נרדם באמצע ישיבת פוליטבירו, נלחץ בבית חרושת לזכוכית ומתווכח עם אלת ציד מקומית: בלארוס

יום חמישי בבלארוס

רדום ושמן, אני נסחב למתחם תיירותי בשם קרופשיצ'י, לא רחוק מהעיר גרודנו. בחורה צהובת שיער בקרעי פרווה ועור מקדמת את פני, על מצחה קטע עור נוסף, ברוח שבט דב המערות. היא מסבירה שכך נראית זיבנה, אלת ציד מקומית. כרכרות נוסח ימי הביניים חולפות וכמעט דורסות אותי.

כל העסק היה בית חרושת לנקניקים שרצה להרים את נושא השיווק והדרדר לדבר הזה, מעין דיסנילנד של ימי הביניים. וברור שגם הנשיא לוקשנקו מעורב ביוזמה המוגזמת הזו, זה הכיף בלהיות דיקטטור. כדי לאזן את העניין האלילי באתר, הכניסו צלבן עץ שמגשים משאלות וביקשו מכולם לעבור דרכו, סירבתי כמובן. רכבת עם כוכב קומוניסטי משלימה את התמונה הביזארית. נראה שמישהו כאן איבד את הצפון כשניסה ליצור אטרקציה תיירותית. עוד אני מהרהר בכך, מגיע אייל קורא ענק וכולם מצלמים אותו. לפתע, הוא מתקרב ומתחיל לתקוף עיתונאי. בהתחלה כדרך אגב, אבל לבסוף כאילו תכנן מראש להתנכל לעיתונאי המסוים הזה. אנחנו בורחים.

משם אנחנו מתקדמים לבית הלבן של גרודנו (הרודנה), בית מושל המחוז, יהודי ששם משפחתו שפירו שהיה שר החקלאות לשעבר, והוא הבוס של מיכאיל, הבחור הסימפטי שמלווה אותנו. המקום נמצא סמוך לבית דז'רז'ינסקי, ראש הצ'קה יליד בלרוס, השירות החשאי שהקדים את הקג"ב. ממתינים לנו שני צוותי טלוויזיה ושני עיתונאים, אחד מהם כנראה מעיתון נוער מקומי. הם באו לסקר את המפגש עם העיתונאים החשובים מישראל. שלושה צעירים עומדים מנומנמים מאחור- לא ברור מה הפונקציה שלהם.

זה חדר ישיבות קומוניסטי עצום, שבקצהו מבליח סחלב. אנחנו יושבים משני צידי שולחן. מושל המחוז החביב, שפירו, ושמונה סגניו, יושבים מולנו. אני מנסה לא להירדם הפעם. אף ששפירו נחשב לאחד המושלים היותר פתוחים, קשה לי נורא עם נאומים רשמיים. זו אחת הסיבות שאני לא הולך על פוליטיקה. הסיבה השניה קשה יותר להסבר: שנאתי לתאריכים.

מזלי הרע ששמו אותי בכסא שנמצא בדיוק מול פניו של שפירו והוא נאלץ לנעוץ בי את עיניו. כאן מסוכן אפילו לנקר. זה עניין של כבוד לאומי. דגל ישראל ניצב לידי, ומול המושל, דגל בלרוס. כך שיכולים לטעות ולראות בי את ראש המשלחת. אני מנסה להזיז את אצבעות הרגליים כדי שלא אשן. אחר כך בארשת רציניות של מי שרושם סיכומים אני כותב כפולות של שתיים עד שאני מגיע למספר בן שמונה ספרות. ואז פתאום מתקשרים לשפירו לאייפון, הוא לוחש משהו וממשיך לנאום.

אנחנו עושים סיבוב בעיר בכיכר הראשית. התיק שלי מתפרק ואני שוקל לקנות תיק יפה אחד, שנראה זוהר דיו. אני שואל את המוכרת עד כמה התיק איכותי. והיא אומרת, בטח, הוא מתוצרת ישראל. אני קונה.

הבעלים המאושרים של החווה נד נמאנום

כאמור, הארגון שהזמין אותנו למסע קשור לעולם האקו טוריזם. כך שאנחנו הולכים בעיקר לאכול בחוות. הנה רשימה שלהן. אנחנו ממשיכים לעוד חווה בשם נד נימנם “Nad Nemanom”, שעתיים ממינסק. גם פה האוכל נהדר, אבל אני לא יכול יותר לאכול. אני מפוטם לגמרי. בעל המקום מנגן גוסלי, כלי סלאבי מהמאה ה11. לא ברור מדוע לפתע בתוך משטר קומוניסטי שמנסה לפנות למערב מגיעים לפתע לימי הביניים. חברי המשלחת מתעניינים יותר באשתו המצודדת (בתמונה). צץ לפתע סגן ראש האיזור, פ"פ בשם אנטולי, גבר דובי עם שיער נהדר ומספר בדיחה שובניסטית ארוכה על עיתונאית ישראלית שחוזרת מטיול בבלארוס כשהיא בהריון. הפואנטה קשורה למשחק מילים על איבר מין גברי. הוא כנראה מספר את הבדיחה לכל עיתונאי זר, ולאף אחד לא נעים לומר שהבדיחה לא מובנת. אף שנראה שזה הצד הטוב שלה. אני כבר לא מרגיש טוב מהכמויות העצומות והאיכותיות שאכלתי ומחליט לרדת לארוחה ביום, והולך לנחל הסמוך בזמן שכולם מתפטמים.

כדי לראות עובדים אמיתיים אנחנו נוסעים למפעל זכוכית עצום בשם “Neman”, על שם נהר עם שם זהה, שנמצא בעיר בשם Beryozovka. העיר למעשה כולה כמעט מועסקת בביזנס השביר הזה, כך שאם המפעל יפשוט רגל התושבים בצרות צרורות. על במה נופחים כולם בזכוכית חמה. הלבוש שלהם סטנדרטי כאילו היו לקוחות בבאר: צעירים עם רסטות, בחורות צעירות עם מחשופים וחולצות צהובות שנראות כמלצריות. הרוב עובדים ללא כפפות, מלהטטים בצינורות לוהטים ויוצרים קריסטלים וסרוויסים.

אבא שלי זגג. ניימן, 100 שנה בעסק

אני שואל את האחראית מה המשכורת של 3500 העובדים. המתורגמן, עיתונאי רוסי נמרץ מהקבוצה, מסרב לשאול. אני מתעקש. היא אומרת 'לא הרבה'. עם כל מעטה הסוציאליזם, תנאי העבודה לא נראים שמחים במיוחד. אני גם חושש שזו מצגת לתיירים, העובדים פוטוגנים מדי מכדי להיות אמיתיים, ונראה כי הם נבחרים לייצג את חזית החברה.

משם אנחנו מגיעים לעיר בשם נובוגרודוק, Novogrudok, בעברית 'עיירה חדשה', כך לפחות היתה משמעות השם כשהעיר הוקמה לפני כאלף שנה. זו היתה הבירה ההיסטורית של דוכסות ליטא. מאז ומעולם רוסיה הלבנה נשלטה בידי מדינות כמו ליטא, פולין ורוסיה. וגם עכשיו היא נאבקת לא להיות גרורה של רוסיה, שבה היא תלויה בהספקת אנרגיה. בעיר פועל מפעל ישראלי מבשרת המדריכה, בשם ליאור פלסטיק, שמייצר הרינג. אנחנו מגיעים לבית שבו רצחו את היהודים, ואחר כך למוזאון אדם מיצקביץ', המשורר הפולני הלאומי שגר בעיר. המדריך להוט מדי, לבוש בחליפה בסגנון הדור הישן ופניו עצובות מאוד. נראה שכמעט לא מגיעים אליו משלחות מחו"ל. הוא פתח את הרצאתו בכך שידבר בקצרה. ידעתי שזה יגמר רע. לא היו כל כך מוצגים במקום. בגלל שהמשורר שהה בבית הזה בגיל מאוד צעיר, לא נותר שום זכרון לכך. ולכן המוזאון מכיל בעיקר דברים שיכלו להיות. מיצקביץ' גר במקום בין גיל 10 ל18, שנים לא פוריות במיוחד אצל חלק ניכר מהמשוררים, דבר שהתבטא במוזיאון. עם זאת, מעניין יהיה לחקור את חשיבותו של מיצקביץ' לשירה העברית. הוא היה השפעה גדולה על משוררים שהגיעו ממזרח אירופה בשירתו, אך גם בהיותו מעין פוליטיקאי – בשיאו, ארגן צבא בתורכיה שיכבוש את פולין. שילוב בין שירה צבא ועצמאות היה גם נפוץ אצלנו, בהקשר של למשל ז'בוטינסקי. אני משתעשע שנים בכתיבת מחקר שיתעסק בהשפעה הפולנית על האופי הישראלי. כידוע, הפולנים היו טרוריסטים לא קטנים שנלחמו על עצמאות, כך שיתכן שייבאו את כל האנרגיה האובססיבית הזו שנוספה אליה הקיצוניות הרוסית למזרח התיכון. כצפוי, מיצקביץ' מת בקונסטנטינופול מכולרה לפני שהשלים את הקמת הצבא לכיבוש פולין.

התקשרו אלי בטעות מעריצות של אדם. אדם מיצקביץ'

לבלארוס, הנחשבת לדיקטטורה האחרונה באירופה, נסעתי במסגרת המשלחת הראשונה של עיתונאים ישראליים למדינה בהזמנה ובמימון משרד התיירות המקומי. למעוניינות לקרוא באופן סדיר: עלילות היום הראשון כאן.

עלילות היום החמישי בבלארוס מוקדשות לידידי יוני רז פורטוגלי.

להמשך קריאת היומן, היום השישי בבלארוס

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מנחם  On 9 במרץ 2011 at 21:06

    אני חושב שאת חובותיך על הנסיעה חינם החזרת פחות או יותר אחרי הרשימה הראשונה. לא היתה שום סיבה להמשיך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: