ארכיון חודשי: אוקטובר 2008

המסקנה מהובלת חנין על חולדאי בסקרים פי 2 אצל גילאי 18-44

לא הרבה לפני הבחירות לעירייה, וכבר אפשר להתחיל לסכם את המירוץ של דב חנין ועיר לכולנו. 
 
1.      בימים הראשונים של המרוץ היה נראה שחנין הוא מועמד מחאה חסר סיכוי נגד השטף הקפיטליסטי שעובר על תל אביב ולמעשה גם על ישראל והעולם. גם עבורי, הוא נראה טוב מדי מכדי להיות אמיתי. במדינה צינית כמו ישראל 2008, התחושה היא שמועמד צריך לעבוד על מישהו, וכאן מדובר פשוט באדם זהב, עם שכל, פרגמטי, שגם אוחז באג'נדה מתקדמת. הייתי סקפטי וטעיתי. כרגע ניכר שהבחירות מתחוללות סביב חנין. האינסטינקטים של השמאל הישן והמריר לפגוע בכל התארגנות ואלטרנטיבה כבר התעוררו והם כבר תוחבים סכינים מחודדות בבבשר הדב הגדול, ללא הצלחה גדולה. חנין לא ממצמץ וממשיך להלך קדימה. אם חולדאי ניסה להתעלם ממנו בתחילת המאבק, עכשיו יועציו של רון מבינים שאין כאן מירוץ מול ארנון גלעדי כמו בבחירות הקודמות, אלא מירוץ רציני בעליה חלקלקת. במשך השנים האחרונות חולדאי ירק על העיר, סגר מקומות, בנה מגדלים במקומות שהוא ידע שיעצבנו, נדמה לי שהוא לא התראיין כבר חמש שנים לראיון אמיתי, הזניח את התחבורה הציבורית, וכעת העיר מחזירה לו על שחצנותו ועל ניתוקו. תל אביב מלאה בשלטי דב חנין. בעוד שרוב השלטים שראיתי של חולדאי הם על בניינים ריקים, שהקבלנים תולים עליהם, בדיוק כאותם טוקבקים נטולים שם עם אחיזה במציאות שבוודאי יצטברו מתחת לטקסט זה. ראיתי עד כה רק שני שלטים של חולדאי על בתים שבאמת גרים בהם. כלומר, אנשים ממש מתביישים בזה שהם תומכים בחולדאי.  

2.      על פי סקר דחף, שבסופו של דבר נותן לחולדאי הובלה ניכרת על חנין, חנין מוביל מעל פי שלוש על חולדאי בקרב צעירים מגיל 18 עד 24. חנין מקבל 55 וחולדאי 17. וכך גם הלאה בגילאים שבין 18 ל44 חנין מקבל כמעט בכל שכבת גיל עד 44 פחות או יותר פי שתיים מאשר ראש העיר המכהן. בהנחה שהסקר המפתיע הזה נכון ולא מדובר בטעות דפוס שהחליפה את חולדאי בחנין, זה הישג יוצא דופן. אפשר להניח שמאז הסקר חנין רק התחזק. למעשה, המזל של חולדאי הוא שהקשישים לא נוטים חיבה לחנין, ותל אביב היא גם העיר הזקנה ביותר והם אלה שמצביעים בימינו לרשויות המקומיות בעקביות. כך שלמעשה אפשר לומר שהעיר (מלבד קשישיה ומבוגריה החביבים) מאסה בניאו-ליברליזם ורוצה פוליטיקה אחרת, מאמינה בתכנים ירוקים ובכך שעדיף לבחור באינטרס של הרבה אנשים מאשר באינטרס של כמה עשירים עם ג'יפים. מירב הסיכויים שחולדאי ינצח בסופו של דבר, אבל הוא ידע שהוא מנודה בקרב האנשים שמתחת לגיל 44. כמו כן, מהסקר הזה ניכר, שלחנין יש סיכוי לנצח, כי אוהדיו של חולדאי לא ששים להצביע לו, ומצביעים לו ברוח של 'ככה זה', בעוד רבים מאוהדיו של חנין מתרגשים מהרגע שיגיעו לקלפי. ניתן להניח שכמעט כל מי שאמר לסוקר שיצביע חנין, יגיע ביום סגריר לקלפי. כמו כן, הסקרים הם טלפוניים, ורבים מאוהדי חנין לא מחזיקים טלפון קווי בניגוד לאוהדי חולדאי המבוגרים יותר.
הנה הסקר של דחף:
גילאי 18-24: חנין – 55%, חולדאי – 17%, ויסנר – 14%, לא החליטו – 10%
גילאי 25-29: חנין – 46%, חולדאי – 23% (לא פורסמו נתונים על שאר המתמודדים או על מי שלא החליט)
גילאי 30-34: חנין 33%, חולדאי – 24% (כנ"ל)
גילאי 35-44: חנין – 40%, חולדאי – 28% (כנ"ל)
גילאי 45 ומעלה: חנין – 9%, חולדאי – 55% (כנ"ל)

3.      ההצלחה יוצאת הדופן הזו לטעמי בקרב האוכלוסיה הצעירה והפחות צעירה מעידה שאם חנין ישיג הישג רציני אבל לא ייבחר בסופו של דבר, וכמובן אם ייבחר, כדאי שיכריז כי הוא מקים רשימה ברוח 'עיר לכולנו' שתרוץ גם לכנסת. המדינה צמאה למפלגה סוציאל דמוקרטית ולפוליטיקה נקיה, פרגמטית וחיובית כמו של חנין. השמאל צריך להחליף את מרצ (שחשוב לומר כי היתה בעלת תפקיד חשוב והישגים רבים) בתנועת שמאל חדשה. ציבור עצום מעוניין באדם אמין וישר, מענטש, ולא פוליטיקאים דמיקולו. תאמרו: יש הבדל גדול בין עירייה למדינה, ועל כך קמה עיר לכולנו וזכתה לפופולריות כזו. הנושא הפלסטיני הרי עומד במרכז המדיניות הישראלית, אבל עם מחשבה שניה, ברור שלמעשה היום המצע של כל המפלגות מקדימה ועד מק"י הוא שתי מדינות לשני עמים על בסיס 1967. כך שאפשר להניח שזה יכול להיות בסיס רחב מאוד למפלגה סוציאל דמוקרטית שמסוגלת להגיע אפילו לעשרה מנדטים, אם פריץ כאהוד ברק ימשיך להנהיג את מפלגת העבודה.

4.      אני בימים האחרונים מסתובב הרבה בארץ, ואוהב לשוחח על הבחירות. אני מאוד אוהב בחירות מקומיות. בכל מקום בארץ, אם לצטט את מישל אובמה, אני גאה היום להיות תל אביבי. אני שואל צעירים למי יצביעו וכולם אומרים שהם יקיאו ויצביעו למישהו שהוא פחות רע, כשבתל אביב יש כרגע ארבע רשימות אטרקטיביות, עיר לכולנו, דע"ם, יאפא ומרצ (הרשימה המוניציפאלית שלהם כוללת אנשים טובים) ומועמד מעולה וערכי כמו דב חנין (גם אסמא אגבריה מועמדת טובה). לעומת זאת, בבחירות הקרובות לכנסת אין לי למי להצביע. מרצ והעבודה לא יקבלו את הקולות שלי כבר. חד"ש אף פעם לא נכנסת לקואליציה בגלל הגזענות הישראלית, כך שהצבעה אליה אפקטיבית פחות לטעמי כמי שכן רואה את השיפור של ישראל כמטרה של הצבעה פוליטית. אין לי למי להצביע בפברואר. מפלגה כמו 'ישראל לכולנו' שתתבסס על עיר לכולנו ואישים יהודים וערבים, כאלה שעומדים בתקווה וכאלה שעומדים ורוקדים כשברקע שירים של זוהר ארגוב, עם אג'נדה אדומה-ירוקה, יכולה להיות מפלגה נהדרת, שתחליף את מרצ הלבנה, הקפיטליסטית ובעיקר העייפה והשבעה.

5. יש לי גם צד ביקורתי על הקמפיין של חנין שנכנס לישורת אחרונה. אני חושב שהקמפיין של חנין טוב ויצירתי, אבל שחלק מאוהדיו מסורים יתר על המידה. חולדאי הוא אמנם ראש עיר בעייתי, אך הוא לא השטן. הוא לא הרג אף אחד, וכנראה עשה בדרך כלל מה שהוא חושב שהוא טוב לעיר. לא כל אדם שמתנגד לחנין הוא נוכל אינטרסנט או מתחזה.  

 

שיהיה בהצלחה לחנין ולאנשים המסורים מעיר לכולנו שתולים כעת פלריגים בגשם.

 

—-

'אבירמה, אנחנו מסתדרים לבד': צביקה בשור עונה לאבירמה גולן שתקפה את דב חנין בגין פופוליזם.

 

נחמד לראות שבגלובס תומכים בדב חנין, עמי ברנד.

 

עצומה לשימור בניין מבטחים בזכרון יעקב. חתמתי

 

ביקורת על המהדורה החדשה של "אני ואנונו" (שיצאה יחד עם האי.פי הגנוז 'רובים וכרטיסי אשראי') בעכבר העיר אינטרנט.

 

החתול אחריות \ כתב העת מעין (וידידים) באינדינגב

הרהור על חתול

לאחרונה, בפעם ראשונה בחיי, אני מגדל בעל חיים. הנסיבות שנקלעתי לטיפוח והתפחת אותו חתול ושמו "אחריות" הן רומנטיות. לא רציתי חתול ותמיד נרתעתי מחיות. זה התחיל מכך שאמא שלי שונאת כלבים. ילד שלא גידל חיה, אין לו כל כך גישה לחיות, ויש לו אפילו טינה כלפיהן. לכך אפשר להוסיף את העובדה שננשכתי על ידי כלב קולי יפה-תואר באמצע רחוב עומרי.
בכל זאת, בילדותי, הצלחנו להגניב הביתה ולגדל צ'ינצ'ילה לזמן מה (היא נרצחה בידי ג. שזיפי אחד, בחור חביב, בנה של אצנית אולימפית ידועה) והיה כלב בשם 'סיני' ששרד שבוע (ונרצח בידי שיכור).
על כל פנים, נקלעתי לגידול אותו חתול רחוב צהבהב, ואף למדתי לאהוב אותו, בניגוד לפעמים הרבות שרימיתי ועשיתי כאילו אני מחבב חיות כדי להתחיל עם בחורות. החתול הזה, 'אחריות', הוא שובב באופן יוצא מן הכלל, חמוד מאוד אך בלתי נסבל. הוא לימד אותי הרבה על עצמי ועל הסיבות לכך שהסביבה לעתים לא מחבבת אותי כפי שאני מקווה. הבעיה של החתול 'אחריות' היא שהוא מאוד אוהב לשחק. גם כשאני ישן, הוא נושך ושורט אותי ואת האדם שאני ישן לצידו, כמי שרוצה לסחוף אותי למשחק של שריטות ונשיכות. הבעיה היא שכשאתה הודף אותו, הוא חושב שזה חלק ממשחק ורק מגביר את השריטות כלפי. למעשה, החתול ניצח מראש: כל דבר שתעשה, החתול אחריות ישמח לקראתו. תצעק 'לא', הוא ישמח שצעקת ויקפץ עליך כבכור-שטן. תזיז אותו בפנים מכורכמות, הוא יחשוב שמדובר במשחק משוגע של הדיפות, וישוב לקפץ על היד שלך, תוך שהוא מנקב בבשר.
אני חושב שזו אחת הסיבות שאני מעורר לפעמים אנטגוניזם. הרי גם אני כאותו חתול רב תעלולים שנקרא 'אחריות'. כשכותבים עלי ביקורות שליליות, אני מאושר. כשכותבים טובות, נחמד לי. רוחי כמעט תמיד טובה. את הכשלונות והמכות אני מקבל באהבה. וכמובן שאת ההצלחות המעטות. אני תמיד אוהב לשחק. אני אדם לא נסבל. בכך שאני לא מובס כאותו חתול אידיוט. אין מה לעשות נגדי, בעצם.
—–
רוקנרול! משוררי מעין (וידידים) מגיעים מחר, יום שישי, למצפה גבולות שבנגב לערב שירה ריחני במיוחד לכבוד פסטיבל אינדינגב. הערב יתקיים בבמה האקוסטית, בשלושה מחזורים שונים בשעות 16:00 19:40 22:15.  אני מחפש אגב שק שינה ועדיף כפול, אם הקוראים מבינים את הרמז הרך.

משתתפות:
דנה פרנק
מתי שמואלוף
רועי צ'יקי ארד
יהושע סימון
צאלה כץ ז"ל
נמרוד קמר
אביה בן דוד
אסנת סקובלינסקי
מיכל דר
נטלי לוין

(בדיעבד רבים מהרשימה לא הגיעו, אבל רוני הירש מדקה וצחי גולדברג מעשן הזמן כיכבו, וכן אליה, בתה היפה של המשוררת שירה סתיו, שפצחה בשיר על תפוח)

באירוע תפתח אסנת סקובלינסקי גם את בסטרבות לכתבי עת עצמאיים וספרות עצמאית ואפשר יהיה לרכוש מעין בהנחה, או את הדיסקים שלי. וגם כתב העת דקה הולכים לתת בראש. פסטיבל כזה הוא כיפי במיוחד כי הוא שם את השירה מול הקהל הטבעי שלה: צעירים שלא התקלחו.

סיכום הפסטיבל: היה מוצלח מאוד, בעיקר שיתוף הפעולה הספונטני עם מכונת היומן ביט בוקס האנושית קינג. הנה מאמר אחד על הפסטיבל, הכולל מחמאות לבסטרבות שזכה בתואר "האוהל המעניין ביותר" באתר המתעורר של עכבר העיר.

—————–
הבחירות בתל אביב מפרקות משפחות: שאול מרמרי, בנו של חנוך מרמרי עונה לאביו, פובליציסט הבית של טיים אאוט.

נסים קלדרון נגד דב חנין. מה שמעניין הוא שכל מה שקלדרון ניסח נגד חנין ניתן היה להגיד נגד מועמד כושל בשם ברק אובמה – החדשנות כמסר מוביל; העבודה עם כוחות רבים ולא עם שמאל סטנדרטי; הבחירה באנשים רעננים ולא "פוליטיקה משומשת". למעשה המאמר של קלדרון הרבה יותר מתאים להסביר מדוע אובמה לא מתאים, אובמה באמת פוטגני ובעל נופך סלבריטאי, כשחנין הוא פרלמנטר אפור למדי ונטול גימיקים שהרצינות שלו מוכחת והכריזמה שלו מונוטונית ועיקר התהילה שלו על עשיה, רצינות ונקיון כפיים. מלבד זאת, בתנועה עצמה, עיר לכולנו, אין סלבריטיז כלל, אלא רק אנשי שטח, פעילים חברתיים, מומחי איכות סביבה וכו' – בדיוק הפוך ממפלגת סלבריטיז, בניגוד למפלגה של חולדאי שהתהדרה בפוליטיקאי הותיק שוקי זיקרי, הירוקים שהתהדרו באורנה בנאי בזמנו, המפלגה ששמה ברח מראשי שהולכת עם קיציס, והמפלגה ששכחתי את שמה עם הלוגו הצהוב שבחרה את אריק סיני, שהוא זמר שאני מעריץ מן הסתם. ואגב, בלי היסוס אני בוחר את האלוף (במיל) אורן שחור לנשיא ארצות הברית.

 

טלי לטוביצקי מראיינת בבלוג שלה את דב חנין.

 

נויה כוכבי מראיינת אותי לגלריה.

 

הלב והדייגים (+תוספות)

*
לבנה בין עננים.
מטיילים לא עומדים
על הסלע עכשיו

*
הלב שלי כל כך גדול הבוקר
שאם אכנס לים
אני חושש לגורל מלטה

*
לא מספרים בדיחות
לא חובשים כובעי נשים
ההרים

*
שמחה קטנה: הדייג לוקח
חתיכות לחם רטוב
וזורק אל הים

*
סוכות קש פה שם
כלבים רצים אחרי עצמם
ממתינים לסגירת הגנרטור

*
משתין לים אך
פוחד שירטיב את
סנדליי. הו, ירח ירח

 
*
למה הכלב
מלקק את הזנב
אהבתי חזרה

*
מלמד את המילה "רצפה"
אחרי ששכבנו על
מזרון יחיד צר

*
הלן מוחקת קבצים במחשב.
שלווים כל כך הלילה,
המים 
 

*
עננים בצורת גריל
מה שלומכם
עננים בצורת גריל

*
בחלומו – הוא
הפרפר. בחלומה –
טבעת פרפר

*
לבדי בסנדלים מגורבים
עומד על ראש הצוק:
אני אוהב אותך

 
(אכזיב-ראס, 12-15 אוקטובר 2008. חלק מהשירים כתובים במשקל הייקו או קימו)

—–
קליפ של להקת היונים עלה לרשת, "רינגולי" של אילנית. הבמאי הוא חברי שאול בצר. זה אחד השירים והקליפים הכי מרגשים שראיתי בחיי.

עדיין לא קראתי בריכוז אבל כבר מספר לחברים: ראיון עם ברט בכרך, מלך האיזי ליסנינג ואחד הגיבורים שלי.

את הביקורת הצולפת ביותר על ארט טי אל וי כתבה הבלוגרית ספי ארליך, שאיני מכיר באופן אישי לשמחתי.

 

פרידה\ מל"ן

1.
לאחר שהמשכתי מובס
הבהבו רמזורי-הולכי-על-שתיים
הבהבו שולחנות הפורמייקה
הבהבו המאפרות הריקות
הבהבו חנויות שמלות הכלה
הבהבו הפקחים
שהעירייה שולחת לסגור פאבים
הבהבה מוכרת הפיצה
הדבר היחיד שלא הבהב
היה רגע
מאחורי וילון אפור ודק.
 
 
2.
הייתי יותר מדי גבוה בשביל האהבה הזו
הייתי יותר מדי עבה בשביל האהבה הזו
ועכשיו זה צריך להפסיק
אני רוצה לשרוט, אבל אין לנו כבר קירות בשביל זה.
המראות שלך נופלות כל הזמן בגלל הדבק המשרדי הזול
כל הקיר שלך מלא צלקות בגלל הדבק המשרדי הזול
חלק מהמראות החזרת לקיר
סדוקות, מעוכות בצד למטה.
את אלה שנשברו לגמרי
שמת בפח.
דרך החרכים בחדר המדרגות שלך אפשר לראות עד כמה בגין שבור בלילה
ובבוקר – שמש דקה ושמנונית כקומוניקט יחצנות.
הייתי צריך לזרוק את המפתח מתחת לדלת
השנה העברית החדשה מתחילה
ויש גבר ששכח לקחת סולם.
היתה שניה שחשבתי שאת מכוערת
כשעמדת ליד הארון הגדול
אהבת חלק בגב שלי, ליד הכתף, שתמיד חשבתי שהוא מיותר
אלוהים, הבט – גבר יהודי ללא סולם מהלך בכרם התימנים!
ויש כל כך הרבה מקומות לטפס אליהם
על גב סוס אציל, נימול, הוא שב אל צידי הרחוב הראשי
של העיר העברית הראשונה, בלי יבלית ומק"י
קבלו אותו – צ'יקי.
אני נמצא בכל מקום שבו בצלוחית עגולה
הניחו העובדים סוכר חום, סוכר לבן וסוכרזית
אַת סוכר לבן בטעם דגים מעושנים הקופצים מהקופסא ואומרים
אחריות.
 
 
3.
השושנים הכתומות שקניתי
בשוק הכרמל מריחות כמו כוס
מעל ביתך עננים אפורים
חסרי ריח, חסרי צבע,
אבל לא ינבלו
כמו מדד הנדל"ן
חסר ריח, חסר צבע
לבנה של רָע מכונף ויציב.
 
4.
התאַמְנו כמו בנק לאוברדראפט
כמו פשפש חתיכי לספה ישנה
צעקת כשהחזקתי חתול כאילו היה ארנב
והורדתי אותו מהמיטה
"לא".
 
5.
אשה יפה בג'יפ גדול
ולי אין ג'יפ
ולי אין אישה
אני לא יפה
לא, אני לא יפה
ברחוב מרמורק
 
 
6.
אני שוב רווק
פח זבל ריק
עם ניילון כחול של העיריה
אבל ברחוב ראשי
 
 6-7 אוקטובר, 2008

 

 

 

אצל יואל (שירים)\ וידוי על פסטיבל עכו

 *
צריך להסתרק.
הר כזה –
שיבין כמה יפה אני.
 
 
*
בביתו של יואל הופמן, צרעות,
נחירתו של כלב
ויואל הופמן זה
 
 
*
אהבה כזו, הייתי מגדיל
פי כמה. תולה על שלט באיילון
וממתין לתאונות דרכים.
 

*
ידידי הצעיר, בשביל שיר אתה צריך
רק עט, דף וחלזון
בלי-בית הרוקד למבדה.
 
 
*
שישים שנה אחרי השואה
מהכביסה הלבנה
יוצא חומט
 

*
שישים שנה אחרי השואה
היהודים
החביתה שלהם
 

*
פרסים ספרותיים הינם דבר מגוחך. הרי לא החתום מעלה כותב את הנכתב, אלא ההשראה. מה הקשר למדינה או לשרת החינוך יולי תמיר ולכל זה? סביר יותר שהמחוקקים יציעו לתת מימון או סטפנדיה קבועה לבעלי איבר מין גדול או לאלה שמסוגלים לרכב בלי ידיים בעליות להר. השירים הטובים ביותר יכתבו בעת שהמדינה תקנוס משוררים.
 
 
*
מרגיש זיפת
ובכל זאת יש לי זין
היודע לשרוק
 

 

*
אם תאהבי אותי
כה טפשי אם אשלח שושנים עייפות
ואנגן מתחת ביתך

אם אהיה משורר
מטופש להתחיל לכתוב שירים.

 

*
ההרים כולם יפים פחות מרגע
וממטבעות
שני שקל בכיסה
 

 

(מעלות, שבת סתווית, 11 באוקטובר בצהריים)

 

 

וידוי על פסטיבל עכו

 

מגיעות אלי אינספור עצומות נגד ביטול פסטיבל עכו שמצפות שגם אני אתן את שמי הרע. אבל לא אוכל לשקר את מעט קוראי הבלוג: אני מוכרח לומר במבוכה-רבה שאני מאוד שמח ברמה האישית שהפסטיבל מבוטל. זו שמחה קצת נקמנית, אפילו גועלית, אבל גם אני אדם אנושי הלוקה בשמחה מסוימת לאיד ובקנאה מפעם לפעם (די מעט, אגב).

בפסטיבל עכו השנה לא קיבלו השנה מחזה שלי, שפירסמתי כאן, "רפובליקת הנשים השמנות". אני כמובן לא יכול להעיד על איכותו, אבל משוכנע שהוא יותר מוצלח או לפחות פחות מביש מרוב המחזות המחורבנים שאני ראיתי שם. בוודאי שהמחזה הזה ראוי לבחינה על במה, ואז לפסילה, או לא.

אידאולוגית, אני נגד ביטול הפסטיבל, ביטול שנועד לנקום בערבים שלא ירויחו כסף – צריך ראש מטורף להלך מחשבה אנטישמי כזה. אולי אחתוך לעצמי את כף הרגל כי יש הרבה סנדלרים ערבים. אני גם מאוד אוהב את עכו, וביקרתי בה כמה פעמים השנה, לאחר הגיחות שלי לאכזיב (שאני נמצא בה כעת וכותב לכם, קוראיי היקרים) והבחורה הצעירה שרשומה כמספר 2 בחד"ש בעכו היא ידידתי בפייסבוק. אבל זאת ברמה הפוליטית, שבה צר לי על המהומות בעיר הרגישה הזו בין מאמיני שתי הדתות החביבות עלי בישראל, מלבד הבאהים, שלהם עכו היא עיר קדושה.

ברמה האישית והקטנונית, שמחתי שסוף סוף הימין הקיצוני והסהרורי נוקם את נקמתי העלובה. תמיד אני נדפק מהם, אבל הנה, סוף סוף יוצא לי משהו מהפשיזם פה. חזק ואמץ, פשיסטים אנטישמיים שלי. אשמח אם תטפלו גם בפסטיבל ערד.

ההיסטוריה בשורה אחת

דברי ימי עולם הם רצף של תרמיות שמתחלפות כל פעם בתרמיות חדשות שנראות על פניהן מחוצפות פחות.

המבצע של יום כיפור 2008: מכרז שיר תמורת ארוחה

כמדי שנה נותרתי ביום כיפור ללא אוכל. אין לי כידוע מקרר.

אני פונה לקוראי וקוראות הבלוג באיזור מרכז תל אביב להציע לי הצעות שיסבירו מדוע כדאי לי להתארח אצלם לארוחה. ראשית, מה יש בתפריט, ושנית, כל פיתוי אחר שהוא בתחום החוק היבש. בתמורה, אני מבטיח לכתוב עליהם שיר שבח (בתנאי שהאוכל טעים) ולהיות משעשע. הזכויות לשיר יישארו אצלי, אבל השיר יוקרא בקול ועותק בכתב יד יינתן למארחת או למארח, מיד עם הגשת הקינוח.

זו ההזדמנות שלכם להיכנס להיסטוריה בעבור נזיד עדשים!

תדה ובתאבון.

 

———–

בכותרות העיתונות

 

במומה כותבים על הדיסקים החדשים שיצאו.

 

מנחם בן, מעריב, על ואן נויין: "הגילוי השירי הכי מקסים בעיני בשנה האחרונה בשירה הישראלית היא משוררת "גויה", ואן נוין הוויאטנאמית, מצאצאי פליטי וייטנאם שהעלה בגין בשעתו, והיא כותבת (בספרה "עין הכמהין") שירה עברית רבת יופי, המערבת בין היסודות הוויאטנאמיים ליסודות הישראליים שלה. מי צריך להתגייר כשכותבים עברית ישראלית מושלמת ואוורירית כל כך?"

 

לשאלת הטוקבקיסטים העירניים, השיר "פרידה" שפורסם בבלוג נגנז בינתיים כדי לא לפגוע באנשים שחשובים לי.

שקט

האלוף אייזנקוט, ידיעות: "חיזבאללה מבין היטב שהירי שלו מתוך כפרים יביא לחורבנם. לפני שנסראללה ייתן הוראה לירות לעבר ישראל, הוא יצטרך לחשוב 30 פעם אם הוא רוצה להחריב את בסיס התמיכה שלו בכפרים. זה לא עניין תיאורטי אצלו. האפשרות של פגיעה באוכלוסייה היא המרסן העיקרי של נסראללה והסיבה לשקט בשנתיים האחרונות". הוא ציין כי היקף החימוש של ישראל גדל פי 100 מאז המלחמה לפני יותר משנתיים.

אהבה אלחוטית

1.
אני חושב עליך כשאני כותב רווח
אני חושב עליך כשאני כותב פסיק
אני חושב עליך כשאני כותב נקודה

2.
אני חושב עליך כשאני יורד שורה
אני חושב עליך כשהטיוטה נשמרת אבטומטית
אני חושב עליך כשאני שומר את הקובץ רשמית
אני חושב עליך כשאני סוגר את המחשב
כדי לא לגמור את הבטריה

אני חושב עליך כשאני פותח ספריה חדשה
אני חושב עליך כשאני פותח ספריה ישנה
(את תיקיה צהובה בציית האלקטרונים).
אני חושב עליך כשאני מוחק אנשים מהפייסבוק
את ממגנטת כמו האוויר בין הנתב למחשב
את בחורה של קִצי שירים, רווחים בין מילות קישור למילים, הרמה להנחתה בין פסקאות סרק
את נקודה פסיק שבו הפסיק נמצא למעלה
והנקודה טבולה בשקערורית
ענן תגיות פרי תנורי הצפון
בואי ניסע לראש הנקרה
נחליף אותך תמורת גופות טריות של נערי חיזבאללה
הגוף שלך קר ונעים כל כך
קר ונעים כל כך

3.

אני חושב עליך ברווחים בין מבזק למבזק בוויינט
אני חושב עליך אחרי סימן הקריאה של וואלה
את אתר רפאים שהחליף בעלות
את נערה אלחוטית
במדינה בה לאף אחד לא נותרו חוטים
את נערה אלחושית
במדינה בה לאף אחד לא נותרו חושים
את נערה אלכוסית
במדינה בה לאיש לא נותרו כוסים
רק שבע שקל מחיר השירות מנהריה לראש הנקרה
המונית יוצאת כשהאוטו מתמלא ואז

אני ואת וגופות טריות של נערי חיזבאללה
הנה תותח אלקטרונים כחול-לבן
מול ליבנו תותח אלקטרונים כחול-לבן
במכנסיי תותח אלקטרונים כחול-לבן
פאר התעשיה הבטחונית בשילוב ידע מהאמל"ט
והגוף שלך קר ונעים כל כך
מתוח מהדלת עד הונטילטור
מתוח מהידית ועד מסנן-היתושים
קר ונעים כל כך
קר ונעים כל כך

4 דיסקים שלי בחנויות

במהלך עונת החגים יפוזרו למספר חנויות ארבעה דיסקים שלי, חלקם טרם יצאו וחלקם הוצאות מחודשות עם בונוסים. האלבומים ייצאו במהדורות זעירות של בין חמישים למאה עותקים ויעלו 30 ש"ח לרוכש הנעים.
 
האלבומים הם:

סונול, רא רקורדס, 2003 – בהפקת רם אוריון. סונול הוא האלבום הקומוניקטיבי והמינורי ביותר מבין אלבומי הסולו שהוצאתי, ומכיל בעיקר שירי אהבה אקוסטיים ומרגשים, ללא פרובוקציות, ובלי קטעים אקספירמנטלים מעכירי-שלוה או שירים פוליטיים. אם מישהו רוצה להתחיל להכיר אותי, זהו האלבום המומלץ. סונול יצא לראשונה יחד עם גליונות "אספיס" (עורכת: יעל ברגשטיין) במהדורה מיוחדת. במשך כשלוש שנים לא היה ניתן להשיג אותו בחנויות, ועכשיו הוא שב במהדורה רביעית. מתוכו, השיר הרומנטי פיצה הוא כנראה הלהיט. קליפים: אוליביה (גרסת כיסוי לשיר לא מוכר של צביקה פיק), עוד יום. המהדורה כוללת כמה שירי בונוסים, ביניהם "רוגי החתול", שיר אהבה של חתול, שיצא בקומפורטסטנד, לייבל סיאטלי. את העטיפה היפה פה עיצב אדם רבינוביץ', לתמונה של רותי נמט במכון וייצמן, תמונה המסמלת את אהבתי למדע.

ספוטניק אין לאב, ווירדומיוזיק ריקורדינגס (הולנד), 2005 – אלבום מרובה סגנונות ושפות שמבוסס על שיר הנושא, שגם יצא באי.פי של רמיקסים על ידי חברת אק-דאק וזכה לשני קליפים שונים (זה וזה). לאלבום, שיצא בלייבל הולנדי חמוד שתפס מאז תאוצה, נוספו בגרסת הדיסק כמה שירי בונוס ובהם "אולי" שהופק על ידי שלמה מזרחי. הציור על העטיפה נעשה בהתנדבות על ידי דודו גבע – רק בשבילו שווה להשיג את האלבום. זה לא אלבום סטנדרטי, אלא נשמע כתוכנית רדיו בקריסה שבה אמנים שונים ממדינות שונות משמיעים את החומרים שלהם. אחד השירים באלבום חזה את עליית אולמרט.

אני ואנונו, פית\קית, ישראל, ופרי-סאמפל-זון, צרפת, 2006 – אלבום של הקראת שירה על רקע מוזיקה אלקטרונית, פרי שיתוף פעולה עם אמן הקאט אנד פייסט הצרפתי שנארד ווקר שהוקלט על ידי רם אוריון. שני שירים מתוך כתב העת "עכשיו – עונתון" האחרון מופיעים באלבום, הנבלה ומקשקש בקינג ג'ורג'. קליפים: שיר הנושא, אני ואנונו (שימו לב למאמר מלומד בנושא). 
לאלבום נוסף כבונוס מיני אלבום שלם בשם "רובים וכרטיסי אשראי", של שירה על רקע מוזיקה. הוא הוקלט בפריז באולפן של שנארד ווקר ב2007 ונגנז בזמנו. שימו לב לקליפ של השיר מעין מתוך המיני-אלבום.

ידידים טובים, בירדסונג, 2008 – אלבום בהפקת לואו-פיי בסגנונות שונים ומשונים, מאקוסטי וקברטי ועד דיסקואידי, שנוסף להם אי.פי של שירי חלל, שתכננתי להוציא כאלבום נפרד אבל לא אגרתי מספיק חומרים. אחד מהשירים הוא להיט המוגים "חלל זה כיף" שיצא באוסף הראשון של הלייבל המעולה פית\קית. זה אלבום שקצת מזכיר את ספוטניק אין לאב אבל הוא צעד נוסף לכיוון התהום והבלגן. עוד שיר חשוב הוא 'אני אוהב אותך'.

אני מוכר בימים אלה יותר כמשורר, אבל אני מוזיקאי פעיל מאז 1994. הקשבה לדיסקים האלה היא אפשרות להכיר את הצד המוזיקלי שלי, שנחשף בעיקר בימי פינגפונג. קודם לכן הייתי כמה שנים טובות בקנאק\פופ. ארבעת הדיסקים הללו הם סיכום של דרך מוזיקלית פתלתלה עד כה, עם שיתופי פעולה רבים, מחוץ להתנהלות המוזיקלית הישראלית. אף אחד מהשירים באלבומים לא הושמע ברדיו מלבד השמעות מקריות וקוריוזיות, ולמעשה האלבומים גם לא נשלחו לרדיו או עברו מסע פרומו מסודר של מעטפות מרופדות למבקרים, חנופה לחברות תקליטים ושדרני רדיו וכו'. מהדיסקים האלה יצאו כעשרה קליפים. בערוץ המוזיקה, השמיעו כל קליפ מספר פעמים, אם לא פסלו לשידור. חלק מהקליפים שהועלו ליוטיוב ולגוגל וידאו זכו לתהודה בעולם דרך בלוגים מוזיקליים בעולם ודרך תחנות אלטרנטיביות בחו"ל.  

ידידים טובים וספוטניק אין לאב הם אלבומים מז'אנר ה"בדרום מיוזיק", כלומר הוקלטו במיקרופון מחשב פרימיטיבי, בתוכנת חינם בשם AUDACITY, לא באולפן סגור, אלא בחדר בבית הכולל את כל רעשי הרקע של העיר.

ארבעת הדיסקים ימכרו, כל אחד בשלושים ₪, בחנויות הבאות: בתל אביב באוזן השלישית, קצת אחרת (מול המשאוושה בפינסקר), קרמבו שינקין ודיסק סנטר. בירושלים באוגנדה, בחיפה באוזן השלישית, ברעננה באוזן השלישית, בבאר שבע בעשן הזמן (בקרוב) ובדוכן באסטרבות ברחבי הארץ, למשל בפסטיבל אינדי-נגב. אפשר גם להזמין את סונול ואת אני ואנונו דרך חנות האונליין של אוגנדה שמפיצה לכל העולם.

מומלץ לקנות כל פעם עותק ואז להאזין, ולא לרכוש את כל הדיסקים בבת אחת.

 

פרומו:

מומה על הדיסקים

ראיון בגלריה הארץ על הדיסקים, נויה כוכבי

ביקורת בעכבר העיר אינטרנט, תמר מלינוביץ'