Category Archives: תרגומים נאים

דברי ימי המוזיקה המערבית, פרק 63: וויטני יוסטון \ אוגוסט קליינצלר

.

הן רודפות אותך בסופּר, בלדות הרוק האלה,

אותך ואת הנשים עם עגלות הקניות העמוסות ביצים,

עוגיות, מיכלי נוזל שטיפת כלים אנטי-בקטריאלי 2.5 ליטר,

הודפות אתכם לצד כמו רוח רעה

 .

מול דלפק העוף הצלוי אתה נעמד מהופנט

בוהה בשוקי טלה נחרכים, בתבניות,

בפלגים הקרושים, הזעירים, של שומן

הברכיים מאיימות לנטוש,

.

–        אדוני, האם אוכל לעזור לך?

– לא, לא, תודה, אני חושש שלא…

.

זו בדרך כלל המישהי שכותבת את הדברים האלה,

רזה, כמעט תמיד מדוכדכת, שיער ברונטי,

בסטודיו שלה באל.איי, לא-מעוצב, שני חתולים,

התנועה זורמת מעלה מטה בחוץ בשדרה

 .

הוילונות מוגפים מול שמש חסרת-רחמים.

בגלל סגנון חיים לא-שגרתי,

כל חייך אתה עורך קניות מוקף בנשים,

אמהות צעירות ונשים כבודות,

כמעט אין גברים מלבד צוות העובדים וכמה קשישים,

זקנים שמזוותים את העיניים, זועפים על המחירים,

איזה מין חיים מצאת לעצמך,

אתה, גבר בגיל העמידה,

 .

 שעומד להתייפח בין מדף האבוקדו ופירות ההדר

באולם ענק, מואר יתר על המידה, לצד סבתא קובנית שופעת

עם כיסוי-עיניים מרהיב, רצדני?

מזל שההורים שלך לא בין החיים

.

הנוסחא פשוטה: בית, בית, פזמון

(ושלא יחלוף יותר מדי זמן עד אז)

בית, פזמון, מעבר, סולו, אם יש

פזמון (כאן אפשר לעלות סולם, זה הולך טוב)

 .

מקלדת, רחף גיטרה, ודאי קטע כינורות, אולי שניים,

אי אפשר לדעת כמה האישה הזו שווה,

"נערה יהודיה שאיש לא מבין" מוַאן נויס, קליפורניה

איך יצליח מישהו לעשות אהבה עם אחת כזו,

 .

שיושבת כל היום לבד בסטודיו, הוילונות סגורים, שני חתולים,

כותבת את כל השירים האלה על יסורים ואהבה,

כמעט מקריבה את עצמה, על חוד מגפיה,

לפעמים נועלת אותם כל הלילה.

 .

סלין דיון, שֶר, מייקל בולטון, פיית' היל, טוני ברקסטון –

מזעזעים אותך בזה אחר זה, מדי בוקר, כל אחר צהריים,

לפחות עד השעה שהגברים שבים מהעבודה. אין לי מושג למה.

אולי זה קשור ל'אופיין הרגשני' של נשים

.

אתה, אתה נושם מוזר, כמעט משותק,

אבל יש שיר אחד שהם כמעט לא מנגנים

ואני אגיד לך למה: כי דולי פרטון כתבה אותו,

ולא הברונטית, אבל הזמרת היא לא דולי פרטון,

 .

אלא זו שרק מתה. כי אם ישמיעו את השיר הזה,

לא רק אתה תגסוס במסדרון מס' 5.

כל הבחורות יתמוטטו כאילו גז סארין

נשפך מהרמקולים למעלה, נחבא בין האורות.

איש זקן המום מהפיז'מה החדשה שלו \ ביל מנהייר

אני התינוק שנרדם במגירה
כחול אתמול, כחול לפני כן
ופתאום כל הפסים
.
.
ביל מנהייר הוא משורר ניו זילנדי נודע. השיר תורגם במצפה רמון

יריד קרח \ ג'ון ברנסייד

הקלישאה הישנה ההיא: כאילו הזמן

עמד מלכת

.

ואנשים שחשבנו שאנחנו מכירים

התקרבו בלאט מתוך הכפור

.

כדי לפגוש אותנו.

היו שהעריכו

.

שהיה לכך קשר לשמש,

אחרים, לסידור כוכבי הלכת,

.

אבל אחר כך, כאשר לאורך מיילים קפא הנחל,

פסענו צעדי טירוף ראשונים אל אוויר

.

שעד אז לא שאפנו אל קרבנו. יקירינו

חייכו, כשהצבנו אוהלים ודוכנים

.

צוהלים למראה הדגלונים

והנסים, כאילו צהוב היה דבר

.

שלא ראו עד כה – ואדום וירוק –

כאילו עבורם

.

העולם תמיד היה לבן:

שלג על שפתיהם ועל זרועותיהם וזוהר בעיניהם

.

שהזכיר לנו ילדים כמונו

צופים בפנס קסם בעלטה

.

שקופית אחרי שקופית,

עד שהכול מובן.

אינטרלוד / רוברט ונדרמולן

לא יאמן שהיא התחתנה איתו

בגלל עסקי הדגים שלו,

העירה לואיס, שנטשה

את הלהקה וכאלה

.

מהקומה העליונה, פזמון ישן של לאונרד כהן

.

לרוע המזל, התובע הכללי היה מעורב בעניין, גם אם בעקיפין

.

לואיס היתה אחות התובע הכללי

האנקדוטות הדלוחות והארכניות של בעלה

הבנקאי בבנק שנעדר

.

במחסן העץ המרווח בגב הבית

גחליליות החלו לזהור

ואז הסנאים המעופפים, ביקור מאכילי ציפורים

.

רכב ממשלתי התלכסן תחת עץ התרזה

.

כבר עדיף שהיה מצטרף למשמר החופים

כמו שאמו קיוותה תמיד

.

רוברט ונדרמולן הוא משורר שהחל לפרסם בשנות השישים, מתגורר בגרנד רפידס, מישיגן ופרסם בכתבי עת רבים. זהו מן הסתם התרגום הראשון שלו לעברית.

יום שישי \ רבקה בלאק

תרגום זריז לעברית לשיר הלוהט שמסמן את התקופה:

.

יום שישי \ רבקה בלאק

rebecca black/ Friday

.

שבע בבוקר, מתעוררת

חייבת להתרענן, חייבת לרדת למטה

חייבת את הקערה, חייבת את הקורנפלקס

רואה את העניינים, איך הזמן זורם

מתקתק ומתקתק, כולם ממהרים

חייבת למהר לתחנה

ואז ממש ליד האוטובוס, רואה את כל החבר'ה

.

דופקת ת'מושב הקדמי

יושבת במושב האחורי

חייבת להחליט

איזה כסא אני תופסת?

.

פזמון:

זה יום שישי, יום שישי

חייבת לשחרר ביום שישי

כולם רק רוצים להיות בסופש.

.

זה יום שישי, יום שישי

חייבת לשחרר ביום שישי

כולם רק רוצים להיות בסופש.

.
מסיבות, מסיבות, כן

מסיבות, מסיבות, כן

כיף כיף כיף.

כולם מחכים רק לסופשבוע

.

7:45 על האוטוסטרדה

טסים כל כך מהר, שאני מתה כבר לעוף

כיף כיף, חושבים רק על כיף

אתה מכיר את זה

יש לי את זה, יש לך את זה

חבר מצד ימין

יש לי את זה, יש לך את זה

עכשיו אתה מבין את זה
.

אתמול היה חמישי חמישי

היום שישי שישי

אנחנו כל כך מתרגשים

אנחנו כל כך מתרגשים

נארגן מסיבה היום

מחר שבת

ויום אחר כך ראשון

אני לא רוצה שהסופש יילך

.

ראפ:

ר"ש ב"ית רבקה בלק

נרגעים במושב הקדמי

במושב האחורי

אני נוסע, טס

במסלול המהיר, מחליף מסלולים

ואיתי המכונית

לידי חולף אוטובוס בית ספר

עושה טיק טוק, טיק טוק, מת לצעוק

בודק את היום, זה שישי, זה מוצש

אנחנו רוצים לכייף, יאללה יאללה כולם

.

זה יום שישי, יום שישי

חייבת להשתחרר ביום שישי

כולם רק רוצים להיות בסופש.

זה יום שישי, יום שישי

חייבת להשתחרר ביום שישי

כולם רק רוצים להיות בסופש.

מכתב לעם המצרי – إلى الشعب المصري

إلى الشعب المصري.

أردت القول أنك ملأتم بالفخر جميع المواطنين الباحثين عن الحرية في العالم ، بسلوككم المذهل، شجاعتكم، وباستمراركم في صراع غير عنيف أمام نيران الشرطة، وبعدم هروبكم عندما قاموا بتهديدكم. رداً على بطولتكم التي أبديتموها أقول: أنا فخور بانتمائي إلى الشرق الأوسط، فخور كإسرائيلي بعيشي لجانب جيران مثلكم، اليوم كلنا مصريون.

نضالكم يمثل إلهاماً لكل المحاربين من أجل حريتهم. بوصفي يهودياً، ذكرتني بطولتكم بالقصة التوراتية حول محاربة الفرعون. يقولون لنا أن الرب قد قسّى قلب فرعون أمام موسى، ولم يستسلم إلا في النهاية. هذا حدث أيضاً مع مبارك. كانت هذه ثورة للعبيد أمام الطاغية الذي مرر حياتهم.

على طول أيام الثورة، منذ بدايتها، كتبتُ مقالات كثيرة في صحيفة هاآرتس عن شجاعتكم. حكيت كيف بكيت عندما رأيت حوار وائل غنيم في قناة دريم تي في. من حولي، كان هناك الكثير من الأشخاص الخائفين. ليس هناك ما هو أسهل من أن تخيف شخصاً، وليس هناك أبسط من أن تخاف. في إسرائيل، مثلما في مصر، هناك الكثير من الناس الذين يحاولون تسميم وتخويف الجماهير الذين لا يريدون إلا أن العيش وكسب الرزق والاستمتاع، حتى يسهل عليهم التحكم بهم. صحيح أن الحكومة الإسرائيلية شعرت بالتعاطف مع مبارك بالتحديد، ولكن كثيرين في إسرائيل كانوا طول اليوم أمام الإعلام والتويتر يصلون داعين لسلامة المتظاهرين. كنت مشاركا ً في مظاهرات الدعم المصرية في ميدان ماجين دافيد الذي حولناه في أحد الأيام إلى ميدان التحرير، قرأت قصيدة على نمط الهايكو كتبتها ساعتها عن الفقر في مصر: "على قدر ما تلمع الأحذية في فتارين طلعت حرب/ على قدر ما يسير مصريون أكثر حفاة". كان مؤثراً أن تقرأ أسماء إغبارية، وهي نشطة اجتماعية مرتبطة باتحاد عمال "مَعَن"، ونافست في الانتخابات للوصول إلى البرلمان الإسرائيلي، الكنيست، وإلى رئاسة بلدية تل أبيب، قرأت في الميجافون قصائد للشاعر الشجاع أحمد فؤاد نجم بالعربية، على مسمع من أناس جاءوا للتسوق في السوق. لديكم أناس تعرضوا لخطر الحبس والموت، ولدينا فرضت الشرطة علينا غرامة 150 شيكلاً.

أعرف أن إسرائيل قد ملأتكم بالإحباط في أحيان كثيرة، وسوف تملأكم بالإحباط في المستقبل القريب. سيحدث هذا طالما هناك احتلال إسرائيلي، وطالما أن إسرائيل لا ترى ما حولها إلا عبر نظارات الجنرالات السوداء. ولكن لتعلموا كيف لمستم قلوب أناس كثيرين هنا، وكسرتم حجراً من الجدار. وأنا واثق أنه مثلما أن سلطة مبارك قد سقطت بعد ثلاثين عاماً، فسوف تسقط أيضاً جدران الكراهية والخوف بين الشعوب الإسرائيلية، الفلسطينية، وشعوب الدول المجاورة، وسوف نستطيع عقد أيدينا لبناء شرق أوسط بدون استغلال ولا خوف ولا حروب.

أعتقد أن الأمر المهم هو أنكم علمت العالم وعلمتموني التمسك بالتفاؤل، حتى عندما توجد سحب سوداء، فإن الخير يمكنه الانتصار، وليس لدينا خيار إلا الانتصار. مبروك يا مصر.

روعي تشيكي إراد

مراسل صحيفة "هاآرتس"، ومحرر المجلة الشعرية "معيان".

ترجمة: نائل الطوخي

התפרסם בעיתון המצרי אח'בר אלאדב (יחד עם מאמר של גדעון לוי)

בבלוג הספרות העברית של נאאל אלתוכי שגם תרגם

אימה \ צ'רלס סימיק + הפגנת שירה להזדהות עם המצרים

עברית: רועי צ'יקי ארד

חברים הודו בפניי כי התחילו לחמוק מפגישות משפחתיות כי שיחות החג גולשות באופן בלתי נמנע לכלכלה או פוליטיקה. ההנאה מויכוח עם קרובי משפחה ששואבים את כל המידע שלהם מרשת פוקס ניוז זהה לנעיצת מסמרים באמצעות הפדחת. העסק הטוב ביותר כיום הוא הפיכת אנשים שפעם היו בעלי הגיון כלשהו לאווילים פותים. זהו ענף הייצור הלאומי המרכזי שלנו כרגע. להביא מישהו לידי שכחת כל דבר שאי פעם ידע על ארצו ואף ההיסטוריה של משפחתו, ולהאמין ברעיונות ההפוכים, מצריך חשיפה על בסיס יומי לדיסאינפורמציה וכזב לגבי כל נושא החל מבעיות הפנים ועד המלחמות שאנו מנהלים. וזאת, עד שלא ייוותרו לאנשים דעות משל עצמם.
אפשר בנקל למצוא אנשים שלא רק חוזרים על דברי-ההזיה של מגישי הרדיו הימניים, אלא גם עושים זאת ברצינות ובטחון של מעריצי ברית המועצות שציטטו את דברי סטלין או שורות מתוך ה'דיילי וורקר'. גבר ואשה, שמקורות המידע שלהם הגיעו משם, הסבירו לי שעל אמריקה לפלוש למקסיקו, כדי לעצור את ההגירה הבלתי-חוקית, שאנחנו צריכים להתפלל יותר במקום לתת לממשלה לטפל ברעב, שהיטלר והנאצים היו ליברלים כמו פרנקלין רוזוולט, ושאובמה הוא מוסלמי תאב-כוח שמתכנן לייבא הן את השריעה והן את הסוציאליזם לארצות הברית.
באוירת אימה גוברת, קל להבין מדוע בעלי ההון מממנים את סוחרי הבורות והשנאה הללו. הם רוצים לבלבל את הבוחרים שחושדים כי דבר מה שגוי באופן בסיסי במדינתם. כך הם מסתירים את הסיבות לשקיעה הכלכלית, מסכסכים את האזרחים אלה באלה על ידי עידוד צרות אופקים וכופים על האמריקאים חיפוש שעירים-לעזאזל. לא אכפת להם אם בסופו של דבר יהיה כאן מעמד עצום מימדים של עניים או דכאון מהסוג שחווינו במהלך השפל הגדול. היה אפשר לחשוב שהרכיבה בלימוזינה החולפת לצד אנשים מסכנים הממתינים בתורים ארוכים למרק תביא אותם להרהר מחדש בכל העניין, אבל הדבר היחיד שהם חולמים עליו הוא להרוג אנשים, ושהמדינה תשקיע את כספי הבטחת ההכנסה והפנסיה אצל אנשי וול סטריט, כדי שאלה יוכלו להמר עם הכסף. בעבר, יכולת לסמוך לפחות על המפלגה הדמוקרטית שתביע מעט התנגדות לכך. לא היום. הבחירה למשרה ציבורית היא דבר יקר כל כך עכשיו, שכל מועמד חייב להשתטח בפני הבנקאים ולנהוג כאילו יש משהו מאחורי ההגיון המנחה אותם.
אחי אמר לי יום אחד 'אילו רק העסקים לא היו צריכים לשלם מס, ולא היו חייבים לרכוש ביטוח בריאות לעובדים, ולא היו מפוקחים בשום דרך, והיו מקבלים חסינות מתביעות על הנזקים שהם גורמים, ולא היו דמי אבטלה או הבטחת הכנסה לקשישים, איזו מדינה נפלאה זו היתה'.
הוא סיכם את ההצעה של הרפובליקנים בבחירות האחרונות, כשהאמריקאים שהיו נפגעים יותר מכל מהגישה הזו תמכו בה ברוב מכריע. בימים עברו, לפני כל מערכת בחירות, האיגודים המקצועיים נהגו להזכיר לעובדים שהבוסים שלהם לא התייאשו מזמימת דרכים חדשות לשלוף אותם מהמשכורות והפנסיות שלהם. היום אפילו החברים הזקנים באיגודים, אלה שתלויים בהבטחת ההכנסה ובביטוח בריאות, חושבים שכל הצרות שלהם נגרמו באשמת ממשל נפוח, מיעוטים בעלי זכויות יתר, וזרים לא חוקיים. אילו רק הממשלה היתה יורדת מהגב שלנו, הם זועקים, הכול היה צומח שוב. אתה צריך להזכיר לאנשים שאנחנו משלמים מסים כדי שהמטוסים לא יתנגשו אלה באלה ושהגשרים הרעועים והעתיקים לא יפלו כשנסע עליהם.
אני שואל את עצמי אדיך מגלי הארצות שהותירו לנו את רישומיהם מהחשיפה לתרבויות חדשות, או עמיתיהם הבדיוניים כמו גוליבר, היו מציגים את האמריקאים בני ימינו. אלה שנבחרו על ידי האל להפוך לאדוני היקום, ומשוכנעים בעליונותם המוסרית, מצאו שלא קשה לטבוח באשמים ובחפים מפשע, ללא חרטה, ולהמשיך לטעון, למרות כל ההוכחות, שאין קשר בין סיבה ותוצאה. ומוזרה לא פחות האמונה שלהם כי דווקא חוסר ההתחשבות בתוצאות המעשים שלהם היא הדרך אל האושר.
צ'רלס סימיק, משורר. חלק מתוך יומן שהתפרסם בלונדון ריוויו אוף בוקס ומתאר את שקיעת הספר האמריקאי.

עוד סימיקים:

שלושה תרגומים של שיריו שפרסמתי בבלוג

צ'רלס סימיק בויקיפדיה העברית

עוד שני שירים של סימיק מתורגמים לעברית על ידי משה דור

הכנרית בתרגום כרמית רוזן

—–

הזמנה וקול קורא לאירוע מחר
כיכר א-תחריר תל אביב

הפגנת שירה לתמיכה בזכותו של העם המצרי לדמוקרטיה וצדק חברתי

משוררים יהודים וערבים יקריאו שירה בסולידריות עם העם המצרי הנאבק על חופש פוליטי וכלכלי

יום חמישי, מחר, ה-3 בפברואר, שעה 16:00
כיכר מגן דוד, היא כיכר א-תחריר, תל אביב-יפו (הכניסה לשוק הכרמל, הסמוכה לרחוב אלנבי)

יוזמי האירוע:
בית העם של ארגון העובדים מען, גרילה תרבות, מעין ועוד

תודה לאנשים שהיו באירוע. יום שבת אירוע נוסף בכיכר מגן דוד\א-תחריר בארגון הפנתרים.

אתם מוזמנים להציץ בשני מאמרים שלי:

המהומות במצרים מעלות את השאלה איך אנחנו תמיד אוהבים כל כך נבלים

גלנט-תורס, בעקבות הוילה של גלנט

בגין \ השיר היומי של מתיו סוויני \ גבי אשכנזי \ ליקוי חמה \ חידון תנ"ך ועוד

השבוע הופעתי באוזנבר במופע המחווה ללהקת הפול לקראת ההופעה ב20 בינואר, ובמסגרתו בצעתי על הקסיוטון שלי גרסת כיסוי לויקטוריה, שיר פוליטי של הקינקס מהאלבום 'ארתור' שהפול חידשו. זוהי גרסת לוקליזציה ובה הפכתי את המלכה ויקטוריה למנחם בגין.

<

( תודה לסאונדמן הפנומן רועי, ולצלמת החביבה רבידי)

.

בגין

החיים היו הגונים

סקס נחשב לא מגניב

והעשירים חבלנים

וילות רק לאשכנזים

בריכות בקיבוצים

ואז בגין היה בעניינים

פזמון: בבגין בבגגין בבגין בבגין

נולדתי למזלי

באומה מובילה

אין לי לירה, אך מכייף אני

טוב לצאת למלחמה

כיף למות בעד ארצו

אז עוד לא נפתח קפה ג'ו

פזמון:

ג'ו און א מוטורבייק (רמז מתוך שיר אחר של הפול, גרדן)

פזמון:

המלים המקוריות באנגלית

—-

החרקים \ מתיו סוויני

עברית: רועי  צ'יקי ארד

הם הגיעו ביום אמצע הקיץ בזמן השקיעה

נחילים שלהם, בכל הגוונים והגדלים

רועשים, שקטים, עוקצים, נושכים.

לא עבר זמן רב עד שנכנסנו הביתה,

התרחצנו עם הבגדים

הגפנו דלתות, חלונות, כדי להשאיר אותם בחוץ

אבל חלק הצליחו איכשהו.

תרסיסי זבובים ונרות עשב לימון

לא הביאו תועלת, גם רשתות נגד יתושים

שיחי רוזמרין, קליפות בננה

אפילו סבון, תרסיסי שום וחומץ.

מקלות קטורת בוערים מלוא החדר עזרו קצת,

וגם להשתפשף בשמן אקליפטוס –

אבל חוץ מהריח האיום, זה

משך כנראה את עכבישי הענק,

אלה מאיתנו שהיו הורים ידעו

שהילדים לעולם לא יתגברו על זה

אלה שישרדו – כל כך הרבה לא ישרדו,

כל כך הרבה מבוגרים הרימו ידיים ומתו,

והממשלה לא עשתה דבר –

החרקים חסו על עיר הבירה.

אחרי שישה ימים הם נעלמו עם שחר

אל המקום ממנו באו,

מותירים שובל קליפות וגוויות

שאספנו ושרפנו במדורה.

היתה לנו ממש מסיבת חג הודיה,

עם זקיפי שמירה ומשקפי אינפרה-אדום.

כל זה קרה לפני שנה, ממש בחודש הזה

אנחנו ממתינים שהם ישובו

אנחנו רוצים לבטל את יום אמצע-הקיץ.

והנה כמה מהטקסטים שלי שהתפרסמו באתר הארץ.

עם הרמטכ"ל וקטורזה ביום הורים בחולון

על ליקוי החמה הכושל

ההכנות לסילבסטר (אנגלית)

הצליינים בבירה

המרוויחים מנזקי הסערה

חוויות מחידון התנ"ך

וגולת הכותרת: דיווחים מהשריפה בצפון

—-

מעין 6 כזכור יצא עם כל המוספים: 'שירה מפרקת חומה', שירון ערבי-עברי של גרילה תרבות, הספר 'גלשן' של מיכל דר ועיתון האמנות 'החדש והרע' (הפרטים המלאים). הוא כבר נחטף בכל מקום שאל מדפיו הוא מגיע. חומרים מתוכו מתפרסמים בכל מיני מקומות.

בבלוג של עידו קינן התפרסם סיפורה של ואן נויין על ימיה כמסננת טוקבקיסטים.

בווינט התפרסמו שירים מתוך 'שירה מפרקת חומה' וטקסטים של הכותבות.

Like This!

התרגום היומי של מתיו סוויני \ מחווה ללהקת הפול \ שירה מפרקת חומה

שלג, קרח \ מתיו סוויני


למרות השלג, הוא האיץ את אופניו

לאורך הרחוב הקפוא, חומק מהכלבים

שכרכרו בדרכו, מחרבנים ומשתינים,

נובחים ונוהמים. הוא קילל את כולם,

את בעליהם המצועפים וחובשי הכפפות גם כן,

גם את המכוניות שחלפו קרוב מדי,

האוטובוסים המפלצתיים שרצו למעוך אותו,

הירח הקר והשמן שבשמיים המפוייחים.

פיו נזכר בטעם כדורי השוקולד ממולאי הברנדי

נמצצים בחוזקה, מתגלגלים סביב, ואז נבקעים.

הוא ראה את הכלב שלו, קוקר ספנייל שחור,

רץ אחרי אופני הילדות האדומים שלו; ואת נשר השלג

שבנה על השער, ואז הכניס פנימה

כדי להפחיד את סבתא, שניסתה למות

כל אותן שנים, לפני שחצה את הים,

ואז ים נוסף, והלוך ושוב

ובחזרה, אל המקום שהוא מדווש עכשיו

מנסה להגיע לאגם הגדול הקפוא, היכן

שאדם לבוש שחורים מחליק סביב

וסביב וסביב, חורץ עיגול

פנימה, מנסה להפיל אותו, כדי לקפוא

במים ולעולם לא לחזור, לא,

לעולם לא, אז הוא דיווש חזק יותר, מקווה

שהקרח יהיה עבה מספיק להמתין לו.

.

—-

נדחפתי ברגע האחרון לערב מחווה ללהקת הפול באוזנבר היום, יום רביעי, ה5 בינואר. אני עולה ראשון, ולכן אם רוצים לראות אותי תגיעו ב22:20. עוד פרטים כאן בפייסבוק. אני עושה (בין השאר) גרסת לוקליזציה לקאוור שלהם ל"ויקטוריה" (במקור הקינקס). בגרסה שלי ויקטוריה הופכת כמובן לבגין.

עוד משתתפין:

אנטיביוטיקה
רם אוריון וספי אפרתי
Opioids
אד טרנר והדנילוף סנטר
אשכרה מתים
הבקליינרז

—-

למעין החדש מצורף בין השאר (עם מוסף האמנות החדש והרע וספרה של מיכל דר) שירון ערבי-עברי של משוררים יהודים וערבים מבית גרילה תרבות. הנה מאמר בווינט שבו הכותבים מסבירים.

הכובע \ מת'יו סוויני

כובע ירוק פורח דרך כיכר הרוורד

ואף אחד לא מנסה לתפוס אותו.

זה שאיבד אותו, ויתר –

אולי בגלל שאישתו בוגדת

הוא הסיר והשליך אותו כפריזבי

מנסה לערוף ראש של פסל

גברת בגיל העמידה

שכלל לא מזכירה את אשתו.

רוח כזו לא מסוגלת להרים את הכובע לבדה,

וכל אחד היה שמח לשמור אותו.

אני יכול לדמיין את הכובע – צונח לו,

שועט דרך המכוניות, האנשים, עמודי התאורה –

מונח מעל חליפה ירוקה כהה.

הפנים ביניהם יהיו מזוקנים,

לאו דווקא חולים, העיניים יהיו

ירוקות גם הן, גבר שכולו ירוק

חושב על אשתו במיטה אחרת,

מחשבות כאלה שמחלחלות דרך כובע ירוק,

כמו שום בנקבוביות העור, ואף אחד

אף אחד לא מתנפל על הכובע כדי לחבוש אותו.

.

.

תרגמתי עוד עשרה שירים של המשורר האירי הלוהט הזה במהלך הסילבסטר, וכשלא יהיה לי מה לכתוב אפרסם כל יום אחד.

.

עוד תרגומים של מתיו סוויני:

לוח השחמט מזכוכית

שטוח

השומר בשירותי הנשים בתחנת ווטרלו (עוזי וייל)


Like This!

%d בלוגרים אהבו את זה: