Tag Archives: ספרות ספרדית

ספרדי כפול: על "ערפל" של מיגל דה אונמונו \\ גרילה תרבות ברמלה

אני מוכרח לומר שניגשתי לתרגום החדש של "ערפל" בעוינות. אהבתי מאוד את התרגום הישן והמשונה של יוסף רובין, שלפרקים היה, באופן חינני, לא נהיר. זה היה מספרי "עם עובד" שמתפוררים ביד, אבל ממילא הם עלו חמישה שקלים. בשלב מסוים, קניתי אותם בזוגות. על כל פנים, התרגום החדש של רמי סערי מצוין.

מה שמיוחד בספר המשעשע והשגעוני הזה הוא הקצב העצמאי והפרוע שבה מתנודדת העלילה, מזכירה משחק שחמט שבו הכלים לא נעים על פי הצעדים הידועים, רעיון שהגיבור המשועמם, אאוגוסטו פרז, מציע בשלב כלשהו, כשהוא עומד להפסיד במשחק.

"ערפל" הוא חוט כביסה מתוח שבצידו האחד האידיאות של הגיבורים, שנוטות לגלוש אל המופרך, ובצידו השני – החיים. כמעט כל הדמויות מיטרללות מעומס רעיונותיהן. לאחר שהגיבור הראשי מחליט שהוא מאוהב עד מעל לראשו, הוא לא שם לב לאהובתו שצועדת ברחוב. גם דודה של האהובה, יצהיר בפני כל אחד כי הוא חובב אספרנטו ואנרכיזם (מיסטי), אך יתגלה בכל הזדמנות כשמרן סנטימנטלי.

כל רעיון, כל שיטה, מושמים כאן לשנינה, כולל הכתיבה עצמה כרעיון סטרילי שבו יש מחבר שמניע דמויות שפועלות על פי רצונו. באמצע הספר מתגלה שלא מדובר כאן ברומן, כי אם ב"רמון", כלומר כסוגה עם חוקים משלה. העלילה המינורית – בן עשירים שנקרע בין שתי בחורות, פסנתרנית ששונאת מוזיקה (האידאה הכושלת) וכובסת נפקנית (החיים) – קורסת לתוך עצמה. שיאה, כשאאוגוסטו הגיבור הולך לברר אצל מיגל דה אונמונו, הסופר, אם כדאי לו לשים קץ לחייו. האם זכורות דמויות חצופות כל כך? הסופר מארח אותו בלשכתו ומגלה לו שהוא דמות, ולכן לא יכול להתאבד, כי מראש אינו חי. אאוגוסטו בתשובה מזדעף וטוען שהוא חי יותר מהמחבר, ומביא ציטוט מספר אחר של אונמונו על כך שדון קישוט חשוב יותר מסרוונטס עצמו. למיגל דה אונמונו נמאס להתווכח והוא מחליט למחוק את הגיבור.

כך שהעלילה נעה אחורה ואחורה, ובסופה הספר הופך לטיוטה, וכשריד נותר רק כלבו של הכותב הפונה בכתב האשמה נגד המין האנושי.

אונמונו מגחך על האקדמיה והספרות. למשל דרך דמות של חוקר ספרות, שמוגדר כ"חוקר מן הזן של פרשני הומרוס, שאילו קם הומרוס לתחיה ונכנס בזמרה לחדר עבודתם, הם היו מגרשים אותו".

כאן נכנסת עוד סתירה. מיגל דה אונמונו החזיק משרה אקדמית ממסדית – רקטור אוניברסיטת סלמנקה, ומרצה ליוונית עתיקה. אונמונו שלט ב14 שפות, ונאמר עליו כי קרא כל דבר ראוי שפורסם בעולם המערבי בשפת המקור (מלבד הלשונות הסלביים). בשביל לקרוא את קירקגור, למשל, הוא למד דנית.

כל חייו היה איש עמוס בסתירות. התחיל את דרכו כסוציאליסט, הוגלה לאיים הקנריים בימי הרודן פרימה דה-ריוורה. כשפרנקו נאבק על שלטונו, הוא דווקא התנגד לרוחות הרפורמיסטיות, כי העריץ את ה"ספרדיוּת" (אף שהדבר השנוא עליו היה מלחמת השוורים).

מבחינות רבות, הסתירות בספר, ניבאו את סופו של המחבר, בשנת 1936 בזמן כינוס רשמי של אוניברסיטת סלמנקה, שהיה עמוס באנשי המליציות של פרנקו ובדיוקנאות הרודן. האירוע נפתח בכך שאחד הנואמים הגדיר את המחוז הבסקי כ"סרטן בגוף האומה שהפשיזם יטפל בו כמנתח מיומן". מקצוות האולם, צווח מאן-דהוא את המוטו הפרנקואיסטי הידוע "יחי המוות!". והגנרל מילאן אסטריי, מתומכי פרנקו, זעק "ספרד". הקהל צעק "גדולה" ומילאן אסטריי זעק "ספרד".

מיגל דה אונמונו, נעמד ופנה לקהל: "אני, שאת כל חיי הקדשתי לכתיבת פרדוקסים, מוצא את הפרדוקס 'יחי המוות' כדוחה. לטעמי, גנרל מילאן אסטריי הוא נכה מלחמה ומקווה למצוא נחמה לעצמו על ידי הגדלת הנכים סביבו".
המום, הגיב מילאן אסטריי: "מוות לאינטליגנציה, יחי המוות". אונמונו המשיך: "זהו היכל האינטליגנציה. ואני כאן הכהן הגדול. אתם אולי תנצחו, כי אתם אכזריים יותר. אבל לעולם לא תצליחו לשכנע בצדקתכם. כדי לשכנע צריך משהו שאין לכם: הגיון וזכות להיאבק". (עוד פרטים על האירוע)

מאותו יום, אונמונו הושם במעצר בית וכמה שבועות אחר כך מת מיואש. תקראו את 'ערפל'.

(פורסם לפני שבועיים בידיעות אחרונות)

—–

קול-קורא

גרילה רמלה לוד

בין קפקא לכבשת הרש

דרך עפר בודדת מובילה מרמלה אל הכפר דהמש, שכל 600 תושביו גרים באותה הכתובת: רחוב החשמונאים 6, רמלה. הכפר אינו מוכר כחלק מן העיר ורק בג"ץ נאות לאפשר הסעה לילדי הכפר, על מנת שיוכלו להגיע לבית הספר. כשכונה רמלאית שאינה נספרת, אין בכפר כביש סלול, אין פינוי זבל, אין ביוב מסודר או חשמל. גם אין שירותי בריאות ורווחה. העיריה אינה מוכנה אפילו לגבות את תשלומי הארנונה. על מנת למנוע מהתושבים לפתח את שטחיהם, הוכרז האזור שטח חקלאי – אבל מים לא נותנים.

תושבי דהמש הם אזרחי מדינת ישראל, השטחים עליהם קם הכפר הם שטחים בבעלות פרטית. במקרים רבים אלו אדמות שניתנו כפיצוי לפליטי 1948. במקום להעניק להם את זכויותיהם ולשלב את דהמש במערך העירוני המתפתח בקצב מואץ מכל עבר (כן, כן, עסקאות נדל"ן על חשבון קרקע חקלאית, לפעמים חוקיות, לרוב לא), הבולדוזרים וצווי העיריה מבהירים שוב ושוב – אינכם רצויים כאן. שכונות חדשות אינן אוהבות שכנים ותיקים.

לאחר שכל מאמצי התושבים לזכות בהכרה לכפר, בהסדרת מעמדו החוקי כביתם של עשרות משפחות ובהפנית משאבים לפיתוחו עלו בתוהו, לאחר שגם הוראות בית המשפט לאפשר הכרה כזו התענו בסחבת, זלזול וביטול, לא נותר אלא למחות נגד העוול. מחאה בשם השוויון בין אזרח לאזרח, השוויון מול החוק, השוויון בחלוקת משאבים, השוויון החשוב מכולם – שוויון בהכרה. מחאה בשם זכויותיו הבסיסיות של כל אדם לחיות בכבוד, בבטחה וברווחה בביתו. זכותו הכפולה והמכופלת של מי שנדחק פעם אחת מביתו, ואיש לא אפשר לו להקים את ביתו מחדש. זכותם של מי שהצליחו להקים מחדש את חייהם, וכעת, בהנף צו עירוני אחד, עלולים לאבד את הכל.

העיריה כבר אמרה את דברה והניפה דין כרת על הכפר. על דרך העפר הבודדת, כבר אושר פרוייקט בנייה. עלינו להשמיע את קול הנגד, בדחיפות הגדולה ביותר.

גרילה תרבות קוראת לכל מי שמסוגלת עוד לכאוב לנוכח גירוש שרירותי ובלתי חוקי של אנשים מבתיהם, לכל מי שמאס באפליה הפושעת, המבדילה בין אזרח לאזרח, ולכל מי שמוכנה לתרום מקולה למחאה ולסולידריות עם אחינו ואחיותינו מדהמש להצטרף אלינו ביום חמישי, 13-5-2010  בשעה 18 מול תחנת האוטובוס תל-אביב רמלה (אפשרי גם לנסוע ברכבת) ומשם יאספו אותנו ולהצטרף למשמרת באוהל המחאה. המופע יתחיל בשמונה בערב

משתתפות:

אוסנת סקובלינסקי
איתן קלינסקי
אלמוג בהר
בועז יניב
דניאל עוז
הדס גלעד
יהושע סימון
יובל בן עמי
יונתן קונדה (סיסטם עלי)
יעל בירנבאום
לילך ובר

מי-טל נדלר

מתי שמואלוף
נטע אחיטוב
עאבד נאטור
ערן צלגוב
ראג'י בטחיש
רוני הירש
רועי צ'יקי ארד
שי אריה מזרחי
תאמר מסאלחה

(אתם מוזמנים להצטרף גם כן בפניה אלינו culturegrill @ gmail. com)

מוזיקה: יובל בן עמי


גרילה תרבות

http://www.Gerila.co.il

יום שני  הקרוב, השקה ירושלמית של מגזין הקולנוע מערבון באוגנדה. פרטים כאן.

על הטענות נגד סכנדר קובטי, במאי עג'מי (מתורגם לעברית)

 
בתאריך ה12 באוקטובר 1936 הגיע קהל מגוון לאוניברסיטת סלמנקה בספרד, שכלל את הארכיבישוף, את כרמן פולו, רעיית הדיקטטור פרנקו, את הגנרל הפרנקואיסט חוזה מילאן אסטריי, ואת הסופר מיגל דה אונמונו, רקטור האוניברסיטה.
הערב נפתח בנאום נרגש של הסופר תומך פרנקו, חוזה מריה פמיין. לאחר מכן, עלה פרופ' פרנסיסקו מלדונדו והגדיר את קטלוניה והמחוז הבסקי כ"סרטן בגוף האומה", מוסיף גם כי "פשיזם, המלאך המרפא של ספרד, יידע איך לטפל בהם, הוא ייכנס לבשר החי, כמו מנתח נחוש המשוחרר מסנטימנטליות מזויפת".
מקצוות האולם, צווח מאן-דהוא את המוטו הפרנקואיסטי הידוע "יחי המוות!". מילאן אסטריי ענה "ספרד". הקהל השיב "אחת". הוא חזר, "ספרד". הקהל השיב "גדולה". בשלישית צעק מילאן אסטריי "ספרד". הקהל השיב, "חופשית". זו היתה קריאה פלנגיסטית טיפוסית בימי פרנקו. בצעדים נחושים, גדוד פלנגות שעט פנימה במדי צבא, וחייליו הצדיעו לדיוקן פרנקו שנתלה על הקיר.
הסופר מיגל דה אונמונו, שבשל תפקידו הבכיר באוניברסיטה היה למעשה יו"ר הכינוס, נעמד באיטיות ופנה לקהל: "אתם ממתינים לשמוע מה יש לי להגיד. אתם מכירים אותי היטב ויודעים שקשה לי לשתוק זמן רב. לעתים, שתיקה יכולה להתפרש כהסכמה. אני מעוניין להגיב על נאומו של פרופסור מלודנדו, שנמצא עימנו כאן. לא אתייחס למתקפה על הבסקים והקטלונים. אני עצמי, כשם שאתם בוודאי יודעים, נולדתי בבילבאו שבחבל הבסקים. הבישוף, תרצו או לא, הוא קטלני, ונולד בברצלונה. אך מעבר לכך, שמעתי את הקריאה הקהה והנקרופילית "יחי המוות". ואני, שאת חיי הקדשתי לכתיבת פרדוקסים שהעלו חימה אצל אלה שלא הבינו אותם, ורואה את עצמי כבר מומחה לנושא, מוצא את הפרדוקס הזה כדוחה. גנרל מילאן-אסטריי הוא נכה. אין לנו צורך כאן לדבר בלחשושים. הוא נכה מלחמה. כך היה גם מיגל סרוונטס. לרוע המזל, בספרד של ימינו יש יותר מדי נכים. ואם האל לא יעזור לנו, יהיו עוד נכים רבים. ובכל זאת, מייסר אותי לחשוב שמילאן אסטריי יכול להכתיב את הרגלי המחשבה עבור העם. כנכה, החסר את הגדולה הרוחנית של סרוונטס, הוא מקווה למצוא נחמה לעצמו על ידי הגדלת הנכים סביבו".
נרגז, הגיב מילאן-אסטריי: "מוות לאינטליגנציה, יחי המוות", מחיאות הכפיים מצד הפלנגות התגברו. פיימן, כדי להשקיט את הקהל קרא "לא! יחי האינטליגנציה! מוות לאינטלקטואלים הרעים".
אונמונו המשיך באדישות: "זהו היכל האינטליגנציה. ואני כאן הכהן הגדול. אתם מחללים את קדושת המקום. אבל אתם תנצחו, כי יש בכם יותר כח ויותר אכזריות. אבל אתם לא תצליחו לשכנע בצדקתכם, כי כדי לשכנע צריך משהו שאין לכם: הגיון וזכות להיאבק. אני רואה כחסר תועלת לבקש מכם לחשוב על ספרד. עד כאן דברי".
 

(הטקסט כאן מתוך הערך בויקיפדיה באנגלית על הסופר מיגל דה אונמונו. בעקבות ההכרזה הזו, דה אונמונו הושם במעצר בית. כעבור 10 שבועות מהתקרית מת. החודש יצא ספרו המעולה 'ערפל' בתרגום חדש של רמי סערי)

%d בלוגרים אהבו את זה: