ארכיון קטגוריה: טקסט ספרותי

האגם הגדול – גרסת 2011

במעין האחרון, מספר 6, פרסמתי שיר בשם "האגם הגדול" שנכתב באכזיב באוגוסט 2008. מאז, קראתי את השיר פעמים רבות, בין השאר בלחן של אלי זולטא ונאנק מלהקת רוק הכבד אלמנה שחורה בהשקת מעין. ההקראה המרגשת ביותר של 'האגם הגדול' התרחשה בפסטיבל שירה במדבר האחרון, שעורכת אילנה שחף, מול הילדים של פנימיית שדה בוקר. אף שעל פי תוכניית הפסטיבל נקבע לנו אירוע בחדר האוכל בשעה שש, המורים והמדריכים, אולי למודים מנסיון ערב השירה שלנו בזמן 'מלחמת עזה 2008' , אולי סתם לא מתואמים, לא הרשו לנו להופיע בפני התלמידים שרצו לשמוע שירה, עמדו בכניסה, וחסמו בגופם בנימוס את כניסת המשוררים לחדר האוכל. שבנו עצובים לחדר האוכל של המשוררים ואורחי האכסניה.

במקום להיכנע, הופענו מחוץ לחדר האוכל ללא הגברה, במקום שבו נבנתה העדלאידע המסורתית. הילדים הצטרפו אט אט, וגם כתבו שירה מוצלחת מאוד בעצמם. שירו של ערן הדס 'מתה המורה לספרות שלי' קיבל משמעות מיוחדת. זה היה שיעור לגבי מהי שירה או אמנות טובה – כזו שגורמת חרדה. כזו שהפוליטיקה שבה לא נמצאת רק בתוך הטקסט, אלא גם בתחביר החיצוני שלו, מול העולם.

על כל פנים, הרגשתי תמיד נבוך לגבי צמד השורות שנועלות את השיר. אבל השיר נכתב ככה, בבולמוס מסוים, ולא יכולתי לחשוב על סוף נכון יותר. אני מעדיף לא להתווכח עם ההשראה, מה שאנשים קוראים 'עריכה'. לאחרונה, שוב באכזיב, לפתע עלה סוף חדש לשיר. אולי כי לקחתי ספר עם שתי גרסאות ל'נסיכה אמריקאית' של ניסים אלוני. שוב, חשוב לציין שלא מדובר בעריכה, ליטוש ושיוף, אלא בכתיבה חדשה של התוספת. והנה הגרסה הנכונה והחדשה של השיר, כשהשורות החדשות מופרדות מאחיותיהן הותיקות בשורה ריקה:

האגם הגדול

שוחה לבד בתוך האגם הגדול

שוחה על בטני באגם הגדול

שוחה על גבי באגם הגדול

על צדי שוחה באגם הגדול

מדוע איש לא מצטרף אלי באגם הגדול?

אין גדר סביב האגם הגדול

משתכשך בתוך אגם הגדול

צולל בתוך אגם הגדול

הדרך לדפוק את השיטה: האגם הגדול

הצטרפי אלי אל האגם הגדול

הצטרף אלי אל האגם הגדול

מדוע אני לבד באגם הגדול?

דבר לא מונע מכם לבוא אל האגם הגדול

למשל אתה הקורא,

אל נא תאמר 'אני רק הקורא',

הפשל המכנס, השלך החזיה,

בוא עכשיו אל

האגם הגדול!

שחה עמוק בתוך האגם הגדול!

שחה חיש בתוך האגם הגדול!

שחה על גחונך בהאגם הגדול!

שחה על העורף בהאגם הגדול!

שחה על לבך באגם הגדול!

בוא עכשיו לכאן.

פעם היו כאן רבים באגם הגדול

אני היחיד שטבל באגם הגדול

אפשר לטבוע בהאגם הגדול

(אבל) אפשר למות מצחצוח יתר במרידול

אז בואו בואו בואו אל האגם הגדול

נצוף נצוף נצוף באגם הגדול

אין כאן מים, רק קול

נתחכּך בתוך האגם הגדול

בשרכם יוטח בבשרי באגם הגדול

בוא עכשיו לכאן.

מדוע אני לבד בתוך האגם הגדול

מדוע אני לבד בתוך האגם הגדול

כי אני לבד בתוך האגם הגדול

כן, אני לבד באגם הגדול.

אני לבד לבד לבד באגם הגדול

לפעמים עם עוד כמה חברים

מדוע אינכם מבינים שהכי סבבי באגם הגדול

שהכי חינמי באגם הגדול

שזה המקום היחיד בעיירה בלי גדרות, האגם הגדול

ולא איזה אשד הפכפך, האגם הגדול

והוא לא ממש גדול, האגם הגדול

אפשר לשים אותו בבגאז' של פג'ו,

בתא מטבעות מעור שסק

בפנקסון סגול

האגםהגדולהאגםהגדולאגםהגדול

הצטרפו אלי עכשיו לאגם הגדול

הצטרפתו עמי באגם הגדול

יש מקום לכולם באגם הגדול

יש מקום לכולן באגם הגדול

יש מקום לקולר באגם הגדול

האגם הגד גד גד גדול

האגם הגדול דול דול דול דול

בואו אל האגם הגדול

בואו אל האגם הגדול

למה אתם באים רק עכשיו לאגם הגדול?

אחרתם לאגם הגדול

אין צורך שתיכנסו לאגם הגדול

הוא יבש, הוא בוץ עצוב, האגם הגדול

חזרו לאמבטיה, שובו לדוּש הדולף, הוציאו את הבידה מהאינטרסול

אל תיכנסו לאגם הגדול

למה כולכם באים פתאום אל האגם הגדול

אין כבר מקום באגם הגדול

אתם מטנפים את האגם הגדול

בשרכם מלכלך את האגם הגדול

תלתליכם נכנסים לגרון האגם הגדול

אז קישטה, קישטה, קישטה מהאגם הגדול

תצאו תצאו תצאו

תלכו, תלכו, תלכו מהאגם הגדול

אין כאן מים, רק קול

(אכזיב, 08.08.09, עריכת סוף באכזיב 2011)

 

—-

לאחרונה קיבל הבלוגר תומר פרסיקו תביעה מצד דמות רוחנית שהוא פרסם עדויות כנגדה. תרמתי סכום צנוע לקרן ההגנה המשפטית שלו וכן התחייבתי לסייע במקרה הפסד בתביעה ככל שאוכל, כמו בלוגרים וגולשים רבים.

זו הזדמנות עבור הבלוגוספירה, אם יש דבר כזה, להראות סולידריות, לסייע לאנשים שכותבים בהתנדבות, לתרום לקרן ההגנה ולסייע במקרה של הפסד. הפסד של פרסיקו, הוא אסון לכולנו. כל אחד מאיתנו, עם קצת אומץ, יכול היה להימצא בנעליו של תומר.

אני חושב שכדאי אפילו למסד קרן הגנה עתידית כזו, אולי באמצעות פרסומת למשרד עורכי דין מסוים בכל הבלוגים המעוניינים להיות חברים במטריה. זה גם יכול לסייע בהדיפה ראשונית של תביעות ואיומים מצד אלה שרואים בבלוגרים אנשים חלשים (בצדק), ובפיקוח הדוק יותר על התכנים של הפוסטים הרגישים מבחינה משפטית.

מתוך מעין: אזהרה דחופה \ תהל פרוש

זוהי אזהרה דחופה. בכל המקרים הבאים אנא הפסיקו לעבוד מיד וצאו לרחוב.

הפסיקו לעבוד אם במקום העבודה שלכם פערי שכר בין העובד הזוטר למנהל הבכיר ביותר, אם הבחנתם שיש מנהלים מתעללים או מנהלים בכלל, אם אתם או מי שלידכם נדרשים לעבוד יותר משבע שעות ביום, אם שמתם לב שעובדים חולים מגיעים לעבוד, אם אתם נדרשים לדווח על מיקומכם, אם עליכם לנהוג במכונית לעבודה יום יום, אם אתם צריכים לקבור אפכם בחול, לשקר, למכור מוצרים שאין בהם צורך, נדרשים להופיע בלבוש הולם, אם על שבע השעות אינכם מקבלים משכורת המספיקה לקורת גג, אוכל, לימודים, להולדת ילד, לספרים, מוזיקה, הצגות תיאטרון וקולנוע, קניית צבעים ונייר לציור, שיעורי ריקוד ונסיעות אוטובוס לים. הפסיקו לעבוד אם אתם מסכנים את בריאותכם, למשל: נושמים אבק, גיר, אסבסט, אקונומיקה, עולים לגבהים בלי רשת ביטחון, אם אינכם מורשים או יכולים לצאת לשירותים, יושבים במשרד סגור לשמים ומואר בפלורסנט רוב הזמן.

אם את או אתה מוצאים עצמכם באחת מהקטגוריות הללו, אזהרה דחופה זו נוגעת לכם. עיזבו הכל. צאו לשבת באוויר הפתוח ליד ביתו של שר הביטחון, שר האוצר, ראש הממשלה, כל שרי הממשלה, צאו לשבת ליד בתיהם של עשירי ישראל המעסיקים אתכם, ואם יזדמן לכם לראות אותם, אולי אף תוכלו לשבת בחיקם. צאו. צאו לשבת במגדלי אקירוב, על גג בניין האופרה, בסביון, כפר שמריהו, הרצליה פיתוח, ארסוף וקיסריה. הציפו את רחובות תל אביב צפון ומרכז והיזכרו: מה לא. מה כן.


הקטע מתוך מעין לרגל ההשקה מחר של מעין\החדש והרע\גרילה תרבות\מיכל דר בתחנה המרכזית.

שירים של מיכל אגסי

מיכל דר מראיינת את ראובן ישראל, החדש והרע, בערב רב

אבו בטה של מיכאל נועימה בתרגום יהודה שנהב-שהרבני

ענת זכריה, נוית בראל, אלמוג בהר מתוך 'שירה מפרקת חומה' ווינט

ואן נויין, טוקבקים – סיפור קצר

פרסום ראשון: שירים של מיכל אגסי לכבוד השקת מעין

לכבוד ההשקה ביום שישי של הגליונות, אנסה לפרסם בכל יום טקסט מתוך מעין או החדש והרע. את המיזם תפתח מיכל אגסי, משוררת ורקדנית צעירה, בעלת פואטיקה מסתורית וקופצנית, מעין שירת סלטות, הפרסום במעין הוא נדמה לי הפעם הראשונה ששיר שלה מתפרסם, אז פרגנו. מיכל גם תשתתף בפסטיבל שירה במדבר שייפתח ב8 במרץ בדימונה-מדרשת שדה בוקר ועורכת אילנה שחף.

.

.

ספר השירים של מיכל \ מיכל אגסי

.

*

בידוד אבסולוטאותנטי משהו שאנטי ומהמם כהיפופוטם

ואם אשן אשן

תודה לי במחוות סאד וחוזר חלילה

.

.

*

אני רודפת אחרי הרים

פוגשת הר נעצרת

כל הר הוא מכונה גדולה

אנינדפקתכנגדמכונהגדולהאנינדפקתכנגדמכונהגדולה

עושה לי לגלגל עיניים

שבילי כורכר

בדרך אולי לעוד איזה הר

.

.

*

.

פלייר דינוזאורי              חיברו לבית

לבית בלי מים               את המים בחזרה

לוקחים צינור                ושם ישבנו כש

המדרכה וטבעת           לוקחים צינור

איך לוקחים צינור          וטבעת משושה

לבית את המים בחזרה   איך מחברים מים לבית בלי

מים                           המדרכה כבר היתה בנויה

שם ישבנו כש               פלייר די

.

.

*

את בנאית

החלטת

את מבריגה ברגים ברגש

או כל פעולה אחרת של בנאית

ובאותו הזמן שבו את נותנת לדברים לקרות (כאילו לא יקרו אם לא תתני להם)

בעצם דברים יכולים גם לא לקרות  אולי זה עדיף

.

.

*

אתה ואני מקפצים במקום

כל הנקודות בחלל מסביבנו יקומים

ושנינו לוע עצבני של יקינטון

.

.

*

גירוי חוש הטעם ודיכוי חוש הריח

ממיסים         ערווה        לכדי        דבש         וחרדל

.

.

*

קבוצת אנשים כעוגת קצפת של חתונה

ממתינים בפטפוטי פלורוסנט לזוועה

תראה איך אני ראויה

.

.

*

שמתי לב איך

כל התיזוזים נפסקים אצלך

הם באים אליך ונפסקים

אתה מפסיק התיזוזים

איך בכשרון אתה ממלא אותם באז

ושומר לך ברקורד

.

.

עוד:

מגזין האמנות החם 'ערב רב' מפרסם את הראיון של מיכל דר עם ראובן ישראל מתוך החדש והרע

אימה \ צ'רלס סימיק + הפגנת שירה להזדהות עם המצרים

עברית: רועי צ'יקי ארד

חברים הודו בפניי כי התחילו לחמוק מפגישות משפחתיות כי שיחות החג גולשות באופן בלתי נמנע לכלכלה או פוליטיקה. ההנאה מויכוח עם קרובי משפחה ששואבים את כל המידע שלהם מרשת פוקס ניוז זהה לנעיצת מסמרים באמצעות הפדחת. העסק הטוב ביותר כיום הוא הפיכת אנשים שפעם היו בעלי הגיון כלשהו לאווילים פותים. זהו ענף הייצור הלאומי המרכזי שלנו כרגע. להביא מישהו לידי שכחת כל דבר שאי פעם ידע על ארצו ואף ההיסטוריה של משפחתו, ולהאמין ברעיונות ההפוכים, מצריך חשיפה על בסיס יומי לדיסאינפורמציה וכזב לגבי כל נושא החל מבעיות הפנים ועד המלחמות שאנו מנהלים. וזאת, עד שלא ייוותרו לאנשים דעות משל עצמם.
אפשר בנקל למצוא אנשים שלא רק חוזרים על דברי-ההזיה של מגישי הרדיו הימניים, אלא גם עושים זאת ברצינות ובטחון של מעריצי ברית המועצות שציטטו את דברי סטלין או שורות מתוך ה'דיילי וורקר'. גבר ואשה, שמקורות המידע שלהם הגיעו משם, הסבירו לי שעל אמריקה לפלוש למקסיקו, כדי לעצור את ההגירה הבלתי-חוקית, שאנחנו צריכים להתפלל יותר במקום לתת לממשלה לטפל ברעב, שהיטלר והנאצים היו ליברלים כמו פרנקלין רוזוולט, ושאובמה הוא מוסלמי תאב-כוח שמתכנן לייבא הן את השריעה והן את הסוציאליזם לארצות הברית.
באוירת אימה גוברת, קל להבין מדוע בעלי ההון מממנים את סוחרי הבורות והשנאה הללו. הם רוצים לבלבל את הבוחרים שחושדים כי דבר מה שגוי באופן בסיסי במדינתם. כך הם מסתירים את הסיבות לשקיעה הכלכלית, מסכסכים את האזרחים אלה באלה על ידי עידוד צרות אופקים וכופים על האמריקאים חיפוש שעירים-לעזאזל. לא אכפת להם אם בסופו של דבר יהיה כאן מעמד עצום מימדים של עניים או דכאון מהסוג שחווינו במהלך השפל הגדול. היה אפשר לחשוב שהרכיבה בלימוזינה החולפת לצד אנשים מסכנים הממתינים בתורים ארוכים למרק תביא אותם להרהר מחדש בכל העניין, אבל הדבר היחיד שהם חולמים עליו הוא להרוג אנשים, ושהמדינה תשקיע את כספי הבטחת ההכנסה והפנסיה אצל אנשי וול סטריט, כדי שאלה יוכלו להמר עם הכסף. בעבר, יכולת לסמוך לפחות על המפלגה הדמוקרטית שתביע מעט התנגדות לכך. לא היום. הבחירה למשרה ציבורית היא דבר יקר כל כך עכשיו, שכל מועמד חייב להשתטח בפני הבנקאים ולנהוג כאילו יש משהו מאחורי ההגיון המנחה אותם.
אחי אמר לי יום אחד 'אילו רק העסקים לא היו צריכים לשלם מס, ולא היו חייבים לרכוש ביטוח בריאות לעובדים, ולא היו מפוקחים בשום דרך, והיו מקבלים חסינות מתביעות על הנזקים שהם גורמים, ולא היו דמי אבטלה או הבטחת הכנסה לקשישים, איזו מדינה נפלאה זו היתה'.
הוא סיכם את ההצעה של הרפובליקנים בבחירות האחרונות, כשהאמריקאים שהיו נפגעים יותר מכל מהגישה הזו תמכו בה ברוב מכריע. בימים עברו, לפני כל מערכת בחירות, האיגודים המקצועיים נהגו להזכיר לעובדים שהבוסים שלהם לא התייאשו מזמימת דרכים חדשות לשלוף אותם מהמשכורות והפנסיות שלהם. היום אפילו החברים הזקנים באיגודים, אלה שתלויים בהבטחת ההכנסה ובביטוח בריאות, חושבים שכל הצרות שלהם נגרמו באשמת ממשל נפוח, מיעוטים בעלי זכויות יתר, וזרים לא חוקיים. אילו רק הממשלה היתה יורדת מהגב שלנו, הם זועקים, הכול היה צומח שוב. אתה צריך להזכיר לאנשים שאנחנו משלמים מסים כדי שהמטוסים לא יתנגשו אלה באלה ושהגשרים הרעועים והעתיקים לא יפלו כשנסע עליהם.
אני שואל את עצמי אדיך מגלי הארצות שהותירו לנו את רישומיהם מהחשיפה לתרבויות חדשות, או עמיתיהם הבדיוניים כמו גוליבר, היו מציגים את האמריקאים בני ימינו. אלה שנבחרו על ידי האל להפוך לאדוני היקום, ומשוכנעים בעליונותם המוסרית, מצאו שלא קשה לטבוח באשמים ובחפים מפשע, ללא חרטה, ולהמשיך לטעון, למרות כל ההוכחות, שאין קשר בין סיבה ותוצאה. ומוזרה לא פחות האמונה שלהם כי דווקא חוסר ההתחשבות בתוצאות המעשים שלהם היא הדרך אל האושר.
צ'רלס סימיק, משורר. חלק מתוך יומן שהתפרסם בלונדון ריוויו אוף בוקס ומתאר את שקיעת הספר האמריקאי.

עוד סימיקים:

שלושה תרגומים של שיריו שפרסמתי בבלוג

צ'רלס סימיק בויקיפדיה העברית

עוד שני שירים של סימיק מתורגמים לעברית על ידי משה דור

הכנרית בתרגום כרמית רוזן

—–

הזמנה וקול קורא לאירוע מחר
כיכר א-תחריר תל אביב

הפגנת שירה לתמיכה בזכותו של העם המצרי לדמוקרטיה וצדק חברתי

משוררים יהודים וערבים יקריאו שירה בסולידריות עם העם המצרי הנאבק על חופש פוליטי וכלכלי

יום חמישי, מחר, ה-3 בפברואר, שעה 16:00
כיכר מגן דוד, היא כיכר א-תחריר, תל אביב-יפו (הכניסה לשוק הכרמל, הסמוכה לרחוב אלנבי)

יוזמי האירוע:
בית העם של ארגון העובדים מען, גרילה תרבות, מעין ועוד

תודה לאנשים שהיו באירוע. יום שבת אירוע נוסף בכיכר מגן דוד\א-תחריר בארגון הפנתרים.

אתם מוזמנים להציץ בשני מאמרים שלי:

המהומות במצרים מעלות את השאלה איך אנחנו תמיד אוהבים כל כך נבלים

גלנט-תורס, בעקבות הוילה של גלנט

רשמים מהמוזאון המצרי

.1

מול פסל אמנחותפ

מעבירים במריצה

פסל אלה עם שני שדיים

לא מפחדים שתיפול, אוחזים

בה שישה, שוטר

רצים רצים

ושלושה אנשים

שלא עושים דבר מהלכים בחיוך

אלה סימטרית ללא אף

שיערה סמוך לשדיה, נראית

כגבר שרירי

אוחז צלחת תנינית

.

2.

אחד האלים עם

שלט רחוק

לצערי שמו נגנב

על ידי גנב עתיקות

שלקח את הפתקית

.

3.

טוענים שאחנתון התחבא

בארון של אישה

הפחד הגדול כישראלי הוא

לשבור מוצגים

מלכה שמנה את נפרטיטי

.

4.

נכנסתי עם קבוצה

וכך חמקתי מתשלום.

כיום נהוג ללעוג לתמונות ופסלי מנהיגים

אבל מבחינה ארכאולוגית

זה הצעד הנכון

.

5.

חשבתי על מאהבת שלי

לשעבר

שעבדה במוזאון ישראל במתחם הקרמיקה

כששוטר מצרי משועמם

שלח סמס לאמו

.

6.

פסל אל עושה כושר

מולו האלה תאורת חורצת לשון,

אלת הפריון.

.

7.

תמונה של אלכסנדר סוורוס, קיסר

הדומה ליהודה ויזן

(נרצח בשנת 235

יחד עם אמו)

.

8.

לא הרשו לי להיכנס

לקבר תות אנח אמון

ואני שמח

על כך

.

9.

בין הממצאים פרה

מפוחלצת ודג

קדוש. המצרים הם

אחד העמים היחידים

שהעריך חרקים – חיפושיות קודש –

ובכך עלה מבחינה תרבותית

על רוב העולם.

.

(המוזאון המצרי, קהיר, 2009)

.

השירים מוקדשים לעם המצרי הנלחם על חרותו. האומץ של המצרים ברחובות הוא השראה לכל אדם חופשי בעולם.

המוזאון המצרי הוא המוזאון החביב עלי בעולם, כמי שלא אוהב מוזאונים. ואני מקווה שישרוד את המהפכה. אבל אנשים חיים חשובים יותר בעיני.

.

עוד דברים שכתבתי על מצרים:

קהיר שלי

מונית בקהיר ושלושה שירים

.

מקומות שבהם אני קורא על האירועים

קו חוץ – עברית

לייבלוג אלג'זירה

ערוץ השידור של אלג'זירה אנגלית

מאמר מעניין של הלר"ב ממאי (7000 מילה אבל שווה)

רצף מצרים בטוויטר

Like This!

הכול

הכול סוכר

חום סוכר

לבן הכול

סוגת הסוגת סינור לבן

סינור שחור

הכול

קפה שחור

נס קפה

הכול

ציפור

שחורה ציפור

זהובה זהבית הכול

דוכיפת במַדי0

ופירות

יבשי0

בקופסאות

שלה0,

מנויילני0

הרמטית

כל כך

מנויילני0

אסור לה0

לצאת

ומעל

הכול נו מה מעל

הכול סוכר

חו0 סוכר

לב1

נער שמח אמריקאי

את גם הנער השמח האמריקאי,
ירושלים,
בבר המדרכה במדרחוב נחלת שבעה
עם הלחי האדמדמת בימין
עם הכיפה התכלכלת במעל
שמזמינ נרגילה בצעקה
ואז נרדמ אחרי שתיית אלכוהול אפרסקי,
ראשו, הראש שלו, נושר אל בין המחשופ
החומ של נערת מיאמי בת ה16 עוד חודשיים וחמישה שבועות
חסרת כתפיית החזיה בצד ימין, ומוסטת החזיה בצד שמאל,
כמו ראשו של לואי ה-16 הנושר לתוך סל הנצרים של מדאם גיליוטין
גם אתה בסיפור הזה
גם את בסיפור הזה
גם אתמ בסידור העבודה הזה
אני אוהב גם אתכמ
מלטפ גם את תלתליכמ השומניימ
מתחת לכובע הבייסבול ההפוך
אתמ, כמוני, רוצים רק טוב
רוצימ רק טוב
לירושלימ
לעצמכמ
לאלכוהול שבטעמ אפרסקי
למלצר המבוהל שבטעמ אפרסקי
לנרגילת התפוחימ תוצרת סין
שאּשה הרכ מלחכ את נייר הכספ באיטיות,
רוצימ רק טוב,
והאמריקאי כבר ניתש מהשמש הגדולה של הצהריימ
לך לישון, נער, שַנתִישנ
הנח תלתל ענק על המחשופ השזוף החמצמצ, כל מחמחשופ חמצמצ בלב העיר
ותשנשנ טוב:
אלוהים בשמי ירושלימ,
גם הוא מעשנ נרגילה תוצרת סין.

 

Like This!

אורגון \ בוב קאופמן

את איתי אורגון

יום ולילה. אני מרגיש אותך, אורגון

אני כושי. אני אורגון

אורגון היא אני, כוכב הלכת

אורגון, מדינת אורגון, אורגון

בלילה, את באה על גלגלי האופניים

אורגון את באה

בכוכבי אש. את באה ירוקה

ירוקת עיניים, שיער, בהונות.

ירוקה, ירוקת חוטם, החזה

שלך ירוק, הצלב שלך

ירוק, הדם שלך ירוק.

אורגון הרוח מנשבת

אורגון. אני ירוק, אורגון.

את שלי, אורגון. אני שלך

אורגון. אני חי באורגון.

אורגון חיה בי.

אורגון, את באה והופכת

אותי לציפור, מעופפת איתי

אל מקומות סודיים ביום ובלילה.

המקומות הסודיים באורגון.

אני עומד על מדרגות

הכנסיה הקדושה של קריספוס

אטקס יוחנן המטביל

אחיו הקדוש של ישו

אני מדבר אל לורקה.

החלטנו על טיול הארט קריין, אל הבית באורגון

טיסת עדן ממפרץ

מקסיקו, הגשר

נחצה, והשחור הפלורידי אותר.

.

.

קריספוס אטקס – שחור שנלחם ונהרג במלחמת העצמאות של ארצות הברית נגד הבריטים.

הארט קריין – משורר אמריקאי הומוסקסואל שהתאבד בחזרה ממקסיקו בקפיצה מהספינה בסמוך לפלורידה, מחבר הספר 'הגשר'.

.

בוב קאופמן (1925-1986), אגדת ביט, משורר שחור, יהודי מצד אביו, קתולי ממרטיניק למחצה מצד אמו, שאביה היה עבד. יצר שירה אוטומטית או ספונטנית, כלומר לא ממש כתב את שיריו אלא היה מהלך ברחוב וממלמל לעוברים ושבים, או קרא אותם יחד עם הרכבי ג'ז. הם עלו לדפוס רק כשאשתו איילין החלה לרשום אותם, ואז נכנסו לאנתולוגיות וכתבי עת וזכו לתהודה רבה בכל העולם. בספרים שיצאו אחרי מותו, חלק מהשירים שוקלטו מתוך סלילי הקלטה ואחרים משולחנות בבתי קפה בסן פרנסיסקו שעליהם חרט לאחר ארוחת הבוקר.
קאופמן היה ימאי ששירת בצי הסוחר. באוניה, נכנס לאיגודי ימאים קומוניסטים. המרקחת שחור-יהודי-משורר-ביטניק יחד עם קומוניסט היתה לא אהודה במיוחד בארצות הברית של ימי מקארתי. הוא הוכה, הוטרד ונעצר פעמים רבות על ידי המשטרה. לעתים מספר פעמים בחודש, וכל פעם שוחרר בערבות על ידי הקהילה הפואטית הסולידרית של סן פרנסיסקו.
קאופמן היה דמות ציורית ומיתולוגית שעיטרה את סן פרנסיסקו: הניח פלסטרים על הפנים בצורת צלבים והמהם את שיריו למכוניות הנוסעות. בישראל, בדרך כלל משוררים הם עניין קפוּץ שמתרחק מחוסר תקניות: מורים או פרופסורים למשהו. הדימוי הישראלי מקשר בין 'תרבות' ל'תרבותי' וקשה למצוא מקבילה של משורר-נווד בקהיליה הפואטית. אני יכול לחשוב על דודו ויזר, המשורר, הפזמונאי והחלילן מהכספומט ליד בנק לאומי בדיזנגוף סנטר, ששירים שלו פורסמו במעין 4.
כמו רבים מהביטניקים, קאופמן הפך לבודהיסט. לאחר רצח קנדי, נכנס לתענית שתיקה והחליט להעלם מהנוף ולהפסיק לפרסם, אף שכבר זכה לתהילה כמשורר. הוא גם ערך את כתב העת הביטניקים ביטיטיוד יחד עם גינסברג ועוד, ורבים טוענים שהוא זה שאף טבע את המילה "ביט".
לאחר שנות שתיקה, ביום שמלחמת וייטנאם תמה, פצח להפתעת כולם בשיר "כל הספינות שמעולם לא הפליגו". הטקסט על האוניות שתאיהן ושסתומיהם פרוצים קשור למוטיב האפריקאי של ספינות עבדים, שכאשר עלו על שרטון, קברניטיהן פתחו את שסתומי המים והאוניות הוטבעו על העבדים בבטנן. בשיר הזה הוא משתמש גם במוטיב היהודי של הבריאה על פי המילה ומשיט את האוניות הטבועות. בשיר הפרוע והשלוק "המניפסט האבומוניסטי" הוא לועג למניפסטים באשר הם, ולקבוצות ספרותיות\פוליטיות באשר הן.
קאופמן נסע לניו יורק למספר שנים קשות וכששב לסן פרנסיסקו מצבו הגופני והנפשי הדרדר, הוא התמכר לאלכוהול ולאמפטמינים. לבסוף הותר לו לשתות רק בבר אחד בסן פרנסיסקו. את שיריו קרא במסעדת בייגלים, עליה השתלט והפך עצמו ל"מלך" לזמן מה, ועליה כתב כמה שירים. חלק מהלקוחות נחרדו, אבל קהל קבוע היה מגיע למסעדה והמתין למופע שלו. הקשר שלו עם מסעדת הבייגלים נקטע לאחר שרשם על הקיר טקסט על אדולף היטלר, שלטענתו עזב את אווה בראון, עבר לסן פרנסיסקו והתגייס למשטרה. קאופמן מת מנפחת ב1986. להלוויתו הגיעו משוררים רבים.

תרגומים נוספים של בוב קאופמן

המניפסט האבומוניסטי

שירי בונסאי

כל אותן ספינות שמעולם לא הפליגו

——————————

קובי אור מתרגם יפה את פיטר אורלובסקי, אהובו של  גינסברג.

אני רוצה לשכב איתך בתוך כיור

אני רוצה לשכב איתך בתוך כיור

עם פטרוזילנון באף ומרק של קנור

לשכב איתך בתוך כיור

עכשיו, מחר ועוד כְּדור

לשכב איתך בתוך כיור

מעלינו רק התדיאור

אני רוצה לשכב איתך בתוך כיור

.

על צלי שחור, אני נעור

לשכב איתך בתוך כיור

אני לא מהרַג', איני היו"ר

רק רוצה בתוך כיור

בין בצל, כמון ושום אפור

לשכב לשכב בתוך כיור

כשהסקוטְש ישַרֶט בעור

לשכב לשכב בתוך כיור

זה קר, זה סר, האל ישמור

רק רוצה לשכב איתך בתוך כיור

.

רוצה לשכב איתך בתוך כיור

רוצה לשכב איתך בתוך כיור

אני תנין שלח מן היאור

לשכב איתך בתוך כיור

.

.


דצמבר 2008

/

אתר הצילומים של ג'ניפר אבסירה


שיר ערש חדש

כשהציפור נרדמה

יַשנו העץ, הסבתא

וגם הדוכן

רק המדינה

עירנית כה

ושני בנקאים

בחולצת ירקרקת

סגרו עניינים

.

כשהציפור נרדמה

בפיז'מה זולה

שקונים במבצע

ובלי שיר אהבה

אז לויינים צבאיים

כיסו את כולם

בשמיכה חמימה

פרחונית כה.

.

.

.

שימו לב: קפה גיברלטר, בלוג חדש ומעניין על מוזיקה שלא מגיעה מהמקומות הצפויים.

%d בלוגרים אהבו את זה: