עלילות האביר סילבן שלום + השקה בבאר שבע של מעין

אירוע הכתרת סילבן שלום בתואר אביר בבית השגריר האיטלקי המה נשים נוצצות בפרוות, שהידסו ליד התמונות שלעתים מסגרותיהן המוזהבות היו גדולות מהציור עצמו. במרכז הוילה מנווט יצחק אלדן, שמציג בפניי כרטיס ביקור של שגריר ונשיא 'מועדון השגרירים בישראל' כשהוא מוסיף "אני נשיא, אל תוריד אותי בדרגה". "זה אירוע קלאסה", הוא מסכים איתי, לאחר שהוא נוזף בכך שהארץ לא סיקר את האירוע האחרון של 'מועדון השגרירים'. ולבסוף הוא זורק, כאילו כדרך אגב: "גם אני קיבלתי את תואר האבירות לפני שנתיים".

אני מרגיש נבגד ומרומה: דקה קודם, נאמר לי על ידי אנשי השר שסילבן שלום הוא הישראלי הראשון שזכה בתואר האבירות הזה. וכאן מתערב יונתן פצ'יפיצ'י, סגן יו"ר איגוד עולי איטליה ומומחה לתארי אבירות בארץ המגף: "אתה קיבלת תואר בדרגה רביעית או חמישית. וסילבן בדרג ב'". כדי לרכך את ההשפלה, אני מציע את עצמי כחבר במועדון השגרירים, אך אלדן דוחה אותי בתירוץ שאיני שגריר.

מדוע ואיך זכה סילבן שלום לפתע כך בתואר אבירות איטלקי דרג ב'? נהג המונית שהסיע אותי למקום,  הראה לי את החווילה של השר, מרחק שני בתים מבית השגריר האיטלקי. כך שיתכן שהשכנות סייעה. עם זאת, לטעמי אם יש אדם שמגיע לו תואר אביר כאן, הרי זה סילבן שלום. שלום מייצג בקיומו את האופטימיות הישראלית. לא ברור מה הוא: פעם ימין, פעם שמאל. פעם עם העניים, פעם עם העשירים. ועם משב רוח חיובי כזה, מדוע שלא יהיה גם אביר איטלקי או הרצגוביני?

בכל מדינה אחרת מדינאי נבון היה בורח מקבלת תואר ממדינה שנמצאת במצב נלעג כשל איטליה השקועה בשערוריות המין של ברלוסקוני. מצד שני, כל מדינה בעולם היתה בורחת מלהעניק תואר לשר של ישראל של נתניהו שסירב להקפאה. כך שלמעשה מדובר בשני מצורעים שמשבחים זה את פניו היפות של זה. אף שאי אפשר להתעלם מכך שהאירוע היה נחמד בסך הכול, משב רוח אירופי בלב איזור עולה בלהבות. כשבלוב ובחריין יורים באמבולנסים,  כאן, לא הרחק מבריכה מופזת בנוגה תכלכל, מושמעים קטעי אופרה ארכניים ונערים ענוגים מהלכים עם חלילי צד.

אל הוילה נכנסת רעיית השר ג'ודי ניר מוזס עם מכנסי אופנוענים הדוקים מעור שחור, ומפל תלתלים אדירים שנותנים לה מראה של אריה בר-מזל. אי אפשר שלא להעריץ את הסגנון. לצידה, סילבן בחולצה ורודה.

צוות טלויזיה איטלקי פונה לראיין את סילבן. האביר מוכר להם איזה קשקוש על אירן. מאחוריו, ג'ודי מצטלמת עם נשות ויצ"ו עם שרשרת שבקצה שלה משולש. אני מתבדח עם בנות המשרד לשיתוף פעולה איזורי. בגלל שאני היחיד באולם מתחת לגיל מסוים (מלבד שני הקטינים עם חלילי הצד), הן מזהירות אותי מכך שלא רק האיטלקים, גם האיטלקיות מטרידות את הגברים מינית.

אני פונה ללי גת, הדוברת היעילה של שלום שאני מכנה 'המטאור', ומבקש כמה מילים על התואר והיא אומרת: "איטליה היא ידידת אמת של ישראל. בהיותי שר חוץ פעלתי לשפר…".

–         מה הכוונה, לי, לא היית שר חוץ?

"הייתי שר חוץ ובהיותי שר חוץ פעלתי…".

-שניה, את לא סילבן שלום. את לי גת.

"חשבתי שאתה רוצה ציטוט מסילבן שלום".

את המבוכה קוטע טקס משיחת סילבן לאביר. האוירה דרמטית. השגריר, לחוץ מעט, גוחן מאחורי השר, ומניח עליו צעיפון ירוק שבקצה שלו צלב משונה דרג ב', כמוהו ניתנו רק 4975 (על פי ויקיפדיה). אני נרגש. אבל ג'ודי יותר: היא בדיוק קמה לצלם עם הסלולר ומסתירה לכולם. בזמן החלק האמנותי, היא מעלה את התמונה לטוויטר. קודם לכן צייצה: "עוד שניה אני אשת אביר". בתמונה של ג'ודי, האביר סילבן נראה כתינוק חמוד שקיבל רסק בננות, מסמיק ומבריק וורדרד.

על במת הנואמים, סילבן שוב מקטר על אירן, אבל הפעם עם הסרט הירוק המטופש שמעניק לממבו ג'מבו הזה תנופה של גיחוך.

ואז תורה של ג'ודי לקבל עיטור. היא זוכה בסיכה של ויצ"ו. ואשה נחמדה מהארגון מסבירה: "את זה ויצ"ו. את מסמלת את ויצ"ו. וחוץ מזה, את שכנה נהדרת". צירוף מקרים: מתגלה שגם המנהלת מויצ"ו היא שכנה. מישהו בדיוק נכנס לוילה ולא מבין מה קורה. אני שומע אותו שואל "מי זו ג'ודי?". וכשעונים לו הוא נוהם, "אבל מי זה סילבן?". בהמשך הערב, ג'ודי מצייצת לפתע: "בא לי לארגן מהפכה נגד השחיתות בארץ. הולכת לבדוק איך מרימים עצומה באינטרנט".

(גרסה מקוצרת פורסמה במוסף הארץ לפני כמה ימים)

—-

השקת מעין הדרומית תתקיים מחר, יום שני, ה28 בחודש, ב21:00 בעשן הזמן,

מעין מתארח בעשן הזמן באר שבע, רח' רינגלבלום לאירוע של שירה, מוזיקה וריקודים, להשקת מעין והמוספים: גרילה תרבות, מיכל דר והחדש והרע, וגם קצת של ספרי החלום הישראלי, שהרבה ממנו קורה בעיר הולדתי.

בין האורחות: נעם פרתום, רועי צ'יקי ארד, אייל בן משה, ג'ייסון דנינו הולט ועוד. כניסה חופשית. כולכן מוזמנות.

הירשמו בפייסבוק