וונטד

לפני שבוע, במקביל לפרשת הולילנד, נתלו ברחבי הארץ פוסטרים עם תמונות שחור לבן של אולמרט ושל אהוד ברק עם הכיתוב WANTED. כולם היו בטוחים שהאנשים שתלו את הפוסטרים, התייחסו למעצר המדובר של אולמרט ולחשיפת אורי בלאו על המיליונים שזרמו לחשבונות של בתו של ברק (שיחד עם חקירת בנו של אשכנזי סיבכה אותו ואת ענת קם בפרשה). אפשר היה להניח שמדובר באנשים זריזים, אולי גרפיקאים חובבים, שנלחמים בנגע השחיתות שנחשפה, או סטודנטים לתקשורת שהוטל עליהם לארגן קמפיין פוליטי. לא השקעתי בכך מחשבה, אבל סימפטתי מיד את הערנות הציבורית, תהא שמאלית או ימנית.

לפתע נתפסו התולים, שני תושבי  דרום הארץ, כשבמכוניתם כרזות הוונטד. התברר שלפרוייקט קשורה תנועת 'אם תרצו', מפלגה פשיסטית-לייט ישראלית חדשה, שרוצה דרך הכרזות למחות נגד המשפטים העתידיים כביכול של פוליטיקאים ישראלים בהאג, כשיוסגרו כביכול על ידי נעמי חזן המסכנה. כלומר, 'אם תרצו' מודים שכנראה מתישהו יתקיים משפט בהאג שבו יורשעו ברק ואולמרט, ועכשיו הם מנסים להתנכל לעדי התביעה הבוגדניים. לא סתם הארגון מכונה על שם הביטוי 'אם תרצו, אין זו אגדה', הוא באמת בעל דמיון מפותח ויכולת התנבאות שאין להתחרות בה. אף שבניגוד למשפט הראשוני שהציע רעיון מרחיק לכת באופטימיות שלו, כאן מציעים רעיון מרחיק לכת בפסימיות שלו – שמנהיגי ישראל יכלאו בבית הדין הבינלאומי, אם תרצו. מי שרוצה לראות מעט מהסהרוריות ומחלת הרדיפה של ראשי הארגון יביט בלינק המשעשע המסכם את מלחמתם בויקיפדיה, שהובילה לכך שאין ערך על 'אם תרצו' בויקיפדיה ישראל. יתכן שהטיפול בראשי הארגון הנחמד צריך להגיע דווקא מהצד התרופתי. אני מדמיין כינוסים שלהם, בטוחים שכל אחד מהם הוא הרצל, ומשוחחים על שחרור אדמות מהסולטן ושימוש בכינין נגד הקדחת, ואז שבים הביתה באוטו ליסינג.

זו אולי היתה טעות מביכה מצידם לעשות את הקמפיין על אולמרט יום אחרי התפוצצות פרשת הולילנד (הם לא מזכירים את הפרויקט הכושל באתר שלהם,  הגדוש בפעילויות ברוח נערי חסמב"ה), אבל היה בחיבור המקרי הזה הרבה אמת. אנשי 'אם תרצו' הראו שהפשעים של הנבלים האלה שמנהיגים בעשורים האחרונים את המדינה שלנו, לא נגמרים בפלסטינים, הם ממשיכים גם ביום יום שלנו. כולנו כלי משחק בקריירה שלהם. ולמעשה, מדוע זה בסדר שאולמרט יאסר במעשיהו ולא בהאג? אם יותר לי, אני בטוח שהתנאים בהאג ינעמו לאולמרט יותר. ועוד שאלה: האם אותו בעל בעמיו עצום-צוואר המכונה 'המאכער' שמסר למשטרה, כפי שרומזת העיתונות, דיווח על סכומי על הכסף שקיבלו אנשי פרשת הולילנד, שהוכיחו כי הפרוייקט לא ממש נועד להיטיב עם אזרחי ירושלים, הוא שטינקר פחות מזה שימסור להאג מסמכים אחרים, שיראו איך המלחמות האחרונות לא קשורות ממש לרצון להיטיב עם אזרחי ישראל?

באופן אירוני, ההבדל בין אנשי מה שקוראים "שמאל קיצוני עוכר ישראל מניאק" (כמו למשל דב חנין, אורי אבנרי ישעיהו ליבוביץ'בדגימה ראשונית), לבין ברנשים כאולמרט וברק, שאנשי השמאל הקיצוני לא נוטים לגנוב מהמדינה, ואולמרט וברק והירשזון ודוד אפל גונבים ממנה, לכאורה, בתואנה שהם אוהבים אותה. למעשה, יש היפוך: אולמרט וברק, ינאמו ככל שינאמו על אהבתם לסמלי המדינה ועל הָקְרבה בעצרות ימי הזכרון, בשורה התחתונה חשוב להם רק מעצמם. מעולם לא ראיתי את האנשים האלה מקריבים משהו, מלבד אחרים. הם לא שמים על מדינת ישראל ותושביה ולא יהיה אכפת להם אם כולה תהפוך למפעל ענק ומעלה עשן עכור של האחים עופר, או לאוטוסטראדה כבירה של לבייב, או למתחם בטון עצום של מר צ'רני, תלוי מי ישלם יותר כשיעופו מהפוליטיקה. לא סתם שמה הנרדף של המדינה הוא הולילנד. ולא סתם המממנים של "אם תרצו" הם נוצרים אמריקאים משוגעים עם עניין לא פטור בהיטלר. כל הפטריוטיות של האנשים האלה (בניגוד למשל לזו של בני בגין) היא מסווה למשהו אחר.

כל הפארסה של הקמפייניקו הזה מראה שזה לא רק העניין הפלסטיני החמור, גם את עם ישראל הם שונאים, ולא אכפת להם שאתה הקורא או את הקוראת תחיו משכר רעב, ושהבית חולים שבו תתאשפז יהיה גרוע, ממילא אם יקבלו סרטן, יטוסו לשבדיה או לארצות הברית לבית חולים טוב וישבו ליד בנו של דיקטטור ערבי, שלא באמת שונה מהם בהרבה. לא סתם הם במגדלים, רחוקים מהאדמה ומהילידים ככל שיוכלו. ממגדל אקירוב למעלה, הישראלים נראים כנמלים זעירות, וזה באמת מה שאנחנו עבורם. הם מלאי אימה מאיתנו, בורחים ממבצר למבצר: מאקירוב לסי אנד סאן ומשם לרביבה וסיליה או לנתב"ג 2000 לאכול באר-קפה סנדביץ' מוצרלה מיובש. אולי זו סיבה טובה לכך שעדיף שהאנשים האלה יכלאו בתנאים גרועים בארץ ולא בתאים המפוארים של האג – שיראו אנשים, שישטפו כלים בבתי הסוהר, שיכירו גנבים חביבים, הדבר יעשה טוב לנפש שלהם.

למה כל עניין הפטריוטיות שלהם דומה? תוך כדי שאני כותב זאת, קופץ עלי ילד חמוד עם דגלים, אך בצידיהם כתוב 'בנק הפועלים', ואני מניח שהם הודפסו בסין, כמו חולצות הדגל של חברת הביטוח אלדן.

מהעבר השני: דווקא השמאל הקיצוני, המכונה "שונא ישראל", במבחן המעשה, מלא אהבה למדינה, חשוב לו חיזוק הדמוקרטיה שלה, דבר שטוב לכולם, כפי שרואים על כך שהשמאל דווקא הוא הגן על תלייני "אם תרצו". השמאל מלא אהבה לארץ, וילחם נגד המזהמים שלה, ומלא אהבה לעם הישראלי, כשהוא נלחם על זכויותיו. הוא מלא אהבה גם לתרבות העברית שנעשית פה – רוב המוזיקה והספרות והאמנות נעשית על ידי מה שנקרא "עוכרי ישראל" ולא על ידי תומכי "אם תרצו" או בנותיו של אהוד ברק והרמטכ"ל אשכנזי. עמיר בניון ואריאל זילבר הם מעטים, ואני שמח שהם מתבטאים, ומקווה שכל אלה הקוראים להחרימם יובסו, גם אם איני מסכים איתם. אבל כדאי לשים לב מדוע יש השקה כל כך מלאה בין ימין לבין תמיכה בניצול עובדים, בין ימין ובין תמיכה בבעלי הון מזהמים, שרואים גם בארצות הברית היום. אהבה לאנשים ולסביבה היא הדרך למדוד אהבה לארץ, לא הצהרות מלחמה והסתה נגד חלקים בעם. אז כל הכבוד ל'אם תרצו' שהזכירו לנו את זה.

הציונות הכלכלית של רוני דואק ויעל אבקסיס

בראיון מקוצר עם יעל אבקסיס ב"ליידי גלובס" שהומלץ בבלוג של וולווט אנדרגראונד, מצאתי מושג חזק בפסקה השלישית, "הציונות הכלכלית", בהקשר של בעלה, המיליונר רוני  דואק, כמקים מלון בחאן שחרות שבמדבר וכמי שקנה לו ולאשתו את בית לודז'יה היפה במרכז תל אביב, בדרך מסתורית. בעיר שמשוועת לדירות לצעירים ולמקומות ציבוריים, אישרה לו העירייה לגור בבניין הענק לבדו, כאילו היתה הטירה ב'אזרח קיין'. קל ללעוג מקריאת הראיון ליעל אבקסיס. הישראלי המצוי  דומה יעל אבקסיס, שנראתה לי תמיד בחורה חביבה ומוכשרת. היא בטוחה שרוני דואק, בעלה איש העסקים (שעשה את הונו בעניינים מסתוריים הקשורים לבטחון וספנות ולאפריקה, על פי גלובס. לא נשמע כל כך טוב), מציל את המדינה משקיעה ושהוא רוצה לבנות בחאן שחרות מלון כי היא אוהבת מדבר והוא רוצה לשמח אותה, ושזה ממש 'ציונות 2000'. היא בטוחה שבתגובה, כולם רודפים אחריו. היא באמת מאמינה שמקנאים בו ובה, אנשי "הציונות הכלכלית", מסכנים שכמוהם, כמו הישראלי שבטוח ששונאים את ישראל בעולם, בלי קשר למעשי המדינה ולהתנהגותו שלו.

בספר שאני עובד עליו עכשיו, "החלום הישראלי", סיפור הדגל עוסק בבחורה כזו, שמתחתנת לפתע עם איש עשיר, ומגלה כמה שנאה יש אליהם, בשל מעשיו של הבחור (בסיפור שלי הוא קונה מפעל טקסטיל כדי לסגור אותו). אבל כמו ביחס בין תושבי ישראל לאולמרט או ביבי או ברק, האם גם כאן דואק רק יקח עליה סיבוב?

(לאחר מחשבה, החלטתי לשנות את הסוף של הפוסט, לא בשל איזה לחץ, או בגלל שאני מרגיש לא צודק. אלא דוקא בגלל שאני מרגיש צודק.  דוקא בגלל שהתבצרתי בעמדה שלי כשהותקפתי, תכונה יהירה מאין כמוה. לא שווה להיות צודק, אם זה יכול לפגוע באנשים שלא עשו דבר, כמו במקרה הזה יעל אבקסיס. לא שווה לגרום לאנשים להיות עצובים, או לקחת סיכון שזה יקרה, בשביל איזה צדק אבסטרקטי שבמקרה הזה הוא בכלל לא קונסטרוקטיבי, איש לא הרויח משהו מהטקסט בסוף. אין לי בעיה להיות חזק על חשבון דיכטר, ברק ודואק, אבל כאן אני מפיל עוד אנשים איתם, ולא יוצא לאף אחד טוב מזה. אפשר לדבר על כך שהמלך הוא עירום, אבל מה זה קשור לאשתו? אז מחקתי והשארתי את הטענות הענייניות)

חלי גולדנברג מחזירה לי מנה אחת אפיים

סופה של תקופה: האייל הקורא נסגר