

 לא אסתיר ממך שבבואי להציע את החוק הונחיתי גם על ידי שיקולים נוספים, שאותם הבהרתי במכתבי לשרת החינוך והתרבות (מצרף את המכתב לעיונך). ראה, שמלבד היותו חוק צודק הוא עשוי גם להועיל.

 ממתין לתשובתך, על־מנת לגשת לעבודה על סעיפי המשנה של ההצעה.

בכבוד רב,

רומן באימבאיב

נ.ב. בהקשר למכתב המצורף, החלטתי להוסיף עוד שיר:

מוֹצֵא הָאַרְנָק מִתְכּוֹפֵף

כַּדּוּר מֵעָלָיו חוֹלֵף

פְרָאיֶר חֲסַר פְּרוּטָה

אוֹתוֹ בְּלִבּוֹ חוֹטֵף

לכבוד שר המדע והטכנולוגיה

מר אופיר פינס פז

אדוני השר,

 תרשה לי להציג את עצמי. שמי רומן באימבאיב ואני משורר.

 ייתכן שהופתעת לראות כי פונה אליך אדם שעיסוקו רחוק מן התחום שעליו מופקד משרדך. בטוחני כי הראיות, אשר אציג במכתבי הבאים, ישנו את דעתך.

 לצערי, לא אוכל לעשות זאת בקצרה. אציין רק שהיה לי המזל להתוודע לכוחות ממשיים, שלא נחקרו עד כה. הסיבה לכך מקורה בסברה, כי לשירה אין נגיעה בגשמי ובחומרי. הראיות שברשותי סותרות את הדעה הזאת. אני מקווה שתסכים אתי, כי אם אצליח להוכיח את טענתי, שאלת הטעם שבפנייה אליך תתבטל מאליה, ואני מצדי, בשלב הזה, אסתפק בכך.

 אדוני השר, מתוך רצון להשתית את יחסינו על אמון הדדי, החלטתי לגלות לך, כי בנוסף לעניין החשוב שאותו כבר ציינתי, ישנה סיבה נוספת שבגללה אני פונה אליך דווקא. על פי מסורת עתיקת יומין, נוהג אני להקדיש את יצירותי לבעלי שררה שעמם אני מקיים דו-שיח ישיר ו/או התכתבות, אם מרצונם ואם לא. כך, למשל, את יצירתי הקודמת – הלוואי וגודביי שמה – התכוונתי להקדיש לשר לביטחון הפנים לשעבר פרופ' שלמה בן-עמי. אך מפאת סיומה הפתאומי והלא כל כך מעורר כבוד של כהונתו, נאלצתי להקדישה לראש העיר תל-אביב-יפו (ראה: הלוואי וגודביי; חוברת נלווית, פרק הקדמה, עמ' 2-1 פרטי ההתכתבות ביני לבין השר פורסמה בכתב העת מעין מס' 1, חורף 2005).

 כפי שהנך רואה, עקב אי־יציבות בצמרת השלטון, מתקשה אני לקבוע מראש את האיש שלו תוקדש עבודתי. לכן, החלטתי על נוהל המורכב משני שלבים, כדלהלן:

 א.      קביעת התפקיד לו תוקדש היצירה (כל ממלאי התפקיד, עד לרגע בו תושלם המלאכה, יישאו בתואר – מועמד להקדשה).

 ב.      המועמד אשר ימלא את התפקיד ברגע בו היצירה תושלם הוא שיזכה להקדשה.

 בשורה משמחת בפי. את ספרי הבא אני מתעתד להקדיש לשר המדע והטכנולוגיה, תפקיד שאותו אתה, אדוני, ממלא כעת. לכן, מרגע זה הנך מתמנה למועמד להקדשה, ומכתבי הזה, ראשון אליך, מציין את תחילתה של עבודתנו המשותפת. הלוואי שתהיה זו פורייה ומשגשגת.

 מצפה בקוצר רוח להמשך עבודתנו המשותפת.

בכבוד רב,

רומן באימבאיב

נ.ב. עתה אפנה אליך כאל שר התרבות. נדמה לי, כי בתוקף תפקידך הזה תמצא עניין במכתבי אל שרת החינוך פרופ' יולי תמיר (מצרף אותו לעיונך).

לכבוד שר הביטחון

מר עמיר פרץ

–        סודי ביותר  –

אדוני השר,

 מפאת דחיפותו של הנושא, החלטתי לא לבזבז זמן יקר על גינונים ולעבור מיד לעיקר. בינינו, אדוני השר, מתאים לך יותר להיות ליצן מאשר שר הביטחון.

 אם עכשיו אתה מחפש תשובת הצטדקות, כמו למשל – "ולמי לא?" – אסכים אתך ואמשיך הלאה.

 אך כיוון שאני מאמין, כי את טובת העניין אתה מעדיף על משחקי האגו, מדמיין אני אותך עכשיו נאנח בעצב וחושב – "אז מה לעשות?" – אומר לך: להסתדר עם מה שיש. במלים אחרות, אני מציע לך להפוך מינוס לפלוס, חיסרון ליתרון, מפלה לניצחון.

 על מנת שלא להסתבך בדיון תיאורטי מיותר, אנסה להבהיר את דברי על ידי דוגמא. זכורה לך בוודאי פעולת ההרעשה, שביצעו מטוסי חיל האוויר מעל ארמונו של נשיא סוריה. עכשיו תאר לעצמך, אם במקום יצירת בומים על-קוליים, היו משחררים מעל הארמון שקי צואה (חרא בשפת היומיום או קקה בשפת התינוקות) ומיד אחר־כך מופיע אתה בבגד פרחוני, עם צבעוניות זועקת וגזרה לא מוגדרת, חובש כובע לעוס עם נוצה בלי יומרות למסיבת העיתונאים, להסביר ולהצדיק את המהות של הפעולה. אתה רואה את התמונה? אם כן, את השאר אציג בצורה של שאלות:

 1. כיצד היו כלי התקשורת מודיעים על פעולה מן הסוג הזה?

 2. האם ניתן היה לנהל באו"ם דיון רציני שמטרתו להוקיע פעולה מעין זו?

 3. כיצד ניתן לכנותה בפרהסיה?

 4. גם אם היה נמצא תחליף ראוי לביטוי – הטלת חרא, האם זה לא היה ממשיך לעורר צחוק אצל מי שיודע מה מסתתר מאחוריו?

 5. ואם נניח שהיו מצליחים להתגבר על כל המכשולים שהצגתי קודם, אתה אדוני, בהופעתך ה… היית טורף את הקלפים.

 6. בטוחני כי אין צורך להמשיך, כי גם ככה הכל ברור.

 אדוני, לפני שאסיים, ברצוני לומר עוד, כי המכתב הזה הוא בגדר טעימה בלבד – מעין שיחת היכרות בה רציתי להבהיר את היתרון שעשוי לצמוח מתוך שיתוף פעולה בין שנינו. את רעיונותי הטובים באמת שמרתי להמשך.

 מקווה שהצלחתי להותיר עליך רושם.

בכבוד רב,

רומן באימבאיב

 נ.ב. אם תנסה, יש סיכוי שנסראללה ימות מקנאה.

שלום כללי – מלחמה

לא יוצא לרחוב – חושש ממאפיה רוסית; בביתי ציפורים-צלפים מחרבנות על ראשי. דורש הגנה על מנת שאוכל להתמסר לכתיבה, בה אני עוסק לתפארת המדינה, ללא תמורה. אם לדעתך עיסוקי אינו נחוץ, אבין זאת, אך מבקש לאשר זאת בכתב.

רוץ, דובי, רוץ – להקים את "ישראל לכולנו"

'עיר לכולנו' נבחרה למפלגה הגדולה ביותר בעיריית תל אביב, עם הכי הרבה קולות. זה הישג מעולה.

דב חנין שהתחיל את דרכו כמועמד מחאה קיבל 34 אחוזים והפך למרכז הקמפיין, כשהוא מתמודד עם הקמפיין העשיר של חולדאי ועם סכינים בגב מהשמאל. הוא עלה מ9 אחוז בסקר הראשון, ו22 בסקר האחרון ל34 אחוז. באף עיתון לא ראיתי מודעה של עיר לכולנו (חוץ ממעין), לא ראיתי אפילו שלט אחד בתשלום מעבר לשלטים שתלו אנשים על בתיהם ובאיזורים המוכרים. 

אני מקווה שהצעד הבא היא מפלגה ארצית או תנועה ארצית שתמשיך את המומנטום הטוב הזה. עם הגישה האדומה-ירוקה של עיר לכולנו, עם אהבה בין יהודים לערבים בישראל וחזרה לגבולות 67. עם הבניה מלמטה כמו עיר לכולנו.

רוץ, דובי, רוץ.

 

——

קראתי עכשיו בהארץ פרויקט מגוחך על מות השמאל, הרקע לפרויקט הוא טענה שהשמאל הוא חיבור מתמטי של המנדטים של מרצ לאלה של מפלגתו של אהוד ברק יושב המגדלים, כשהתוצאה היא 15. 

להגיד שהצעירים אדישים אחרי מה שקרה בתל אביב עד לפני שבוע, אמול כל הסכינחרי ההתגייסות של אלפים, שכל האינטרנט נצבע באדום, למרות הסכין בגב של אנשי "השמאל החמוץ" זה פשוט ניתוק מהמציאות. מפלגת השמאל הישראלית היא "עיר לכולנו", ושליש מהמצביעים הצביעו למועמד שלה. 

מול הפסיפס החמוץ ב"הארץ", שגם בו משובצים דברים מעניינים, מעניין לראות את מוספהשבת של מעריב שנערך על ידי רמי רוטהולץ. דבר ראשון, המוסף של מעריב השתפר פלאים. במעריב יש פתיחות להבין שקרה כאן דבר חדש, שיש דור חדש שעומד לסחוף את המדינה בקרוב ולשחרר אותה מהציניות של "השמאל החמוץ". בין השאר, יש ראיון עם דב חנין ובסופו הכותבת מציעה רעיון פשוט: חנין צריך להיות ראש הממשלה. זה ההבדל בינו לבין התנועה החדשה של אנשי הרוח המשמימים, שבחלקם אינם כותבים מוכשרים לטעמי, חנין נמצא כדי לעשות, כשהם רוצים להמשיך לקטר ולבכות. זה כבר לא עניין של ימין ושמאל, אלא עניין של התנהלות. הרי למרצ ולעיר לכולנו היה מצע דומה בבחירות האחרונות לעיריה, המועמדים שרצו במרצ היו לא פחות מוכשרים מהאנשים בעיר לכולנו – מדוע אלף צעירים רצו ימים כלילות כדי לקדם את עיר לכולנו, כשממול מרצ היו צריכים לשלם למתנדבים לעמוד עם שלט?  

 

מומלץ לשים לב לטורים של הסופרת זהיה קונדוס (שכתבה גם במעין) על איסלם ורמדאן בנרג' ניו אייג'. אם מחכים לאובמה ישראלי, אני מהמר שהוא יהיה אשה ערביה.

מדוע אני בוחר בדב חנין – מכתב ששלחתי לכל חבריי

את המכתב הבא שלחתי לכל רשימת התפוצה שלי:

שלום לכל חברותיי וחבריי.
זה צ'יקי. אני מבקש סליחה מראש אם אני מטריד אנשים שלא מעוניינים בכך ו\או לא גרים בתל אביב-יפו. למרות שאני חושב שאני כותב כאן על דברים שלא נוגעים רק לבחירות הממשמשות בעיר שלי אלא לחיים עצמם.
ביום שלישי אני הולך להצביע לדב חנין לראש עיריית תל-אביב-יפו ול'עיר לכולנו' למועצה. רציתי לספר לכן ולכם באופן אישי למה.
אני תושב של העיר הזאת ואוהב אותה אהבת-נפש. בזמנו, צעיר יותר, כתבתי בשיר ש"מעולם לא אהבתי בחורה כמו שאוהב את העיר תל אביב". הבחירה שלי בחנין מתחילה מהנקודה האידאולוגית, ממשיכה בהערכה לאישיות המרשימה שלו, ונוסף על אלו, אני בוחר בחנין גם בשביל עצמי.
אני כותב את המכתב הארכני הזה משכונת כרם התימנים. חולדאי עומד לבנות ממש מולי שורה של מגדלים על הים מול הכרם, סדרה של מגדלי-אדירים, המתחילים בדיוויד אינטקונטיננטל. הם יחסמו את האוויר והאור לי ולמעשה לכל דרום תל אביב. אני באופן אישי חובב אוויר, ורואה בנשימת אוויר זכות שלי. כמו כן, אני מחבב עור שזוף. המגדלים שייבנו מולי ועלי, ייקנו על ידי צרפתים ובלגים ובסופו של דבר יישארו ריקים. אבל הם יסתירו את השמש והבריזה. אני בעד בניית מגדלים כשהיא נעשית באופן הגיוני, אבל איך במאה ה-21 אישרו בניית בניינים נוראית זו על הים ממש שתסתום את הבריזה לעיר כולה? איך אישרו מגדל כמו זה שבנווה צדק? תשאלו את חולדאי. חבר שלי הציע לאחד המקומונים הפרו-חולדאיים שקשורים למו"ל גדול לערוך כתבה על 139 המגדלים המתוכננים להיבנות בתל אביב ולשנות את העיר. מה אמרו לו? מעולה, אבל אחרי הבחירות. מה לעשות, גם עיתונים צריכים קשרים בעירייה.
נוסף על אלה, אני משלם מידי חודש על החדר שלי לבעל הדירה שלי, עורך דין קשוח. חידוש החוזה הוא בינואר. סביר להניח שמר בעל דירה יעלה לי את שכר הדירה ברוח השעה והאופנה בעיר. עליית שכר הדירה היא לא משהו משמיים, והעירייה יכולה להיאבק בו, דבר שהעירייה ממש לא רוצה. כי האדם הפשוט, התל אביבי חסר הדירה, לא עומד בראש סדר העדיפויות שלה, אלא דווקא הקבלן, והיא מעדיפה כרגע בניית דירות לעשירים על בניית דירות לתפרנים. בעולם, יש שיטות שבהן מווסתים שכר דירה. לחולדאי זה טוב שיהיו פה רק עשירים. יתכן שהוא צודק: הם משלמים יותר ארנונה ויצביעו לו. לי זה פחות טוב, מה לעשות. אני מצביע חנין.
כמי שאין לו מכונית, אני משתמש הרבה בתחבורה ציבורית. התחבורה כיום איטית ומוזרה והאוטובוסים לא סדירים ומעלי עשן וצפופים. חנין מציע תוכנית תחבורה גאונית, שהיא הפתרון הסביר, הזול והמיידי, כפי הנראה: אוטובוסים הנעים על מסלולי תחבורה ציבורית שיחלפו על העיר באופן רציף, כלומר רכבת תחתית על הקרקע, ללא חפירות ועם הרבה פחות הוצאות. מי שהיה בירושלים רואה איך הרכבת הקלה הנסללת שם מחרבת את המרקם של מרכז העיר, וכמובן עולה מיליארדים לירושלמי המסכן. חנין, כאדם שמבין יותר טוב מכל אדם בישראל בתחום התחבורה הירוקה, וכמי שהיה ראש ארגון הגג של הארגונים הירוקים, הוא ראש העיריה הנכון להקים רשת כזו שתעשה מהפכה בעיר ובאקולוגיה. ראיתי פעם סקר, אולי פופוליסטי, שמתים כאן 4000 אנשים בשנה מזיהום אוויר, סרטן ומחלות נשימה. עם חנין, כראש עיר ירוק, ימותו כמה אלפים פחות. זה לבדו כטיעון מספיק כדי לבחור בחנין.
בזמן האחרון יש מאבק של העירייה נגד חיי הלילה. מעין שאיפה להפוך את תל אביב לאיזו עיר שינה. כמי שיוצא לריפרף ולמנזר, חולדאי מנהל נגד שניהם מלחמת חורמה, ורוצה לסגור אותם. הוא כבר כפה על השסק, מקום נוסף, לפעול עד אחת בערב. לא מראה נדיר ליושב בפאב, לראות פקח נאה מגיע ובפנים עצובות רושם דו"ח. מדוע לרשום דו"ח לפאב הנחמד? חולדאי פשוט דואג להשמיד מקומות בילוי במרכז תל אביב, כדי שכולם יבלו בנמל ובמתחמים. לי, על כל פנים, אין מכונית לנסוע לנמל. אני לא רוצה לנסוע למקום סטרילי כמו הנמל. הייתי שם פעם אחת השנה, וגנבו לי את הסלולר באיזה דאנס-בר סקסי ודוחה כאחד. יש עכשיו מפלגה לצעירים בשם 'רוב העיר'. מספר 1 שלהם הוא אפילו בחור נחמד שהייתי שמח לראות במועצה. אבל הם לא מזכירים מילה נגד חולדאי וההתעללות שלו בצעירים, אז כבליין עדיף לי להצביע ל'עיר לכולנו'.
ויש גם תרבות. כמי שיוזם אירועי תרבות, יש שיטענו כי יותר מדי, מעולם לא קיבלתי שקל מהעיריה. הוצאנו עיתונים, הרמנו תערוכות, ארגנו הקרנות וערבי שירה. והכול בדרך כלל על חשבוננו, או על חשבון קרנות שניג'סנו להן, או שפשוט פעלנו עם אפס תקציב כדי להימנע מהמטרד. אני לא מתלונן, אירוע שנעשה באפס תקציב הוא בדרך כלל כיפי יותר. באופן אירוני, הפעמים היחידות שקיבלתי כסף על דברים שעשיתי היו כשהם נעשו בערים אחרות, המממנות תרבות. זה כמעט בלתי אפשרי לאנשים שהם לא מאכערים מקצועיים להשיג שקל מהקמצנים האלה, בעלי הקופה העצומה, שמבוססת על הארנונה שלי. כיום אני רואה שחולדאי יצר בתקשורת קשר בינו לבין הברווז של דודו גבע. הייתי בפגישות עם המארגנים של העמדת הברווז. אני זוכר את הפנים הנוגות שלהם אח�
�י שביקשו מאנשי חולדאי לשים את הברווז, ואולי עזרה במימון שלו, קצת, כמה אלפי שקלים, אם אפשר. הם נאלצו להקים ערבי התרמה מוזרים להרמת הברווז ב"דאדא", כשלעירייה יש תקציב תרבות של מאה מיליון ₪ (נדמה לי, מי יודע. העניינים בעיריה לא שקופים במיוחד כפי שאתם יודעים). בסופו של דבר מי הראשון שמימן את הסמל התל אביבי הזה? מוזיאון הקומיקס בחולון. אוי לבושה, עיריית חולון העניה מימנה את הסמל של תל-אביב. לאחר ההצלחה של הברווז, חולדאי כמובן, בעצת יועציו, לקח על הברווז בעלות, כאילו לו עצמו היה מקור ונוצות מלידה. עכשיו הוא היה מממן מצידו ברווז בכל רחוב. אם דודו גבע היה חי הוא היה מתהפך לפני שהברווז שלו ייתן קול אחד לחולדאי.
לאן כן הולך הכסף הזה של התרבות, מאה מיליון? מי יודע. אני מניח שלהצגות ועדי העובדים של הבימה. במקרה קראתי השבוע שהשיפוץ של הבימה, שיעשה את הבניין הסימפטי הזה למכוער במידה בלתי רגילה, יעלה 10 מיליון שח יותר משתוכנן. זה אומר אסון מתקרב לתרבות בתל אביב. יהיה לעירייה המון תירוצים להגיד 'אין כסף' לכל גוף קטן. למה צריך שיפוץ כל כך יקר ויסודי? לא ברור. מי אישר את התוכניות הכעורות והגרנדיוזיות? לא אני. וזה גם נשמע מסריח. מישהו הרי מרוויח מהעלויות העולות האלה, וזה לא אתה, הקורא. אני לא מכיר קבלנים, אבל יש אנשים שכן. אבל הנה, כן ישנה אמנות קונספטואלית בעיר הזאת: התערוכות שהעיריה כן יוזמת מדי שנה, היא תערוכות מסוג הגלובוסים, שבה אמנים-למחצה נאלצים לבנות גלובוסים עם שמות של חברות בורסאיות, ביניהם בז"ן ועוד, ותחת תואנת האמנות העירייה עשתה פרסומת בשדרות רוטשילד לחברות הללו. למה שהעיריה לא תשקיע באמנות בלי חסויות? למה העיריה אף פעם לא רוצה לעשות דברים טובים? ככה זה.
ויש אינסוף אנשים שנפגעים יותר ממני מחולדאי, אני סך הכול אופטימי. חולדאי המפנה ערבים קשור להתססה ביפו, חנין מתכנן לבטל את עובדי הקבלן, בתל אביב מנסים לגרש את אנשי כפר שלם מהאדמות שעליהם הם גרים, לא נוספו מסלולים לתחבורה ציבורית עשר שנים, בדרום אין כמעט שטחים ירוקים, ענייני חינוך, גינת ספר, שחיתות פקידותית פרי הקדנציות הרבות של ראש העיר, שוחד במחלקות השונות ועוד ועוד. האתר של עיר לכולנו מלא בסיפורים ומאבקים. בבלוג של שוקי גלילי נאספו 101 עוולות של חולדאי. ואני כותב מטעם עצמי ולא מטעם עיר לכולנו, יש דברים רבים שאני לא מכיר. אף שבדרך כלל קל להזכיר את הדברים הרעים ולא לשים לב לטובים, כמעט בכל מקום שאתה נוגע אתה רואה את מגעו המזיק של חולדאי.

אבל העקרון פשוט: תל אביב-יפו הופכת לאחרונה לעיר לעשירים, כחלק ממגמה עולמית עכרכרת שלא קשורה לחולדאי. כמו שאובמה בארצות הברית הוא בעיקר תקווה כללית וסמלית בראש ובראשונה, חנין ועיר לכולנו הם אלמנט שיכול לעצור מעט את הזרם העצום הזה, אף שכמובן לא לגמרי. כי אם הצעירים התפרנים יאלצו לעזוב את תל אביב, לטובת אופציות שפויות יותר, זאת לא תהיה תל אביב. אם כילד מבאר שבע הייתי מפסיק לחלום על תל אביב, וילדים אחרים מחדרה, עפולה ועכו לא היו רואים את תל אביב כמקום שצעירים מגיעים והעסק כבר מסתדר, לא תהיה תל אביב. תל אביב קיימת בזכות המשוגעים שחיים כאן בזול, יושבים כל היום על סודה בבתי קפה ויוזמים רעיונות סרק, או מנגנים בלהקה גרועה. בלעדיהם זאת תהיה עוד עיר משמימה, עם אוטוסטרדות וקניונים מקפיאי לב ודם. ערים משתנות, וזה בסדר, אבל עדיף שישתנו לכיוון הטוב. למה לא לכוון את תל אביב לדרך טובה ולא רעה? אללי, אני לא רוצה לגור בפתח תקוה.
אני גם לא חושב שרון חולדאי הוא השטן בהתגלמותו, כפי שחושבים רבים: הוא ראש עירייה בעייתי מאוד, הקרוב לאנשים מושחתים מאוד במקרה הרע או פשוט חבריו הם עשירים משכונות הצפון במקרה הטוב ומחמיאים לו על דברים אחרים משאני מחמיא, עם זאת יש לו יכולות ויתרונות – הוא בולדוזר, הוא מזיז דברים, השדרות שהוא עשה – יפות, והוא מועיל מאוד למראה העיר. אני גם מאוד אוהב את גן מאיר, ששופר מאוד. לאחרונה הוא גם גילה מנורות רחוב עם אור נעים, ואפשר לפרגן לו על זה. הוא גם מחויב מאוד לתל אביב ועובד קשה, לפי כמות הדברים שהוא עושה, לטוב ולרע. העירייה היא לא רק סידור עבודה מבחינתו. הוא בוודאי ראש עירייה טוב יותר ומנוול פחות ממילוא, שהיום עוסק במשהו כמו יעוץ צבאי לגאורגיה, והתמיכה שלו בחנין היא מבחינתי הדבר הרע היחיד שאני יכול להגיד על חנין. אבל חולדאי הוא בסוף היום גנרל ואיש הקרוב לאנשי ההון. אדם שלא התראיין כמעט כחמש שנים, וצפצף על התושבים. אחד הרגעים המבהילים ביותר של הקמפיין הוא עצומת קצינים שחלקם לא הסגירו את שמם, נגד חנין, ובה הם טוענים כי מדובר ממש בסכנה למדינה, כאילו מדובר כאן בבוגד ומרגל, שמתכנן לקחת את מפת בתי הכנסת ולהעביר לקאוקג'י. לא ברור איך תל אביב קמה למחרת בבוקר כאילו כלום ולא התייחסה לאיום המוזר הזה בהפיכה צבאית מוניציפלית – ברוח הצבא התורכי התופס את השלטון מעת לעת. 

היום בעיתון, כתבת "העיר" ליוותה את הקמפיין של חולדאי והגיעה את הפעילות בתשלום שלו לחלק פליירים בבזל. ושם הסבירה לה החלקנית שהיא מעדיפה לפנות לאנשים שיושבים בצד של העשירים, כי הם שמחים לקבל את הדפים. ולעומת זאת, בחלקים האביוניים יותר של בזל, אנשים לא לוקחים את הדפים ונכנסים לויכוחים. כן, אם הייתי תושב צהלה, הייתי אולי בוחר בחולדאי. וגם עשירים הם בני אדם. הוא טוב לבעלי הארבע על ארבע שממהרים לקנטינה. הוא טוב ליועצי התקשורת. הוא בונה כבישים יפים וגדולים, עם אספלט שחור ונקי, שלא עוזרים לי, כי אין לי אפילו מריצה. אבל הוא אחראי גם להרבה דברים רעים. וכמו שאומרים בפיצוציות – הגישה שלו מסריחה.
על אופיו ואיכותו של חנין אין עוררין: גם מתנגדיו מודים שהוא אחד מהאנשים המוסריים, החרוצים והרציניים ביותר בפוליטיקה. הוא יזם אינסוף חוקים בזמן קצר כחבר כנסת, כמעט תמיד עשה דברים בהסכמה, משתף פעולה עם חברי כנסת מימין, משמאל, דתיים וחילוניים. אדם צנוע, שהתגלה בטיים אאוט האחרון כמי שחובב קוטג'. עיר לכולנו היא מפלגה שהוקמה מלמטה והיא לא הנחתה של קופירייטרים חיוורים ומנוולים כמו קדימה. עיר לכולנו שוברת את האזוטריה הנושקת לגזענות ושנאת אדם של השמאל המריר והקטנוני בכך שהיא נותנת מקום לעוד קהלים. למשל, אהרן מדואל מי שהרים את המאבק בכפר שלם שממוקם במספר 3, שהוא בכלל איש ליכוד. גם העניין הגדול שעושים מכך שחנין לא יהיה חבר מועצה אם לא ייבחר לראש עיר, אלא רק מנהיג, מיותר. אהוד ברק, מנהיג העבודה, הוא לא חבר כנסת, ביילין לא היה חבר כנסת כשהנהיג את מרצ. ואלה הבעיות האחרונות שלהם.

בימים האחרונים מפורסמות בעמודי הדעות השמצות רבות נגד חנין, רבות מהן מטופטפות מקרב אנשים טובים בשמאל המרוט שלנו. אותם כותבים אפילו לא חשים מגוחכים לקרוא לאדם רציני ועניו כמו דב חנין, עם מצע מהמפורטים והפרוגרסיביים שהיו כאן, מי שנחשב לאחד המחוקקים הטובים בכנסת, 'פופוליסט', ומולו מציעים לבחור ברון חולדאי ששם ברשימה את שוקי זיקרי, ולא בטוח שטרח לכתוב מצע בכלל (כמי שתומך באג'נדה אזרחית, אני כמובן לא מתנגד לשוקי זיקרי כפוליטיקאי אף ברמה הלאומית והבינלאומית – כשגריר בצ'ילה, הונגריה או אפילו אוסטרו-הונגריה). אחד הדברים המוזרים זה שהם לקחו כמעין עקב אכילסית את קמפיין התומכים בחנין שאותו ארגנו סלבריטאים – אחד מעשרות סרטונים – ובכך חשבו שיוכלו לנגח בחנין. הדבר דומה להתנגדות לאובמה כי מדונה תומכת בו, וזו הוכחה לחוסר הרצינות שלו. או הוכחה לחוסר הצניעות של בגין, והרי הוא נתמך על ידי ספי ריבלין מ'הבית של פיסטוק', רחמנא ליצלן.

 בראיון מרתק שפורסם באתר המזרחיסטי 'קדמה', עם דוגלס ויילדר, המושל השחור הראשון בארצות הברית, במדינת וירג'יניה, הוא סיפר שנפגש עם אובמה כשזה התייעץ איתו אם לרוץ. כך סיפר ויילדר: "הזהרתי אותו: הגל הראשון של ההתנגדות יגיע מהמנהיגים של התנועה השחורה עד כה. אשתו של אובמה כעסה אז מאוד: 'מה, הם לא מבינים את המשמעות ההיסטורית?'. כמובן שכן, הם מבינים מצוין. שכן כשלאובמה היה אומץ, להציג מועמדות ללא אישורם, הם חששו לתפקיד ולהשפעה שלהם". 
כמו עם מועמד מפתיע כאובמה, כך גם עם חנין. מעניין להבחין שאין כמעט איש מרכז או ימין שכתב נגד חנין. רוב המתנגדים בתקשורת הם דוקא אנשי שמאל שבעי-קרבות, שאת חלקם אני מעריך. למשל, שלי יחימוביץ', שעל אף שאנחנו חלוקים מאוד בנושא זה, היא בוודאי אחת מהאנשים הטובים שיש בפוליטיקה שלנו.

***

האם יש סיכוי לדב חנין להיבחר ביום שלישי כראש עיריה? בהתחלה חשבתי שלא: אם כל חיבתי, חנין לא כריזמטי, הוא לא פוליטיקאי מקצועי עם טרף בעיניו. הוא נראה לי כמועמד מחאה טוב, אבל לא יותר מזה. אני חושב שגם לו. היה לי גם את הדימוי הרווח של קומוניסט כאדם קשה ולא פרגמטי, שהאידיאולוגיה מעוורת, מסוג האנשים שמתקוטטים על המקף בין לניניזם למאואיזם. ככל שהכרתי יותר את האדם, גיליתי שהפרגמטיות ושיתוף הפעולה היא מרכז הייחוד של חנין מול פוליטיקאים אחרים. במידה מסוימת, חולדאי הרבה יותר קרוב לקלישאות על קומוניסטים קרי-לב ונחרצים כמו אנשי סטלין מאשר חנין.

היום אני חושב שטעיתי גם בקשר לסיכויי ההצלחה של חנין. בזכות קמפיין של מתנדבים עם אפס תקציב כמעט, יש סיכוי גבוה שחנין יוכרז ביום שלישי כראש העירייה של תל אביב יפו. בסקר דחף האחרון, הנותן רוב לחולדאי, מסתתר פרט מעניין. בין גילאי 18-24 בוחרים בחנין פי שלוש מאשר חולדאי. בין גילאי 18-45 יש לחנין רוב של פי שתיים. כך שחנין יכול לנצח, עם תנופה כזו. בבחירות הקודמות בחרו בעיקר קשישים, הפעם זה ישתנה כמובן. בלי להסתכן, אני מעריך שעיר לכולנו, שיצרה פעולה עצומה בשכונות, בקרב קהלים שונים, תהיה המפלגה הגדולה ביותר במועצה. כמו כן, בסקרים פנו רק לבעלי טלפונים קוויים: חלק ניכר מקהל היעד של חנין הוא בעל סלולר ללא טלפון קווי (כמוני).
שתי אנקדוטות על הנצחון האפשרי של חנין ועיר לכולנו:
פעיל של עיר לכולנו סיפר לי שהוא ומתנדב נוסף התדפקו על דירות ברחוב פרנקל בפלורנטין וניסו לשכנע תושבים להצביע חנין ועיר לכולנו. הוא אמר לי שאני חי בבועה, הוא מאוכזב מאוד, ושחצי מהאנשים לא יודעים שיש בחירות. שאלתי אותו למי יצביעו האנשים בכל זאת. הוא אמר שכולם, כלומר ה7 שאמרו שיצביעו, אמרו לו שהם ישימו את הפתק של חנין.
אנקדוטה אחרת, היא שחיפשו במקומון מסוים צעירים שמצביעים לכל מפלגה. מצאו לחנין בקלות מצביע ומצאו לדעם ומצאו לרוב העיר ומצאו למפלגה של לוונטל. פנו לידידה שלי ואמרו לה שכבר כמה ימים מחפשים מצביע צעיר לחולדאי. היא הפנתה אותם לידיד שלה שמתלבט, בין חנין או חולדאי או שחור. אולי הוא החליט לבסוף. אחרי שהצטלם כאוהד חולדאי, אמרה לו 'אה, אז בסוף אתה מצביע חולדאי?". הוא אמר 'נראה לך שאני אצביע לו? סתם רציתי להצטלם לעיתון'.

ריאלית, אני מעריך את הסיכוי של חנין להיות ראש עיר כאחת לשלוש. אנשי גיל הזהב מחבבים את הטייס הגיבור שנותן גב לנתן וולוך ממפלגת הגימלאים על אף החקירה נגדו. הם מאמינים לכך שחנין לא עומד בתקווה, על אף  הכחשותיו, וכאילו שעבודתו של ראש עיר מסתכמת בזמרה ועמידה. מה יקרה אם יתגלה שחנין לא אוכל במבה, או אין לו אלבום של יהורם גאון בדיסקיה חלילה? הנצחון של חנין תלוי בהרבה מזל ובכך שכל אחד מכם לא רק יצביע, אלא גם יגיד לחבריו ביומיים הנותרים שיש דבר כזה שנקרא דב חנין, יש דבר שנקרא עיר לכולנו, והוא מעניין, והוא לטובתם. הנצחון של חנין תלוי בכך שכל אחת מכן תפנה לאתר של עיר לכולנו ותבקש פלריג לתלות על החלון – דבר שעשיתי. בכך שכל אחד מכם ייכנס לאתר של עיר לכולנו וישים קצת כסף (זה דבר שכמובן לא עשיתי). אתם גם מוזמנים כמוני, לכתוב מכתב אישי על חנין, או לשלוח את המכתב הזה לרשימת התפוצה שלכם, או את חלקו אם הוא משעמם באיזורים מסוימים. אתם יכולים גם לכתוב סמס לחברים על כך שתצביעו חנין ועיר לכולנו, או חנין ומפלגה אחרת. שכן, כמו שכתבו פעם על מגדלי עזריאלי – זה נמצא בידיים שלנו. זו הזדמנות של כולם לעשות משהו חשוב בזמן אמת, במקום אחר כך לאכול את הלב, ולצקצק מקנאה על כך שלאמריקאים יש את אובמה, ולברלין יש ראש עיר מגניב.
אני לא כותב כנציג של עיר לכולנו כמובן. בבחירות הבאות יש עוד אופציות אטרקטיביות. בדע"מ יש את אסמא אגבריה וניר נאדר, שאיתם ערכתי את "אדומה", והם אנשים נפלאים ועושים עבודה טובה, והטענה שלהם על הבעייתיות של היעדר הערבים כמעט ב'עיר לכולנו' נכונה לטעמי, גם אם יאפא ועיר לכולנו הן מפלגות אחיות. גם מרצ המוניציפלית כוללת אנשים טובים, אף שהסלוגן שלהם מתפנק כתמיד, מיטל להבי נבחרה כחברת המועצה הכי ירוקה בכנסת הקודמת, ומספר 2 היא בחורה סימפטית שנתנה לי פלייר ונכנסתי איתה לויכוח עקר. אבל 'עיר לכולנו' יותר גדולה מכל אלה: איני מכיר רגע בישראל שבו הייתה תופעה כמו עיר לכולנו, מפלגה של פוליטיקה נקיה שעולה מלמטה כלפי מעלה, עם ערכים סוציאליסטיים וירוקים, וסתם ערכים תל אביביים, עם פרגמטיות וחיוביות, ובכל זאת זוכה לאהדה רבה כל כך, ולא נותרת כאיזה אד-חלום של שיחת קפאין. זו מפלגה שהיא התשליל של קדימה. מפלגה שבה קודם כל היו בהתחלה המצע שנקבע דרך הועדות והרעיונות, מפלגה שאף אחד לא ממש רצה להנהיג. הייתי בפריימריז שבו בחרו בחנין, אחרי היבחרו הוא היה כל כך מבויש שמיד החל לדבר על העמדה של התנועה לגבי סוסי האלטעזכאן בתל אביב, דבר שנראה לו הרבה יותר חשוב מהלהטת השטח באמרות סרק על הצלחה צפויה כפי שמצופה ממנהיג. אחד הדברים שריגשו אותי ביותר הוא אימייל מעיר לכולנו שמודיע לכל התומכים לא להגיד דבר אישי נגד חולדאי, שהפוליטיקה של עיר לכולנו היא לא פוליטיקה של השמצות אישיות, אלא פשוט עמדה אידיאולוגית אחרת. ואכן, העמדה של חולדאי היא שאם יהיה טוב לעשירים, יהיה טוב לכולם. חנין חושב שטוב לדאוג לכולם מראש, שזה כולל אותי ואותך, הקורא או הקוראת. יש סיכוי שחנין טועה, וחולדאי צודק. יכול להיות שמגדלים על הים ובנווה צדק זה טוב, יכול להיות שתערוכות גלובוסים, פינגווינים ומקקים ברוטשילד זה טוב וצריך אפילו יותר מהן, יכול להיות שעדיף לתת את הארנונות שלנו לשיפוץ הבימה ולא לתת שקל לתרבות צעירה, יכול להיות שטוב שמחירי הדירות עולים ושצעירים תפרנים יעזבו לערים אחרות ושהעשירים שיכנסו הם תושבים נקיים ושקטים מהם, יכול להיות שטוב שמגרשים את התושבים מיפו ומכפר שלם, יכול להיות שטוב שסוגרים פאבים במרכז העיר ועושים קצת שקט, יכול להיות שטוב שכדי לעשות משהו במחלקות שונות צריך לשים כסף לפקיד מתחת לשולחן, יכול להיות שזו אסטרטגיה נכונה לבנות יותר כבישים וחניונים ופחות תחבורה ציבורית ואופניים, יכול להיות שכל האנשים מיפו, גינת ספר, בלומפילד, פלורנטין ובריכת גורדון הם נודניקים, יכול להיות שחולדאי עשה בשכל שלא התראיין חמש שנים, אלא פשוט עשה מה שהוא רוצה. יכול להיות שטוב לתת לשלטון הנוכחי להמשיך לעוד קדנציה, ולא לקחת סיכון ולבחור בחנין. כי חנין מבטיח תרבות פוליטית חדשה לגמרי. הוא אפילו לא מציע משהו ברור ושמאלני, אלא פוליטיקה השתתפותית, עם ועדות תושבים ומומחים, חשבתם שהצבעתם וגמרנו? גם אחרי הבחירות תהיה לכם עבודה. פחד מוות.

וגם אם חנין לא ייבחר לראש עיר, אלא רק ישיג שלושים אחוז למשל והצלחה גדולה במועצה, זה יהיה הישג נהדר. אני מקווה שאם דב חנין יצליח בתל אביב, הוא גם יקים מפלגה לכנסת עם שם כמו "ישראל לכולנו", שתפעל כמו עיר לכולנו דרך קבוצות אזוריות ורעיוניות, ב'דמוקרטיה השתתפותית', עם יהודים וערבים (דבר שחסר מאוד בעיר לכולנו), ותשלב בין אג'נדות ירוקות, סוציאליסטיות ואג'נדות של שלום וזכויות אדם. כי לי אין למי להצביע בכנסת הקרוב.
הבחירה המסיבית של צעירים בעיר לכולנו היא הוכחה שהדור הגדל כאן מוצלח, הוא ערכי, הוא בעצם סוציאליסטי, הוא ירוק, הוא חכם, יש לו אינסטינקטים, בניגוד לכל פרשני ההבל שלא יוצאים מביתם, שטוענים כי מדובר בצעירים אסקפיסטים וציניים יותר מדורות קודמים כאן. הצלחת דב חנין הוא נצחון הפוליטיקה על הפוסט-פוליטיקה הספינולוגית של קדימה וביבי, של אדלר, זילברשטיין ופינקלשטיין. חנין מחזיר אותנו לפוליטיקאים שהם גם מנהיגים וגם אנשי רוח, מנהיגים שכותבים ספרים ושיש להם עמדות. אנשים שמראים מצפן לכיוון מסוים, והולכים לשם, גם אם זה לא פופולרי. חנין הוא פוליטיקאי מוזר כי הוא חושב שהתשובה הנכונה שרצוי להגיד כשאתה נשאל לגבי משהו, היא האמת. היום זה דבר שיוצר רושם גדול להגיד את האמת, על גבול הפריק שואו, זה ממש גימיק. אם פעם היה מפתיע לחזות באדם שרגל זעירה עולה כצומחת ממצחו היום זה ממש אייטם, פוליטיקאי שפשוט אומר את אשר על ליבו. מה שגרם לי יותר מכל להבין שיש איזה קסם מיוחד בחנין היה ראיון שקראתי ב'מקור ראשון' (עם הכותרת שניסתה לזעזע, 'בנקים אפשר גם להלאים'), ושלאחריו כל הטוקבקים היו חיוביים. גם בקרב אנשי ימין ודתיים, אי אפשר שלא להתרשם מהאיש הזה.

מימים ימימה נהוג במוספי החג לקנא בעבר, בימי הנפילים שהיו כאן, כמו בגין וברל, או להזיל דמעה איך בישראל אין אובמה, ואיך כולם מושחתים וטפשים והכול היום זה כסף ויועצי-תקשורת שמזיזים מעלה ומטה פוליטיקאים רופסים וחסרי חזון כאילו היו אלומות חיטה ירוקות. ואני אומר: הנה הוא לפניכם, אוכל קוטג' תשעה אחוז. תנו לו יד. תעשו הכול כדי שייבחר. אחרת האשמה עליכם.
בחירה של מועמד מתקדם כדב חנין לראשות העיריה היא בעלת מימד היסטורי, שיאיר על הפוליטיקה הארצית פה. רגע אופטימי בפוליטיקה מבאשת, מבעסת ושחורה של גנרלים ומשרתי הון שנמצאים (כמו זיהום האוויר) בעליה מתמדת. נצחון הטוב. והגיע שפעם אחת, פעם אחת קטנה, הטוב ינצח במדינה המזופתת הזאת.

באהבה
רועי צ'יקי ארד

 

—–

בבלוג האמריקאי של צ'אד לנצ'נר תרגום של חלק מהמכתב על דב חנין, dov chenin