Category Archives: טקסט אורח

ספר חדש לרומן באימבאיב בהוצאת מעין

לפני כשבועיים הוצאנו את "באימבאיב" כספר השירה הראשון בהוצאת מעין. זהו למעשה ספרו הראשון של רומן באימבאיב, אחד הסופרים החזקים והמרתקים ביותר שפעלו בישראל, ומי שנפטר לפני שנה.

בשנה הקרובה יצאו בהוצאת מעין גם ספרו של ערן הדס, ספרה של ואן נוין וספר שלי (שיערוך אהרן שבתאי). אמש התפרסמה ביקורת מעוררת מחשבה של אלי הירש בידיעות אחרונות וקודם לכן ביקורת במעריב אינטרנט של לאו גורביץ' והיום התקיימה הפתיחה של תערוכה בשם "באימבאיב" בגלריה המדרשה, דיזנגוף 34 שאליה ניתן להגיע בחודש הקרוב. מחיר הספר יוצא דופן, 20 ש"ח, וחלק מהעותקים נמכרים עם דיסק חינם בכרסם או בגבם, אך בקרוב העותקים עם הדיסק יגמרו. כמו כן, ב21 בחודש, יום שישי בשעה 13:00 תתקיים בלבונטין 7 השקת הספר, עם משוררים ומוזיקאים מובילים בדרכם.

לרשת עלתה ההקדמה לספר של מרחב ישורון, שערך את הספר עם המתרגם הצעיר רונן סוניס.

כדאי לעקוב אחר דף הפייסבוק של רומן באימבאיב.

רומן באימבאיב

באימבאיב, הוצאת מעין, 2012

את הספר נמכור רק בחנויות עצמאיות. רשימה מתעדכנת: תולעת ספרים מזא"ה ורבין, האוזן השלישית ת"א וירושלים, המגדלור, גלריה המדרשה, סיפור פשוט, ספרים בבזל, האחים גרין, קרדו, הסופרמרקט בזבולון 10, לוטוס, צימר, הפיצוציה ביהודה הלוי 95 (24 שעות), הנסיך הקטן שבסמטה אלמונית, אוגנדה ת"א וירושלים, מישמש חיפה, עשן הזמן ב"ש, אדרבה רחביה ירושלים, קרון הספרים טבעון, וניתן לרכוש  באינטרנט דרך אינדיבוק.

הנה עוד טעימה מהמרקחת של באימבאיב. בין השירים ונסיונו לכתוב רומן גדול (ואופרה לילדים שהוצאה מהספר), באימבאיב היה גם כותב מכתבים. הנה כמה מכתבים ששלח וקובצו בספר, חלקם התפרסמו בגיליון הראשון של מעין ב2005:

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

8.7.99

שלום רב!

אדוני השר, דבריך מתאריך 2.7.99, בקול ישראל, על הצורך בסיוע ממלכתי לאמנות הלא מסחרית, עודדו אותי לפנות אליך.

אני מאמין, כי על אמן מוטלת חובה למצוא את קהלו ולא להפך. מן הסיבה הזאת, במקביל לפעילותי הקונוונציונלית (תערוכות, ספרים וסרטים במסגרות הרגילות), מאז שנת 1992 השקעתי מאמצים להגיע למקומות שהגדרתם נועדה למטרה שונה מזו. הניסיונות האמורים כללו: מיצגי רחוב; קריאת שירים בפאבים ופרויקט ארוך טווח (משנת 1995, במשך שנה וחצי): אקדמיה-Antigoy – אקדמיה ללוחמה באלילים, ברחוב השומר פינת רחוב כרמל, שנועדה לשמש מפגש בין אמנים לבין עובדים ולקוחות של שוק הכרמל בתל-אביב.

יש לי עניין רב לקיים ערבי קריאת שירי משולבים באמצעי מולטימדיה ואובייקטים פלסטיים בבתי-סוהר. בטוחני, כי פרויקט מן הסוג הזה עשוי לעניין את כל הנוגעים בדבר ולהוביל לתוצאות בלתי צפויות, במובן החיובי.

אל לנו לשכוח, כי בתקופות שונות של ההיסטוריה, בין דרי בתי-כלא היו גם אנשים כמו: סרוונטס, פראנסוא ויון, מרקיז דה סאד, פול ורלן, דוסטוייבסקי, ז'אן ז'אנה ורבים-רבים אחרים.

אדוני השר, אשמח לשיתוף פעולה מצדך בקידומו של הפרויקט הנ"ל.

בכבוד רב,

         רומן באימבאיב

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

6.9.99

שלום רב!

אדוני השר, ברצוני להזכיר לך, כי טרם קיבלתי תשובה על מכתבי מתאריך 8.7.99.

אודה לך אם תזרז את טיפולך בו.

אני מאחל לך שנה טובה, ומקווה לשיתוף פעולה בקרוב.

בכבוד רב,

         רומן באימבאיב

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

29.9.99

לִי יֵשׁ מָלֵא שִׁירִים

שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא שָׁמַע

וְהֵם שָׁם, אֶצְלְךָ

יוֹשְׁבִים בְּלִי עֲבוֹדָה

נָכוֹן כִּי מַאֲסָר

זֶה לֹא בֵּית הַבְרָאָה

אֲבָל גַּם לֹא סִבָּה

לִהְיוֹת כָּזֶה אַכְזַר

פְּרוֹפֶסוֹר בֶּן-עַמִּי

תַּרְשֶׁה לִי בְּבַקָּשָׁה

לִקְרֹא אֶת שִׁירַי

לָאֲסִירִים שֶׁלְּךָ

אדוני השר, אני מקווה כי שירי הנ"ל שעשע אותך, על אף כוונתו הרצינית. אני מזכיר לך, כי עדיין לא

קיבלתי תשובה על שני המכתבים הקודמים שלי, אותם אני מצרף אל המכתב הזה.

גמר חתימה טובה ומועדים לשמחה.

מקווה לתשובתך המהירה ולשיתוף פעולה פורה בעתיד.

בכבוד רב,

        רומן באימבאיב

אל השר לביטחון פנים

פרופ' שלמה בן-עמי

17.10.99

אדוני השר,

שלושה מכתבים! קיבינימט! כבר שלושה מכתבים שלחתי לך! ומה בחזרה?! – לא שלום, לא להתראות ולא קיש מיר אין תוכעס. אני תקווה, כי אשתו של הפקיד שממונה על קשרי הדואר שלך אוכלת בבית זין אטומי בזמן שהוא מאונן בעבודה.

אבל אם יסתבר, כי אתה הוא האחראי על אי-מתן התשובה, אז קיש מיר אין תוכעס בעצמך.

    בכבוד רב,

        רומן באימבאיב

 

לכבוד ראש הממשלה

מר אהוד אולמרט

אדוני ראש הממשלה,

את עיקרי הנושא, שלשמו אני פונה אליך, השתדלתי להציג במכתבי אל השרים הנוגעים לעניין ישירות, איש־איש בתחומו (מצרף את המכתבים לעיונך). כפי שתראה, זהו נושא רחב ביותר, שמכיל בתוכו תחומים רבים, ולכן דרושה יד מכוונת, או מוטב לומר, מנגנון מרכז.

בקשתי אליך, כי תצווה על הקמת רשות מתאימה באחריותו של שר כלשהו.

מצפה לשיתוף פעולה מצדך, כי מדובר בפיקוח נפש והמשך עתידנו.

 בכבוד רב,

רומן באימבאיב

נ.ב. עוד שיר, בנוסף לאלו שבמכתבים אל שריך:

                קְצִיצוֹת מָרוֹר וְחוֹל

בְּרֹטֶב אַסְפָּרָגוֹס

וְכוֹס חֻמְצַת נְחֹשֶׁת

אָכַלְתִּי… מְרֻצֶּה…

עַכְשָׁו מֶלְצַר תַּקְשִׁיב:

מַגִּיעַ לִי קְצָת יַחַס –

תָּעוּף עִם הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלְּךָ!

אֲנִי אוֹכֵל סוּפְלֶה.

לכבוד שרת החינוך

גב' יולי תמיר

גברתי הנכבדה,

 אני משורר ואציג את העניין מנקודת ראותי; מקווה כי בעזרתך אצליח לרתום לטובת המשימה, שאין חשובה ממנה, כוחות רעננים.

 תחילה אציג את תמונת המצב:

 מתקבל הרושם, כי הדרך הקלה אל היכל הדמוקרטיה הישראלית – כנסת ישראל – עוברת היום דרך חבֶרוּת באחד מארגוני הפשע. בכל מקרה, מספרם של הח"כים שעברו על החוק הולך וגדל, ולא רחוק היום שבו ח"כ ללא תיק (במשטרה) ייחשב מצחיק. כמו כן, לא סוד הוא, כי רמתם של בוגרי בתי הספר פוחתת בעקביות, על אף המאמצים הרבים שמשקיע משרדך.

 הקשר בין שני הנושאים אינו ברור מאליו. אך אם נשכיל להביט על המצב מזווית שונה מן המקובל, ייתכן שנצליח לגלותו.

 על מנת לא לגזול מזמנך היקר, אציג את העניין בראשי פרקים:

 1. נוער זקוק למושא הערצה.

 2. עולם הפשע – חיים מחוץ למסגרת, אי-ציות לחוקים וכדומה – קוסם למתבגרים רבים.

 3. אם רמתם התרבותית של פושעי ישראל תעלה, ייווצר הסיכוי לשנות את יחסם של המתבגרים להשכלה.

 4. לשם כך יש להעלות את רמתם של ח"כים – רבים מהם בעלי כריזמה לא מבוטלת וכישרון לעיסוקים פומביים – בטרם יגיעו לבית־סוהר, כדי שבמקום החדש ידאגו למשוך אחריהם את יתר אוכלוסיית בתי הכלא.

 5. כך יווצר המעגל המפרה את עצמו.

 ארשה לעצמי הערה קצרה: זאת מערכת בעלת השקעה נמוכה ותשואה גבוהה (במקום השקעה באוכלוסיית כלל התלמידים, דרוש תקציב זניח לטיפול ב־120 איש בלבד).

 עתה אעבור לחלקי במשימה, ושוב אעשה זאת בצמצום המרבי:

 1. כל תרבות גבוהה מושתתת על שורשים איתנים, והפולקלור הוא לא האחרון שבהם.

 2. ברצוני להציע את כישרונותי ביצירת שירים שיניחו יסודות להתפתחות עתידית.

 3. יש להפיצם בין חברי הפרלמנט לשם שינון ושכלול הביצוע.

 4. בהמשך, לכשיגיעו למשכנם החדש, יוכלו לבצעם לפני חבריהם לתא, על מנת לגרות ולעורר בהם רצון ליצירה עצמית.

 הרשיתי לעצמי לצרף דוגמא קטנה:

עַל כָּל שָׁנָה בַּכְּנֶסֶת –

שָׁנָה אַחַת בִּפְנִים!

פָּסַק לִי הַשּׁוֹפֵט

בְּתֹם הַטִּעוּנִים.

הָיִיתִי בַּצַּמֶּרֶת,

נָפַלְתִּי לַקְּרָשִׁים.

עַכְשָׁו אֲנִי בַּכֶּלֶא

מָזוֹן לְפַרְעוֹשִׁים.

 וְכד'

גברתי הנכבדה, כאן אני מסיים להפעם. אציין רק כי באמתחתי רעיונות רבים נוספים הקשורים לנושא ואשמח לשתפך בהם.

 מצפה בקוצר רוח להמשך עבודתנו המשותפת.

   בכבוד רב,

       רומן באימבאיב

לכבוד שר המשפטים

מר חיים רמון

אדוני הנכבד,

 נטייתם לעבריינות של נבחרי הציבור מחד גיסא, והחסינות שבה הם זוכים על פי החוק מאידך גיסא, גורמים לתחושות קיפוח בציבור הרחב. בבחירות האחרונות התחושה הזו באה לידי ביטוי בהצבעת מחאה למפלגה גריאטרית (7 מנדטים); אם נוסיף לכך את כלל הנמנעים, נקבל מעל 50% של לא-מרוצים מן המצב הקיים. זוהי חבית חומר נפץ שעלולה להתפוצץ בכל רגע.

 בשם שמירה על העיקרון "הצדק לכל", אני ממליץ בפניך לשקול הצעת חוק, שתעניק לנבחר מלבד תקופת כהונה גם תקופת מאסר, בחישוב של שנה תמורת שנה. גם העיקרון שבגללו הוענקה החסינות מלכתחילה – מניעת רדיפה בשל דעות פוליטיות – יישמר במקרה הזה, כי ייאסרו כולם במידה שווה – האופוזיציה והקואליציה, משמאל ומימין. לעומת זאת, לא יהיה ניתן לטעון כי ח"כ שסרח התחמק מעונש. מצד שני, מי שנהג כשורה יהיה רשאי לחשוב את עצמו צדיק מעונה, ולדעתי זהו גמול נאה למי שנוהג ביושר במאורת גנבים, כי ממילא הוא מחפש לעצמו רק צרות.

 לא אסתיר ממך שבבואי להציע את החוק הונחיתי גם על ידי שיקולים נוספים, שאותם הבהרתי במכתבי לשרת החינוך והתרבות (מצרף את המכתב לעיונך). ראה, שמלבד היותו חוק צודק הוא עשוי גם להועיל.

 ממתין לתשובתך, על־מנת לגשת לעבודה על סעיפי המשנה של ההצעה.

בכבוד רב,

רומן באימבאיב

נ.ב. בהקשר למכתב המצורף, החלטתי להוסיף עוד שיר:

מוֹצֵא הָאַרְנָק מִתְכּוֹפֵף

כַּדּוּר מֵעָלָיו חוֹלֵף

פְרָאיֶר חֲסַר פְּרוּטָה

אוֹתוֹ בְּלִבּוֹ חוֹטֵף

לכבוד שר המדע והטכנולוגיה

מר אופיר פינס פז

אדוני השר,

 תרשה לי להציג את עצמי. שמי רומן באימבאיב ואני משורר.

 ייתכן שהופתעת לראות כי פונה אליך אדם שעיסוקו רחוק מן התחום שעליו מופקד משרדך. בטוחני כי הראיות, אשר אציג במכתבי הבאים, ישנו את דעתך.

 לצערי, לא אוכל לעשות זאת בקצרה. אציין רק שהיה לי המזל להתוודע לכוחות ממשיים, שלא נחקרו עד כה. הסיבה לכך מקורה בסברה, כי לשירה אין נגיעה בגשמי ובחומרי. הראיות שברשותי סותרות את הדעה הזאת. אני מקווה שתסכים אתי, כי אם אצליח להוכיח את טענתי, שאלת הטעם שבפנייה אליך תתבטל מאליה, ואני מצדי, בשלב הזה, אסתפק בכך.

 אדוני השר, מתוך רצון להשתית את יחסינו על אמון הדדי, החלטתי לגלות לך, כי בנוסף לעניין החשוב שאותו כבר ציינתי, ישנה סיבה נוספת שבגללה אני פונה אליך דווקא. על פי מסורת עתיקת יומין, נוהג אני להקדיש את יצירותי לבעלי שררה שעמם אני מקיים דו-שיח ישיר ו/או התכתבות, אם מרצונם ואם לא. כך, למשל, את יצירתי הקודמת – הלוואי וגודביי שמה – התכוונתי להקדיש לשר לביטחון הפנים לשעבר פרופ' שלמה בן-עמי. אך מפאת סיומה הפתאומי והלא כל כך מעורר כבוד של כהונתו, נאלצתי להקדישה לראש העיר תל-אביב-יפו (ראה: הלוואי וגודביי; חוברת נלווית, פרק הקדמה, עמ' 2-1 פרטי ההתכתבות ביני לבין השר פורסמה בכתב העת מעין מס' 1, חורף 2005).

 כפי שהנך רואה, עקב אי־יציבות בצמרת השלטון, מתקשה אני לקבוע מראש את האיש שלו תוקדש עבודתי. לכן, החלטתי על נוהל המורכב משני שלבים, כדלהלן:

 א.      קביעת התפקיד לו תוקדש היצירה (כל ממלאי התפקיד, עד לרגע בו תושלם המלאכה, יישאו בתואר – מועמד להקדשה).

 ב.      המועמד אשר ימלא את התפקיד ברגע בו היצירה תושלם הוא שיזכה להקדשה.

 בשורה משמחת בפי. את ספרי הבא אני מתעתד להקדיש לשר המדע והטכנולוגיה, תפקיד שאותו אתה, אדוני, ממלא כעת. לכן, מרגע זה הנך מתמנה למועמד להקדשה, ומכתבי הזה, ראשון אליך, מציין את תחילתה של עבודתנו המשותפת. הלוואי שתהיה זו פורייה ומשגשגת.

 מצפה בקוצר רוח להמשך עבודתנו המשותפת.

בכבוד רב,

רומן באימבאיב

נ.ב. עתה אפנה אליך כאל שר התרבות. נדמה לי, כי בתוקף תפקידך הזה תמצא עניין במכתבי אל שרת החינוך פרופ' יולי תמיר (מצרף אותו לעיונך).

לכבוד שר הביטחון

מר עמיר פרץ

–        סודי ביותר  –

אדוני השר,

 מפאת דחיפותו של הנושא, החלטתי לא לבזבז זמן יקר על גינונים ולעבור מיד לעיקר. בינינו, אדוני השר, מתאים לך יותר להיות ליצן מאשר שר הביטחון.

 אם עכשיו אתה מחפש תשובת הצטדקות, כמו למשל – "ולמי לא?" – אסכים אתך ואמשיך הלאה.

 אך כיוון שאני מאמין, כי את טובת העניין אתה מעדיף על משחקי האגו, מדמיין אני אותך עכשיו נאנח בעצב וחושב – "אז מה לעשות?" – אומר לך: להסתדר עם מה שיש. במלים אחרות, אני מציע לך להפוך מינוס לפלוס, חיסרון ליתרון, מפלה לניצחון.

 על מנת שלא להסתבך בדיון תיאורטי מיותר, אנסה להבהיר את דברי על ידי דוגמא. זכורה לך בוודאי פעולת ההרעשה, שביצעו מטוסי חיל האוויר מעל ארמונו של נשיא סוריה. עכשיו תאר לעצמך, אם במקום יצירת בומים על-קוליים, היו משחררים מעל הארמון שקי צואה (חרא בשפת היומיום או קקה בשפת התינוקות) ומיד אחר־כך מופיע אתה בבגד פרחוני, עם צבעוניות זועקת וגזרה לא מוגדרת, חובש כובע לעוס עם נוצה בלי יומרות למסיבת העיתונאים, להסביר ולהצדיק את המהות של הפעולה. אתה רואה את התמונה? אם כן, את השאר אציג בצורה של שאלות:

 1. כיצד היו כלי התקשורת מודיעים על פעולה מן הסוג הזה?

 2. האם ניתן היה לנהל באו"ם דיון רציני שמטרתו להוקיע פעולה מעין זו?

 3. כיצד ניתן לכנותה בפרהסיה?

 4. גם אם היה נמצא תחליף ראוי לביטוי – הטלת חרא, האם זה לא היה ממשיך לעורר צחוק אצל מי שיודע מה מסתתר מאחוריו?

 5. ואם נניח שהיו מצליחים להתגבר על כל המכשולים שהצגתי קודם, אתה אדוני, בהופעתך ה… היית טורף את הקלפים.

 6. בטוחני כי אין צורך להמשיך, כי גם ככה הכל ברור.

 אדוני, לפני שאסיים, ברצוני לומר עוד, כי המכתב הזה הוא בגדר טעימה בלבד – מעין שיחת היכרות בה רציתי להבהיר את היתרון שעשוי לצמוח מתוך שיתוף פעולה בין שנינו. את רעיונותי הטובים באמת שמרתי להמשך.

 מקווה שהצלחתי להותיר עליך רושם.

בכבוד רב,

רומן באימבאיב

 נ.ב. אם תנסה, יש סיכוי שנסראללה ימות מקנאה.

שלום כללי – מלחמה

לא יוצא לרחוב – חושש ממאפיה רוסית; בביתי ציפורים-צלפים מחרבנות על ראשי. דורש הגנה על מנת שאוכל להתמסר לכתיבה, בה אני עוסק לתפארת המדינה, ללא תמורה. אם לדעתך עיסוקי אינו נחוץ, אבין זאת, אך מבקש לאשר זאת בכתב.

מאמר אורח – שיחה עם נעמי קליין, האקדוחנית המרכזית בעולם נגד הניאו ליברליזם החזרזירי

הראיון המלא מאת ארי ליבסקר. התפרסם במקור בגרסה מקוצרת בכלכליסט

.

מחאת רוטשילד היא התגשמות חלום עבור כוהנת תנועת האנטי-גלובליזציה, נעמי קליין, שגם היתה אחת ההשראות העיקריות על מנהיגי המהלך ברוטשילד. "ההפגנות האלה שמתרחשות בכל העולם, יוצרות שינוי תודעתי ומחשבתי", היא אומרת שבהתרגשות בשיחת סקייפ, שנערכה בשש בבוקר, שעון ישראל. "בעבר התרכזנו בהיפר-אינדיבידואליזם וחמדנות היום אנחנו מתרכזים בערכים אנושיים וסולידריות." קליין היא עיתונאית ופעילה חברתית, בת 42, נחשבת לאחד מהקולות הבולטים במאבק בניאו ליברליזם העולמי. סלבריטאית של אקטיביזם, הנעה ונדה בין מקומות סכסוך בעולם, שהרצאותיה מושכות קהל רב וספריה הם רבי מכר מטלטלי תודעה.

 בימים אלה נמצאת קליין, בהסגר כתיבה בוונקובר, קנדה. היא מסיימת את ספרה השלישי שתוקף את הקשר הציני בין קפיטליזם, אסונות טבע ושינויי אקלים. ספרה הראשון "No logo", הגדיר בצורה קולעת ובהירה את האחריות של השלטון התאגידי לסדנאות היזע באסיה ובמרכז אמריקה, והפגיעה בשק התעסוקה במדינות המפותחות. הספר הפך לרב מכר עולמי, ולתנ"ך של תנועת האקטיביזם העולמית. חודש לפני פרסום הספר הוקמה תנועת אנטי גלובליזציה בועידת הסחר העולמי שנערכה בסיאטל.

ב-2007, זמן קצר לפני תחילת המשבר העולמי של 2008, הוציאה נעמי קליין את ספרה השני, שהפך בן לילה לרב מכר עולמי גם הוא. הספר תורגם לעברית בהוצאת אנדלוס, בשם, "דוקטרינת ההלם". במרכזו של הספר עומדת הטענה כי כלכלני אסכולת שיקאגו שבראשם עמד גורו הניאו-ליברליזם מילטון פרידמן, ניצלו אסונות טבע, ומשברים פוליטיים וכלכליים ואף דאגו במקרים מסוימים ללבותם ולהחמירם, זאת כדי להעביר רפורמות של הפרטה, וצמצום השפעותיהן של ממשלות במדינות רבות בעולם, כולל ארצות הברית. כשהספר יצא הוא יכול היה להיתפס כפרנויה קונספירטיבית. אבל אחרי כלות המשבר של 2008 גם המפקפקים לא יכלו להישאר אדישים אליו. רוב הביקורות על הספר בעיתונים הנחשבים ביותר בעולם היללו.

 "ב-2008 נוצר משבר אמון בשיטה הכלכלית ששלטה ברוב העולם", מסבירה קליין. "כשהבורסות נפלו אנשים מאד כעסו. אבל המשבר האמיתי עדיין לא הגיע, מה שהפך את המצב לבלתי נסבל היה כשהחובות של הסקטור הפרטי הפכו לחוב לאומי וגולגלו לציבור. החוב של הממשלה גדל ומדינות כמו צ'ילה, יוון ספרד וארה"ב, בעקבות זאת, נאלצו לקצץ. אך העם סירב לקבל את רוע הגזרה ויצא לרחובות בהפגנות ענקיות שמזכירות את אלה שהתרחשו בישראל. אני כל יום קוראת בטוויטר אנשים שאומרים 'מבצעים את דוקטרינת ההלם אצלנו עכשיו'. אני שומעת את זה מיפן, בעקבות הצונאמי ותהליך השיקום. גופים כמו הבנק העולמי כופים עליהם להפריט את שירותי הרווחה. אני שומעת את זה מגיע מצ'ילה, אבל גם באותה מידה אני שומעת גם שבכל אחת מהארצות האלה , קמה תנועת התנגדות חריפה. אנשים לא מוכנים לשאת את זה שהאליטות יוצרות בצורה מניפולטיבית משבר כלכלי, כדי לדחוף לעוד הפרטות, כדי ליצור מתקפות על מפלגות סוציאל-דמוקרטיות, שזה דבר שהם היו עושים גם ככה, לא בתקופת משבר, אבל הפעם זה לא יעבוד בחלק מהמקומות".

 – מה שקורה ביוון היום זה סוג של דוקטרינת ההלם?

 "ללא ספק. ביוון הם מנסים לעשות את זה כבר הרבה זמן. אך בשל המשבר שנוצר, כתוצאה מהחוב, הם מנסים להריץ את הרפורמה במהירות מסחררת. הבנק העולמי טוען כי הממשלה צריכה להיות ממושמעת. הבעייתיות של החוב האירופאי הוא של חלק מהחברות; באיגוד אין שליטה על הנעשה במדיניות הכלכלית בארצם. וזה מה שקורה ביוון. ובעצם זה מחמיר את הבעיה כי זה הופך מבעיה כלכלית לבעיה מדינית. מדינה שאין לה שליטה  על הכלכלה שלה היא לא דמוקרטית. ובגלל כך, בספרד תנועת המחאה קוראת לעצמה "אינדיגטה", שפירושו "השפלה". זה כבר לא משבר אמון בקפיטלזם או בניאו ליברליזם, זה משבר אמון בדמוקרטיה. אנשים מתחילים להבין שהדמוקרטיה נחטפה על ידי כוחות כלכליים. המחאות שפרצו השנה בכל העולם מבוססות על מודל המחאה בארגנטינה בתחילת העשור הקודם. אז הכלכלה שם קרסה, והייתה שם מחאה המונית שהפילה כמה ממשלות שקמו ועלו. שם הסיסמה הייתה "כולם צריכים ללכת". זאת הייתה מחאה כנגד הניאו ליברליזם ולא כנגד מפלגה מסוימת. המפגינים לא רצו שינוי פרסונלי אלא את שינוי השיטה. זה גם מה שקורה עכשיו בעולם ובישראל. אני מרגישה שארגנטינה משוכפלת. למען האמת עוד אז חשתי בזה. לכן עשיתי סרט דוקומנטרי על אותה מחאה. בסרט אני מציגה מכתב שניתן לי ברחובות בואנוס איירס, ובו היה כתוב "אנחנו נמצאים היום במקום שבו כל העולם יהיה בעוד כמה שנים".

כשאני ובעלי, הבמאי אבי לואיס, עשינו את הסרט, באמת חשנו שארגנטינה היא סימן אזהרה לעולם. ספרד זה הכי דומה לארגנטינה, שם דורשים המפגינים לא לשלם את החוב לבנק העולמי. בארגנטינה ב-2001 הממשלה קיבלה הוראה מהבנק העולמי לקצץ בתקציב. נוצרה שם אינפלציה קיצונית. ובתקציב של 2002 נוצר קיצוץ ברוטלי ברווחה ובחינוך. מי שהתחיל במחאה היו סטודנטים ומורים שמחו על הקיצוץ. זה קרה כמה חודשים לפני גלי המחאה הגדולים. אלפי תלמידים העבירו את כיתות הלימוד שלהם לרחובות". לטענת קליין, מדובר בשיטה של הבנק העולמי שנשלט על ידי תלמידיו של מילטון פרידמן, שנחשב לידיד מקורב מאד של ביבי נתניהו, המבקש להשלים את הרפורמות הניאו ליברלייות גם בישראל.

 האם גם המהפכות בעולם הערבי הם חלק מהמהפכות הגלובליות?

 במקרה הזה אני חושבת שיש שוני. אני לא חושבת שכדאי להכליל. המחאה הזאת לא שייכת למחאה הגלובלית, מה שכן אפשר לעשות הוא לזהות את המשותף כדי להכיר בשוני. כי הדרך שבה מתרחשות מחאות במדינות דמוקרטיות שונות מהדרך שבה מתרחשות מחאות בדיקטטורות. ואם אנחנו כן רוצים להשוות בין מחאות המתרחשות בעולם הערבי לבין אלה המתרחשות בעולם הדמוקרטי אז הקשר המרכזי הוא המלחמה בשחיתות. הדבר שהניע את המחאה בעולם הערבי היה הרצון להפיל מנהיג דיקטטור. אבל השאלה היא מה יקרה עכשיו. אם זה יגמר בסוג של דמוקרטיה חלולה, אולטרה-קפיטליסטית שנשלטת על ידי דיקטטורים אוליגרכים זאת תהיה אכזבה מאד גדולה לעם. אני מדברת על זה גם בספר דוקטרינת ההלם, ומביאה את המקרה של דרום אפריקה, בה הייתה תנועת שחרור שפעלה במרץ, אך בסוף האליטה השלטת מצאה כל מיני דרכים למנוע מאותה תנועה גם שחרור כלכלי. זה מה שמפחיד בתקופה הזאת של מעבר שלטוני. הדברים החשובים באמת נקבעים מאחורי הקלעים. אני לא בטוחה שבימים אלה התאגידים הגדולים לא עמלים על השתלטות על הכלכלה המצרית, ומה שעלול לקרות זה שלטון של אוליגרכים וטייקונים. אין לי ספק שהבנק העולמי כבר מעורב שם ונותן את הטון. בלוב אנחנו רואים את זה קורה בבירור, בתקופת הבחישה המבולבלת. עכשיו זה מאד שקוף, בגלל איום הגז והנפט. אנחנו רואים את ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אני לא רוצה לומר את זה, כואב לי להגיד את זה, אבל זה קורה".

  אבל בכל זאת, איש לא צפה את המהפכות האלה בעולם הערבי.

 "זה מאד קשה לצפות דברים כאלה, המהפכות תמיד מגיעות בהפתעה. מחאות הן ספונטניות ושונות אחת מהשנייה, אבל הן צריכות להיות עקביות כדי להתמודד עם עסקאות שנסגרות בחדרים אחוריים, בהן מופעל לחץ על כל הארצות האלה, שהוא למעשה סחיטה לשמה, כי הן למעשה כולם זקוקות לסיוע בילנאומי, במיוחד אלה המנסות להשתקם אחרי מלחמה. זו דוגמה קלסית ליישום דוקטרינת ההלם. זה קרה בעיראק. לאחר שארץ שלמה הופצצה והוחרבה, מגיעים המסייעים הבינלאומיים כדי לשקמה כביכול, ובתמורה לכך המדינות האלה מוכרות את משאביהן לחברות בינלאומיות".

 נראה שהמשק הישראלי ניצל מהמפולת של 2008, וכלכלנים מייחסים את זה להצלחתו של סטנלי פישר כנגיד הבנק.

 "זה תמיד מסוכן שמדינה מעריצה את נגיד הבנק שלה. תראה מה קרה לאלן גרינספן בארצות הברית. למעשה הוא גילם תפקיד די דומה לזה של סטנלי פישר אצלכם, בתרבות הכלכלית. כולם הביטו עליו בהערצה. עד שהתברר שגרינספן הוא זה שהתיר לבנקים להתנהל בצורה שהם התנהלו, ואני רואה בו את אחד האחראים למפולת של 2008. יש תשוקה גדולה לדמות האב שמבין ויודע הכל. זה רעיון מצוין וקל. אבל יש לי תחושה שאם תמשיכו להעריץ את פישר ולא לבקר אותו אולי תמצאו את עצמכם במצב דומה לזה של ארה"ב ב-2008. נכון שהכלכלה הישראלית גדלה ומתפתחת, ויש אנשים שרואים עושר, אבל רוב הציבור לא נהנה מפירותיו. זה מקור המחאה, חוסר הצדק המשווע בו ישנם עשירים מופלגים שלוקחים את כל העושר לעצמם, ובמקביל פערים עצומים. הכלל הזה מתאים להרבה ארצות. זה לא מספיק להגיד שהכלכלה שלנו משגשגת ושאנחנו צריכים להיות שמחים שהספינה לא מתנדנדת. בישראל אנשים רוצים לשנות את שיטת חלוקת ההון".

 קליין מרבה להזכיר את סטנלי פישר בספרה ומכנה אותו, "המיסיונר של השיטה הניאו-ליברלית". קליין: "בבנק העולמי הוא היה אחד מאלה שדחפו את דוקטרינת ההלם ברוסיה. הוא זה שדחף להשתמש בחלון ההזדמנויות שנוצר לאחר שילצין תקף את הפרלמנט, זאת כדי לבצע את הרפורמות שלו, שבערוב הימים יצרו את שלטון האוליגרכים. במשבר במדינות דרום אסיה, בשנים 97-98, שכללו את הארצות תיאלנד, אינדונזיה, מלזיה, הפיליפינים וקוריאה הדרומית, שהייתה הכלכלה ה-13 בחשיבותה בעולם, סטנלי פישר היה זה שהכתיב את המדיניות. האסטרטגיה הייתה לתת לאותן מדינות לסבול, כדי שהן יורידו את חסמי המסחר שלהן בהן חברות מקומיות היו מוגנות על ידי הממשלה, שלא אפשרה לחברות זרות לקנות אותן, במיוחד בדרום קוריאה. אף בסופו של דבר המדיניות של פישר עבדה, הם חיכו וחיכו והמדינות האסיאתיות, בלית ברירה, נכנעו, ויצרו את אחת ממכירות החיסול הגדולות ביותר שראה העולם אי פעם – בנקים אסיאתיים נקנו על ידי חברות מערביות, וכו'. לאחר כמה שנים הודה פישר בראיון עיתונאי, כי אותו משבר כלכלי בדרום אסיה לא היה קשור להוצאות של הממשלה. אך למרות זאת הם דרשו קיצוץ עמוק בהוצאות הממשלה, רק משום שכך הם חושבים שמדינה צריכה להתנהל. סטנלי פישר הוא אחד מלוחמי דוקטרינת ההלם המסורים ביותר. וזה האיש שאתם צריכים לסבול כמנהיג הכלכלה שלכם".

קליין מספרת כי גם הנגיד המיתולוגי מיכאל ברונו, שכיהן בתפקיד משנת 86-91, ואף היה סגן נשיא הבנק העולמי, היה השראה לפיתוח התיאוריה של דוקטרינת ההלם. "כשהתחלתי לעבוד על הספר", היא משחזרת, "הוא לא נקרא 'דוקטרינת ההלם' אלא 'האסון של הקפיטליזם'. הספר התמקד בנושאים אחרים. ואז חבר שלי, שעושה את הדוקטורט שלו, על הבנק העולמי, הביא ציטוט של מיכאל ברונו, שעליו לא שמעתי עד אז, מנאום אותו נתן בשנת 95, שנקרא 'משברים עמוקים ברפורמות', בו הוא אמר כי לפעמים צריך ליצור משבר כדי שתהיה סיבה בעקבות אותו משבר ליצור את הרפורמה. אף אחד לא אמר את זה עוד בצורה כה ישירה ומפורשת. זאת הפעם הראשונה בה שמעתי שכלכלן מדבר על יצירת משבר כלכלי כדי להביא רפורמה. בסופו של דבר אני לא מצטטת אותו בספר כי היו לי יותר מדי דוגמאות. ברונו משתמש בישראל כדוגמה, הוא מספר על מה שקרה בשנת 1985, אז מדינת ישראל סבלה מאינפלציה מטורפת, וראשי הבנק העולמי רצו להציג את הרפורמות הניאו ליברליות לכלכלה הישראלית, אבל הייתה התנגדות גדולה. ישראל פנתה לסנאט האמריקאי לתמיכה. והסיפור שברונו מספר הוא שהוא והקולגות שלו התערבו מאחורי הקלעים וביקשו מהסנאט האמריקאי לא לאשר את הסיוע, עד שישראל לא תבצע את הרפורמות. הוא מספר את הסיפור הזה בגאווה, כמשהו מאד חכם שנעשה בישראל. זה לדעתי לשים מקל בגלגלים. לבוא לארצות הברית ולומר אל תעזרו למדינה שלי, אנחנו צריכים שהם ירגישו את הכאב ורק אז הם יאמצו את הרפורמות, זה מעשה ציני. ישראל היא דוגמה קלאסית לדוקטרינת ההלם. זהו אחד המקומות הראשונים בעולם שניסוי הזה עבד בו".

 המקום בו ניסוי של דוקטרינת ההלם זכה להצלחה הגדולה ביותר בהיסטוריה הוא צ'ילה, תחת שלטונו של הרודן אוגוסטו פינושה, שחטף את השלטון במהפכה צבאית בתמיכת ארה"ב. בתקופת שלטונות של פינושה, נרצחו אלפי אזרחים מסיבות פוליטיות. תחת פיקוחו הישיר של מילטון פרידמן הוא הנהיג מדיניות כלכלית ניאו ליברלית והחל משנת 1977 הוא ביטל את שכר המינימום ואת הזכות לאיגוד מקצועי, הפריט את קרנות הפנסיה, ותעשיות בבעלות ממשלתית ובנקים. הוא הפחית מיסים על רווחים ועל הון, ובעקבות זאת החלה צמיחה כלכלית מהירה בצ'ילה, שנמשכה עד לשנות ה-90. צמחיה כלכלית זאת היטיבה בעיקר עם השכבות העשירות, ופגעה במעמדות הנמוכים, בעיקר במעמד הביניים. בספרה, מתארת קליין איך החלה קרן פורד באמצע שנות ה-50 להעניק מלגות לימוד לסטודנטים צ'יליאניים, בבית מדרשו של מילטון פרידמן, באוניברסיטת שיקאגו. אותה קבוצה תקים את השלוחה של אוניברסיטת שיקאגו באוניברסיטת סנטיאגו, ותסייע לרודן פינושה לקחת את השלטון ותתחיל את הניסוי הראשון בעולם בדוקטרינת ההלם.

אך מסתבר כי השלוחה הלא רשמית הראשונה של אסכולת שיקאגו הוקמה בחוג לכלכלה הראשון בישראל באוניברסיטה העברית, על ידי דן פטינקין, שלימים היה נשיא האוניברסיטה. "פטינקין היה ההשראה", מסבירה קליין, " זה לא היה רשמי כמו הקשר עם נערי צ'ילה בסנטיאגו, שהייתה סניף רשמי של אותה אסכולה. פטינקין פשוט הגיע לירושלים ודאג לחנך את הדור הבא של הכלכלנים בישראל על פי התפיסה הניאו ליברלית. מנהיגי שיקאגו היו מאד מודעים למה שמתרחש בירושלים, הם גם ביקרו שם. זה למעשה היה אבטיפוס של נערי שיקאגו, שנפוץ אחר כך ברחבי העולם כולו. זה היה יותר מוחלש, מפני שזה קרה בתחילת שנות ה-50, קצת לפני שהניאו ליברליזם לקח את השלטון בעולם".

אומרים שצ'ילה נמצאת היום במצב כלכלי טוב והניסיון הצליח.

"בצ'ילה יש הפגנות גדולות של אנשים ברחובות, וצ'ילה היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לחוסר שיויון בין עשירים ועניים. זה נכון, הכלכלה נמצאת במצב טוב, היא צומחת, אבל יש גם חוסר שוויון וזה חלק מהאגדה הניאו ליברלית על צ'ילה. היה שם מעמד ביניים מאד חזק בזמנו, והוא כמעט ונעלם. בכל שנה החיים של מעמד הביניים שם נעשים קשים יותר. מה שעשו נערי שיקאגו בצ'ילה הוא להפריט את מערכת החינוך. שכר הלימוד שם הוא מאד גבוה. וממשלתו של הנשיא סבסטיאן פינרה הגדילה את ההפרטה. גם שם יצאו הסטודנטים לרחובות, הם לא באים בטענות ספציפיות אל פינרה, שהוא רק אחד משורת מנהיגים שהפריטו את המדינה. הם רוצים להחזיר לאחור את ההפרטה. הם רוצים הלאמה. זו דרישה יותר רדיקלית. זו לא דרישה הגנתית, זו דרישה לאופק אחר למדינה. צ'ילה עברה טראומה גדולה על ידי הדיקטטורה של פינושה, זה לקח הרבה זמן לדור חדש של אקטיביזם לצאת לרחובות. מה שקורה שם זה שינוי גדול".

קליין סבורה כי המחאה ברוטשילד הייתה נכונה. אך יש לה ביקורת על כך שהיא זנחה את נושא הכיבוש. היא סבורה כי שני המאבקים האלה מוכרחים לשלב ידיים, אחרת היא לא רואה עתיד למחאה. לדעתה האליטה העסקית צמחה בשנות ה-90 בתהליך השלום, ואף הייתה זו שדחפה את רבין לעשותו. היו אינטרסים כלכליים להפוך את ישראל למרכז סחר בינלאומי, כחלומו של שמעון פרס. אך בתחילת שנות ה-2000 הבינה ישראל, כי תחום הייצוא המרכזי שלה הוא הייטק, ובתוכו תחום ה"הומלנד סקיוריטי".

"חברות כמו צ'קפוינט או נס טכנולוגיה, מכניסות הרבה יותר כסף מייצוא של פירות, היא אומרת. בעולם, ישראל נחשבת לאומת הסטרטאפ, והסקטור של ה"הומלנד סקיוריטי" משחק תפקיד מאד מרכזי. ישראל מתמחה בשיווק של נשק וביטחון. ישראל היא מודל לעולם. היום בישראל המגזר העסקי אומר אנחנו לא צריכים שלום כדי לחיות ברווחה, אנחנו צריכים ביטחון. ויש לנו כל מיני דרכים להרוויח ממצבנו הביטחוני. בוא נאמר את זה ככה, הימין הישראלי מצא כל מיני דרכים מאד יצירתיות להרוויח מהכיבוש, בעיקר ביצוא טכניקות הגנה. כל הזמן אתה קורא סיפורים חדשים על עסקאות כאלה. אני חיה בוונקובר בימים אלה, ולא מזמן קראתי ששדה התעופה כאן העביר את מערך הביטחון שלו לחברה ישראלית, שמתמחה בשדות תעופה וכל מיני טכנולוגיות מתקדמות של זיהוי פנים. כל כמה ימים אתה קורא כתבה אחרת כי לישראל יש תיירות ביטחון מאד ענפה, של אנשי צבא ביטחון שוטרים וכבאים שבאים ללמוד מהטובים ביותר. ישראל גם דואגת לשווק את עצמה כמדינה מספר אחת בענייני ביטחון. מאז ה-11 בספטמבר הצורך בביטחון רק גדל. אני לא חושבת שרק בגלל זה ישראל צומחת אבל כל התחום הזה מאד חשוב לכלכלה שלכם והוא מושתק. אני רואה את זה כחלק ממה שאני מכנה 'הקפיטליזם של האסונות'. זה לא קורה בתחום של מלחמות, אלא בתחום של השינוי האקלימי".

"אנחנו עומדים בפני אתגרים אקלימיים מאד חשובים בשנים האחרונות. ואנחנו מאמינים שיש רצון לפתור את הבעיות. אבל העובדה היא  שאנחנו עושים עבודה מאד גרועה במציאת פיתרונות. מה שכן קורה הם דרכים יצירתיות להרוויח יותר כסף מהצרות האקלימיות שעוברות עלינו. אני כותבת על זה עכשיו ספר, ואני לא רואה שהמגזר העסקי חושב על פיתרון פוליטי לכל הבעיות האלה, אבל הוא כן מוצא דרכים כיצד להרוויח מכל העניין – חברות שעוסקות בהנדסה גנטית, וכדומה. אנחנו עומדים בפני תקופה של אסונות כלכליים וסביבתיים. המודל הישראלי של הביטחון וה'הומלנד סקיוריטי' עומד להיות המודל הכלכלי הבא".

ניצול במדרשת שדה בוקר ושביתה

ב8 במרץ מתחיל פסטיבל שירה במדבר שיתקיים במדרשת שדה בוקר ובפעם הראשונה השנה גם בדימונה. 18 משוררות ומשוררים ממעין ומגרילה תרבות משתתפים הפעם. לפני שנה ניצלנו את הפסטיבל כדי לקפוץ לירוחם עם גרילה תרבות ולפגוש את אנשי אקרשטיין שנלחמו על הקמת איגוד. מאז, המצב של העובדים השתפר מאוד. השבוע פנו אלינו אנשי מדרשת שדה בוקר וסיפרו שהם עומדים לפתוח בשביתה, נושא שכמעט ולא סוקר בגלל המרחק של המדרשה מהתקשורת. זו הזדמנות לספר את סיפורם של אנשי החזון הבן גוריוני מפי  דוברם:

.

.

מזה 3.5 שנים שאנו עובדים ללא הסכם עבודה, ההסכם הקודם הסתיים ב-2007. כל מאמצי וועד העובדים להגיע עם הנהלת המדרשה להסכם חדש עלו בתוהו. בינתיים שכר העובדים נשחק.

הנהלת המדרשה לא משלמת לעובדים את התוספות שניתנות במשק למגזר הציבורי אשר אנו נמנים עליו. לעומת זאת אם יש הורדות במשק כמו ביטול דמי הבראה, אלו מורדות לנו ללא דיחוי.

כבר זמן רב שהנהלת המדרשה פוגעת בשכר העובדים. ישנן הורדות שכר לא ברורות, קיצוצים חד- צדדיים ללא התראה והסבר, בעיות בהפרשות לקרנות הפנסיה, עיכוב תשלומים בסדר גודל של חודשים, הורדת שעות ללא הסבר, אי סדרים בתלושי השכר באופן קבוע ועוד ועוד. הדבר שפוגע בעובדים יותר מכל הוא היחס המזלזל של ההנהלה כלפי העובדים.

ראוי לציין כי העובדים במדרשה משתכרים בשכר נמוך מאוד ובין העובדים יש גם לא מעט אמהות חד הוריות. רבים מביננו מתגוררים בירוחם ובדימונה ואפשרויות התעסוקה החלופיות באזור מאוד מצומצמות. מצב זה של חוסר ברירה מנוצל באופן ציני על ידי הנהלת המדרשה.

בגלל סיבות אלו, החליט וועד עובדי המדרשה ביחד עם הסתדרות העובדים החדשה להשבית את המדרשה ללא הגבלת זמן.

נציין כי השובתים הם העובדים המנהליים: עובדי חדר אוכל, מזכירות, אמהות בית, מדריכים חברתיים, מדריכי בית ספר שדה, עובדי אחזקה, אשר מחזיקים את כלל המוסד החינוכי. בסה"כ העובדים המנהליים מונים כ-100 איש ואישה.

המוסדות החינוכיים במדרשה הם: בית ספר תיכון ארצי ללימודי סביבה (מונה כ- 220 תלמידים), בית ספר שדה, מכינה קדם צבאית ופרויקט למנהיגות חינוכית קו הזינוק.

לפרטים נוספים אשמח לעמוד לרשותכם.

בברכה,

יובל הדר

.

.

אשמח אם תפיצו את סיפור העוול שנעשה לעובדים של המקום היפה הזה.

—-

אירוע נוסף שמקשר בין זכויות עובדים לתרבות:

.

תרבות אמיתית מתבטאת בהעסקה הוגנת של עובדים

חברות וחברים שלום רב,

מורי אגף הנוער במוזיאון ישראל ממשיכים במאבקם להעסקה ישירה עם זכויות סוציאליות – במסגרת ההסכם הקיבוצי הכללי הקיים במוזיאון.

מורי אגף הנוער וארגון העובדים מען פתחו לפני כחצי שנה ביוזמה לשילובם של מורי האגף בהסכם הקיבוצי.

אנחנו קוראים לציבור האמנים ושוחרי התרבות בישראל להצטרף למאבקם של מורי אגף הנוער

ולקריאתם למוזיאון ישראל לשלבם במסגרת ההסכם הקיבוצי הכללי של המוזיאון.

אנא חתמו על העצומה והפיצו אותה

(גם אם כבר חתמתם אנא חתמו מחדש, זו עצומה חדשה, העצומה הקודמת אינה קיימת יותר)

http://bit.ly/teacherswing1

להצטרפות לפעילות היכנסו לקבוצת מטה המאבק בפייסבוק

http://on.fb.me/teachersf

ליצירת קשר- 050-7596492

ארז וגנר רכז ארגון העובדים מען , סניף ירושלים

בברכה,

מטה המאבק של מורי אגף הנוער וארגון העובדים מען

מתוך מעין: אזהרה דחופה \ תהל פרוש

זוהי אזהרה דחופה. בכל המקרים הבאים אנא הפסיקו לעבוד מיד וצאו לרחוב.

הפסיקו לעבוד אם במקום העבודה שלכם פערי שכר בין העובד הזוטר למנהל הבכיר ביותר, אם הבחנתם שיש מנהלים מתעללים או מנהלים בכלל, אם אתם או מי שלידכם נדרשים לעבוד יותר משבע שעות ביום, אם שמתם לב שעובדים חולים מגיעים לעבוד, אם אתם נדרשים לדווח על מיקומכם, אם עליכם לנהוג במכונית לעבודה יום יום, אם אתם צריכים לקבור אפכם בחול, לשקר, למכור מוצרים שאין בהם צורך, נדרשים להופיע בלבוש הולם, אם על שבע השעות אינכם מקבלים משכורת המספיקה לקורת גג, אוכל, לימודים, להולדת ילד, לספרים, מוזיקה, הצגות תיאטרון וקולנוע, קניית צבעים ונייר לציור, שיעורי ריקוד ונסיעות אוטובוס לים. הפסיקו לעבוד אם אתם מסכנים את בריאותכם, למשל: נושמים אבק, גיר, אסבסט, אקונומיקה, עולים לגבהים בלי רשת ביטחון, אם אינכם מורשים או יכולים לצאת לשירותים, יושבים במשרד סגור לשמים ומואר בפלורסנט רוב הזמן.

אם את או אתה מוצאים עצמכם באחת מהקטגוריות הללו, אזהרה דחופה זו נוגעת לכם. עיזבו הכל. צאו לשבת באוויר הפתוח ליד ביתו של שר הביטחון, שר האוצר, ראש הממשלה, כל שרי הממשלה, צאו לשבת ליד בתיהם של עשירי ישראל המעסיקים אתכם, ואם יזדמן לכם לראות אותם, אולי אף תוכלו לשבת בחיקם. צאו. צאו לשבת במגדלי אקירוב, על גג בניין האופרה, בסביון, כפר שמריהו, הרצליה פיתוח, ארסוף וקיסריה. הציפו את רחובות תל אביב צפון ומרכז והיזכרו: מה לא. מה כן.


הקטע מתוך מעין לרגל ההשקה מחר של מעין\החדש והרע\גרילה תרבות\מיכל דר בתחנה המרכזית.

שירים של מיכל אגסי

מיכל דר מראיינת את ראובן ישראל, החדש והרע, בערב רב

אבו בטה של מיכאל נועימה בתרגום יהודה שנהב-שהרבני

ענת זכריה, נוית בראל, אלמוג בהר מתוך 'שירה מפרקת חומה' ווינט

ואן נויין, טוקבקים – סיפור קצר

פרסום ראשון: שירים של מיכל אגסי לכבוד השקת מעין

לכבוד ההשקה ביום שישי של הגליונות, אנסה לפרסם בכל יום טקסט מתוך מעין או החדש והרע. את המיזם תפתח מיכל אגסי, משוררת ורקדנית צעירה, בעלת פואטיקה מסתורית וקופצנית, מעין שירת סלטות, הפרסום במעין הוא נדמה לי הפעם הראשונה ששיר שלה מתפרסם, אז פרגנו. מיכל גם תשתתף בפסטיבל שירה במדבר שייפתח ב8 במרץ בדימונה-מדרשת שדה בוקר ועורכת אילנה שחף.

.

.

ספר השירים של מיכל \ מיכל אגסי

.

*

בידוד אבסולוטאותנטי משהו שאנטי ומהמם כהיפופוטם

ואם אשן אשן

תודה לי במחוות סאד וחוזר חלילה

.

.

*

אני רודפת אחרי הרים

פוגשת הר נעצרת

כל הר הוא מכונה גדולה

אנינדפקתכנגדמכונהגדולהאנינדפקתכנגדמכונהגדולה

עושה לי לגלגל עיניים

שבילי כורכר

בדרך אולי לעוד איזה הר

.

.

*

.

פלייר דינוזאורי              חיברו לבית

לבית בלי מים               את המים בחזרה

לוקחים צינור                ושם ישבנו כש

המדרכה וטבעת           לוקחים צינור

איך לוקחים צינור          וטבעת משושה

לבית את המים בחזרה   איך מחברים מים לבית בלי

מים                           המדרכה כבר היתה בנויה

שם ישבנו כש               פלייר די

.

.

*

את בנאית

החלטת

את מבריגה ברגים ברגש

או כל פעולה אחרת של בנאית

ובאותו הזמן שבו את נותנת לדברים לקרות (כאילו לא יקרו אם לא תתני להם)

בעצם דברים יכולים גם לא לקרות  אולי זה עדיף

.

.

*

אתה ואני מקפצים במקום

כל הנקודות בחלל מסביבנו יקומים

ושנינו לוע עצבני של יקינטון

.

.

*

גירוי חוש הטעם ודיכוי חוש הריח

ממיסים         ערווה        לכדי        דבש         וחרדל

.

.

*

קבוצת אנשים כעוגת קצפת של חתונה

ממתינים בפטפוטי פלורוסנט לזוועה

תראה איך אני ראויה

.

.

*

שמתי לב איך

כל התיזוזים נפסקים אצלך

הם באים אליך ונפסקים

אתה מפסיק התיזוזים

איך בכשרון אתה ממלא אותם באז

ושומר לך ברקורד

.

.

עוד:

מגזין האמנות החם 'ערב רב' מפרסם את הראיון של מיכל דר עם ראובן ישראל מתוך החדש והרע

%d בלוגרים אהבו את זה: