Monthly Archives: מאי 2011

עם כוכבי הסדרה "האוס" בתל השומר ולינקים לשני ראיונות שחובה לקרוא

הסיור של כוכבי סדרה הטלוויזיה האוס בבית החולים שיבא היה משונה. זו אמנם סדרת בתי חולים אהובה מאוד, ובכל זאת לא ברור מדוע היה נחוץ להביא את כוכביה לישראל על ידי שלושה ארגונים ובהם משרד החוץ והתיירות. אולי זה קשור להצלחת משרד התיירות עם הבאת הכורים מצ'ילה, והתקשורת שקיבל יולי אדלשטיין עם חשיפת הגופות בבית אל, שחשפה גם כי הוא שר ההסברה. על כל פנים, משרד החוץ הביא לסיור בארץ את כוכבי הסדרה, אבל ללא הכוכב הראשי שלה, ד"ר גרגורי האוס. זה דומה להבאת השחקנים של רמבו, בלי סילבסטר סטלון.

תרם לא מעט לאוירה הקריפית מקום המפגש: מרכז הסימולציה של בית החולים, אתר אימון לרופאים בניתוח שחקנים או בובות-רובוט המדובבות בידי שחקנים. אנחנו פוגשים את המייסד של המרכז החשוב, ד"ר אמתי זיו השרמנטי, טייס קרב לשעבר, כפי שיזכיר כמה פעמים. על הכול מנצחת אורלי רובין הנמרצת, מנהלת השיווק. אני שואל אותה למה מרכז רפואי צריך בכלל מנהל שיווק, והיא אומרת בחיוך, 'לא שואלים את זה ליד הבוס'.

ד"ר זיו מצביע על בובה בתחבושות ואומר "זו בובה דיגיטלית, היא שרה, מדברת ומדממת, ישראלית אגב". "אני לא מרגיש טוב", מקטר הרובוט החולה, המדובב על ידי שחקן בחדר סמוך. בתגובה ד"ר זיו חותך בבשרו באדישות, עם סכין וירטואלית.

נכנס מנתח ושורט עם האיזמל הוירטואלי את הכבד של הבובה המסכנה. "תן לו", צועק צלם וידאו נרגש מווינט. אני מרגיש שאני עומד להתעלף. אני רגיש לדברים כאלה, אבל נזהר: זה יכול להיות מביך להתעלף בניתוח בובת פלסטיק.

"רביד, תעשה חור בכבד בחביבותך", מבקש זיו מהמנתח (את חדר הניתוח הוא מכנה 'הקוקפיט של הכירורג'). נכנסת פתאום חבורה נוספת לחדר, כמה אנשי עסקים מחברת השקעות מסתורית. בראשם עומד, כפתור ופרח, טייס קרב אחר. אמתי נזכר בימיו עם רון ארד, שאיתו חלק את הקורס. ניתוח הכבד נשכח.

אנחנו חוזרים לכניסה. כוכבי האוס אמורים להגיע. אך יש משבר. מבקשים מהתקשורת בנימוס להתחבא למעלה לעשר דקות. התכנון הוא לחשוף אותנו רק באמצע הסיור. אומרים לנו, "הם לא רוצים תקשורת. אתם יודעים, אנשי הוליווד הם רגישים". "גם אני רגיש לכוכבי הוליווד, הם עושים לי חררה", מתמרמר צלם ססגוני.

אנחנו עולים בעצב, שוקלים כנקמה לאכול את הסנדביצ'ים של הצוות הרפואי. "זה הכי קרוב שאגיע להוליווד", אומרת לי דיאטטיקנית בהתרגשות. אני מנסה לברר איתה מה לעשות עם עייפות לאחר אכילת לחם. היא משועממת מהשאלה ושקועה בקרבה ההוליוודית, ובכל זאת מבקשת שארד איתה ומבטיחה שתסביר לי בדרך. והנה אני עם כוכבי האוס.

"איך הגעת?", מבררת מנהלת השיווק חצי בנזיפה, בזמן שזיו מסביר לכוכבים שיש שחקנים שמדמים עולים מאתיופיה כדי להכין להבדלי התרבויות. נראה כי ליסה אדלשטיין, שמשחקת בסדרה את ליסה קאדי, מתאהבת מיד בד"ר זיו. בעודו חוזר על הרצאתו, היא מביטה בו ועיניה מצטעפות. מישהי בבית חולים, בחורה צחקנית תפקידה לגלם חולי סרטן בתשאולים, מסבירה לי שכולן מאוהבות בו.

העיתונאים גודשים את חדר ההדמיה הקטן, אבל אין מקום לכולם. צלם טלוויזיה רוטן שהוא לא יכול להיכנס. מנהלת השיווק מציעה לו להמתין בחדר שבו לדבריה יתרחש החלק הכי מעניין בסיור. בכל האירוע לא מגיעים לשם. במקביל, העובדות בטירוף חושים. "איזה חתיך", הן מתלחשות. "תראו את גילת, איזו מניוקית", הן אומרות על אחות שהתייצבה קרוב לשחקן המגלם את ד"ר צ'ייס. ואז הן מוצאות פתרון, הולכות לחדר סמוך וחשוך, וככה יכולות להתקרב לשחקן האוסטרלי היפיוף ולצלם אותו בהסתר. אחת מהן מחליטה שהוא רוסי כמוה. בחדר אחר בקצה המסדרון, כמה עיתונאים משתעשעים במליקת כבד של בובה.

מתחילה מסיבת עיתונאים מאולתרת, השחקנים אומרים על ישראל שהיא "אמייזינג", שהארץ יפהפיה ושהאוכל טוב, שעומדים פה בצפירה, כולם מתמוגגים מהמחמאות כאילו עמדה מאחוריהן תבונה גדולה וראיה חדה, אף שאת אותם טקסטים אומר כל מי שמובא לפה למטרות יחסי ציבור. אבל אין דבר שהישראלי אוהב יותר מלשמוע מחמאות על המדינה מזרים, אולי חוץ מלהתלונן. הראיונות נקטעים על ידי נאום של רב, אחד הספונסרים.

אני מקשקש עם אחד ממנתחי הדמי על שביתת הרופאים, "לדעתי, אין להם אומץ לעשות את השביתה. אגב, אנחנו מסמלצים שביתות", הוא מתבדח. שוב מנסים לגרש את התקשורת ללא הצלחה. לא ברור למה: הרי זה אירוע שאין לו שום חשיבות מלבד התקשורת. ואז עורכים שחזור של סצינה מהעונה השישית בסדרה. השחקן המנותח בוכה ומדבר באנגלית במבטא ישראלי. לבסוף, הניתוח מצליח, הבובה לא מתה. כולם מוחאים כפיים. אדלשטיין, השחקנית היפה, מנסה להתקרב לד"ר זיו. הוא שומר על אדישות.

.

פורסם משום מה בגרסה מקוצרת רק בהארץ אנגלית

—-

ראיון השנה, כל ישראלי חייב לקרוא: ראיון עם עזריאל נבו, המזכיר הצבאי בימי בגין, שמיר ופרס. הוא מסביר איך הצבא והגנרלים תמיד מעוניינים במלחמה, ומראה איך שמיר מנע פלישה טפשית לעירק בזמן מלחמת המפרץ. כל הכבוד לשמיר. בן כספית, מעריב

עוד ראיון שכל אחד חייב לקרוא:  ארי ליבסקר עם גילה אדרעי, יו"רית הרכבת, אם חד הורית שהשבוע נעצרה במהלך הפגנה מאושרת והוכתה במהלך מעצרה.

והנה עודד שחר אצל קרן נויבך מסביר את סכנות הפרטת הרכבת.

הברבורים

צוחקים מחוץ לקפה

המלצרית והטבח ההומו המטאליסט

בהפסקת העישון

שני ברבורים פצועי צואר

שרוטי כנף, ברבורים של סלט נבטים

ופנכות טיפ מבודחות מקושקשות בדם

המלצרית בהירה כל כך

המלצרית עירנית פתאום כל כך

עם נעלי נייקי כל כך

.

אביב 2008

אנרגיות טובות – הספר והמחזה

בינואר 2011 הציג תיאטרון מעין בקולנוע בירוביג'ן  שבאזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב הצגה פוליטית. המחזה לא נכתב על ידי יוצר תיאטרון ישראלי בועט מחוג היוצרים בכתב העת מעין. להפך, הטקסט היה ממסדי לחלוטין, נוסח מקוצר של דיון מס' 320 בועדת הכלכלה, שהתקיים כשלושה חודשים קודם לכן, בבוקר ה-5 באוקטובר 2010. אף שיוצרי הטקסט הם חברי כנסת ולוביסטים ולא מחזאים ולמרות שהשחקנים לא היו מקצוענים, אלא אמנים ופעילים חברתיים, המחזה הצליח לזעזע ולהצחיק את הקהל שמילא את המקום.

ההצגה הינה יוזמה של המחזאי והמשורר יונתן לוי, שניסה את המחזה קודם עם חבורת מורים במגמה האנתרופוסופית שבתיכון אורט טבעון. בהצגת המחזה השתמשנו בנוסח קצר יותר מזה המופיע כאן. הבימוי היה קולקטיבי וספונטני. הדמויות חולקו לשחקנים שעתיים לפני הגעת הקהל, והשחקנים הספיקו לערוך חזרה בת כמה דקות לצורכי העמדה. ברקע הוקרן סמל המדינה שסִנוור את השחקנים, ודגל ישראל נתלה בעזרת דבק סלוטייפ, כדי ליצור תפאורה רשמית. במקום לא היה שולחן מספיק גדול, ולבסוף אותר סולם שהונח אופקית.

המחזה נפתח בהקראת שמותיהם ותאריהם של 41 אנשי טייקוני הגז שזומנו לישיבה (מול 17 חברי כנסת). אך כשנראה שהרשימה מתארכת, הקראתם הופסקה. כדי להמחיש את הדו-פרצופיות, כל אחד מהשחקנים גילם שתי דמויות, לעתים כזו שתומכת בהעלאת התמלוגים וכזו שמתנגדת. כך קרה ששחקן ששיחק דמות מסוימת פרץ בוויכוח מר עם הדמות השנייה שגילם. זהות כל דמות סומנה על-ידי נייר מקופל שהשחקנים הרימו והורידו בכל פעם שהדמות התחלפה. הרגעים היחידים שבהם הרשו לעצמם השחקנים לקום מכסאותיהם ולאלתֵר היו כשאיש העסקים יצחק תשובה החל לנאום.

זה היה תיאטרון דוקומנטרי, כלומר מבוסס דוקומנט. לכאורה צפוי מחזה להיות פרי דמיונו של מישהו, אך אלמלא הטקסט היה עולה לאתר הכנסת, האם מישהו היה חושב אותו לאמת ולא לפרודיה גרוטסקית של מוח קודח במיוחד? מה גם שרוב הפוליטיקאים (במחזה המקורי שהתקיים בוועדה) דקלמו את אשר הושם בפיהם.

בשל העניין לציבור והסגולות הדרמתיות/קומיות והפוליטיות של הטקסט, החלטנו שחשוב להנציח את הפרוטוקול כספרון בהוצאת מעין וגרילה תרבות, כיצירת תיאטרון מן המניין. את הנוסח המלא ניתן לקרוא באתר ועדת הכלכלה. אין צורך לציין, שכמו הגז, זכויות המחזה שייכות לציבור ולא לנו. כולן מוזמנות לשכפל ולהמחיז טקסט זה ללא צורך ברשותנו. זהו כתב-תביעה על הדרך שבה מבקשים לחמוס מאזרחי המדינה את עתידם, תוך שימוש ביצירת שנאה וחרדה על רקע ביטחוני. שְמה של הקרן החדשה משובץ בדיון 16 פעמים, ואירן הוזכרה 28 פעמים, כלומר מידי שבע דקות. יש לציין שאין כל קשר בין אירן להעלאת תמלוגי הגז, שנועדה להביא לחיזוק החינוך, הבריאות ורווחת אזרחי ישראל בדורות הבאים, דבר שככל הנראה איננו אינטרס אירני מובהק. אין אפשרות לכתוב מחזה פרודי או סאטירי על הנושא, שיהיה חד, מסעיר או עלוב מהדיון המוצג כאן.

השם “אנרגיות טובות” מבוסס על הסלוגן הציני של קמפיין התדמית של חברות הגז בסמוך לנסיונן לנגוס בהחלטות ועדת ששינסקי, ‘נובל אנרג’י מביאים אנרגיות טובות לישראל’.

באחד הרגעים היפים במחזה, לפני שיורם טורבוביץ’ (לשעבר הממונה על ההגבלים וראש לשכתו של אולמרט, ומי שלימים יטען שלא טייקוני הגז חמדנים, אלא המדינה) עולה לדבר מטעם יצחק תשובה, אומרת חברת הכנסת אורית זוארץ (קדימה) “יש פה שלושה דוברים לחברה אחת ואחד בודד שמייצג את ה—”. אבל היא נקטעת. ואכן, הדמות הראשית במחזה היא האזרח הישראלי שנשכח, את או אתה הקוראים.

גם אם תצחקו, הבדיחה היא על חשבונכם ועל חשבון עתידכם.

דף הפייסבוק של המחזה והספר

מאשה גלוזמן על המחזה

אנרגיות טובות - הספר

במחזה שהוצג בתיאטרון בירוביג’ן שיחקו: יהושע סימון, מתי שמואלוף, תמר זנדברג, רועי “צ’יקי” ארד, נמרוד קמר, מורן שריר, נטלי לוין, חכים בשארה, נדב אפל, ליאור ווטרמן ויובל בן עמי.

המחזה יוצג שוב במסגרת פסטיבל מתחת להר בבירה ביום ראשון ה5 ביוני 2011 בגלריה יפו 23, ירושלים.

.

ניתן להשיג את ספר המחזה בחנויות הבאות:

תל אביב-יפו

תולעת ספרים דרום וצפון

הנסיך הקטן קינג ג'ורג' ונחלת בנימין

המגדלור, רח' הרכבת

סיפור פשוט, נווה צדק

ספרים בבזל

דינה, יהודה הימית, יפו

האוזן השלישית

.

חיפה

גולדמונד, רח' מסדה

.

ירושלים

אוגנדה

.

באר שבע

עשן הזמן

.

וברשת, דרך אתר בסטרבות (ומומלץ לקנות עוד ספר)

.

דוכן באסטרבות ברחבי הארץ

.

לא יהיה ניתן להשיג את הספר ברשתות הגדולות, כמו 'אדומה' נמכור אותו רק בחנויות עצמאיות. מחיר מומלץ: 20 ש"ח.

%d בלוגרים אהבו את זה: