יריד קרח \ ג'ון ברנסייד

הקלישאה הישנה ההיא: כאילו הזמן

עמד מלכת

.

ואנשים שחשבנו שאנחנו מכירים

התקרבו בלאט מתוך הכפור

.

כדי לפגוש אותנו.

היו שהעריכו

.

שהיה לכך קשר לשמש,

אחרים, לסידור כוכבי הלכת,

.

אבל אחר כך, כאשר לאורך מיילים קפא הנחל,

פסענו צעדי טירוף ראשונים אל אוויר

.

שעד אז לא שאפנו אל קרבנו. יקירינו

חייכו, כשהצבנו אוהלים ודוכנים

.

צוהלים למראה הדגלונים

והנסים, כאילו צהוב היה דבר

.

שלא ראו עד כה – ואדום וירוק –

כאילו עבורם

.

העולם תמיד היה לבן:

שלג על שפתיהם ועל זרועותיהם וזוהר בעיניהם

.

שהזכיר לנו ילדים כמונו

צופים בפנס קסם בעלטה

.

שקופית אחרי שקופית,

עד שהכול מובן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • פאני רוטנברג  On 3 בספטמבר 2012 at 12:13

    שהזכיר לנו ילדים כמונו

    צופים בפנס קסם בעלטה

    .

    שקופית אחרי שקופית,

    עד שהכול מובן.
    אילו מילים כמה עומק ומשמעות יש בארבע שורות אלו
    אפשר לחשוב בלי סוף ולהגיע למקומות רחוקים
    מדהים כתוב אשמח מאוד אם תבקר גם באתר שירה שלי
    תאפשר לי לגום חוות דעתך על כתיבתי
    כתיבת שירים זה דומה לטיפה של מים המחזיקה את עצמה על קצה העלה עד לרגע שמשתחררת המחשבה של המשורר ואז הטיפה נופלת על דף חלק בתור מילה כתובה העונג היה כולו שלי תודה.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: