Tag Archives: ביטניק

השיר ששבר את השתיקה של בוב קאופמן לאחר שנים

כל אותן ספינות שמעולם לא הפליגו \ בוב קאופמן


כל אותן ספינות שמעולם לא הפליגו
שסתומיהן פתוחים
ותאיהן פצוחים
היום אני מביא אותן חזרה
אדירים ובלחולפים
ומורה להן לשוט
לעד
 
כל אותם עלי כותרת שמעולם לא פרחו
וכה רצית שיפרחו
אלו אשר נכתשו אל תוך
אדמת בוץ
היום אני מביא אותם חזרה
ומורה להם לפרוח
לעד
 
כל אותן מלחמות והפסקות אש
שפיזזו בשנים הללו
בשלושה ימים סחופי-דגל
משליכי מוסר אלוה
 
גופי אשר היה פעם עטור יופי
היום – מוזיאון לבוגדנות
בזה נזכר בגלל נגיעתה ההיא
בזה נזכר מתוך נשיקתה ההיא
היום אני מביא אותו חזרה
ומורה לו לחיות לעד
 
קצר-נשימה נושם אני אוהב אותך
ומניעך
לעד
 
הסירו את הנחש מזרועו של משה
עוד יגיע היום בו המלכה היהודית
תפזז בסמטאות עם הכלבים
ותכתיר כל יהודי
כמאהבה

בוב קאופמן (1925-1986), אגדת ביט, משורר שחור, יהודי מצד אביו, קתולי ממרטיניק למחצה מצד אמו, שאביה היה עבד. יצר שירה אוטומטית או ספונטנית, כלומר לא ממש כתב את שיריו אלא היה מהלך ברחוב וממלמל לעוברים ושבים, או קרא אותם יחד עם הרכבי ג'ז. הם עלו לדפוס רק כשאשתו איילין החלה לרשום אותם, ואז נכנסו לאנתולוגיות וכתבי עת וזכו לתהודה רבה בכל העולם. בספרים שיצאו אחרי מותו, חלק מהשירים שוקלטו מתוך סלילי הקלטה ואחרים משולחנות בבתי קפה בסן פרנסיסקו שעליהם חרט לאחר ארוחת הבוקר.
קאופמן היה ימאי ששירת בצי הסוחר. באוניה, נכנס לאיגודי ימאים קומוניסטים. המרקחת שחור-יהודי-משורר-ביטניק יחד עם קומוניסט היתה לא אהודה במיוחד בארצות הברית של ימי מקארתי. הוא הוכה, הוטרד ונעצר פעמים רבות על ידי המשטרה. לעתים מספר פעמים בחודש, וכל פעם שוחרר בערבות על ידי הקהילה הפואטית הסולידרית של סן פרנסיסקו.
קאופמן היה דמות ציורית ומיתולוגית שעיטרה את סן פרנסיסקו: הניח פלסטרים על הפנים בצורת צלבים והמהם את שיריו למכוניות הנוסעות. בישראל, בדרך כלל משוררים הם עניין קפוּץ שמתרחק מחוסר תקניות: מורים או פרופסורים למשהו. הדימוי הישראלי מקשר בין 'תרבות' ל'תרבותי' וקשה למצוא מקבילה של משורר-נווד בקהיליה הפואטית. אני יכול לחשוב על דודו ויזר, המשורר, הפזמונאי והחלילן מהכספומט ליד בנק לאומי בדיזנגוף סנטר, ששירים שלו פורסמו במעין 4.
כמו רבים מהביטניקים, קאופמן הפך לבודהיסט. לאחר רצח קנדי, נכנס לתענית שתיקה והחליט להעלם מהנוף ולהפסיק לפרסם, אף שכבר זכה לתהילה כמשורר. הוא גם ערך את כתב העת הביטניקים ביטיטיוד יחד עם גינסברג ועוד, ורבים טוענים שהוא זה שאף טבע את המילה "ביט".
לאחר שנות שתיקה, ביום שמלחמת וייטנאם תמה, פצח להפתעת כולם בשיר "כל הספינות שמעולם לא הפליגו". הטקסט על האוניות שתאיהן ושסתומיהם פרוצים קשור למוטיב האפריקאי של ספינות עבדים, שכאשר עלו על שרטון, קברניטיהן פתחו את שסתומי המים והאוניות הוטבעו על העבדים בבטנן. בשיר הזה הוא משתמש גם במוטיב היהודי של הבריאה על פי המילה ומשיט את האוניות הטבועות. בשיר הפרוע והשלוק "המניפסט האבומוניסטי" הוא לועג למניפסטים באשר הם, ולקבוצות ספרותיות\פוליטיות באשר הן.
קאופמן נסע לניו יורק למספר שנים קשות וכששב לסן פרנסיסקו מצבו הגופני והנפשי הדרדר, הוא התמכר לאלכוהול ולאמפטמינים. לבסוף הותר לו לשתות רק בבר אחד בסן פרנסיסקו. את שיריו קרא במסעדת בייגלים, עליה השתלט והפך עצמו ל"מלך" לזמן מה, ועליה כתב כמה שירים. חלק מהלקוחות נחרדו, אבל קהל קבוע היה מגיע למסעדה והמתין למופע שלו. הקשר שלו עם מסעדת הבייגלים נקטע לאחר שרשם על הקיר טקסט על אדולף היטלר, שלטענתו עזב את אווה בראון, עבר לסן פרנסיסקו והתגייס למשטרה. קאופמן מת מנפחת ב1986. להלוויתו הגיעו משוררים רבים.

תרגומים אחרים של בוב קאופמן

 

המניפסט האבומוניסטי

שירי בונסאי

 

עוד שירי ביט מתורגמים:

ד.א. לוי

פיטר אורלובסקי

 

 

ומכתב מפסטיבל השירה סן פרנסיסקו, שם רכשתי את הספרים מהם אני מתרגם

 

—–

 

ודבר מפתיע: פרגון שקיבלתי באתר של ערוץ 7 

(צריך לגלול מטה)

שירי הבונסאי של המשורר הביטניק בוב קאופמן

שירי בונסאי \ בוב קאופמן
 
א.
נזכר בימים לפני שהכרתי את נשמתי
הייתי מסוגל להלך על מקקים ולגנוב פרחים.
 
ב.
כל אותם בעלי כוונות טובות שנתנו לי ספרים משונים,
כשמה שרציתי זו ארוחה טובה.
 
ג.
לאחרונה, מאז שהתחלתי לנסח משלים קסומים בעצמי,
שואלים אותי אנשים מה אני חושב על סין
והאם אני סבור שהסוריאליזם יתפשט עד איווה
ומה הסיכוי שהזכייה בפוליצר היתה מצילה את צ'סמן* מעונש מוות
כשעניתי שאני כותב כרגע את מכתב ההתאבדות האמריקאי הגדול,
הם רחרחו את חולצתי והמשיכו.
 
ד.
גברים שאוהבים נשים
אסור להם לעולם לשחות.
 
ה.
כל אימת שאני רואה קשיש עם מזוודת קרטון בלויה
אני משוכנע שהוא סוכן הנצח במשימה סודית כלשהי.
 
ו.
לעולם לא אבין את התקוות והתשוקות של אנשים אחרים
אלא אם הן חופפות לשלי. ואז נתקוטט.
 
ז
כן, היה זמן שלא הייתי בטוח בעצמי
אבל זה היה לפני שהייתי עצמי. בקושי הכרתי אותו
 
ח.
תרבות איש המערות נעלמה בגלל שהוא לא יכול היה לייצר
מגזין שיופץ בידי נער על אופניים.
 
 
* צ'סמן – רוצח ואנס שנידון למוות בקליפורניה ופרסם על כך ספר.

    המניפסט האבומוניסטי

    המניפסט האבומוניסטי* \ בוב קאופמן
    עברית: רועי ארד
     
    אבומוניסטים לא מצטרפים לשום דבר מלבד לרגליהם או לידיהם, או לאלו של אחרים.

    אבומוניסטים יורקים אנטי-שירה מתוך סיבות פואטיות ומזייבים**.

    אבומוניסטים לא מסתכלים על ציורים שנעשו על ידי נשיאים ועל ידי ראשי ממשלה מובטלים.

    בזמן שהאומה בסכנה, אבומוניסטים, כאזרחים ריאליסטיים, יהיו מוכנים לשתות עצמם למוות במדינתם.

    אבומוניסטים לא יחושו סבל, לא משנה כמה זה כואב.

    אבומוניסטים לא ישתמשו במילה מרובע, אלא כאשר מדברים עם מרובע.

    אבומוניסטים יקראו עיתונים אך ורק כדי לאשר את האבומוניסטיות שלהם.

    אבומוניסטים לא ילכו עם יותר מחמישים דולר חוב בכיס.

    אבומוניסטים מאמינים שהפתרון לקלקולים שבין הכנסיות הוא שיהיה מועמד קתולי לנשיאות ומועמד פרוטסטנטי לאפיפיורות.

    אבומוניסטים לא כותבים בשביל כסף, הם כותבים את הכסף עצמו.

    אבומוניסטים מאמינים רק בחלומות של עצמם, רק לאחר שאלה התגשמו.

    ילדים אבומוניסטים חייבים להיות מגודלים עם יכולת אבומוניסטית.

    משוררים אבומוניסטים משוכנעים שהסגנון החדש, "עקבותיזם" שחרר את האמן מההגבלות המיושנות, כמו: היכולת לקרוא ולכתוב, החשק לתקשר עם אנשים, והם חייבים להיות מוכנים לקרוא את השירים שלהם במכללות לרפואת שיניים, בתי ספר לחניטה, בתים של אמהות לא נשואות, בתים של אמהות נשואות, בתי משוגעים לחולי נפש, קנטינות של הועד למען החייל, גני ילדים, ובתי כלא מקומיים. האבומוניסטים לעולם לא יתפשרו על הפילוסופיה הדחיינית שלהם.
    האבומוניסטים דוחים כל דבר מלבד אנשי שלג.
       
    1959, סיטי לייטס, סן פרנסיסקו
     
    * אבומוניסטים – שילוב של המילים 'אטום בומב', 'בוב קאופמן', תיעוב וקומוניזם.
    ** מזייבים – שילוב בין מזיינים וחושבים.

     
    בוב קאופמן, אגדת הביט, היה משורר שחור חצי קתולי ממרטיניק-חצי יהודי. הוא כתב שירת ביט אוטומטית או ספונטנית, כלומר הוא לא ממש כתב את שיריו אלא היה מהלך ברחוב וקורא אותה לעוברים ושבים. כדמות ציורית ומיתולוגית שעיטרה את בסן פרנסיסקו: הניח פלסטרים על הפנים בצורת צלבים והמהם את שיריו למכוניות הנוסעות. שירים רבים שכתב אולתרו על מוזיקת ג'ז. אשתו העתיקה את השירים, שנכנסו לבסוף לספרים וכתבי עת.
    כמו רבים מהביטניקים הפך לבודהיסט. לאחר רצח קנדי החליט לשתוק ולהעלם מהנוף, אף שכבר זכה לשם כמשורר (במיוחד כמשורר, שם זכה לשם רימבו האמריקאי, בדומה לד. א. לוי שגם אותו תרגמתי). הוא חזר לדבר, כשמלחמת וייטנם תמה, ופצח באחד משיריו הידועים, "כל הספינות שלעולם לא שטו". הוא גם ערך את כתב העת הביטניקים ביטיטיוד, יחד עם גינסברג ועוד, ויש טענה שהגה את המילה ביט. 
    בשיר פרוע ושלוק זה הוא לועג למניפסטים באשר הם, ולקבוצות ספרותיות באשר הן. אגב, מינימל קומפקט הלחינו שיר שלו. בגוגל לא נמצאה עדות שבוב קאופמן תורגם לעברית. אבל מי יודע. הוא משורר די מוכר, בניגוד לד. א. לוי. מת מנפחת ב1986 (בטוקבקים מוסבר מה זה. תודה).

    באותו עניין:
    מכתב מסן פרנסיסקו
    תרגום של פיטר אורלובסקי, ביטניק אחר
     

    בלי קשר לפיגוע מאמש, שיר של פיטר אורלובסקי

    שיר רשאון\ פיטר אורלובסקי
     
    קשת עולַה, נשפכת דרך החלון שלי, אני מחושמל
    שירים יוצאים מחַזי, זעקותיי כולם פסקו, מסתורין מילא את האוויר
    מחפש את הנאליים שלי מתחת למיטה
    אישה שמנה צבעונית הופכת לאמי
    אין לי שיניים תותבות עדיין. עשרה ילדים יושבים על הברך שלי פתאום
    ביום אחד צמח לי זקן
    בעיניים עצומות שטיטי בקבוק שלם של יין
    ציירתי על דף והרגשתי בן שנתיים שוב. אני רוצה שכולם ידברו איתי
    ריקנתי את הזבל על השולחן
    הזמנתי אלפי בקבוקים לחדר שלי, אני קורא להם חיפושיות יוני
    אני משתמש במכונת הכתיבה ככרית
    כפית הופכת למזלג מול עיניי
    בטלנים נותנים לי את כל כספם
    לשארית חיי כל מה שאני צריך זה ראי
    את חמשת השנים הרשאונות שלי העברתי בתוך קדרות עוף ללא מספיק בייקון
    אמא שלי הראתה בלילה את פני המכשפה שלה וסיפרה אגדות על זקנים כחולים
    החלומות הוציאו אותי תכף מהמיטה
    נחלם כי זינקתי מקנה רובה כדי להילחם בכדור
    פגשתי את קפקא והוא קפץ מבניין כדי לברוח ממני
    הגוף שלי הפך לסוכר, נשפך לתה מצאתי את מהות החיים
    כל מה שאני צריך זה דיו כדי להפוך לגבר שחור
    הלכתי ברחוב מחפש עיניים שיחבקו את פניי
    שרתי במעליות מאמין שאגיע לגן עדן
    יצאתי בקומה 86, הילכתי במסדרון מחפש ישבנים טריים.
    היציאות שלי הפכו במיטה לדולר כסף
    אני מביט בחלון ולא רואה אף אחד, אני יורד ברחוב, מביט אל-על מהחלון ולא רואה אף אחד
    אז שוחחתי עם ברז השריפה, שואל "יש לכם דמעות גדולות משלי?"
    אף אחד בסביבה, אני משתין בכל מקום
    קרני גבריאל שלי, קרני גבריאל שלי: חשוף את הדיצה, חגיגת עליזותי
     
    24.11.57

     

    פיטר אורלובסקי הוא משורר, מוזיקאי, חקלאי ודוגמן, ידוע בעיקר כבן זוגו של אלן גינסברג במשך כמה עשורים עד מותו. על פי ויקיפדיה, עדיין חי, בן 76. לא להיבהל, המילים שנראות כשגויות בשיר הן חלק מהשפה המדוסלקטת והמוקפצת של אורלובסקי שמוגדר כמי שכותב באמריקאית, לא באנגלית.

    תכננתי לפרסם אמש את השיר, אבל המערכת של רשימות קרסה. ועכשיו זה רלבנטי יותר. אם כי מעניין אם המפגינים הרבים שמחו על טבח הילדים המסכנים שנרצחו באחד-העם ואלה שהחליפו את התמונות בפייסבוק לדגלי הקשת, התעניינו ברצח די דומה לא רחוק משם, גם בתל אביב, של נהג המונית תייסיר קראקי. הרוצח שלו פשוט רצה לשחוט ערבי. הוא לקח אותו מירושלים, העלה אותו לדירתו ושיסף אותו 24 פעמים. מקרה דומה ומתוכנן.

    כמה הוא קיבל בכלא על זה? כלום. זה הרי ערבי. מקמבנים כמה חוות דעת שאתה לא שפוי, אתה מאושפז קצת באברבנל על הדשא, מחלים ואז משוחרר. בוא נגיד, שאף אחד לא סימן את המסיתים לרצח קראקי. ציפי לבני לא ממש התערבה בעניין, או הגיעה להפגין. וגדעון סער לא פירסם בוקסה. אף שטוב כמובן שהם עשו את זה פה. ההתגייסות הכללית של כולם לטובת ההומואים, רק מראה שמצבם טוב מול מגזרים אחרים שמותר לרצוח בישראל. ואגב, חשוב בימים אלה גם להדגיש שאסור לתקוף את כל הציבור החרדי בגלל הרצח המגעיל הזה. כמו שלא כל התיירים מצרפת הם רוצחים בגלל שיסוף נהג המונית המסכן (ופה בכלל לא ברור שחרדי הוא זה שהשיג מסיכת סקי ורצח). המסקנה של הרצח היא שאסור לפגוע באנשים בגלל אמונתם המינית או הדתית, בניגוד להסתות שאני רואה בבלוגים ה"שמאלנים" נגד אחיי החרדים.  

     

    עוד תרגומי ביט ופוסט-ביט שלי

    פיטר אורלובסקי וגינסברג כותבים לצ'פלין – שועי רז

    לא לשכוח את שירת בנות הפליטות ביום רביעי ליד תא המעצר בחולון – עדיין חוטפים אנשים ברחוב אל תוך המכלאות, אפילו מיד אחרי ההפגנה. צ'יקי נגד ציקי ונגד צ'יקו.

    %d בלוגרים אהבו את זה: