Tag Archives: גזענות

בנות ישראל לעם ישראל

ההפגנה שנועדה לעצור את פיתוי נערות בת ים על ידי ערבים היא שיא בגל אירועים גזעניים שישראל עוברת. על טנדר באחורי קניון בת-ים נקשר אריג פלסטיק גדול עם הכיתוב 'בנות ישראל לעם ישראל' ובזה אחר זה הנואמים טיפסו, נעמדו ליד לוגו של בנק אוצר החייל, וניסו להציע טכניקות יצירתיות להבריח את הדון ז'ואן הערבי.

השימוש במילה "רחם" היה שכיח מאוד באירוע, יותר מכל אירוע שבו הייתי בימי חיי. משה בן זיקרי, בחור יפה מפסגת זאב, שלדבריו גר כרגע באילת בגלל רדיפות השב"כ (קריאות: 'בוז'), נעמד על הגג של האוטו. הוא מניח את היד בכיס ומספר על סיורים שבזכותם הערבים לא מסתובבים בגנים של שכונתו לשעבר. "גם פה הערבי הוא חופשי", הוא אומר, ואני חושב על השורה המסיימת ההיא ב'התקווה'. "כמו שבפסגת זאב ניצחנו, ננצח גם כאן. גם בבת-ים יש תופעה שערבים גרים בכל השכונות ולא ניתן לזה לקרות". "מאחורינו היו הרבנים הגדולים", הוא מסכם. "הרבה ערבים אוייבים עזבו". רב מקומי עולה ומסביר: "הרחם של אשה הוא קדוש, יש לו בעל בית אחד", הוא מחכה ואומר "בורא עולם". "רחם זה רמ"ח איברים", מפרש צדיק חובב פלפולים. הקהל ברקע מצטרף ב'מוות לערבים' מדי פעם. לאט לאט מגיעים דגלי כהנא.

אלה לא שנות השלושים. בחלונות של הקניון, ברקע, ניתן לראות את העובדות במכון היופי אסתטיק, נשים צוברות חולצות חורף ברשת תמנון. האנשים בקניון כאילו מתעלמים מההפגנה. מגיע נער חבוש כיפה ומבקש בנימוס שאחתום על דף-קשר לפעילות נגד הערבים, "הכי חשוב האימייל", הוא אומר. אני שואל אם זה הגון שארשום את שמי, ומתוודה שפעם היה לי רומן עם נערה מצריה ולכן בעייתי שאחתום.

הכהניסט-זוטא שאחראי על דף הקשר נבוך. "זו התבוללות", הוא אומר.

"השתמשנו באמצעי מניעה, אתה יודע. זו לא ממש התבוללות. לא קרה נזק", אני מסביר לקהל שמתאסף.

ניכר שחיבב אותי ואני אותו קודם. הוא מעט התאכזב. "זה לא לעניין", הוא אומר.

"אתה כועס עלי?", אני מברר.

"חס ושלום".

"אולי הבחורה חשבה שאתה אמריקאי", מעירה אשה, שניסתה לפתור את הפלונטר.

"נהנית?" שואל מפגין אחר, בגישה מעשית. "אם נהנית איתה, אז יפה".

"אבל אנחנו מדברים כאן על זה שאם אתה מגיע לכפרים שלהם, הם יהרגו אותך. לא ישאירו חתיכה", מתעקש החבר המאוכזב שלי על העקרון. הוא נער ולא נראה לי שפגש ערבים מחוץ ליוטיוב או לכותרות החינמונים.

-אני חייב להתוודות שיצא לי לאכול חומוס בכפר יסיף, והיה בסדר. אף פעם לא אכלת חומוס במקום של ערבים?

פניו של ידידי מתכרכמות, "אכלתי חומוס, אבל בבית".

אני פוגש חמש בנות מתנועות בני עקיבא ואריאל שמתעטפות בשלט ההפגנה הענק. הן שמחות מאוד להתראיין ונרגשות שאני אומר שהן הכי חמודות באירוע. בהקשר להפגנה, אני שואל כמה ערבים התחילו איתן, ומתאכזב לשמוע שערבים לא פלרטטו ולו עם אחת מהן. אני מציין שזה מעליב. הן נזכרות שפעם בחור בשם מוחמד הציע להן חברות בפייסבוק. במהירות, מסתבר שלכולן הציעו מוחמדים חברות.

"איזה שם פרטי היית רוצה שיתחיל אתכן?", אני מברר. בחורה אחת עונה "דניאל. אני אוהבת את השם דניאל". בחורה שניה אומרת: "אשטון קוצ'ר, אני מתה עליו".

-אבל הוא גוי. זו התבוללות.

"הוא נראה לי מתגייר. בעצם תמחוק את השם שלו".

– ואם יהיה ערבי ממש חתיך? זה יותר בסדר?

"זה לא קשור. אני מודה שיש ערבים חתיכים, אבל אני לא אצא איתם".

אני מצטרף אל כמה נערים כהניסטים עם חתימת שפם ששרים בקול שיר מוזר שקשור למשחקי הכדורגל נגד סכנין: "מוחמד מת. הוא פועל בניין. גם כשהוא צם ברמדאן. יש לו שפם עם פרעושים. והוא מוכר גבינת עיזים". "זה שיר אלוף", אומר לי מישהו, הזייפן והשמנמן מכולם שלא זוכר את המלים. "מה אתה חושב על השיר?", הוא שואל. אני אומר לו שהשימוש בגבינת עיזים הוא יפה ובעצם אומר הכול. אין כמעט שירים על גבינת עיזים.

אני מרגיש מעט חולה וממתין שהעסק יידעך. הפעילים לא מסתפקים במחאה נגד ערבים חתיכים, ומחלקים פליירים לאירוע נגד העובדים הזרים בשוק התקווה למחרת ההפגנה. "בנות, יש מספיק בני נוער יהודים. ערבי, אל תתחיל עם בנותינו", אומר עוד נואם. "הייתכן שבני בת ים יתחילו עם בנותיו של אחמד טיבי". לי זה נשמע נחמד.

דתיה צעירה מציעה לי דיסקים שמתארים את הסכנה הערבית לרחם שלי, ואני מתביית על די.וי.די בשם "נחש הזהב", רק מנסה לברר אם זה לא ארוטי, אך היא צעירה ודתיה מדי, ולא מכירה את פירוש המילה. הרב הנואם מדבר על איחוד השורות בין היהודים, וברקע בחור חילוני שעטוף בדגל הלאום כמעיל מספר שהוא הולך לתלות את השלטים "אצלם בשינקין".

אני הולך להפגנת הנגד, שממוקמת רחוק מדי. איתי הולכים כמה מפגיני ימין משועממים שסקרנים לגבי מה שהם מכנים ה"חראות". ואז אנחנו חוזרים. אתי, נערה בחולצה ומכנסיים קצרצרות, מדברת עם אמא שלה בטלפון בבליל בין רוסי לעברי. היא לובשת בגדים קצרים מאוד, דובי על החולצה. כנראה חזרה מחוג בלט. ההפגנה משכנעת אותה. "יש כאן הפגנה נגד ערבים שעושים חגיגות על זה שהם הורגים יהודים ומתעללים בבנות", היא אומרת לאמא שלה. אני מראיין אותה, ואז כמה נשים מתחילות לכעוס עלי ולחשוד בי. אני אומר לאתי שלא תתיחס אליהן, שאולי הן ערביות. הן שומעות ונעלבות, אני מתעלם מהן. נער שראיינתי קודם, דורש מאתי לא לדבר איתי. אני לוחש לה שאולי גם הוא ערבי. אתי נבהלת ממנו. היא אומרת לי ששמעה סיפור על אשה יהודיה שערבי חתך לה את כל הגוף עם בקבוק שבור.  בהמשך נטפל אלי בחור חילוני עם ג'ל בשיער ומציע תאוריה שמקשרת בין הקוראן לבין הנאציזם, הוא מסלק את הדתי שרוצה לגרש אותי, ואני נאלץ להיצמד אליו. כל הנואמים נעלבים שהם נקראים גזעניים, על אף שקשה להגדיר אחרת הפגנה שמשלבת בין 'מוות' ל'ערבים' ול'רחם'. כשהרב צועק בהתרגשות "בנות ישראל לעם ישראל", הוא אומר "הנה, זה למשל לא גזעני".

אני ממהר לסניף ארומה בקניון כדי לשלוח את הקטע למערכת. לידי שתי ערביות מטופחות מדי עם פרנץ' מניקור מוקפד וילד התפנוקים שלהם עם תלתלים בהירים של גולש. לידן, שקיות תפוחות של קניות, אולי לכריסמס. אני ממליץ להן שכדאי שלא ייצאו מהשער הקרוב, כי יש שם הפגנה כהניסטית. אבל הן רק מפחדות שההפגנה תגרום לפקקי תנועה. אני שואל אותן ישירות על איך הן מרגישות כשהפגנה כזו נגד יחסים בין ערבים ליהודיות מתרחשת לידם. "שקספיר כתב את רומיאו ויוליה, כדאי להסתכל על זה פעם", מציעה אחת.

פורסם בהארץ בגרסה מקוצרת

Like This!

שירים מוכתמים + מכתב מחיפה על ליברמן, אוכל רומני וכו'

 שירים שהעתקתי ממפיות מוכתמות 2003-2006
 

 

 

*
המילה בתיאבון מוטלת
במאפרה. מוטוקו
ישנה בבית
 

*
כוסות הפוכות על מדף
סתיו
 
 

*
על הספסל הזה אמרה
שהיא אוהבת אותי בסתר
ואולי על השני
 

*
לחיים אדומות
ועלה על בוץ
השיר עליך:
עלה על בוץ
 

*
אני כמו האנטנות
על הבתים
רזה, חסר תועלת
משכן עַד לעורבים
וחריוניהם
 
 
*
בעד חלון הבר
הכרך אדמדמת
הנערה עודה חולמת
על לונדוןאדינבורו
לחטוף שמה כלבת
בלילה בהיר
שיכרונית וחיוורת
כמו אידיוט
שיכרונית וחיוורת
כמו אידיוטהתקליטן שר עם השירים
שהגיש
יש סימן יותר רע?
מלטף את זקנו
כמו אור את הקבצן
המת בשדרה
 
 
*
שני תלייני המודעות
זוג אגרות חוב של פגתוקף
על עורה הדקיק של בן יהודה
זה השיר על המפיות
המוכתמות שמן
חלונות ראווה מטוקבקים עד מוות.
הבקבוקים שלא ניתן למחזר
העולם שייך לכם
הלילה
 
 
 
*
בפיצוציה,
דוכן מלא כל כך
וליבי
 
 

אני רוצה למסור לקוראי הבלוג הרבה אהבה מחיפה היפה שבה אני נופש כרגע. מאז המלחמה והמשבר העולמי ("המשברוביץ'"), אני, כמו כולם, מעט דכדוכי יותר, הבגדים שאני לובש יפים פחות. אבל אני מקווה שהשמחה תנצח, ושאקנה בגדים חדשים ונוצצים. אין טעם להיות עצבוביים. זה לא עוזר לאיש, וגם לא לאישה. אני עכשיו בהדר. הלכתי לשוק מקומי וקניתי רימון גדול ובהיר, כזה שנראה כאילו הוא גדול יתר על המידה. אני לא אוהב להביא בגדים להחלפה כשאני יוצא למסע, אלא לקנות אותם במקום עצמו. אז קניתי שתי חולצות של חברת הייק, מודַה שאני עוקב אחריה זמן רב, ותחתונים. הם עלו יחד 25 ש"ח. את הרימון (שעלה 3 שח) קניתי בשוק באיזור רחוב החלוץ, בתוך מבנה מקורה שעליו שלט שבו כתוב שכאן לא מוכרים חזיר, בניגוד לאיזהשהם מתחרים עם שם דומה. אהבתי גם שלט אחר, "אנחנו מוכרים צלחות תרמיות". ושלט מרחוב הרצל שהוא לא מצחיק אבל אומר הרבה – "הכול למעשן". זה גם מה שאני חושב – הכול למעשן.
בשוק המקורה הלז גם טעמתי זיתים חמוצים מדי ולא קניתי אותם, והרגשתי אשמה גדולה כשביקשתי מקום להניח את בדלי החרצנים, אחרי שהטרדתי את המוכר, אבל למוכר הזיתים זה לא הזיז והוא פער איזה ניילון מולי. למעשה, אני לא כל כך עסוק בחוויות אותנטיות-אוריינטליסטיות בחיפה, מלבד אולי שימוש תכוף בכרמלית – אני לא מוכן לשמוע מילה רעה על הכרמלית! הלקוחות שלה כל כך כפויי טובה! היא המטרו הכי סטייליסטי בעולם, ורגע שבו אני מתגאה בישראל, בראש העיר לשעבר גוראל נמוך הקומה ובטכנולוגיה הפנאומטית הציונית! (למרות שגם בטשקנט יש מטרו יפה כזה). הדבר הרע ביותר שאני יכול לומר על חיפה זה שהחיפאים לא ממש מבינים את הגדוּלה של הכרמלית. עוד הוכחה שאין נביא בעירו. האם יש עיר שבה למטרו יש קרמיקות כאלה?
לא אכלתי כאן חומוס עדיין, אני צריך המלצות מקוראי הבלוג על משהו באיזור הדר. לאחרונה אני מנסה להתמחות דוקא במסעדות הבשרים הרומניות הותיקות. אפשר להגדיר את השבוע שלי כמשהו שיכול לגרום לכתבי בלייזר להחוויר. מיום שישי ועד היום, עשיתי משהו. אכלתי במישו שברחוב אליעז ביפו תלת-קבב פאלי עם רוטב מוזר, אחר כך ביוז'י ולאון (לאחד מהם יש אזכרה השבוע) אכלתי מרק צ'ורבה נהדר עם בשר של עוף אני מקווה ואז אנטרקוט, ביום המחרת אכלתי במעין הבירה עם הלן שוק אווז טבול במסה עצומה של שום. והיום קרפיון עם שום ביוזי ולאון או בלאון ויוז'י. אני שום ענק שנחת בחיפה. אני מניח שסבא שלי, חזי איש קומפולונג מולדובני שברומניה, מביט בי עכשיו מהשמים ומחייך בשמחה כי הוא לא יכול להריח אותי (הוא היה תתרן, כי עבד במפעל דשנים לחומרים כימיקליים).

מה עושים בחיפה? אני כל היום שורץ בקפה מסדה, הקפה הסקסי בצפון הארץ. עם הבנות הכי יפות, אם אתם נמשכים לערביות אינטלקטואליות (או אתן וכו') עם כאפיה וקבוצה בפייסבוק. ביקרתי גם בגולדמונד ספרים ובחנות בגדים יד שניה בשם 'בגדי יפה', עם מוכרים חביבים. על כל פנים קפה מסדה מזכיר את מרסנד או באצ'ו התל אביבי, אבל עם רוב ערבי וניהול ערבי, של סמיר החביב. בירה עולה 10 ש"ח, אבל אני לא שותה אלכוהול. יכול להיות שאני לאחרונה באיזורים ערביים יותר מתמיד בגלל הקמפיין של ליברמן והתחושה הרעה שהוא גורם לי. האמת היא שכולם מדברים על זה שליברמן הוא הבעיה ושצריך להיאבק בו. אני חושב שליברמן זה עניין קל, הבעיה היא שכל כך הרבה רוצים את התבשיל הגזעני שהוא מציע. ליברמן אם זה לא היה ליברמן, שמוק אחר היה עולה על הקטע של לחמם נגד הערבים. דווקא העובדה שליברמן הוא על גבול הנבל ופוליטיקאי די שלומפר (ראו מקרה טרטמן והמיליונים שנכנסו כנראה לחשבון של בתו) קצת מציל את העסק. בוא נאמר, שעם כל הדיבור שלו על נאמנות, אני מאמין שליברמן יברח מישראל אם יעמוד בפני כליאה, מפחידים אותי יותר פוליטיקאים שמאמינים במה שהם אומרים.
הגזענות הזו נגד ערבים היא לא רק ליברמן. הוא רק החצ'קונים של הפנים המשומנים של הגזענות: שנאת ערבים היא הסאבטקסט של כמעט רוב התקשורת הישראלית המיינסטרימית. חלק עצום מהידיעות בעיתון ובטלויזיה מטרתן להוביל לפחד מערבים או לשנאה בהם, להפחדה מהם ובמקביל גם זלזול ידעני בהם. אהבתי סטיקר שראיתי ברשת, 'ליברמן מדבר ערבית. היטלר דיבר ביידיש'. אני חושב שהסטיקר אומר בצורה ברורה וחזקה יותר מכל מה שאכתוב ואין לי משהו מקורי במיוחד להגיד על הנושא, אני גם לא מומחה לאנטישמיות או נאציזם. יתר על כן, הנושא הזה תמיד דיכא אותי. אני מעדיף תקופות אחרות בהיסטוריה ודיקטטורים אחרים, ואנלוגיות אחרות.

על כל פנים, ליברמן היה מת להיות כריזמטי וצנוע-דרך כמו היטלר. ליברמן, להבנתי, הוא די פחדן, נהנתן ופרגמטי, מול היטלר שהיה בכלא, נלחם מול כל העולם ובסוף התאבד. גם מבחינה מינית, הסיפורים על ליברמן פרועים יותר מהא-מיניות של היטלר – יאמר לטובתו של ליברמן שיש לו זין ותאבון מיני. אדם שעושה סקס הוא מיד מסוכן פחות. אני לא מדמיין את ליברמן מתאבד, אלא חומק איכשהו. הם לא דומים כלל. מה שמדכא זה ההצלחה של ליברמן בסקרים או בבחירות המתקרבות, ובכך שאין לך אמירה ציבורית גדולה נגדו מלבד בשמאל, בניגוד לצרפת שהקיאה את לה-פן מחוף לחוף. ליברמן הוא כאמור שונה מהיטלר, אבל המוטיבציות של הקהל שמצביע לליברמן ולהיטלר (או לה פן) דומות פחות או יותר (אף שלא יעזור, הישראלים הם עם פרגמטי וטוב בשורה התחתונה).
אני מקווה שכבר ייגמרו הבחירות המצחינות האלה, שהביאו את המלחמה בעזה, שכעת ברור לכולם שאין לה סיבה אמיתית ושלא עזרו למדינת ישראל ולתושבי הדרום המופקרים. איזה נצחון זה שלאחריו כולם פוחדים לנסוע לחו"ל, ובשער ידיעות ממליצים לא לקחת מוניות שעוצרות לכם (זה על מורניה, אבל זה אותו דבר בעצם). בדיוק קראתי את 'פעולת תגמול באביב' של חנוך לוין, שנמצא בבית שבו אני שוהה בחיפה. המערכון שנכתב על הפעולה בסמוע מספר על חייל ישראל שמגיע לכפר ערבי ומנסה לעשות מבצע סטרילי של פיצוץ הכפר, ללא פגיעה באזרחים, ומסביר לערבי "זו הרתעה, לא נקמה". הערבי שואל אם הוא מפוצץ רק את הבית שלו, אז החבלן הישראלי מסביר שאת כל המחוז, ומסביר זאת במילה אחת 'בחירות'. הערבי אומר רק 'אה'. אולי שמישהו יקליד ויעלה לרשת. נראה שזה הטקסט הכי טוב על מלחמת עזה.

אבל כמו שאמרתי, די ליאוש. מי יודע, אולי אחרי הבחירות ביבי יביא שלום. כראש ממשלה הוא היה פחות גרוע מאולמרט, ברק או שרון, אם בודקים את המעשים בשטח. הוא לא פתח שום מלחמה ולא זכור לי מה עשה נורא כל כך, מלבד להדפיס שטרות חדשים עם עיצוב מכוער לקראת סוף כהונתו. גם אם היה רע, אחריו היו כולם הרבה יותר גרועים. אני מקווה שחיבתו לפוטו-אופ תביא אותו לנסות להתחבב על אובמה. הוא לא איש של פריז כמו פרס, הוא יהיה חייב לעשות מה שאובמה יירצה. על כל פנים, אם חיפאים מהדר קוראים אותי: אני תקוע בצפון הארץ בלי מטען לסלולר, נוקיה צר-חור. אז אם מישהו נמצא בהדר עם מטען פיני צר-חור, הוא מוזמן לקפוץ לקפה מסדה כרגע או לרחוב שבתאי לוי אחר כך, שבו אני מתארח אצל אמנית מקומית יפה, ולהשאיל לי, או שאגיע אליו. כתבו לי בטוקבק. בעיות בחיווט ובחשמל הן אולי הדבר המייאש ביותר שיכול לקרות לגבר. נגיד אם מישהו היה עוקר לי עין והייתי עם עין יחידה, הייתי מקבל סימפטיה ברחוב, אולי אפילו הנחות בארנונה. אבל יש רק רע בכך שהסלולר עומד להיגמר. אני סוגר לשעות ארוכות את הסלולר ואז פותח לכמה דקות כדי לשמור על הבטריה. וזה מטריד אותי מאוד לא לשמוע צלצול בשעות שהטלפון סגור. אין חוק נגד זה? האם לתנועה הירוקה-מימד יש משהו במצע שלה נגד זה? טוב, המכתב הקצר הזה מחיפה הופך לארוך. נשיקות לכולם בתל אביב.
 

%d בלוגרים אהבו את זה: