עם כוכבי הסדרה "האוס" בתל השומר ולינקים לשני ראיונות שחובה לקרוא

הסיור של כוכבי סדרה הטלוויזיה האוס בבית החולים שיבא היה משונה. זו אמנם סדרת בתי חולים אהובה מאוד, ובכל זאת לא ברור מדוע היה נחוץ להביא את כוכביה לישראל על ידי שלושה ארגונים ובהם משרד החוץ והתיירות. אולי זה קשור להצלחת משרד התיירות עם הבאת הכורים מצ'ילה, והתקשורת שקיבל יולי אדלשטיין עם חשיפת הגופות בבית אל, שחשפה גם כי הוא שר ההסברה. על כל פנים, משרד החוץ הביא לסיור בארץ את כוכבי הסדרה, אבל ללא הכוכב הראשי שלה, ד"ר גרגורי האוס. זה דומה להבאת השחקנים של רמבו, בלי סילבסטר סטלון.

תרם לא מעט לאוירה הקריפית מקום המפגש: מרכז הסימולציה של בית החולים, אתר אימון לרופאים בניתוח שחקנים או בובות-רובוט המדובבות בידי שחקנים. אנחנו פוגשים את המייסד של המרכז החשוב, ד"ר אמתי זיו השרמנטי, טייס קרב לשעבר, כפי שיזכיר כמה פעמים. על הכול מנצחת אורלי רובין הנמרצת, מנהלת השיווק. אני שואל אותה למה מרכז רפואי צריך בכלל מנהל שיווק, והיא אומרת בחיוך, 'לא שואלים את זה ליד הבוס'.

ד"ר זיו מצביע על בובה בתחבושות ואומר "זו בובה דיגיטלית, היא שרה, מדברת ומדממת, ישראלית אגב". "אני לא מרגיש טוב", מקטר הרובוט החולה, המדובב על ידי שחקן בחדר סמוך. בתגובה ד"ר זיו חותך בבשרו באדישות, עם סכין וירטואלית.

נכנס מנתח ושורט עם האיזמל הוירטואלי את הכבד של הבובה המסכנה. "תן לו", צועק צלם וידאו נרגש מווינט. אני מרגיש שאני עומד להתעלף. אני רגיש לדברים כאלה, אבל נזהר: זה יכול להיות מביך להתעלף בניתוח בובת פלסטיק.

"רביד, תעשה חור בכבד בחביבותך", מבקש זיו מהמנתח (את חדר הניתוח הוא מכנה 'הקוקפיט של הכירורג'). נכנסת פתאום חבורה נוספת לחדר, כמה אנשי עסקים מחברת השקעות מסתורית. בראשם עומד, כפתור ופרח, טייס קרב אחר. אמתי נזכר בימיו עם רון ארד, שאיתו חלק את הקורס. ניתוח הכבד נשכח.

אנחנו חוזרים לכניסה. כוכבי האוס אמורים להגיע. אך יש משבר. מבקשים מהתקשורת בנימוס להתחבא למעלה לעשר דקות. התכנון הוא לחשוף אותנו רק באמצע הסיור. אומרים לנו, "הם לא רוצים תקשורת. אתם יודעים, אנשי הוליווד הם רגישים". "גם אני רגיש לכוכבי הוליווד, הם עושים לי חררה", מתמרמר צלם ססגוני.

אנחנו עולים בעצב, שוקלים כנקמה לאכול את הסנדביצ'ים של הצוות הרפואי. "זה הכי קרוב שאגיע להוליווד", אומרת לי דיאטטיקנית בהתרגשות. אני מנסה לברר איתה מה לעשות עם עייפות לאחר אכילת לחם. היא משועממת מהשאלה ושקועה בקרבה ההוליוודית, ובכל זאת מבקשת שארד איתה ומבטיחה שתסביר לי בדרך. והנה אני עם כוכבי האוס.

"איך הגעת?", מבררת מנהלת השיווק חצי בנזיפה, בזמן שזיו מסביר לכוכבים שיש שחקנים שמדמים עולים מאתיופיה כדי להכין להבדלי התרבויות. נראה כי ליסה אדלשטיין, שמשחקת בסדרה את ליסה קאדי, מתאהבת מיד בד"ר זיו. בעודו חוזר על הרצאתו, היא מביטה בו ועיניה מצטעפות. מישהי בבית חולים, בחורה צחקנית תפקידה לגלם חולי סרטן בתשאולים, מסבירה לי שכולן מאוהבות בו.

העיתונאים גודשים את חדר ההדמיה הקטן, אבל אין מקום לכולם. צלם טלוויזיה רוטן שהוא לא יכול להיכנס. מנהלת השיווק מציעה לו להמתין בחדר שבו לדבריה יתרחש החלק הכי מעניין בסיור. בכל האירוע לא מגיעים לשם. במקביל, העובדות בטירוף חושים. "איזה חתיך", הן מתלחשות. "תראו את גילת, איזו מניוקית", הן אומרות על אחות שהתייצבה קרוב לשחקן המגלם את ד"ר צ'ייס. ואז הן מוצאות פתרון, הולכות לחדר סמוך וחשוך, וככה יכולות להתקרב לשחקן האוסטרלי היפיוף ולצלם אותו בהסתר. אחת מהן מחליטה שהוא רוסי כמוה. בחדר אחר בקצה המסדרון, כמה עיתונאים משתעשעים במליקת כבד של בובה.

מתחילה מסיבת עיתונאים מאולתרת, השחקנים אומרים על ישראל שהיא "אמייזינג", שהארץ יפהפיה ושהאוכל טוב, שעומדים פה בצפירה, כולם מתמוגגים מהמחמאות כאילו עמדה מאחוריהן תבונה גדולה וראיה חדה, אף שאת אותם טקסטים אומר כל מי שמובא לפה למטרות יחסי ציבור. אבל אין דבר שהישראלי אוהב יותר מלשמוע מחמאות על המדינה מזרים, אולי חוץ מלהתלונן. הראיונות נקטעים על ידי נאום של רב, אחד הספונסרים.

אני מקשקש עם אחד ממנתחי הדמי על שביתת הרופאים, "לדעתי, אין להם אומץ לעשות את השביתה. אגב, אנחנו מסמלצים שביתות", הוא מתבדח. שוב מנסים לגרש את התקשורת ללא הצלחה. לא ברור למה: הרי זה אירוע שאין לו שום חשיבות מלבד התקשורת. ואז עורכים שחזור של סצינה מהעונה השישית בסדרה. השחקן המנותח בוכה ומדבר באנגלית במבטא ישראלי. לבסוף, הניתוח מצליח, הבובה לא מתה. כולם מוחאים כפיים. אדלשטיין, השחקנית היפה, מנסה להתקרב לד"ר זיו. הוא שומר על אדישות.

.

פורסם משום מה בגרסה מקוצרת רק בהארץ אנגלית

—-

ראיון השנה, כל ישראלי חייב לקרוא: ראיון עם עזריאל נבו, המזכיר הצבאי בימי בגין, שמיר ופרס. הוא מסביר איך הצבא והגנרלים תמיד מעוניינים במלחמה, ומראה איך שמיר מנע פלישה טפשית לעירק בזמן מלחמת המפרץ. כל הכבוד לשמיר. בן כספית, מעריב

עוד ראיון שכל אחד חייב לקרוא:  ארי ליבסקר עם גילה אדרעי, יו"רית הרכבת, אם חד הורית שהשבוע נעצרה במהלך הפגנה מאושרת והוכתה במהלך מעצרה.

והנה עודד שחר אצל קרן נויבך מסביר את סכנות הפרטת הרכבת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עינת  On 5 ביוני 2011 at 22:00

    יש כאן שגיאת כתיב מביכה (פסקה 5)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: