רובינזון קרוזו עם ברזי זהב

'זעם' של הסופר הארגנטינאי סרחיו ביסיו מציע מודל להתנהלות בחברה של ימינו, חברה המייעדת לאדם עמל אין סופי, כאותם עכברים שרצים בגלגל כדי להשיג בסופו של דבר גבינה ההולכת ונרקבת. גיבור הספר, פועל הבניין חוסה-מריה, נאלץ להימלט מעבודתו חסרת התוחלת, עם בוס רב-גחמות, ומוצא מסתור בווילת פאר. בוילה, הוא מצליח לשרוד זמן ארוך כרוח רפאים, מתקיים היטב על עודפי חברת השפע, בלי שמישהו ירגיש.

אם כשעבד בפרך, הצליח להחזיק חדר קטן ומרוחק, ישן על ספת זקנים. כעת הוא חי כמלך רק על חשבון החדרים המיותרים, שנושאים שמות אקזוטיים כמו "אגף אפריקה". הקפיטליזם נותן לך לבחור את הכלא שלך. כאסיר מרצון בכלוב הכסף, יודע חוסה מריה חופש לראשונה. זו ההצעה הגדולה של הספר: להפוך לרובינזון קרוזו במהופך – פרא בארמון ענק, שמכונה "האי". הוא מוצא זמן לקרוא בספריה, מגלף בסבון ומוצא חבר בדמות חולדה. ואולי גם התגלגל בעצמו לחיה: הוא מקפץ לגבהים ומפסיק לדבר.

את המודל ההפוך מגלמת רוסה, אהובת חוסה מריה רבת התשוקות. זו שפוסעת על קצה האצבעות, מרכינה את ראשה מול שיגיונות המעסיקים. נאנסת, אך שותקת, כדי לשמור על הג'וב. חיי שכירה.

שני האוהבים מתחילים את דרכם מאותה משכורת. העבודה בבניין איומה. האבק חוצב את הריאות. רוסה חושבת שעבודת הבית, שלא מוגבלת בזמן ודורשת הענות כל שניה, קשה עוד יותר. אימת הפיטורים ניצבת כל הזמן ברקע. גם חיי המעמד הגבוה טובלים באימה. שומרים נשכרים כדי למנוע ביזה. המשרת שהאכיל אותך הוא זה שתמיד יכול לחנוק אותך. כמו שומנים שמביאים להתקף לב, הרכוש עצמו הוא אויב: הבית יקר כל כך, שקשה למצוא לו דורש. יתכן והיווצרות מדינות חדשות תביא לכך ששגרירות תקח את הנכס. תנודות גלובליות כאלה יביאו אולי לפיטורים של עוזרת הבית רוסה.

חוסה מריה, שנקרא בקיצור בשם הנשי מריה, הוא רוח רפאים בעליית הגג של המעמד העליון. הוא מצותת לשיחות המשמימות של הבורגנים, משפטים מתפנקים כמו "ופתאום הרגשתי ריקנות כל כך גדולה" מתערבבים בשיחות על דילים למכירת נשק לפרו.

הספר מתואר בגב הכריכה כ"סיפור אהבה", אבל מעטים הספרים שמציגים כך את קלונה של האהבה בת ימינו. 'זעם' מציג חישוב שמראה איך חיי המין בין הזוג החשקניים חייבים להצטמצם ללילה יחיד בשבוע. עם משכורת של 700 פזו כל אחד, הם לא יכולים להקדיש יותר מ100 פזו בחודש לשעתיים מלון בשבוע. וגם ככה, לא נשאר כסף לתספורת למשל. אם היו נפגשים יום נוסף, היו צריכים לשלם 200 פזו בחודש וזה היה על חשבון אוכל. כשמריה קונה לאהובתו מתנה, יהיה זה רולקס מזויף – השעון הזה הוא הדבר היחיד שנותר על בשרם כשהם שוכבים במיטה, בתחילת הספר, מעין אזיק אלקטרוני. מין הוא גם חלק מחובת העובדת למעסיק, באופן כמוס וגלוי כאחד. קשה לחשוב על ספר שמקשר ככה בין אהבה וכסף, אולי 'אשליות אבודות' של בלזק, בתיאור אהבת האב המתערבבת בחישובים כספיים מדוקדקים. מדובר בספר גדול, אף שיש לו אזורים חלשים. על אף השפה הפרחית הסקסית שבו הוא כתוב, לעתים נשכח שמדובר ברומן בן זמננו, אבל אז מוזכרים משחקי טטריס במחשב הנייד, המלחמה בעירק המתרחשת ברקע, וזמרת הפופ הקולומביאנית-לבנונית שאקירה.

זעם

לאוריאל קון, המו"ל של הוצאת סמטאות, יש היסטוריה כעורך סדרות של ספרות דרום אמריקאית. יכול להיות שהמודל הפוליטי של מדינות דרום אמריקה, רפובליקות בננות עם אגו, מזכיר יותר את ישראל של 2011, מאשר מדינות המערב המתוקנות, שאנחנו רואים את עצמנו כחלק מהם. גם בכך אנחנו דומים למדינות אמריקה הלטינית.

עוד בנושא: ראיון עם ג'קי אדרי, חבר ואחד האנשים האמיצים שפגשתי, בכלכליסט, ארי ליבסקר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: