ארכיון תג: דמוקרטיה

מזל טוב לעם המצרי. ריכוז הקטעים שלי על המהפכה

החל מהימים הראשונים של האירועים, עיתון הארץ פרסם קטעים שכתבתי על המהפכה במצרים. זה לא דבר מובן מאליו. אני מועסק במשרת כתב משוטט ולא כותב דעות. המזל שלי הוא שבראיון הקבלה לעבודה סיפרתי על אהבתי למצרים ומסעותיי לקהיר. זה אגב דבר שעשיתי גם בידיעות, בפגישה עם העורך רב האינטואיציות שילה דה בר, שבינתיים כבר לא מחזיק בהגה האוניה, אבל אוחז באיזה מפרש. הוא התעקש שאכתוב על התיירות לקהיר וכתבה אכן התפרסמה ב7 לילות שערך אז עדי גולד, ועוררה עניין רב.

תם עידן האליטה המצרית. מהבלוג של מוריס, שאני בימים רגילים מנסה לא להיות מזוהה איתו

על כל פנים, את גישתי לאירועים שפרצו ב25 בינואר 2011, שהוא לטעמי היום שבו מתחילה המאה החדשה (או יום בחירת אובמה), אפשר להגדיר כאובססיבית. לקחתי את העניין באופן הכי אישי, והתווכחתי עם רבים מידידיי, באופן טרחני, ועל כך הסליחה. על כל פנים, שמחתי שהעיתון נתן לי לפרסם את דעותיי, שהן לעתים משונות, מעל הדפים הכבדים והמכובדים. במקרה הזה אני חושב שכן הצלחתי לקלוע למהלך הדברים, כשהמזרחנים היו מאוד רחוקים ממה שבאמת קורה, אולי גם בגלל שהם שייכים לדור אחר שלא מכיר את דור הבלוגרים במצרים, שאני התחברתי איתם באופן טבעי. למזלי יצא שהתחזיות שלי צלחו הפעם (היו לי לא פעם טעויות בעבר ואני מקווה שיהיו), וגם מזלם של מעל לשמונים מיליון האזרחים המצרים שיוצאים לחופש וכדאי להחזיק להם אצבעות, כי זה היום הראשון אחרי המהפכה שאין לדעת לאן יוביל.

.

אז הנה המאמרים:

בקהיר הצעירים נאבקים על חייהם, בישראל הם דבוקים לאח הגדול

האם דמוקרטיה היא צעצוע של המערב? (הארץ באנגלית)

מדוע ישראל מזדהה תמיד עם הנבל

לבכות עם ואיל רונים, צ'ה של עידן יוטיוב

פרס חביבי, זה קורה מתחת לחוטם שלך

.

המאמרים צוטטו בחלקם באל-פאיס, בי.בי.סי, בערוץ הטלויזיה הברזילאי גלובו בו התראיינתי ובמיני בלוגים אמריקאים, איטלקים וצרפתים.

בעוד שתי כתבות הזכרתי את המהפכה:

גלנט-טורס – הענף הפורח במושב עמיקם

שריפת איקאה: אידאולוגיה או איקאולוגיה

פרטים על האירועים קראתי בקו חוץ ולינקים חזקים בארץ האמורי

אימה \ צ'רלס סימיק + הפגנת שירה להזדהות עם המצרים

עברית: רועי צ'יקי ארד

חברים הודו בפניי כי התחילו לחמוק מפגישות משפחתיות כי שיחות החג גולשות באופן בלתי נמנע לכלכלה או פוליטיקה. ההנאה מויכוח עם קרובי משפחה ששואבים את כל המידע שלהם מרשת פוקס ניוז זהה לנעיצת מסמרים באמצעות הפדחת. העסק הטוב ביותר כיום הוא הפיכת אנשים שפעם היו בעלי הגיון כלשהו לאווילים פותים. זהו ענף הייצור הלאומי המרכזי שלנו כרגע. להביא מישהו לידי שכחת כל דבר שאי פעם ידע על ארצו ואף ההיסטוריה של משפחתו, ולהאמין ברעיונות ההפוכים, מצריך חשיפה על בסיס יומי לדיסאינפורמציה וכזב לגבי כל נושא החל מבעיות הפנים ועד המלחמות שאנו מנהלים. וזאת, עד שלא ייוותרו לאנשים דעות משל עצמם.
אפשר בנקל למצוא אנשים שלא רק חוזרים על דברי-ההזיה של מגישי הרדיו הימניים, אלא גם עושים זאת ברצינות ובטחון של מעריצי ברית המועצות שציטטו את דברי סטלין או שורות מתוך ה'דיילי וורקר'. גבר ואשה, שמקורות המידע שלהם הגיעו משם, הסבירו לי שעל אמריקה לפלוש למקסיקו, כדי לעצור את ההגירה הבלתי-חוקית, שאנחנו צריכים להתפלל יותר במקום לתת לממשלה לטפל ברעב, שהיטלר והנאצים היו ליברלים כמו פרנקלין רוזוולט, ושאובמה הוא מוסלמי תאב-כוח שמתכנן לייבא הן את השריעה והן את הסוציאליזם לארצות הברית.
באוירת אימה גוברת, קל להבין מדוע בעלי ההון מממנים את סוחרי הבורות והשנאה הללו. הם רוצים לבלבל את הבוחרים שחושדים כי דבר מה שגוי באופן בסיסי במדינתם. כך הם מסתירים את הסיבות לשקיעה הכלכלית, מסכסכים את האזרחים אלה באלה על ידי עידוד צרות אופקים וכופים על האמריקאים חיפוש שעירים-לעזאזל. לא אכפת להם אם בסופו של דבר יהיה כאן מעמד עצום מימדים של עניים או דכאון מהסוג שחווינו במהלך השפל הגדול. היה אפשר לחשוב שהרכיבה בלימוזינה החולפת לצד אנשים מסכנים הממתינים בתורים ארוכים למרק תביא אותם להרהר מחדש בכל העניין, אבל הדבר היחיד שהם חולמים עליו הוא להרוג אנשים, ושהמדינה תשקיע את כספי הבטחת ההכנסה והפנסיה אצל אנשי וול סטריט, כדי שאלה יוכלו להמר עם הכסף. בעבר, יכולת לסמוך לפחות על המפלגה הדמוקרטית שתביע מעט התנגדות לכך. לא היום. הבחירה למשרה ציבורית היא דבר יקר כל כך עכשיו, שכל מועמד חייב להשתטח בפני הבנקאים ולנהוג כאילו יש משהו מאחורי ההגיון המנחה אותם.
אחי אמר לי יום אחד 'אילו רק העסקים לא היו צריכים לשלם מס, ולא היו חייבים לרכוש ביטוח בריאות לעובדים, ולא היו מפוקחים בשום דרך, והיו מקבלים חסינות מתביעות על הנזקים שהם גורמים, ולא היו דמי אבטלה או הבטחת הכנסה לקשישים, איזו מדינה נפלאה זו היתה'.
הוא סיכם את ההצעה של הרפובליקנים בבחירות האחרונות, כשהאמריקאים שהיו נפגעים יותר מכל מהגישה הזו תמכו בה ברוב מכריע. בימים עברו, לפני כל מערכת בחירות, האיגודים המקצועיים נהגו להזכיר לעובדים שהבוסים שלהם לא התייאשו מזמימת דרכים חדשות לשלוף אותם מהמשכורות והפנסיות שלהם. היום אפילו החברים הזקנים באיגודים, אלה שתלויים בהבטחת ההכנסה ובביטוח בריאות, חושבים שכל הצרות שלהם נגרמו באשמת ממשל נפוח, מיעוטים בעלי זכויות יתר, וזרים לא חוקיים. אילו רק הממשלה היתה יורדת מהגב שלנו, הם זועקים, הכול היה צומח שוב. אתה צריך להזכיר לאנשים שאנחנו משלמים מסים כדי שהמטוסים לא יתנגשו אלה באלה ושהגשרים הרעועים והעתיקים לא יפלו כשנסע עליהם.
אני שואל את עצמי אדיך מגלי הארצות שהותירו לנו את רישומיהם מהחשיפה לתרבויות חדשות, או עמיתיהם הבדיוניים כמו גוליבר, היו מציגים את האמריקאים בני ימינו. אלה שנבחרו על ידי האל להפוך לאדוני היקום, ומשוכנעים בעליונותם המוסרית, מצאו שלא קשה לטבוח באשמים ובחפים מפשע, ללא חרטה, ולהמשיך לטעון, למרות כל ההוכחות, שאין קשר בין סיבה ותוצאה. ומוזרה לא פחות האמונה שלהם כי דווקא חוסר ההתחשבות בתוצאות המעשים שלהם היא הדרך אל האושר.
צ'רלס סימיק, משורר. חלק מתוך יומן שהתפרסם בלונדון ריוויו אוף בוקס ומתאר את שקיעת הספר האמריקאי.

עוד סימיקים:

שלושה תרגומים של שיריו שפרסמתי בבלוג

צ'רלס סימיק בויקיפדיה העברית

עוד שני שירים של סימיק מתורגמים לעברית על ידי משה דור

הכנרית בתרגום כרמית רוזן

—–

הזמנה וקול קורא לאירוע מחר
כיכר א-תחריר תל אביב

הפגנת שירה לתמיכה בזכותו של העם המצרי לדמוקרטיה וצדק חברתי

משוררים יהודים וערבים יקריאו שירה בסולידריות עם העם המצרי הנאבק על חופש פוליטי וכלכלי

יום חמישי, מחר, ה-3 בפברואר, שעה 16:00
כיכר מגן דוד, היא כיכר א-תחריר, תל אביב-יפו (הכניסה לשוק הכרמל, הסמוכה לרחוב אלנבי)

יוזמי האירוע:
בית העם של ארגון העובדים מען, גרילה תרבות, מעין ועוד

תודה לאנשים שהיו באירוע. יום שבת אירוע נוסף בכיכר מגן דוד\א-תחריר בארגון הפנתרים.

אתם מוזמנים להציץ בשני מאמרים שלי:

המהומות במצרים מעלות את השאלה איך אנחנו תמיד אוהבים כל כך נבלים

גלנט-תורס, בעקבות הוילה של גלנט

%d בלוגרים אהבו את זה: