Monthly Archives: יוני 2011

בעניין מנחם בן

"זה המקום להבהיר, לא היתה פה שום רדיפה, היתה פה התגוננות. אדם הקורא לשלילת נטייתך המינית והוצאתה מחוץ לחוק, ואומר בראיונות ("הארץ", ו"ערב טוב עם גיא פינס") שיש לאסור ברים להומואים, יש לבטל את המצעד, יש להקצות תקציבים להמרת הומואים לסטרייטים, הוא לא יותר טוב מהיטלר",

דביר בר, מארגן המאבק בפייסבוק שהוביל לפיטוריו של מנחם בן מ"רייטינג" ומ"קשת"

.

כמי שלא מחזיק באותן דעות במגוון נושאים ועניינים, אני מתנגד לפיטוריו של מנחם בן. העמדה שלו על הומואיות היא עמדה חצי הומוריסטית: בן למשל הודה שהוא נמשך מאוד לדנה אינטרנשנל ואסי עזר ופעמים רבות מחמיא לטקסטים הומואיים. בכך הוא מציג עמדה מורכבת ומעניינת יותר מהרבה כותבים שדעתם היא 'חיה ותן לחיות', אשר מאחוריה נחבאות פעמים רבות פשוט בעתה ואימה של הסטרייט מההומו. הגישה של בן היא אקסצנטרית ופרובוקטיבית, דבר שאני רואה באופן חיובי דווקא. בן מנסה להתנגד לאמירות פוליטיקלי קורקטיות ולאתגר אותן, כך גם אפשר לראות את מגוריו בהתנחלות, מי יאמין. מצד שני, התנגדותו לברית מילה בסכין – האם יש קונצנזוס יותר מזוייף וברברי ממילת העורלה שעושים גם חילונים? לבן יש דרך מסוימת להתבונן בעולם: מצד אחד הוא מעליב באופן קבוע וגזעני מוזיקה מזרחית ואז לפתע מתאהב באבי ביטר. יש אנשים שרוקדים בשתי חתונות, בן הוא המוהל בשתיהן, מהלך סהרורי ושמח ונוגס בעוף. אפשר להגיד שיש לו נטיה משלו.

אני רואה חופש כמצב שבו המתחם הצר עליו מותר לכתוב ולדבר הולך ומתרחב ולא מצטמצם, נע לא רק לצדדים, אלא גם מטה ומעלה, אל איזורים שאני עצמי חושש מהם, למה חופש דיבור מעניין אם אסכים עם הדובר? דווקא בגלל שאני לא מסכים עם בן לגבי התנחלויות, הומואים ומוזיקה מזרחית, ופה ושם גם על שירה, חשוב לי להאבק על כך שיוכל להמשיך לכתוב את דעתו. על דעותיו האיומות-לעתים צריך וכדאי להגיב ולמחות, או אפילו להזדעזע, ולהוקיע אם אפשר, אבל בוודאי לא לפטר ולהשתיק. על כל פנים חשוב להגן על האפשרות להיות אידיוט, אדם שאומר דברים שמעצבנים את כולם. גם האידיוטים הם מיעוט, הרוב סתם טפשים.

צריך גם להיזהר מטענות נוסח 'אדם יכול לקרוא את הטקסטים המשונים של בן ולעשות מעשה'. אמירות כאלה אפשר להניח על כל טקסט ביקורתי. מבחינה לוגית, אדם עשוי לקרוא כל טקסט חריף ולהחליט לירות באדם המבוקר. גם הטענה של דביר בר למעלה בדבר הקשר בין מנחם בן והיטלר יכולה להוביל איזה מופרע לירות. אם מישהו יפטר את דביר בר מעבודתו בגין מלחמתו הלגיטימית במנחם בן והשוואתו להיטלר, אצא להגנתו. וחשוב לציין שיוזם הקמפיין נגד מנחם בן, דביר בר, כפי שנרמז בטוקבקים, היה קשור לקמפיין של ציפי לבני וקדימה, שהתרחש מעט אחרי ההרג בעזה – זה משהו שלטעמי חמור מעט יותר ממה שעשה בן, וקשור בהריגת אנשים ישירות באותה מלחמת בחירות של 2008.

אני רואה את פיטוריו של בן כהמשך לפיטורים החודש של אלון עוזיאל מוואלה, כי רקד במרפסת על קברו של סמי עופר (נושא ששווה לכתוב עליו בנפרד, כאחת המחאות החשובות של השמאל), ולפיטוריו של יובל בן עמי (ידידי) מעכבר העיר אינטרנט כי מחה על כך שתעריף המבקר הוא חצי ממחיר הנהג שמסיע אותו למקום הביקורת. בזמנו אגב כתבתי גם נגד סגירת ערוץ 7 בשל שידור מהמים הטריטוריאליים. רע לראות את הזדרזפות העיתונות הישראלית לכיוון של טהרנות, השתקה, פוריטניות ואי הבנה של התפקיד של העיתונאי כדמות פוליטית שמניעה קדימה את גבולות הדיבור – ישראל היא מדינה שהוקמה כקונספט של עיתונאי. אבל היום, הדבר הקל ביותר הוא לפטר. אין טעם לשמוח על פיטורים כאלה.

.

כמה דברים שכתבתי בהארץ:

החתונה של אלעד תשובה, הבן של

דיווח מועידת הנשיא של פרס ושאקירה

על משמעות הסגירה של הספריה בקריית שמונה, בהפגנת המחאה הארצית של הספרניות שכמעט לא דווחה

עם הסופרים במסע לקריית שמונה

סיקור יחיד של המחאה האנרכיסטית בכנס שוק ההון

עתיד הפתיליות במסעדות כרם התימנים עם עליית מחירי הנפט

מי יאהב את תושבי ג'סר א זרקא, שקיבלו את הציונים הגרועים ביותר בבגרות?

שביתת המנקות באוניברסיטת באר שבע

עם חבריי מאם תרצו בירושלים

ביזה – מאמר שלי על הכיבוש הכלכלי של ישראל

שבועות במג'דל שמס אחרי יום הנקבה

ציד שיכורים עם המשטרה בתל אביב

במאבק מול המדוזות עם ד"ר בלה גליל שגילתה את החוטית הנודדת

.

ועוד:

קטע השיא בהצגה אנרגיות טובות בירושלים, בהפקת תיאטרון מעין וגרילה תרבות: יהושע סימון בתפקיד תשובה נכנס לעניינים. בקרוב המהדורה השניה של הספר

הנצחון -שיר שלי בסגנון חדש – העוקץ

.

שתי תגובות מעניינות על המאמר נגד פיטורי מנחם בן

חני שטרנברג

 

איה מינסטר

אינטרלוד / רוברט ונדרמולן

לא יאמן שהיא התחתנה איתו

בגלל עסקי הדגים שלו,

העירה לואיס, שנטשה

את הלהקה וכאלה

.

מהקומה העליונה, פזמון ישן של לאונרד כהן

.

לרוע המזל, התובע הכללי היה מעורב בעניין, גם אם בעקיפין

.

לואיס היתה אחות התובע הכללי

האנקדוטות הדלוחות והארכניות של בעלה

הבנקאי בבנק שנעדר

.

במחסן העץ המרווח בגב הבית

גחליליות החלו לזהור

ואז הסנאים המעופפים, ביקור מאכילי ציפורים

.

רכב ממשלתי התלכסן תחת עץ התרזה

.

כבר עדיף שהיה מצטרף למשמר החופים

כמו שאמו קיוותה תמיד

.

רוברט ונדרמולן הוא משורר שהחל לפרסם בשנות השישים, מתגורר בגרנד רפידס, מישיגן ופרסם בכתבי עת רבים. זהו מן הסתם התרגום הראשון שלו לעברית.

את מרמהש

את מרמהש

דקיקה כקש

לב מטושטש

אף מנומש

.

אופייך כמש

כשל מגש

כולך חשש

אייפון חדש

 .

אב מדסקַש

אגַח ירש

מוסרת דש

לכל נגמש

 .

אך בסופש

צופה בעש

הוא כה חלש

זהו העש

זהו העש

רוצַה ממש

רוצַה ממש

רוצַה ממש

.

(לה שוק, כיכר דיזנגוף, יוני 2011)

כי כל היופי הוא

.

"ההשראה חוזרת לתיקונה",

פסח סלבוסקי

 .

כי כל היופי הוא שאי אפשר לעשות עם זה דבר

כל הכיף שאי אפשר להרויח מזה לירה

זה לא יהפוך את העולם לטוב יותר

רע יותר, או שניהם בה בעת.

כמו שמשיה רבצבעית נקובה חורים חורים

צלחת לבבות דקל שכלב ים גנב לאוקיינוס

גשמי ברכה מזילים רירם אל ביב עירוני

כל היופי שאף אחת לא תשכב איתי בגלל זה

שאף מוכר בשוק לא ידביק תותון שחור לשפתיי

שאף חסר-בית לא יקבל גג

שאף אביון לא יקבל כרעי עוף לחג הפסח

זה כל היופי

יפה כמו חול מעורבב בזפת

אפשר להביט בזה

אבל מה הטעם

אין טעם להביט בזה או לעשות עם זה משהו

המתווכים לא מסתכלים בזה

המשכונאים לא יניחו את זה על מדפם

.

זה מגף להלך במדבר

אפור כדוקטור לספרות עברית

אז ליטפתי מעט את זה

ושכחתי מיד

בגלל הדבר הזוהר שקרב ובא

קרב והולך, מתקדם אלינו במהירות עצומה

ונהדרת, גוש להבה, שחף בן אורות, שחולף

בשד' בן ציון החשמליות

אלבטרוס פזפזים, שנוצותיו נושרות כולן

בבת אחת לפתע, בדיוק מעל הסֶנטר

נושקות לכלל הרחובות הסמוכים

על המלצרים והמהנדסים

חוקי הפנסיה וההתערטלות בפומבי

הו חיכיתי לך כל כך

חיכיתי לך כל כך

בשביתת המחאה נגד סגירת הספריה בקריית שמונה

סגירת מוסדות התרבות בקריית שמונה היא אחת החרפות הברורות שמתרחשות בישראל. לאחר שנים של קטיושות, שלוו בנתזי תקציבים וסימפטיה, הזמנים השקטים מתגלים כלא קלים בהרבה.

מבחינת תרבות, אפשר להשוות איבוד ספריה בפריפריה לפינוי התנחלות גדולה. אבל כאן לא תהיה פעולת תג מחיר. איש לא יצית מאזדות של פקידים חפים מפשע ממשרד האוצר.

בעידן שבו כל גוף נמדד כעסק כלכלי, ספריה בצפון זה לא ביזנס. אבל גם חיל האוויר לא מניב הכנסות, ובכל זאת איש לא מציע שהמטוס החמקן יגרור בעת התקפה שלט פרסום לשלגון חדש, כדי להחזיר את ההשקעה, או שתחום ניווט מטוסי הקרב יופרט. מצד אחד טוענים לפריחה כלכלית שלא היתה כמוה בישראל, ובו בזמן מסבירים שאין את הגרושים לתרבות לקריית שמונה.

הצדיקות בסדום שנרתמו למחות היו הספרניות מכל הארץ, שהכריזו אתמול על שביתת הזדהות משתים עשרה עד אחת בצהריים. לספריית בית אריאלה בתל אביב, שבה אני מנוי, הגעתי חמש דקות לפני פרוץ השביתה, כך שהפקדתי את הספרים הישנים, אבל נתקעתי שעה עד שאוכל לשאול את החדשים. את היקף הקנס על איחור בהשבת תרגום ישן של בלזק שלא הצלחתי לסיים אגלה רק בסוף שביתת הבזק.

"קשה להבין איך לא כל המדינה מתקוממת כשסוגרים לקריית שמונה את הספריות", אמרה ספרנית ללקוחה. הקוראים מלמלו "צודקות". לספרניות יש דימוי של נשים חסרות לב, עם איזו אדיבות מהולה בחמיצות נעימה, כאילו רק סדר הספרים מעניין אותם, אבל הנה: היום ברור למי יש לב.

"יפה מאוד", מחמיא גבר משופם. ומספר שאביה של אמו היה בזמנו ספרן בספריה שננעלת בקריית שמונה.

יש לי שעה לשרוף. אני נשפך לתוך מכון גנזים, שעבר רק עכשיו מבית הסופר לבית אריאלה. עוד שבוע הפתיחה הרשמית והמקום לא ממש מאורגן. העובדות החביבות לא יודעו על השביתה שמתרחשת חמישה מטר משם. אישה עוברת בחוסר-נחת על כתב יד של יהודה עמיחי שצרורים במעטפה ישנה, מוחה על פרסום שירים לפני עשור. אני מנסה לדלות פרטים, אבל כשמתגלה שאני עיתונאי היא בורחת במהירות. כדי להעביר את הזמן, אני מזמין כמה מכתבים של דן עומר.

אני מתיישב ליד גימלאי, שקורא ספר בסיוע זכוכית מגדלת. "זה הספר הכי יפה שנכתב בעולם, 'החטא ועונשו'", הוא מבשר לי. "סליחה, אפשר שקט", זועם בחור כעסן. אבל לגימלאי לא אכפת. "אתה יודע מה הבעיה? שהספרים הכי טובים זה קרימינולוגיה, אבל אחד לא כותב ויקטימולוגיה", הוא אומר, מתכוון כנראה לכך שהקורבנות פחות מרתקים מהרוצחים.

מול הדלפק, חיילות מהקריה שתכננו לקחת ספרים, מאוכזבות. "איזו בעסה. באחת אנחנו צריכות לחזור לבסיס", הן אומרות. "יש סיבה שסוגרים את הספריה בקריית שמונה, כולם בפייסבוק אז סוגרים", אומרת בתקיפות אשה דתיה שחובקת בתאווה רומנים רומנטיים.

בספריית הילדים אני מחפש לשווא את הספר "צ'ונדולינו", שקראתי כילד בספריה בבאר שבע, שגיבורו נער שהפך לנמלה כי היה אכזרי לסביבתו. אני נזכר בספריית הילדות שלי בבאר שבע ומקווה שתינצל מהנס הכלכלי שאנחנו עוברים.

השביתה מסתיימת. אני משלם 34.50 ₪  בגלל בלזק ולוקח את הספרים.

פורסם בהארץ בקיצור

%d בלוגרים אהבו את זה: