הכובע \ מת'יו סוויני

כובע ירוק פורח דרך כיכר הרוורד

ואף אחד לא מנסה לתפוס אותו.

זה שאיבד אותו, ויתר –

אולי בגלל שאישתו בוגדת

הוא הסיר והשליך אותו כפריזבי

מנסה לערוף ראש של פסל

גברת בגיל העמידה

שכלל לא מזכירה את אשתו.

רוח כזו לא מסוגלת להרים את הכובע לבדה,

וכל אחד היה שמח לשמור אותו.

אני יכול לדמיין את הכובע – צונח לו,

שועט דרך המכוניות, האנשים, עמודי התאורה –

מונח מעל חליפה ירוקה כהה.

הפנים ביניהם יהיו מזוקנים,

לאו דווקא חולים, העיניים יהיו

ירוקות גם הן, גבר שכולו ירוק

חושב על אשתו במיטה אחרת,

מחשבות כאלה שמחלחלות דרך כובע ירוק,

כמו שום בנקבוביות העור, ואף אחד

אף אחד לא מתנפל על הכובע כדי לחבוש אותו.

.

.

תרגמתי עוד עשרה שירים של המשורר האירי הלוהט הזה במהלך הסילבסטר, וכשלא יהיה לי מה לכתוב אפרסם כל יום אחד.

.

עוד תרגומים של מתיו סוויני:

לוח השחמט מזכוכית

שטוח

השומר בשירותי הנשים בתחנת ווטרלו (עוזי וייל)