Tag Archives: עופרת יצוקה

התפכחתי: עם כל הכאב, המלחמה הזו מוצדקת לחלוטין

 1. סליחה, התפכחתי

אתמול ראיתי קצת טלויזיה והשתכנעתי: המלחמה הזו, עם כל הכאב, בעצם טובה, נכונה, מוצדקת, אפילו כיפית, מחממת לבבות. זה לא מה שהיה. הפעם, ידידיי, מה לעשות, זה אחרת לגמרי. אשכנזי החלוץ הוא כלל לא חלוץ האשכנזי. ראו, אני הייתי מגדולי המתנגדים שלה ובין מי שערכו אסופת שירה של אנשי רוח (חולי רוח!), אבל הנתונים והתמונות מדברים בפני עצמם. והפרשנים מדברים בפני עצמם. התפכחתי. שגיתי. הטעיתי את הציבור שסמך עלי. אני לוקח אחריות. לא ציפיתי את ההצלחה המפוארת של המבצע הקרקעי הנקייני, לא ציפיתי למהלך הכירורגי של המבצע האוירי שבו מתו רק מעט מאוד ילדות, ואם יותר לי  – לא אסתטיות במיוחד, ועם שמות לא קליטים. לא ציפיתי את השלב השלישי המדוברר, שהוא כדרכם של שלבים שלישיים, יהא מוצלח. אמנם המלחמה לא תביא להפסקת הקסאמים, אלא רק להגדלת הטווח שלהם ואת כמות הנפגעים. אבל הורדת הקסאמים היא לא הסיבה למלחמה שנפתחה בגלל הקסאמים, אלא המלחמה עצמה היא הסיבה למלחמה, אף שאנחנו נגד מלחמות, ואולי דוקא בגלל זה אנחנו יוצאים למלחמה הזו.
אמנם המלחמה נעשתה כדי לקדם את ברק בבחירות, אבל יש בכך הגיון, כי הצלת ברק חשובה למדינה. אני שואל אתכם, קוראי: איך אדם כל כך נחמד ופטריוטי וכה לא סחבק, יקבל כל כך מעט מנדטים ואז יאלץ לעבוד אצל סמי עופר כאיזה סמנכ"ל? חשוב להשאיר אותו בפוליטיקה. ובעסקים, הוא יכול לגרום להמון חברות לפשיטת רגל, ובימינו אינכם רוצים להיות אחראים לפיטורים. ואתם רוצים שיהיה בעל פינה קבועה בארץ נהדרת? ממש לא. הדבר יפגע בהפקות המקור בישראל בצורה בלתי ניתנת להערכה ממש!
טוב, אמנם מתו המון ילדים ונשים (חלקם אגב, גברים חמושים בני חמישים מחופשים לנשים וילדים ופעוטות. אין גבול לכושר ההתחפשות הנאצי של אנשי החמאס), אבל מה לעשות שהם הסתתרו בשכנות למחסני פצמ"רים, גראדים ומספרות יוקרה, שידוע בהן אנשי חמאס מתגלבים. תגידו לי, מי גר על מספרה בתקופה כזו? מי עושה מניקור? קאוקג'י!
וכן, היו גם על נתונים שלא לקחתי בחשבון. כשהייתי נגד המלחמה, ממש רק בתחילת השבוע הקודם, שכחתי בעצם שאני תושב תל אביב ומשלם לה ארנונה (יש לי גם כרטיס תושב שהשגתי כדי להשיג מנוי זול בבית אריאלה, עניין חמור כשלעצמו שפוסל אותי גם לדבר נגד מלחמת עירק ופוקלנד והמלחמות הפוניות עם קרתגו), ולכן אין זה זכותי לדבר נגד המלחמה בשדרות, מה גם שלא איבדתי עין במלחמה הזו. אני אמנם באר-שבעי, אבל החשוב זה המקום שבו מוצב המחשב. למרות שעכשיו כשאני בעד המלחמה כמו ציפי לבני מרמת החי"ל, המצב שונה בתכלית. למה? והמבין יבין תובב"א. אז נו טוב, אמנם המלחמה תחזק את חמאס בעזה וגם קצת בעולם הערבי, אבל מגיע להם. אמנם ישראל תהפוך למצורעת, אבל נו באמת, עדיף להיות אמיצים גם אם תורכיה תצנן את יחסינו עימנו. וקטאר? מי צריך את קטאר עם יד על הלב. מה יותר כיף? פיצוצים מטווחים בצילום לילה או נסיעה של איזה חנון לקטאר? אמנם המלחמה תהרוס את האופטימיות של ימי כניסת אובמה, שיכולה להביא להסדר עוועים כלשהו, אבל זה הטריק, חברים. ושוב אין טעם למסור יותר מידע, המבין יבין תובב"א.  אמנם המלחמה יכולה להוביל להתפתחות רעות מול לבנון כמו המלחמה הקודמת הכושלת בעזה שהביאה לעוד חזית בצפון… (נכתב לפני הקטיושות אתמול) המממ… לבנון? טוב, אני מנצל במה זו גם להצטער גם על דברים קודמים ותמוהים ואפילו חמורים ובוגדניים שכתבתי נגד מלחמת לבנון השניה. זכותי אמנם לכתוב, זו דמוקרטיה, אבל איך השלטונות לא עצרו אותי באיזו מכלאה. כתבתי – היום זה נראה מופרך לחלוטין – שמלחמת לבנון זו טעות. כמה אידיוט ועיוור (וחלאה, במקרה שלי) אדם (?) יכול להיות. כנראה יש לי את הגן הזה נגד מלחמות רצחניות וחסרות תועלת שדיברו נגדו בוויינט. מזל שאני מתכנן ניתוח עיקור, כדי שילדיי לפחות יתמכו במלחמות העתיד של אהוד ברק ושל גלעד ארדן. איך אדם יכול להתנגד למלחמה חסרת תועלת ונכונה כל כך? 90 האחוז שתמכו במלחמת לבנון השניה, הוכחו כצודקים. חשבתי אז שהמלחמה תחזק את חיזבאללה, טוב, היא אמנם חיזקה, אבל כנראה טעיתי, כי כתבתי את זה גם אז מבית קפה תל אביבי. ואני שואל אתכם, בעלי המעט שכל: איך דבר שנכתב מבית קפה יכול להיות נכון? אילו רק הייתי נוסע לצפון עם הלפטופ באותו זמן, הכול היה שונה. לפחות הייתי נוסע לאיזור של אקירוב, שהוא הרבה פחות בועתי ממרכז תל אביב שבוחר בדב חנין ב80 אחוז ונבהל ממגדלים יפים ומהעסקת עובדי-קבלן על ידי העירייה ושאכפת לו שסוגרים מפעלים בדרום.
גם אז, במלחמה הקודמת, אחז בי איזה דיבוק, קפץ לי הפקק, חשבתי שהמלחמה לא תחזיר את השבויים ושהם בעצם מתים, כנראה טעיתי, עובדה שאחרי המלחמה – לא הרבה אחרי – חזרו החטופים ואפילו קיבלנו ארונות יפים בבונוס, מעץ ארז. לא איזה איקאה או רים, עץ ארז. ואתם אומרים שהם מתים, אותם חטופים ששמם נשתכח מזכרון הציבור ושאימותיהם רצו לבחירות בנהריה כמספר 2? חבורת תבוסתנים. חכו, בואו נראה, עדיין לא בטוח לטעמי שהם מתים. צריך לצבוט אותם, דבר שלא נעשה על ידי כוחות זק"א. הרי החזרתם בשלום היתה הסיבה למלחמה המוצדקת הקודמת, כמו שהקסאמים עכשיו.
תמיד אומרים שצה"ל מסיק את המסקנות של המלחמה הקודמת ולא הנוכחית, הפעם צה"ל מנסה לנצח את המלחמה הקודמת. אל תפריעו לו. תנו לאשכנזי הזדמנות, תנו לו צ'אנסה, כמו שאמר פרס בבחירות 96 לפני שחטף אפרשזיף רך לפנים. ההיסטוריה והסטטיסטיקה בעדנו: אדם בשם אשכנזי מעולם לא עשה מלח
מה והפסיד, ואתם כבר מבאסים אותו? האם יש מדינה שהיתה מופצצת בפצמרים וקסאמים על ידי מדינה שכנה שנמצאת במצור כמה שנים ולא היתה מחריבה אותה? זה עניין של כבוד עצמי. הם הגזימו. הפלסטינים בעזה צריכים ללמוד לקבל את סגירתם ההרמטית ברוח טובה ובהומור יהודי בנוסח שלום עליכם ורובי ריבלין. אז שיאכלו חובזות. אז שלא יהיו להם אספרינים וכימותרפיות. אפשר לחשוב שאנחנו זוללים פה קוויאר, עם כל המיתון הזה. זה רק דיאטתי לאכול פחות. זה גם אורגני, והחברים הטובים ממרצ אוהבים את זה.
הרי מה מציעים מתנגדי המלחמה הטובה? מה הטעם בחידוש התהדייה ובשקט ארור ומבהיל בשדרות, שהוא רק מסווה, כשאפשר להרוג ועוד לקבל קסאמים אחר כך ואז שוב להרוג ולהיתקע (כי מה הטעם שנכנסנו אם יורים קסאמים). הפסקת אש היא טעות איומה ורק תגרום לחימוש חמאס ולכך שבמנהרות יתחילו להעביר מכונות כביסה גדולות תוצרת גרמניה, תוצרת סימנס הנאצים! אז מה אם יהיה שקט קצת לתושבי הדרום? אנחנו רוצים שהנייה יכבס את בגדיו ואת גופייתו?! זה בזבוז מים. גלעד שליט שבוי והנייה עם תחתונים מכובסים?!
וכן, יש לי פתרון לבעיות עזה, לאחר שהמלחמה תגביר את הקסאמים ואולי תוסיף עוד חטוף חטופי לרשימה, תביא לעוד הרוגים בשני הצדדים, ותביא לבערה מן הסתם בעוד מקום בעולם שאיש לא צופה, כדרכן של מלחמות. הפתרון הוא גאוני: חידוש פרויקט הלביא. אי אפשר לשתוק כשנופלים קסאמים. צריכים לעשות משהו. אנחנו צריכים מטוס לכל מאה אלף אזרחים. מטוס כחול לבן, משלנו, עם מערכת קשר תוצרת אלתא ואתא ותטא, וטילים עם שמות תנכיים כמו אחשדרפן. שיהיה מותר גם לאזרחים עצמם להטיס, זו דמוקרטיה. אולי אפילו הפצצה דרך סמס, בשיתוף עם שידורי קשת ורשת. אנחנו צריכים מטוס יפה ואוירודינמי שיעוף בבום על-קולי ויזיז את השיער היבש של אולמרט, ירטט את פדחתו של אהוד-ברק, יניע את הפן הדהוי של לבני, יזלזל את שיערו המוזר של בנימין ביבי נתניהו. הלביא עוד ימריא, חברים. איפה ארנס? יש לו בלוג?

פורסם גם בוויינט

ואגב אם לא השכנעתם שהמלחמה מוצדקת אתם מוזמנים להנות מהטקסט של הפובליציסט עופר נמרודי (גילוי נאות: ידיד אישי, נסענו כמה פעמים ביאכטה שלי לרודוס יחד)

עוד הישג של המלחמה שלכם (מתוך ניו יורק טיימס של היום)

With each passing day, and eachPalestinian death, the popularity of Hamas and other radical movements has ratcheted higher on the Arab street.

2. דיאלוג שהיה

-"שמענו את הדעה שלך, או.קי, אז מה אתה מציע?"
-"לדבר עם חמאס ולהגיע איתם להפסקת אש תמורת פתיחת עזה ונורמליזציה. אם ייכנסו אוכל, נפט ותרופות, חמאס לא יירו קסאמים".
-"אתה יודע שאי אפשר לדבר איתם. אתה לא יכול להאשים את כולם כל הזמן ולהתנגד לכל מלחמה אוטומטית. יש לפעמים מלחמות שעם כל הכאב צודקות. בוא נראה אותך, אז מה אתה מציע?".
-"אני מציע להגיע איתם להפסקת אש".
-"אבל אסור לדבר איתם. זה בלתי אפשרי. אתה יודע מי אלה? חלאות אדם. המשך של איראן. זה לא נגד הכיבוש, הם היו הורגים אותך על המקום. שמעת מה אמר משעל? אז מה אתה מציע. תן לי הצעה אחת".
-"אני מציע לפתוח את עזה ולא לעשות חיסולים ושהם בתמורה יפסיקו את הקסאמים. זה ההסכם שהם רוצים, אני חושב".
-"אי אפשר לחתום על דבר כזה. בשביל זה צריך לדבר איתם. אסור לדבר איתם. הם רוצים להשמיד אותנו. קראת את האמנה של החמאס? צריך לנקות את עזה מהאנשים האלה. אז מה אתה מציע?".
-"להגיע איתם להסכם".
-"אבל הם רוצחים, הם נאצים, הם יותר גרועים מהנאצים. הנאצים לא הסתתרו מאחורי ילדים. החמאס חתיכת פחדנים. שמע, אני גם שמאל כמוך, אבל יש מציאות. אני רק רוצה ממך שתענה לי על שאלה אחת. אתה מוכן?".
-"כן".
-"מה אתה מציע?"
-"אני מציע להגיע איתם להסכם".
-"אבל ברק ניסה הכול. שמעת מה הוא אמר".
-"ממתי אתה מתייחס אליו ברצינות? לפני שבועיים פה צחקת עליו שהוא שלומיאל מוחלט ואידיוט".
-"אנחנו מדברים על ברק. הוא נתן להם משאיות והם הפציצו".
-"ברק לא הגיע איתם להסכם שיפתח את עזה כמו שהם רוצים. הוא ארגן את המלחמה בדיוק לכריסמס ולפני שאובמה עולה, כדי להספיק כמה שיותר".
-"עזוב, אתה מאשים כל הזמן, אתה אטום לגמרי. נחזור אחורה: אני שואל אותך מה אתה מציע. אם יש לך פתרון, אני אוכל את הכובע".
-"הפסקת אש. אני שואל – מה אתה מציע? הרי המלחמה רק תעלה את הקסאמים".
-"אתה מחליף נושא ולא עונה לי על השאלה. תגיד לי מה אתה מציע".
-"עניתי לך כבר שצריך לדבר איתם ולהגיע לאיזה הסכם".
-"אתה אוהב אותם? אתה חושב שטוב לפלסטינים איתם?".
-"לא. אבל הם שולטים שם ולכן רק איתם אפשר להגיע לאיזה הסכם".
-"שמע, זה הגיון של שינקין. לך תגיד את זה בשדרות. לך תדבר איתם על הפסקת אש שבה החמאס מתחמש".
-"אבל בכל הפסקת אש הצדדים יכולים להתחמש".
-"שמע, אתה חי בבועה תל אביבית. שותה אספרסו כל היום"
-"גם אתה גר פה. אתה גר בבן גוריון אני בבן ציון, מה ההבדל? ואני שותה קפה שחור".
-"אתה ממש ציני בזמן מלחמה. אבל בניגוד אליך יש הנהגה והם צריכים לעשות משהו, לא? לך אין הרי הצעה. מה אתה היית מציע?".
-"לדבר איתם"
-"די. תציע משהו ריאלי".
-"למה אי אפשר לדבר איתם?".
-"זה דבר שאי אפשר".
-"אפשר לדבר עם כל מי שיש לו פה ואזניים. איזה דבר נורא יקרה ברגע שנדבר איתם? בוא תגיד לי מה יקרה".
-"חביבי, אתה נותן להם מתנה שאתה מוכן לדבר איתם".
-"איזו מתנה? אנחנו רוצים שקט בדרום, לא?"
-"נו באמת, מה אתה מציע. תן משהו ריאלי וסביר. חשבתי שאתה איש חושב. אתה כל הזמן מקטר אוטומטית. אני עצמי נגד מלחמות. ראיתי 'ואלס עם בשיר'. אבל אנחנו במצב לא נסבל. אף מדינה לא תסבול שיורים באופן קבוע על ערים שלה, וצריך לעשות משהו. מה אתה מציע, למשל?".
-"צריך להגיע להפסקת אש איתם"
-"כן, הבנתי, אבל מה אתה מציע?".

אתר עדויות מהמתרחש בעזה. מה שבערוצי הטלויזיה ובעיתונים לא במיוחד רוצים לדעת.

פוסט יפהפה של בחורה שאיני מכיר: תמונות אנשים ישנים באוטובוס

מעודכן – ערב שירה מול מגדלי אקירוב: קול קורא לאסופה נגד המלחמה

הפגנת שירה מול מגדלי אקירוב (מגדלי צמרת), פנקס 74, צפון תל אביב, במחאה נגד המלחמה ביום חמישי, ה1 בינואר 2009 בארבע אחר הצהריים, כחלק מההתארגנות החדשה נגד המלחמה המטופשת של ברק והחברים הטובים שעכשיו הגיעה גם להורים שלי בבאר-שבע עיר הולדתי. אולי החמאס יהרסו את הבניין המכוער והיקר בשדרות רגר, שהיו פעם שדרות הנשיאים.

האירוע נערך על ידי קבוצת 'גרילה תרבות', שארגנה עד עכשיו שלושה אירועים, כסיוע במאבק עובדי גן המדע המוכים במכון וייצמן, מול שערי פולגת קרית גת שננעלו, וערב שירה עם מלצריות קופי טו גו שיום לאחריו נענו דרישותיהן מהנהלת עלית.
 
משתתפים:
נטלי ברוך, אהרון שבתאי, אלמוג בהר, בועז יניב, נוית בראל, תומר גרדי, יעל ברדה, איתי מאירסון, יהושע סימון, אביה בן דוד, מתי שמואלוף, מיכל דר, רועי ארד, ללי מיכאלי, נמרוד קמר (רשימה חלקית).
בגיטרה: יובל בן עמי

 

מומלץ להביא עוד זוג נעליים או ערדליים ליתר בטחון.

 

המעוניינות להשתתף מוזמנות לתאם דרך כפתור התגובות.

——

קול קורא למשוררים, סופרים, אמנים, כותבות, מוזיקאיות, אמניות וידאו, בלוגרים וכו' בעברית, ערבית ושפות שמיות אחרות, לאסופת יוצרים מיוחדת ובהולה נגד המלחמה בעזה ברוח האסופה הסוציאליסטית 'אדומה'. האסופה היא פרי שיתוף פעולה של כתבי העת מעין, אתגר ודקה, ארגון גרילה תרבות, אקטיבסטילס, אתר התרבות מארב,  וההתארגנות החדשה נגד המלחמה שעליה יהיו עוד פרטים בקרוב. כתבי עת, גלריות וגופים נוספים שמעוניינים להצטרף, מוזמנים.
נשתדל שהאסופה תוציא כבר השבוע מהדורה ראשונה, בדפוס או בזירוקס.
אפשר לשלוח שירים, מאמרים, סיפורים ואיורים, גם כאלה שפורסמו בפורמטים אחרים. חלק מהחומרים יכנסו לאתר האינטרנט מארב.
נשמח אם תשלחו חומרים עד ה31 בדצמבר בחמש אחר הצהריים.
אם חומרים ישלחו באיחור, לא נורא. 
 
אתם מוזמנים להעביר את קול הקורא למי שתרצו.
נשמח אם כל אחת ואחת תראה את קול הקורא כהזמנה אישית.
 
כתובת למשלוח חומרים
poetsforgaza@gmail.com
 
 
כמו כן מתארגן ערב שירה מאולתר וגרילאי מול הדירה במגדלי אקירוב.
 
זה בידיים שלנו
 

——

היום, בעקבות התמיכה או התמיכה בקריצה מצד מרצ-מפלגת השמאל הישנה במלחמה, עזב ד"ר אבנר בן זקן ממפלגת השמאל הישנה את מרצ. אני קורא לכל האנשים הטובים שבמרצ או במפלגת השמאל הישנה לפרוש או להשעות את עצמם עד שהמפלגה תגנה את המלחמה, דבר שבטח יקרה בקרוב, וכמו תמיד מאוחר מדי.

עוד על האשרור של מרצ-הישנה בפוסט הקודם שלי והארוך מדי "תודה לך, ג'ומס".

 ממליץ על ארבעה לינקים לחג:

של עמירה הס

ושל נתי יפת

הצצה מעניינת על מה שקורה לעזה ומה בכלל החמאס רוצה, דבר שאי אפשר ממש להבין מהפרשנים לענייני ערבים המוטים שלנו, ניתן לשמוע בטעות ב'שיחת טלפון מפתיעה' של שי ודרור. שי ודרור די מעצבנים, אבל שיחת הטלפון כאן הפתיעה דוקא אותם.

בלוג התמונות של אלכס ליבק, שמראה שעם כל הביקורת והתעוב שלי לסוג הפוליטיקיאים שיכולים להחליט על הרג ילדים ופגיעה בבטחון האזרחים בשביל כמה מנדטים, אני אוהב את ישראל. (תודה לוולווט על הלינק)

 

——–

טוקבק שלי למאמר בעד המלחמה של דובי קננגיסר
# צ'יקיבתאריך 29 דצמ' 2008 בשעה 3:51 ראשית תענוג להתעמת עם עמדה מנוסחת היטב ולא אמוציונלית. אבל לא כל כך הגבת על הטיעונים שאני מכיר נגד המלחמה.
3 הטיעונים הבסיסיים שלי נגד המלחמה הם1. המלחמה תביא את ישראל למצב פחות טוב משהיתה קודם: יהיו יותר קסאמים, ויעופו יותר רחוק, מצבו של שליט יכול להיות יותר רע, החמאס יתחזק בשטחים ובעזה, כפי שחיזבאללה התחזק במלחמה הקודמת, אבו-מאזן שלא יעשה כלום ייחלש ועשוי לעזוב לטובת מנהיג יותר תקיף, החלקים המתונים בחמאס כמו הנייה שהכיר בישראל בגבולות 67 לפני חודש, יוכו, יש סיכוי שישובו הפיגועים לזמן מה, החיזבאללה יתחזק כנציג אוטנטי של העם הערבי מול המשטרים הפרו-ישראליים, יחסינו עם מדינות ערב יתעררו, מצרים תהיה חייבת לעשות פרצוף לא נחמד לישראל כדי לא להיחשב בוגדת, הדו-קיום בישראל יפגע, כבר אני רואה הרבה טוקבקים נגד ערבים והיום קיבלתי ממישהו שחשבתי כידיד לינק לקבוצת פייסבוק שפתח שקוראת להחרים בתי עסק ערבים בנוסח שמזכיר קריאות מ1933, האופטימיות של אובמה בתחילת שלטונו להביא שלום תמוסמס, כי הערבים יהיו חייבים להגיב ולא לדבר. זו רשימה של דברים צפויים – אבל המסוכנים יותר הם אלה שאני לא חושב עליהם או לא מעלה על הכתב. בהתקפה הקודמת על עזה ב2006, מלחמה שכבר שכחנו אותה, לאחר חטיפת שליט, קיבלנו כספיח את מלחמת לבנון 2006, למי שזוכר. בקיצור, יקרו רק דברים רעים, האם אתה יכול להציג דבר אחד טוב שיקרה טוב לישראל בעקבות המלחמה? ההרתעה תעלה? למי זה יעזור חוץ מלרוני דניאל, אם ממילא יירו קסאמים? ביום השלישי של המלחמה קראתי ידיעה קטנה בעיתון שאומרת מה באמת קרה: 'המערכת הצבאית של החמאס לא נפגעה'. הטיעון השני והיותר חשוב מבחינתי הוא שמתים המון אנשים שלא היו מתים אם לא היתה המתקפה, ולא היו נפצעים. לא בעזה ולא בישראל. כלומר במקום שימותו אפס אנשים בישראל ימותו עשרה או עשרים, אולי יותר, ובעזה במקום שימותו נגיד-ארבעה ימותו אלף. כבר מתו עשרים פעוטות לפי הבלוג של אייל גרוס שמצטט מרופאים לזכויות אדם. תחשוב שבת-דודה שלך היתה מתה, זה לא נעים. אני לא מניח שיש מישהו שרשם לעצמו להרוג עשרים פעוטות, אבל עזה היא המקום הצפוף בעולם ועם בניה מחורבנת, כך שפשוט אין בו אפשרות לפעולות כירורגיות, כפי שמציגים בגאווה בתקשורת הישראלית ואנשים מסוגלים להאמין לזה. הטיעון השלישי, שאחרי המלחמה יהיו צריכים להגיע לאיזה הסכם כדי להפסיק את הקסאמים ובו יהיו תנאי מינימום מצד הפלסטינים כמו לפתוח את הרצועה ולקבל אוכל ותרופות, הסכם שהיה אפשר להגיע אליו גם עכשיו. הרי זה הסכם הרגיעה שהם רוצים, בטח הוא יוצג שוב אבל לבני תגיד שהיא השיגה אותו בזכות הנצחון. כמו במלחמת לבנון השניה.
הדבר דומה לכך שתבוא אלי ותגיד לי שאתה סובל ממקום עבודתך כי כל הזמן צועק עליך הבוס כשאתה מאחר. ואתמול הוא זרק עליך צלחת. ולכן אתה רוצה למלא את המשרד בשעות הלילה בחומצה, ואז כולם יסבלו כשהם עובדים, כמו שאתה סובל מהצעקות. אומר לך, דוביל'ה, הקשב, תרגע, יש פתרון אחר, ניסית למשל להגיע בזמן לעבודה? תגיד לי שזה בוס משוגע, ומי רוצה לראות אותו בבוקר כשהוא כזה מגעיל. וגם תספר לי שאתמול שברת עליו קומקום. אז אומר לך שמה שלשפוך חומצה במשרד רק יחמיר את המצב, אבל ישאיר את הבעיה על כנה. ואז תגיד לי, זה טיעון רפה. למה אתה תמיד נגד פעולות? יש אנשים שמבינים רק כח. אתה מכיר מישהו שהיה מוכן לסבול שיזרקו עליו צלחת? 
אני מסכים שלא כל פעולה צבאית היא טפשית, למשל מלחמת העולם השניה (בניגוד למלחמת העולם הראשונה), אבל אדם שתומך במלחמה שיש לה סיבה כל כך שקופה (העלאת המנדטים של אהוד ברק מהרצפה מ11 ל16 הבוקר) וספין כל כך ברור (לא היו אפילו הרוגים בדרום בניגוד לתירוץ למלחמת לבנון השניה. ישראל, כפי שאתה בוודאי יודע, תקפה ביום בחירת אובמה כדי שלא ידווח שהיא התחילה בעולם), הוא בעיני מעט פרייאר שיהיה מוכן לקנות כל לוקש. ברור שהמלחמה הזו שונה מהמלחמה הקודמת קצת, כמו שהמלחמה הקודמת שונה ממלחמת לבנון הראשונה קצת, המשותף
לשלושתן הוא שבשלושתן מאמינים פרייארים.

מעודכן: תודה לך, ג'ומס + תגובתו של חיים אורון + רשימת בלוגרים נגד המלחמה בעזה


אנשים שפוגשים אותי לאחר קריאה בבלוג המומים למדי. אני לחלוטין לא האדם המצטייר בבלוג. אם פה אני נשמע נחרץ, נחרד ומזועזע, בחיי אני כמעט לא נותן לפוליטיקה להעכיר את רוחי. הרי אף אחד לא מרוויח מכך שמצב רוחי יהיה קודר או זועם. דווקא הטוקבקיסטים שמניחים שאני נהנתן ושרוי במזג אידיוטי דיוגני תמידי צודקים: הדבר החשוב לי יותר הוא ליהנות בזמן שאני חי מתחת לשמש. אני לגמרי לא מזכיר דימוי של עוכר ישראל, קשה לי לחשוב על מישהו שאוהב ונהנה בישראל כמוני. תנו לי פיתה עם שניצל וסלט חצילים של ציון, קצת בננה ביץ', ואני מאושר. אני מאוד רחוק מפלגים מסוימים שאני מכיר בשמאל, אנשים שמאשימים ומתייסרים, ועסוקים בלהרגיש נרדפים. אנשים שלא נהנים ולא רוצים שיהנו סביבם. 
אני אוהב את ישראל, אוהב את הישראלים וחושב שהם אנשים טובים. האהבה שלי לישראל היא כמו שיש אנשים שאוהבים ליצ'י – פשוט אוהב את ישראל וישראלים, שזה כולל גם ערבים, טרנסקסואלים, דוגמניות רוחניות ומהנדסי בטיחות. אני אוהב שירים של שמוליק קראוס, אריאל זילבר, צביקה פיק וזוהר ארגוב. זו ישראל לדעתי. כשאני כאן מתלהם – זה רק אומר שיש לי בעיה עם כמה פוליטיקאים שיפתחו מלחמה כדי לקדם את עצמם, או אנשי צבא שיהרגו ילדים כדי להבהיר איזו נקודה, אבל אין לי בעיה עם הישראלים שהם אנשים מעולים, אחלה חבר'ה, יצביעו אשר יצביעו. אני בהחלט מעדיף אותנו על רוב העמים והעממים שפגשתי, אולי חוץ מהדנים והמצרים. וגם הצ'כיות שנמשכות אלי יותר מהישראליות, ואני חייב לזקוף זאת לטובת האומה הזאת. אה, אני גם אוהב דרום אמריקאים.
כאדם שהוא פרגמטי הרבה יותר משניכר בבלוג, הצבעתי בפעם הקודמת כמו אוויל לעמיר פרץ, ולפני כן למרצ. מה שנקרא, שמאל רך ומשיי כשטיח מקיר לקיר במלון 3 כוכבים. אנשים שנוטים לראות בי שמאל קיצוני לא כל כך קולטים אותי. הדעות שלי די מתונות בשורה התחתונה. אפשר לסכם אותן די בקצרה: אני בעד שלא יהרגו או יפצעו אזרחים סתם כך, אלא אם הם ממש מעצבנים, אני בעד שהעניים יהיו קצת פחות עניים משהם היום ושיוכלו לצאת מזה איכשהו ושאנשים עובדים יוכלו לקנות בית, לאכול וללמוד, אני בעד שישראל ושכנותיה יהיו ביחסי שכנות טובים, כמו רוב מדינות העולם החיות בסדר עם שכנותיהן. זו בערך האידאולוגיה שלי. לא ממש מהפכנית. אם זה שמאל קיצוני או סהרורי, המדינה בצרות.
הפעם שקלתי בין שלוש מפלגות: מימד-הירוקה, מרצ-החדשה וחד"ש. אני גם תומך בדע"ם ותמיד שם פלריג שלהם על הגג שלי, אבל מעדיף לבחור במפלגה שקולותיי יסייעו בלהכניס חבר שלה לכנסת. אם היה לה סיכוי גדול יותר לזה, הייתי שוקל להצביע גם לניר ולאסמא היקרים לליבי.
מה יש לי ממימד- המפלגה הירוקה? אני דווקא לא אקולוגי במיוחד, וחושב שאקולוגיה היא לא הבעיה המרכזית פה כרגע, ברמה הלאומית. מצד שני, תמיד חיבבתי את הרב מלכיאור, ואני מסתדר טוב עם דתיים ודתיות. הם מעריכים אותי משום מה. כולל מפד"לניקים ומתנחלות, אולי כי יש את היסוד החזק של דעת המיעוט ביהדות, שאני מאוד קרוב אליו. אני גם אוהב את זה שהרב מלכיאור שמן: הוא נראה לי שמן מרוב אושר והנאה. בניגוד לשרון, שנראה כי אכל תינוקות, כמו שהיטיב לצייר דייויד ריב, או ישראל כץ, שלא נחוץ להסביר מדוע איני נמשך אליו. אני יכול לדמיין אותו עם כתמי קטשופ על שפתיו. על כל פנים, נח לי להצביע למישהו עם שיער פנים, אם יש הזדמנות. האמת שככל שאני כותב מתגלה שאין לי טיעונים טובים מדי להצביע למימד האלה, אבל הוא עדיין נראה לי איש עם לב, שזה דבר חשוב. אף על פי כן, אם לא יעברו בסקרים את אחוז החסימה, לא אבזבז עליהם את קולי. לגבי חד"ש, הם נראים לי תמיד שמרנים מאוד, מלבד חנין וגוז'נסקי שהם פרלמנטרים ואנשים טובים וצנועים ממה שהתרשמתי באופן אישי, ממש המפא"י של הערבים, תנועה חמולתית עם מסורת ויותר מדי כבוד עצמי. הבעיה הגדולה יותר היא שחד"ש, בגלל הגזענות כאן, לא במשחק. והיא גם לא עושה יותר מדי כדי לחדור למשחק. וקשה לי עם הטהרנות הזו. בניגוד לחנין שרץ עם איזו מטרה לשינוי בתל אביב, התחושה שלי שהצבעה לחד"ש היא כדי לצדוק, כדי להיות בסדר מבחינה מצפונית. אבל המשמעות שלה היא כמו להגיד אני לא מאמין במערכת הקיימת, אני משחק בקלפים אחרים. מה שאולי נכון לפעמים. זה קורה הרבה מאוד לא באשמתם. בגלל שלא מכניסים אותם לקואליציה. יש אמירה של יהושע סימון, שממשלת אחדות זו ממשלה שבה יש גם מפלגות יהודיות וגם מפלגות ערביות. חד"ש היא מצפן, אבל אני חושב שאתה צריך לא רק מצפן, אלא גם רגליים כדי להגיע לאיפשהו. הרי הקונספט הבסיסי של חד"ש הוא הכי מגניב ועדכני, אבל איכשהו ברור שהם לא עדכניים בגרוש. האשימו את עיר לכולנו שהיא טרנדית, זה מה שחסר בחד"ש. אני רוצה לבחור מישהו שיהיה שר, שיצעק על לבני או על ראש ממשלה אחר, שיוכל להיכנס לממשלה, לפרוש מהממשלה, לקבל וולוו, לוותר על הוולוו –  ולא איזו הצבעת מחאה בשביל העקרון.  אלא אם אין ברירה. מעבר לעמדות ולרעיונות ולמילים, אני אדם מעשי ורוצה בטוב בסופו של דבר. אם לא הובן, אני לא איש של עקרונות גדולים, אלא של כיופים. ורוצה שלכולם יהיה כיף – בתל אביב, בשדרות, בביירות ובעזה. זה אולי נשמע אינפנטילי, אבל זו שאיפה אידאולוגית בסיסית. כך שחד"ש נותרו עדיין על השולחן, וצריך להצביע למשהו.
אבל הי, יש גם את מרצ שהוזכרו למעלה, התקוה הלבנה הגדולה. כבר מזמן החלטתי שלעולם לא אצביע למרצ האלה, אך אט אט הזמנים השתנו. כמובן ש"מפלגת השמאל החדשה" זו חרטבו
ה ברורה שלא ברור לי איך התקשורת קיבלה בלי לבדוק, אבל הפריימריז קצת עמעם את ההחלטה. ג'ומס הוא בטיקט חברתי יותר והוא אדם שמאז ומעולם חיבבתי. לאו דוקא בזכות משהו שעשה, הוא נראה לי אדם מתון ולא רודף מדון, איש פשוט במובן הטוב, ואהבתי את החיוך הקטן שלו. ואילן גילאון נתן בועידת העשוקים את אחד הנאומים החזקים ביותר של פוליטיקאי ישראלי  – כך ראיתי בטלויזיה החברתית. את הורוביץ אני לא מכיר כי אין לי טלויזיה, אבל אומרים עליו טובות והנהנו זה לזה בפריימריז של עיר לכולנו, הבמאית איבתיסאם מרענה, מספר 12, היא בחורה פייטרית שאני מעריץ ונמשך אליה ואל אקסים שלה. כמו כן, אני חייב טובות אישיות רבות מדי לקרובות משפחה מסוימות של אורי זכי שהוא גם מקום מוביל במפלגה. אולי מרצ השתנתה ואני נותר מקובע? אולי כל המגעילולים עזבו ופתאום ייצא מהם משהו? למה אני לא נותן להם צ'אנסה?, אם להשתמש בז'רגונו של שמעון פרס.
ובכן, אני רוצה להודות לג'ומס ששכנע אותי סופית. בשורות למעלה התעסקתי בשטויות וכתבתי הבלים. מה אכפת לי משיער הפנים של מלכיאור, לעזאזל הנאומים של גלאון והעיניים היפות והקול הנעים של ג'ומס, או נחמדותו והופעתו הקולחת של ניצן הורוביץ. נזכרתי למה אני שונא כל כך את המפלגה הזו. ג'ומס קרא לתקוף את עזה"ללא פשרות". מזל שזה קרה כל כך קרוב לבחירות. כלומר, אם הייתי מצביע למטומטם הזה הייתי נותן את ידי השעירה לכך שישראל תפציץ את עזה ותהרוג אנשים, ביניהם חפים מפשע, כשהדבר בכלל לא יעזור לשדרות. כמו שמלחמת לבנון השניה לא עזרה לאיש, אלא להפך, שרפה את הצפון, ועל כך כתבתי כבר כאן. וגם אז מרצ תמכו במלחמה המיותרת הזאת. במקום לבדל את עצמו ולהגיד שיש פתרון מדיני של פתיחת המעברים, ולהוות אלטרנטיבה שפויה שמייצגת את קהל המצביעים שלו, ג'ומס קרא להפציץ. יש באתר מרצ סקר אם לקרוא לג'ומס ג'ומס או חיים אורון, אז אני אקרא לו נבל. למה נבל? כי אני בטוח שהוא לא שש בעצמו לזה, הוא חכם מספיק לא פחות ממני להבין שמדובר בטעות שלא תעזור לשדרות. הוא חכם מספיק להבין שימותו מאות אנשים, ערבים ויהודים. אני לא מדבר רק עליו: אני משוכנע שחלק ניכר מהתומכים במלחמה מתנגדים לה בליבם הקטן ומבינים שהיא מיותרת, אם מטעמים ההומניטריים ואם מטעמים פרקטיים. אבל יצא לי לפגוש את היועצים של מרצ במספר הזדמנויות. חלאות אחד אחד. כסילים אחד יותר מהשני. יצירתיים כמו אבזם מקולקל. יועצי אחיתופל שלא היית רוצה לפגוש כשאתה במדבר עם מימיה ריקה ולהם יש ג'ריקן בג'יפ הצ'ירוקי. יועצי הברנדינג האלה אומרים למר אורון להתמתן ולנסות למתג את עצמו כ"חדש", "מגניב" ו"סוציאל דמוקרטי" ו"פייסבוקי" (שימו לב לטעות הפרוידיאנית כאן), ולא כ"שמאל קיצוני פציפיסטי לא מוריד שיערות ברגליים". וכך לעלות מ5 ל6 מנדטים. או לה לה!
תוספת: כתבה לי תמר זנדברג, חברת מועצת מרצ לעיריית תל אביב, וגם היא נגד המתקפה.
נמרוד ברנע, חבר הנהלת מרצ והמזכיר הבינלאומי של צעירי מרץ גם כתב לי שהוא נגד המלחמה. הנה, יש שם גם אנשים עם קצת מוסר.
כלומר, העסקה היא – ג'ומס מאשר את המלחמה ואז מרצ מקבלת יותר מנדטים, כי ממילא הבוחרים של מרצ משמאל אין להם ברירה, כי משמאל יש רק את חד"ש. אולי הוא צודק מבחינה מתמטית וג'ומס יקבל חצי מנדט על הרצח של כמה ילדים עזתים שאיש לא מכיר את שמם. ועל כן הוא נבל. הוא מוכן לרצח ישראלים ופלסטינים כדי לקבל עוד קצת קולות ולהצליח לשרוד בראשות מרצ אחרי הבחירות.
דיברתי עם איבתיסאם מרעאנה היום, מספר 12 במפלגה של האדם ששמו הפרטי – כה אירוני – חיים. היא היתה מול הטלויזיה, מזועזעת לא פחות ממני מהרצח בעזה. בגלל שאין לי טלויזיה, אני עוד רגוע, ומקבל את המספר 140 הרוגים באופן שכלתני. היא צופה באלג'זירה ורואה בשר חתוך ושרוף. אמרתי לה שעכשיו היא צריכה להגיב, כי היא במרצ. היא אמרה שאיש לא מעוניין לשמוע אותנו, ושאין ברירה, הכול זה סקרים, ושהסקרים מראים שהעם רוצה מלחמה. ורוני דניאל רוצה מלחמה. ושאף אחד לא מעוניין לשמוע אותנו. אמרתי לה שזה לא נכון ש46 אחוז נגד המלחמה ו40 אחוז בעד. זה סקר של ידיעות או מעריב שנערך לפני יומיים. תושבי שדרות עצמם מתנגדים למלחמה הצינית של לבני. אנשים לא טפשים כמו שהיועצים של מרצ חושבים. איבתיסאם אמרה שהיא מוכנה לעשות דברים נגד המלחמה וכמובן תבוא להפגנה בסינמטק, אבל מה אפשר כבר לעשות? 
חשוב לי לציין שאף שמרצ לא בממשלה, היא מאוד חשובה. מהרגע שמרצ מאשרת בפה מלא משהו ימני, הדבר הופך למשהו שהוא "קונצנזוס". כלומר לבני אומרת, הנה, הופה, אפילו מרצ תומכת בזה. ברור שלבני לא תרצה להיות שמאלה למרצ. גם במלחמת לבנון השניה בועידת וינוגרד היה ברור שלמרצ היה תפקיד חשוב באישרור המלחמה, כמו גם לעולם ששתק כשם שהוא רגיל לשתוק. גם כאן דם הילדים נמצא על ידיו של ג'ומס, בדיוק כמו על ידיה של ציפי לבני ויועציה, אהוד ברק ויועציו, אהוד אולמרט ויועציו, אשכנזי האשכנזי, וידיי שלי כישראלי. אגב האדם החכם ביותר בסיטואציה היום הוא ביבי שלא אמר מה היה עושה בעזה, כי הוא מבין שמדובר בבור של דם חסר תכלית ושהקסאמים יתגברו אחרי המתקפה וסיכויי חמאס להשתלט על הרשות יגדלו מאוד. כולם יצביעו חמאס, כמו שכולם הצביעו לביבי ולשרון א
רי הפיגועים.
השבוע ראיתי יועץ של אהוד ברק במסעדת חצי-יוקרה בשם רדיו רוסקו. הוא נראה חנוט ומפוחד כמו דג מלוח עם עניבה. ראיתי אותו כשהיה צעיר יותר, כשהיה גברבר יהיר ונחמד, אבל עכשיו הוא מקריח כולו, קרחתו מדובללת מקדימה,  ומריח מכסף. הוא ישב עם שלושה תחשים עם אזניות סלולר. נראה שאלה אנשים שלעולם לא ראו שמש, וכשהם הולכים ברחוב השמש מסרבת להאיר על השרצים האלה. אם זה היה היום, הייתי זורק עליו נעל או הולך לAMPM וזורק עליו ביצה. אולי אתחיל ללכת באמת לקנטינה לתפוס את האנשים האלה, שמרעיבים מיליון וחצי איש ויושבים על סלט קפרזה.
בראיון נוסף מווינט,  ג'ומס שצירף אייל גרוס הוא נשמע פחות נחרץ בלהיכנס בהם, שם הוא מתנגד לתקיפה קרקעית ומדבר רק על תגובה ממוקדת. רק יום אחרי זה דיבר על מתקפה ללא פשרות. לא ברור אם הוא מכחיש את הראיון הזה. כך שלאיזה ג'ומס אאמין? האם זו פוליטיקה רצינית כשלא ברור אם אדם בעד הרג או נגד הרג? הרי זו השאלה החשוב ביותר. והאם היה גינוי תקיף של מרצ של הרצח בעזה? גם משיחות שלי עם אנשים במרצ, הם אומרים שהם מתביישים בהנהגה ומסבירים שמדובר בלחץ של קיבוצי הסביבה. כל הפעולה הזו בעזה היא טרור: הרג סיטונאי כדי שכמה פוליטיקאים כמו ברק יקבלו עוד קצת מנדטים. והגינוי לטרור לא נשמע מטעם מרצ הפעם. מדוע מצפים מפלסטינים לגנות טרור, כשבישראל אפילו מרצ לא מגנה הרג ילדים (אני בטוח שיובע צער)? אני לא מסכים עם הטענה שמרצ היא לא שמאל, בוודאי יש לה הישגים – לא צריכים להיות קיצוניים. אבל ברגע החשוב, כשצריך אותה – מרצ היא מפלגת ימין, שתומכת במלחמת בחירות מסוכנת לישראל ורצחנית לפלסטינים. אחרי המלחמה היא תדאג כמובן לגנות ולהזדעזע, אנשיה ידברו בכנס על "האחר", ינאמו בהשקות של מטעם בבית ביאליק ויגיעו ללוויות של לייבוביץ'. אבל כשרצחו לידיכם, שתקתם, חייכתם, מילמלתם.
על כל פנים, גם אם אתם אוהדי מרצ, אתם חייבים להצביע נגד מרצ הפעם. כי אם תמיד תצביעו למרצ, מרצ תלך ימינה ותהפוך לקדימה-בלי-מופז, כי משמאלה יהיה רק קיר פסיכולוגי. עצם הצעד הזה שאתם הולכים להצביע לחד"ש או למפלגת שמאל אחרת, תביא את מרצ להבין שאי אפשר לשחק עם בוחריה. אחרת, גם במלחמה הבאה, המנהיג הבא יבחר במלחמה כדי להוסיף חצי מנדט. 
כדי להראות עד כמה נוראית וחשובה של ג'ומס במלחמה, אני מצטט מהמכתב של חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (תודה למתי שמואלוף): "בימים שיבואו כדאי שנזכור כולנו את ההתלהמות הדוחה של הליכוד… מילא הם, אבל אליהם חברו כתאומים סיאמיים ציפי ליבני, שאול מופז, צחי הנגבי, חיים רמון ואפילו יו"ר מרצ חיים אורון שקרא לברק לתקוף בעזה לאלתר (!) כאילו ברק, הבטחוניסט המובהק, והחייל המעוטר ביותר בעולם, צריך את הקריאות להסלמה של ג'ומס, ליברמן, ציפי וביבי".
אז תודה לך ג'ומס. הצלת אותי מבחירה במפלגה שלך. אני מקווה שאתה רואה את הילדים המתים, אני במקרה זוכר שם אחד ממעריב, ילדה קטנה בשם חנין, כי שמה מזכיר את דב חנין, אני מקווה שאתה ונהנה מהמלחמה שסייעת לבשל ולהקדיח, או אולי רק סיפקת את הפפריקה. והנה, תומכי המלחמה היאפים, בואו נראה עכשיו איך אתם מפסיקים את הקסאמים ככה, ואיזה פנאן אתם עושים לתושבי נתיבות שבשמם אתם רוצחים ולא אכפת לכם כמה פצמרים יחטפו עכשיו, כי אתם הולכים לרדיו רוסקו.
 
(הנימה של הטקסט בחציו הראשון משועשעת כי הוא נכתב ברובו אתמול בערב, כשהייתי במצב רוח מעולה, לפני פתיחת המלחמה)

.תגובת חיים אורון לפוסט:

1. מעולם לא אמרתי שיש לתקוף בעזה "ללא פשרות" ואם דברים כאלה הובאו בטעות בשמי בתקשורת, אני מצטער על כך וזו אחריותי לדאוג שדברים מעין אלה לא יישנו.
עמדתי הובאה במפורט בווינט – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3643701,00.html
2. דעתי, ודעת כל חברי להנהגת מרצ, אינה גורסת שלישראל אסור בכל תנאי ובכל עת לפעול באופן צבאי כאשר אזרחי ישראל מותקפים באופן מתמיד בירי רקטות על-ידי ארגון טרור.
3. זכותה של ישראל לפעול באופן צבאי, אך יש לעשות זאת באופן ממוקד, רק במידה הדרושה להגנת האזרחים ורק בשילוב מאמצים מדיניים – שבלעדיהם אין תועלת בפעילות צבאית.
4. במסגרת מאמץ מדיני אנו תומכים גם בהידברות עם החמאס, כדי להביא להפסקת אש.
5. הרגיעה כשלעצמה אינה מטרה, ובזמן רגיעה חובתה של ממשלת ישראל לפעול באופן שיחזק את המתונים שבקרב הפלסטינאים וישלול את הקרקע מתחת לתמיכה בחמאס, ויש להצר על כך שממשלות ישראל לא עשו זאת עד כה.
למיטב ידיעתי עמדה זו משקפת את דעת כל חבריי להנהגת מרצ.
אנחנו מחויבים בשעה כזו בזהירות. דברים שנראים לנו מובנים מאליהם, אינם מובנים לרבים – לא רק בציבור הרחב, אלא בין תומכינו וחברינו הנאמנים ביותר, אנשי שמאל, פעילים למען זכויות אדם, הנתונים בבתיהם שלהם בהתקפת טילים מתמשכת. כאשר אנו מתבטאים ברבים, אני מציע לחשוב גם עליהם, לצד המחויבות שלנו להתנגד להסלמה צבאית כאשר היא מיותרת ולפגיעה בחפים מפשע באשר הם.
לבסוף, להלן ההודעה הרשמית שיצאה היום מטעמינו:
  "בשלב הנוכחי, ולאחר שצה"ל פעל ברצועת עזה, יש אינטרס ישראלי עליון להגיע מוקדם ככל האפשר לחידוש הסכם הפסקת האש. ביטחון תושבי הדרום ושלומו של גלעד שליט מחייבים משנה זהירות מפני הרחבת הפעולה ובעיקר, מפעולה קרקעית, שמשמעותה שקיעה בבוץ, שהבוץ הלבנוני רדוד לעומתו".
בידידות,
חיים אורון (ג'ומס)
 
תגובת הכתבת רוני זינגר:
 
הדברים שכתבתי הם מדוייקים והם מילה במילה העתקה של הודעת הביפר שהוציאו דוברי מרצ ביום ה-25 בדצמבר, ארבע דקות לשעה עשר בבוקר. הדובר שחתום על ההודעה הוא בועז גרייסלמר, והיא נפתחת במילים האלה: "הגיע הזמן לפעול ללא פשרות וללא שיקולים פוליטיים צרים…" כך שהפעם, ולדעתי כמו שכמעט תמיד, לא ניתן להאשים אותי בסילוף או אפילו לא באי-דיוק. מזל ששמרתי את הודעת הביפר.
בברכה,
רוני זינגר
 
מקורות שלי במרצ אמרו שהאשמים נמצאים במחלקת הדוברות, ושיש כעס רב במרצ על אי ההבנה. אבל רוני זינגר אומרת שנוסף לביפר היא גם עשתה סבב טלפונים עם בכירי המפלגה.
תגובתי שלי:
 
ראשית, אני מעריך מאוד את זה שאורון מתפנה להגיב ברצינות ובענייניות להאשמות שמופנות בבלוג שלי. כפי שנראה כאן, הכתבת רוני זינגר עומדת על דבריה. אבל גם אם מדובר באי הבנה חמור, יש תחושה שמרצ יושבים כאן על הגדר, ולא אומרים דבר ברור: אמור לי, ג'ומס, האם אתה נגד או בעד המתקפה בעזה? בעיתון אחד, אתה בעד, בעיתון שני, אתה ככה-ככה. כמובן שמרצ נגד מתקפה קרקעית גדולה, אבל מי בעד? כאן אתה מתפתל עם טקסט משפטי כמו "דעתי אינה גורסת שלישראל אסור לפעול…". זו לא סוגיה קלה, או עט שנופל מתחת לשולחן כבד ולא מוצאים אותו אבל שום דבר לא יעלם. מדובר כאן בהחלטה החשובה ביותר שמקבל פוליטיקאי, החלטה לחיים או למוות, החלטה שטובלת את הלוגו הירוק של מרצ-התנועה החדשה בדם סמיך כפי שצוייר בקבוצה נגד מרצ בפייסבוק. זו בוודאי ההחלטה החשובה ביותר שבה ניתקלת כמנהיג מפלגה. ואם הפוליטיקאי הזה מחליט למרוח, אז מה הטעם בפוליטיקה? מה הטעם להצביע למפלגה שממסמסת שאלה מוסרית ופוליטית בסיסית כל כך, שנוגעת בכל דבר בחיי האיזור ובעתידה של  ישראל במזרח התיכון? מדוע להפוך החלטה שקשורה למתים וךפצועים בשני הצדדים, למספר סעיפים מעורפלים שהולכים לכאן ולכאן? אני מנסה לשים את עצמי בסנדלי-הטבע של ג'ומס, ומבין שבפוליטיקה כדי להשיג משהו צריך גם להתפשר, לעתים לעגל פינות ולקרוץ לקהלים כאלה ואחרים, כדי ליצור אהדה ציבורית, אתה לא יכול לעשות בלי לטעות פה ושם, אבל כאן לא מדובר בנושא קל, אלא בנושא החשוב ביותר, אם מפלגת שמאל בסופו של דבר תומכת ברצח, טרור ובמלחמה שאי אפשר לצאת ממנה, למה בכלל לקרוא לה מפלגת שמאל? נראה לי שמרצ נכשלה פעמיים, במלחמת לבנון השניה ובמלחמת עזה השניה, ומגיע לה כרטיס אדום.
 
קבוצת פייסבוק לא להצביע למפלגה שתומכת במלחמה
לחובבי הנוסטלגיה: טקסט שכתבתי על היום הראשון של המתקפה הקודמת בעזה ב2006 לעיתון בשם 'ישראלי' שנסגר בינתיים, וממילא צונזר ולא הותר לפרסום. ממליץ לקרוא.
 
עדכון 30 בדצמבר: מרצ תומכים בהפסקת אש.
 
 

מתנגדים למלחמת בחירות 2009:

 
זו אולי המלחמה הראשונה שבה הבלוגוספירה הצטרפה כמעט כולה, או ברובה הגדול, נגד המלחמה, מיד עם פריצתה. אני חושב שזה קשור לתחושה שהבלוגוספירה לא עשתה מספיק במלחמת לבנון השניה ולהצלחה של הבלוגוספירה, עם דב חנין, ששוב הוא הדובר המרכזי בכנסת מקרב חברי הכנסת היהודים שמדבר נגד המלחמה בקול בהיר ושקול:
 
אמיתי סנדי נגד המלחמה
אייל גרוס נגד המלחמה
שוקי גלילי נגד המלחמה בעזה
שרון אאא נגד המלחמה בעזה
מתי שמואלוף נגד המלחמה בעזה
יונתן קלינגר נגד המלחמה בעזה
יוחאי נגד המלחמה בעזה
אסתי נגד המלחמה בעזה
איתי נאור נגד המלחמה
צביקה בשור נגד המלחמה
יאיר רוה נגד המלחמה
רון ניולד נגד המלחמה
נמרוד אופנת רחוב נגד המלחמה
רפרם חדד נגד המלחמה
דותן נגד המלחמה
טלי כוכבי נגד המלחמה
אורי אילון נגד המלחמה
איריס יער אדלבאום נגד המלחמה
עופר נ נגד המלחמה
אורי חורש נגד המלחמה
שמאי ליבוביץ' נגד המלחמה
נתי יפת נגד המלחמה
רונן נגד המלחמה
עידן נגד המלחמה
אסף פדרמן נגד המלחמה
יובל סער נגד המלחמה
צ'ה בן ה16 נגד המלחמה
אליענה אלמוג נגד המלחמה
דניאל עוז נגד המלחמה
זו שנגד המלחמה
מתוך הרשימה המרשימה של שוקי גלילי:

 ירון בלומנטל, יגאל סרנה, רומי יצחקי, hadarska, חייש הראל, אמיתי סנדי, מוטי היינריך, עמית מהדרום, The Witch, דוידי, מולי בנטמן, GJ Green, בנדן1, יוחאי עילם, יונית מוזסנימרוד אבישר, שרון גפן, סמסון בלינדד, אורן פרסיקו,, 
(אשמח אם עוד בלוגרים שכתבו נגד יכתבו לי בטוקבק או בתגובות האישיות ואוסיף)

אם יש למישהו רעיון יצירתי לעצירת המלחמה או רוצה לסייע לי לאתר בכירים שתמכו ברצח מוזמן ליצור איתי קשר באימייל או בתגובות. נראה לי שאולי במקום לזרוק נעליים, אפשר לזרוק גרביים או לשים להם את הגרביים בקוקטייל שזה יותר משפיל ונשמע חוקי. במיוחד אם הגרביים לא נקיים. אני גם מוכן לתרום אלף שח לערבות אם מישהו מצליח.

%d בלוגרים אהבו את זה: