Monthly Archives: דצמבר 2012

לפיד ניצח, בליך הפסיד (גרסה מלאה)

הקמפיין המוצלח של יאיר לפיד בבית הספר, אליו הגיע פעמיים, עומד להוביל לתוצאה אחת – מחיקת אגדת בליך, כבית הספר שמנבא משהו על חיינו. אם בעולם המבוגרים לפיד לא נושק לתוצאה דו ספרתית, בבליך קיבלה מפלגת יש עתיד 27 אחוזים, כלומר מעל 32 מנדטים, ועקפה את הליכוד (25 אחוזים) והעבודה (23 אחוז). ״בבחירות הבאות כבר לא נצטרך לבוא לכאן״, סיכם צלם כשמסביבו גורפים את עשרות הקילוגרמים של חומרי התעמולה והסטיקרים לשקיות.

אבל זהו סיום זוהר. מול הפריימריז המדכא בליכוד ואפילו הפרימריז בעבודה, נראה כאילו בליך הוא הדבר האמיתי, עם שמחה, סקרנות וויכוחים אידאולוגיים.

כבר בכניסה התברר לי שאני אויב בית הספר. לפני שבוע, סיקרתי באופן שחשבתי כמחמיא את הגעת מופז ויחימוביץ' לתיכון, אבל התלמידים זעמו. במיוחד בגלל שלאחד התלמידים קראתי משקפופר. חשבתי שזו מחמאה, אהבתי את הסגנון שלו. אבל יצאתי אידיוט ושכחתי שבעולם הנוער משקפופר זו נאצה. כך שכולם החמיצו לי פנים, כנראה בצדק. אנשי מרצ קיבלו הוראה מולי לא לדבר איתי. הייתי מוחרם ונזוף. ראש מועצת התלמידים עוד הסכים לשוחח איתי, הסביר שזה לא נכון שהילדים בבית הספר קפיטליסטים ושלדעתו הייתי צריך לכתוב על ההשקעה הרבה של מועצת התלמידים שעמלה קשות על התהליך. לא יצא לי לדבר איתו אחרי הנצחון של מפלגת ההון של יאיר לפיד. גם נער מהעבודה נזף בי, ובסוף אמר שהוא מנגן יותר טוב ממני בגיטרה. מה שכנראה נכון. דווקא ילדי הליכוד התייחסו אלי יפה. אבל אני יכול להאשים רק את חוסר הרגישות שלי בהפיכתי לנער דחוי בתיכון בליך.

היתה השפעה נוספת לכתבה ההיא. הדגשתי שלקדימה היו אפס נציגים מבין הילדים בתיכון ושחברי הקמפיין ביימו שלט חי והסתתרו אחריו, כדי שמופז ירגיש טוב. קדימה לקחה את הבחירות כמשימה רצינית. האוהל הגדול ביותר בתיכון היה של קדימה ופעילים רבים ניצחו על הקמפיין וחילקו סוכר ורוד ומגנטים. רוב הסטיקרים על הרצפה היו של קדימה, והיה נער שהדביק את כל חולצתו בעשרות מדבקות של המפלגה עד שנראה כאיש חלל. האהדה המפתיעה למפלגה היתה עניין מסתורי ביותר וגם נוכחותו של היועץ מוטי מורל הוסיפה לחשד. הנערות באוהל קדימה הסבירו לי שיצביעו למופז, "כי קדימה תומכים בצעירים. יתנו הנחה לתחבורה ציבורית ובעד לבטל את הפסיכומטרי". "קדימה נותנת מצוקה לכל מה שהצעירים רוצים", התבלבל פעיל צעיר בזמן ששזר בלון.

״הם השקיעו הרבה כסף וכסף מדבר אל צעירים בגיל שלנו. הפעילים של קדימה לא באמת יצביעו להם״, פירשן פעיל נבון של הבית היהודי וחזה פחות מעשרה מצביעים למופז. ואכן, קדימה קיבלו אפס אחוז עם כל המאמץ והתקציב העצום, שרק חשף את שלמפלגה הזו יש עתיד: להתאדות.

"מחל מחל מחל", נאם ח"כ כרמל שאמה הכהן (ליכוד) בגרון ניחר. "תמיד היינו איתכם, תהיו איתנו", וזכה למחיאות כף אף שלא ברור במה הליכוד היה עם הילדים הנחמדים. אחת מהפתעות הבחירות הוא נפתלי בנט מהבית היהודי (11 אחוז) שעמד על במה בחולצה סגולה ונראה כיזם הייטק שמנסה למכור מוצר חסר שימוש כלשהו בעיניים נוצצות, "משהו חדש מגיע", אמר. את אותו משפט בדיוק דקלם כמה פעמים בבחירות לראשות הבית היהודי. המפלגה הדגישה את איילת שקד, החילונית של הרשימה, והסתירה משופמים עם כיפה כמו ניסן סלומיאנסקי.

גם בעבודה לקחו את הבחירות ברצינות והשקיעו במשאית גדולה ובתקליטן. אבל כולם היו המומים מפרישת פרץ לכיוון לבני ונראה שזה פגע בתפקוד הכללי. בכל זאת, נוצר תור גדול לחולצות של המפלגה, שעליהן אפשר להוסיף מסרים אישיים. אנשים הסתירו את חולצות הליכוד כדי להשיג את החולצות המדליקות. "אני לוקחת רק כי זה מגניב", הודתה נעם, פעילת יאיר לפיד. כשהתקרבתי, התיזו עלי פעילי העבודה קונפטי שדבק לשערי ולא ירד חרף שעות של ניעור. "צפינו צרות מצד עמיר פרץ, אבל לא כל כך מהר", אמר לי פעיל עבודה עצבני. "עדיף שזה קורה עכשיו. שיילך קיבינימט ולא יחזור". סתיו שפיר היתה עדינה יותר ואחלה לו בהצלחה.

והיה גם את טל שהיה צעיר מכדי לבחור, ופיצה את עצמו בכך שחבש על בגדיו יצירה עשויה מ500 סטיקרים של המפלגות. "רציתי לעשות מחווה לכל המפלגות. היחיד שאני לא מוכן להדביק זה ליברמן", אמר האמן הצעיר בנחרצות. ביררתי, למה יש לו סטיקרים של מיכאל בן ארי. "אני בעד הימין, אבל לא הקיצוני", הוא הסביר.

המוזיקה נחלשה ועל הבמה החלו לעלות הנציגים המרכזיים של המפלגות. למשל עמרם מצנע שהדגיש שהוא מספר שתיים בתנועה ולא שלוש, ונשמע מעט מקנא בעמיר פרץ, המועמד החדש שמאפיל עליו. בשביל הדרמה, הייתי מצפה שיעבור לעבודה חזרה, או אולי לגוון לכיוון קדימה. אנשי הליכוד הציבו במהירות סולם מול הבמה, טיפסו עליו אוחזים בדרבוקה וצעקו 'רק הליכוד' כל אימת שמישהו נאם. "איתי, תרגיע את עצמך", נזפה אחת המורות כדי לתת כבוד למועמדים שטרחו להגיע. בנות יאיר לפיד, הנראות כדוגמניות לפרסומת למרכך שיער כחול לבן, צווחו 'איפה הייתם ארבע שנים' אחרי כל נואם, כולל סתיו שפיר. בינתיים נשבה רוח חזקה וסמל העבודה החדש, האוהל, שנתלה על בלון הליום, נתקע בעץ, והיה צריך להניע אותו.

כשאני מדבר עם נגה כץ, דוברת הליכוד, קרב ובא יועץ של איציק שמולי שנכח במקום ולוחץ את ידה. "נתראה בכנסת", הוא אומר לה, נראה המום מהמעבר של פרץ. "אלא אם תהיה הפתעה ויתגלה שאובמה רץ כמספר שתיים של יובל המבולבל".

הקמפיין תם, הפעילים אורזים את השלטים ואנשי העבודה מורידים את האוהל מהבלון הסורר. הילדים ניגשים להצביע. מיד, כמו פוליטיקאים ותיקים, כל המפלגות מורידות ציפיות. ביאיר לפיד חוזים שהליכוד ינצח. נערי הבית היהודי מקטרים "הבנות בוחרות יאיר לפיד כי הוא נראה יותר טוב. ככה זה צעירים, בוחרים בלי אידאולוגיה". כשאני מזכיר להם שגם הם צעירים, הם אומרים "אבל אנחנו קיבלנו שכל". גם כרמל שאמה מוריד ציפיות, "צעירים אוהבים מפלגות אפנתיות. אני מרגיש לא קוּלי כאן להיות ממפלגת שלטון. זה משדר כבדות". "אם העבודה זוכה", אומר הבחור מהעבודה שאמר לי קודם שהוא יותר טוב ממני בגיטרה, אבל השלמנו, "זו תהיה הפתעת המאה".

הילדים ממתינים לתוצאות באולם הכנסים. הם יושבים בגושי מפלגות. פעילי הליכוד נעמדים על הכסאות וזועקים "בטחון, בטחון, בטחון". עלמות יאיר לפיד מדקלמות מולם "יש עתיד, יש עתיד, יש עתיד". כמה ילדים מש"ס, שלא הבחנתי בהם קודם, מרימים אצבעות וקוראים 'אצבע אלוהים'. עוד שניה יזכו ב3 אחוז. אנשי הליכוד צועקים 'אין עתיד, אין עתיד, אין עתיד'. ילדי העבודה ומרצ שרים שיר סקסיסטי על שרה נתניהו, והמורה נוזפת בהם. זהו ממש מחזה אוונגרד. קבוצות קבוצות של מקהלות תוקפות זו את זו בססמאות נדושות, ששיאן הוא שיר הליכוד שחובר בבליך, פזמון שיזעזע כל תלמיד שהגביר ביולוגיה, "הלב שלי נמצא בצד ימין". ואז התוצאות נמסרות. מבית הספר יוצאות תלמידות ומדברות על כך שהאגדה של בליך מתה הבוקר ומרכלות שכל המורות הצביעו עבודה.

 גרסה מקוצרת מאוד מאוד הופיעה בהארץ

אם אתם כבר פה מוזמנים לקרוא את האייטם שלי מהמרדף של המפלגות אחרי אותיות

ספר חדש לרומן באימבאיב בהוצאת מעין

לפני כשבועיים הוצאנו את "באימבאיב" כספר השירה הראשון בהוצאת מעין. זהו למעשה ספרו הראשון של רומן באימבאיב, אחד הסופרים החזקים והמרתקים ביותר שפעלו בישראל, ומי שנפטר לפני שנה.

בשנה הקרובה יצאו בהוצאת מעין גם ספרו של ערן הדס, ספרה של ואן נוין וספר שלי (שיערוך אהרן שבתאי). אמש התפרסמה ביקורת מעוררת מחשבה של אלי הירש בידיעות אחרונות וקודם לכן ביקורת במעריב אינטרנט של לאו גורביץ' והיום התקיימה הפתיחה של תערוכה בשם "באימבאיב" בגלריה המדרשה, דיזנגוף 34 שאליה ניתן להגיע בחודש הקרוב. מחיר הספר יוצא דופן, 20 ש"ח, וחלק מהעותקים נמכרים עם דיסק חינם בכרסם או בגבם, אך בקרוב העותקים עם הדיסק יגמרו. כמו כן, ב21 בחודש, יום שישי בשעה 13:00 תתקיים בלבונטין 7 השקת הספר, עם משוררים ומוזיקאים מובילים בדרכם.

לרשת עלתה ההקדמה לספר של מרחב ישורון, שערך את הספר עם המתרגם הצעיר רונן סוניס.

כדאי לעקוב אחר דף הפייסבוק של רומן באימבאיב.

רומן באימבאיב

באימבאיב, הוצאת מעין, 2012

את הספר נמכור רק בחנויות עצמאיות. רשימה מתעדכנת: תולעת ספרים מזא"ה ורבין, האוזן השלישית ת"א וירושלים, המגדלור, גלריה המדרשה, סיפור פשוט, ספרים בבזל, האחים גרין, קרדו, הסופרמרקט בזבולון 10, לוטוס, צימר, הפיצוציה ביהודה הלוי 95 (24 שעות), הנסיך הקטן שבסמטה אלמונית, אוגנדה ת"א וירושלים, מישמש חיפה, עשן הזמן ב"ש, אדרבה רחביה ירושלים, קרון הספרים טבעון, וניתן לרכוש  באינטרנט דרך אינדיבוק.

הנה עוד טעימה מהמרקחת של באימבאיב. בין השירים ונסיונו לכתוב רומן גדול (ואופרה לילדים שהוצאה מהספר), באימבאיב היה גם כותב מכתבים. הנה כמה מכתבים ששלח וקובצו בספר, חלקם התפרסמו בגיליון הראשון של מעין ב2005:

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

8.7.99

שלום רב!

אדוני השר, דבריך מתאריך 2.7.99, בקול ישראל, על הצורך בסיוע ממלכתי לאמנות הלא מסחרית, עודדו אותי לפנות אליך.

אני מאמין, כי על אמן מוטלת חובה למצוא את קהלו ולא להפך. מן הסיבה הזאת, במקביל לפעילותי הקונוונציונלית (תערוכות, ספרים וסרטים במסגרות הרגילות), מאז שנת 1992 השקעתי מאמצים להגיע למקומות שהגדרתם נועדה למטרה שונה מזו. הניסיונות האמורים כללו: מיצגי רחוב; קריאת שירים בפאבים ופרויקט ארוך טווח (משנת 1995, במשך שנה וחצי): אקדמיה-Antigoy – אקדמיה ללוחמה באלילים, ברחוב השומר פינת רחוב כרמל, שנועדה לשמש מפגש בין אמנים לבין עובדים ולקוחות של שוק הכרמל בתל-אביב.

יש לי עניין רב לקיים ערבי קריאת שירי משולבים באמצעי מולטימדיה ואובייקטים פלסטיים בבתי-סוהר. בטוחני, כי פרויקט מן הסוג הזה עשוי לעניין את כל הנוגעים בדבר ולהוביל לתוצאות בלתי צפויות, במובן החיובי.

אל לנו לשכוח, כי בתקופות שונות של ההיסטוריה, בין דרי בתי-כלא היו גם אנשים כמו: סרוונטס, פראנסוא ויון, מרקיז דה סאד, פול ורלן, דוסטוייבסקי, ז'אן ז'אנה ורבים-רבים אחרים.

אדוני השר, אשמח לשיתוף פעולה מצדך בקידומו של הפרויקט הנ"ל.

בכבוד רב,

         רומן באימבאיב

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

6.9.99

שלום רב!

אדוני השר, ברצוני להזכיר לך, כי טרם קיבלתי תשובה על מכתבי מתאריך 8.7.99.

אודה לך אם תזרז את טיפולך בו.

אני מאחל לך שנה טובה, ומקווה לשיתוף פעולה בקרוב.

בכבוד רב,

         רומן באימבאיב

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

29.9.99

לִי יֵשׁ מָלֵא שִׁירִים

שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא שָׁמַע

וְהֵם שָׁם, אֶצְלְךָ

יוֹשְׁבִים בְּלִי עֲבוֹדָה

נָכוֹן כִּי מַאֲסָר

זֶה לֹא בֵּית הַבְרָאָה

אֲבָל גַּם לֹא סִבָּה

לִהְיוֹת כָּזֶה אַכְזַר

פְּרוֹפֶסוֹר בֶּן-עַמִּי

תַּרְשֶׁה לִי בְּבַקָּשָׁה

לִקְרֹא אֶת שִׁירַי

לָאֲסִירִים שֶׁלְּךָ

אדוני השר, אני מקווה כי שירי הנ"ל שעשע אותך, על אף כוונתו הרצינית. אני מזכיר לך, כי עדיין לא

קיבלתי תשובה על שני המכתבים הקודמים שלי, אותם אני מצרף אל המכתב הזה.

גמר חתימה טובה ומועדים לשמחה.

מקווה לתשובתך המהירה ולשיתוף פעולה פורה בעתיד.

בכבוד רב,

        רומן באימבאיב

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

17.10.99

אדוני השר,

שלושה מכתבים! קיבינימט! כבר שלושה מכתבים שלחתי לך! ומה בחזרה?! – לא שלום, לא להתראות ולא קיש מיר אין תוכעס. אני תקווה, כי אשתו של הפקיד שממונה על קשרי הדואר שלך אוכלת בבית זין אטומי בזמן שהוא מאונן בעבודה.

אבל אם יסתבר, כי אתה הוא האחראי על אי-מתן התשובה, אז קיש מיר אין תוכעס בעצמך.

    בכבוד רב,

        רומן באימבאיב

 

לכבוד ראש הממשלה

מר אהוד אולמרט

אדוני ראש הממשלה,

את עיקרי הנושא, שלשמו אני פונה אליך, השתדלתי להציג במכתבי אל השרים הנוגעים לעניין ישירות, איש־איש בתחומו (מצרף את המכתבים לעיונך). כפי שתראה, זהו נושא רחב ביותר, שמכיל בתוכו תחומים רבים, ולכן דרושה יד מכוונת, או מוטב לומר, מנגנון מרכז.

בקשתי אליך, כי תצווה על הקמת רשות מתאימה באחריותו של שר כלשהו.

מצפה לשיתוף פעולה מצדך, כי מדובר בפיקוח נפש והמשך עתידנו.

 בכבוד רב,

רומן באימבאיב

נ.ב. עוד שיר, בנוסף לאלו שבמכתבים אל שריך:

                קְצִיצוֹת מָרוֹר וְחוֹל

בְּרֹטֶב אַסְפָּרָגוֹס

וְכוֹס חֻמְצַת נְחֹשֶׁת

אָכַלְתִּי… מְרֻצֶּה…

עַכְשָׁו מֶלְצַר תַּקְשִׁיב:

מַגִּיעַ לִי קְצָת יַחַס –

תָּעוּף עִם הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלְּךָ!

אֲנִי אוֹכֵל סוּפְלֶה.

לכבוד שרת החינוך

גב' יולי תמיר

גברתי הנכבדה,

 אני משורר ואציג את העניין מנקודת ראותי; מקווה כי בעזרתך אצליח לרתום לטובת המשימה, שאין חשובה ממנה, כוחות רעננים.

 תחילה אציג את תמונת המצב:

 מתקבל הרושם, כי הדרך הקלה אל היכל הדמוקרטיה הישראלית – כנסת ישראל – עוברת היום דרך חבֶרוּת באחד מארגוני הפשע. בכל מקרה, מספרם של הח"כים שעברו על החוק הולך וגדל, ולא רחוק היום שבו ח"כ ללא תיק (במשטרה) ייחשב מצחיק. כמו כן, לא סוד הוא, כי רמתם של בוגרי בתי הספר פוחתת בעקביות, על אף המאמצים הרבים שמשקיע משרדך.

 הקשר בין שני הנושאים אינו ברור מאליו. אך אם נשכיל להביט על המצב מזווית שונה מן המקובל, ייתכן שנצליח לגלותו.

 על מנת לא לגזול מזמנך היקר, אציג את העניין בראשי פרקים:

 1. נוער זקוק למושא הערצה.

 2. עולם הפשע – חיים מחוץ למסגרת, אי-ציות לחוקים וכדומה – קוסם למתבגרים רבים.

 3. אם רמתם התרבותית של פושעי ישראל תעלה, ייווצר הסיכוי לשנות את יחסם של המתבגרים להשכלה.

 4. לשם כך יש להעלות את רמתם של ח"כים – רבים מהם בעלי כריזמה לא מבוטלת וכישרון לעיסוקים פומביים – בטרם יגיעו לבית־סוהר, כדי שבמקום החדש ידאגו למשוך אחריהם את יתר אוכלוסיית בתי הכלא.

 5. כך יווצר המעגל המפרה את עצמו.

 ארשה לעצמי הערה קצרה: זאת מערכת בעלת השקעה נמוכה ותשואה גבוהה (במקום השקעה באוכלוסיית כלל התלמידים, דרוש תקציב זניח לטיפול ב־120 איש בלבד).

 עתה אעבור לחלקי במשימה, ושוב אעשה זאת בצמצום המרבי:

 1. כל תרבות גבוהה מושתתת על שורשים איתנים, והפולקלור הוא לא האחרון שבהם.

 2. ברצוני להציע את כישרונותי ביצירת שירים שיניחו יסודות להתפתחות עתידית.

 3. יש להפיצם בין חברי הפרלמנט לשם שינון ושכלול הביצוע.

 4. בהמשך, לכשיגיעו למשכנם החדש, יוכלו לבצעם לפני חבריהם לתא, על מנת לגרות ולעורר בהם רצון ליצירה עצמית.

 הרשיתי לעצמי לצרף דוגמא קטנה:

עַל כָּל שָׁנָה בַּכְּנֶסֶת –

שָׁנָה אַחַת בִּפְנִים!

פָּסַק לִי הַשּׁוֹפֵט

בְּתֹם הַטִּעוּנִים.

הָיִיתִי בַּצַּמֶּרֶת,

נָפַלְתִּי לַקְּרָשִׁים.

עַכְשָׁו אֲנִי בַּכֶּלֶא

מָזוֹן לְפַרְעוֹשִׁים.

 וְכד'

גברתי הנכבדה, כאן אני מסיים להפעם. אציין רק כי באמתחתי רעיונות רבים נוספים הקשורים לנושא ואשמח לשתפך בהם.

 מצפה בקוצר רוח להמשך עבודתנו המשותפת.

   בכבוד רב,

       רומן באימבאיב

לכבוד שר המשפטים

מר חיים רמון

אדוני הנכבד,

 נטייתם לעבריינות של נבחרי הציבור מחד גיסא, והחסינות שבה הם זוכים על פי החוק מאידך גיסא, גורמים לתחושות קיפוח בציבור הרחב. בבחירות האחרונות התחושה הזו באה לידי ביטוי בהצבעת מחאה למפלגה גריאטרית (7 מנדטים); אם נוסיף לכך את כלל הנמנעים, נקבל מעל 50% של לא-מרוצים מן המצב הקיים. זוהי חבית חומר נפץ שעלולה להתפוצץ בכל רגע.

 בשם שמירה על העיקרון "הצדק לכל", אני ממליץ בפניך לשקול הצעת חוק, שתעניק לנבחר מלבד תקופת כהונה גם תקופת מאסר, בחישוב של שנה תמורת שנה. גם העיקרון שבגללו הוענקה החסינות מלכתחילה – מניעת רדיפה בשל דעות פוליטיות – יישמר במקרה הזה, כי ייאסרו כולם במידה שווה – האופוזיציה והקואליציה, משמאל ומימין. לעומת זאת, לא יהיה ניתן לטעון כי ח"כ שסרח התחמק מעונש. מצד שני, מי שנהג כשורה יהיה רשאי לחשוב את עצמו צדיק מעונה, ולדעתי זהו גמול נאה למי שנוהג ביושר במאורת גנבים, כי ממילא הוא מחפש לעצמו רק צרות.

 לא אסתיר ממך שבבואי להציע את החוק הונחיתי גם על ידי שיקולים נוספים, שאותם הבהרתי במכתבי לשרת החינוך והתרבות (מצרף את המכתב לעיונך). ראה, שמלבד היותו חוק צודק הוא עשוי גם להועיל.

 ממתין לתשובתך, על־מנת לגשת לעבודה על סעיפי המשנה של ההצעה.

בכבוד רב,

רומן באימבאיב

נ.ב. בהקשר למכתב המצורף, החלטתי להוסיף עוד שיר:

מוֹצֵא הָאַרְנָק מִתְכּוֹפֵף

כַּדּוּר מֵעָלָיו חוֹלֵף

פְרָאיֶר חֲסַר פְּרוּטָה

אוֹתוֹ בְּלִבּוֹ חוֹטֵף

לכבוד שר המדע והטכנולוגיה

מר אופיר פינס פז

אדוני השר,

 תרשה לי להציג את עצמי. שמי רומן באימבאיב ואני משורר.

 ייתכן שהופתעת לראות כי פונה אליך אדם שעיסוקו רחוק מן התחום שעליו מופקד משרדך. בטוחני כי הראיות, אשר אציג במכתבי הבאים, ישנו את דעתך.

 לצערי, לא אוכל לעשות זאת בקצרה. אציין רק שהיה לי המזל להתוודע לכוחות ממשיים, שלא נחקרו עד כה. הסיבה לכך מקורה בסברה, כי לשירה אין נגיעה בגשמי ובחומרי. הראיות שברשותי סותרות את הדעה הזאת. אני מקווה שתסכים אתי, כי אם אצליח להוכיח את טענתי, שאלת הטעם שבפנייה אליך תתבטל מאליה, ואני מצדי, בשלב הזה, אסתפק בכך.

 אדוני השר, מתוך רצון להשתית את יחסינו על אמון הדדי, החלטתי לגלות לך, כי בנוסף לעניין החשוב שאותו כבר ציינתי, ישנה סיבה נוספת שבגללה אני פונה אליך דווקא. על פי מסורת עתיקת יומין, נוהג אני להקדיש את יצירותי לבעלי שררה שעמם אני מקיים דו-שיח ישיר ו/או התכתבות, אם מרצונם ואם לא. כך, למשל, את יצירתי הקודמת – הלוואי וגודביי שמה – התכוונתי להקדיש לשר לביטחון הפנים לשעבר פרופ' שלמה בן-עמי. אך מפאת סיומה הפתאומי והלא כל כך מעורר כבוד של כהונתו, נאלצתי להקדישה לראש העיר תל-אביב-יפו (ראה: הלוואי וגודביי; חוברת נלווית, פרק הקדמה, עמ' 2-1 פרטי ההתכתבות ביני לבין השר פורסמה בכתב העת מעין מס' 1, חורף 2005).

 כפי שהנך רואה, עקב אי־יציבות בצמרת השלטון, מתקשה אני לקבוע מראש את האיש שלו תוקדש עבודתי. לכן, החלטתי על נוהל המורכב משני שלבים, כדלהלן:

 א.      קביעת התפקיד לו תוקדש היצירה (כל ממלאי התפקיד, עד לרגע בו תושלם המלאכה, יישאו בתואר – מועמד להקדשה).

 ב.      המועמד אשר ימלא את התפקיד ברגע בו היצירה תושלם הוא שיזכה להקדשה.

 בשורה משמחת בפי. את ספרי הבא אני מתעתד להקדיש לשר המדע והטכנולוגיה, תפקיד שאותו אתה, אדוני, ממלא כעת. לכן, מרגע זה הנך מתמנה למועמד להקדשה, ומכתבי הזה, ראשון אליך, מציין את תחילתה של עבודתנו המשותפת. הלוואי שתהיה זו פורייה ומשגשגת.

 מצפה בקוצר רוח להמשך עבודתנו המשותפת.

בכבוד רב,

רומן באימבאיב

נ.ב. עתה אפנה אליך כאל שר התרבות. נדמה לי, כי בתוקף תפקידך הזה תמצא עניין במכתבי אל שרת החינוך פרופ' יולי תמיר (מצרף אותו לעיונך).

לכבוד שר הביטחון

מר עמיר פרץ

–        סודי ביותר  –

אדוני השר,

 מפאת דחיפותו של הנושא, החלטתי לא לבזבז זמן יקר על גינונים ולעבור מיד לעיקר. בינינו, אדוני השר, מתאים לך יותר להיות ליצן מאשר שר הביטחון.

 אם עכשיו אתה מחפש תשובת הצטדקות, כמו למשל – "ולמי לא?" – אסכים אתך ואמשיך הלאה.

 אך כיוון שאני מאמין, כי את טובת העניין אתה מעדיף על משחקי האגו, מדמיין אני אותך עכשיו נאנח בעצב וחושב – "אז מה לעשות?" – אומר לך: להסתדר עם מה שיש. במלים אחרות, אני מציע לך להפוך מינוס לפלוס, חיסרון ליתרון, מפלה לניצחון.

 על מנת שלא להסתבך בדיון תיאורטי מיותר, אנסה להבהיר את דברי על ידי דוגמא. זכורה לך בוודאי פעולת ההרעשה, שביצעו מטוסי חיל האוויר מעל ארמונו של נשיא סוריה. עכשיו תאר לעצמך, אם במקום יצירת בומים על-קוליים, היו משחררים מעל הארמון שקי צואה (חרא בשפת היומיום או קקה בשפת התינוקות) ומיד אחר־כך מופיע אתה בבגד פרחוני, עם צבעוניות זועקת וגזרה לא מוגדרת, חובש כובע לעוס עם נוצה בלי יומרות למסיבת העיתונאים, להסביר ולהצדיק את המהות של הפעולה. אתה רואה את התמונה? אם כן, את השאר אציג בצורה של שאלות:

 1. כיצד היו כלי התקשורת מודיעים על פעולה מן הסוג הזה?

 2. האם ניתן היה לנהל באו"ם דיון רציני שמטרתו להוקיע פעולה מעין זו?

 3. כיצד ניתן לכנותה בפרהסיה?

 4. גם אם היה נמצא תחליף ראוי לביטוי – הטלת חרא, האם זה לא היה ממשיך לעורר צחוק אצל מי שיודע מה מסתתר מאחוריו?

 5. ואם נניח שהיו מצליחים להתגבר על כל המכשולים שהצגתי קודם, אתה אדוני, בהופעתך ה… היית טורף את הקלפים.

 6. בטוחני כי אין צורך להמשיך, כי גם ככה הכל ברור.

 אדוני, לפני שאסיים, ברצוני לומר עוד, כי המכתב הזה הוא בגדר טעימה בלבד – מעין שיחת היכרות בה רציתי להבהיר את היתרון שעשוי לצמוח מתוך שיתוף פעולה בין שנינו. את רעיונותי הטובים באמת שמרתי להמשך.

 מקווה שהצלחתי להותיר עליך רושם.

בכבוד רב,

רומן באימבאיב

 נ.ב. אם תנסה, יש סיכוי שנסראללה ימות מקנאה.

שלום כללי – מלחמה

לא יוצא לרחוב – חושש ממאפיה רוסית; בביתי ציפורים-צלפים מחרבנות על ראשי. דורש הגנה על מנת שאוכל להתמסר לכתיבה, בה אני עוסק לתפארת המדינה, ללא תמורה. אם לדעתך עיסוקי אינו נחוץ, אבין זאת, אך מבקש לאשר זאת בכתב.

%d בלוגרים אהבו את זה: