Tag Archives: ביטניקים

אה הה \ טד ג'ונס

זהו זה

אה הה

כן

זהו זה

אה הה

אין שום ספק הפעם

אה הה

זהו זה!

אה הה!

הדבר האמיתי

אה הה

מה שאתה שומע

פה

ביט אמיתי!!

אה הה

זהו זה

אה הה

עובדה מחורבנת

אה הה

בול מול העיניים

אה הה

זה ממש זה

אה הה

כן כן

אמת

אה הה

בַאַסְלי

אם לא, אני נותן מה שתרצו

אה הה

פה עכשיו

אה הה זה אה הה עכשיו אה הה שם

אה הה אה הה אה הה אה הה!!

חדר ההמתנה הצבעוני!!!!!

.

טד ג'ונס (1928-2003 Ted Joans) משורר ביט אפרו אמריקאי וחצוצרן. היה מיודד עם אלן גינסברג וג'ק קרואק, וכאן בחרתי לתרגם את אחד מהשירים הפרועים שלו שהושפעו מאוד מג'ז. זה כנראה התרגום הראשון שלו לעברית. יש ביוטיוב כמה הופעות מעולות שלו.

עוד שירת ביט אפרו אמריקאית: בוב קאופמן ולירוי ג'ונס\אמירי ברקה.

אורגון \ בוב קאופמן

את איתי אורגון

יום ולילה. אני מרגיש אותך, אורגון

אני כושי. אני אורגון

אורגון היא אני, כוכב הלכת

אורגון, מדינת אורגון, אורגון

בלילה, את באה על גלגלי האופניים

אורגון את באה

בכוכבי אש. את באה ירוקה

ירוקת עיניים, שיער, בהונות.

ירוקה, ירוקת חוטם, החזה

שלך ירוק, הצלב שלך

ירוק, הדם שלך ירוק.

אורגון הרוח מנשבת

אורגון. אני ירוק, אורגון.

את שלי, אורגון. אני שלך

אורגון. אני חי באורגון.

אורגון חיה בי.

אורגון, את באה והופכת

אותי לציפור, מעופפת איתי

אל מקומות סודיים ביום ובלילה.

המקומות הסודיים באורגון.

אני עומד על מדרגות

הכנסיה הקדושה של קריספוס

אטקס יוחנן המטביל

אחיו הקדוש של ישו

אני מדבר אל לורקה.

החלטנו על טיול הארט קריין, אל הבית באורגון

טיסת עדן ממפרץ

מקסיקו, הגשר

נחצה, והשחור הפלורידי אותר.

.

.

קריספוס אטקס – שחור שנלחם ונהרג במלחמת העצמאות של ארצות הברית נגד הבריטים.

הארט קריין – משורר אמריקאי הומוסקסואל שהתאבד בחזרה ממקסיקו בקפיצה מהספינה בסמוך לפלורידה, מחבר הספר 'הגשר'.

.

בוב קאופמן (1925-1986), אגדת ביט, משורר שחור, יהודי מצד אביו, קתולי ממרטיניק למחצה מצד אמו, שאביה היה עבד. יצר שירה אוטומטית או ספונטנית, כלומר לא ממש כתב את שיריו אלא היה מהלך ברחוב וממלמל לעוברים ושבים, או קרא אותם יחד עם הרכבי ג'ז. הם עלו לדפוס רק כשאשתו איילין החלה לרשום אותם, ואז נכנסו לאנתולוגיות וכתבי עת וזכו לתהודה רבה בכל העולם. בספרים שיצאו אחרי מותו, חלק מהשירים שוקלטו מתוך סלילי הקלטה ואחרים משולחנות בבתי קפה בסן פרנסיסקו שעליהם חרט לאחר ארוחת הבוקר.
קאופמן היה ימאי ששירת בצי הסוחר. באוניה, נכנס לאיגודי ימאים קומוניסטים. המרקחת שחור-יהודי-משורר-ביטניק יחד עם קומוניסט היתה לא אהודה במיוחד בארצות הברית של ימי מקארתי. הוא הוכה, הוטרד ונעצר פעמים רבות על ידי המשטרה. לעתים מספר פעמים בחודש, וכל פעם שוחרר בערבות על ידי הקהילה הפואטית הסולידרית של סן פרנסיסקו.
קאופמן היה דמות ציורית ומיתולוגית שעיטרה את סן פרנסיסקו: הניח פלסטרים על הפנים בצורת צלבים והמהם את שיריו למכוניות הנוסעות. בישראל, בדרך כלל משוררים הם עניין קפוּץ שמתרחק מחוסר תקניות: מורים או פרופסורים למשהו. הדימוי הישראלי מקשר בין 'תרבות' ל'תרבותי' וקשה למצוא מקבילה של משורר-נווד בקהיליה הפואטית. אני יכול לחשוב על דודו ויזר, המשורר, הפזמונאי והחלילן מהכספומט ליד בנק לאומי בדיזנגוף סנטר, ששירים שלו פורסמו במעין 4.
כמו רבים מהביטניקים, קאופמן הפך לבודהיסט. לאחר רצח קנדי, נכנס לתענית שתיקה והחליט להעלם מהנוף ולהפסיק לפרסם, אף שכבר זכה לתהילה כמשורר. הוא גם ערך את כתב העת הביטניקים ביטיטיוד יחד עם גינסברג ועוד, ורבים טוענים שהוא זה שאף טבע את המילה "ביט".
לאחר שנות שתיקה, ביום שמלחמת וייטנאם תמה, פצח להפתעת כולם בשיר "כל הספינות שמעולם לא הפליגו". הטקסט על האוניות שתאיהן ושסתומיהם פרוצים קשור למוטיב האפריקאי של ספינות עבדים, שכאשר עלו על שרטון, קברניטיהן פתחו את שסתומי המים והאוניות הוטבעו על העבדים בבטנן. בשיר הזה הוא משתמש גם במוטיב היהודי של הבריאה על פי המילה ומשיט את האוניות הטבועות. בשיר הפרוע והשלוק "המניפסט האבומוניסטי" הוא לועג למניפסטים באשר הם, ולקבוצות ספרותיות\פוליטיות באשר הן.
קאופמן נסע לניו יורק למספר שנים קשות וכששב לסן פרנסיסקו מצבו הגופני והנפשי הדרדר, הוא התמכר לאלכוהול ולאמפטמינים. לבסוף הותר לו לשתות רק בבר אחד בסן פרנסיסקו. את שיריו קרא במסעדת בייגלים, עליה השתלט והפך עצמו ל"מלך" לזמן מה, ועליה כתב כמה שירים. חלק מהלקוחות נחרדו, אבל קהל קבוע היה מגיע למסעדה והמתין למופע שלו. הקשר שלו עם מסעדת הבייגלים נקטע לאחר שרשם על הקיר טקסט על אדולף היטלר, שלטענתו עזב את אווה בראון, עבר לסן פרנסיסקו והתגייס למשטרה. קאופמן מת מנפחת ב1986. להלוויתו הגיעו משוררים רבים.

תרגומים נוספים של בוב קאופמן

המניפסט האבומוניסטי

שירי בונסאי

כל אותן ספינות שמעולם לא הפליגו

——————————

קובי אור מתרגם יפה את פיטר אורלובסקי, אהובו של  גינסברג.

חמישה תרגומי שירה מסן פרנסיסקו של משוררים שטרם תורגמו

קִדמה \ קרלה בדיליו קורונאדו


נוסעת באוטובוס
מאריזונה
לניו מקסיקו
לידי,
כמה מהגרים
שלושה מקסיקנים
שניים מאקוודור
אחד פרואני
 
אני שומעת אותם מהכסא
הם מדברים על
עבודה מבוקר עד לילה
מראשון ועד ראשון
ימי חג,
שעות נוספות
 
במרחק, מטרטרת רכבת משא
מאות קרונות עמוסי סחורה
אחד המהגרים נרדם
לידו גבר לבן
מצביע לעבר הקרונות בגאווה
"זו הכלכלה שלנו," הוא אומר
"הרכבת הזו היא סמל לקדמה"
 
המשפט מהדהד אצלי בראש
הוא לא יודע שהכלכלה
נוסעת באוטובוס
שהדיוקן הכי אנושי של הקדמה
נמצא בפַנים
המותשות, הצחיחות
של הבחור הישן לצידו
 
קרלה בדיליו, משוררת, רקדנית וקולנוענית מקיטו, אקוודור, ילידת 1985. עובדת בימים אלה על סרט שעוסק בחיימה ריוורה, זמר-משורר רחוב אנרכיסט מאקוודור.  תודה למואיז בן הרוש על העזרה בתרגום.

 

תקנות המחנה \ פול פולנסקי


 
לא לשבת בצל
 
לא לצחוק, לשיר, לרקוד. לא
לעשן, לאכול, לשתות. לא
לבשל,לשטוף, לטאטא
 
לא לירוק, לחרבן, להזדיין. לא
להתאבל, לבכות, ליילל. לא
להתפלל, לקבץ נדבות, לגנוב.
 
לא לרוץ לצד השני של הגבול
 
רדיפה אחר חופש אסורה בתכלית.  
 

קשר נפשע \ פול פולנסקי
 גרסה ישראלית: צ'יקי


הייתי מעדיף לצעוד
מנופף בשירה
ולא ברובה
אבל ליברמן
היה יורה בי.
 
הוא מעדיף לתלות
פוסטרים דרוש חי
או מת
ולקרוא לאספסוף צמא הדם.
 
הייתי מעדיף לצעוד
מנופף בשירה
ולא ברובה
אבל הנשיא בוש
היה יורה בי.
 
הוא מעדיף להפציץ
בניינים וגשרים
לתינוקות הוא קורא
נזק משני.
 
הייתי מעדיף לצעוד
מנופף בשירה
ולא ברובה
אבל אהוד ברק
היה יורה בי.
 
הוא רואה בכל המבקרים
שלו חלק
מקשר נפשע,
 
במיוחד משוררים
שיכולים לכנס
את העניים לפלוגה
ולרדוף אחריו
 
בעוון פשעי מלחמה.
 
 
 
פול פולנסקי הוא אקטיביסט ומשורר אמריקאי, בשנים האחרונות מתגורר יחד עם הצוענים במחנה פליטים במזרח אירופה, במיוחד בקוסובו. פרסם 25 ספרים, וכמו כן סרטים שקשורים לחיי הצוענים. בגרסה המקורית של השיר השני הוא כתב רק על בוש, אבל זו לא חוכמה לכתוב היום נגד בוש, ובכלל לתרגם שירים נגד בוש לעברית. וזה גם משעמם, אז עדכנתי ושיפרתי את השיר. ממילא המתרגם בוחר מה לתרגם, ולכן הוא גם כותב את השירים.

 

ולמשורר שאותי אישית הכי מעניין כאן:

שושנים אשר \ ד.א. לוי

 

לג'ין

 

אנחנו ממתינים לשושנים אשר

פורחות ממתינים לשושנים אשר

פורחות אל השושנים אשר

פורחות שושנים אשר פורחות

פורחות אל אשר פורחות

פורחות אשר פורחות פורחות פורחות

פורחות

ולשושנים אשר אף פעם לא

פורחות הן השושנים אשר אף פעם לא

פורחות שושנים אשר אף פעם לא

פורחות  אשר אף פעם לא פורחות

פורחות אף פעם פורחות פורחות

פורחות

האם השושנים בחלומות?

פורחות בחלומות? פורחות

פורחות חלומות? פורחות

פורחות

כשאנחנו יושבים בצל

הם בנו שמשיה

אשר מכסה ערים עם

אפר  שושנים אשר מכסות

ערים כשאנחנו יושבים

בצל הם בנו שמש

פורחות שושנים אשר פורחות

אפר ערים כשאנחנו יושבים

בשמש הם בנו

שושנים אשר אף פעם לא אשר שושנים

פורחות לא יאמן האם לא

שושנים אשר

יושבים בצל כשאנחנו

בונים חלומות אשר אף פעם לא

פורחים אנחנו בונים חלומות אשר

פורחים פורחים פורחים פורחים

ערים של שושנים שפורחות

לאפר שמצלות

על שושנים אשר יושבות

באור השמש כמו שושנים אשר

אנחנו הופכים לאפר כמו

שושנים אשר

                    חלומות

                    אף פעם

                    לא

                    פורחים

                    חכו

                    חלומות

 

 1966

 

 

ליום גשום \ ד.א. לוי

 

נשיקות

שניסינו לשמור

כבושות בספר

כפרחים

מיום שמש חמים

רק

כדי ששנים אחר כך

נפתח דפים מצהיבים

ונגלה את הנשיקות

כמושות ויבשות

 

פרסמתי בבלוג הקודם, אבל אולי לא ראיתם:  ד.א. לוי (דריל אלן לוי), משורר ביטניק מקולל שמוגדר כ"רמבו האמריקאי", התאבד או נהרג על ידי המשטרה בשנת 1968, בגיל 26, לאחר שנכלא על מכירת שירה לא מוסרית לקטינים. כל חייו נע בין יהדות לבודהיזם. הוא עדיין משורר נשכח לגמרי, אולי חוץ מבאוהיו מדינת מולדתו, שם יש כמה אנשים שעדיין מנסים לספר לעולם איזה משורר ענק הוא היה. לפני מותו, תכנן לעזוב את קליבלנד ולעבור לישראל. כמה אתרים ברשת מוקדשים לשירתו המיוחדת. כנראה זה התרגום הראשון שלו לעברית, כך על פי גוגל. אני לא יודע אם תורגם לשפה כלשהי. וזה כבוד גדול לתרגם אותו.

%d בלוגרים אהבו את זה: