ארכיון קטגוריה: מוזיקה

בגין \ השיר היומי של מתיו סוויני \ גבי אשכנזי \ ליקוי חמה \ חידון תנ"ך ועוד

השבוע הופעתי באוזנבר במופע המחווה ללהקת הפול לקראת ההופעה ב20 בינואר, ובמסגרתו בצעתי על הקסיוטון שלי גרסת כיסוי לויקטוריה, שיר פוליטי של הקינקס מהאלבום 'ארתור' שהפול חידשו. זוהי גרסת לוקליזציה ובה הפכתי את המלכה ויקטוריה למנחם בגין.

<

( תודה לסאונדמן הפנומן רועי, ולצלמת החביבה רבידי)

.

בגין

החיים היו הגונים

סקס נחשב לא מגניב

והעשירים חבלנים

וילות רק לאשכנזים

בריכות בקיבוצים

ואז בגין היה בעניינים

פזמון: בבגין בבגגין בבגין בבגין

נולדתי למזלי

באומה מובילה

אין לי לירה, אך מכייף אני

טוב לצאת למלחמה

כיף למות בעד ארצו

אז עוד לא נפתח קפה ג'ו

פזמון:

ג'ו און א מוטורבייק (רמז מתוך שיר אחר של הפול, גרדן)

פזמון:

המלים המקוריות באנגלית

—-

החרקים \ מתיו סוויני

עברית: רועי  צ'יקי ארד

הם הגיעו ביום אמצע הקיץ בזמן השקיעה

נחילים שלהם, בכל הגוונים והגדלים

רועשים, שקטים, עוקצים, נושכים.

לא עבר זמן רב עד שנכנסנו הביתה,

התרחצנו עם הבגדים

הגפנו דלתות, חלונות, כדי להשאיר אותם בחוץ

אבל חלק הצליחו איכשהו.

תרסיסי זבובים ונרות עשב לימון

לא הביאו תועלת, גם רשתות נגד יתושים

שיחי רוזמרין, קליפות בננה

אפילו סבון, תרסיסי שום וחומץ.

מקלות קטורת בוערים מלוא החדר עזרו קצת,

וגם להשתפשף בשמן אקליפטוס –

אבל חוץ מהריח האיום, זה

משך כנראה את עכבישי הענק,

אלה מאיתנו שהיו הורים ידעו

שהילדים לעולם לא יתגברו על זה

אלה שישרדו – כל כך הרבה לא ישרדו,

כל כך הרבה מבוגרים הרימו ידיים ומתו,

והממשלה לא עשתה דבר –

החרקים חסו על עיר הבירה.

אחרי שישה ימים הם נעלמו עם שחר

אל המקום ממנו באו,

מותירים שובל קליפות וגוויות

שאספנו ושרפנו במדורה.

היתה לנו ממש מסיבת חג הודיה,

עם זקיפי שמירה ומשקפי אינפרה-אדום.

כל זה קרה לפני שנה, ממש בחודש הזה

אנחנו ממתינים שהם ישובו

אנחנו רוצים לבטל את יום אמצע-הקיץ.

והנה כמה מהטקסטים שלי שהתפרסמו באתר הארץ.

עם הרמטכ"ל וקטורזה ביום הורים בחולון

על ליקוי החמה הכושל

ההכנות לסילבסטר (אנגלית)

הצליינים בבירה

המרוויחים מנזקי הסערה

חוויות מחידון התנ"ך

וגולת הכותרת: דיווחים מהשריפה בצפון

—-

מעין 6 כזכור יצא עם כל המוספים: 'שירה מפרקת חומה', שירון ערבי-עברי של גרילה תרבות, הספר 'גלשן' של מיכל דר ועיתון האמנות 'החדש והרע' (הפרטים המלאים). הוא כבר נחטף בכל מקום שאל מדפיו הוא מגיע. חומרים מתוכו מתפרסמים בכל מיני מקומות.

בבלוג של עידו קינן התפרסם סיפורה של ואן נויין על ימיה כמסננת טוקבקיסטים.

בווינט התפרסמו שירים מתוך 'שירה מפרקת חומה' וטקסטים של הכותבות.

Like This!

מבוא למוזיקה של רפובליקת יאקוטיה + להיט סיקסטיז מקוויבק עם יידיש

 

אני לא יודע פרטים רבים מדי על הלהקה המדהימה הזו, אייאר-חאן (AYARKHAAN), שאליה הגעתי במקרה דרך בלוג יפני שמסקר מוזיקה מוזרה. אייאר-חאן, הקיימים מאז 2002, מנגנים את המוזיקה המסורתית של יאקוטיה, מחוז צונן, דליל ואדיר-מימדים שתופס כמעט את כל סיביר ושלוש איזורי-זמן שונים. הם מפליאים בכלי נשיפה המכונה חומס (או חומוסץ), באנגלית הוא קרוי נבל יהודי (על אף שאין קשר בינו ובין העם היהודי), ובעברית 'נבל פה' או 'נבל לסת',

מהקליפים של בנות אייאר-חאן ניכר החומס ככלי מוזר מאוד שנגינה בו מזכירה שילוב של מפוחית שבנוסף לנשיפה גם מכים בה עם היד. הנגינה בחומס מזכירה שילוב של שיחה בסלולר ופעילות אוראלית כלשהי. על פי אתר החומס הרשמי, כלי הנגינה הזה יכול גם להכפיל את שמחת האדם, לסלק מרירות ולרפא ממחלות שונות. אפשר לרכוש חומסים או חומוסים כאלה באי-ביי בסכום המתחיל ב40 דולר. על פי ויקיפדיה, נבלי הלסת הם מהכלים העתיקים ביותר בהיסטוריה האנושית ואף היו חלק ממלחמת העצמאות האמריקאית.

יש להן לוק מדהים, לחברות אייאר-חאן, שמעט מזכיר את התמונות של עופרה חזה עם שמעון פרס. הנגניות נראות חסרות דאגה ומדוכאות. המוזיקה עצמה מדיטטיבית ומהפנטת, ומזכירה צליל של ציקדה או צרצר המתגבר והולך עד למעין ניפוץ כללי. אני מניח שזו מוזיקה שנועדה להרקיד חייזרים.

המפיקה של אייאר-חאן היא יאקוטית בשם אלבינה דקטיירבה, שנחשבת לאחת הנגניות הטובות ביותר של כלי החומוס, ולמעשה מחייה דרך ההרכב ברוך-הכשרון הזה את התרבות היאקוטית המסורתית. שירים של אלבינה בשפה המקומית תורגמו לשפות שונות, והיא זכתה לתהילה גם על יצירת התלבושות והופיעה בפסטיבלים ברחבי העולם עם החומס והלהקה. אני לא מצליח לנחש איזו משלושת הנגניות היא אלבינה דנן, אני מניח שהאמצעית והסימטרית יותר בתמונה שלמעלה. אני ממליץ לגלוש לבלוג הלהקה ולצפות שם בקליפים ואז גם להביט בבלוג התמונות הלא יאמן של הלהקה ואלבינה. מעניין גם לקרוא על המרד היאקוטי של הרוסים הלבנים, אבל זה לא קשור ללהקה.

 

בנות אייאר-חאן ומחבט יתושים מסורתי

 

——

 

כידוע, אני לאחרונה קשור לגורמים המעוניינים בעצמאות מיידית של קוויבק מקנדה. כך התגלגל לידי קליפ מעניין של רובר שרלבואה (Robert charlebois), זמר מקומי מרכזי שבשנות השבעים נראה בדיוק כמו אבי קושניר בשנות התשעים. אני מצמיד כאן שיר שלו מ1969 בשם "קוויבק לאב". שימו לב שבערך באמצע קליפ האנימציה הפוליטי היפה והמסטולי הזה יש כיתוב ביידיש.

 

החתול אחריות \ כתב העת מעין (וידידים) באינדינגב

הרהור על חתול

לאחרונה, בפעם ראשונה בחיי, אני מגדל בעל חיים. הנסיבות שנקלעתי לטיפוח והתפחת אותו חתול ושמו "אחריות" הן רומנטיות. לא רציתי חתול ותמיד נרתעתי מחיות. זה התחיל מכך שאמא שלי שונאת כלבים. ילד שלא גידל חיה, אין לו כל כך גישה לחיות, ויש לו אפילו טינה כלפיהן. לכך אפשר להוסיף את העובדה שננשכתי על ידי כלב קולי יפה-תואר באמצע רחוב עומרי.
בכל זאת, בילדותי, הצלחנו להגניב הביתה ולגדל צ'ינצ'ילה לזמן מה (היא נרצחה בידי ג. שזיפי אחד, בחור חביב, בנה של אצנית אולימפית ידועה) והיה כלב בשם 'סיני' ששרד שבוע (ונרצח בידי שיכור).
על כל פנים, נקלעתי לגידול אותו חתול רחוב צהבהב, ואף למדתי לאהוב אותו, בניגוד לפעמים הרבות שרימיתי ועשיתי כאילו אני מחבב חיות כדי להתחיל עם בחורות. החתול הזה, 'אחריות', הוא שובב באופן יוצא מן הכלל, חמוד מאוד אך בלתי נסבל. הוא לימד אותי הרבה על עצמי ועל הסיבות לכך שהסביבה לעתים לא מחבבת אותי כפי שאני מקווה. הבעיה של החתול 'אחריות' היא שהוא מאוד אוהב לשחק. גם כשאני ישן, הוא נושך ושורט אותי ואת האדם שאני ישן לצידו, כמי שרוצה לסחוף אותי למשחק של שריטות ונשיכות. הבעיה היא שכשאתה הודף אותו, הוא חושב שזה חלק ממשחק ורק מגביר את השריטות כלפי. למעשה, החתול ניצח מראש: כל דבר שתעשה, החתול אחריות ישמח לקראתו. תצעק 'לא', הוא ישמח שצעקת ויקפץ עליך כבכור-שטן. תזיז אותו בפנים מכורכמות, הוא יחשוב שמדובר במשחק משוגע של הדיפות, וישוב לקפץ על היד שלך, תוך שהוא מנקב בבשר.
אני חושב שזו אחת הסיבות שאני מעורר לפעמים אנטגוניזם. הרי גם אני כאותו חתול רב תעלולים שנקרא 'אחריות'. כשכותבים עלי ביקורות שליליות, אני מאושר. כשכותבים טובות, נחמד לי. רוחי כמעט תמיד טובה. את הכשלונות והמכות אני מקבל באהבה. וכמובן שאת ההצלחות המעטות. אני תמיד אוהב לשחק. אני אדם לא נסבל. בכך שאני לא מובס כאותו חתול אידיוט. אין מה לעשות נגדי, בעצם.
—–
רוקנרול! משוררי מעין (וידידים) מגיעים מחר, יום שישי, למצפה גבולות שבנגב לערב שירה ריחני במיוחד לכבוד פסטיבל אינדינגב. הערב יתקיים בבמה האקוסטית, בשלושה מחזורים שונים בשעות 16:00 19:40 22:15.  אני מחפש אגב שק שינה ועדיף כפול, אם הקוראים מבינים את הרמז הרך.

משתתפות:
דנה פרנק
מתי שמואלוף
רועי צ'יקי ארד
יהושע סימון
צאלה כץ ז"ל
נמרוד קמר
אביה בן דוד
אסנת סקובלינסקי
מיכל דר
נטלי לוין

(בדיעבד רבים מהרשימה לא הגיעו, אבל רוני הירש מדקה וצחי גולדברג מעשן הזמן כיכבו, וכן אליה, בתה היפה של המשוררת שירה סתיו, שפצחה בשיר על תפוח)

באירוע תפתח אסנת סקובלינסקי גם את בסטרבות לכתבי עת עצמאיים וספרות עצמאית ואפשר יהיה לרכוש מעין בהנחה, או את הדיסקים שלי. וגם כתב העת דקה הולכים לתת בראש. פסטיבל כזה הוא כיפי במיוחד כי הוא שם את השירה מול הקהל הטבעי שלה: צעירים שלא התקלחו.

סיכום הפסטיבל: היה מוצלח מאוד, בעיקר שיתוף הפעולה הספונטני עם מכונת היומן ביט בוקס האנושית קינג. הנה מאמר אחד על הפסטיבל, הכולל מחמאות לבסטרבות שזכה בתואר "האוהל המעניין ביותר" באתר המתעורר של עכבר העיר.

—————–
הבחירות בתל אביב מפרקות משפחות: שאול מרמרי, בנו של חנוך מרמרי עונה לאביו, פובליציסט הבית של טיים אאוט.

נסים קלדרון נגד דב חנין. מה שמעניין הוא שכל מה שקלדרון ניסח נגד חנין ניתן היה להגיד נגד מועמד כושל בשם ברק אובמה – החדשנות כמסר מוביל; העבודה עם כוחות רבים ולא עם שמאל סטנדרטי; הבחירה באנשים רעננים ולא "פוליטיקה משומשת". למעשה המאמר של קלדרון הרבה יותר מתאים להסביר מדוע אובמה לא מתאים, אובמה באמת פוטגני ובעל נופך סלבריטאי, כשחנין הוא פרלמנטר אפור למדי ונטול גימיקים שהרצינות שלו מוכחת והכריזמה שלו מונוטונית ועיקר התהילה שלו על עשיה, רצינות ונקיון כפיים. מלבד זאת, בתנועה עצמה, עיר לכולנו, אין סלבריטיז כלל, אלא רק אנשי שטח, פעילים חברתיים, מומחי איכות סביבה וכו' – בדיוק הפוך ממפלגת סלבריטיז, בניגוד למפלגה של חולדאי שהתהדרה בפוליטיקאי הותיק שוקי זיקרי, הירוקים שהתהדרו באורנה בנאי בזמנו, המפלגה ששמה ברח מראשי שהולכת עם קיציס, והמפלגה ששכחתי את שמה עם הלוגו הצהוב שבחרה את אריק סיני, שהוא זמר שאני מעריץ מן הסתם. ואגב, בלי היסוס אני בוחר את האלוף (במיל) אורן שחור לנשיא ארצות הברית.

 

טלי לטוביצקי מראיינת בבלוג שלה את דב חנין.

 

נויה כוכבי מראיינת אותי לגלריה.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: