מחוץ לחתונת בנה של שרי אריסון

הסיקור המדוקדק של חתונת בתו של נוחי דנקנר, שבו הוצגו לראווה כל יחסי העריות של ההון שלטון עיתון, הרס את ז'אנר חתונות ההון בישראל. הבופה כבר לא יהיה אותו דבר. החתונה של ג'ייסון אריסון, בנה הנאה של שרי אריסון, היתה כמעט ללא אנשי שלטון, וגם מאנשי ההון לא זיהיתי יותר מדי. מקורבת לאריסון הסבירה לי שבכוונה לא הוזמנו פוליטיקאים "לא יעזור לכם, לא תמצא כאן כלום". היו אמנם כל מיני רוני מילוא ודליה רבין והרבה נשים כבודות בשרשרות פנינים, אבל הימים הפרועים נגמרו. למרות שאולי אני טועה. כי היו אנשים שיצאו אבל לא נצפו בכניסה, כמו יצחק תשובה, כך שכנראה כי היו כמה שחמקו בדלת האחורית כבעלי חוב. דפני ליף צריכה לסמן עוד איקס הבוקר, לפחות עד שהאוירה המהפכנית תשקע והחוצפה תחזור.

אבל מה יוצא לי מזה? הצניעות נותרת בקוסמטיקה, אבל לכסף הגדול היא לא מגיעה. העמלות והריביות על האוברדראפט נותרו כשהיו, זה לא עוזר לי שלא מזמינים את יוסי פלד לבופה?

כבעל חשבון בבנק הפועלים, אני מרגיש לגמרי חלק מהחתונה של שרי אריסון. בוודאי חלק מהסלטים היו על חשבוני, אני מקווה שלא סלט הוולדורף. כשהורידו את מספר העמלות, באותה רפורמה גאונית ב2008, לפתע גדל פי חמש את הכסף שעמותה משלמת בשנה, מ120 ל670 לשנה, בלי לבקש רשות או לשאול אם זה בסדר מבחינתי כיו"ר עמותה זעירה. ביקשתי תגובה כעיתונאי ומיד החזירו לי את העמלה. לא אשכח את הפעולה שלהם כגנבים בלילה. בשנת 2010, רווחי בנק הפועלים זינקו ב70 אחוז ל2.2 מיליארד ש"ח לא בזכות עבודה או ייצור. גנב האופניים שגוזם לי את המנעול מדי כמה חודשים לפחות מסתכן, מתלכלך מהשרשרת, בעלי הבנק נותרים בחליפות נוצצות וצחורות.

כמסקנות הסיקור של חתונת דנקנר, העיתונאים שצבאו על הנכנסים נדחקו אחורה יותר והוקפו בחבל קטן. הוצמדה אליהם מיכל גורביץ', הדוברת החביבה של אריסון, וכן מאבטח חסון. כשהיא מתרחקת, אנחנו שואלים את השומר אם הופקד עלינו במיוחד. "מה נראה לכם, כיף לי?", הוא עונה. אני מעיר לגורביץ' ששמו של החתן ג'ייסון אריסון הוא חרוז, "לא חשבתי על זה, אתה ממש יצירתי", היא נלהבת. "בכל מקרה, אולי תפרגנו קצת".

הכתבים משועממים בשל מחסור במפורסמים והם מנסים ליזום אייטמים מתחת לאדמה, בשלב מסויים אנשי גלובס טי.וי מראיינים את הברמן הנחמד בבר שהוקדש לעיתונאים (גילוי נאות: שתיתי קולה). הוא מספר למשל שהונחה להיות חביב. ואז לפתע מגיעה משום מקום אשה כועסת עם זנב סוס, ותופסת לבארמן את היד. "אתה, פנימה מייד", היא מצווה בזעם וגוררת אותו פנימה. הוא ממשיך לצידה, רועד ונזוף. מישהו כנוע יותר מחליף אותו. "הלך עליו", אומר מישהו. "חבל לאבד עבודה בשביל דבר כזה", אומר בצער אחד המאבטחים. מישהו מאשים את העיתונאים ששאלו יותר מדי שאלות ודפקו את הברמן, אבל ברור שהבעיה היא שמאחורי אוירת ה'השלום מתחילה בתוכי' ותעשיית השמחות מסתתרת אלימות גדולה, שבו בעל המאה יכול לעשות ככל שירצה באנשים הפשוטים סביבו. וברקע מתנגן השיר "שישו את ירושלים".

אני מתמקם מאחור, ליד הבנות שאחראיות על בדיקת שמות הנכנסים. בין לבין, אחת מהן לומדת לפסיכומטרי, מתווכחת על משמעות המילה 'אוקסימורון'. זה רמז ללכת למפגינים בחוץ, אותם צעירים שמחו גם בחתונה של דנקנר. אחת מהן היתה פעם השכנה שלי מלמטה. האוירה שם עולצת בהרבה. הם מרססים בספריי לאויר וצורחים "סירחון". הם אפילו ניסו להכין שקשוקה על הכביש. זו לא הצלחה גדולה. מתקרב אליהם שוטר ואומר "מי לימד אתכם לעשות ככה שקשוקה?". אבל אף אחד מהאנשים שבאו לחתונה לא עוצר, הם מתעלמים מהמפגינים. אני חוזר אל החתונה המדכדכת. "בא לי לשיר 'הון שלטון עולם תחתון' ו'העם דורש צדק חברתי', אומר לי עיתונאי מתוסכל ולוחש את המלים. "אתה לא מפסיד יותר מדי שאתה בחוץ", אומרת אחת העובדות בחתונה. "ראיתי חתונות מוצלחות יותר".

לקראת תשע וחצי מגיעים אילן בן דב ויוסי מימן. ברקע בדיוק שירו של אייל גולן בעל המילים החידתיות 'מי שמאמין לא מפחד\ את האמונה לאבד'. ואני נזכר בהפגנת המיליון המרגשת בשבת, איך ילדים עם חולצות מרצ רקדו וצעקו כשגולן זימר את אותו השיר בדיוק על הבמה, שיר על המון אמונה בבורא עולם. לא יעזור, בורא עולם היה בכיכר המדינה בשבת ולא בחוות רונית אצל האריסונים.

מי שנקם את נקמת העמלות שלי היו המוזיקאים שהופיעו בחתונה. סנדרסון שר 'הוא קנה אותם בזול' ומאור כהן השחיל "יו קאנט ביי מי לאב" לשיר שלו. כאילו במקרה.

פורסם בגרסה מקוצרת בהארץ

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רני  On 17 בספטמבר 2011 at 13:24

    והמסקנה היא? במשפחתי? סע מכאו מהר, חבל לא נעים
    אבל אנשים צעירים דואגים לעצמם, מי יכול להאשים אותם.
    אנחנו, הזקנים, ראינו את הטייקונים של עכשיו, או חלקם,
    כשהיו קטנים, מפגינים ונושאים שלטים ומוכרים את "דרך
    הניצוץ", נראה את גברת דפני בעוד חמש שש שנים, גם את
    ציקי ארד ויתר עבדי שוקן. ועד כבר הקמתם? "חבל" כבר
    אמרנו?

  • avivamishmari  On 17 בספטמבר 2011 at 20:15

    הסיפור על ה"יישור" של הברמן מדהים ומקומם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: