ארכיון תג: רמי לוי

המלחמה הבאה של ישראל?

מול חופי ישראל נתגלה מאגר גז טבעי שיספק אולי 70 שנה של חשמל נקי. זו תגלית מרתקת ומופלאה שהציבור עדיין לא קולט את משמעותה, וכדרך השעה בישראל, לא שמעתי כמעט דיון רציני בנידון. נראה כי הרבה יותר מילים נכתבו על כמה מפלצתי הוא אותו ילדון מרושע, שלגם 50 בקבוקי יין עישן 40 צינגלך ואכל שבע חתיכות כנאפה ואז דרס את הבן של השופט. חשוב לדעת שגילוי של משאבים טבעיים גדולים עשוי גם להרוס כלכלות של מדינות, אם לא נוהגים בו בחוכמה (הסבר למה).

עם זאת, התמלוגים שהמדינה נוטלת על הגז הזה שיהיה במרכז חיינו ב70 השנים הקרובות הם אחוז זעום ביחס למה שמדינות אחרות לוקחת. המספר הרשמי הוא 10.5 אחוז כתמלוגים ישירים, ועוד כ20 אחוז מס, מול הרבה יותר מ50 אחוז בכל מקום מתוקן ולעתים גם 70 אחוז. כלומר, המדינה (כלומר, אני ואתה ואת, הקוראת) יוצאת כאן פראיירית ומזיקה גם לדורות הבאים. היא שנים עודדה את התחום מבחינת מיסוי, אבל כשהוא מצליח, הנכסים שלה, הגז ששייך לה, נלקח לטובת כמה ברנשים. תמיד כשאנחנו מדברים על שטח זה או אחר שנותנים לפלסטינים, שטח שכולו מלא בפלסטינים ושלמעשה אף ישראלי שאני מכיר לא מגיע אליו, אומרים שישראל פרייארית, אז הנה כאן מדובר בכך שיצאנו פרייארים. לקחו לנו כסף, וגם לבנינו ולנכדינו אם יהיו. על כך, כתבו אגב עוד רבים באינטרנט.

בתגובה, אנשים שונים (שרבים מהם קשורים בעסקים לאנשי הגז. ממליץ לשים את שם החברה שלהם בגוגל או את שמם להוסיף את השם יצחק תשובה ולהבין למה הם טורחים לכתוב) טענו שלהעלאת אחוזי הזכיון כעת דומה לכך שהמדינה תיקח פתאום עוד כסף מחברות הייטק, כי הן מצליחות. זה טיעון מטעה, חברות ההיי-טק לא שואבות גז ששייך למעשה לציבור. אין כאן רצון להלאים אפילו את הגז מצד המדינה (צעד שאני תומך בו, אגב, תוך פיצוי תשובה. הגז הרי הוא משאב שלנו, כמו גם כל המינרלים בים המלח), אלא פשוט לקחת אחוזים סבירים, כמו מדינות קפיטליסטיות לגמרי אחרות, ושגם תשובה יקבל כמה מיליארדים, בגין לקיחת ומכירת משהו ששייך למדינה (כלומר שוב, לי, ולך הקוראת). למעשה, הכסף מהגז יגיע ממכירתו למדינה: מכירת משהו ששייך למדינה למדינה.

כותבים אחרים היו חצופים עד שהגדירו את העלאת התמלוגים לאחוז הסטנדרטי כגניבה. לפני שנה העלה בנק הפועלים את העמלות של עמותת מעין שאני עומד בראשה מ10 ₪ לחודש למשהו כמו 50 ₪ לחודש, פי חמש בלי להודיע. פתאום ראיתי, באיחור של חודשיים, בדפי החשבון שהתעריף עלה. פניתי אליהם וביקשתי תגובה לבלוג והם מיד חזרו בהם, בחוכמה (הכנתי על כך פוסט והתעצלתי להעלות). כלומר, הם העלו פי חמש את התמלוגים המתקבלים מעמותות בין לילה, בלי לספר להן, במה הדברים שונים? (אם אתם מנהלים עמותה, אתם מוזמנים לפנות אלי ואתן לכם את האימייל של דוברת הבנק עופרה פרויס, וכך תחסכו 500 ₪ בשנה לעמותה).

העלילה מסתבכת. הופיעו כמה ידיעות מוזרות על כך שלבנון לוטשת עין למאגר. העיתונות לעגה להן, וגם לי הן נראו קיקיוניות, כי הסתכלתי על המפה והשדות נראו מול חיפה ולא מול לבנון. אחד השרים אמר שהלבנונים פשוט רוצים כל דבר שיש לישראל. בוואלה היתה כותרת "גם נסראללה רוצה תמלוגים".

אלא שהשבוע בוויינט הופיעה בסופ"ש ידיעה שקצת שינתה את מהלך הדברים, אף שאיני מומחה לחוק בינלאומי. מוסבר בה שישראל מחשבת את שטחה הימי על פי הקו ממטולה, בעוד לבנון רואה את הגבול הימי כמתחיל בראש הנקרה. כלומר, הגז של צידון נחשב היפותטית שייך ליצחק תשובה על פי החישוב הישראלי. על פי ההגיון הבריא, לבנון כאן צודקת, מודדים גבול ימי מהים ולא מההר, ולכן חלק ממאגר הגז, אולי חלק קטן, שייך, מה לעשות, גם לאזרחים הלבנונים. ויש גם את זה.

הקידוחים עצמם נמצאים בתוך השטח הישראלי, אבל המאגר העצום בגודל 2000 קמ"ר (להשוואה, גודלה של ישראל בתחומי הקו הירוק 20700 קמ"ר) גולש בחלקו כנראה לשטח קפריסאי ולבנוני. למעשה, קידוח גז משותף והגון עלול להוות התחלה של יחסי שכנות ושיתוף עם לבנון, אלא שכאן שוב ישראל מתנהגת באופן בריוני שמעורר חשד ומנכיח את הסטריאוטיפ על הישראלי הרע (כישראלי, איני מסכים איתו. הישראלים הם אנשים טובים. הממשלות מתנהגות ברוע כלפי חוץ וכלפי פנים). שימו לב לניסוח המתנשא באתר ביזפורטל : "ככל שעובר הזמן והאזור בו שוכנת ישראל הולך ומתברר כבעל פוטנציאל גדול באמות מידה בינלאומיות, סביר כי כל זב ומצורע יבוא בדרישות". ככה מוגדרת מדינת לבנון הריבונית (פחות או יותר) שרוצה את מה שיתכן מאוד ששייך לה.

וכאן אני רוצה לקפץ לנושא אחר – האירוע של גרילה תרבות השבוע עם תושבי שייח ג'ראח שמרמיט כתב עליו באופן מוצלח מאוד. על כל פנים, במהלך האירוע רואיינתי לערוץ 1. הכתב החביב שאל אותי אם איני מרגיש רע מכך שהיו תכנים אנטי-ישראליים באירוע, כי הוא התקשה לשמוע אותם. לא הבנתי למה הוא מתכוון, כי השירה לא היתה אנטי-ישראלית, אלא נגד המתנחלים שגונבים לאנשים בתים והם נאלצים לישון ברחוב. ואני רואה את ישראל כמשהו שלא רק גונב בתים לאנשים, אלא כולל גם דברים אחרים: אנשים שהולכים לים ונעקצים ממדוזות, להקות גרועות, צפוניות, מוכרות באמ:פם, וגם אותי. אם היו מעליבים את ההולכים לים ואת המוכרות באמ:פם ואת הלהקות הגרועות, הייתי בוודאי מרגיש תחושה אנטי-ישראלית. האם הכתב התכוון להדס גלעד שקראה שיר של זלדה? ואז הוא אמר שמישהו (המשורר יובל פז) קרא שיר על המשט, ששאל מה היה קורה אילו. ובכן, השיר נסוב על כך שבמשט החיילים יכלו גם לזרוק פרחים. זה נראה לכתב כשיר אנטי-ישראלי וזיעזע אותו. אמרתי לו, שאני רואה את עצמי פרו-ישראלי הרבה יותר מביבי ושטייניץ, שלא אכפת להם שרוב הישראלים יהיו רעבים, וירויחו כולם שכר מינימום עלוב. ואני הרבה יותר פרו-ישראלי מאנשי עסקים מזהמים, כי אכפת לי מאדמת הארץ. כאן אני חוזר לנושא הפטריוטיות ולגז הטבעי.

שימו לב לניסוח התוקפני של ביזפורטל, שתומך בכך שלא נתייחס לדין הבינלאומי ובכל מחיר עלינו לחמוק מלהיקלע למשפט בבית דין בינלאומי. את ההמלצה לא ללכת על החוק הבינלאומי אלא פשוט לפעול בשטח יזם אדם בשם עו"ד משה שחל, שר האנרגיה לשעבר וכיום עורך דין של אחת הקודחות, חברת נובל אנרגי (וגם של האחים עופר, על הגל). כך מתארים בהערכה את הצלחת דוקטרינת משה שחל באתר:

בכך ישראל נמנעה בעצם מלהרחיב את המים הטריטוריאליים שלה בהתאם להגדרת "אזור כלכלי מיוחד" ובעצם הולכת לפי הכלל – החזק שולט. קרי, פיתרון משברים במישור צבאי ומדיני ולא בבית משפט בינלאומי.

אגב למי שזוכר את הויכוח על טאבה, שבה היינו משוכנעים שהיא שייכת לנו, אבל המציאות היתה שונה לגמרי. הויכוח על טאבה הרס את המומנטום של השלום עם מצרים, ובסוף גם הפסדנו את פיסת הקרקע הזעירה הזו. מה שמראה לאן מובילה החוכמולוגיה של פעולות נכלוליות בעידן המשפטני שהעולם צועד אליו.

מוזר אגב שיש ערבוב בין המדינה וחוק שהיא מנסה להעביר או לא להעביר, לבין אותו משה שחל, עורך דין פרטי, של חברה אמריקאית, במקרה הזה (אייטם המציג נספח אחר של המקרה במקומון  הנערץ של זכרון יעקב). עוזי לנדאו, איש ימין שאני דוקא מעריך בדרך כלל ושפעם ידעתי לחקות, אמר שיהיה מוכן להגן על התגלית הישראלית-אמריקאית: "לא נהסס להגן בכוח על מאגרי הגז הימיים". כלומר, לפיו, ישראל תפתח במלחמה אם לבנון תרצה להחזיר את הגנבה-כביכול. וכך, לפתע, התגלית שוב היא לא עסקו של תשובה ושל המשקיע האמריקאי, אלא עסק של כולנו, עניין פטריוטי שנלחם עליו עד טיפת דמנו האחרונה. כלומר, יש כאן הלאמה מבחינה מסויימת, אבל הפרטה מבחינה אחרת. צה"ל יהיה מוכן להילחם עם מדינה אחרת, כדי להגן על עסק פרטי, שמתקמצן על הענקת תמלוגים כנהוג בשוק כמה דקות קודם לכן. זוהי הפטריוטיות החדשה, הפוסט-פטריוטיות, שכמו סרט האנטנות הצהבהב של גלעד שליט במימון איתוראן, רשת הסופרים של רמי לוי ועוד חברה שהצטרפה יותר מאוחר, קשורה לא לאהבה למדינה אלא לאהבה לאומית לחשבון הבנק של איש עסקים (למה איתוראן ורמי לוי לא תרמו בלי לבקש קרדיט בעמוד הראשון כמה ימים רצוף?). ומי יודע, אולי המלחמה הבאה תפרוץ כדי להגן על חשבון הבנק של אדם כזה.

צריך גם להיזכר בפועלה של משפחת עופר, שיתכן וסכסכה אותנו עם הטורקים בהקשר לפרשיה בעייתית אחרת שלהם. ובקרוב, תסבך אותנו עם הכורדים והעירקים.

בינתיים, אני ממליץ לכולם להירשם לקבוצת הפייסבוק 'גם אני רוצה תמלוגים מהגז'.

roy chicky arad blog in google translation version

%d בלוגרים אהבו את זה: