אין עניין בפועלי בניין – על המוות המיותר של האנשים שבונים לנו את הבתים

הסטטיסטיקה איומה. על פי משרד התמ"ת, מדי כשבועיים נהרג בישראל פועל בניין, או כ25 הרוגים בשנה. כל 22 דקות, ייפגע פועל מנפילה מגובה. החללים חסרי שם ופנים. כשישראלי נהרג בשטחים, העיתונים כולם יזכירו את שמו בעמודים הראשונים. פלשתיני שנהרג מירי צה"ל, שמו יופיע ב'הארץ', לא בשאר היומונים. כשמת פועל בניין, אחד שנושא על כתפיו את פתרון בעיית הדיור שמדברים עליה כיום בכל הארץ, שמו לא יופיע בשום עיתון – גורלו להיטמן במבזקי השורה של אתרי האינטרנט.
יוני האחרון היה שחור במיוחד וקצר חמישה הרוגים, כלומר מדי שישה ימים: בטבעון, באשדוד, בכפר מצר, ברחובות ובאולם ספורט בבית ספר בהרצליה. אחת הסיבות לאלמוניות המתים היא כי מחציתם עובדים זרים או פלסטינים. החצי הישראלי כולל בדרך כלל ערבים ישראלים. ד"ר סמי סעדי, המנהל הצפוני במוסד לבטיחות וגהות מאשר שהבניה היא הענף המסוכן ביותר: "זו בעיה מאוד רצינית. רק חמישה אחוז מהמשק בענף הבניה וחמישים אחוז ממקרי המוות הם בענף".
נאדר שתיוי, פועל בניין ב59,
נפל למוות לפני חודש בטבעון
שאדי מנצרת, כבר 17 שנים בבניין, מספר על פועל שעלה על גג שהחלו לפרק ונפל חמש קומות. "הפועל נפטר. ראיתי אותו נופל, איך הוא צעק. זה קרה לפני עשר שנים, ואני זוכר עדיין את הצעקה. הביאו משטרה. באו לקבלן. אז הקבלן הוסיף אחרי המוות ליד הגג מחסום בכאילו, והראה להם. ככה עושים כל הקבלנים. למחרת הכול המשיך. מנהל העבודה חזר לעבוד. מי שילם על זה? רק הפועל שמת. כשעבדתי בברזלים, נכנס לי מוט ביד לעומק שני סנטים, כי לא חילקו כפפות. אם הייתי אומר שאני צריך כפפות, היו אומרים לי, 'חביבי, לך. לא נביא עובד במקומך, נביא עשרה'. אתה צריך לשתוק, לא לדבר. על פי החוק, המעביד צריך להביא לפועל נעלי עבודה, אבל אף אחד לא מביא. למה? לחסוך כסף. גם הפועלים אשמים. אומרים, בחום הזה איך אלבש משקפי-מגן? ואז כשקורה משהו, מאשימים את הקבלן".
-עברת הדרכות בטיחות?
"באו, הכניסו אותנו לאוטו לחצי שעה. אני שואל אותך: זה מספיק בעיניך, חצי שעה?".
המתח בין רווחי העתק של היזמים ובין ההזנחה בסעיף בטיחות פועלי הבניין מקומם. אתמול, בבניין היוקרה סי-וואן, הנבנה בטיילת של תל אביב, שבו ממוקמת הדירה היקרה בישראל, שנמכרה ב110 מיליון שקל לאיל המתכות הקזחי אלכסנדר משקביץ, עבדו חלק מהפועלים ללא קסדה. כשתהיתי למה, נאמר לי "תעשה מה שאתה רוצה בבניין שאתה עובד".
הכפר כאבול נפרש כחביתה על צלע הר, כמה דקות מעכו. במשרד עמוס תעודות הוקרה של ממונה הבטיחות חסן שולי אני נפגש עם הפנסיונר מוחמד מורשד. כ35 שנים הוא עבד כמנהל עבודה בבניין. גאוותו של מוחמד שבעשורים שניהל אתרים, אף פועל לא נהרג. "היתה לי קשיחות", הוא טוען. מוחמד אומר שהוא יכול לישון בלילה בשקט ולנסות לשרוד עם הפנסיה המחפירה שלו – 3700 ₪, שהיא נושא לכתבה אחרת.
מעשה שטן הוא שבנו שלו נדרס למוות על ידי מפלס בעת סלילת כביש בצומת כורסי. אנחנו נפגשים, כדי שיספר לי עליו, אבל זה לא קורה. לי לא נעים להעלות את הנושא. אני שואל בדרך עקיפין על ילדיו, והוא מזכיר בן אחר, פרופסור, חוקר גידולי מוח באוניברסיטת לובלין בפולין. אבל חסן שולי, מי ששם לעצמו ללחום במוות באתרי הבניה, ישיר יותר. הוא מזכיר את רשלנות הדריסה של אברהים מורשד, בנו של מוחמד שמת בגיל 33. הם מתארים יחד אל אותו בוקר ביוני לפני שנה שהמפלס לא זמזם ברוורס, את צעקות הפועלים לעצור. אבל היה מאוחר מדי. מוחמד מייבש דמעה. העברית שלו טובה, אבל את המילה מפלס הוא אומר בערבית כל פעם. מוחמד מבקש להפסיק, "מה זה כבר יעזור לי? נהרג הבן אדם. זה מאלוהים". חסן שולי כועס על הגישה הפאסיבית של האב השכול: "זה לא מאללה, זה מעבדאללה. אללה נתן את כל הכלים כדי למנוע תאונות, הן לא קורות, הן נגרמות".
סיבה מרכזית למקרי ההרג נעוצה בשיטת הוזלת התעסוקה. פועל בניין זול, חייו זולים וגם מותו זול. אם פעם ענף הבניין הוחזק בידי חברות גדולות, שמות כמו סולל בונה, שהעסיקו את העובדים ישירות, ואלה היו מאוגדים ובטוחים. לאחר שגורשו עובדים זרים רבים בשנות התשעים, החברות עברו להעסיק דרך קבלני משנה חאפרים, שלעתים לוקחים תחתם תת-חאפרים. אסמא אגבריה מארגון העובדים מען שמנסה לאגד עובדי בניין, מספרת על ההפקרות: "היום כל מי שיש לו טנדר, אוסף חמישה חבר'ה וקורא לעצמו קבלן. השיטה הזו היא מנגנון של הרג. ההשקעה הדרושה בבטיחות היא כאחוז אחד ממחיר הבניה, גרושים, אבל כשמביאים קבלני משנה, האחוז הופך בשבילם ל25 אחוז, אז הם יחסכו אותו. דיבר איתי קבלן שהשתתף במכרז לבניית שלד למכללה ותיערך את עבודתו ב1200000 ש"ח. לבסוף לקח את המכרז קבלן אחר שהציע 700000 ש"ח. רק החומר עולה חצי מיליון. איפה הוא מרוויח? בין השאר, מהוויתור על הבטיחות. הבטיחות הופכת לדבר האחרון שמעניין מישהו. הקבלן יבנה מהר, יחסוך בפיגומים ובטח בסוף גם לא ישלם לעובדים, אם הוא רוצה שיישאר לו משהו. המדינה מוציאה שלושה מיליארד שקל בשנה בפיצויים על תאונות עבודה, הרבה כסף שהקבלנים הקטנים חוסכים לעצמם".
זה בקצרה הסיפור של האסונות באתרי הבניה. אגבריה ושולי משתמשים במושג רצח כשהם מדברים על הפועלים שנגזר גורלם למות, בשל כוחות השוק. קשה להתנגד לשימוש במושג: כל עוד שיטת הפירמידה נמשכת, ימותו כל שנה 25 פועלים. במקרה של סופרטאנקר, יתכן שהמספר יעלה. על פי התקנות, העובדים צריכים לעבור הדרכות בטיחות על חשבון המעסיק. זה כמעט לא קורה. הדרכות רבות פיקטיביות. בצמתים אפלים, קבלנים מעבירים שטרות ומקבלים בפקס אישורי הדרכה. חסן מספר שקבלנים הציעו לשלם לו כדי שיוציא אישור בלי ההדרכה עצמה, שגוזלת יום עבודה. "אני לא מוכן. זו שליחות בשבילי", הוא אומר.
במרפסת משרדו בכאבול, ממונה הבטיחות חסן שולי מעביר הדרכה לשני עובדים שבונים את הקניון המרשים של עזריאלי בעכו. אחד מהם כבר שמונה שנים בענף. עד היום, הדרכת הבטיחות שלו כללה צפיה בסרט בן ארבעים דקות. התקנות מחייבות את הקבלן לדאוג ולממן את ההדרכות. בקניון החדש משקיע עזריאלי 150 מיליון ₪, אבל את הדרכת הבטיחות אצל חסן שולי הפועלים עוברים על חשבונם וזמנם. חולצות העובדים מנוקדות בטיח קרוש, כי הם באו אחרי יום עבודה, רק כדי לא ליפול ברולטת הפיגומים. כובעי-הפלסטיק הכתומים שלהם מרצדים בשמש הדועכת, והם מופתעים מהידע המצומצם שהיה ברשותם. הם יכלו בקלות להפוך לחלק מהסטטיסטיקה.
פאיז שתיוי, עורך עיתון 'כל אל ערב' שם לעצמו להילחם בתופעה. הוא התעקש להזכיר את הסיפורים האישיים של כל פועל שנהרג. בסוף יוני השחור זה קרה גם לאחיו, הרצף נאדר שתיוי, בן ה59, 40 שנה פועל בניין, שנפל בעת הרכבת מעקה בקריית טבעון וגופתו נתגלתה רק לאחר שש שעות, שבהם היתה בשמש. נאדר שתיוי היה עם אשה ושמונה ילדים, ולא עשה ביטוח חיים.
"לעולם לא חשבנו שזה יקרה לאח שלנו. היה חכם. בריא. אם היית אומר, פאיז, אחד מתשעת האחים נפטר, לא הייתי סופר את נאדר", אומר פאיז. "אחי לא האמין ללכת ללשכת האבטלה. אמרנו לו לנוח, הוא אמר לא בא בחשבון. עבד כל החיים קשה. וכמעט הגיע לשלב המנוחה. כעורך סיקרתי את כל מקרי המוות. לא חשבתי שזה יקרה לי. כמה אדם יכול להיות אנוכי, חשבתי שיקרה לכל העולם, לא לאחים שלי. אני פונה לרשויות, להקשות בתנאי העבודה, כמו עם התחבורה".
אני שואל אותו על העובדה ששמם של הפועלים המתים לא מופיע בתקשורת הישראלית, והוא אומר לי: "לא מתייחסים למגזר, כל עוד לא מדובר באייטם סנסציוני או ג'יהאד איסלמי. כשערבי מת, כאילו לא קרה כלום. אם זה היה קורה ליהודי אחד, כל המדינה היתה כועסת. זו מדיניות איפה ואיפה. אח שלי הלך לחינם". ד"ר אבי גריפל, יועץ במוסד לבטיחות, מאשר: "אחת הסיבות לסטטיסטיקה הוא הרכב האוכלוסיה, שהוא סוג ב' כביכול. עובדים זרים או פלסטינים. זה קהל שאין לו כח לדרוש בטיחות. אין אדם שירים קול צעקה".
מוות באתרי בניה אינו גורל משמיים. אם בישראל הקטנה 25 הרוגים בשנה בענף הבניה, בכל בריטניה מתים 42. ביחס למספר העובדים בענף, הסיכוי לפועל בניה ישראלי למות הוא מעל לפי חמש ממקבילו הבריטי. גם אם לא ימותו, העובדים משלמים בבריאותם. אסמא אגבריה: "אצל עובדי הבניין, בגיל ארבעים גמרת את הקריירה. הגב נשבר. לכולם יש פריצת דיסק. שק מלט זה 50 קילו, על פי התקנות צריך שניים כדי להרים, אבל לא מקפידים. תראה לי פועל אחד בלי בעיות בגב. אף קבלן לא נכנס לכלא על רשלנות שהובילה למוות, מקסימום מקבלים קנס כמה אלפי שקלים ומשוחררים לרצח הבא. אני שואלת את הציבור הערבי בישראל – זה הבנים שלכם? אם היו אומרים שכל שנה היו מתים 30 רופאים, זה היה עובר בשתיקה? חיי פועל הבניין זולים, הוא בעיניכם הלוזר".
הסיפורים טורדי מנוחה. "לפני ארבע שנה קראנו על הרוג", מספרת אגבריה. "אנחנו מגיעים לכפר שלו, רואים אשה בהריון, אחרי תשע שנים שלא הצליחה להרות. בעלה מת והיא בוהה בחלל. לא הצלחנו להוציא ממנה מילה. הלכנו לבקר את האבא, והוא מספר שאין לבן פנסיה או ביטוחים. קבלנים קטנים לא עושים פנסיה, כך שאשתו לא תקבל כסף. מה מסתבר? גם הבן השני שלו עובד אצל אותו קבלן. אני אומרת, למה אתה שולח את הבן כצאן לטבח, ברור שהיתה רשלנות. הוא אומר, 'כי כולם ככה'. האין ברירה הורג את הפועלים. אם יתארגנו, הם גם יגידו 'מגיע לי ציוד בטיחות'. היום יגידו להם, 'לך הביתה, נביא אחרים במקומך'".
התפרסם בגרסה אחרת מעט בהארץ
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רני  On 6 באוגוסט 2011 at 21:55

    שלום
    התפלאתי איך אתה שדואג לבטיחות של פועל באשר הוא פועל
    מתכתב עם מואיז המפלג כאשר אתה בעצמך כותב שהמבדיל בין אשכנזי
    למזרחי הוא חשבון הבנק. אם הייתי חושב שיש לו שכל, השיר
    דווקא די בסדר, הייתי אומר שמישהו משלם לו עבור הפלגנות
    השיטתית הזו אבל הטיפש עושה זאת בחינם, חטפו ילדים מזרחיים
    מבית ספר בכדי להקרינם, איזה דגנרט.

    ספהרח

  • odedgilad  On 7 באוגוסט 2011 at 19:17

    כמה יקר הנדל"ן בישראל? יקר רצח.

    תודה, רועי, על כתבה מעולה!

  • נועם  On 7 באוגוסט 2011 at 23:30

    מילים כדרבנות. ויכול להיות שהפתרון פשוט. פיצוי על כל נזק גופני שהוא אשר יצא מכיסו של העומד בראש הקרטל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: