לפני חמישה ימים שמעתי שאון כרסום מכיוון התקרה ובחנתי איזה קרש מרופף. ושלשום ראיתי אותו מהלך על הספרים שהונחו על הרצפה – עכבר שחור ושמן. לא נבהלתי, חייכתי אליו: אני אוהב מכרסמים. מוזר שהאדם מוכן לשלם עבור שהות עם כלב שנובח ונושך, מקבל את שריטות החתול בקריאות 'מיצי' ו'פונצי' ו'צ'רצ'ילון', אבל נבהל מעולם המכרסמים – יצורים מפוחדים ורדופים שכמותם – כאילו היו ואמפירים מוצצי דם. שלא לדבר על ממלכת החרקים טובת הלב: אני בילדותי לעסתי זבובים כאות חיבה לאותה משפחת חיות אדיבה. הכלל הוא שככל שהחיה פחות יכולה להזיק, כך המין האנושי יזלזל בה יותר. אדם שתעריך, יכונה בשם 'אריה' או 'כריש', מלצר-על אחד שאני מעריך מכונה 'הפנתר', ואילו הצבוֹע, שאינו מזיק לאיש, אלא אוכל נבלות, או השפן, ייחשבו ככינויים מעליבים.
אבל בכל זאת, למרות חיבתי לעכברים, מסיבות הקשורות לאינטרסים רומנטיים אנוכיים היה ברור שאאלץ להיפטר מהעכבר. הרי אתקשה להביא בחורה ולהסביר לה את שאון הכרסום מתחת למיטה, גם אם ידוע שהעכבר לא יעלה למיטה ולא יצטרף אלינו בזמן מעשי האהבין. נראה שאף נערה לא תתלהב אם אציג בפניה מחקרים בנושא. הקורא הנבון יודע כי העולם מלא בצביעות: אם אודיע שאני לא רוצה לישון עם מישהי בשל כלב בביתה, אחשב כאדם מוזר ואף רשע, אבל איני מכיר בחורה שתסכים להיכנס למיטתי כשמתחתינו, עכבר או מקק טובי-לבב.
היות ובצהרי שישי ידעתי כי דלתות החנויות – ובמיוחד אלה של דברי הסדקית והמלכודות – נטרקות, תכננתי לקנות מלכודת כבר על הבוקר, אבל נהניתי משיחה בקפה באצ'ו עם חברי שנכנה אותו כאן קפטן ס'. השיחה נשרכה והתמשכה, ומר עכברוני נשתכח ממני. בשעה שלוש נזכרתי במכרסם הכהה, נטשתי את השיחה עם קפטן ס' בשיאה, ורצתי לאיש הטמבור החביב עלי, גבר כסוף וכבד-ראש שעובד ליד הדיזנגוף סנטר, מומחה לשכפולי-מפתחות ואשף פקקי-אמבט מאין כמוהו, באמת פנומן של תחום הטמבוריות. יכולתם של אלה נמדדת באופן אמפירי ביחס לאדישותם המרשימה כששואלים אותם לגבי מוצר זה או אחר, למשל חומצה שפותחת סתימות או מברשת לקמין. יש אנשים שמעריכים משוררים וסופרים על אדישותם והיותם שונאי-ציבור מתנשאים, אך אני יכול להעריך רק בעל טמבוריה על כך שהוא לקוני ואינו נלהב, או מנסה למכור משהו.
אך גאון הטמבוריות הזה מקינג ג'ורג' בוגרשוב, שעליו כתבתי כל כך הרבה שורות אף שיתמוגג מסיפור העלילה, בדיוק נעל את הדלת (באדישות). עליתי במעלה קינג ג'ורג' בצעד עלוב, אך גם חנות הטמבור השניה היתה סגורה, וגם השלישית, זו שעמוסה באמרות שפר שובניסטיות על נשים שכוסו באבק. במקרה פגשתי ברחוב עורך דין פלילי שמתמחה במופעי מחווה מוזיקליים ללהקות רוק מתקדם, ובהקרנת סרטי סנאף. שאלתי אותו לגבי מלכודת עכברים, והוא המליץ לי על אדם בר-סמכא בשם 'אבי הפרסי', בעל דוכן לדברים כאלה במעלה קינג ג'ורג'. לאחר שסירבתי למלכודת דבק, אותו אבי הפרסי טרק על הדלפק באדישות מקצוענית מתקן נהדר ב28 ש"ח. מתקן מסורתי – עשוי מתכת מחוררת ועץ ופתיון – שהזכיר לי את סבי, יחזקאל הולדנגרבר האהוב ז"ל, שהיה נלחם כל חייו בעכברים, כי גר בקומת קרקע בקרית בנימין, שכונה כפרית שבקרית אתא. חזי זה היה בעל שלושה מחסנים, שבהם אסף כלי חקלאות לגיטימיים, מסמרים, אבל גם אוספים שונים, ביניהם ניירות כסף. רק בגיל מאוחר מאוד, בערך 65, הרס את כל המחסנים, כך שגם לי נותרה תקווה אולי.
אלא שלפתע הבחנתי שהמכנסיים שבהן שטרות הכסף שלי התחלפו בזמן היקיצה במכנסיים הרחבות יותר. הסיבה לבלבול היא ששני הזוגות יוצרו באותה פירמה, מכנסי דיינ'ס משוק הכרמל, ונמכרות שם ב45 ₪. אני קונה רק דיינ'ס כי זה מזכיר לי את משה דיין שהערצתי בילדותי, כנראה שלא בצדק. אני מדמיין כי הוא עדיין לא מת, ובמקום זה עסוק בתפירת מכנסיים. אני נהנה תמיד להתמקח על המחיר עם אנשי המכנסיים, אבל הם לא מורידים בשקל. פעם קניתי שש זוגות כדי לבדוק אם אקבל הנחה כשאני טוען שיש לי מעט כסף פחות בכיס. נכשלתי. על כל פנים, במכנסיי היו רק עשרה שקלים ומנהל החנות סירב למכור לי. מזל שפגעתי באיש עסקים צעיר באיזור הנסיך הקטן והוא הלווה לי עשרים שקלים לעסקת המלכודת.
חזרתי לכיוון ביתי עם מלכודת העכברים. אף שלא היה לי דבר כנגד העכבר ולמעשה די חיבבתי וכיבדתי אותו, הרבה יותר משאני מחבב אנשי תרבות רבים, שמחתי כי הצלחתי לעמוד באיזו משימה שהצבתי לעצמי. והרי אני אדם חסר תועלת לגמרי כשמדובר בעשיית פעולות נחוצות, שלא מתחום הספרות והשירה. אבל אז נזכרתי שהמלאכה לא הושלמה: מלכודת עכברים צריכה חריץ גבינה צהובה, ולי אין חריץ ולא גבינה. כאמור, יום שישי הוא זה, האחרון בחודש מרץ 2008, וכל בתי הקפה החלו להיסגר, מלבד בית קפה בשם חצי נחמה שעדיין עמד פתוח, ואפילו היה עמוס מעט. למזלי זה היה זמן התורנות של מלצר-על מתולתל שאני מכנה בשם 'הפנתר', ושכבר נזכר בכמה מילים קודם. פניתי אליו לעצה, כי הוא נראה לי יודע-כל. ואכן פניתי לאדם הנכון: על אף העומס, מלצר העל עם האפרו והמבטא המייקל ג'קסוני התפנה להעניק לי הרצאה ארוכה על היסטוריית המכרסמים וטעמם, וסיפר על מערכה ארכנית שניהל בעסק אחר שבו עבד כנגד סדרת עכברים ועכברושים, קרובי משפחה של העכברון השמן בביתי. הוא אמר כי בניגוד לסיפורים, מכרסמים מעדיפים אבוקדו על חריץ גבינה צהובה, ובכל זאת רץ למטבח לחפש חתיכת סלמי שתהיה מספיק מצחינה למשוך את עכברוני, אך נכשל. הוא שוב המליץ על אבוקדו ואמר לי שחשוב שלא אגע באוכל, כי העכבר מריח היטב. וכך עשי
תי.
בבוקר למחרת, יום שבת, כשהתעוררתי, העכבר היה מוטל במלכודת. הוא היה שקט מאוד בתוכה, לא יילל ולא בכה. הרגשתי אשמה גדולה. יכולנו להיות חברים, אלמלא הנשים והחברה היו מחליטים להפריד בינינו. מדובר בעניין פרקטי, איני באמת יכול לגור עם עכבר שחור ועדיין להיחשב אדם לגיטימי. יש לי בעל דירה, ידידים. מילא היה זה עכבר לבן קטן. והעכבר השחור, הוא פשוט שתק לצד האבוקדו המכורסם, כלוא, שבוי. דרך החרירים, לא יכולתי לראות את עיניו, אלא רק פלומה מדכדכת. חשבתי לשחרר אותו בגן מאיר, אבל פחדתי מהחתולים והכלבים. לבסוף, הזדהר במוחי רעיון כביר. עם המלכודת בתוך שקית, כדי שלא אתלכלך, הלכתי אל חורבות הבימה, שעובר כיום שיפוצים לרגל 100 שנה לתל אביב. מכיוון שקבוצת רקדנים בחולצות לבנות, בסגנון ראשית הציונית, מהן אחת שפעם התנשקתי איתה, מילאו את חזית הבניין ההרוס, וצעקו שלא אתקרב, פניתי אל צד הבניין, במשעול צר שנעשה להקל על הולכי הרגל בזמן השיפוצים. שם החלטתי לשחרר את העכבר, בתקווה שיגדל מושבה גדולה שתכרסם את הבימה כשיבנה ותפיל את הבניין, על תפאורותיו, שחקניו המעושים והכסאות המרופדים.
פתחתי את המלכודת, והעכבר החמוד יצא ממנה בקפיצה אל האור העז. ניכר כי שמח להיות שם, אך גם היה מבוהל מהתפנית החדשה בחייו. הוא התרוצץ בהתרגשות על החול הצהוב. נעצר, שוב רץ במהירות ושמחה. קיפץ ודילג, ונעלם לתוך הבניין המשתפץ של התיאטרון הלאומי.
ואני חזרתי לביתי, בודד ורשע.
-
רשומות אחרונות
-
תגובות אחרונות
אנט על האם סלקום יצליחו לעשות עלי… mxvornpcoyl@gmail.co… על עשור לתקרית פינג פונג באירוויז… משתמש אנונימי (לא מז… על האם סלקום יצליחו לעשות עלי… בן על עשור לתקרית פינג פונג באירוויז… מיכלי על עשור לתקרית פינג פונג באירוויז… -
Blogroll
- הפליקר שלי
- כתב העת מעין
- הערך צ’יקי בויקיפדיה
- המשלחת לדמשק
- אתר הבית
- השיננית, מתוך הספר הכושי
- פרק מתוך הרומן אירובי
- הניצב מאת איתמר רוז
- עין הכמהין מאת ואן נויין
- שירים של מיכל דר וואל נוראדין, מאמר של רועי רוזן
- יוני רז פורטוגלי – ז'אנר סרטי בתי המלון בישראל
- צבי אלחייני – על משכן רבין ברמת אביב ככותל בתל אביב
- מונסטר
- ספוטניק אין לאב
- אני ואנונו
- ידידים טובים
- Tourists, come to Israel, It's a nice country EP
- ספוטניק אין לאב רמיקסד
- הרחוב – נגד מלחמת לבנון השנייה
- מעין
- אולי
- תל אביב היא כבר לא תל אביב
- אני ואנונו
- ספוטניק אין לאב
- אהרן שבתאי על מעין
- יובל בן עמי, הארץ, על מעין
- מאמר על הסרט זהירות מצלמה בנענע
- ראיון עתיק עם שלומציון קינן לרגל יציאת הכושי בשנת 2000 (שיניתי את דעתי על רוב הדברים)
- עוזי צור, הארץ, על המזלט הסרבן והספרון
- ראיון עם טל גורדון, 2005
- ארז שויצר על מעין
- המלצה על השיר מעין בבלוג מוזיקלי
- המלצה בעיתון ניו יורקי על מונסטר
- מגזין אמריקאי על זהירות מצלמה
- ערב שירה במועדון הביט
- הינשוף בחדר האוכל של שדה בוקר
- עם אהרן שבתאי בהקראת שירה בתמול שלשום ירושלים
- טופי והגורילה – יוני נתניהו בביקיני
- מג'יק וואן
- chenard walcker
- רם אוריון
- הסיפור המזעזע של
- העוקץ
- מעין בפייסבוק
-
ארכיון
- מרץ 2013 (1)
- ינואר 2013 (1)
- דצמבר 2012 (2)
- נובמבר 2012 (1)
- אוקטובר 2012 (1)
- ספטמבר 2012 (6)
- אוגוסט 2012 (2)
- יוני 2012 (2)
- מאי 2012 (3)
- מרץ 2012 (1)
- פברואר 2012 (3)
- ינואר 2012 (3)
- דצמבר 2011 (1)
- נובמבר 2011 (2)
- אוקטובר 2011 (4)
- ספטמבר 2011 (7)
- אוגוסט 2011 (5)
- יולי 2011 (5)
- יוני 2011 (5)
- מאי 2011 (3)
- אפריל 2011 (7)
- מרץ 2011 (12)
- פברואר 2011 (9)
- ינואר 2011 (10)
- דצמבר 2010 (9)
- נובמבר 2010 (6)
- אוקטובר 2010 (12)
- ספטמבר 2010 (8)
- אוגוסט 2010 (7)
- יולי 2010 (5)
- יוני 2010 (6)
- מאי 2010 (7)
- אפריל 2010 (5)
- מרץ 2010 (5)
- פברואר 2010 (4)
- ינואר 2010 (3)
- דצמבר 2009 (7)
- נובמבר 2009 (4)
- אוקטובר 2009 (6)
- ספטמבר 2009 (5)
- אוגוסט 2009 (8)
- יולי 2009 (9)
- יוני 2009 (5)
- מאי 2009 (5)
- אפריל 2009 (11)
- מרץ 2009 (5)
- פברואר 2009 (4)
- ינואר 2009 (15)
- דצמבר 2008 (14)
- נובמבר 2008 (6)
- אוקטובר 2008 (10)
- ספטמבר 2008 (6)
- אוגוסט 2008 (12)
- יולי 2008 (9)
- יוני 2008 (6)
- מאי 2008 (17)
- אפריל 2008 (4)
- מרץ 2008 (6)
- פברואר 2008 (7)
- ינואר 2008 (14)
- דצמבר 2007 (15)
- נובמבר 2007 (9)
- אוקטובר 2007 (12)
- ספטמבר 2007 (10)
- אוגוסט 2007 (4)
- יולי 2007 (5)
- יוני 2007 (5)
- מאי 2007 (5)
- אפריל 2007 (14)
-
עמודים
-
המילים והדברים
אדוארד ליר אהוד ברק אהרן שבתאי אורי בלאו אי-גיון אלן גינסברג אמנות ישראלית אקרשטיין ירוחם ארי ליבסקר ארצות הברית בוב קאופמן ביטניק ביטניקים בלארוס גזענות גלעד שליט גרילה תרבות דב חנין דהמש דן דאור הארץ הדר הון ולבנון החדש והרע החלום הישראלי ואן נוין חיפה חרגול יהושע סימון יובל בן עמי יצחק תשובה כח לעובדים כפר דהמש לבנון לצאת מבצע עופרת יצוקה מגזין קולנוע מחזה פוליטי מיגל דה אונמונו מינסק מסדה מעין מעין 5 מעין אמיר מערבון מערבון 6 מצרים משטרה מת'יו סוויני נמרוד קמר נתן זך סן פרנסיסקו ספרות ספרדית עופרת יצוקה עזמי בשארה עמדה פייסבוק פרנקו צ'יקי קדימה קהיר קוויבק קנדה רון חולדאי רועי צ'יקי ארד רמלה שביתה בגן המדע רחובות שואה שירה עברית שירת איגיון שירת ביט שירת נונסנס שמעון פרס תיאטרון מעין תיאטרון פוליטי