הפסל האחרון של סטלין, ארמון ב10 דולר ונהג מונית לוהט: יום רביעי בבלארוס

יום רביעי בבלארוס

אנחנו הולכים לראות נחל סמוך לאחוזה שבה ישנו בליל אמש. במסגרת התפרקות המדינה מנכסיה המארחת שלנו, יונינה, רכשה מלבד אחוזתה הענקית, שישה קילומטר של נחל וגדותיו, מקום יפהפה שעלה סכום מצחיק. משם אנחנו ממשיכים בשדה לעבר ההשקעה הבאה שלה: ארמון ירקרק שנבנה על ידי אציל פולני לפני יותר ממאה שנה, ולזמן מה הפך לבית חולים. המחיר הוא עשרה דולר. לא כדימוי. הקטש: היא חייבת לשחזר אותו. אני מטייל בין עשרות החדרים בארמון המט לנפול הזה, מהרהר במחירי הנדל"ן בישראל, ומקלל.

יונינה והשקעה של עשרה דולרים

באיזור סוויסלץ' Svislach, עדיין לא רחוק מפולין, אנחנו נאלצים להגיע לבית העיריה כדי להיפגש עם סגן ראש המחוז, אילוץ מפתיע של לוח הזמנים. יושבים בחדר הישיבות הבולשביקי ואני מאזין לאחת השיחות המשמימות בימי חיי: סגן ראש המחוז, פ"פ מאין כמוהו, מספר על 20 אלף איש שבמחוז, ועל הצרכים החקלאיים שלהם. אני מניח יד על מצחי, כדי שלא יראו שעיני נעצמות. כעבור חמש דקות, חבר בקבוצה נותן לי מכה ברגל. נרדמתי כנראה.

חדר הישיבות משרה הנמנום

בסיום, כל אחד מקבל ספר אפור ענק ברוסית בן 500 עמודים, שמציג את האנשים החשובים באותה עיירה. אנחנו מודים בנימוס. בבלארוס זרועים פסלים רבים של לנין ומרקס, אבל העיירה הזו היא האחרונה שבה שרד פסל של סטאלין. לדברי המדריכים, הסיבה שהפסל נשאר הוא לאו דווקא חיבה למר סטאלין, אלא רצון לא למחוק את ההיסטוריה. על פי גוגל, אני מגלה בעיתון אפריקאי כתבה על כך שבשנת 2005 החליטו לפתע תושבי העיירה להחזיר את הפסל.

מיכאיל, שר התיירות של איזור גרודנו שגודלו כשל מדינת ישראל מגיע, מספר שהיה בישראל והוא מעריץ שלנו. הוא חנוט בעניבה, ואני קצת חושד בו בהתחלה שהוא מעין פוליטרוק שנשלח לפקח עלינו. ייקח לי יום להבין שהוא אדם מתוק. זה קרה כשויתר על הדיסטנס, ועזר לבעלת הבית להוריד את הצלחות מהשולחן למטבח. עם הזמן, הוא מאבד את הגינונים, מפסיק ללכת עם העניבות הטפשיות ומתחיל להסתחבק. כשניפרד, יעמדו דמעות בעיניו. חבר אישי שלי והוכחה לכך שיש לי אינטואיציות גרועות בקשר לאנשים.

שמש העמים ימש

גרודנו (הרודנה), עיר גדולה סמוך לגבול עם פולין, היא בעלת השפעה אירופית חזקה. אנחנו הולכים לבית כנסת המקומי שמתפורר לאיטו ובוחנים את השלט היפהפה על בית מכבי האש המקומי, בנוסח להקת אנשי הכפר, שהוקם על ידי היהודים הרבים שחיו במקום עד המלחמה ונרצחו כמעט כולם במהלכה. בית הכנסת והרובע היהודי נטה להישרף כי נבנה מעץ.

בערב, אנחנו מקבלים מלון בוטיק נהדר, המלון הטוב ביותר במסע. כולם מחליטים לישון ואני היחיד שיוצא לבלות בעיר. אחד העיתונאים הרוסים בקבוצה אומר לי לא להניח את כל הכסף עלי. גם שר התיירות מיכאיל מזהיר אותי ולפני שאני נפרד מכולם אחת המדריכות אומרת 'תדע שהבחורות החמודות לא תמיד טובות'. אני די מפוחד, חושב להרים ידיים, אבל מחליט להסתכן בבילוי.

ציור בנוסח הווילג' פיפל הסובייטי: מכבי האש של גרודנו

מרכז חיי הלילה של גרודנו נמצא במדרחוב העונה לשם סובייט, זה היה גם שמו של ג'ינס ישראלי בשנות התשעים שכמדומני התחרה בסאבי. הרחוב רדום כשמו. רק פיצריה-בר בשם רטרו נראית טיפה מעניינת. הרגשתי שאני התייר הזר הראשון בחיי הלילה של גרודנו, אבל זה לא מלהיב: רק נערי ונערות אוניברסיטה חנונים נמצאים במקום, היפוך לאזהרות של המקומיים.

זוג מחייך אלי. הבחור הוא איוון, יבואן מכוניות יד שניה שמאוד נהנה מהמחירים בגרודנו. אני שואל בנימוס איך בלרוס. הוא אומר מיד 'זו דיקטטורה'. הוא מספר שהיה בכלא שבוע על שאמר משהו נגד השלטונות. הוא לא מבין למה אוהבים את לוקשנקו, חושב שפשוט כנראה מפחדים להגיד מילה רעה. אבל הוא לא מוכן לפחד כבר. מתנגד שלטון אמיתי הוא אחד שפועל לא מתוך אומץ יתר, אלא מתוך רפלקס, כמו בהקאה.

אני לוקח מונית לדיסקוטק פלינט. כדי שלא אוסגר כתייר היחיד בעיר ויקחו ממני מחיר גבוה, אני אומר לנהג פלינט במבטא רוסי. הוא שואל משהו ואני מהנהן ואומר 'דא' לקוני. ואז הוא מגביר את הרדיו לגובה הכי חזק ששמעתי אי פעם במונית. זה דאנס רוסי זול והנהג הנחמד רוקד עם אגרופיו כדי לשמח אותי.

פלינט הוא מועדון גדול, בגודל של הפורום בבאר שבע בימי ילדותי. היתרון הוא שאפשר להזמין כאן פיצות, וזה מה שעושים כולם. אולי בגלל הפיצות אין במקום מתח מיני ואני מסמן עיר א-מינית, אם להתעלם מנהג המונית. אני כנראה מגיע מוקדם מדי אבל חייב לחזור למלון.

ליום הבא בבלארוס

לבלארוס, המכונה גם הדיקטטורה האחרונה באירופה, נסעתי במסגרת המשלחת הראשונה של עיתונאים ישראליים למדינה. למעוניינות לקרוא באופן סדיר: עלילות היום הראשון כאן. הסברים מסודרים יותר ניתן לקרוא אצל משה גלעד, כתב התיירות מספר אחת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמית  On 7 במרץ 2011 at 10:58

    תיאור המסע הזה הוא אחד הדברים המרעננים והמעניינים שקראתי בזמן האחרון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: