גם אני עברתי לוורדפרס \ 14 שאלות בעניין "פרשת דיסקין" או הקשר בין השערוריות של אהוד ברק למה שקרה לאורי בלאו וענת קם

גם אני עברתי לבלוג חדש בוורדפרס. כולי תקווה שרשימות תשרוד כמערכת-על. אני מאוד אוהב את הפורמט האלגנטי של רשימות, שהוא לא בדיוק מערכת בלוגים פתוחה, כי יש עורכים שקובעים את המשתתפים, ויסירו פוסט אם יש בו למשל דיבה ברורה. אין כאן גם כותבים עילגים מדי. איש לא מתאר כאן למשל שהוא קם בבוקר ושכח לפתוח דוד חשמלי (יש להצטער על כך: אני חובב נושאים כאלה). רשימות הוא למעשה מערכת של טורים אישיים חופשיים שנכתבים בלי ללא לחץ של בעלי הון או מדינה.

אפשר אפילו להגיד שרשימות הוא שריד של עיתונות מיושנת. בזמנו, ב"עולם הזה" למשל, אם אדם קיבל טור, הוא פירסם בו מה שרצה. בעיתונות מסורתית לא אמורים להיות לחצים של בעלי הון כמו היום.

המודל השמרני של רשימות הצליח לטעמי ברגעי המבחן: האתר היה ממובילי חשיפת סיפור מעצר ענת קם עם שמה, והצגת משמעותו הקשה, ואף מהמובילים בהרצת עיר לכולנו, המפלגה חסרת התקציב שהגיעה משום מקום והפכה לגדולה בעיריית תל אביב ושעושה עבודה טובה. רציתי לכתוב על פרשת קם, אבל כיבדתי את בקשת מקורבותיה, מה שקרוב לוודאי היה טעות.

על כל פנים, אם אתן עוקבות אחריי בRSS אנא עדכנו את העסק לבלוג בכתובת החדשה.

אז הנה הפוסט הראשון בבלוג החדש:

14 שאלות בעניין "פרשת דיסקין"

  1. אם כל כך חשוב שאותם שני  דיסקים ישנים ממבצע צבאי שחלף לא יסתובבו חופשי, מדוע השב"כ לא מיהר לארגן הסכם חסינות שקט וזריז עם כתב הארץ אורי בלאו על שיבתו לארץ ומעדיף להשאיר אדם בלונדון שבחפתיו דיסק און קי עם חומרים סודיים?
  2. האם זה לא מעיד, לחילופין: א. שהמסמכים הסודיים, איך לאמר, לא ממש חשובים כל כך לבטחון, והסכנה בהם היא רק תואנה לכל הפרשה. ב. שהמסמכים חשובים, אבל התנקמות באורי בלאו חשובה מבטחון המדינה, שמוזנח כאן על ידי יובל דיסקין באופן פושע?
  3. מה הקשר בדיוק בין הדלפת חומרים לעיתונאי ישראלי מ"הארץ" או "ידיעות אחרונות" שיעביר הכול דרך עורכיו האחראיים ומסלול צנזורה, לבין סעיף ריגול חמור במטרה לפגוע בבטחון המדינה שבו מואשמת ענת קם? האם יובל דיסקין רואה ב"הארץ" או ב"ידיעות אחרונות" גופי אויב מסוכנים מבחינה בטחונית שקשר עימם הוא ריגול?
  4. איך בחורה שאביה נכה צה"ל, שפנתה לגיבוש בקורס טיס, שפרסמה מאמר שבו טענה שסרבנות היא בושה למדינה ושהתנגדה למאבק האנרכיסטים בבילעין, נחשדת כמי שעשתה משהו ביודעין כדי לפגוע בבטחון המדינה? זו הרי טענה חסרת הגיון.
  5. בואו נשוב אחורה, כדי להבין את מניעי קם: "פרשת דיסקין" התחילה כשאורי בלאו הראה שצה"ל מחסל לכאורה למרות החלטת בג"צ. כל כוונתה של ענת קם היתה להתריע בפני אי קיום החלטות בג"צ לגבי הסיכולים הממוקדים. ברור גם שהחיסולים הממוקדים הם הבייבי של דיסקין ועל תהילתם הוא נבחר למשרתו. כלומר, ניתן להגיד שלמעשה כאן השב"כ נכנס למתקפה נגד בית המשפט העליון, שמיוצג על ידי ענת קם. למעשה, מעבר לחומרה הברורה ב"פרשת דיסקין" מבחינת חופש העיתונות והאפשרות של עבודה עיתונאית מול מקורות בעתיד במדינת ישראל, יש כאן נסיון של מערכת הבטחון החשאי  למצוא הזדמנות להתנקם בשופטי בית המשפט העליון, שהלכו נגד הכיף הכי גדול של אנשי השב"כ. במלים אחרות, בוטות יותר, אפשר להציג זאת כפוטש ונסיון להחלפת משטר בישראל מצד המערכת הבטחונית.
  6. דיסקין הכריז שהטרוריסטים אויבנו היו שמחים לקבל את המסמכים, אבל ברי כי אותו אויב מרושע לא קיבל שום מסמך ולא הוצע לו. מה גם שלא ברור איך בחורה מתל אביב או אורי בלאו ילכו וימצאו טרוריסט אמין דיו לתת לו דיסק און קי. למעשה, אם גונבים בשנה אחת מהמפכ"ל טלפון ומהרמטכ"ל כרטיס אשראי, אולי בלאו וקם אמינים יותר. בלי קשר, מדובר בטענה תמוהה ואף סהרורית מצד ראש השב"כ. זה כמו שמישהו היה מוכנס למאסר כי עמד עם מכונית ליד רמזור אדום ולא עבר בו, כי יכול היה לעבור באדום, ואז היתה תאונה נוראית שבה היה דורס מישהו. האם האשמה מופרכת שכזו לא מציגה את אותו דיסקין כברנש הזוי שמבחינה פסיכיאטרית יש להגדירו כפרנואיד המסוכן לבטחון הציבור, ובוודאי לא להניח בידיו הרועדות משרה רגישה כל כך? בעבר קרו מקרים דומים גם בארצות הברית על ידי ג'יי אדגר הובר, ראש האף.בי.איי, שבה פרנויה פסיכית של איש שירות חשאי נגד קומוניסטים והומואים השתלטה על הציבור והובילה לעידן 'הרשימות השחורות' ולטירוף מלחמת ויאטנם (כדאי לקרוא מאמר מעניין מאת אלוף בן היום על הדרך שבה הובר רדף אחרי מדליף מסמכי הפנטגון). כמובן שצריך לציין כאן שדיסקין אדם פחות מעניין מהובר, ואינו חובב בגדי נשים.
  7. אם הצנזורה אישרה לפרסום את החומרים בגינם החלה כל הפרשה, האם לא ראוי להאשים גם את הצנזור בריגול חמור ולהשימו במעצר בית בשרון או בגלות נעימה בקירגיסטן?
  8. אורי בלאו האשים את אהוד ברק, הבוס של דיסקין, בכך ש6.5 מיליוני ש"ח עלומים זרמו לבתו הלא מושכת, מיכל ברק, בתקופה שבה כיהן כשר בטחון. האשמה חמורה מאוד שלא ממש נחקרה ומר ברק לא ממש הגיב עליה, וסירב לומר מניין הכסף. פרשות לא נעימות אחרות עליהן כתב היו קשורות לעסקיו של בן אחר, של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ולעסקי אשכנזי עצמו בזמן שפשט מדיו. יתכן שאם הפרשה היתה נחקרת היתה מביאה למעצרו של ברק, מי יודע, כפי שאולי צפוי לאולמרט בגין פרשת הולילנד שפרטים ממנה נחשפו על ידי גיא לשם במאי 2007 וביולי 2008 על ידי יואב יצחק. במקביל, אותו מיליונר מכסף מפוקפק היושב בדירתו באקירוב האריך את כהונתו של דיסקין. האם אין כאן רדיפה פשוטה של מי שפגע בבוס מצד דיסקין כדי לזכות בהארכת הג'וב? כלומר: האם למעשה כאן דיסקין (על אף קרחותו) הוא לא הפודל של ברק, שנועד לתקוף את זה שחשף את מעשיו לכאורה של הבוס, וגם תוגמל על כך?

שימו לב לתאריכים:

ספטמבר 2009 – אורי בלאו חותם על הסכם עם השב"כ על חסינות לו ולמקורותיו ומחזיר מסמכים, ולכאורה בא סוף לפרשה. אך

8 באוקטובר – בלאו חושף את הפרשה על ברק.

26 באוקטובר – הכהונה של יובל דיסקין מוארכת בנסיבות מסתוריות לשנה שישית למרות שיש חוק שמגביל את כהונת ראש השב"כ ל5 שנים, בין השאר בלחץ שר הבטחון ברק (הדבר דומה אולי ללחץ של אולמרט על בניית פרויקט הולילנד שלא היה מובן אז).

דצמבר 2009 – המצוד אחר אורי בלאו. בלאו עוזב את ישראל לסין, וכעת מסתתר באנגליה. הוא מדווח על פריצה לביתו, למחשב שלו ולאימייל.

14 בינואר 2010 והלאה – ענת קם נתונה במעצר בית מסתורי בניגוד לסיכום מול בלאו. היא ואורי בלאו מוגדרים כאויבי הציבור. כיום קיים קמפיין אינטרנטי לסגירת "הארץ", העיתון המעסיק את חושף פרשות ברק, ליברמן ואשכנזי (ממנהלי המצוד על קם-בלאו), ולהפסקת המנויים בו. ההאשמות שהעיתון הפנה נגד אהוד ברק על המיליונים, ונגד אלוף נוה (שבינתיים מונה למנכ"ל חברת הרכבת הקלה סיטיפס שהורסת את מרכז ירושלים) על חיסול בניגוד להוראות בגץ חוזרים בחזרה אל העיתון שהופך ממאשים לנאשם.

מישהו כתב שמדובר בתיאוריית קונספירציה, אני חושב שהטענה הרווחת במעריב למשל, שענת קם פרסמה את החומרים כדי לפגוע בבטחון המדינה היא היא תיאוריית קונספירציה חסרת הגיון. הרי ברור שאין לה מניע לעשות דבר כזה, והיא יכלה לפנות לעיתונות זרה (הדוד שלה בוושינגטון פוסט). מה שאני מציג מראה מניעים ברורים שבהם יש מרוויחים ברורים ואנשים שהשקר וההשרדות הקרייריסטית היא שמם האמצעי. זה לא שהיתה סגירה חוזית בין ברק לבין דיכטר ואשכנזי, אלא פשוט יש עניין של 'האיש הזה, אורי בלאו, בוא נדפוק אותו כמו שהוא זרנק אותנו, נראה לו מה זה'.

9. מדוע העיתונאים מכל גופי התקשורת שמתבססים על הדלפות של מסמכים כעניין שבשגרה אינם מתרעמים על כך שמהלך בסיסי כל כך במדינות דמוקרטיות (גם אם תמיד בעייתי וקשור למעילה באמון, אך הוא נשמת אפה של העיתונות החופשית), הופך למשהו שנחשב לבגידה במולדת וריגול חמור? מדוע לא יוצא קול קורא אחיד לגנות את שירותי המשטרה החשאית בישראל? מדוע עיתונאים כל כך חסרי קולגיאליות לעמיתים שלהם? האם תחרות עיתונאית והדם העכור בין המו"לים – במיוחד התיעוב בין מעריב להארץ – חשוב יותר מחופש העיתונות? האם לא ראוי שכל העיתונות החופשית היתה מתאחדת כיום להגן מפני המשטרה החשאית שצוברת תאוצה כאן על חשבון הדמוקרטיה הרופפת בישראל? חשוב לציין שהיחס של חלק מהעיתונות לפרשה הוא יום שחור לעיתונות הישראלית. עיתונאי הוא גם זה שאמר כי הדליפה היא בפיקוד מרכז. זו בפירוש בגידה.

10. אם הייתם נחשפים לכך שהגוף שבו אתם עובדים עובר על הוראת בג"צ, ומחסל אנשים בניגוד להוראות, האם הייתם מדווחים לעיתונות כדי למנוע זאת להבא? מיהו האדם הנאמן למולדתו – זה שעושה הכול, כולל הקרבתו העצמית, כדי שמשפטה יקוים ושתהיה מדינת חוק, או זה שישתוק וירכין את ראשו כשהוא יודע שחוקים לא מקוימים? מי ראוי לעמוד לדין, זה שעובר על החוקים או זה שמתריע על כך? האם ראוי ששר בטחון ורמטכ"ל שהועלו נגדם חשדות במעשים חמורים, ינהלו מצוד נגד העיתונאי החושף ומקורותיו, אזרח ישראלי, תוך שימוש בכוח השב"כ?

11. האם אין קשר בין כך שכמעט כל העיתונאים לענייני השירותים החשאיים נחקרים (רונן ברגמן, פדהצור ועוד) ובין זה שהשירותים החשאיים מנצלים את כוחם ואת ההערצה אליהם בציבור המפוחד כדי להתעמר בעיתונות שתפקידה לבקר אותם? תארו לכם שאולמרט היה עוצר את יואב יצחק? למשל, שדרעי היה מאזין למרדכי  גילת?

12. יתכן שבמחשבו של אורי בלאו שנגנב בתאילנד על ידי השב"כ מוזכרים למשל המקורות לגילוי שאהוד ברק מקבל כספים לכאורה דרך בנותיו, וכנ"ל גם אלה שהראו כי ליברמן דאג שמיליונים יזרמו אל בתו לכאורה בת ה25, ועל עיסוקיו של הרמטכ"ל בזמן שלא היה בצה"ל ועסקי בנו. האם אפשר לסמוך על דיסקין או סוכניו שלא יעבירu לבוסים או לאנשים שהוא עשוי בעתיד להיות במפלגתם (כמו ליברמן, שלקח את חסון בזמנו) את הפרטים ויסייע להם לחמוק מעונש? הרי פרשות, כמו למשל הולילנד, הן למעשה גניבה מהציבור לכאורה לטובת מספר אנשים בעלי כוח, אנשים מהסוג המתואר כאן.

13. אם למשל ייעצר עיתונאי מרכזי יותר מאורי בלאו, או תימנע כניסתו לארץ, מתואנה כלשהי של קבלת מסמך סודי ביותר, כמו נחום ברנע, למשל, ויוטל על כך איפול, האם אז יובן שישראל נעה לכיוון של צפון קוריאה? או שגם אז הוא ייחשב כבוגד. ואם ייעצר בחשאי רוני דניאל בשל מעילה כלשהי? האם יהיה מי שיגיד בערוץ 10 שהוא בוגד מסוכן? ומה ייקרה, הקורא, אם ייעצרו אותך באיזה לילה שחור משחור?

14. על הציר שבין חיים במדינה חופשית כמו דנמרק, למשל, בה הכול שקוף וידוע, ובין חיים במדינה שבה התקשורת מפוקחת היטב על ידי שירותי הבטחון כמו צפון קוריאה, כך שהאויבים לא יכולים לדעת דבר וחצי דבר, היכן הייתם רוצים לחיות?

הערה חצי-אישית: חשוב לי לציין שבניגוד למחצית המדינה, איני בקיא בענייני בטחון יותר מדי. אני גם לא מכיר את הנפשות הפועלות כמו יובל, אהוד וגבי, אף שראיתי פעם את אהוד ברק אוכל מרק ביומולדת של פואד, מראה נורא למדי. כך שיתכן ואני עושה כאן טעויות. אולי דיסקין הוא אדם ישר ופטריוט באמת ולא אחד שיהיה מוכן לפגוע במדינה כדי לשמור על מקום עבודתו. אף שמפניו הוא נראה כחנפן שמי יודע אם הרג אנשים במו ידיו. איני מאשים כאן אף אחד בפשע רשמי, אלא פשוט מסכם אירועים ותחקירים שהופיעו בעיתונות, על ציר אחר.

חשוב לי להגיד שכמי שנרדף, נחבל והואשם גם הוא כאויב המדינה בתקופת פינג פונג, כשכל מטרתי היתה טובה, הרבה מהדי התקופה ההיא חוזרים אלי בימים שרודפים אנשים עם כוונות טובות ומציגים אותם כבוגדים. באופן טבעי, אני מרגיש כאילו השנאה לענת קם ולאורי בלאו מופנית גם אלי, כך שהמאמר הזה נכתב בהרבה פחד וכאב.

שמעתי גם טענות נגד ההתנהלות הלא מקצועית של עיתון הארץ בפרשה, בין השאר על כך שפרסם את המסמכים כפי שהם, ועל הטעויות שמי יודע אם היו בהסכם המוזר עם השב"כ. מישהי כתבה בפייסבוק שהיא לא מאמינה שחשודה לוקחת יועצי תקשורת. אפשר גם לדבר אינסוף על השאלה אם ענת קם היתה צריכה לקחת שלושה מסמכים או עשרה או את אלה שהיו בשני הדיסקים, או שפשוט היא לקחה מה שהיה מסיבות פרקטיות ואולי עשתה שגיאה. כל אלה, לטעמי, הינם עיסוקים בתפל, שמזכירים את אלה שבמקרה פינגפונג דיברו על חוסר המקצועיות שלנו וניסו להפוך אותה למרכז העניין, ולא על זה שנרדפנו והפכנו לשנואי העם בגלל שאיפה בסיסית לשלום. אבל זו לא ליבת "פרשת דיסקין": מרכז הפרשה הוא שאם ילדה סטנדרטית בת 22 עם דעות יחסית מרכזיות ומשרה מכובדת נעצרת בחשאי על בגידה, זה יכול לקרות לכל אחד ואחד מכם, אז תפסיקו לשמוח.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א' נדב  On 9 באפריל 2010 at 17:35

    לגבי 9, עיתונאי נוסף, יוסי יהושע מידיעות אחרונות (שלו הציעה קם לכאורה את המסמכים לפני שפנתה לבלאו), מופיע כעד תביעה בכתב האישום

  • ינון  On 9 באפריל 2010 at 17:42

    מזל טוב על המעבר. ובכל זאת, כדאי להגיה טקסט לפני פרסומו

  • אמיתי ס.  On 9 באפריל 2010 at 17:50

    מאמר טוב.

  • mashkazg  On 9 באפריל 2010 at 18:10

    ממש טוב, רק יש לי ביקורת כבחורה: האם אתה חייב לציין שהבת של אהוד ברק לא מושכת? זה נראה לי נוגד את הטון הלבבי-באופן-כללי שלך ומכוון כסוג של נקמה בשר הביטחון דרך שארי בשרו (מושכים או לא מושכים ככל שיהיו)

  • עידו  On 9 באפריל 2010 at 18:14

    בפסקה האחרונה אתה מתוודה על הקשר הרגשי שלך לעניין, שהוא מובן מאוד, ולדעתי האישית כל הסיפור הזה נופח ע"י אנשים הסטריים מכל הכיוונים והצדדים. כולם מתחפרים בעמדותיהם, מי מסיבות של פחד רדיפה (מוצדק) ומי מסיבות של "עשה לביתו".
    בשורה התחתונה, סיבותיה של ענת קם לא משנות כי לעולם לא נדע מה עבר בראשה ובליבה. היא לא מסרה מסמכים לסוכן זר ולכן היא לא בוגדת, אבל היא כן מסרה 2000 מסמכים מסווגים, ש*כן* יכולים ליפול מידיו של בלאו לידיים זרות, ולכן היא עברה עבירת בטחון שדה שעליה היא צריכה להיענש. לא בתליה, לא בגלות לסיביר, אולי במאסר על תנאי; הרי אם החוק תקף על הרמטכ"ל כשהוא מורה על חיסול חשודים, הוא תקף גם על ענת קם, וגם כשאנחנו לא אוהבים אותו.
    בלאו לעומת זאת היה צריך להחזיר את המסמכים לצה"ל, גם כי אין לו יותר שימוש בהם, וגם כי הם אכן עלולים ליפול לידיים זרות ואכן עלולים לסכן חיילי צה"ל, שהם בכל זאת אזרחי המדינה הזו, אחינו וחברינו, ולא כולם פושעי מלחמה.
    ועל הקלגסיות של דיסקין וברק כלפי נערה בת 23 – על זה באמת אין לי מה לומר. זו המדינה וככה היא מתנהלת. וזו בושה.

  • זינגר  On 9 באפריל 2010 at 18:23

    צ'יקי כל התשובות שלך נמצאות בכל עיתוני הבוקר למעט הארץ והן מאוד פשוטות. לא יודע מאיפה הבאת את חומת מגן, אבל המסמכים הם בהקשרים מגוונים ומתקופות מגוונים על פני אזורים גיאוגרפיים שונים. זו פרשה הרבה יותר פשוטה והרבה פחות קונספירטיבית. ענת קם פישלה בגדול, היא לא גיבורה ולא קדושה היא פשוט עשתה טעות גדולה, נהגה בחוסר אחריות כלפי המדינה, כלפי המשפחה שלה וכלפי עצמה, והיא תשלם עליה יחד עם כל מכריה. הארץ עשו טעות שפירסמו את המסמכים בעיתון כי הם אלה שהובילו לענת. עכשיו הארץ מתנערים ממנה לחלוטין, בגסות וברשעות לב, ואם היית יודע מה קורה שם מאחורי הקלעים היתה חש פחות סימפטיה כלפיהם. אורי בלאו הוא עיתונאי חשוב עם סקופים מעולים אבל הוא גם פרחח קצת, וגם אם בוערת בך רוח הנעורים אתה עדיין מחויב להקפיד לכללי התנהגות מסוימים כשאתה עוסק בענייני ביטחון של מדינה שלמה. בלאו פוגע בעיתון הארץ, בעצמו, ובענת קם כשהוא מתעקש להישאר שם. הוא צריך לחזור לארץ ולהחזיר את המסמכים הסודיים, ואין שום דרך אחרת לפתור את זה. והשב"כ הוא השב"כ, ואהוד ברק הוא סתם אידיוט. אבל גם אם אתה שמאלן, וגם אם אתה אנרכיסט, וגם אם אתה מפגין בשייח ג'ראח, וגם אם אתה שונא את אהוד ברק – ענת קם, אורי בלאו ועיתון הארץ עשו טעויות גדולות וסיכנו את הביטחון שלנו. בינתיים, ענת קם היא היחידה שלוקחת אחריות על המעשים שלה. יובל דיסקין ושר הביטחון הן שתי דמויות הרבה פחות חשובות לפרשה הזאת. נדמה לי שאתה היית צריך להיות בקי יותר במה שהתרחש לפני שהתיישבת לכתוב את הפוסט עם אותן טענות שגם אם הן צפויות ושחוקות, הן מאוד רחוקות מהמציאות במקרה הזה.

  • אבנר  On 9 באפריל 2010 at 19:54

    בעיקר מעצבנת הסתירה הפנימית של אשכנזי ושות' – כשצ'יקו תמיר שיקר והגיש דוח כוזב לצבא – הרמטכל עשה הכל כדי לדחוף אותו החוצה. כשהוא עצמו עושה את זה – הוא נלחם במי שחושף את השחיתות שלו עצמו.

  • קורינה הסופרת  On 9 באפריל 2010 at 20:23

    נקודה טובה העלית אבנר. תודה. וכמובן תודה לרועי כאן. בהיר ונהיר.

  • carmitrosen  On 9 באפריל 2010 at 20:53

    דברים כדורבנות. גם הקדמת המעבר שלך לעניין, אם כי מעט מקשה על שליחת הפוסט החשוב הזה למי שהוא לא קורא מצוי שלך, למשל אבא שלי.

  • סמי  On 9 באפריל 2010 at 21:06

    הרמטכ"ל פושע ומפר חוקי בג"ץ, אך זאת לא הסיבה שענת קם העבירה את המסמכים. המסמכים הועברו כדי לסלול לענת את הדרך לעיתונות לקראת השחרור. כל מי שקורא את דעותיה הפוליטיות רואה שאין לה עניין וחצי עניין עם מוסר או צדק.

  • מני  On 9 באפריל 2010 at 21:54

    וואו ארוך. מאוד ארוך. תשמע, אין סעיף אחד בכל מה שכתבת שאפשר להתייחס אליו ברצינות. אין לי סבלנות להתייחס לכולם אז אציין רק שכבר בסעיף הראשון אתה מקשקש. השבכ דווקא ניסה לארגן הסכם חסינות זריז ושקט אבל המשא ומתן התפוצץ. שני הצדדים מודים בכך. לגבי היתר, כפי שאמרתי אין לי סבלנות אבל פעם נוספת הוכחת שאתה ליצן שמנסה בכל הכח לקפוץ מעל פופיקו המוגבל. אני די מאוכזב כי בסך הכל אני מחבב אותך וחושב שהמאבקים שאתה מוביל חשובים והייתי מאוד רוצה להתייחס אליך ברצינות.

  • יוסי  On 9 באפריל 2010 at 22:01

    קם (וכל אדם אחר שידע על כך) היתה חייבת לפעול מהרגע שהבינה שהצבא מתעלם מהחלטת בג"ץ. מי שלא פעל נגד העניין אך ידע עליו הוא שותף לדבר עבירה.

    היות שמדובר במסמכים סודיים, יתכן שקם לא היתה צריכה לפנות אל עיתונאי, אלא למבקר המדינה או גוף ביקורת אחר.

    גם לא היתה ממש סיבה להעביר אלפי מסמכים, אבל יכול להיות שהיא פשוט העתיקה תיקיה אחת מהמחשב, כי למי יש כוח לקרוא אלפי מסמכים.

    ברור שיש להעניש אנשים החושפים מידע שסווג כסודי ביותר. זו עבירת בטחון שדה ויש לקבל עליה עונש מתאים. נגיד, מאסר על תנאי, עבודות שירות, או כמה חודשי מאסר.

     

    • עמליה  On 15 באפריל 2010 at 0:40

      מצטרפת אליך בתהייה שמא יכלה ענת קם להעביר את המסמכים לגוף ביקורת או אולי אפילו ישירות לשופטי בג"ץ, שהרי את פסק דינם טוענים קם ובלאו שצה"ל הפר.
      אשמח אם מישהו עם רקע ב"איך זה עובד באמת" יגיב כאן בנוגע למה היה קורה אם קם היתה פונה למבקר המדינה או לשופטי בג"ץ. כמו כן, האם בעקבות פרסום כתבתו של בלאו לא פנו שופטי בג"ץ לחקור את הטענות כלפי צה"ל-בכל זאת, עברו כבר שנתיים מפרסום הכתבה. תודה!

  • ניר  On 9 באפריל 2010 at 22:11

    כל מי שגונב מסמכים סודיים מהצבא הוא עבריין ופושע
    וצריך לשלם על כך.
    וזה בכלל לא משנה איזה תירוץ יש לחכמולוגית הזו
    בית המשפט יקבע מה יהיה עונשה
    אבל זה צריך להיות עונש מרתיע
    על מנת שההפקרות המפחידה הזו תסתיים.

  • יובל  On 9 באפריל 2010 at 22:39

    למה כולם בטוחים שבמסצכים האחרים אין עוד חומר-נפץ שהצבא מת להסתיר?

  • ינוביצברוקה  On 9 באפריל 2010 at 23:20

    צ'יקי, התחדש על המעבר.

    מסכים איתך שהעיתונות מראה את עצמה בכל מערומיה בהתייחסות לפרשה, ובקניית הספין הבטחוני, אבל אולי ראוי לציין את מי שמפתיעה בהתבטאותה, הלוא היא רינה מצליח, שאמרה עוד כשהעסק היה תחת צא"פ (והיה אקלים קצת יותר נוח להגיד דברים כאלה):

    "יש כוונה מאחורי צו איסור הפירסום הזה, הכוונה היא להפוך את הפרשייה לבטחונית… בבסיס הפרשה הזאת יש פה רצון לנקום, מעבר להכל, ולכן הם מנסים להפוך את הפרשה הזאת לפרשה בטחונית, זה לא פרשה בטחונית, אנחנו לא צריכים לקרוא לה פרשה בטחונית. היא כן קשורה לחופש הביטוי והיא כן קשורה לחופש העיתונות. ועל המגרש הזה צריך לדבר עליה, ואסור להפוך אותה לפרשיה בטחונית, כמו שהיו רוצים גורמי הביטחון השונים".

  • בלוג יפה, מוזמנת לשלי  On 9 באפריל 2010 at 23:28

    ל"ת

  • קאנטור  On 10 באפריל 2010 at 0:00

    שימו לב לטיעון של המגיב המכונה "זינגר": ענת קם סיכנה את בטחון המדינה. למה? כי היא נהגה בחוסר אחריות. זה אולי נראה שהיא גיבורה, אבל היא סיכנה את בטחון המדינה ונהגה בחוסר אחריות. היא נהגה בחוסר אחריות מכיוון שסיכנה את בטחון המדינה, דבר שניתן להבין בקלות מעצם העובדה שנהגה בחוסר אחריות. כל אחד יכול להבין את זה, גם אלה בשייח ג'ארח, שענת קם נהגה בחוסר אחריות וסיכנה את בטחון המדינה. גם אורי בלאו, אותו סיפור, נהג בחוסר אחריות וסיכן את בטחון כולנו (שימו לב לואריאציה), וכל אחד יכול לראות את זה. לסיכום, אל תאמינו למה שאומרים לכם, אלא רק לטיעונים מנוסחים היטב בעלי רישא וסיפא, טיעונים כאלה שאומרים שענת קם סיכנה את בטחון המדינה.

  • דרור בל"ד  On 10 באפריל 2010 at 3:24

    הצגת השאלות בפרשת "יובל דיסקין" , או כפי שאני מכנה אותה – פרשת "הצגת מסמך קביל בבית המשפט הפלילי הבינ"ל בהאג וחשיפתו לציבור", עושה חסד עם הפושעים ומעמעמת את השלכותיה החמורות של אותו פרשה (להלן: פרשת פושע המלחמה אהוד ברק).

    בהצגתן של שאלות אלו כפי שהוצגו מתדמות שאלותיו של רועי צ'יקי ארד למסע ההסברה של יריב מוהר (בעל הכוונות הטובות – יש לציין) בנסותו להסביר את מניעיה של הקרן לישראל חדשה (ולא הקרן החדשה לישראל) ובנסיונו להפריד בין גורמים החפצים, בדרכם, בטובת המדינה, לבין גורמים אולטרא קיצוניים (תומכי החרם הבינ"ל? אנטי ציונים עוכרי ישראל?) אשר שיקולי הבטחון של ישראל זרים להם לכאורה.

    אך אלו, לפחות חלקן, שאלות תם, ובארגון הטרור (כך טלי פחימה וכך גם אני) המכונה גם שב"כ (כך הציונים) אין אנשים תמימים. (ראו בהרחבה תגובותיי אצל עידן לנדו) http://notes.co.il/idanl/66440.asp
    נסיון להציג את השב"כ כארגון הפועל מתוך רשלנות ולא כארגון פשע מאורגן אשר ממומן ע"י כספי משלם המיסים אינו תורם להסברה אלא להיפך, מגמד את ההשלכות החמורות של פרשה זו (להלן: פרשת פושע המלחמה גבי אשכנזי).

    1. ראו "הודעת עיתון "הארץ": התפנית בעמדת השב"כ – איום על העיתונאי בלאו".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1161951.html

    2. ראו: "אורי בלאו שחשף חלק מהמסמכים של ענת קם: לא ברחתי, החלטתי להילחם".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1161943.html

    3. מה הקשר בדיוק בין הדלפת חומרים לעיתונאי ישראלי מ"הארץ" או "ידיעות אחרונות" שיעביר הכול דרך עורכיו האחראיים ומסלול צנזורה, לבין סעיף ריגול חמור במטרה לפגוע בבטחון המדינה שבו מואשמת ענת קם? האם יובל דיסקין רואה ב"הארץ" או ב"ידיעות אחרונות" גופי אויב מסוכנים מבחינה בטחונית שקשר עימם הוא ריגול?
    –כאן נעשה מעשה יריב מוהר, המבדיל בין עיתונים לגיטימים לכאורה ובין ראש שב"כ לגיטימי לכאורה, לבין גופי אויב מסוכנים (נסראללה, זכרייה זביידי, פגישה עם ארגונים דרוזים בסוריה,השמעת דבריו של הנייה בהפגנה נגד המצור על עזה) שקשר עימם הוא ריגול (בשארה, פחימה, סעיד נפאע – ח"כ מטעם בל"ד).

    4. איך בחורה שאביה נכה צה"ל, שפנתה לגיבוש בקורס טיס, שפרסמה מאמר שבו טענה שסרבנות היא בושה למדינה ושהתנגדה למאבק האנרכיסטים בבילעין, נחשדת כמי שעשתה משהו ביודעין כדי לפגוע בבטחון המדינה? זו הרי טענה חסרת הגיון.
    –כאן נעשה מעשה קופי-פייסט מרשימותיו של יריב מוהר. מי שפנתה לקורס טייס, מי שטענה שסרבנות היא בושה למדינה (זה לא מדוייק, אך היו אי אילו השגות נגד הסרבנים) וביתר שאת מי שהתנגדה למאבק של גדולי הצדיקים בבילעין, חשודה מיידית בפגיעה בבטחון המדינה, ממש כמו אהוד ברק וכנופייתו. נסיונות נואלים "להקל" במעשיה של ענת קם ע"י שימוש בציון עובדות אלה – המוצגות לכאורה כלגיטימיות ע"י ארד ולגיטימיות בהחלט לדידו של יריב מוהר – הינם שיתוף פעולה מלא עם הפורעים הציונים. מילא אביגדור פלדמן, שזיכה בעבר את רוצחיה (לכאורה) של שקד שלחוב ושוקד על זיכויו של קצב, אך מלוחם גרילה תרבות אמיץ כמו ארד אין לקבל שימוש בטיעונים מעין אלו.

    5. במלים אחרות, בוטות יותר, אפשר להציג זאת כפוטש ונסיון להחלפת משטר בישראל מצד המערכת הבטחונית
    –תזה מעניינת. הצגתה כאירונית משמעה שיתוף פעולה עם המשטר הציוני. דבר זה קרה באוקטובר 2000 וראו את הסרט "מליון קליעים באוקטובר" בו הציונים מכים על חטא (למשל רביב דרוקר) אך בדיעבד לא למדו דבר וחצי דבר. בגלל חוסר נכונותם של הציונים, ביניהם אנשי תקשורת, ללמוד מהעבר (מי אתה שאול מופז? מי אתה אהוד ברק?)הגענו עד הלום.

    6. מדובר בטענה תמוהה ואף סהרורית מצד ראש השב"כ…האם האשמה מופרכת שכזו לא מציגה את אותו דיסקין כברנש הזוי שמבחינה פסיכיאטרית יש להגדירו כפרנואיד המסוכן לבטחון הציבור, ובוודאי לא להניח בידיו הרועדות משרה רגישה כל כך?
    –זהו נסיון נוסף, חמור מקודמיו, להקל ראש במניעי מערכת הבטחון.
    הטיעון האמיתי נמצא כאן: "שלום לא משתלם" – עמירה הס (הארץ)
    http://www.haaretz.com/hasite/spages/1084619.html
    והוא עולה למשלם המיסים 54 מיליארד ש"ח בשנה. ראו בהרחבה מחקריו של סבירסקי בנושא זה.

    7. ראו 6
    8. כאן ראוי להלל ולשבח את העיתונאי האמיץ אורי בלאו. הפרשה הבטחונית שכונתה "פרשת הצגת המסמך הקביל בהאג" ראוייה יותר לשמה המקורי: "פרשת פושע המלחמה אהוד ברק". אורי בלאו פרסם לא רק את הכנסותיו הישירות של ברק, אלא גם את הכנסותיו העקיפות. שר הבטחון התגלה כשר הבטחון המרעיב את תושבי עזה בכתבתם המשותפת של בלאו ויותם פלדמן כאן:
    http://www.haaretz.com/hasite/spages/1092125.html
    ומאוחר יותר גם כשר הבטחון המצמיא את תושבי הגדה הפלסטינים (לא מצאתי את הקישור).

    הערה חצי אישית: למרות דברי הביקורת לכאורה, אין בכוונתי לרמוז או לטעון כי צ'יקי ארד משתף פעולה עם המשטר הציוני, חו"ח. הטעות היחידה, לדעתי, שעשה ארד הוא כי "אינו מאשים כאן אף אחד בפשע רשמי, אלא פשוט מסכם אירועים ותחקירים שהופיעו בעיתונות, על ציר אחר". ישנה חשיבות מכרעת בציון שמם של הפושעים, כפי שמלמדת אותנו חנין זועבי: "בל"ד טוענת שלא מספיק להזכיר את השם של הפשע, אלא צריך להזכיר את הפושעים. אין פוליטיקה שמזהה רק את הפשעים, אלא צריך לזהות את הפושעים. קל להגיד 'יש הרג, יש פשעי מלחמה', יותר קשה להגיד מי ביצע את הפשעים הללו".
    http://news.walla.co.il/?w=//1430528

    למרות פרסום הפשקוויל על הסרבנים, יש לדעתי לסלוח לענת קם. כאדם שזכה לדברי ביקורת דומים בשנים -91-90 מפי כל משפחתי ומפי חלק גדול מחבריי, עת ישבתי בכלא הצבאי (סה"כ 137 יום במצטבר) אפשר להבין את הלחץ הציבורי ואת הלחץ המשפחתי ציוני-אשכנזי ממנו הושפעה ענת קם, ילדה צעירה ותמימה בת 19 כשכתבה את דברי הבלע. ענת קם תבין בקרוב כי טעתה. לחבריי הקרובים לקח 10 שנים אך כולם באו להתנצל והודו בטעותם. לעומתה, אין לסלוח ואין לשכוח ליוסי שריד על ואת מאמריו אשר יצאו בשנת 90 נגד הסרבנים.

    • אלון  On 12 באפריל 2010 at 0:17

      קראתי את התגובה שלך ולא הבנתי מילה ממה שאתה אומר. ואני דווקא בחור מבין.

  • chicky00  On 10 באפריל 2010 at 11:37

    לנדב
    תודה על ההלשנה

    לינון
    אני מעלה, ואז מגיה

    לאמיתי,כרמית, קורינה, אבנר, יוסי, קאנטור
    תודה

    למשקזג
    הבת של ברק כביכול קשורה להעברת מיליונים, כך שאינה שחקן צד פה

    לעידו
    אני מניח שאין בעיה לבלאו להחזיר את המסמכים. אבל הוא לא רוצה להיכנס לכלא, ורוצה גם להחזיר את הסיכום הקודם איתו, שהמקור לא יישפט.

    לזינגר
    אם הייתי יודע שיעצרו אותי לעשר שנים (למשל) בישראל, לא בגלל אשמה, רק בגלל רדיפה ציבורית, הייתי עושה את הכול כדי להקטין את כמות העונש. קראתי דוקא את כל העיתונים היום, ובגלל זה עלו השאלות האלה.

    לסמי
    למה אנשים חושדים בקריירה של בחורה בת 23, ולא מתייחסים לקריירה של אשכנזי, נווה, ברק ודיסקין שקשורות פה? מדובר באנשים שידוע שפונים לפוליטיקה, וחלקם חשודים בהשגת כספים שלא כדין, ולא נחקרו על כך ברצינות.

    למני
    אתה מתחמק. אם השב"כ יסגור הסכם חסינות לבלאו, הוא יקבל את החומרים. איך אתה מסביר שהוא לא רוצה לסגור? פשוט כי העניין הוא בלאו עצמו ולא החומרים, שלא מזיזים לו באמת.

    לניר
    האם היה צריך להעניש את בנימין נתניהו על משהו דומה בזמן שלא היתה לו חסינות? האם יש להעניש במאסר כל קצין שמדליף לעיתונאי חומר סודי? הרי זה עניין של יום-יום בתקשורת.

    לדרור מבל"ד
    הציון של זה שהיא הלכה לגיבוש בקורס טיס, נועד להראות שהיא ישראלית נורמטיבית, מהשבט, שמאל-לייט – ואם לא עושים כאלה צרות, מה יעשו לאזובי הקיר? אני חושב שאתה רוצה לתלות את האשמים, כשאלה הם עדיין התליינים. אני גם הרבה פחות רדיקלי ממך, מסתבר. אני גם לא שש מדי למשפטי האג, והחזון שלי שמרני בהרבה: אני מעדיף שפשוט העניינים יירגעו ונחיה במדינת ישראל נורמלית, כמו הונגריה למשל, או כל מדינה אחרת.

  • דרור בל"ד  On 10 באפריל 2010 at 15:06

    דרור בל"ד ולא דרור מבל"ד. אני מייצג את עצמי בלבד, לא את תנועת בל"ד ולא אף גורם אחר.

    "הציון של… נועד להראות שהיא ישראלית נורמטיבית, מהשבט, שמאל-לייט – ואם לה עושים כאלה צרות, מה יעשו לאזובי הקיר"?
    –אביגדור פלדמן בראיון למהדורה המרכזית ערוץ 10, יום חמישי 8 באפריל 2010 , שכותרתו: "ענת לא הבינה כי יושבת על פצצה"
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=711096&pid=48&typeid=1

    "היא שיתפה פעולה עם שירות הבטחון הכללי החל מהרגע הראשון, שלא כמו עיתונאי שהוזכר קודם…". (00:16)
    "אין חומר [מודיעיני] שמסתובב. אם יש חומר המסתובב, הוא נמצא אצל אדון אורי בלאו, שזכה ליחס של שירות הבטחון הכללי, הייתי אומר של VIP מהדרגה הראשונה ביותר". (02:34)
    "שימו לב להסכם של אורי עם שירות הבטחון…" (03:17)
    יעקב אילון (קוטע את פלדמן): "זה מטריד אותך מאד ההסכם שלו, אני רואה".
    פלדמן: "לא, לא מטריד אותי בכלל, אבל כבר בהסכם הזה יש תוכניות מלחמה, יש דברים כאלה ואחרים…".
    מיקי חיימוביץ': "אני מתנצלת, תם זממנו, תודה רבה לך".

    הוסף לראיון זה את הראיון בערוץ 10 עם אביה של ענת קם (יום שישי) ואת הראיון עם אמה (יום שבת) והסק מהו לחץ ציוני-אשכנזי מצד המשפחה. ידידך הטוב מתי שמואלוף ישמח לעזור לך אם תתקשה בכך. אני זוכר היטב היטב מהו לחץ ציוני אשכנזי מצד המשפחה כאשר עורך הדין ששכרו הוריי כדי לייצג אותי התרה בפניי לא להזכיר את דעותיי הפוליטיות במשפט שנערך בבית הדין הצבאי ביפו. תוכל לראות גם את הסרט אודות חמשת הסרבנים (מתן קמינר וחבריו גיבורי ישראל) כאשר הם, לפחות ע"פ הסרט, מתחמקים שוב ושוב מנסיונות התובע לשייך למעשיהם גוון פוליטי ומתמקדים, ע"פ עצת בא כוחם, בגוון המוסרי-אישי של סרבנותם.

    הכל טוב ויפה, ומדוע לא לנצל את הפריווילגיות המגיעות לנו, האשכנזים, (מתן קמינר וענת קם) לדידה של התנועה הציונית? התשובה היא ליבוביץ' ואורי בלאו, בהתאמה.

    הוסף לכך כי כבר נשמעים בקרב הציבור "הנאור" הטענות כי עיתון 'הארץ' ואורי בלאו הסגירו למעשה את המקור עקב רשלנות או עקב כוונות זדון, וקבל כי משפחתה של ענת קם, היחצ"ן ששכרו, עורך הדין ששכרו, מכוונים את חיציהם אל עבר אורי בלאו.

    רביב דרוקר מתקשה להבחין בין טפל לעיקר, בין האישי ובין הפוליטי: "גם "מסמכי הפנטגון" שדניאל אלסברג הדליף היו מסמכים מסווגים מאוד וגם הדלפתם הייתה כרוכה בעבירה. עדיין, זה נחשב להישג עיתונאי עצום ועוד יותר חשוב – אבן דרך חשובה בדרך להפסקת הטירוף האמריקני בוייטנאם". עצם ההשוואה בין האישי לבין הפוליטי באותו משפט (X חשוב מY) מלמדת מהי תפיסת העולם המוסרית של התקשורת בישראל.
    הוא מוסיף: "המקצוענות של עיתונאי נמדדת ביכולתו להגן על מקורותיו. זה הכי קשה כשאתה צריך להחיל על עצמך מגבלות שהמקור עצמו לא מבקש. להגן עליו מפני עצמו. אני בטוח שגם עורכי "הארץ" ואורי בלאו מבינים שהם לא היו צריכים להדפיס את שלושת המסמכים, שזה חשף את קם לסיכון מוגזם. […] המקצוענות של עיתונאי נמדדת ביכולתו להגן על מקורותיו. זה הכי קשה כשאתה צריך להחיל על עצמך מגבלות שהמקור עצמו לא מבקש. להגן עליו מפני עצמו. אני בטוח שגם עורכי "הארץ" ואורי בלאו מבינים שהם לא היו צריכים להדפיס את שלושת המסמכים, שזה חשף את קם לסיכון מוגזם. […] אני מאוד מבין את הפיתוי להדפיס את המסמכים. להוכיח שהם בידיך, להראות שהצד השני משקר, שהכחשותיו שיקריות, להבטיח הד ציבורי (שלא היה) [מדוע לא היה, מר דרוקר???] לתחקיר החשוב".
    http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281

    גם בארזים נפלה שלהבת, ע"פ מפלגת השלטון: "לבני מביעה צער על הדה-לגיטימציה לישראל שמובילים אויבי המדינה, ובאותה נשימה מאשימה את ראש הממשלה נתניהו בדה-לגיטימציה זאת"
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3857495,00.html
    מעל בימת הכנסת מאשים ח"כ אקוניס (או ח"כ דנון – שניהם חברי ליכוד) את מפלגת קדימה בעידוד ההתפרעויות בהר הבית מטעמים פוליטיים. בעוד שללבני ולמופז ייערך משפט צדק בבית הדין בהאג, ענת קם תיאלץ להשפט בבית דין המשתף פעולה עם כוחות הכיבוש והדיכוי החל מיום היווסדו (1948). על זה לדעתי יש לשים את הדגש, ולא על ההבחנה – שמקורה מטעמים ציוניים – בין אורי בלאו לבין ענת קם.

    "אני חושב שאתה רוצה לתלות את האשמים, כשאלה הם עדיין התליינים".
    –לו היה הדבר בידיי, הייתי מעביר את ענת קם ללונדון, כמו גם את לבני ומופז. אתה צודק באבחנתך, פרט לזאת כי איני רוצה לתלות איש, אלא להביאם למשפט צדק. ענת קם עשתה את מה שכל אדם מוסרי חייב לעשות. על זאת אין מחלוקת בינינו. המחלוקת היא על חזון אחרית הימים. אתה עדיין מדבר – מטעמים טקטיים, לא אידאולוגיים – בשפתם של הציונים. לכך כיוונתי כשאמרתי 'מעשה יריב מוהר'. אך הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות.

    עדי אופיר הפליא לנבא כבר ב2001 את השתלשלות העניינים בפרשת עזמי בשארה, 2007. הוא מתאר אחד לאחד את פרטי הפרשה בספרו 'ימים רעים' (יחד עם אריאלה אזולאי). בהקדמה לספר כותבים אופיר ואזולאי: "הביקורת המנומקת, כך קיווינו, תסמן את חילוקי הדעות המהותיים, את המרחק שממנו אנו מדברים, ותבטיח לבדה את תנאי התקשורת. אבל היום ברור כי כדי להתעקש הן על התקווה והן על התקשורת לא די בביקורת – נחוצה גם אוטופיה."
    עדי אופיר ואריאלה אזולאי -ימים רעים, בין אסון לאוטופיה (רסלינג, 2002)

    לכן התקשיתי לקבל את דבריך האחרונים: "אני גם לא שש מדי למשפטי האג, והחזון שלי שמרני בהרבה: אני מעדיף שפשוט העניינים יירגעו ונחיה במדינת ישראל נורמלית, כמו הונגריה למשל, או כל מדינה אחרת". על כך בהרחבה בתגובותיי (יש לקראם כתגובה אחת בת שלושה חלקים ולא כשלוש תגובות שונות) לרשימתו של עידן לנדו.

  • גיורא לשם  On 10 באפריל 2010 at 18:19

    צ'יקי,
    אתה יודע מה?
    בוא נשכח לרגע שמדובר במסמכים כאלה ואחרים, בעלי משמעות כזאת או אחרת.
    אני טוען שהמסמכים שייכים לציבור האזרחים. גניבתם בידי ענת קם והחזקת 2,300 מהם בידי בלאו שלא כדין הן עבירות על החוק.
    בזה מתמצה העניין, בעיקרו של דבר.
    כל השאר הוא טענות לחומרא בעונש שניהם או לקולא.

  • נילי  On 10 באפריל 2010 at 19:02

    לגבי סעיף 9 – חוסר הקולגיאליות העיתונאית בפרשה הזו הוא אכן יום שחור לעיתונות הישראלית. אחד מיני רבים. שני אירועים קודמים שחשוב להזכיר – הרוח הגבית העזה שהתקשורת הישראלית נתנה לממשלה במלחמת לבנון השניה, ובמלחמת עזה, תוך שהיא משתיקה את המוחים נגד המלחמות המטורללות הללו, ומסתירה את הפגנות הנגד, ממש כאילו תפקידה היחיד הוא להיות מכינת הקפה של דובר צה"ל.

  • קוף  On 11 באפריל 2010 at 15:04

    אתה נפלא, והיית כזה גם בפינג פונג.
    הייתי שמח גם לשכב איתך.
    אני מקווה שזה לא הופך אותי לאויב מדינה.

  • בים  On 11 באפריל 2010 at 22:02

    תודה על הדברים צ'יקי
    מטריד ומעורר מחשבה

  • Richard Silverstein  On 12 באפריל 2010 at 9:56

    I don't see a contact link here so I thought I'd leave a comment. I write Tikun Olam & helped break this story abroad. I find this post to be very suggestive & provocative & would be interested in perhaps blogging about it or even posting it or portions of it in English. COuld you get in touch with me? Thanks.

  • מיכאל  On 12 באפריל 2010 at 13:57

    בימי חלדי מזמן לא קראתי בליל שטויות כמו זה שבבלוג.ניכר כי הכותב לא מחבר לאמת כל כך.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 באפריל 2010 at 14:53

    רשימה מבריקה. שאפו

  • bognabartosz  On 13 באפריל 2010 at 20:20

    משפט ידוע בהיסטוריה היה משפטם של הזוג הרוזנברגים. יוליוס ואתל רוזנברג, שהוצאו להורג על כסא חשמלי בעבור ריגול למען ברית המועצות.. חודשים ספורים לפני הוצאתם להורג של הזוג רוזנברג הוצאו להורג יהודים בצ'כסלובקיה ובארצות הגוש המזרחי בעוון ריגול למען ארצות הברית. רבים במערב גינו את משפטי פראג, אך על המשפט בארצות הברית עברו בשתיקה.

    למי שאינו זוכר את פרשת הזוג רוזנברג, נזכיר בקצרה את הפרשה. זוג יהודים, יוליוס ואתל רוזנברג, הועמדו למשפט עקב מציאת מסמכים שהעידו כביכול שבשנת 1945 העבירו את סודות פצצת האטום האמריקנית לברית המועצות. הבסיס למשפט היו נוסחאות מתימטיות שנמצאו אצל גיסו של רוזנברג, דוד גרינגלס. כל העדים וכל השופטים, ובראשם השופט אירבינג קאופמן, היו יהודים. נידונים אחרים במשפט, ד"ר פוקס וגרינגלס, נידונו לתקופת מעצר ושוחררו. נאשם אחר, ד"ר מורטון סובול, נידון לשלושים שנות מאסר ושוחרר לאחר שריצה 17 שנות מאסר.

    בני הזוג הגישו ערעור, אך הוא נדחה. כמו-כן נידחו בקשות חנינה שהועברו לנשיא אייזנהאור. השופט העליון פליקס פרנקפורטר כתב חוות דעת שהזימה את פסק הדין של השופט קאופמן.

    השופט היהודי קאופמן אמר בנימוק לפסק דין המוות: "אני מאמין שאתם מסרתם לרוסים את הפצצה האטומית… הפשע שלכם גרוע מרצח. מסירתכם את סוד הפצצה האטומית כבר גרמה לתוקפנות הקומוניסטית בקוריאה, שעלתה עד כה בחמישים אלף קורבנות אמריקנים, ומי יודע כמה מיליונים של בני אדם עוד ישלמו את מחיר בגידתכם". דעת הקהל הייתה בעד חנינה ודיון חוזר, אך שערי הרחמים ננעלו. הזוג רוזנברג חיכה חודשים רבים לתוצאות הערעור. חוקר האטום הנודע, ד"ר אופנהיימר, אמר, כי כדי להעביר סודות אטומיים דרושים שמונים עד תשעים כרכים גדולים, ואין לייחס כל חשיבות לכמה שורות שנמצאו אצל דוד גרינגלס, שהודה שקיבלם מגיסו יוליוס רוזנברג. הקטיגור הודיע כי יובאו 118 עדים, אך למעשה הביא רק עשרים, וביניהם לא היו מלומדים הבקיאים בסודות האטום.

    בשבתם בכלא כתבו בני הזוג מכתבים אחד לשני ולשני ילדיהם בגילאים תשע וארבע. המכתבים כונסו בספר "מכתבים מבית המוות" והופיעו גם בתרגום עברי. יוליוס כותב לרעייתו, ואתל כותבת לבעלה, ושניהם מחליפים חוויות. בפרוס חג הפסח כותב יוליוס: "בעוד ימים מספר יבואו ימי הפסח, חג חתירת עמנו אל החירות. מורשת תרבותית זו הוסיפה משמעות לנו, שהורחקו זה מזה ומכל אשר אנו אוהבים על ידי פרעה של זמננו".

    ועדים ציבוריים פעלו למען המתקת פסק הדין והענקת חנינה לזוג. בין הקוראים לחון את בני הזוג היו מגדולי אנשי הרוח בעולם, ועמם הסופר היהודי הווארד פאסט. היו שהשוו את משפט הרוזנברגים למשפט בייליס ברוסיה.

    אולם המשפט המבוים המפלצתי ביותר בהיסטוריה היו משפטי מוסקבה במשפטי מוסקבה הטיהורים הגדולים חיסל סטלין המפלצת ראש הבירוקרטיה שהשתלטה על ברית המועצות, את כל ההנהגה של המפלגה הבולשביקית.

    טיהורים הגדולים הם כינוי לדרך שבה בחר יוסיף סטלין, בשנות השלושים של המאה העשרים, לבסס את שלטונו בברית המועצות, שבמרכזה חיסול בכוח של כל התנגדות אפשרית לשלטון, בין אם אמיתית ובין אם מדומה.

    טרור ממשלתי זה הופנה בעיקרו כלפי ראשי השלטון והצבא. גנרלים רבים בצבא האדום חוסלו, סופרים, אמנים, ומדענים היו קורבנות הטיהורים לצד אזרחים פשוטים שעלה נגדם חשד קל לפיקפוק בשלטונו של סטלין.

    סטלין נעזר במנגנון טרור גדול ומסועף של משטרה חשאית שנקראה בתחילתה צ'ה קה ולאחר מכן לסירוגין או גה פה או, אן קה וה דה וקה גה בה. בראשה עמדו גנריך יגודה, אשר הוצא להורג באשמת "טרוצקיזם" בשנת 1938, ולאחר מכן מחליפו יז'וב, ולבסוף לברנטי בריה.

    כחלק משיטתו, ערך סטלין דמוניזציה לטרוצקי והציג אותו כפושע נגד האומה ומקור כל הרעות החולות בברית המועצות. רדיפה זו שימשה כהשראה לדמותו של "עמנואל גולדשטיין" השנוא בספר "1984" של ג'ורג' אורוול, ספר שהושפע במידה רבה מהטיהורים הגדולים. כמו כן, על כל צעד סטלין השתמש בציטוטים חלקיים של קרל מרקס וולדימיר לנין על מנת שההמונים יחשבו שאכן הוא פועל לפי המרקסיזם-לניניזם .

    טיהורים אלו כללו בעיקר עינויים, עבודות כפייה בגולאג, הגליה, הוצאות להורג, כליאת אנשים, ועריכת משפטי ראווה, והיקפם כלל מיליוני בני אדם.

    בעקבות הטיהורים הגדולים השיג סטלין כוח כמעט אבסולוטי כנגד מתנגדיו במפלגה הקומוניסטית ויריביו האידיאולוגיים. למעשה הצליח סטלין לחסל פיסית את רוב אנשי הוועד המרכזי של המפלגה שהיו בזמנו של לנין (עד שבפרוץ מלחמת העולם השניה נותרו רק שנים מהם, ויאצ'סלב מולוטוב וסטלין עצמו), ולמעלה ממחצית הצירים לועידה המרכזית של המפלגה שהתכנסה בינואר 1934. האמצעים כנגד קורבנות אלו נעו מהגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק, עד להוצאה להורג, או התנקשות כבמקרה של טרוצקי או רצח סרגיי קירוב. מיליוני אנשים נעצרו לפי "סעיף 58" שאסר על "פעילויות אנטי סובייטיות", ואף אדם לא היה בטוח בחייו ובחירותו.

    חלון הראווה של הטיהורים הגדולים היו משפטי הראווה, שכונו משפטי מוסקבה, שנוהלו על ידי התובע אנדריי וישינסקי, אשר לאחר מכן שימש במגוון תפקידים, לרבות שגריר ברית המועצות באו"ם. במשפטים אלו הוכרחו גדולי הקומוניזם והמהפכה כזינובייב, קמנייב ובוכרין להתוודות על "פשעים" שלא ביצעו, על קשר כנגד הקומוניזם, לרוב בשיתוף מעצמה זרה כבריטניה, קשר שכלל, כמובן, גם ניסיון לרציחתו של סטלין. לאחר הווידוי הוצאו הנשפטים להורג.

    השפעה הרסנית הייתה למשפטים אלו על הצבא האדום. עד שנת 1938 הוצאו להורג רוב אנשי הקצונה הבכירה, ובראשם המפקד המבריק המרשל טוחאצ'בסקי. המדובר היה בטיהור של אלפים רבים של קצינים, עד לדרגת מפקד פלוגה. הנזק ירד ממש עד לבסיס הצבא, והפך את הצבא האדום לגוף ענקי, אך מסורבל ונטול יכולת לפעולה עצמאית. הדבר בא לידי ביטוי במלחמה הרוסית פינית שבה סבל הצבא הסובייטי אבדות כבדות ובשלבים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה, שבה הובס הצבא הסובייטי ונאלץ לסגת משטחים נרחבים של ברית המועצות. חולשות הצבא נבעו מפיקוד לקוי, פוליטיזציה של הצבא ושרשרת פיקוד לקויה.

    על משפטי מוסקבה נכתבו ספרים רבים, ביניהם הספר שתורגם לעברית בשם פרשת טולייב.
    ארתור קסטלר בספרו על משפטי מוסקבה, "אפילה בצהרים", מספר על קומוניסט נאמן שישב 20 שנה בכלא מערבי, קיבל חנינה, נשלח לבריה'מ, ושם הוכנס לכלא סטליניסטי. האיש לא היה מסוגל להפנים שזו אכן "מולדת הסוציאליזם", ולכן דימה לעצמו שהגיע בטעות למקום אחר. "אני כבר לא אראה את הארץ", אמר, "הם הביאו אותי לתחנת הרכבת הלא-נכונה."

    בין הקורבנות הרבים של סטלין היו מאות הקומוניסטים בפלסטין אשר הוגלו לברית המועצות על ידי הכובש הבריטי ונרצחו באכזריות על ידי סטלין.

    לא היה זה כלל מקרי שאנדריי וישינסקי הוא שהיה התובע הכללי של סטלין. ובזמן הצאר שימש תובע מטעם הצאר שרדף את המהפכנים.

    היה זה אותו וישניסקי שב47 היה סגן שר החוץ של סטלין אשר תמך בחלוקת הארץ כאשר סטלין מספק לכנופיות הציוניות שביצעו עשרות מעשי טבח וגירשו את מרבית העם הפלסטיני את הנשק לביצוע פשע זה.

Trackbacks

  • […] לי, והרבה יותר מכך. אני מצטרפת לדברים שכתב צ'יקי ארד בפוסט האחרון שלו על אופיה המיוחד של רשימות, ועל התפקיד התרבותי, […]

  • […] מערכת הבטחון. אני מפנה את המעוניינים לשאלות מספר 8 ו-12 בפוסט של רועי צ'יקי ארד להשראה […]

  • By וונטד « רועי צ'יקי ארד on 19 באפריל 2010 at 12:25

    […] של אורי בלאו על המיליונים שזרמו לחשבונות של בתו של ברק (שיחד עם חקירת בנו של אשכנזי סיבכה את אורי בלאו בפרשה) אפשר היה להניח שמדובר באנשים זריזים שנלחמים בנגע […]

  • By » מעבר כף היד האחת on 16 באוגוסט 2011 at 6:35

    […] לי, והרבה יותר מכך. אני מצטרפת לדברים שכתב צ'יקי ארד בפוסט האחרון שלו על אופיה המיוחד של רשימות, ועל התפקיד התרבותי, […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: