עם הרופאים במסע נואש אל הפליטים האריתראים בגבול – גרסה מלאה

המיניבוס האדום והישן של רופאים לזכויות אדם שעליו כתוב וי.אי.פי נעצר במחסום צבאי מאולתר כמה קילומטרים מדרום לאיזור שבו נמצאים 21 מחפשי המקלט האריתראים. השטח, לא רחוק מהחממות המאובקות של קדש ברנע, הוכרז כאיזור צבאי סגור, אף שלמעשה מי שלא היה רופא או עיתונאי יכול היה להכנס לאיזור בקלות. מדי פעם חלפו משאיות או טרקטורים לכיוון שאליו הרופאים רצו כל כך להיכנס.

בצוות היו שבעה רופאים, שניים מהם מבית החולים יוספטל באילת. בניגוד לאקטיביסטים שבאו אתמול עם אוכל ושתיה ונהדפו, במיניבוס לא רצו להתעמת אלא לנסות להסביר לחיילים שמדובר בצעד הומניטרי דחוף לבדוק את מצב מחפשי המקלט. רן כהן, מנכ"ל רופאים לזכויות אדם, גבר צעיר ומזוקן, מסביר לנו, "אנחנו יודעים שהחיילים לא מרגישים טוב עם מה שקורה כאן. הם אלה שדווחו לתקשורת על המקרה". "יש גם חיילים טובים", אמרה מישהי באוטובוס, אולי מלמלה לעצמה.

אחוזים ניכרים של האריתראים החולפים בסיני סובלים עינויים כדי לסחוט כספית את משפחותיהם, וגם מעשה אונס הוא עניין שגרתי. אם יוסיפו לכך את שמונת הימים בשמש הלא נסבלת של המקום, סביר להניח שחלק מהם צריכים טיפול רפואי דחוף. ולא צריך להיות עילוי רפואי כדי להניח שחלק מהם בסכנת חיים ממש. גם אם מי מכם הקוראים מתנגד בתוקף להכנסת מחפש מקלט אחד לישראל, ברור שבדיקה וטיפול רפואיים הם עניין שאין לאיש זכות למנוע.

המחסום הצבאי היה משונה מאוד, שכן איישו אותו בעיקר שוטרים זוטרים ומשועממים שלוו במשטרה צבאית, לא משהו שקשור ממש לנושא. הצלמים ואנשי התקשורת הסתערו לצלם את האייטם, שתפח בימים האחרונים לסיפור מתגלגל, מזיזים את האחות הנזירה עזיזה קידאנה שהובאה לתרגם לטיגרית, והיתה חמושה בצלב גדול. בגלל הידע שלה בשפה של מחפשי המקלט האריתראים, היא עזרה לחשוף את ההיקף הגדולים של האונס והסחיטה שעוברים מחפשי המקלט מהמבריחים הבדווים. קשה לדמיין את קידאנה המופנמת והעדינה עושה את זה.

אחרי שכולם מתראיינים, רן כהן פונה לשוטר הזוטר שנמצא שם ומסביר למה דחוף כל כך להיכנס, "אנחנו רופאים ורופאות. לא באנו להאבק, רק לבדוק את המצב הבריאותי ולעזור לכם ליצור קשר עם האריתראים. יש כאן סכנת חיים, אני לא מבין למה עוצרים אותנו בגבול. זו הפרה של אמנות בינלאומיות. הנזירה הרי לא תעשה שום נזק".

החייל הזוטר שאמור היה לטפל במשבר ההומניטרי, לא היה סבלני כל כך. כשיד אחת שלו נעוצה בחגורה ויד שניה מגרשת זבובים מפניו המזיעות, אמר, "סיימת לנאום? יש לנו פשוט צו אלוף. אנחנו לא יכולים להכניס אתכם. מצטער".

רן כהן ביקש להגיע לממונה שלו, אבל החייל אמר "הרמה הממונה יודעת שאתם פה". השוטרים דרשו מאיתנו לחזור אחורה, ולעמוד בקו המדומיין בין שתי בטונדות, שעל אחת מהן כתב מישהו 'אחמד סלים'. וכך נוצרו שתי קבוצות אלה מול אלה, החיילים מול הרופאים והתקשורת, שהסתכלו זו בזו בחשד.

ואז הגיע בנצי ממשטרת דימונה, שנראה נחמד יותר. כשהגיע, סבבו אותו הצלמים והעיתונאים. "אתה אישיות מיוחדת, תראה כמה צלמים", אמר לו מישהו בצחוק, כשיצא מהמכונית עם רובה שלוף, לא ברור מאיזו סיבה.

"אתה הרמה הממונה?", ניסו אנשי רופאים לזכויות אדם.

אבל אף אחד לא הגיע מ"הרמה הממונה", וגם לא יגיע עד שנמשיך משם. "אני לא הרמה הממונה", אמר בנצי בעצב. אם אחד הפליטים ימות, איש הרי לא יהיה חייב אחריות. גם שופטי בג"צ לא הכריעו.

"הגענו רק להעריך את מצבם של מחפשי המקלט. אנחנו מבינים שמדובר בשטח צבאי אבל אנחנו מבקשים שמספר רופאים יכנסו באופן חריג. לא באנו לעשות רעש, אלא רק לבדוק אנשים", ניסה קובי ארד, מנהל המחלקה לרפואה דחופה ביוספטל. "מצטער, הממונה הוא הצבא. אני רק מסייע לצבא", אמר בנצי השוטר. היה ברור שאנחנו מבזבזים את הזמן. מישהו אמר שתגיע מישהי מדובר צה"ל בבאר שבע ואיתה אפשר יהיה לדבר. הבחירה בדובר צה"ל מעידה את ההבנה של צה"ל את המקרה: עבורם לא מדובר בבני אדם, ובהם נשים וילדים כנראה, אולי אישה בהריון אפילו, שנמצאים בסכנת מוות, אלא בעניין הסברתי. איזו כותרת שצריך להדוף.

הבטתי בלטאה צהובה שמיהרה על הקרקע לתפוס מחסה וחשבתי לעצמי על ההיסטוריה היהודית. על אנשים שהיו בסכנה, ממתינים באיזה גבול, במעין איזור הפקר, בין שתי ממלכות שלא ממש עניינו אותם, עם מזוודות. ותמיד היה איזה בנצי שלא ממש ידע מה לעשות איתם. בלימודי ההיסטוריה תמיד עשו מהאנשים האלה מפלצות. אבל הנה, הם אנשים חביבים, הבנצים האלה. האפיזודה של פליטים שמחפשים מקלט יכולה להזכיר את "הילד חולם" של חנוך לוין, אבל מה שקורה כאן יותר "גבעת חלפון". לא היה רוע במחסום המאולתר בקדשברנע, שעצר את הרופאים לעשות את חובתם המקצועית והאנושית, פשוט כל אחד עשה את התפקיד שלו.

ואז הגיע קצין נוסף שלא יכול להכריע ולקח את אנשי רופאים לזכויות שוב לצד. "אנחנו רק ממלאים פקודות", סיפרו שאמר להם. כבר היינו מיואשים. קשה לדמיין כמה החום היה נורא. רק 11 בצהריים והשמש התחילה לעלות בשמים. חלק מהעיתונאים התחילו להתלונן על מכת שמש, רק עיתונאי אנגלי אחד נותר נמרץ ושלף גדג'ט אחרי גדג'ט ממזוודה. מצאתי צל עם עוד אנשים לצד מיכלי דשנים ענקיים. קובי ארד סיפר על כך שהשנה שבר את החרם שלו על גרמניה, ונסע לשם לראשונה עם המשפחה. מרוב אשמה על שבירת החרם, הטיול הפך לטיול שואה. שוחחתי עם סטודנטית לרפואה בסורוקה שהגיעה ממיאנמר (בורמה), הדיקטטורה שעוברת בימים אלה רפורמות, והיא סיפרה לי על התקוות והפחדים שלה מהמהלך. גם השוטרים לא הצליחו להחזיק מעמד וברחו למזגן במכוניות שלהם.

אם בהתחלה חלק מאיתנו הגיעו עם תחושה מנופחת של כאלה שהולכים להציל את העולם, היא פינתה את מקומה לאווירת חוסר ישע. כבר שלוש שעות ולא ממש קרה משהו, מלבד השמש הרעה. הרופאים המיואשים הרגישו שפשוט מעבירים אותם מיד ליד, והתכנסו להחליט איך להמשיך. "יש שתי אפשרויות", הסביר רן כהן. "אפשר לקבל החלטה להגיע ברגל לגבול, אבל זה אבדן של יתרון, כי עד עכשיו הלכנו לפי הספר. ואפשר להרים ידיים, ולמצות את הדרך אחר כך".

לבסוף מכריעים להמתין עוד קצת. זה צעד חכם. אט אט מתקרב ג'יפ סופה של המג"ד. מבקשים שרק שני נציגים ידברו איתו, במרחק מהעיתונאים. מרחוק אפשר לראות בחור צעיר עם שכפ"ץ ענק, כמעט בגוגל גופו, שמדבר כשידיו בכיסיו, כאילו כל הגוף שלו יקרוס אם יוציא את הידיים משם. הם משוחחים ארוכות עם המג"ד מנסים לשכנע אותו ונכשלים. אחר כך הם חוזרים ומספרים שהתרשמו שהמג"ד לקח את דבריהם ברצינות, אבל אמר דברים מדאיגים. הוא סיפר שבניגוד לפרסומים מחפשי המקלט לא קיבלו אוכל. באופן משונה, הם קיבלו עירוי דרך הגדר, על ידי חובש ולא רופא.

ח"כ דב חנין בדרך, אולי יצליח לחדור את מסכת הבירוקרטיה עם החסינות שלו. אנחנו משאירים את עזיזה עם רופאה, שינסו להיכנס איתו, ועולים לאוטובוס הממוזג.

התפרסם בגרסה מקוצרת בהארץ. אחרי שהלכנו, עצרו את חנין ליד המחסום. בזמן הזה, הכניסו את שתי הנשים והילד לסהרונים ואת הגברים הרעבים והצמאים גירשו בגז מדמיע למצרים. שם, יתכן והתעללו בהם המצרים או שהם נשלחו למוות כמעט בטוח באריתראה, או לכו תדעו. זה לא באחריותנו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נחום  On 13 בספטמבר 2012 at 23:33

    אתה כותב נהדר, צ'יקי, אני קורא כל מה שאני נתקל בו משלך בשקיקה.

    שתי הערות יש לי [גילוי נאות: אני עומד הרחק מעבר למתרס מבחינה פוליטית]:
    א', היושרה מרשימה, אבל ציטוט הביטוי "יש גם חיילים טובים" מפי אחת מנוסעות אוטובוס ההצלה עשוי להבהיר לך למה האדישות הגורפת לגורלם של הפליטים. ברגע שהופכים את זה ל"צה"ל (ומדינת ישראל) הרעים" מול "הפליטים המסכנים והטובים", אזרחי ישראל יעדיפו את הצד של המדינה והצבא. המסמן סמנטי מצביע על תודעה עמוקה, שכנראה שגם "חכמת ההמון" מזהה אותה.

    ב', אתה מתאר את ההגעה למחסום כתמימהף שנועדה לעזור לפליטים ולא ליחצן את 'רופאים למען'. התיאור שלך את הפנייה אל החיילים הוא כזה: "אחרי שכולם מתראיינים, רן כהן פונה לשוטר הזוטר שנמצא שם ומסביר למה דחוף כל כך להיכנס"… [החייל בתגובה:] ""סיימת לנאום? יש לנו פשוט צו אלוף. אנחנו לא יכולים להכניס אתכם. מצטער".". נראה שהחייל הבין, וכך גם מבין הקורא, שהמסע נועד לשחרר נאומים לתקשורת, ולא באמת לבדוק את מצבם של האריתראים. האם לא הבנתי נכון, או שיש בדבריך ביקורת סמוייה על הצורה שבה הדברים נעשו, או שרק תיארת את הדברים כהווייתם והנחת לנו את האינטרפטציה (האפשרות המועדפת עליי)?

  • chicky00  On 14 בספטמבר 2012 at 0:16

    הי נחום, אני פשוט כותב מה שאני רואה, אולי כחלק ממסורת שירה יפנית (עכשיו למשל קראתי שוב את הכול והלטאה הצהובה הזכירה לי טלאי צהוב, אבל באמת היתה שם לטאה יוצאת דופן צהובה). לפעמים זה יוצא נגד העמדות הבסיסיות שלי. תיארתי גם את הגיחוך בכך שחשבנו שאנחנו מצילים את העולם ובסוף היה כל כך חם שכל הצ'ה גווארות רצו רק לברוח משם, כולל הכותב (מלבד עזיזה הנזירה).

  • יונתן  On 14 בספטמבר 2012 at 8:14

    צ׳יקי: חם והחיילים נישארו. סויש לי תחושה שלעולם לא תבין(ו) זאת. הפרספקטיבה שנוצרת בישיבה פילוסופית בתל אביב ומאתרת פינות חשוכות ומעוררת אותך(כם) לויתור על הנוחות ויציאה הרואית לתיקון העוולות עד טיפת הדם הראשונה. נראית מטופשת וילדותית לכל מי שמבצע משימה בלתי הרואית, אפורה, יוםיומית- במסירות של נמלה. כן, כך עובדת חברה מתוקנת, מדינה מתוקנת : כל אחד מקריב את מיטב יכולותיו, זמנו, חופש מחשבתו,(לפעמים את חייו היקרים) למשך תקופה מוגבלת.- מתוך הבנה שרק באמצעות כלי כזה ( צבא וכדו׳) ניתן ליישם משימות בלתי חביבות אך אלמנטאריות כדוגמת : שמירה על גבולות, הגנה מפני אויבים וכיו׳. אנא, צ׳יקי , זכור גם את הפן הזה בבואך לדווח ׳ רק מה שאתה רואה׳ , אתה אינך מחוייב להוראות כאותו חיל אך עליך להבין ולזכור תמיד את מצבו ותפקידו. Ok? אתה( ם) הרי אינטיליגנטים , בלשון המעטה, הפנו לעיתים את היכולות המנטליות שלכם לחשיבה הגיונית וישרה ולאו דווקא פתלתלה, מתחכמת, הפוכה על הפוכה, צדקנית ומתחסדת ומתנשאת. אתה הרי אינך רוצה לשכנע את המשוכנעים, אתה תשמח לדיאלוג מפרה עם המתנגדים. דבר ישר, חשוב ישר, חשוב הגון ! שנה טובה , שתזכה בה לעוד שיפור והתקדמות ריגשית ומחשבתית.  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: