Tag Archives: חרגול

'החלום הישראלי' – כך זה התחיל, כך זה נגמר

לפני שלושה שבועות יצא לאור ספרי החלום הישראלי (חרגול-עם עובד. עורך: אלי הירש), וזו הזדמנות להתייחס למקורות הכתיבה של החלק המרכזי בו, המיני-רומן החלום הישראלי.

תמונת כותר - החלום הישראלי

אני לא רוצה להסגיר יותר מדי פרטי עלילה. את הפתיח של הספר ניתן לקרוא באתר הוצאת חרגול, אבל למעשה הספר התחיל משיר, בשם 'רצית חיים רגילים?' שכתבתי לפני כמה שנים בטיול בפולין, בעיר לא מעניינת בשם ורוצלאב. בדרך כלל אני כותב בעיקר כשמשעמם לי, עניין נדיר לשמחתי. השיר מתאר בערך את טלי פאפו, הדמות הראשית. קראתי שדוד אבידן עיבד שיר שלו לסרט 'שדר מן העתיד', וזה נתן לי רעיון להסב את השיר גם למשהו אחר.

רצית חיים רגילים?

הילדה הרעה של העיתונות הישראלית כבר בת 41

מזמינה פיצה

השליח סופר את הטיפ בשקט, היא נותנת עוד ורק אז הוא הולך

בעלַה עלוב כמו אבזם של ג'יימס בונד

משחק בפלייסטיישן בחדר העבודה

היא סוגרת את הדלת

בחוץ – עץ יחיד, קודר.

צריכה לקום לקחת את הילד

מי שהיתה הילדה הרעה של העיתונות הישראלית

נכנסת למכונית.

במראה, רואה שהשפתון היה דבוק לשיניה כל היום

מעליה מוטחים שמים זהובים מטופשים

– כסף במטבעות ילדים

גולף אדומה חורקת

בין שדות ברושיים מאובקים שיהוקים של הסתיו.

מאחורה במראה, היא רואה פרסומת של חברת אפריקה ישראל

בקצה שדה גדול.

מי שקרא את העלילה, שהושפעה מאוד מהתקופה שעבדתי בגלובס, נזכר בסדנת הדיג שעובר בעלה של טלי פאפו. הסדנה הזו מאוזכרת בשיר אחר שלי, שכתבתי יום אחרי האירוע של גרילה תרבות למען מלצריות קופי טו גו. השיר פורסם במעין 3 או 4 ויפורסם באנתולוגיה של גרילה תרבות.

סדנת הדיג של בכירי המשק

שלושה מנכ"לים בכירים במסע-דיג בטבריה
לכדו את אותו הדג.
גופתו שוכבת עכשיו על
הרחוב ההולנדי בטיילת,
מחוברת לשלוש חכות:
כשלון סדנת
המנהיגות-באמצעות-ספורט.
שלושת המנכ"לים חסרי אונים,
ליד הדג המת הגדול והקר, שזימיו שבורים.
בן 14 עובר, כמעט נוגע בהם,
בגדיו – קשקשים מחזירי אור
הם חוששים שהוא יישאל שאלות,
אבל הוא רץ להתחרמן עם
החבֵרה, הזין עומד לו בבנטון.
סיבי הדיג של שלושת המנכ"לים
הסתבכו זה בזה לפקעת.
השלושה עדיין עם החכות
מקיפים את הדג המסכן.
הם כבר לא ילמדו דבר!
לא ילמדו שום דבר!

חבורת ברסלבים, שואגים משהו, מהדהדים במרחק,
אחד מהם עם נעליים תוצרת הארץ.
המנכ"ל מהביטוח
החליט לעשות משהו.
הוא ניגש לדג ומשך בחוטים בכח
כדי לשלוף את הקרסים, אבל הם תקועים חזק.
הוא הלהיט מצית והחוטים הדקים והעדינים ניצתים וניתקים בקלות.
לשניה נזהבה להבה על הדג הקרוע.
המנכ"ל הזה לוקח את הדג המת
וזורק אותו מעבר לחומת האבן, אל אפלת הכנרת
"ממילא הוא מת, למה לזרוק אותו למים?",
אומר אחד מהם,
כשהמנכ"ל הזה מנקה את ידו בגוויית חינמון שהתגלגל בטיילת.
גם אתם לא תלמדו דבר.
לא תלמדו שום דבר.

ההשראה לשם הספר הגיעה מסקר שהתפרסם בוויינט על ידי איל גונן (שבימים אלה עורך את עובדה), שמראה שהחלום של הישראלים הוא להתעורר ולא למצוא ערבים, דבר שמתבטא בסיפור של הפורץ בספר וגם בסיפור האחרון עם הערבי הנעלם. מכיוון שהספר עדיין לא צבר תאוצה, כשמחפשים בגוגל 'החלום הישראלי' מגיעים לסקר הזה. הוא גם מתקשר לחלום ישראלי אחר, בית צמוד קרקע בפרברים, חלום שהוא למעשה סיוט.

על כל פנים, יצאו עד עכשיו כמה ביקורות וראיונות בהקשר לספר:

הראיון עם מיה סלע בגלריה, הארץ

ביקורת בהארץ שכתב יורם קניוק וריגשה אותי באופן מיוחד

ביקורת של לירז אקסלרד, ווינט

ביקורת של דוד רוזנטל, וואלה תרבות

המלצה של מיכל פלד פליישר, כלכליסט

הבלוג של ליאור דיין בטקסט לא ממש נהיר, אנ.אר.ג'י

ביקורת של יונתן שם אור, מייסיי

ביקורת של עמית קלינג, נענע

ביקורת של אריק גלסנר, תרבות מעריב

המלצה באתר סימניה, העורכת

ביקורת של איתמר שאלתיאל, הסיפור האמיתי והמזעזע

(יתעדכן)

בסך הכול, אפשר להגיד שהופתעתי לטובה מכמות ההתייחסויות לספר. אני חושב שזה מאוד קשור לכך שהוא יצא בהוצאה גדולה. אני רגיל לביקורות קוטלות יותר. יצאה רק ביקורת אחת ממש שלילית, באתר תוכן הגולשים מייסיי, וגם היא מעניינת ואמוציונלית מאוד.

השקת הספר תתקיים ב17 ביולי, יום שבת, בין שש לשמונה בבר של שאפה בשוק הפשפשים, נחמן 2, יפו. זאת תהיה יותר מסיבה עם פחות נאומי הספד נמלצים הנפוצים בהשקות של ספרים. (בפייסבוק)

ניתן לרכוש את הספר באתר בסטרבות בהנחה גדולה, ולעודד את האתר האלטרנטיבי הזה שמתמקד בספרות עצמאית.

על האירוע של גרילה תרבות בשייח' ג'ראח שלא ממש נכנס לעיתונות המודפסת (מלבד ישראל פוסט!)  כתבו יפה מאוד מרמיט ואיתן קלינסקי.

ספר חדש שלי, 'החלום הישראלי'

שלשום יצא 'החלום הישראלי', ספר חדש שעבדתי עליו תשע שנים. אחרי כארבעה ספרים, 'החלום הישראלי' הוא הראשון שלי שלא יוצא בהוצאה זעירה ומשפחתית, אלא ב'חרגול-עם עובד'. כך שאפשר לומר שאם תמיד השתנתי בבריכת הרדודים, כעת אני מרטיב אצל הגדולים.

האם התמסחרתי? איני יודע מה משמעות הוצאה גדולה ליצירה עצמה. אולי זה יביא לכך שיותר יחשפו לספרים מאשר קודם, המבקרים יאלצו אולי לכתוב ביקורות. למכירות כנתון מספרי צונן אני לא מוצא חשיבות גדולה מדי, חוץ מהרצון שלי שההוצאה תחזיר את ההשקעה, ותוציא לי ספרים בעתיד. אני תמיד מעדיף קוראת חכמה אחת שתסתכן ותגנוב את הספר מאשר אלף שמוקים שיקנו את הספר במחיר מלא כדי לשים בארון הספרים ליד ספר אחר באותו גובה. ההוצאה בוודאי לא תחשוב כמוני. אני מקווה לפחות.

הרבה אנשים אומרים לי 'בהצלחה'. זה מה שאומרים במקרה כזה, אבל אני חושב שהספר כבר הצליח בכך שהוא הודפס והגיע לדוכנים. אלי הירש, העורך, עשה פה עבודה יפה. היה מעניין לראות איך הוא עובד. עוד שלב שנהניתי ממנו הוא המחסן של עם עובד, כשלקחתי כמה עותקים הביתה. הגעתי לשם עם חברי המשורר החתיך אהרון שבתאי, והוא זכר שם אנשים שעובדים שם עשרות שנים והם זכרו אותו, מימי הספר 'אהבה'.

אני חושב שהפעם גם אנשים שלא אוהבים דברים שאני עושה בדרך כלל, מבחינת שירה, מוזיקה, אמנות, תיאטרון וכו' – יאהבו את הספר. ברוב התחומים שבהם אני עוסק אני מנסה לצאת מהתחום ולעשות דברים יוצאי דופן לטוב ולרע, שמנסים לבחון את גבולות התחום שלהם ובדרך לעתים מביכים אנשים וגורמים להם חרדה. זה הרעיון. לעומת זאת, בתחום הפרוזה אני הרבה פחות אוונגרדיסט. למעשה אני שמרן למדי, מבחינת מבנה, שפה ותנועה עלילתית – כסופר, חשוב לי מאוד שיהיה סיפור. אני אולד-סקול, מה שנקרא. אני גם לא ממש איש של דלות החומר כשמדובר בפרוזה, העברית שלי לא רק שאינה כחושה היא ממש פרוותית. כך שאפשר שאנשים שאוהבים את השירה והמוזיקה שלי, ודברים אחרים שאני עושה, יתאכזבו מהספר. ואנשים שתמיד לא הבינו מה טוב במה שאני עושה, ימצאו את עצמם בתוך הספר. אף שיכול להיות שאני מדבר שטויות. והעלילות הן עדיין לא ממש יוכי ברנדס.

את הספר אפשר יהיה להשיג בשבוע הספר בדוכני עם עובד-חרגול בעסקת השתיים במחיר אחד המפורסמת. אני אהיה שם לחתום ביום חמישי ושבת, ה10 וה12 ביוני, ולהמליץ על הספר השני שמקבלים חינם. סיכמתי עם ההוצאה שניתן יהיה בקרוב להשיג את הספרים גם בחנויות האלטרנטיביות שמוכרות את מעין.

אני מניח שבשבועות הקרובים אתעסק בבלוג הזה באופן טבעי הרבה בדברים שקשורים לספר. אני מתכנן השקות בבאר-שבע, חיפה, ירושלים ונצרת, מלבד זאת הראשית בתל אביב-יפו.

מעט על העטיפה שעיצב תמיר להב-רדלמסר. מצאתי את הדימוי באתר הנפלא פאבליק סקול: תמונה של בריכת גורדון בשנות השישים או השבעים, שנלקחה מתוך ספר על מתקני ספורט ונופש בישראל, שצילם מקס גלפז.

טקסט הכריכה האחורית של הספר:
'החלום הישראלי' לוקח את הספרות העברית לכיוון חדש – מצחיק יותר, חברתי יותר, פרוע יותר, רציני יותר. רועי "צ'יקי" ארד כותב פרוזה שמצליחה להיות אוהבת ושורטת גם יחד, לדלג באלגנטיות בין הריאליסטי והאגדי, האפל והזוהר, הפופי והפוליטי, ולהחזיר את האמון בכוחה של הספרות להציע מבט מקורי על המציאות הישראלית – מבט שאינו מתעלם מצדדיה הנלעגים והאלימים, תאבי הבצע והכוח, אך גם יודע לזהות את יופייה.

בלב הספר ניצב הרומן 'החלום הישראלי', סיפור עלייתה ונפילתה של העיתונאית חורצת הגורלות טלי פאפו, המתאר את חתירתה מהפרובינציה אל מרכז העצבים של התקשורת התל-אביבית ומשם למנוחה ונחלה אי-שם בישראל הבורגנית – פרבר איכות-חיים שבו חייה מתהפכים שוב, ומובילים אותה להסתבכות מחודשת עם כל הסכינים החדות שהחלום הישראלי יודע להסתיר ולשלוף.

לרומן מצטרפת סידרת סיפורים המשרטטת מפגשים בין דמויות תמימות-כביכול ומושחתות-לכאורה: כתב רוק צעיר ומבולבל שנקלע לסצינת מין פרוורטית עם פוליטיקאי חלקלק בבאר שבע, בן עשירים טוב לב שהולך שבי אחר אינטלקטואל פומפוזי בתל-אביב, פקיד בנק סולידי ממרכז הארץ שנופל בפח שטומן לו נדל"ניסט זעיר בטבריה, וישראלי נטול תכונות טובות שנסחף אחר קסמיה המפתיעים של חבילת תיירות זולה לברצלונה: כולם טיפוסים נהדרים ואיומים המאכלסים את הקומדיה הישראלית.

עוד לינקים:

לכבוד יציאת החלום הישראלי, התראיינתי אצל מיה סלע בגלריה הארץ. אתם מוזמנים להציץ.

דף החלום הישראלי באתר הוצאת חרגול.

תרגמתי שני שירי-ביט של פיטר אורלובסקי שנפטר השבוע – ווינט. השם ייקום דמו.

אני אמור לחתום על הספר בחמישי ובשבת הקרובים בדוכני עם עובד-חרגול. מוזמנים.

(הי, יוסי, מחקתי לך את התגובה כי היא עשתה לי מצב רוח רע. אין לי כח להשמצות בדף שלי עוד לפני שקראת)

שירים לדני דאור

מתחת לספרים

דבוק לשמשה

צחוקו

 

 

זוכר את

שיניו

לבנות כעורב

 

 

אם השמש לא תזרח

הירקות ירקבו

נאכל קליפות ליצ'י

 

 

גיהוקך

הקשת בענן

 

 

ביום שמשי

ובכל זאת

יום שמשי

 

 

 

(31 בדצמבר 2009, חיפה-תל אביב)

 

%d בלוגרים אהבו את זה: