Monthly Archives: פברואר 2011

מכתב לעם המצרי – إلى الشعب المصري

إلى الشعب المصري.

أردت القول أنك ملأتم بالفخر جميع المواطنين الباحثين عن الحرية في العالم ، بسلوككم المذهل، شجاعتكم، وباستمراركم في صراع غير عنيف أمام نيران الشرطة، وبعدم هروبكم عندما قاموا بتهديدكم. رداً على بطولتكم التي أبديتموها أقول: أنا فخور بانتمائي إلى الشرق الأوسط، فخور كإسرائيلي بعيشي لجانب جيران مثلكم، اليوم كلنا مصريون.

نضالكم يمثل إلهاماً لكل المحاربين من أجل حريتهم. بوصفي يهودياً، ذكرتني بطولتكم بالقصة التوراتية حول محاربة الفرعون. يقولون لنا أن الرب قد قسّى قلب فرعون أمام موسى، ولم يستسلم إلا في النهاية. هذا حدث أيضاً مع مبارك. كانت هذه ثورة للعبيد أمام الطاغية الذي مرر حياتهم.

على طول أيام الثورة، منذ بدايتها، كتبتُ مقالات كثيرة في صحيفة هاآرتس عن شجاعتكم. حكيت كيف بكيت عندما رأيت حوار وائل غنيم في قناة دريم تي في. من حولي، كان هناك الكثير من الأشخاص الخائفين. ليس هناك ما هو أسهل من أن تخيف شخصاً، وليس هناك أبسط من أن تخاف. في إسرائيل، مثلما في مصر، هناك الكثير من الناس الذين يحاولون تسميم وتخويف الجماهير الذين لا يريدون إلا أن العيش وكسب الرزق والاستمتاع، حتى يسهل عليهم التحكم بهم. صحيح أن الحكومة الإسرائيلية شعرت بالتعاطف مع مبارك بالتحديد، ولكن كثيرين في إسرائيل كانوا طول اليوم أمام الإعلام والتويتر يصلون داعين لسلامة المتظاهرين. كنت مشاركا ً في مظاهرات الدعم المصرية في ميدان ماجين دافيد الذي حولناه في أحد الأيام إلى ميدان التحرير، قرأت قصيدة على نمط الهايكو كتبتها ساعتها عن الفقر في مصر: "على قدر ما تلمع الأحذية في فتارين طلعت حرب/ على قدر ما يسير مصريون أكثر حفاة". كان مؤثراً أن تقرأ أسماء إغبارية، وهي نشطة اجتماعية مرتبطة باتحاد عمال "مَعَن"، ونافست في الانتخابات للوصول إلى البرلمان الإسرائيلي، الكنيست، وإلى رئاسة بلدية تل أبيب، قرأت في الميجافون قصائد للشاعر الشجاع أحمد فؤاد نجم بالعربية، على مسمع من أناس جاءوا للتسوق في السوق. لديكم أناس تعرضوا لخطر الحبس والموت، ولدينا فرضت الشرطة علينا غرامة 150 شيكلاً.

أعرف أن إسرائيل قد ملأتكم بالإحباط في أحيان كثيرة، وسوف تملأكم بالإحباط في المستقبل القريب. سيحدث هذا طالما هناك احتلال إسرائيلي، وطالما أن إسرائيل لا ترى ما حولها إلا عبر نظارات الجنرالات السوداء. ولكن لتعلموا كيف لمستم قلوب أناس كثيرين هنا، وكسرتم حجراً من الجدار. وأنا واثق أنه مثلما أن سلطة مبارك قد سقطت بعد ثلاثين عاماً، فسوف تسقط أيضاً جدران الكراهية والخوف بين الشعوب الإسرائيلية، الفلسطينية، وشعوب الدول المجاورة، وسوف نستطيع عقد أيدينا لبناء شرق أوسط بدون استغلال ولا خوف ولا حروب.

أعتقد أن الأمر المهم هو أنكم علمت العالم وعلمتموني التمسك بالتفاؤل، حتى عندما توجد سحب سوداء، فإن الخير يمكنه الانتصار، وليس لدينا خيار إلا الانتصار. مبروك يا مصر.

روعي تشيكي إراد

مراسل صحيفة "هاآرتس"، ومحرر المجلة الشعرية "معيان".

ترجمة: نائل الطوخي

התפרסם בעיתון המצרי אח'בר אלאדב (יחד עם מאמר של גדעון לוי)

בבלוג הספרות העברית של נאאל אלתוכי שגם תרגם

עלילות האביר סילבן שלום + השקה בבאר שבע של מעין

אירוע הכתרת סילבן שלום בתואר אביר בבית השגריר האיטלקי המה נשים נוצצות בפרוות, שהידסו ליד התמונות שלעתים מסגרותיהן המוזהבות היו גדולות מהציור עצמו. במרכז הוילה מנווט יצחק אלדן, שמציג בפניי כרטיס ביקור של שגריר ונשיא 'מועדון השגרירים בישראל' כשהוא מוסיף "אני נשיא, אל תוריד אותי בדרגה". "זה אירוע קלאסה", הוא מסכים איתי, לאחר שהוא נוזף בכך שהארץ לא סיקר את האירוע האחרון של 'מועדון השגרירים'. ולבסוף הוא זורק, כאילו כדרך אגב: "גם אני קיבלתי את תואר האבירות לפני שנתיים".

אני מרגיש נבגד ומרומה: דקה קודם, נאמר לי על ידי אנשי השר שסילבן שלום הוא הישראלי הראשון שזכה בתואר האבירות הזה. וכאן מתערב יונתן פצ'יפיצ'י, סגן יו"ר איגוד עולי איטליה ומומחה לתארי אבירות בארץ המגף: "אתה קיבלת תואר בדרגה רביעית או חמישית. וסילבן בדרג ב'". כדי לרכך את ההשפלה, אני מציע את עצמי כחבר במועדון השגרירים, אך אלדן דוחה אותי בתירוץ שאיני שגריר.

מדוע ואיך זכה סילבן שלום לפתע כך בתואר אבירות איטלקי דרג ב'? נהג המונית שהסיע אותי למקום,  הראה לי את החווילה של השר, מרחק שני בתים מבית השגריר האיטלקי. כך שיתכן שהשכנות סייעה. עם זאת, לטעמי אם יש אדם שמגיע לו תואר אביר כאן, הרי זה סילבן שלום. שלום מייצג בקיומו את האופטימיות הישראלית. לא ברור מה הוא: פעם ימין, פעם שמאל. פעם עם העניים, פעם עם העשירים. ועם משב רוח חיובי כזה, מדוע שלא יהיה גם אביר איטלקי או הרצגוביני?

בכל מדינה אחרת מדינאי נבון היה בורח מקבלת תואר ממדינה שנמצאת במצב נלעג כשל איטליה השקועה בשערוריות המין של ברלוסקוני. מצד שני, כל מדינה בעולם היתה בורחת מלהעניק תואר לשר של ישראל של נתניהו שסירב להקפאה. כך שלמעשה מדובר בשני מצורעים שמשבחים זה את פניו היפות של זה. אף שאי אפשר להתעלם מכך שהאירוע היה נחמד בסך הכול, משב רוח אירופי בלב איזור עולה בלהבות. כשבלוב ובחריין יורים באמבולנסים,  כאן, לא הרחק מבריכה מופזת בנוגה תכלכל, מושמעים קטעי אופרה ארכניים ונערים ענוגים מהלכים עם חלילי צד.

אל הוילה נכנסת רעיית השר ג'ודי ניר מוזס עם מכנסי אופנוענים הדוקים מעור שחור, ומפל תלתלים אדירים שנותנים לה מראה של אריה בר-מזל. אי אפשר שלא להעריץ את הסגנון. לצידה, סילבן בחולצה ורודה.

צוות טלויזיה איטלקי פונה לראיין את סילבן. האביר מוכר להם איזה קשקוש על אירן. מאחוריו, ג'ודי מצטלמת עם נשות ויצ"ו עם שרשרת שבקצה שלה משולש. אני מתבדח עם בנות המשרד לשיתוף פעולה איזורי. בגלל שאני היחיד באולם מתחת לגיל מסוים (מלבד שני הקטינים עם חלילי הצד), הן מזהירות אותי מכך שלא רק האיטלקים, גם האיטלקיות מטרידות את הגברים מינית.

אני פונה ללי גת, הדוברת היעילה של שלום שאני מכנה 'המטאור', ומבקש כמה מילים על התואר והיא אומרת: "איטליה היא ידידת אמת של ישראל. בהיותי שר חוץ פעלתי לשפר…".

–         מה הכוונה, לי, לא היית שר חוץ?

"הייתי שר חוץ ובהיותי שר חוץ פעלתי…".

-שניה, את לא סילבן שלום. את לי גת.

"חשבתי שאתה רוצה ציטוט מסילבן שלום".

את המבוכה קוטע טקס משיחת סילבן לאביר. האוירה דרמטית. השגריר, לחוץ מעט, גוחן מאחורי השר, ומניח עליו צעיפון ירוק שבקצה שלו צלב משונה דרג ב', כמוהו ניתנו רק 4975 (על פי ויקיפדיה). אני נרגש. אבל ג'ודי יותר: היא בדיוק קמה לצלם עם הסלולר ומסתירה לכולם. בזמן החלק האמנותי, היא מעלה את התמונה לטוויטר. קודם לכן צייצה: "עוד שניה אני אשת אביר". בתמונה של ג'ודי, האביר סילבן נראה כתינוק חמוד שקיבל רסק בננות, מסמיק ומבריק וורדרד.

על במת הנואמים, סילבן שוב מקטר על אירן, אבל הפעם עם הסרט הירוק המטופש שמעניק לממבו ג'מבו הזה תנופה של גיחוך.

ואז תורה של ג'ודי לקבל עיטור. היא זוכה בסיכה של ויצ"ו. ואשה נחמדה מהארגון מסבירה: "את זה ויצ"ו. את מסמלת את ויצ"ו. וחוץ מזה, את שכנה נהדרת". צירוף מקרים: מתגלה שגם המנהלת מויצ"ו היא שכנה. מישהו בדיוק נכנס לוילה ולא מבין מה קורה. אני שומע אותו שואל "מי זו ג'ודי?". וכשעונים לו הוא נוהם, "אבל מי זה סילבן?". בהמשך הערב, ג'ודי מצייצת לפתע: "בא לי לארגן מהפכה נגד השחיתות בארץ. הולכת לבדוק איך מרימים עצומה באינטרנט".

(גרסה מקוצרת פורסמה במוסף הארץ לפני כמה ימים)

—-

השקת מעין הדרומית תתקיים מחר, יום שני, ה28 בחודש, ב21:00 בעשן הזמן,

מעין מתארח בעשן הזמן באר שבע, רח' רינגלבלום לאירוע של שירה, מוזיקה וריקודים, להשקת מעין והמוספים: גרילה תרבות, מיכל דר והחדש והרע, וגם קצת של ספרי החלום הישראלי, שהרבה ממנו קורה בעיר הולדתי.
בין האורחות: נעם פרתום, רועי צ'יקי ארד, אייל בן משה, ג'ייסון דנינו הולט ועוד. כניסה חופשית. כולכן מוזמנות.

ניצול במדרשת שדה בוקר ושביתה

ב8 במרץ מתחיל פסטיבל שירה במדבר שיתקיים במדרשת שדה בוקר ובפעם הראשונה השנה גם בדימונה. 18 משוררות ומשוררים ממעין ומגרילה תרבות משתתפים הפעם. לפני שנה ניצלנו את הפסטיבל כדי לקפוץ לירוחם עם גרילה תרבות ולפגוש את אנשי אקרשטיין שנלחמו על הקמת איגוד. מאז, המצב של העובדים השתפר מאוד. השבוע פנו אלינו אנשי מדרשת שדה בוקר וסיפרו שהם עומדים לפתוח בשביתה, נושא שכמעט ולא סוקר בגלל המרחק של המדרשה מהתקשורת. זו הזדמנות לספר את סיפורם של אנשי החזון הבן גוריוני מפי  דוברם:

.

.

מזה 3.5 שנים שאנו עובדים ללא הסכם עבודה, ההסכם הקודם הסתיים ב-2007. כל מאמצי וועד העובדים להגיע עם הנהלת המדרשה להסכם חדש עלו בתוהו. בינתיים שכר העובדים נשחק.

הנהלת המדרשה לא משלמת לעובדים את התוספות שניתנות במשק למגזר הציבורי אשר אנו נמנים עליו. לעומת זאת אם יש הורדות במשק כמו ביטול דמי הבראה, אלו מורדות לנו ללא דיחוי.

כבר זמן רב שהנהלת המדרשה פוגעת בשכר העובדים. ישנן הורדות שכר לא ברורות, קיצוצים חד- צדדיים ללא התראה והסבר, בעיות בהפרשות לקרנות הפנסיה, עיכוב תשלומים בסדר גודל של חודשים, הורדת שעות ללא הסבר, אי סדרים בתלושי השכר באופן קבוע ועוד ועוד. הדבר שפוגע בעובדים יותר מכל הוא היחס המזלזל של ההנהלה כלפי העובדים.

ראוי לציין כי העובדים במדרשה משתכרים בשכר נמוך מאוד ובין העובדים יש גם לא מעט אמהות חד הוריות. רבים מביננו מתגוררים בירוחם ובדימונה ואפשרויות התעסוקה החלופיות באזור מאוד מצומצמות. מצב זה של חוסר ברירה מנוצל באופן ציני על ידי הנהלת המדרשה.

בגלל סיבות אלו, החליט וועד עובדי המדרשה ביחד עם הסתדרות העובדים החדשה להשבית את המדרשה ללא הגבלת זמן.

נציין כי השובתים הם העובדים המנהליים: עובדי חדר אוכל, מזכירות, אמהות בית, מדריכים חברתיים, מדריכי בית ספר שדה, עובדי אחזקה, אשר מחזיקים את כלל המוסד החינוכי. בסה"כ העובדים המנהליים מונים כ-100 איש ואישה.

המוסדות החינוכיים במדרשה הם: בית ספר תיכון ארצי ללימודי סביבה (מונה כ- 220 תלמידים), בית ספר שדה, מכינה קדם צבאית ופרויקט למנהיגות חינוכית קו הזינוק.

לפרטים נוספים אשמח לעמוד לרשותכם.

בברכה,

יובל הדר

.

.

אשמח אם תפיצו את סיפור העוול שנעשה לעובדים של המקום היפה הזה.

—-

אירוע נוסף שמקשר בין זכויות עובדים לתרבות:

.

תרבות אמיתית מתבטאת בהעסקה הוגנת של עובדים

חברות וחברים שלום רב,

מורי אגף הנוער במוזיאון ישראל ממשיכים במאבקם להעסקה ישירה עם זכויות סוציאליות – במסגרת ההסכם הקיבוצי הכללי הקיים במוזיאון.

מורי אגף הנוער וארגון העובדים מען פתחו לפני כחצי שנה ביוזמה לשילובם של מורי האגף בהסכם הקיבוצי.

אנחנו קוראים לציבור האמנים ושוחרי התרבות בישראל להצטרף למאבקם של מורי אגף הנוער

ולקריאתם למוזיאון ישראל לשלבם במסגרת ההסכם הקיבוצי הכללי של המוזיאון.

אנא חתמו על העצומה והפיצו אותה

(גם אם כבר חתמתם אנא חתמו מחדש, זו עצומה חדשה, העצומה הקודמת אינה קיימת יותר)

http://bit.ly/teacherswing1

להצטרפות לפעילות היכנסו לקבוצת מטה המאבק בפייסבוק

http://on.fb.me/teachersf

ליצירת קשר- 050-7596492

ארז וגנר רכז ארגון העובדים מען , סניף ירושלים

בברכה,

מטה המאבק של מורי אגף הנוער וארגון העובדים מען

פכים מטקס ההשקה לרמטכ"ל גנץ

בתקשורת הישראלית לחוצים מאוד שמשטר הגנרלים הזמני שהחליף את מובארק יפר את ההתחייבות שלו ובסופו של דבר פשוט יחליט להישאר. הם מדברים מנסיון: גם אצלנו הצבא ממלחמת השחרור לא נטש את עמדותיו, נוכח בכל תו בפוליטיקה הישראלית ולא עושה סימנים שהוא מעוניין להסתלק. כמעט כל המנהיגים הם בעלי רקע צבאי, מפואד בואכה ציפי לבני. באיזה עוד מדינה סוכנת שירות חשאי נחשבת לתקווה הליברלית? אני זוכר חבר כנסת מהשמאל, שתמיד היה נראה לי נחמד, שזעם כי טעו בדרגה שלו, והוא למעשה תת אלוף או שהיה סגן אלוף. אז בפורטל אחד סיפרו הבוקר שהרמטכ"ל חלף במכוניתו וכל הנוסעים בכביש צפרו לו לתמיכה. בעיתון אחר מבקשים לשלוח אליו מכתבי אהבה. כמה שונה התקשורת כאן מהעיתונות המצרית שאנחנו כל כך נהנים לבוז לה?

לכבוד הרמת כוסית לרמטכ"ל הנכנס, הגעתי אל שער רבין בקריה והמתנתי לחיילת שאמורה ללוות אותי. ניצבתי ליד שלט שמסביר איך חייל צריך להתלבש, אבל הדמות בתא המטונף שאמורה לייצג את החייל האידאלי, מגוחכת ככל שתהא, היתה דהויה, וכמעט לא ניתן לראות אותה. כנראה שהאלופים חולפים במכוניות הגדולות, עם השמשות הכהות, ולא מבחינים במה שרואים חיילים הולכי רגל.

אחרי רבע שעה, התקשרה אלי החיילת ואמרה שלא קיבלה אישור שאכנס דרך שער רבין ואני צריך להיכנס דרך השער הראשי שמול קניון עזריאלי המכונה "הטרמינל". חמש שניות לפני שהגעתי אל אותו "הטרמינל", בדיוק נעלו את הדלת, כי הרמטכ"ל היוצא אמור לצאת. כל החיילים צעקו וקיללו. לידי קצינים זוטרים דרשו להיכנס בטענה שיש להם פגישות חשובות, אבל לשומרים זה לא נשמע אמין. איכשהו אומרים את שמי ואני היחיד שמצליח לחדור פנימה, אבל זה לא נגמר. נכנסתי, אבל אני לא יכול לצאת מתופת "הטרמינל". בגלל הרמטכ"ל, סגרו את היציאה. "נהלים", מסביר מאן דהו בעל פאות לחיים, כשמאחוריו עובד קבלן זריז ממהר לאסוף בדלי סיגריות. כולם עצבניים וכולם צועקים, מקדימה ואחורה. כשהבחור עם הפיאות ששומר על השער הולך, אני מציע לחיילת המלווה לפרוץ את הדלת כמו האנשים שברחו מבתי הכלא ממצרים, היא מהנהנת.

הדלת נפתחת לפתע, אנחנו ממהרים למעלית למעלה, כדי לא לאחר להרמת הכוסית לגנץ, אבל המעלית לא עובדת. נערת הלשכה לוחצת ומוחצת את הכפתור. ממתינה מעט. כלום לא קורה. כדאי לזכור שמדובר במעלית במטה צבא שמתכנן מלחמות ענק הרחק מעבר לאופק.

אנחנו רצים לחדר שבו ממתינים אנשים רבים בתור לעלות במעלית אחרת. חיילת אומרת שבגלל חילופי הרמטכלים אי אפשר להשיג אף אחד שיבדוק אותי בטחונית. היא חסרת סבלנות ומצווה על כולם לעמוד בצד שמאל. אני היחיד שמציית, אולי כי החיילת שנותנת את הפקודות אתיופית, ואולי כי לאף אחד אין כח. לבסוף נלחשת ההצעה שנעלה במדרגות המילוט.

לאחר כל הבלגן שנמתח לשעה, ואני גולל רק חצי מתלאותינו, הצלחנו לחדור לאירוע השקת הכוסית. המקום עמוס נשים מפודרות וקצינים, מזכיר אולי נשף צבאי בסרטים, אבל בגרסה כמושה מאוד. אני לא כל כך מזהה סלבריטאים צבאיים, רובם נראים לא מרשימים. אני נעמד ליד צ'ייני מחיל הים, שמסיבות שונות הוא בכל זאת סלב. הוא נראה נחמד למדי. "אשכנזי כבר לא יהיה?", שואלת מישהי באכזבה. הרמטכ"ל החדש הוא מה שנקרא עדיפות שניה, וגם את שר הבטחון הזה כולם לא סובלים, אפילו הביטחוניסטים. ובכל זאת יש משהו טוב ברמטכ"ל החדש: הוא חתיך. בזמנו היה על כך ויכוח חם בטוויטר, ואני יכול להעיד: מזמן לא היה כאן רמטכ"ל שנראה טוב כל כך. הוא הבחירה ההוליוודית, עיניו יוקדות, והוא גבוה בראש וצוואר מאהוד ברק, ואני נזכר בסטלין שחיסל את כל חברי הפוליטבירו הגבוהים ממנו. אני משוכנע שהמראה הלוהט של הרמטכ"ל יעניק לצה"ל את ההרתעה שכולם רוצים כל כך.

הסקספוניסטים מהלהקה הצבאית מתלחשים. דובר צה"ל אבי בניהו, איש של אשכנזי, מסתכל בעיניים רושפות על ברק, במרחק ממנו, שיערותיו מבריקות וכאילו כַהו מאז שהספר "הבור" על אשכנזי יצא למדפי החנויות. "אני צריכה להתרגל לגובה הזה", אומרת המנחה לאחר הנאום של גנץ, ומישהו ממהר להתאים את גובה המיקרופון לזה של ברק. ברק אומר משהו על 'האירוע הכי חשוב לעם היהודי', 'שואה' וכו' וממשיך ליום הולנטיינס, מספר על כך שגנץ לפני שנתיים גנץ היה בארצות הברית וקנה לאשתו בסיילים במול גדול. אף שגנץ הוא איש שמושך את השיח לכיוון חליבת פרות ואספסת, שופינג במולים הוא עולם הדימויים של מנהיגי הצבא בינם לבין עצמם.

הרמת הכוסית נגדעת במהירות. ברק אץ אל הבופה, לועס פפאיה יבשה, בזמן שגנץ הפופולרי לוחץ ידיים ומחבק דודות. הוא מרים את בנו, וממתין לפלאשים, מה שיהפוך למחרת לתמונת השער של כמה עיתונים. אני מדבר עם חברה קרובה של משפחת גנץ, שאומרת משהו קולע דווקא יותר מכל הנאומים של ברק וגנץ: "אני מאחלת לגנץ להיות רמטכ"ל אפור ומשעמם".

אני נפלט החוצה. למטה, מצטלמת בשבילי הקריה, כאילו היתה דוגמנית, בחורה צעירה ויפה למדי, בחצאית קצרה, מעט דומה למנחת הטלויזיה אפרת אברמוב. היא מתגלה כבת אחותו של גנץ. הנערה מרימה רגל על הגדר ומדגמנת פוזות סקסיות. "היום מותר לה, זה יום חג, דוד שלה רמטכ"ל", אומרת אמה, אחותו של גנץ, בגאווה. אני מאחל בהצלחה. טוב לשמור קשרים. לכו תדעו.

אבל אני מעט מאוכזב מכל הסיפור. כנראה שכל האקשן קרה לפני זה, במסדר החלפת התפקידים שכולם אומרים שהיה מרהיב מאוד. הבחורה מהלשכה הזהירה אותי לצאת עם ליווי ולא ללכת לבד בקריה, ואני לא רוצה להסתבך, אני מסוג האנשים שיורים בהם. אז אני ניגש לבנות ששומרות שלא יסתננו אנשים ומבקש ליווי. אחת מהן, שמנמונת עם שיער פחמי, ממשיכה איתי ליציאה.

-היית בטקס?

"נראה לך. לא הרשו לי, כי אני סתם".

-אבל הבנתי שהיה אקשן?

"כל היום הזה משעמם ברמות. אנחנו פה משש בבוקר ולא אכלנו ולא שתינו. אתמול בשלוש היתה הפעם האחרונה שאכלתי משהו. אנשים יכולים להתייבש. ככה בצבא המטומטם הזה".

סיכמנו, שהיא תגיד כאילו שלקח לי זמן לעבור בשער, ושתוכל לאכול מעט.

פניתי לדובר צה"ל לתגובה וגם ביקשתי שיתנו לבנות לאכול. אחרי הכול, הצבא הישראלי צועד על בורקסיו. הנער על הקו הכחיש מיד ואמר "אני אכלתי הרבה מאוד", העיד. אמרתי לו שלא התכוונתי לנערי ונערות דובר צה"ל או לאהוד ברק, שאכן ראיתי לוגם יין לבן ולא נשקפה לו סכנת התייבשות, אלא לחיילות הזוטרות שהופקרו על השמירה.

לבסוף הגיעה תגובה רשמית: "דיברתי עם המפקד שלהן והחיילות קיבלו סנדביצ'ים". ביררתי שוב מתי זה קרה, והתגובה היתה שב11:30. אמרתי לה שהחיילת התלוננה בפני על ההרעבה קצת לפני שלוש בצהריים. "אולי היא לא רצתה", ניסתה הבחורה בדו"צ להסביר, כשחשבתי לעצמי על הררי הבצק שאיש לא אכל.

פורסם בגרסה מקוצרת בהארץ.

יש אפשרות ללחוץ פעמיים ולעשות לייק:

Like This!

מזל טוב לעם המצרי. ריכוז הקטעים שלי על המהפכה

החל מהימים הראשונים של האירועים, עיתון הארץ פרסם קטעים שכתבתי על המהפכה במצרים. זה לא דבר מובן מאליו. אני מועסק במשרת כתב משוטט ולא כותב דעות. המזל שלי הוא שבראיון הקבלה לעבודה סיפרתי על אהבתי למצרים ומסעותיי לקהיר. זה אגב דבר שעשיתי גם בידיעות, בפגישה עם העורך רב האינטואיציות שילה דה בר, שבינתיים כבר לא מחזיק בהגה האוניה, אבל אוחז באיזה מפרש. הוא התעקש שאכתוב על התיירות לקהיר וכתבה אכן התפרסמה ב7 לילות שערך אז עדי גולד, ועוררה עניין רב.

תם עידן האליטה המצרית. מהבלוג של מוריס, שאני בימים רגילים מנסה לא להיות מזוהה איתו

על כל פנים, את גישתי לאירועים שפרצו ב25 בינואר 2011, שהוא לטעמי היום שבו מתחילה המאה החדשה (או יום בחירת אובמה), אפשר להגדיר כאובססיבית. לקחתי את העניין באופן הכי אישי, והתווכחתי עם רבים מידידיי, באופן טרחני, ועל כך הסליחה. על כל פנים, שמחתי שהעיתון נתן לי לפרסם את דעותיי, שהן לעתים משונות, מעל הדפים הכבדים והמכובדים. במקרה הזה אני חושב שכן הצלחתי לקלוע למהלך הדברים, כשהמזרחנים היו מאוד רחוקים ממה שבאמת קורה, אולי גם בגלל שהם שייכים לדור אחר שלא מכיר את דור הבלוגרים במצרים, שאני התחברתי איתם באופן טבעי. למזלי יצא שהתחזיות שלי צלחו הפעם (היו לי לא פעם טעויות בעבר ואני מקווה שיהיו), וגם מזלם של מעל לשמונים מיליון האזרחים המצרים שיוצאים לחופש וכדאי להחזיק להם אצבעות, כי זה היום הראשון אחרי המהפכה שאין לדעת לאן יוביל.

.

אז הנה המאמרים:

בקהיר הצעירים נאבקים על חייהם, בישראל הם דבוקים לאח הגדול

האם דמוקרטיה היא צעצוע של המערב? (הארץ באנגלית)

מדוע ישראל מזדהה תמיד עם הנבל

לבכות עם ואיל רונים, צ'ה של עידן יוטיוב

פרס חביבי, זה קורה מתחת לחוטם שלך

.

המאמרים צוטטו בחלקם באל-פאיס, בי.בי.סי, בערוץ הטלויזיה הברזילאי גלובו בו התראיינתי ובמיני בלוגים אמריקאים, איטלקים וצרפתים.

בעוד שתי כתבות הזכרתי את המהפכה:

גלנט-טורס – הענף הפורח במושב עמיקם

שריפת איקאה: אידאולוגיה או איקאולוגיה

פרטים על האירועים קראתי בקו חוץ ולינקים חזקים בארץ האמורי

מתוך מעין: אזהרה דחופה \ תהל פרוש

זוהי אזהרה דחופה. בכל המקרים הבאים אנא הפסיקו לעבוד מיד וצאו לרחוב.

הפסיקו לעבוד אם במקום העבודה שלכם פערי שכר בין העובד הזוטר למנהל הבכיר ביותר, אם הבחנתם שיש מנהלים מתעללים או מנהלים בכלל, אם אתם או מי שלידכם נדרשים לעבוד יותר משבע שעות ביום, אם שמתם לב שעובדים חולים מגיעים לעבוד, אם אתם נדרשים לדווח על מיקומכם, אם עליכם לנהוג במכונית לעבודה יום יום, אם אתם צריכים לקבור אפכם בחול, לשקר, למכור מוצרים שאין בהם צורך, נדרשים להופיע בלבוש הולם, אם על שבע השעות אינכם מקבלים משכורת המספיקה לקורת גג, אוכל, לימודים, להולדת ילד, לספרים, מוזיקה, הצגות תיאטרון וקולנוע, קניית צבעים ונייר לציור, שיעורי ריקוד ונסיעות אוטובוס לים. הפסיקו לעבוד אם אתם מסכנים את בריאותכם, למשל: נושמים אבק, גיר, אסבסט, אקונומיקה, עולים לגבהים בלי רשת ביטחון, אם אינכם מורשים או יכולים לצאת לשירותים, יושבים במשרד סגור לשמים ומואר בפלורסנט רוב הזמן.

אם את או אתה מוצאים עצמכם באחת מהקטגוריות הללו, אזהרה דחופה זו נוגעת לכם. עיזבו הכל. צאו לשבת באוויר הפתוח ליד ביתו של שר הביטחון, שר האוצר, ראש הממשלה, כל שרי הממשלה, צאו לשבת ליד בתיהם של עשירי ישראל המעסיקים אתכם, ואם יזדמן לכם לראות אותם, אולי אף תוכלו לשבת בחיקם. צאו. צאו לשבת במגדלי אקירוב, על גג בניין האופרה, בסביון, כפר שמריהו, הרצליה פיתוח, ארסוף וקיסריה. הציפו את רחובות תל אביב צפון ומרכז והיזכרו: מה לא. מה כן.


הקטע מתוך מעין לרגל ההשקה מחר של מעין\החדש והרע\גרילה תרבות\מיכל דר בתחנה המרכזית.

שירים של מיכל אגסי

מיכל דר מראיינת את ראובן ישראל, החדש והרע, בערב רב

אבו בטה של מיכאל נועימה בתרגום יהודה שנהב-שהרבני

ענת זכריה, נוית בראל, אלמוג בהר מתוך 'שירה מפרקת חומה' ווינט

ואן נויין, טוקבקים – סיפור קצר

פרסום ראשון: שירים של מיכל אגסי לכבוד השקת מעין

לכבוד ההשקה ביום שישי של הגליונות, אנסה לפרסם בכל יום טקסט מתוך מעין או החדש והרע. את המיזם תפתח מיכל אגסי, משוררת ורקדנית צעירה, בעלת פואטיקה מסתורית וקופצנית, מעין שירת סלטות, הפרסום במעין הוא נדמה לי הפעם הראשונה ששיר שלה מתפרסם, אז פרגנו. מיכל גם תשתתף בפסטיבל שירה במדבר שייפתח ב8 במרץ בדימונה-מדרשת שדה בוקר ועורכת אילנה שחף.

.

.

ספר השירים של מיכל \ מיכל אגסי

.

*

בידוד אבסולוטאותנטי משהו שאנטי ומהמם כהיפופוטם

ואם אשן אשן

תודה לי במחוות סאד וחוזר חלילה

.

.

*

אני רודפת אחרי הרים

פוגשת הר נעצרת

כל הר הוא מכונה גדולה

אנינדפקתכנגדמכונהגדולהאנינדפקתכנגדמכונהגדולה

עושה לי לגלגל עיניים

שבילי כורכר

בדרך אולי לעוד איזה הר

.

.

*

.

פלייר דינוזאורי              חיברו לבית

לבית בלי מים               את המים בחזרה

לוקחים צינור                ושם ישבנו כש

המדרכה וטבעת           לוקחים צינור

איך לוקחים צינור          וטבעת משושה

לבית את המים בחזרה   איך מחברים מים לבית בלי

מים                           המדרכה כבר היתה בנויה

שם ישבנו כש               פלייר די

.

.

*

את בנאית

החלטת

את מבריגה ברגים ברגש

או כל פעולה אחרת של בנאית

ובאותו הזמן שבו את נותנת לדברים לקרות (כאילו לא יקרו אם לא תתני להם)

בעצם דברים יכולים גם לא לקרות  אולי זה עדיף

.

.

*

אתה ואני מקפצים במקום

כל הנקודות בחלל מסביבנו יקומים

ושנינו לוע עצבני של יקינטון

.

.

*

גירוי חוש הטעם ודיכוי חוש הריח

ממיסים         ערווה        לכדי        דבש         וחרדל

.

.

*

קבוצת אנשים כעוגת קצפת של חתונה

ממתינים בפטפוטי פלורוסנט לזוועה

תראה איך אני ראויה

.

.

*

שמתי לב איך

כל התיזוזים נפסקים אצלך

הם באים אליך ונפסקים

אתה מפסיק התיזוזים

איך בכשרון אתה ממלא אותם באז

ושומר לך ברקורד

.

.

עוד:

מגזין האמנות החם 'ערב רב' מפרסם את הראיון של מיכל דר עם ראובן ישראל מתוך החדש והרע

כתב העת מעין בהשקה חגיגית

 אנחנו שמחים להזמין למסיבת ההשקה לגליון השישי של 'מעין' שיוצא לצד
 'החדש והרע' – עיתון האמנות, 'שירה מפרקת חומה', שירון עברי ערבי של 'גרילה תרבות',
 ו'גלשן' – ספר הביכורים של מיכל דר.

שירה\\\מוזיקה \\\ריקודים \\\ אהבה

יופיעו\\\
 א.ב דן \\\\\ יעל בירנבאום///// רייסקינדר\\\\\\\\ לאב גרנייד///// מיכל דר
אלי זולטא[!]+נאנק\\\ רועי צ'יקי ארד\\ מתי שמואלוף \\\ יהושע סימון \\\ אהרון שבתאי
 משוררי מעין\\\ ועוד חתיכים וחתיכות

 
יום שישי ה 11.2 החל מ 15:00
במועדון באהי קובו
קומה 3 בתחנה המרכזית החדשה [בכניסה שממול מוניות קו 4  יורדים קומה ליד המגה בול]

 הנה האיוונט בפייס

קצת הסברים:

כתב העת מעין לשירה יוצא בשבוע הקרוב בגליון גדול, שישי במספר, ומופץ יחד עם עוד שלוש חוברות: עיתון האמנות החדש והרע, "גלשן", ספרון הבכורה של המשוררת מיכל דר ואסופה ערבית-עברית מבית גרילה תרבות. החבילה הכוללת היא לווייתן נייר בן 350 עמודים במחיר המקורי, 17 ש"ח.

"דגי נהר רבועי עיניים

מכנסיים מוכתמים

בקבוק בלגימה חפוזה מעתיר

על הסדין שפע יהלומים קצרי טווח",

מיכל דר, "גלשן"

מעין הוא מכנסיים מוכתמים ביהלומים. באיזורי הפרוזה יש סיפור קצר של הסופרת ענת עינהר שבו משתתף ראש ממשלה ידוע בטיול שווקים, תרגום ראשון של יהודה שנהב שהרבני לסופר המצרי מיכאל נועימה, ואן נויין בסיפור אוטוביוגרפי על ימיה כמסננת טוקבקים זוטרה. תהל פרוש באזהרה דחופה לעובדים שלא הולכים לים. אייל בן משה כותב על דמות נתנייתית שוקעת ונוגעת ללב בשם מוסא, הגלמת את שקיעת ההיפיות המזרחית. העיתונאית יערה יעקב מתנסה בפרסום ראשון בכתב עת. "המתאגרף", סיפור קצר של רועי צ'יקי ארד, על מתאגרף שצריך לעבור טקס לאומי מוזר בנסיכות חסרת פנים ולכלוך.

במתחם השירה אפשר לציין את הטקסט של יונתן לוי, שממשיך את המסורת של ידעיה הברדשי מהמאה ה-14 שטווה טקסט בין אלף מילים שכולן מתחילות באות א'. זהו כנראה השיר השלישי שנכתב בסגנון הנ"ל בתולדות ימי האנושות. כבוד לנו להיות במקום השלישי. יובל בן עמי מתנסה בשיר אהבה המושפע מתצלומי אהובתו בפייסבוק. חבר המערכת אהרן שבתאי בתרגום למשורר הנדיר אנרי מישו. עמיחי שלו מתרגם את משורר וסופר הביט ריצ'רד בראוטיגן ("נפיחה ב1:30 בבוקר\ נשמעת כמו נישואין\ בין אבוקדו לאש דג"). רינת ק. ראובן מפציצה בשירים חוצי-מין מצחיקים-מזוויעים. אהד פישוף בשירים מתוך עבודת וידאו ("בתרבות שלנו\ השפה סודית\ אבל אנחנו\ שולחים לכם\ אנשי צפרדע"). נעם פרתום, המשוררת של העידן החדש, מציגה את המשוררים החרמנים שמזילים עליה ריר בבית ביאליק. מיכל אגסי בשירה נסיונית מפעימה ("שנינו לוע עצבני של יקינטון") בפרסום ראשון, נטלי ברוך על מפעל שנסגר ועבר לסין, אפרת מישורי בשירה זעירה מפרסמת פעם ראשונה במעין, שגיא סיטבון בן השמונה בשירי מלחמה בחלל, דנה מרקוביץ' עם השורה "דרך חצי הכוס הריקה\ רואים יותר טוב\ את היד האוחזת בה ברעד", "האגם" של רועי צ'יקי ארד לראשונה בדפוס, אסף עדן (רייסקינדר, אשכרה מתים), מרחב ישורון, דנה פרנק ועוד רבים.

בחלק המאמרים, טקסט של סלבוי ז'יז'ק על הפוליטיקה הגזענית החדשה שכובשת את אירופה. מאמר של ערן הדס המותח קו בין שירתו של נמרוד קמר לזו של ט. כרמי. מאמר מתורגם באדיבות מגזין קבינט על נפילתו ועלייתו של המשורר האוסטרלי ארנסט מולי שלא היה ולא נברא, ושלל מכתמים: פרגמנטים מאת יהושע סימון (על כלכלה, לאומיות וחיתולים), אריק גלסנר ושחר "פרדי" כסלו שמתעד טיול באירופה הקלאסית. העבודה בשער מעין היא נינט של כוכבית קדושים.

"אם האינסוף דורך בחדר

נראה לו מה זה"

אפרת מישורי


עיתון האמנות החדש והרע יוצא בגיליון ראשון למעשה, לאחר הצלחת גיליון הפיילוט. המוסף תפח מאוד, כשאת צוות העריכה מובילה נטלי לוין, יחד עם עורכי מעין, רועי צ'יקי ארד ויהושע סימון. בגיליון, ראיונות, מאמרים, ביקורות, מסמכים, תרגומים, ועבודות רבות. הגליון נפתח בתרגום ראשון של מניפסט הבעד של האמן קלאס אולדנבורג, ומאמר רקע של המתרגמות, גליה יהב ונדב אפל. בגיליון, ראיון עם הציירת נטעלי שלוסר על פרוייקט המחול עם פליטים סודניים במסגרת מדור ראיונות המיטה של נטלי לוין, ושיחה עם הפסל ראובן ישראל. חלק מהגליון מוקדש לנושא החרם התרבותי, בגליון מופיעים מניפסטים נוספים: חזרה אל מניפסט החפצים של ליאור ווטרמן מתקופת "קורדובה", חזרה למאמר מהסיקסטיז של אביגדור אריכא על החלל מתוך כתב העת קו ומניפסט הקולקטיב. בעקבות התערוכה "איווט" נותן יהושע סימון סימנים בתערוכות הפוליטיות של העשור האחרון והדס קידר מדליפה על מלחמות האוצרות בימי ארט טי.אל.וי ז"ל, בועז לוין על אחריות בעולם האמנות, אייל דותן כותב על הוידאו של מלכי טסלר וקרן כץ מבקרת בתערוכות. בין האמנים המשתתפים: טמיר ליכטנברג, קרן ציטר, שי-לי עוזיאל, פהד חלבי, אלישבע לוי, אריאל קליינר, שי יחזקאלי, רמי מימון, דוד עדיקא, רועי רוזן, הלה טוני נבוק, תמר הירשפלד, פוקוס על האמנית הצעירה חיה רוקין ועוד רבים. בכריכה: עבודה של הועד נגד המצור, המזרקה של יעקב אגם עם מים צבועים כדם, בעקבות הרג תשעת האזרחים במשט התורכי.

מיכל דר מפרסמת את שיריה במעין מהגליון הראשון, כשהיתה בת 16. דר תמיד משכה תשומת לב רבה בשיריה המדוייקים, המאירים למרחק. לגיליון הנוכחי אנחנו מתרגשים לצרף את ספר השירה הראשון של מיכל דר, "גלשן", שבכריכתו איור שלה. הספרון הדקיק וההרמטי נפתח בשורה "אני רוצה להגיד משהו על נמלה גדולה מדי ועל פרעושים ועל\ חולצות הפוכות". זה הספר השלישי היוצא בהוצאה, אחרי ספריהם של נמרוד קמר ושל ואן נויין שעוררו תגובות רבות.

רבים ממשוררי מעין חברים גם בקבוצת גרילה תרבות, המקיימת הופעות במהלך מאבקים חברתיים. לגיליון מצורף שירון ערבי-עברי של משוררי הקבוצה. ביניהם: אהרן שבתאי, רוני הירש, ענת זכריה, רג'י בטחיש, דניאל עוז, אלמוג בהר, נוית בראל, יערה שחורי, מתי שמואלוף, עלא חליחל ועוד. החוברת היא שירון ערבי-עברי, יוזמה נדירה בימים אלה.

משתתפים נוספים בחוברות: מעין שטראוס, זויה צ'רקסקי, אסמא' עזיזה, אסף אבוטבול, בעז יניב, שמואל קלדור, קמה ורדי, נמרוד קמר, חנא אבו חנא, פרל שניידר, רן קידר, חגית סבג, יאש קפלה, וויטק טורק, מרואן מח'ול, תאמר מסאלחה, שלמה חתוכה, ענבל שטראוס, ג'ייסון מוריס, עירית כץ, דנית גופיה, שיר משעל, רועי לבנה, פראס ח'ורי, ג'ן הדפילד, סאמי מהנא, הגר רוה, אוהד ובר, אריק בורנשטיין, אנדריי לב, אנה לוקשבסקי, מירב כהן, מקס לומברג, ינאי ישראלי, יובל חי, אביב שחורי, רוני שניאור, להלי פרילינג, הדס רשף, עמיר עקיבא סגל, ג'ניפר אבסירה, ברק זמר, ירון אתר, מאיר טאטי וארי ליבסקר.

עורכי מעין: רועי ארד ויהושע סימון. מעצב: ניסן מלכיאל. עריכת לשון: קרין בוכוולד

"שכחי מאהבה

אני רוצה למות בתוך

שיערך הצהוב"

ריצ'רד בראוטיגן (עברית: עמיחי שלו)


 

פרטים נוספים ב:

Maayanmagzine.com

אנא הירשמו לדף החדש של מעין

רשימת חנויות חלקית שבה מוכרים מעין:

תל אביב

האוזן השלישית

קפה שלג

תולעת ספרים מזא"ה

המגדלור רח' הרכבת

לוטוס אלנבי

הספריה צומת ספרים דיזי-סנטר

תאודורה גאולה

אדרת בוגרשוב

הנסיך קינג ג'ורג'

מרסנד – בן יהודה-פרישמן

בית בנמל – קום איל פו

צימר – הגדוד העברי

סלון ברלין

אלכסנדריה יהודה הלוי (אזל כרגע)

קונפיסרי טשרנחובסקי

לוטוס אלנבי

הפיצוציה יהודה הלוי

סקצ'בוק טשרנחובסקי

פאב המאדים, רחוב מטלון

הצימר

מוריס – ויטל פינת פרנקל

חיפה

תיכון – בית הקרנות

ירושלים

אוגנדה

האוזן השלישית ירושלים

באר שבע

עשן הזמן רינגלבלום

ניתן גם להזמין כמובן מבסטרבות

אימה \ צ'רלס סימיק + הפגנת שירה להזדהות עם המצרים

עברית: רועי צ'יקי ארד

חברים הודו בפניי כי התחילו לחמוק מפגישות משפחתיות כי שיחות החג גולשות באופן בלתי נמנע לכלכלה או פוליטיקה. ההנאה מויכוח עם קרובי משפחה ששואבים את כל המידע שלהם מרשת פוקס ניוז זהה לנעיצת מסמרים באמצעות הפדחת. העסק הטוב ביותר כיום הוא הפיכת אנשים שפעם היו בעלי הגיון כלשהו לאווילים פותים. זהו ענף הייצור הלאומי המרכזי שלנו כרגע. להביא מישהו לידי שכחת כל דבר שאי פעם ידע על ארצו ואף ההיסטוריה של משפחתו, ולהאמין ברעיונות ההפוכים, מצריך חשיפה על בסיס יומי לדיסאינפורמציה וכזב לגבי כל נושא החל מבעיות הפנים ועד המלחמות שאנו מנהלים. וזאת, עד שלא ייוותרו לאנשים דעות משל עצמם.
אפשר בנקל למצוא אנשים שלא רק חוזרים על דברי-ההזיה של מגישי הרדיו הימניים, אלא גם עושים זאת ברצינות ובטחון של מעריצי ברית המועצות שציטטו את דברי סטלין או שורות מתוך ה'דיילי וורקר'. גבר ואשה, שמקורות המידע שלהם הגיעו משם, הסבירו לי שעל אמריקה לפלוש למקסיקו, כדי לעצור את ההגירה הבלתי-חוקית, שאנחנו צריכים להתפלל יותר במקום לתת לממשלה לטפל ברעב, שהיטלר והנאצים היו ליברלים כמו פרנקלין רוזוולט, ושאובמה הוא מוסלמי תאב-כוח שמתכנן לייבא הן את השריעה והן את הסוציאליזם לארצות הברית.
באוירת אימה גוברת, קל להבין מדוע בעלי ההון מממנים את סוחרי הבורות והשנאה הללו. הם רוצים לבלבל את הבוחרים שחושדים כי דבר מה שגוי באופן בסיסי במדינתם. כך הם מסתירים את הסיבות לשקיעה הכלכלית, מסכסכים את האזרחים אלה באלה על ידי עידוד צרות אופקים וכופים על האמריקאים חיפוש שעירים-לעזאזל. לא אכפת להם אם בסופו של דבר יהיה כאן מעמד עצום מימדים של עניים או דכאון מהסוג שחווינו במהלך השפל הגדול. היה אפשר לחשוב שהרכיבה בלימוזינה החולפת לצד אנשים מסכנים הממתינים בתורים ארוכים למרק תביא אותם להרהר מחדש בכל העניין, אבל הדבר היחיד שהם חולמים עליו הוא להרוג אנשים, ושהמדינה תשקיע את כספי הבטחת ההכנסה והפנסיה אצל אנשי וול סטריט, כדי שאלה יוכלו להמר עם הכסף. בעבר, יכולת לסמוך לפחות על המפלגה הדמוקרטית שתביע מעט התנגדות לכך. לא היום. הבחירה למשרה ציבורית היא דבר יקר כל כך עכשיו, שכל מועמד חייב להשתטח בפני הבנקאים ולנהוג כאילו יש משהו מאחורי ההגיון המנחה אותם.
אחי אמר לי יום אחד 'אילו רק העסקים לא היו צריכים לשלם מס, ולא היו חייבים לרכוש ביטוח בריאות לעובדים, ולא היו מפוקחים בשום דרך, והיו מקבלים חסינות מתביעות על הנזקים שהם גורמים, ולא היו דמי אבטלה או הבטחת הכנסה לקשישים, איזו מדינה נפלאה זו היתה'.
הוא סיכם את ההצעה של הרפובליקנים בבחירות האחרונות, כשהאמריקאים שהיו נפגעים יותר מכל מהגישה הזו תמכו בה ברוב מכריע. בימים עברו, לפני כל מערכת בחירות, האיגודים המקצועיים נהגו להזכיר לעובדים שהבוסים שלהם לא התייאשו מזמימת דרכים חדשות לשלוף אותם מהמשכורות והפנסיות שלהם. היום אפילו החברים הזקנים באיגודים, אלה שתלויים בהבטחת ההכנסה ובביטוח בריאות, חושבים שכל הצרות שלהם נגרמו באשמת ממשל נפוח, מיעוטים בעלי זכויות יתר, וזרים לא חוקיים. אילו רק הממשלה היתה יורדת מהגב שלנו, הם זועקים, הכול היה צומח שוב. אתה צריך להזכיר לאנשים שאנחנו משלמים מסים כדי שהמטוסים לא יתנגשו אלה באלה ושהגשרים הרעועים והעתיקים לא יפלו כשנסע עליהם.
אני שואל את עצמי אדיך מגלי הארצות שהותירו לנו את רישומיהם מהחשיפה לתרבויות חדשות, או עמיתיהם הבדיוניים כמו גוליבר, היו מציגים את האמריקאים בני ימינו. אלה שנבחרו על ידי האל להפוך לאדוני היקום, ומשוכנעים בעליונותם המוסרית, מצאו שלא קשה לטבוח באשמים ובחפים מפשע, ללא חרטה, ולהמשיך לטעון, למרות כל ההוכחות, שאין קשר בין סיבה ותוצאה. ומוזרה לא פחות האמונה שלהם כי דווקא חוסר ההתחשבות בתוצאות המעשים שלהם היא הדרך אל האושר.
צ'רלס סימיק, משורר. חלק מתוך יומן שהתפרסם בלונדון ריוויו אוף בוקס ומתאר את שקיעת הספר האמריקאי.

עוד סימיקים:

שלושה תרגומים של שיריו שפרסמתי בבלוג

צ'רלס סימיק בויקיפדיה העברית

עוד שני שירים של סימיק מתורגמים לעברית על ידי משה דור

הכנרית בתרגום כרמית רוזן

—–

הזמנה וקול קורא לאירוע מחר
כיכר א-תחריר תל אביב

הפגנת שירה לתמיכה בזכותו של העם המצרי לדמוקרטיה וצדק חברתי

משוררים יהודים וערבים יקריאו שירה בסולידריות עם העם המצרי הנאבק על חופש פוליטי וכלכלי

יום חמישי, מחר, ה-3 בפברואר, שעה 16:00
כיכר מגן דוד, היא כיכר א-תחריר, תל אביב-יפו (הכניסה לשוק הכרמל, הסמוכה לרחוב אלנבי)

יוזמי האירוע:
בית העם של ארגון העובדים מען, גרילה תרבות, מעין ועוד

תודה לאנשים שהיו באירוע. יום שבת אירוע נוסף בכיכר מגן דוד\א-תחריר בארגון הפנתרים.

אתם מוזמנים להציץ בשני מאמרים שלי:

המהומות במצרים מעלות את השאלה איך אנחנו תמיד אוהבים כל כך נבלים

גלנט-תורס, בעקבות הוילה של גלנט

%d בלוגרים אהבו את זה: