צד – ארבעה ספרים שלא פשוט להשיג ברשתות

צד

מילים טובות על ספרים שלא פשוט להשיג ברשתות המובחרות

עשן ואמיץ – אמרות ופתגמים מתרבות יהודי אתיופיה – דניאל בלטה

עשן ואמיץ הוא אוסף משפטי חוכמה אתיופיים. חלקם מצויינים. למשל, 'מי שאין לו חמור – מזלזל בסוס של אחרים'. הכותב מפרש: 'אדם הבוחן את חייהם של אחרים במקום להתמקד בחייו וענייניו, עשוי למצוא בהם פגמים רבים'. או 'אל המדף הגבוה ניסתה להגיע ואת שאחזה תחת בית השחי שמטה'.  אפשר לבקר את הספר על שהוא מאפיין את האתיופים בחוכמה עממית וכפרית, כביכול לא שוות ערך לחוכמה המערבית, ובכל זאת 'עשן ואמיץ' מעניין כי כל כך מעט נכתב מפיהם של יהודי אתיופיה. תמיד מדברים עליהם ולא שומעים את דעתם שלהם על העולם. בראש ובראשונה הספר טוב כי האמרות מלאות חוכמה והומור. אפשר לסיים בפתגם העסיסי המדבר על כך שצרות אדם יכולים לשרת מטרות של אנשים אחרים – 'מוות של עכבר – שמחה לחתולים'.

(הוצאה עצמית)

 

דיוקן יד הממשלה – כתב: אורי ב.ש, איור: אורן נחום

קומיקס חברתי רווי הומור על מנהיג לאומי שרק ידו שרדה וממשיך לפעול ולהנהיג את העם ללא עוררין, על ידי ציורים. מעין גרסה מודרנית ישראלית הירוגליפית ל'להיות שם'. זהו גם משל על חשיבותה של פרשנות וקישור בין מיסטיקה לדמוקרטיה. נדיר שמתפרסמת בישראל סאטירה חברתית כלשהי בספר קומיקס, ולכן כדאי לנסות להשיג את הספר, שהגיע אלי במקרה באיזור המוסכים על ידי המאייר.

(הוצאה עצמית)

שורות – דוד וולצר

ז'אנר האמרות לא נפוץ בישראל. בזמנו ניסיתי לפרסם ספר אמרות פרי עטי, ללא הצלחה. מדי פעם יוצאים ספרי שולחן של אמרות מפורסמים, מאוסקר ויילד ועד סיינפלד וודי אלן, כאלה שלא צריך לשלם תמלוגים עליהן. לכן המעשה של וולצר להוציא ספר אמרות הוא חלוצי. גם אם חלק מהאמרות מוצלחות פחות מרעותן, יש כמה שהספר שווה בגללן. למשל: "עקפו אותי בתור למוזיאון, כאילו יספיקו לראות דינוזאור חי" או "החיטוט באף העיר את חברה שלי. הייתי צריך להסתפק באף שלי". על פי ההקדמה, וולצר הוא קופירייטר, למד במנשר, וניסה את אמרותיו בטוויטר.

(הוצאת בוטן. 48 ש"ח. 88 עמודים)

הקלושר – יצחק וקנין 

ספר שירה לא מנוקד של וקנין, יליד קינטרה שבמרוקו ב1945 ומתגורר בנצרת עלית, שפרסם ספרי שירים רבים בעברית וערבית. הוא נשלח אלי על ידי קרוב משפחה של המחבר. לספר ייחוד בנוף עולם השירה הישראלי שאליה וקנין לא הצליח לחדור, אף שספרו הראשון נערך על ידי אמיר גלבע ושובח על ידי דן עומר. זו שירה יומנית על הביקור בפריס אמיתית ורוחנית. אחד הרגעים היפים הוא המפגשים שלו עם עובדים זרים בפריס. למשל, נער, ילדם של עובדים זרים ממרוקו שמזכיר לו את המולדת המרוקאית. או עם העצרות הגזעניות של לה-פן. ספר עם הרבה ארוטיקה, תשוקה לשירה ולאמנות ומשיכה לנדודים של הקלושר: "האיש אשר על ראשו\ כובע הירח\ בהופעות המסיימות את העונה". כ

(הוצאה עצמית, 71 עמודים, 1999)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: