Tag Archives: יצחק תשובה

אנרגיות טובות – הספר והמחזה

בינואר 2011 הציג תיאטרון מעין בקולנוע בירוביג'ן  שבאזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב הצגה פוליטית. המחזה לא נכתב על ידי יוצר תיאטרון ישראלי בועט מחוג היוצרים בכתב העת מעין. להפך, הטקסט היה ממסדי לחלוטין, נוסח מקוצר של דיון מס' 320 בועדת הכלכלה, שהתקיים כשלושה חודשים קודם לכן, בבוקר ה-5 באוקטובר 2010. אף שיוצרי הטקסט הם חברי כנסת ולוביסטים ולא מחזאים ולמרות שהשחקנים לא היו מקצוענים, אלא אמנים ופעילים חברתיים, המחזה הצליח לזעזע ולהצחיק את הקהל שמילא את המקום.

ההצגה הינה יוזמה של המחזאי והמשורר יונתן לוי, שניסה את המחזה קודם עם חבורת מורים במגמה האנתרופוסופית שבתיכון אורט טבעון. בהצגת המחזה השתמשנו בנוסח קצר יותר מזה המופיע כאן. הבימוי היה קולקטיבי וספונטני. הדמויות חולקו לשחקנים שעתיים לפני הגעת הקהל, והשחקנים הספיקו לערוך חזרה בת כמה דקות לצורכי העמדה. ברקע הוקרן סמל המדינה שסִנוור את השחקנים, ודגל ישראל נתלה בעזרת דבק סלוטייפ, כדי ליצור תפאורה רשמית. במקום לא היה שולחן מספיק גדול, ולבסוף אותר סולם שהונח אופקית.

המחזה נפתח בהקראת שמותיהם ותאריהם של 41 אנשי טייקוני הגז שזומנו לישיבה (מול 17 חברי כנסת). אך כשנראה שהרשימה מתארכת, הקראתם הופסקה. כדי להמחיש את הדו-פרצופיות, כל אחד מהשחקנים גילם שתי דמויות, לעתים כזו שתומכת בהעלאת התמלוגים וכזו שמתנגדת. כך קרה ששחקן ששיחק דמות מסוימת פרץ בוויכוח מר עם הדמות השנייה שגילם. זהות כל דמות סומנה על-ידי נייר מקופל שהשחקנים הרימו והורידו בכל פעם שהדמות התחלפה. הרגעים היחידים שבהם הרשו לעצמם השחקנים לקום מכסאותיהם ולאלתֵר היו כשאיש העסקים יצחק תשובה החל לנאום.

זה היה תיאטרון דוקומנטרי, כלומר מבוסס דוקומנט. לכאורה צפוי מחזה להיות פרי דמיונו של מישהו, אך אלמלא הטקסט היה עולה לאתר הכנסת, האם מישהו היה חושב אותו לאמת ולא לפרודיה גרוטסקית של מוח קודח במיוחד? מה גם שרוב הפוליטיקאים (במחזה המקורי שהתקיים בוועדה) דקלמו את אשר הושם בפיהם.

בשל העניין לציבור והסגולות הדרמתיות/קומיות והפוליטיות של הטקסט, החלטנו שחשוב להנציח את הפרוטוקול כספרון בהוצאת מעין וגרילה תרבות, כיצירת תיאטרון מן המניין. את הנוסח המלא ניתן לקרוא באתר ועדת הכלכלה. אין צורך לציין, שכמו הגז, זכויות המחזה שייכות לציבור ולא לנו. כולן מוזמנות לשכפל ולהמחיז טקסט זה ללא צורך ברשותנו. זהו כתב-תביעה על הדרך שבה מבקשים לחמוס מאזרחי המדינה את עתידם, תוך שימוש ביצירת שנאה וחרדה על רקע ביטחוני. שְמה של הקרן החדשה משובץ בדיון 16 פעמים, ואירן הוזכרה 28 פעמים, כלומר מידי שבע דקות. יש לציין שאין כל קשר בין אירן להעלאת תמלוגי הגז, שנועדה להביא לחיזוק החינוך, הבריאות ורווחת אזרחי ישראל בדורות הבאים, דבר שככל הנראה איננו אינטרס אירני מובהק. אין אפשרות לכתוב מחזה פרודי או סאטירי על הנושא, שיהיה חד, מסעיר או עלוב מהדיון המוצג כאן.

השם “אנרגיות טובות” מבוסס על הסלוגן הציני של קמפיין התדמית של חברות הגז בסמוך לנסיונן לנגוס בהחלטות ועדת ששינסקי, ‘נובל אנרג’י מביאים אנרגיות טובות לישראל’.

באחד הרגעים היפים במחזה, לפני שיורם טורבוביץ’ (לשעבר הממונה על ההגבלים וראש לשכתו של אולמרט, ומי שלימים יטען שלא טייקוני הגז חמדנים, אלא המדינה) עולה לדבר מטעם יצחק תשובה, אומרת חברת הכנסת אורית זוארץ (קדימה) “יש פה שלושה דוברים לחברה אחת ואחד בודד שמייצג את ה—”. אבל היא נקטעת. ואכן, הדמות הראשית במחזה היא האזרח הישראלי שנשכח, את או אתה הקוראים.

גם אם תצחקו, הבדיחה היא על חשבונכם ועל חשבון עתידכם.

דף הפייסבוק של המחזה והספר

מאשה גלוזמן על המחזה

אנרגיות טובות - הספר

במחזה שהוצג בתיאטרון בירוביג’ן שיחקו: יהושע סימון, מתי שמואלוף, תמר זנדברג, רועי “צ’יקי” ארד, נמרוד קמר, מורן שריר, נטלי לוין, חכים בשארה, נדב אפל, ליאור ווטרמן ויובל בן עמי.

המחזה יוצג שוב במסגרת פסטיבל מתחת להר בבירה ביום ראשון ה5 ביוני 2011 בגלריה יפו 23, ירושלים.

.

ניתן להשיג את ספר המחזה בחנויות הבאות:

תל אביב-יפו

תולעת ספרים דרום וצפון

הנסיך הקטן קינג ג'ורג' ונחלת בנימין

המגדלור, רח' הרכבת

סיפור פשוט, נווה צדק

ספרים בבזל

דינה, יהודה הימית, יפו

האוזן השלישית

.

חיפה

גולדמונד, רח' מסדה

.

ירושלים

אוגנדה

.

באר שבע

עשן הזמן

.

וברשת, דרך אתר בסטרבות (ומומלץ לקנות עוד ספר)

.

דוכן באסטרבות ברחבי הארץ

.

לא יהיה ניתן להשיג את הספר ברשתות הגדולות, כמו 'אדומה' נמכור אותו רק בחנויות עצמאיות. מחיר מומלץ: 20 ש"ח.

מחזה חדש מבוסס על ישיבת ועדת הכלכלה על תמלוגי הגז + גרילה תרבות בדימונה נגד הפרטת המים + השקה למיכל דר

לרגל יציאת הגיליון השישי של כתב העת מעין, 'תיאטרון מעין' בשיתוף עם 'קולנוע בירוביג'ן' ויונתן לוי מעלים את הצגת הקריאה "ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת על תמלוגי הגז" (המבוססת על פרוטוקול מספר 320 של הועדה מיום ה5 באוקטובר 2010).

בין השחקנים המגלמים את חברי הכנסת ופמליית היועצים והלוביסטים שהשתתפו בדיון שבמרכזו נסיון לקשר בין הארגונים שניסו להביא יותר תמלוגים למדינה לבין הטרור: ליאור ווטרמן, אדם רוטברד, יהושע סימון, מתי שמואלוף, רועי "צ'יקי" ארד, אורטל בן דיין, תמר זנדברג, ירדן ברוך, חכים בשארה, אריאל קליינר, נדב אפל, מורן "מוריס" שריר, כרמל ברנע, נטלי לוין, נועה אבנד, ובנוסף סטודנטים, שחקנים, יוצרים ופעילים חברתיים שונים. אתם מוזמנים לפנות ולהצטרף.

את המחזה מביים יונתן לוי ('מנו מלך אטלנטיס', 'מר עולם', יחד עם ליאור ווטרמן). ההצגה תעלה ביום שבת הזה, ה-22 בינואר, בקולנוע בירוביג'ן, הגדוד העברי 5, בשכונת צ'לנוב, ליד הצימר וסמוך לתחנה המרכזית הישנה של תל אביב-יפו בשעה 21:00. הכניסה חופשית. השאלה מי ישחק את אופיר אקוניס, יו"ר הועדה, תיחשף מיד עם פתיחת המחזה. אירוע הפייסבוק

גיליון 6 של כתב העת לשירה וספרות מעין מופץ בימים אלה יחד עם כתב העת לאמנות 'החדש והרע','שירה מפרקת חומה" שירון ערבי-עברי של גרילה תרבות וספרה של המשוררת מיכל דר, 'גלשן'. פרטים נוספים על כתב העת בלינק. ההשקה לכתב העת תתקיים ב11 בפברואר במקום מיוחד.

ההשקה ל'גלשן', ספרה של המשוררת מיכל דר תתקיים ביום שלישי, ה25 בינואר, ב21:00,במועדון האוגנדה, רח' אריסטובולוס 4, ירושלים. יופיעו, מלבד הכלה: אלעד רוזן וליאור אופיר, נועם פרתום, עודד כרמלי, אנה ויילד, אמיר בולצמן ויבין בן רשף. (אירוע פייסבוק)

אירוע נוסף  הוא "שירת המים", הפגנת משוררי ויוצרי גרילה תרבות נגד הפרטת המים ותאגידי המים החדשים שהעלו את מחירה, כתמיכה במטה המאבק שמארגן ג'קי אדרי שכותב כאן על המאבק. האירוע יתקיים ביום חמישי הבא, ה27 בינואר, במרכז המסחרי של דימונה בשעה 17:00. באירוע ישתתפו: אוסנת סקובלינסקי, יחזקאל נפשי, דניאל עוז, השחקן אוהד קנולר, המשורר הדימונאי משה אוחיון, ערן צלגוב, מתי שמואלוף, איתן קלינסקי, אלישיב רייכנר, נטלי ברוך, רועי צ'יקי ארד ורותם מלנקי. האירוע בחסות העיתונים מעין, דקה, כביש 40 והשבוע החדש. (אירוע הפייסבוק)
תיאטרון מעין הציג במהלך 2010 את ההצגה 'קדימה' מאת רועי צ'יקי ארד, שעסקה ב"הון ולבנון" ועלתה על במות שונות ובה שיחקו משה פרסטר, יובל שגב, יובל בן עמי, זבולון משיאשווילי ועוד. התיאטרון המחתרתי שוקל להציג את המחזה על תמלוגי הגז עוד מספר פעמים, על פי ההצלחה, ברחבי הארץ. מארגני האירוע מוסרים: "זהו מחזה על מחזה, זהו תיאטרון על תיאטרון. כשהפוליטיקאים שחקנים, אין לנו ברירה אלא להיות פוליטיקאים".

המלחמה הבאה של ישראל?

מול חופי ישראל נתגלה מאגר גז טבעי שיספק אולי 70 שנה של חשמל נקי. זו תגלית מרתקת ומופלאה שהציבור עדיין לא קולט את משמעותה, וכדרך השעה בישראל, לא שמעתי כמעט דיון רציני בנידון. נראה כי הרבה יותר מילים נכתבו על כמה מפלצתי הוא אותו ילדון מרושע, שלגם 50 בקבוקי יין עישן 40 צינגלך ואכל שבע חתיכות כנאפה ואז דרס את הבן של השופט. חשוב לדעת שגילוי של משאבים טבעיים גדולים עשוי גם להרוס כלכלות של מדינות, אם לא נוהגים בו בחוכמה (הסבר למה).

עם זאת, התמלוגים שהמדינה נוטלת על הגז הזה שיהיה במרכז חיינו ב70 השנים הקרובות הם אחוז זעום ביחס למה שמדינות אחרות לוקחת. המספר הרשמי הוא 10.5 אחוז כתמלוגים ישירים, ועוד כ20 אחוז מס, מול הרבה יותר מ50 אחוז בכל מקום מתוקן ולעתים גם 70 אחוז. כלומר, המדינה (כלומר, אני ואתה ואת, הקוראת) יוצאת כאן פראיירית ומזיקה גם לדורות הבאים. היא שנים עודדה את התחום מבחינת מיסוי, אבל כשהוא מצליח, הנכסים שלה, הגז ששייך לה, נלקח לטובת כמה ברנשים. תמיד כשאנחנו מדברים על שטח זה או אחר שנותנים לפלסטינים, שטח שכולו מלא בפלסטינים ושלמעשה אף ישראלי שאני מכיר לא מגיע אליו, אומרים שישראל פרייארית, אז הנה כאן מדובר בכך שיצאנו פרייארים. לקחו לנו כסף, וגם לבנינו ולנכדינו אם יהיו. על כך, כתבו אגב עוד רבים באינטרנט.

בתגובה, אנשים שונים (שרבים מהם קשורים בעסקים לאנשי הגז. ממליץ לשים את שם החברה שלהם בגוגל או את שמם להוסיף את השם יצחק תשובה ולהבין למה הם טורחים לכתוב) טענו שלהעלאת אחוזי הזכיון כעת דומה לכך שהמדינה תיקח פתאום עוד כסף מחברות הייטק, כי הן מצליחות. זה טיעון מטעה, חברות ההיי-טק לא שואבות גז ששייך למעשה לציבור. אין כאן רצון להלאים אפילו את הגז מצד המדינה (צעד שאני תומך בו, אגב, תוך פיצוי תשובה. הגז הרי הוא משאב שלנו, כמו גם כל המינרלים בים המלח), אלא פשוט לקחת אחוזים סבירים, כמו מדינות קפיטליסטיות לגמרי אחרות, ושגם תשובה יקבל כמה מיליארדים, בגין לקיחת ומכירת משהו ששייך למדינה (כלומר שוב, לי, ולך הקוראת). למעשה, הכסף מהגז יגיע ממכירתו למדינה: מכירת משהו ששייך למדינה למדינה.

כותבים אחרים היו חצופים עד שהגדירו את העלאת התמלוגים לאחוז הסטנדרטי כגניבה. לפני שנה העלה בנק הפועלים את העמלות של עמותת מעין שאני עומד בראשה מ10 ₪ לחודש למשהו כמו 50 ₪ לחודש, פי חמש בלי להודיע. פתאום ראיתי, באיחור של חודשיים, בדפי החשבון שהתעריף עלה. פניתי אליהם וביקשתי תגובה לבלוג והם מיד חזרו בהם, בחוכמה (הכנתי על כך פוסט והתעצלתי להעלות). כלומר, הם העלו פי חמש את התמלוגים המתקבלים מעמותות בין לילה, בלי לספר להן, במה הדברים שונים? (אם אתם מנהלים עמותה, אתם מוזמנים לפנות אלי ואתן לכם את האימייל של דוברת הבנק עופרה פרויס, וכך תחסכו 500 ₪ בשנה לעמותה).

העלילה מסתבכת. הופיעו כמה ידיעות מוזרות על כך שלבנון לוטשת עין למאגר. העיתונות לעגה להן, וגם לי הן נראו קיקיוניות, כי הסתכלתי על המפה והשדות נראו מול חיפה ולא מול לבנון. אחד השרים אמר שהלבנונים פשוט רוצים כל דבר שיש לישראל. בוואלה היתה כותרת "גם נסראללה רוצה תמלוגים".

אלא שהשבוע בוויינט הופיעה בסופ"ש ידיעה שקצת שינתה את מהלך הדברים, אף שאיני מומחה לחוק בינלאומי. מוסבר בה שישראל מחשבת את שטחה הימי על פי הקו ממטולה, בעוד לבנון רואה את הגבול הימי כמתחיל בראש הנקרה. כלומר, הגז של צידון נחשב היפותטית שייך ליצחק תשובה על פי החישוב הישראלי. על פי ההגיון הבריא, לבנון כאן צודקת, מודדים גבול ימי מהים ולא מההר, ולכן חלק ממאגר הגז, אולי חלק קטן, שייך, מה לעשות, גם לאזרחים הלבנונים. ויש גם את זה.

הקידוחים עצמם נמצאים בתוך השטח הישראלי, אבל המאגר העצום בגודל 2000 קמ"ר (להשוואה, גודלה של ישראל בתחומי הקו הירוק 20700 קמ"ר) גולש בחלקו כנראה לשטח קפריסאי ולבנוני. למעשה, קידוח גז משותף והגון עלול להוות התחלה של יחסי שכנות ושיתוף עם לבנון, אלא שכאן שוב ישראל מתנהגת באופן בריוני שמעורר חשד ומנכיח את הסטריאוטיפ על הישראלי הרע (כישראלי, איני מסכים איתו. הישראלים הם אנשים טובים. הממשלות מתנהגות ברוע כלפי חוץ וכלפי פנים). שימו לב לניסוח המתנשא באתר ביזפורטל : "ככל שעובר הזמן והאזור בו שוכנת ישראל הולך ומתברר כבעל פוטנציאל גדול באמות מידה בינלאומיות, סביר כי כל זב ומצורע יבוא בדרישות". ככה מוגדרת מדינת לבנון הריבונית (פחות או יותר) שרוצה את מה שיתכן מאוד ששייך לה.

וכאן אני רוצה לקפץ לנושא אחר – האירוע של גרילה תרבות השבוע עם תושבי שייח ג'ראח שמרמיט כתב עליו באופן מוצלח מאוד. על כל פנים, במהלך האירוע רואיינתי לערוץ 1. הכתב החביב שאל אותי אם איני מרגיש רע מכך שהיו תכנים אנטי-ישראליים באירוע, כי הוא התקשה לשמוע אותם. לא הבנתי למה הוא מתכוון, כי השירה לא היתה אנטי-ישראלית, אלא נגד המתנחלים שגונבים לאנשים בתים והם נאלצים לישון ברחוב. ואני רואה את ישראל כמשהו שלא רק גונב בתים לאנשים, אלא כולל גם דברים אחרים: אנשים שהולכים לים ונעקצים ממדוזות, להקות גרועות, צפוניות, מוכרות באמ:פם, וגם אותי. אם היו מעליבים את ההולכים לים ואת המוכרות באמ:פם ואת הלהקות הגרועות, הייתי בוודאי מרגיש תחושה אנטי-ישראלית. האם הכתב התכוון להדס גלעד שקראה שיר של זלדה? ואז הוא אמר שמישהו (המשורר יובל פז) קרא שיר על המשט, ששאל מה היה קורה אילו. ובכן, השיר נסוב על כך שבמשט החיילים יכלו גם לזרוק פרחים. זה נראה לכתב כשיר אנטי-ישראלי וזיעזע אותו. אמרתי לו, שאני רואה את עצמי פרו-ישראלי הרבה יותר מביבי ושטייניץ, שלא אכפת להם שרוב הישראלים יהיו רעבים, וירויחו כולם שכר מינימום עלוב. ואני הרבה יותר פרו-ישראלי מאנשי עסקים מזהמים, כי אכפת לי מאדמת הארץ. כאן אני חוזר לנושא הפטריוטיות ולגז הטבעי.

שימו לב לניסוח התוקפני של ביזפורטל, שתומך בכך שלא נתייחס לדין הבינלאומי ובכל מחיר עלינו לחמוק מלהיקלע למשפט בבית דין בינלאומי. את ההמלצה לא ללכת על החוק הבינלאומי אלא פשוט לפעול בשטח יזם אדם בשם עו"ד משה שחל, שר האנרגיה לשעבר וכיום עורך דין של אחת הקודחות, חברת נובל אנרגי (וגם של האחים עופר, על הגל). כך מתארים בהערכה את הצלחת דוקטרינת משה שחל באתר:

בכך ישראל נמנעה בעצם מלהרחיב את המים הטריטוריאליים שלה בהתאם להגדרת "אזור כלכלי מיוחד" ובעצם הולכת לפי הכלל – החזק שולט. קרי, פיתרון משברים במישור צבאי ומדיני ולא בבית משפט בינלאומי.

אגב למי שזוכר את הויכוח על טאבה, שבה היינו משוכנעים שהיא שייכת לנו, אבל המציאות היתה שונה לגמרי. הויכוח על טאבה הרס את המומנטום של השלום עם מצרים, ובסוף גם הפסדנו את פיסת הקרקע הזעירה הזו. מה שמראה לאן מובילה החוכמולוגיה של פעולות נכלוליות בעידן המשפטני שהעולם צועד אליו.

מוזר אגב שיש ערבוב בין המדינה וחוק שהיא מנסה להעביר או לא להעביר, לבין אותו משה שחל, עורך דין פרטי, של חברה אמריקאית, במקרה הזה (אייטם המציג נספח אחר של המקרה במקומון  הנערץ של זכרון יעקב). עוזי לנדאו, איש ימין שאני דוקא מעריך בדרך כלל ושפעם ידעתי לחקות, אמר שיהיה מוכן להגן על התגלית הישראלית-אמריקאית: "לא נהסס להגן בכוח על מאגרי הגז הימיים". כלומר, לפיו, ישראל תפתח במלחמה אם לבנון תרצה להחזיר את הגנבה-כביכול. וכך, לפתע, התגלית שוב היא לא עסקו של תשובה ושל המשקיע האמריקאי, אלא עסק של כולנו, עניין פטריוטי שנלחם עליו עד טיפת דמנו האחרונה. כלומר, יש כאן הלאמה מבחינה מסויימת, אבל הפרטה מבחינה אחרת. צה"ל יהיה מוכן להילחם עם מדינה אחרת, כדי להגן על עסק פרטי, שמתקמצן על הענקת תמלוגים כנהוג בשוק כמה דקות קודם לכן. זוהי הפטריוטיות החדשה, הפוסט-פטריוטיות, שכמו סרט האנטנות הצהבהב של גלעד שליט במימון איתוראן, רשת הסופרים של רמי לוי ועוד חברה שהצטרפה יותר מאוחר, קשורה לא לאהבה למדינה אלא לאהבה לאומית לחשבון הבנק של איש עסקים (למה איתוראן ורמי לוי לא תרמו בלי לבקש קרדיט בעמוד הראשון כמה ימים רצוף?). ומי יודע, אולי המלחמה הבאה תפרוץ כדי להגן על חשבון הבנק של אדם כזה.

צריך גם להיזכר בפועלה של משפחת עופר, שיתכן וסכסכה אותנו עם הטורקים בהקשר לפרשיה בעייתית אחרת שלהם. ובקרוב, תסבך אותנו עם הכורדים והעירקים.

בינתיים, אני ממליץ לכולם להירשם לקבוצת הפייסבוק 'גם אני רוצה תמלוגים מהגז'.

roy chicky arad blog in google translation version

%d בלוגרים אהבו את זה: